התובע הגיש נגד הנתבעים כתב תביעה על סך השווה ל- 10,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, שהם 56,603 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. תמצית טענות התובע בכתב התביעה הנתבעים הציגו את עצמם בפני התובע כשותפים במיזם אשר היה אמור להתגבש לחברה לשרותים גנטיים. נתבעת 1 (להלן - ד"ר גפן) פנתה לתובע בבקשה להכנת תוכנית עסקית למיזם, שמהותו עיסוק במתן שירותי בדיקות גנטיות. ביום 9.5.05 נערכה פגישה בין התובע לבין ד"ר גפן ונתבעת 4 (להלן - גב' פורמן) וגב' נוספת בשם שירלי קוטנר. הן הציגו בפני התובע את הרעיון הבסיסי והוא התבקש לתת הצעת מחיר. ביום 15.5.05, שלח התובע לד"ר גפן הצעת מחיר על סך 12,000 דולר בתוספת מע"מ. ביום 19.5.05, נערכה פגישה בבית קפה באוניברסיטת תל אביב וסוכם, כי התובע יכין את התוכנית העסקית ובתמורה יקבל סך השווה ל- 10,000 דולר בתוספת מע"מ. כמו כן סוכם, כי התובע ישלח הצעה מעודכנת בסכום זה וזאת לקראת פגישה מתוכננת עם יתר השותפים למיזם ביום 24.5.05. ההצעה המעודכנת נשלחה ביום 23.5.05. ביום 24.5.05, נערכה פגישת עבודה ראשונה במלון דן פנורמה בתל אביב, בה נכחו כל הנתבעים אשר הציגו עצמם כשותפים במיזם (להלן - הקבוצה הגנטית). החל מאותה פגישה טרח ועמל התובע על הכנת התוכנית העסקית, נערכו פגישות עם מי מהנתבעים במועדים שונים ונשלחו להם טיוטות של התוכנית העסקית. העבודה ארכה כ- 4 חודשים וזאת עקב שינוי שנערך בתוכנית העסקית והעדר תגובות מספיקות מהנתבעים. במהלך חודש ספטמבר 2005 נשלחה על ידי התובע טיוטה, שהיתה אמורה להיות הטיוטה האחרונה להערות, אך מאותה תקופה החלה מערכת של השהיות והתחמקויות מצד הנתבעים, אשר נמנעו ממשלוח הערות סופיות. למעשה, החל מאותו מועד חדלו הנתבעים לשתף פעולה עם התובע. מבחינת התובע, העבודה תמה והושלמה. התובע מוסיף ומציין, כי למרות התארכות העבודה והשינויים שנערכו, לא דרש תוספת לתמורה המוסכמת. לאחר מאמצים רבים הצליח התובע ליצור קשר עם ד"ר גפן שהודיעה לו, כי מבחינתם העבודה הושלמה והבטיחה לשלוח את התשלום מיד לאחר החגים, שכן חלק מהנתבעים בחו"ל. משחלפו החגים, תשלום אין והשיחות הטלפוניות העלו חרס, נשלחה לד"ר גפן ביום 3.11.05, דרישה לתשלום. פניות חוזרות ונשנות מצד התובע וב"כ לתשלום החוב זכו להתעלמות מצד הנתבעים. תמצית טענות הנתבעים בכתב ההגנה ובהודעה לצד השלישי התובע הופנה לנתבעים על ידי הצד השלישי, ד"ר אשר שמולביץ' (להלן - ד"ר שמולביץ'), בכדי לבדוק עמו אפשרות להכנת תוכנית עסקית עבור המיזם המתוכנן בתחום הבדיקות הגנטיות. התובעים לא הזמינו תוכנית עסקית אצל התובע ולא התחייבו לשלם עבורה. בפגישה שנערכה באוניברסיטת תל אביב נדונה באופן כללי האפשרות, שהתובע יכין תוכנית עסקית עבור המיזם. הפגישה התמקדה בבדיקת יכולותיו של התובע, האם הן עונות על צרכי התוכנית העסקית. באותה פגישה נאמר לתובע באופן חד משמעי, כי אם תתבצע הזמנת התוכנית, הדבר יעשה רק לאחר גיוס השקעה ראשונית למיזם והתשלום יהיה מהסכום שיגוייס, בכפוף להסכמת המשקיע. הנתבעים אמרו במפורש, כי אינם