סמכות עניינית בתביעת תמורה חוזית מכוח הסכם מכר מקרקעין תמצית הבקשה והתביעה : לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל, במעמד צד אחד, על פי החלטתי מיום 12.4.11, על זכויות המשיבים בדירת קוטג' הנמצאת בקומת הקרקע ובקומה הראשונה של בית המצוי ברח' הנשר 5, חיפה, הידועה כחלקה 73/2 בגוש 10759 (להלן: "הדירה"). מאחר שעם הגשת בקשה לביטול עיקול חוזרים ודנים בבקשה המקורית להטלת העיקול ולמען הנוחות, יכונו הצדדים ("תובעים" ו- "נתבעים"). בתיק זה הגישו התובעים תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין ולפיצויים. התובעים שכרו את הדירה מהנתבעים, החל משנת 2008 ולאחרונה נחתם הסכם לתקופת שכירות נוספת בת 12 חודשים, החל מיום 15.3.11 עם אופציה להארכת השכירות למשך שנה נוספת, על פי הסכם שכירות מיום 15.3.11 (להלן: "הסכם השכירות"). בהסכם השכירות נשמרה זכותו של המשכיר - הנתבעים, למכור את הדירה ונקבע כי אם הנתבעים ימכרו את הדירה לצד שלישי, מתחייבים התובעים לפנות את הדירה בתוך 3 חודשים (סעיף 5.2.3 להסכם). עם זאת, בסעיף 5.2.2 להסכם השכירות הוענקה לשוכרים - התובעים, זכות סירוב ראשונה, בזו הלשון: "בכל עת במשך החוזה וחידושו המשכיר ייתן זכות סירוב ראשונה על כל ההצעות לרכוש את הנכס או חלקו. עם קבלת הצעת רכישה אמיתית מצד ג' לא קשור, המשכיר יעביר עותר מקורי מודפס של הצעת המחיר לשוכר. השוכר יהיה רשאי תוך שלושה ימי עסקים להודיע בכתב על כוונתו לתת הצעה זהה. במידה והשוכר יגיש הצעה זהה, המשכיר חייב לקבלה ולמכור את הנכס לשוכר." כן התחייבו התובעים, כי אם הדירה תימכר לצדדים שלישיים, הם יפנו אותה בתוך 3 חודשים (סעיף 5.2.3 להסכם השכירות). התובעים טוענים, שהנתבעים הפרו התחייבות זו ומכרו את הדירה לאחרים - מיה פלד אברם ועדי אברם (להלן: "הרוכשים"), וזאת - למרות שהם הודיעו על מימוש זכות הסירוב ולמרות שהשתכלל בינם לבין הנתבעים הסכם מכר לגבי הדירה וזאת - באמצעות הודעות שהודיעו, בשיחת טלפון ובמכתב שנשלח בפקס ובדאר רשום וכן במסירת הודעה לרוכשים, עוד ביום 31.3.11. לדבריהם, הם ביקשו לרשום הערת אזהרה על הדירה, אולם הדבר לא עלה בידם מאחר שהנתבע מס' 1 (להלן: "מור"), שינה את שמו. לטענתם, המכירה לרוכשים מהווה הפרה של הסכם מכר הדירה, שהשתכלל בינם לבין הנתבעים וזכותם, הקודמת בזמן, עדיפה על זכותם של הרוכשים. עוד נטען, כי הנתבעים וכן הרוכשים נהגו בחוסר תום לב, בכך שהרוכשים העלו את התמורה שהיו מוכנים לשלם עבור הדירה וכן הסכימו לשלם את כל התמורה בזמן קצר ביותר, על מנת להתחרות בתובעים. התובעים טוענים עוד, שלא ניתנה להם הזדמנות להעיר הערות לטיוטת הסכם המכר, שנערך בין התובעים לרוכשים (להלן: "טיוטת ההסכם" או "ההצעה") וכי לא יעלה על הדעת שהם יחתמו על טיוטת ההסכם מבלי שתהיה להם זכות לשנות את הוראותיה. לענין הנזק טוענים הם, כי ביטול צו העקול יביא לכך שלכל היותר תהיה בידם תביעה כספית וכי תוצאה זו הינה חמורה ביותר שכן היא תאיין את זכות הסירוב שניתנה להם ותאיין את חוזה המכר, שהשתכלל בינם לבין הנתבעים. כן טוענים הם, שמאחר שכאשר שכרו את הדירה (שהיתה, לטענתם, במצב מוזנח), הם ידעו שהנתבעים מעוניינים למכור אותה, ומאחר שהם חפצו לרכוש אותה, הם השקיעו