תקנה 567 לתקנות התעבורה: 1. אדם שהינו אזרח ישראלי אך אינו תושב הארץ, הנוהג בתחומי ישראל עם רשיון נהיגה זר תקף, האם ניתן לראותו כמי שמחזיק ברשיון נהיגה תקף לעניין סעיף 7 (3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "החוק")? ומהו הדין החל עליו? אלה הן השאלות המעסיקות אותנו בהחלטה זו. 2. התובע, אזרח ישראלי, יצא מהארץ לקנדה ביום 26.10.03 כשהיה בן 22 שנה. לטענתו, הוא עבד שם, למד תורה, ניהל חשבון בנק, הוציא רשיון נהיגה קנדי, והיו לו כוונות למצוא שידוך בקרב בני הקהילה ולהשתקע בקנדה. ביום 28.6.04, דהיינו לאחר כשמונה חודשים, חזר לבקר את אמו בארץ. מספר ימים לאחר מכן ( ביום 14.7.04 ) היה מעורב בתאונת דרכים עת נהג ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה אצל נתבעת מס' 1, חב' הביטוח אליהו. בתאונה זו נפגע התובע, אמו ונוסעת נוספת היא תובעת מס' 3, על פי הנטען. 3. פוליסת ביטוח החובה של הרכב היתה מותנית בקיום רשיון נהיגה תקף לנהג המשתמש ברכב. בענייננו, אין חולק כי לתובע לא היה רשיון נהיגה ישראלי תקף בעת התאונה, אלא רשיון נהיגה קנדי תקף שהוצא במהלך שהותו בקנדה. נשאלת איפוא השאלה האם התובע זכאי לפיצויים על פי החוק, והאם הוא עונה על תנאי פוליסת ביטוח החובה בדבר קיומו של רשיון תקף בעת קרות התאונה? יצויין כי התביעה הוגשה כנגד מבטחת הרכב חב' הביטוח "אליהו" ( להלן "אליהו" ), וכנגד קרנית, קרן לנפגעי תאונות דרכים ( להלן "קרנית" ). 4. דיון תוקפו של רשיון הנהיגה שבידי התובע נבחן על פי הדין הרלוונטי לענייננו שהוא פקודת התעבורה ותקנותיה. הכלל הוא כי אזרח ישראלי המבקש לנהוג ברכב בתוך תחומי המדינה, עליו להצטייד ברשיון נהיגה ישראלי בר תוקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה. הפקודה הסדירה גם כן את עניינם של אנשים הנוהגים בתחומי ישראל והמחזיקים ברשיון נהיגה זר. תקנה 567 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שכותרתה "רשיון נהיגה זר" קובעת כדלקמן: "מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה: (1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190; (2) אם הוא נוהג רכב כאמור - (א) בתקנות 176 עד 179 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר; (ב) בתקנות 179א עד 187 - שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר. תקנה 567א שכותרתה "רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר" קובעת כדלקמן: "עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190." 4. השאלה המכריעה בענייננו היא איזה חלופה מבין שתי החלופות הקבועות בתקנות הנ"ל, חלה על התובע? כפי שעולה מנוסח התקנות הנ"ל, תקנה 567 חלה על "מי שאינו תושב ישראל", ואילו תקנה 567א חלה על "עולה חדש, אזרח ישראלי או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע". לכאורה התובע יכול להיכלל בשתי הקטגוריות הנ"ל כפי שיובהר להלן, אך יודגש כי לבחירת הקטגוריה המתאימה חשיבות מכרעת לצורך הקביעה אם לתובע היה רשיון נהיגה תקף בעת התאונה או לא, ושאלה זו מהווה סלע המחלוקת בין הצדדים בהליך זה. 5. אליהו תולה את יהבה על תקנה 567א וטוענת כי בהיות התובע אזרח ישראלי אז יש להחיל עליו את הוראת תקנה 567א הנ"ל. יוזכר כי תקנה זו קובעת בין היתר, כי אזרח ישראלי רשאי לנהוג ברשיון נהיגה זר תקף רק אם הוא שהה מחוץ לישראל תקופה שלא תפחת משנה אחת רצופה. בענייננו, אין חולק כי התובע לא שהה מחוץ לישראל למשך שנה