מתכוונים להזמין תוכנית עסקית לפני ההשקעה במיזם ואינם מתכוונים לממן את התוכנית מכיסם. הדיון בלוחות זמנים אפשריים של הכנת התוכנית לא התייחס למועדים קונקרטיים. בין הנתבעים לבין ד"ר שמולביץ' התקיימו דיונים בהם נבדקה האפשרות, שישקיע סכום ראשוני במיזם, אולם דיונים אלה לא הבשילו לכדי הסכם השקעה. הפנייתו של התובע לנתבעים לבדיקת אפשרות של הכנת תוכנית עסקית נעשתה בעקבות דיונים אלה. התובע פנה לנתבעים וביקש לפגוש אותם בכדי לדון בנושאים הקשורים בתוכנית העסקית. התובע אמר לנתבעים, כי שוחח עם ד"ר שמולביץ' שאמר לו, שיש לו "אור ירוק" להתחיל לעבוד על התוכנית העסקית וכי ד"ר שמולביץ' מתחייב לשאת בעלויות התוכנית היות והוא מעונין בה בכל מקרה, גם אם הסכם ההשקעה עם הנתבעים לא ייצא לפועל. במהלך העבודה על התוכנית העסקית התגלה, כי קיים פער גדול בין המצג שהתובע הציג בפני הנתבעים לבין יכולותיו להכין את התוכנית העסקית. ידיעותיו של התובע בנושא לקו בחסר ולשם הכנת התוכנית הוא הטיל על הנתבעים משימות שונות להשגת המידע הנדרש, אשר בדרך כלל אמורות להתבצע על ידי מכין התוכנית. כאשר התובע העביר לנתבעים חומר ראשוני שהכין עבור התוכנית התברר, כי התובע שגה בהבנת מהות ומטרת המיזם מן ההיבט הקונספטואלי והנתבעים היו צריכים לתקן את הכיוון השגוי. התוכנית העסקית מעולם לא הושלמה. הטיוטה המתקדמת ביותר שהועברה לנתבעים, היה רחוקה מלהיות תוכנית עסקית. בנוסף לכך, היא כללה נתונים שגויים ברמת המידע ושגיאות ניתוח ברמת העיבוד. התמורה אותה דורש התובע בגין עבודתו מופרכת. בפגישה באוניברסיטה נאמר לתובע, כי סכום זה יותר מכפול מהמקובל בשוק. באותה פגישה סוכם, שאם וכאשר יוחלט כי התובע יכין את התוכנית העסקית, ידון גם נושא המחיר וייערך מסמך בכתב המגדיר באופן ברור מה יכלל במסגרת התוכנית העסקית ומה התמורה שתשולם עבור כך. בית המשפט מתבקש לדחות את התביעה. אם בית המשפט יחליט לחייב את הנתבעים, הם זכאים לשיפוי מהצד השלישי, ד"ר אשר שמולביץ'. ד"ר שמולביץ' הוא שקישר בין התובע לנתבעים. ד"ר שמולביץ' הזמין את התוכנית העסקית מהתובע, וד"ר שמולביץ' התחייב כלפי התובע לשלם לו עבור הכנת התוכנית העסקית. עו"ד פלוצקי הבהיר בסיכומיו, ש"צד ג' גייס את התובע להכנת התוכנית העסקית, בהסכמת הנתבעים, והתחייב כלפיו כי הוא יממן את עבודתו להכנת התוכנית העסקית" (עמ' 114 לפרוטוקול, שורות 20 - 22). תמצית טענות הצד השלישי הצד השלישי שורבב שלא כדין ובחוסר תום לב להליך משפטי לא לו. ההודעה לצד השלישי כוזבת בעליל, קנטרנית וחסרת תום לב. הצד השלישי לא הזמין את התוכנית העסקית מהתובע ולא התחייב לשלם עבורה, לא לתובע ולא לנתבעים. הצד השלישי לא הפנה את התובע לנתבעים, אלא מסר לד"ר גפן את פרטי התובע, לבקשתה. ההודעה לצד השלישי הוגשה שלא כדין. אם יוכיחו הנתבעים את טענותיהם והדבר יהווה הגנה טובה נגד התביעה, אזי תידחה התביעה ועמה תידחה גם ההודעה. אם ידחה בית המשפט את טענות ההגנה ויקבל את התביעה, ממילא ידחו גם הטענות נגד הצד השלישי. הנתבעים אינם טוענים, שהצד השלישי התחייב כלפיהם לשלם לתובע עבור התוכנית העסקית, אלא, שהתובע אמר להם שהצד השלישי התחייב ישירות כלפיו. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מפורט אליו צורפו כ' נספחים. הנתבעים הגישו 4 תצהירי עדות ראשית, זהים במהותם. הצד השלישי הגיש את תצהירו ותצהיר נוסף של ד"ר אהוד פרישמן. העדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. דיון ראשית, יש לדון במעמדה ובסמכותה של ד"ר גפן לנהל משא ומתן ולהתחייב בשם הנתבעים, 'הקבוצה הגנטית'. הצורך בדיון זה עלה לאור טענה שהועלתה בסיכומים, לפיה יש ספק בדבר. אין ממש בספק זה. ענין זה לא הועלה בכתבי הטענות ולא הועלה בתצהירים. אין ספק, שנתבע 3, ד"ר יורם פלוצקי, עו"ד (להלן - עו"ד פלוצקי), לא היה מייצג את ד"ר גפן בתיק זה, אם היה עשוי להיות ניגוד עניינים, בין עמדתו האישית כנתבע לבין עמדת מרשתו, ד"ר גפן. מדובר במיזם בהקמה וד"ר גפן ניהלה את המגעים בשם כל הקבוצה. כך למשל, בטיוטות של מסמך העקרונות לשיתוף פעולה, כונתה הקבוצה הגנטית כ"ד"ר איריס גפן ושות', מאוגדים במסגרת חברה בע"מ". זאת ועוד, במייל מיום 25.5.05 מגדירה ד"ר גפן את עצמה כ- C.E.O של החברה העתידה לקום וגם מציינת, שהתובע "is charging us" ב- 10,000 דולר. עו"ד פלוצקי עצמו השיב בחקירתו הנגדית, ש"איריס היתה מנהלת הפרוייקט, זה נכון" (עמ' 34 לפרוטוקול, שורה 5). לאור מכלול העדויות בתיק עולה, שהנתבעים שיתפו פעולה לאורך כל הדרך עם התובע ועם ד"ר גפן ואף ידעו על כך, שהתובע מחייב אותם בתשלום של 10,000 דולר על עבודתו. חלוקת הסמכויות, הציפיות של השותפים לקבוצה הגנטית והמחלוקות ביניהם, אינן מעניינו של התובע. ד"ר גפן הציגה בפני התובע מצג לפיו, היא מוסמכת להתחייב בשם הקבוצה הגנטית ולתובע לא היה כל בסיס לסבור אחרת, שהרי הנתבעים כולם שיתפו פעולה עם התובע בהכנת התוכנית העסקית, שהתבקש להכין. כידוע, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה ובענייננו, הנתבעים נושאים בנטל השכנוע גם לגבי הטענות המופנות כלפי הצד השלישי (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד, עמוד 1508). התובע עמד בנטל זה ואילו הנתבעים לא השכילו לעמוד בנטל המוטל עליהם. עיון בחומר הראיות בתיק ובכתבים שהוחלפו בין הצדדים מעלה, שד"ר גפן הזמינה את הכנת התוכנית העסקית מהתובע והתחייבה לשלם לו, בשם הקבוצה הגנטית, את השכר המוסכם. ד"ר גפן שלחה לתובע תיאור של המיזם ושל היזמים (תכתובות דוא"ל מהימים 2.5.05 ו- 3.5.05, נספחים א1- א3 לתצהיר התובע). ביום 9.5.05, התקיימה פגישה ראשונית בעניין בקיבוץ גליל ים ובעקבותיה שלח התובע לד"ר גפן הצעת מחיר על סך 12,000 דולר בתוספת מע"מ (נספחים ב' לתצהיר התובע). הצעת המחיר הופנתה לד"ר גפן ובתחתיתה רשם התובע את שמה של ד"ר גפן מעל לשם החברה, ISGENETIX Ltd.. בפגישה השניה, ביום 19.5.05, באוניברסיטת תל אביב הוסכם על שכר עבודה בסך של 10,000 דולר בתוספת מע"מ (סעיף 12 לתצהיר התובע). בעקבות הפגישה השניה, נשלחה הצעת מחיר מתוקנת (נספחים ג' לתצהיר התובע, מיום 23.5.05). במסמכים אלה, אין כל זכר לד"ר שמולביץ ומתבקשת