בה כספים ושיפצו אותה, בכוונה לרכוש אותה בעתיד. תמצית הבקשה לביטול צו העיקול : בבקשה לביטול העיקול, שהוגשה ע"י הנתבעים ואשר נתמכה בתצהיריהם של מור, ושל הרוכשת מיה פלד אברם (להלן: "מיה"), טענו הנתבעים (בין היתר), כי לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה מאחר שאין מדובר בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין, אלא בתביעה לאכיפת התחייבות ליתן זכות סירוב, שהינה התחייבות חוזית רגילה וכן טענו, שהתובעים לא שילמו אגרה, כמתחייב, גם לא בגין הפיצויים אותם הם תובעים ולכן דין תביעתם להימחק על הסף. כן נטען, שלזכות הסירוב אין נפקות משפטית מאחר שהנתבעת מס' 2 (להלן: "עליזה" אינה חתומה על הסכם השכירות. לגופו של ענין טוענים הנתבעים, שהתביעה אינה מבוססת, שכן מהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים עולה שהם מילאו את התחייבותם ליתן לתובעים זכות סירוב (על אף שהיא הוספה לחוזה השכירות ע"י התובעת ועל אף שלא ניתנה עבורה תמורה ושהיא לא דווחה לרשויות המס), אולם התובעים לא נתנו הצעה זהה להצעת הרוכשים, לא במועד הקבוע בהסכם ואף לא במסגרת ארכות שניתנו להם וכי גם לא השתכלל בינם לבין התובעים הסכם מכר מחייב, שכן לשם כך יש צורך בהצעה ובקיבול הכוללים פרטים מינימליים, דבר אשר לא התקיים במקרה זה. לדבריהם, הם מכרו את הדירה לרוכשים רק לאחר שהתובעים לא רצו להשוות הצעתם להצעת הרוכשים, למרות הזדמנויות שניתנו להם לעשות כן והרוכשים כבר שילמו את מלוא התמורה ורשמו הערת אזהרה לטובתם. הנתבעים צירפו לבקשתם מסמכים מהותיים שהוחלפו בין הצדדים ואשר התובעים לא צירפו לתביעתם או לבקשת העיקול שהגישו וכן טענו שהתובעים הסתירו שיחות שנערכו בין הצדדים וכי בכל אלה יש משום התנהגות שלא בתום לב והטעיית בית המשפט. הנתבעים מפרטים את הנזקים שייגרמו להם אם לא יבוטל העיקול וביניהם, חיוב בפיצויים לרוכשים בגין הפרת ההסכם עימם, הפסד השכר ששולם לעוה"ד בגין עריכת ההסכם ועוד. דיון בבקשה לביטול העיקול התקיים ביום 19.5.11 ובו נכחו התובעים, הנתבעים וכן הרוכשים (בשל טעות, נוכחות הרוכשים לא נרשמה בפרוטוקול). דיון ומסקנות : ראשית אציין, כי שני הצדדים הגישו סיכומים ארוכים והגדיל לעשות ב"כ הנתבעים, כאשר הגיש סיכומים המשתרעים על פני 41 (!) עמודים. לא מצאתי מקום להידרש לכל פרטי טיעוני הצדדים (שחלקם אינו נדרש להליך זה) ואתייחס לטיעונים רק ככל שיש בכך צורך לשם הכרעה בבקשה דנן. מכל מקום - באורכם החריג (שלא לצורך) של סיכומי הנתבעים אתחשב בבואי לפסוק הוצאות בבקשה. סמכות עניינית - אציין, בקצרה, כי הסמכות העניינית הולכת אחר הסעד ומאחר שבכתב התביעה התבקש סעד של אכיפת הסכם מכר הדירה, שלטענת התובעים השתכלל בינם לבין הנתבעים, מוסמך בימ"ש זה לדון בתביעה. אמנם הנתבעים טוענים שלא השתכלל הסכם מכר וכי השאלה שבמחלוקת הינה אם הופרה התחייבותם לתת לתובעים זכות סירוב ראשונה, אולם אין בטענה זו כדי להשפיע על הסמכות העניינית, שכן לא טענות הנתבעים הן שמקנות לביהמ"ש את סמכותו, אלא (בדרך כלל) הסעד המתבקש בתביעה (ראו: רע"א 363/08 - מתן-חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 23.11.2009). מכל מקום, משהתבקש סעד של אכיפת הסכם מכר הדירה (אשר נטען