אחת לפחות אלא שמונה חודשים כאמור, על כן אין הוא מקיים אחר דרישות התקנה הנ"ל. בנסיבות אלה טוענת אליהו כי התובע לא היה רשאי לנהוג ברשיון נהיגה זר, ומשכך, יש לראותו כמי שנהג ביום התאונה ללא רשיון נהיגה תקף. יש להבהיר כי על פי גישתה הנ"ל של אליהו, אין כל רלוונטיות למבחן התושבות, שכן לשיטתה "כשרות" נהיגתו של אזרח ישראלי ששהה מחוץ לישראל, בתוך תחומי המדינה, עם רשיון נהיגה זר, תחתך אך ורק על פי משך השהייה שלו מחוץ לישראל יחד עם התנאים האחרים הקבועים בתקנה, ואין כל חשיבות ל"מעמד התושבות" שלו, אם אכן היה תושב ישראל או תושב מדינה אחרת באותה תקופה. 6. לעומתה, התובע וקרנית טענו כי התובע קנה לו מעמד של תושב במדינת קנדה, על כן, יש להחיל עליו את הוראות תקנה 567 הדנה בענייננו של "מי שאינו תושב ישראל". לשיטתם, תקנה זו קובעת הסדר לגבי כל אזרח לרבות אזרח ישראלי, שקנה לו תושבות במדינה אחרת והוא נוהג בישראל ברשיון הנהיגה הזר שהוצא באותה המדינה. יוזכר כי תקנה 567 הנ"ל קובעת כי מי שאינו תושב ישראל רשאי לנהוג ברשיון הנהיגה הזר שלו לתקופה של שנה במצטבר מיום כניסתו לישראל, ובהתקיים התנאים הנוספים הקבועים בתקנה. ולכן, מאחר והתאונה ארעה ימים ספורים לאחר חזרתו של התובע ארצה ובטרם חלפה לה שנה מיום חזרתו, אז יש לראותו כמי שנהג ברשיון נהיגה תקף בזמן התאונה. 7. מבין שתי הגישות מצאתי לבכר את גישתם של התובע וקרנית, אם כי אציין כי התקנות הנ"ל, אף בנוסחן החדש, עדיין לוקות בעמימות ובאי בהירות שהעסיקו את בתי המשפט בעבר, וכי מן הראוי שהמחוקק יאמר את דברו בעניין חשוב זה, בצורה מפורשת וברורה. 8. צודקת אליהו בטענתה כי תקנה 567א חלה על אזרח ישראלי כלשון התקנה. אולם עיון בתקנה הנ"ל מראה כי היא עוסקת במעמדם של עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע. המכנה המשותף לשלושת המעמדות הנ"ל הוא הרצון להשתקע בארץ ולשבת בה ישיבת קבע. הדבר עולה אף מהכותרת שהכתיר בה מחוקק המשנה את התקנה הנ"ל "רשיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר". ל"עולה חדש ולתושב חוזר" נאמר. חזקה על המחוקק שאינו משחית את מילותיו לריק, על כן, משבחר להכתיר את התקנה בכותרת הנ"ל ולכלול בנוּסָחָהּ את המעמדות הנ"ל ( עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע ) אז ניתן להסיק מכך כי התכוון להחילה על מי שבכוונתו להשתקע בארץ אם זה דרך עלייה, או דרך רכישת מעמד של תושב חוזר או מעמד של תושבות קבע, ובלבד ששהה מחוץ לישראל תקופה של שנה אחת לפחות. לעומת זאת, תקנה 567 עוסקת במי שאינו תושב ישראל ללא קשר לאזרחותו, ובמי שאין לו כוונה להשתקע בישראל ומשכך, שהותו בתחומי ישראל הינה ארעית. לגבי אדם כזה שאינו תושב ישראל כאמור, קבע המחוקק כי הינו רשאי להשתמש ברשיון הנהיגה הזר שלו עד תקופה של שנה במצטבר מיום כניסתו לישראל. 9. אי לכך, בכדי להחליט איזה מבין שתי התקנות הנ"ל חלה על המקרה שבפנינו, יש לבחון את מעמדו של התובע, האם נחשב הוא לתושב של מדינת קנדה על אף האזרחות הישראלית שלו, ואז יש להחיל עליו את הוראת תקנה 567, או שמא הוא נחשב עדיין כתושב ישראל, ומשכך נופל הוא בגדרה של תקנה 567א הנ"ל? בענייננו, עדותו של התובע אודות רצונו להשתקע בקנדה ולהעביר לשם את מרכז חייו, לא הופרכה בחקירתו הנגדית, והפעולות שנקט בהן ואשר התבטאו בין היתר בשהייתו הממושכת בקנדה במשך שמונה חודשים, השתלבותו במקום עבודה מסודר, פתיחת וניהול חשבון בנק עצמאי, הוצאת רשיון נהיגה מקומי, השתלבותו