הסכמתה של ד"ר גפן לסכום המוצע. ביום 24.5.05, התקיימה פגישה בין התובע לנתבעים במלון דן פנורמה ויום לאחריו נשלח מכתבה של ד"ר גפן (נספח ה' לתצהיר התובע). במכתב נאמר באופן מפורש, כי התוכנית העסקית תיכתב על ידי התובע בעזרתה של ד"ר גפן ובפיקוחה הצמוד וכי, "Steven is charging us $10K for this work" (להלן - נספח ה' לתצהיר התובע). התובע החל להכין את התוכנית העסקית בעזרת הנתבעים ואסמכתא לכך ניתן למצוא בחלופי התכתובות הרבים בין הצדדים, שצורפו כנספחים ו' עד יז' לתצהיר התובע. הגרסה הסופית של התוכנית העסקית מחודש אוקטובר 2005, צורפה כנספח יח' לתצהיר התובע. התובע עבד על התוכנית העסקית כארבעה חודשים, בשיתוף פעולה עם הנתבעים ולא מצאתי בתכתובות כל התייחסות לצד השלישי, ד"ר שמולביץ. התובע הוכיח, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, שהעבודה הוזמנה על ידי הנתבעים ושהעבודה בוצעה בפועל. יצויין, שעו"ד פלוצקי עצמו הודה בשיחת טלפון עם התובע מיום 17.11.05, ש"... אין ספק שעשית עבודה וצריך לשלם לך רק צריך לבדוק מי ..." (עמ' 21 לתמליל). מאידך, הנתבעים לא השכילו לשכנע, שד"ר שמולביץ' התחייב לשלם לתובע את שכרו באופן ישיר. ראשית, הן התובע והן ד"ר שמולביץ' מכחישים את הטענה ואין כל אסמכתא אובייקטיבית לטענה זו. שנית, נספח ה' לתצהיר התובע, מדבר בעד עצמו ונאמר בו ללא כל הסתייגות, שהתובע מחייב את הקבוצה הגנטית בסך של 10,000 דולר. באותו שלב (ובכלל) לא נכרת הסכם השקעה עם ד"ר שמולביץ' (עמ' 34 לפרוטוקול), כך שלא ניתן לקבל את הטענה, שהכוונה היתה שהחיוב מתייחס אליו. גב' פורמן השיבה בחקירתה הנגדית, ש"אנחנו" הם ארבעת הנתבעים (עמ' 54 לפרוטוקול, שורה 9), וגם ד"ר גפן השיבה, ש"אנחנו" הם, "כל הקבוצה המקימה, כאן התכוונתי לכל הקבוצה הגנטית" (עמ' 63 לפרוטוקול, שורה 14). שלישית, תמלילי השיחות שצורפו לתצהיר התובע, אינם תומכים בגרסת הנתבעים, שד"ר שמולביץ' התחייב ישירות מול התובע. תמלילי השיחות מצביעים על כך, שאי ההבנות והמחלוקות היו פנימיות בין השותפים בקבוצה הגנטית, ולפיכך אינן צריכות להשפיע על התובע ועל זכותו לקבל את שכר טרחתו. בעמוד 7 לתמליל מיום 16.10.05, אומרת ד"ר גפן "...אשר בעיקרון התחייב בפני שהוא ישלם אבל אני צריכה לדבר איתו" (הדגשה הוספה). ד"ר שמולביץ' התחייב לכאורה בפני ד"ר גפן ולא בפני התובע. בעמוד 2 אומרת ד"ר גפן לגבי התוכנית העסקית, "תראה אני אוהבת את מה שכתוב שם ... בעצם כל החומר שם...". בעמוד 3 מוסיפה ואומרת ד"ר גפן, "מה שאני הולכת לעשות כרגע זה לעבוד על התוכנית העסקית שאני מקווה שתוך כמה ימים אני אגמור ולהעביר את זה לאבי זר...". דהיינו, ד"ר גפן הייתה מרוצה מהתוכנית העסקית ומעבודת התובע. לאחר מספר ניסיונות לדבר עם ד"ר גפן, שנדחו על ידה, נערכה שיחה נוספת ביום 20.11.05. ד"ר גפן אומרת, בין היתר, שמה שגורם לעיכוב בתשלום על התוכנית העסקית הוא ניסיון לגייס את הכסף (עמוד 31 לתמליל, בין השורות 1-4). בהמשך השיחה אומרת ד"ר גפן, שמבחינתם של השותפים, ד"ר שמולוביץ הוא אשר התחייב לשלם עבור התוכנית העסקית (עמוד 38 לתמליל). המחלוקת בין השותפים לקבוצה הגנטית, עולה גם מעמודים 30, 31, 35, 37, 38, 39 לתמליל. שיחה נוספת התנהלה בין התובע לעו"ד פלוצקי, שאמר בין היתר, "בזמנו כשדיברנו איתך על התוכנית העסקית, מי שהתחייב בתשלום היה אשר ואשר באיזה שהוא שלב לא ברור לי ... הוא פרש מהעניין. אז קודם כל אין ספק שעשית עבודה וצריך לשלם לך רק צריך לבדוק מי..." (עמוד 21 לתמליל, הדגשה הוספה). בעמוד 22 לתמליל, "...אתה עשית עבודה, אנשים קיבלו את העבודה, מישהו צריך לשלם לך" (שורות 2-3). באותו עמוד משיב עו"ד פלוצקי לשאלה, שד"ר גפן היא זו שקבעה את המחיר, "כן, אבל כל התביעה הזאת הייתה כפופה לזה שבזמנו אשר דיבר על לממן... אשר אמר שיתחיל לעבוד אני מממן". בעמוד 23 השיב עו"ד פלוצקי, "...ואז אשר אמר שיתחיל לעבוד, אני מממן ובאיזה שהוא שלב הוא נעלם...". בעמוד 24, משיב עו"ד פלוצקי, "...דובר שיהיה מי שיכין תוכנית עסקית ויהיה מי שישלם עליה... באיזה שהוא שלב, איך שאמור היה לשלם נעלם וזה, אומרים לי בעצם, אז אתה צריך לשלם, אני בחיים לא התחייבתי לשלם על שום תוכנית, מצד שני אני מודע לזה שעשית עבודה ואתה צריך לקבל עליה תשלום, אז אני מחפש לזה פתרון...". בעמוד 26 לתמליל, אומר עו"ד פלוצקי, "...אשר בפירוש אמר את המשפט שסטיבן יתחיל לעבוד המימון עלי, ואחרי זה אשר נעלם...". עוד אומר עו"ד פלוצקי, "זאת אומרת אין שום ספק שלך מגיע תשלום, רק השאלה היא ממי" (עמ' 27 לתמליל, שורה 13). לאורך כל התמלילים, לא נאמר אפילו פעם אחת, שהתובע הוא שאמר לנתבעים שד"ר שמולביץ התחייב לשלם לו ישירות ונתן לו "אור ירוק" להתחיל בעבודה. מהתמלילים עולה באופן ברור, שטענת הנתבעים היא, שד"ר שמולביץ התחייב כלפיהם לשלם עבור הכנת התוכנית העסקית, לא עמד בהתחייבותו ונעלם. עוד עולה מהתמלילים, שאין לנתבעים כל טענה כלפי עבודתו של התובע וטענות אלה הועלו לראשונה במסגרת ההליך. זאת ועוד, הטעויות המהותיות שהתגלו בתצהירי הנתבעים, פוגמות במהימנות גרסתם. הנתבעים מסתמכים על הודעת דוא"ל מיום 15.6.05 (נספח יז' לתצהיריהם) על מנת לבסס את הטענה, שמה שנכתב על ידו עד אז היה, "מאוד ראשוני וטעון שיפור בסיסי" (סעיף 55 לתצהיר ד"ר גפן). ד"ר ברקוביץ, גב' פורמן ועו"ד פלוצקי הצהירו, שהיו שותפים לדעתה של ד"ר גפן (סעיף 32 לתצהירו של ד"ר ברקוביץ, סעיף 19 לתצהירה של גב' פורמן וסעיף 35 לתצהיר עו"ד פלוצקי). בחקירה הנגדית התברר, שאין בכך ממש וכי מדובר בדברים שכתבה ד"ר גפן על חומרים שהיא עצמה שלחה לתובע (עמ' 30, 49, 64 לפרוטוקול). הנתבעים טענו בתצהיריהם, שגישתו של התובע היתה, שכל האוכלוסיה היא קהל היעד לביצוע הבדיקות הגנטיות וכדאי לעודד את כולם לבצע את הבדיקות ואילו לגישת הנתבעים, יש להבהיר לכל אדם שאינו נמצא בקבוצת הסיכון, שאין טעם בבדיקות. התובע ניסה לשכנע את הנתבעים, כי על פי הדרך המוצעת על ידם יפסידו חלק גדול מהלקוחות הפוטנציאליים ואילו הנתבעים השיבו לו, "כי הגישה המוצעת על ידו אינה מקצועית ויש בה אפילו הולכת שולל" (סעיף 57 לתצהיר ד"ר גפן, סעיף 37 לתצהיר עו"ד פלוצקי, סעיף 34 לתצהיר