כי השתכלל) ומשהשאלה שבמחלוקת, על פי כתב התביעה, הינה אם השתכלל הסכם מכר מקרקעין, אם לאו, הרי מדובר בענין שבמקרקעין המסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי. דחיית הבקשה על הסף - התובעים לא צירפו את הרוכשים כצדדים לתיק - לא בכתב התביעה ולא בבקשה להטלת העיקול ואף לאחר שטענה זו נטענה בבקשה לביטול העיקול, לא ביקשו לצרפם. עוד התברר, כי ביום 11.4.11 (יום לפני הגשת התביעה), נרשמה בפנקסי רישום המקרקעין, הערת אזהרה לטובת הרוכשים (צורפה כנספח טז' לבקשה לביטול העיקול), כך שצו העיקול הזמני שניתן הוטל לאחר הערת האזהרה. למרות זאת ולמרות שהרוכשים הינם צדדים חיוניים לבקשה, לא ביקשו התובעים לצרפם כצד לתביעה או לבקשה ובעת הדיון בביהמ"ש טען ב"כ התובעים שהיה על הרוכשים לבקש, מיוזמתם, להצטרף כצדדים לבקשה. לא כך הדבר. היה על התובעים לצרף את הרוכשים, מלכתחילה, ובוודאי שהיה עליהם לעשות כן מעת שקיבלו, ביום 12.4.11 - הוא היום בו הוגשה התביעה (ועוד טרם הוצא צו העיקול וטרם בוצע), את הודעת ב"כ הנתבעים לפיה הדירה נמכרה (נספח כ' לבקשה לביטול העיקול) ומעת שקיבלו את הבקשה לביטול העיקול והתברר להם (ככל שלא ידעו קודם לכן), שנרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשים, גם זאת - עוד טרם הגשת התביעה וטרם הטלת העיקול. בנסיבות אלה די באי צירוף הרוכשים, כדי להביא לדחיית הבקשה להטלת עיקול זמני ולביטול הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד. נוסף לכך, מהבקשה לביטול העיקול התברר שהתובעים לא צירפו לתביעתם ואף לא לבקשה להטלת העיקול הזמני (שהוגשה במעמד צד אחד), חלק משמעותי ומהותי מהמסמכים שהוחלפו בינם לבין הנתבעים בנוגע למימוש זכות הסירוב ואף נמנעו מלציין חלק משיחות הטלפון שנערכו בין הצדדים בענין זה (כמפורט בבקשה לביטול העיקול), ללא שהדברים הוכחשו ע"י התובעים, כפי שיפורט להלן וראו גם עמ' 6-7 לפרוטוקול הדיון. התנהלות כזו מצדיקה, כשלעצמה, דחיית הבקשה להטלת עיקול זמני וביטול הצו שניתן במעמד צד אחד. לגופו של ענין - מעבר לצריך אומר, כי גם בבחינת הענין לגופו הגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה ולבטל את העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד. השאלה הראשונה שעל ביהמ"ש, הדן בסעד זמני, לבחון היא, האם התביעה נסמכת על ראיות מהימנות לכאורה. לאחר שהובאו בפניי כל ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים, סבורה אני שהתביעה אינה מבוססת דיה, באופן שלא מתמלא התנאי של קיום ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה, כנדרש בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בראיות שהומצאו אין, לכאורה, כדי להראות שהתובעים מימשו את זכות הסירוב שהוענקה להם בהסכם השכירות. כדי לממש זכות זו היה עליהם להמציא לידי הנתבעים, הצעה זהה להצעת הרוכשים, שהועברה להם ע"י הנתבעים ונראה, לכאורה, שהם לא מילאו אחר תנאי זה. זיכרון הדברים שנערך עם הנתבעים ביום 28.3.11, אשר על פיו הוסכם כי הנתבעים ירכשו את הדירה תמורת 2 מיליון ₪ (בכפוף לזכות הסירוב של התובעים), הומצא לידי התובעים ביום 28.3.11. תשובת התובעים היתה צריכה להינתן עד יום 31.3.11 אולם, ככל הנראה, בשל טעות