בקהילה המקומית תוך לימוד התורה ב"כולל", ובמיוחד כוונתו למצוא לו שידוך בתוך הקהילה, יש בהן כדי לחזק את המסקנה כי התובע אכן התכוון להעביר לשם את מרכז חייו ( ראה עדותו בעמ' 6 ש' 4 לפרוטוקול). יודגש כי לא הוכח שהתובע הפסיק את עבודתו בקנדה עובר להגעתו ארצה, או כי סגר את חשבון הבנק שלו, או כי אסף את כל חפציו לקראת בואו ארצה, ומשכך, מקובלים עלי דבריו כי אלמלא התאונה הוא היה חוזר לקנדה וממשיך בהליך ההתמקמות שלו שם, הליך שהחל בו שמונה חודשים לפני קרות התאונה. סעיף 14 (ג) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 קובע כדלקמן: "תושב ישראל הגר בחוץ לארץ, רואים אותו, לענין חוק זה, כתושב ישראל כל עוד לא השתקע בחוץ לארץ." בדנ"פ 8612/00 חיים הרמן ברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(5), 439 , הותוו הסיממנים לקביעת מקום תושבות. שם נקבע כי: "יש לתת בו בטוען להיותו תושב סימני-תושב עוד ועוד, עד להיווצרותה של מסה קריטית העושה אדם לתושב: מקום מגורים, מקום מגורי המשפחה, חיי הקהילה של הטוען-לתושבות, המקום בו מופקת הכנסתו, מינהגיו ואורחותיו, מקום עיקר נכסיו, שפתו, בית-הספר של ילדיו וכו'." ( עמ' 464-465 ). בענייננו כאמור, שוכנעתי כי יש בפעולות שנקט בהן התובע סיממנים להשתקעות ולרכישת מעמד של תושבות, על כן הנני קובעת כי במועד ארוע התאונה התובע לא היה תושב ישראל, על כן יש להחיל עליו את הוראות תקנה 567 הנ"ל. 10. אין חולק כי התובע עמד בתנאים הנוספים הקבועים בתקנה 567, ומשכך, מתבקשת המסקנה כי בעת קרות התאונה הוא נהג ברשיון נהיגה תקף. מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בשאלת תחולתו של סעיף 7 (3) לחוק השולל את זכאותו של מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה. 11. בהערת אגב אציין כי אף אם יוכח כי התובע נופל בגדרה של תקנה 567א שבדרישותיה הוא לא עמד, יש לאמץ בענייננו את הגישה שהותוותה בדנ"א 10017/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(2), 1962 ולפיה יש לפרש את סעיף 7 לחוק באופן מצמצם ובאופן שיחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד, וזאת לאור התכלית הסוציאלית שעומדת בבסיסו של החוק להבדיל מהתכלית שעומדת בבסיס דיני התעבורה. כמו כן יש להבחין בין פגם פורמלי לבין פגם מהותי ברשיון הנהיגה. אימוץ גישה זו מתחזק על אחת כמה וכמה לאור העמימות ואי הבהירות הקיימת בהוראות תקנות 567 ו- 567א הנ"ל. בענייננו, יובהר כי התובע לא הועמד לדין בגין נהיגה ללא רשיון, וכי קיבל רשיון נהיגה ישראלי לאחר התאונה, על כן קשה לראות בנהיגתו בנסיבות המקרה שלנו כמעשה שהיווה סיכון תחבורתי. 12. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי פוליסת ביטוח החובה שהונפקה על ידי נתבעת מס' 1 חב' הביטוח אליהו, הינה תקפה, ומכוחה על נתבעת מס' 1 לפצות את התובעים בגין נזקי הגוף שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה, במידה ויוכחו. התביעה כנגד נתבעת מס' 3, קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים נדחית בזאת. נתבעת מס' 1 תשלם לנתבעת מס' 3 שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 13. הודעת צד שלישי שנשלחה על ידי קרנית כנגד התובעים נדחית בזאת. אגרת משפט החלה על ההודעה הנ"ל תשולם על ידי נתבעת מס' 1 בשערוך ליום תשלומה בפועל. 14. לעניין הבקשה למינוי מומחים - החלטה בבקשה זו תשלח לצדדים בנפרד. משפט תעבורהתקנות התעבורהרישיון נהיגה