ד"ר ברקוביץ וסעיף 21 לתצהיר גב' פורמן). בחקירה הנגדית התברר, שאין ממש בטענה זו. התברר, שהרעיון לבדוק את כלל הנשים היה של גב' פורמן ולא של התובע (עמ' 51 לפרוטוקול, עמ' 65 לפרוטוקול, ת/4, ת/5 ). הנתבעים טענו, שהפגישה מיום 9.5.05 לא היתה יכולה להתקיים במשרדה של ד"ר גפן בגליל ים, שכן באותה עת כבר לא היה לה שם משרד, היא עזבה עוד קודם לכן את חב' גביש (עמ' 119 לפרוטוקול, שורות 14 - 15). טענה זו נסתרת לכאורה לאור הודעת דוא"ל של ד"ר גפן עצמה מיום 3.6.05, בה רשומים במפורש כתובתה והטלפונים של חב' גביש בגליל ים. קשה להבין כיצד הנתבעים, דוקטורים ומדענים, חותמים (כנראה בחלקם בחתימה דיגיטלית) על תצהירים שגויים ומגישים אותם לבית המשפט. מכל מקום, הדבר פועל לחובתם. בכתב ההגנה המשותף שהגישו הנתבעים לא קיימת כל טענה, שד"ר שמולביץ' התחייב בנוכחות מי מהנתבעים לשלם ישירות לתובע על עבודתו. כל שנאמר הוא, שהתובע אמר לנתבעים, שקיבל "אור ירוק" להתחיל לעבוד על התוכנית וד"ר שמולביץ' מתחייב לשאת בעלויות התוכנית, היות והוא מעוניין בה בכל מקרה (סעיף 9 לכתב ההגנה). בתצהירי הנתבעים הופיעה טענה חדשה ומפתיעה לפיה, בפגישה מיום 9.5.05 התחייב ד"ר שמולביץ' באופן חד משמעי לממן את התוכנית העסקית (סעיפים 2, 20 ,48 לתצהיר ד"ר גפן). בסיכומי עו"ד פלוצקי נטען, שההתחייבות היתה ישירה כלפי התובע (עמ' 114 לפרוטוקול). מעבר לכך, שטענה מהותית, חשובה וכבושה זו לא הופיעה משום מה בכתב ההגנה, אין זה ברור מדוע היה צורך ב"אור הירוק", אם היתה התחייבות מפורשת של ד"ר שמולביץ'. טענה זו גם אינה מתיישבת עם הטענה, שבפגישה באוניברסיטת תל אביב נאמר לתובע, "באופן חד משמעי ע"י הנתבעים כי אם תתבצע הזמנת תוכנית אצל התובע, הדבר ייעשה רק לאחר גיוס השקעה ראשונית למיזם - התשלום יהיה מהסכום שיגוייס, בכפוף להסכמתו של המשקיע..." (סעיף 5 לכתב ההגנה). טענה זו תמוהה ביותר, שהרי ד"ר שמולביץ' כבר התחייב קודם לכן לשלם עבור התוכנית העסקית. אי לכך, מדוע צריך להמתין לגיוס ההשקעה הראשונית?! לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה במלואה. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית ההודעה לצד השלישי. הנתבעים טענו, שהתחייבותו של ד"ר שמולביץ' היתה ישירות מול התובע. טענה זו נדחתה זה עתה וממילא, יש לדחות את ההודעה לצד השלישי. הנתבעים לא טענו, כי ד"ר שמולביץ' התחייב לשלם להם את אשר התחייבו לשלם לתובע על התוכנית העסקית ויתכן, שמלכתחילה לא היה מקום למשלוח ההודעה לצד השלישי. לאור המסקנה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, את מלוא סכום התביעה, בסך 56,603 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 14.8.06 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע, יחד ולחוד, את האגרה ששולמה בסך 1,599 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל. כאמור, אני מורה על דחיית ההודעה לצד השלישי. הנתבעים ישלמו לצד השלישי, יחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל. דיני חברותיזמותתוכנית עסקית