במספר הפקס לא נשלחה התשובה במועד והיא הגיעה לידי הנתבעים לאחר עבור המועד. התובעים טוענים שתשובתם הגיעה לידי הנתבעים עוד ביום 31.3.11 ודבריהם נתמכים, לכאורה, בדף הרביעי אשר בנספח ו' לבקשת העיקול, המראה משלוח פקס למור. התאריך הינו 30.3.11, אולם התובעים טוענים שמדובר בתקלה בתאריכון של הפקס ושהוא נשלח ביום 31.3.11, כפי התאריך שעל המכתב עצמו. אלא שנראה שאין לכך חשיבות רבה. זאת, בראש ובראשונה משום שבתשובה זו של התובעים (הדף הראשון שבנספח ו' לבקשת העיקול), אין הסכמה לרכוש את הדירה בתמורה ל- 2 מיליון ₪, אלא רק הודעה שהם מבקשים לממש את זכות הסירוב ולרכוש את הדירה. הודעה זו איננה יכולה להוות מימוש זכות הסירוב, שכן אין בה "הצעה זהה" לזיכרון הדברים (כנדרש על פי תנאי זכות הסירוב אשר בהסכם השכירות) והיא אף איננה יכולה, לכאורה, להוות הסכם מכר מקרקעין (כפי הנטען ע"י התובעים), מאחר שהיא חסרה פרטים מהותיים נדרשים. רק ביום 3.4.11 - שלושה ימים לאחר מכן (ולאחר עבור המועד למימוש זכות הסירוב), שלח עו"ד הראל, בא כוחם של התובעים, הודעה למור, בה הוא מודיע שהתובעים ירכשו את הדירה בסכום של 2 מיליון ₪ וכן שלח מכתב לנתבעים, בו הוא מבקש לתאם לוח תשלומים וסילוק המשכנתא הרובצת על הדירה. מעבר לכך שמסמך זה נשלח לאחר עבור המועד למימוש זכות הסירוב, הוא אינו יכול, לכאורה, להוות הסכם מכר במקרקעין, שכן אין בו מועדי תשלום המהווים פרט מהותי לשם גיבוש הסכם מכר מקרקעין. למחרת, ביום 4.4.11, שלח עו"ד גולדנברג, ב"כ הנתבעים, מכתב לעו"ד הראל, בו נאמר שזכות הסירוב לא מומשה במועד, הן לאור האיחור במסירת ההודעה והן לאור חסרונם של פרטים מהותיים בהצעה (כגון מועדי תשלום), אולם ניתנה לתובעים, במכתב זה, ארכה למימוש זכות הסירוב. למכתב צורף עותק מטיוטת ההסכם, כפי שגובשה בין הנתבעים לבין הרוכשים, אשר על פיה יושלם תשלום כל התמורה עד יום 20.4.11. התובעים הוזמנו להגיש "הצעה זהה", כאמור בסעיף 5.2.2. להסכם השכירות, באופן שיודיעו על הסכמתם להתקשר בהסכם מכר על פי האמור בהצעה. עוד נאמר במכתב זה, כי הנתבעים ימתינו לתשובת התובעים, במשך 24 שעות, בטרם יתקשרו בהסכם עם הרוכשים. ביום 5.4.11 שלח עו"ד הראל מכתב לעו"ד גולדנברג, בו הוא מודיע כי מרשיו כבר "הודיעו על קיבול" ביום 31.3.11 וכי קיים בין הצדדים הסכם מכר לפיו רוכשים מרשיו את הדירה תמורת 2 מיליון ₪ ומוסיף, ש"יתר התנאים צריכים להיות מקובלים על שני הצדדים וסבירים לעסקאות דומות, ובהערותי לטיוטא זו אפעל מתוך ראייה כזו" וציין שמרשיו עומדים על "קיום הסכם המכר שנחתם עימם וכי בכוונתם ... לפעול במהירות האפשרית לקדם עסקת המכר". בתשובתו מיום 5.4.11 השיב עו"ד גולדנברג, בין היתר, כי לא נקשר הסכם מכר מחייב בין הצדדים, שכן זכות הסרוב הראשונה לא מומשה והיא פקעה וכי הצעה ללא תנאי תשלום אינה מלאה וחסרה פרטים מהותיים וחוזר על ההצעה להתקשר בהסכם על פי ההצעה שהועברה. לאחר חלופת מכתבים נוספת בין עורכי הדין ובעקבות שיחת טלפון בין מור לבין התובעת, שלח מור מייל לתובעת, ביום 7.4.11 (מב/1), בו הוא כותב, שהתובעים לא עמדו בתנאי סעיף זכות הסירוב, ושהוא טרם קיבל הסכמה לתנאי התשלום האמורים בהצעה, דבר המותיר אותו בהרגשה שהתובעים אינם יכולים לעמוד בתנאים אלה. בנוסף, הוא מציין שהוא זקוק לכסף מזומן בהקדם האפשרי, אולם למרות זאת הוא נותן לתובעים הזדמנות נוספת להודיע על הסכמתם להצעה עד יום 10.4.11 בשעה 12:00 וכך הוא כותב: "במידה ועד יום ראשון ה 10 לאפריל בשעה 12 בצהריים לא תגיע לידי עורך הדין שלי או לידי הסכמתכם לרכוש את הדירה בהתאם להצעה של מיה ועדי ועל פי טיוטת ההסכם שהועברה לידיכם, או לכל הפחות, גם אם יהיו שינויים - הם יהיו מינוריים בלבד ואוכל לקבל אותם בלי שיפגעו בי לעומת ההצעה של מיה הצעה ברורה וזהה לזאת ששלחנו אליכם לא אוכל לחכות לכם יותר אחרת הנזק הכספי שעשוי להיגרם לי הוא גדול מידי וכן האפשרות לתביעה משפטית צודקת מכיוונם של מיה ועדי" (ההדגשות אינן במקור). תשובת התובעים נשלחה באותו יום (7.4.11), במייל ובה נאמר, שהתובעים עמדו בתנאי זכות הסירוב ושהם מזמינים את הנתבעים "לתאם לוח זמנים קצר ביותר להשלמת העסקה ואנו מצפים להיענות מצדך, שאם לא כן אנו נאלץ בתחילת שבוע הבא להגיש תביעה לאכיפת החוזה... לא ברור לנו כיצד אתה דן בהצעה אחרת בשעה שיש לך חוזה איתנו...". לא ברור מה מנע מב"כ התובעים לשלוח, במסגרת תשובתו, הערות לנוסח טיוטת ההסכם וכן להודיע מהו לוח התשלומים המוצע על ידי התובעים, זאת - במיוחד כאשר בדבריו של מור, שצוטטו לעיל, כלולה (בניגוד לטענת ב"כ התובעים לפיה לא אפשרו הנתבעים לתובעים להגיב להסכם), הסכמה לשמוע הערות לנוסח ואף לערוך בו שינויים, אם כי לא כאלה שיפגעו לעומת הצעה. יש להדגיש, כי התכתבות זו במייל, מיום 7.4.11 (מב/1), לא צורפה ע"י התובעים לתביעה או לבקשת העיקול והיא הוגשה על ידם רק במהלך הדיון. כמו כן, כאמור לעיל, לא צירפו התובעים לבקשת העיקול מסמכים מהותיים נוספים, כגון טיוטת ההסכם ומכתבו של ב"כ הנתבעים מיום 4.4.11 (נספח ח' לבקשה לביטול העיקול), בו הוא מודיע לתובעים שלמרות שהם לא מימשו את זכות הסירוב במועד, ניתנת להם ארכה לבוא בהצעה זהה, לתנאי טיוטת ההסכם, שטרם ייחתם הסכם עם הרוכשים, מכתב נוסף של ב"כ הנתבעים מיום 5.4.11 (נספח י' לבקשה לביטול העיקול), המפרט את השתלשלות העניינים ומאפשר לתובעים לתת הצעה זהה להצעת הרוכשים והתכתבות נוספת בין הצדדים, מיום 6.4.11 (נספחים יא' ו- יב') ועוד. מדובר בהתנהלות שלא בתום לב - בהסתרה מכוונת של מסמכים מהותיים ביותר מעיני בית המשפט, התנהלות אשר יש לראותה בחומרה וליתן לה משקל, במיוחד כאשר מדובר בבקשה למתן סעד זמני, הניתן במעמד צד אחד. ראו, למשל, בר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי, פ"ד לה(3) 449, בעמ' 462-461 וכן ראו דברים שנאמרו בע"א 3906/04 - אחים שמא שירותים בע"מ נ' עיריית תמרה ואח' . (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.2004): "מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168). אי עמידה בחובת הגילוי עלולה להוות הפרה של חובת תום הלב המוטלת על כל מתדיין, ובמיוחד על מתדיין המבקש סעד במעמד צד אחד, והפרה מעין זו מהווה שיקול מרכזי בבחינת הבקשה למתן הסעד (ראו לענין זה רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (לא פורסם) פיסקאות 11,12)." לעצם הענין - השתלשלות העניינים האמורה לעיל ובמיוחד העובדה שלמרות שההצעה המלאה הועברה אל התובעים עוד ביום 4.4.11 (והסכם המכר עם הרוכשים נחתם רק לאחר עבור הארכה האחרונה - ביום 10.4.11) ולמרות שניתנו להם שתי הזדמנויות להודיע שהם מקבלים את ההצעה (תחילה בתוך 34 שעות ולאחר מכן בתוך 3 ימים נוספים) ואף להעיר הערות לטיוטת ההסכם, הם לא עשו זאת, אלא חזרו על טענתם כי כבר נקשר בין הצדדים הסכם מכר ועל רצונם להשלים העסקה, תוך נקיטת לשון כללית ובלתי מחוייבת בנוגע לתנאים מהותיים בעסקה. התנהלות זו של התובעים והעובדה שההסכם בין הנתבעים לרוכשים נחתם רק ביום 10.4.11, שישה ימים לאחר שטיוטת ההצעה הועברה לתובעים, מחלישה את תביעת התובעים במידה כזו, שלא ניתן לומר שהיא נתמכת בראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת התביעה ומשלא התמלא תנאי בסיסי זה, אין מקום להטלת עיקול ויש לבטל את העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד. לאור האמור לעיל, מתיתר הצורך לדון בשאר טיעוני הצדדים. מעבר לצריך אומר, בקצרה, כי גם לוּ היה צריך לבחון את העסקה במנותק מכך שאין מדובר בהתקשרות "רגילה", אלא במימוש זכות סירוב, אשר על פי לשונה בהסכם השכירות, היא צריכה להיעשות על ידי הגשת "הצעה זהה", לא הודיעו התובעים מהו מועד תשלום התמורה, למרות שמדובר בפרט מהותי בהסכם מכר מקרקעין ונפסק לא אחת כי, בהעדרו, לא נקשר הסכם מחייב כדרישת הדין (ראו, למשל, ע"א 153/74 - יצחק ו-שירלי אברהם נ' שלמה ו-חנינה חבזה . פ"ד כט(1), 737, עמ' 743-744; ע"א 285/75 - פלטיאל זינגר נ' מרים קימלמן . פ"ד ל(1), 804, עמ' 808-809; ע"א 579/83 - הרי זוננשטיין ואח' נ' אחים גבסו בע"מ . פ"ד מב(2), 278 ,עמ' 285-286). עוד אציין, בקצרה, כי גם אם אניח שיש ממש בטענת התובעים לפיה הסדרי התשלום הקצרים והמהירים נקבעו בטיוטת ההסכם, כדי להבטיח שהרוכשים ירכשו את הדירה (ואינני קובעת שכך הוא), נראה, לכאורה, שמדובר בתחרות לגיטימית, ומאחר שזכות הסירוב היתה מותנית ב"הצעה זהה" מטעם התובעים, אין בכך, לכאורה, כדי להקנות לתובעים זכות כלשהי ולסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, אליו מפנה ב"כ התובעים, אין כל רלבנטיות לכך. לענין מאזן הנוחות, יש לזכור שהדירה נמכרה לרוכשים (שכאמור - אינם צד להליך זה) וברי שאם העיקול יישאר על כנו יהא בכך כדי לפגוע בזכויותיהם וכן לפגוע בנתבעים. אינני מתעלמת מכך שמנגד - משמעות ביטול צו העיקול עלולה להיות פגיעה ביכולתם של התובעים לקבל את הדירה, בסופו של יום (ככל שיזכו בתביעתם) ואף אינני מתעלמת מהתחייבותם של התובעים לפנות את הדירה בתוך 3 חודשים מיום מכירתה, אולם בנסיבות המתוארות לעיל, לא ניתן להשאיר את העיקול, שהוטל במעמד צד אחד, על כנו. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להטלת עיקול זמני ומורה על ביטול צו העיקול שהוצא מכח החלטתי שניתנה ביום 12.4.11 ועל מחיקת רישומו מפנקסי רישום המקרקעין. בשולי הדברים אומר, כי התובעים כללו בתביעתם (בסעיף 34ג. לתביעה) סעד של תשלום פיצויים, ללא שכימתו את הסעד וללא ששילמו אגרה בגינו. לפיכך, על התובעים לכמת את הסעד ולשלם אגרה עבורו וככל שהוא אינו עולה על סמכות בית משפט השלום, ראו שהתובעים ישקלו מחיקתו מהתביעה. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חוזהסמכות ענייניתמקרקעיןהסכם מכר