מונחות בפני שתי תביעות: תמ"ש 610/07 שעניינה תביעה רכושית, מתן חשבונות ופרטים ומתן צו הצהרתי. תמ"ש 611/07 שעניינה תביעה למזונות אשה. רקע כללי: 1. הצדדים נישאו בשנת 1966, ונשואים זה למעלה מ-40 שנה. התובעת בת 62 והנתבע בן 63. 2. לצדדים נולדו ארבעה ילדים, כיום כולם בגירים. 3. הצדדים נישאו מיד לאחר השירות הצבאי כששניהם חסרי השכלה. במשך שנים רבות נדדו הצדדים בין דירות רבות ומצבם הכלכלי היה בכי רע. בכל השנים הללו התובעת, בעיקר, גידלה את הילדים בעוד הנתבע למד ורכש השכלה. בשנת 1980 סיים הנתבע את לימודיו. 4. במהלך החיים המשותפים הנתבע השלים תעודת בגרות, למד רפואה ועשה חייל בעבודתו. 5. ברבות הימים הפך הנתבע למומחה בתחומו ומונה למנהל מחלקה בבית חולים. 6. הנתבע משמש גם כרופא קיבוץ ..., והצדדים מתגוררים החל משנת 1984 בדירת הרופא השייכת קיבוץ. 7. הנתבע הוא בעלים ואוחז ב-99% ממניותיה של חברת .... העוסקת במתן חוות דעת רפואיות לחברות הביטוח. 8. התובעת לא רכשה השכלה, למעט לימודי מבוגרים בפקולטה לחקלאות בשנת 1989. 9. התובעת לא היתה מעורבת במצבם הכלכלי של הצדדים והניהול הכלכלי של המשפחה התבצע על ידי הנתבע. 10. במקביל לחייו עם התובעת ובמשך שנים רבות, מנהל מערכת יחסים עם אשה נוספת, ממנה אף נולדה בת שכיום הנה בת 13. 11. התובעת סובלת ממחלת הסוכרת שהלכה והחמירה, עד לחוסר תפקוד של הכליה שהצריך טיפולי דיאליזה במשך שנים. בשנת 2000 נאלצה התובעת לעבור השתלת כליה. התובעת כיום היא אשה לא בריאה ונזקקת לטיפולים תכופים ואשפוזים. התובעת סובלת גם מתופעות לוואי רפואיות בגין מחלתה. הנתבעת מקבלת קצבת נכות בסך של כ- 2,000 ₪ לחודש. 12. בין הצדדים נוצר משבר של ממש אשר הביא להגשת תביעות אלה והתובעת פנתה לקיבוץ וביקשה מגורים נפרדים הנתבע. יחד עם זאת הצדדים עדיין מתגוררים תחת קורת גג אחת. 13. בין הצדדים נוצר פער משמעותי ביותר, הן בהשכלה הפורמלית והן בכישורים, הן באפשרויות העומדות בפניהם והן בכושר ההשתכרות. התובעת לא צברה זכויות סוציאליות כלשהן, ולנתבע פנסיה וזכויות סוציאליות ממקום עבודתו. התביעה הרכושית 14. אין חולק כי על הצדדים חל המשטר הרכושי של "הלכת השיתוף" וכי כל אשר נצבר במהלך החיים המשותפים צריך להתחלק בין הצדדים. לסיכומי התובעת צורפה טבלה המפרטת את הזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע, והנתבע מסכים לחלוקתם בחלקים שווים. א. טענות התובעת 15. התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי זכותה לקבל סך העולה על 50% מכלל הנכסים של הנתבע, ובין היתר: השתכרותו וכושר השתכרותו של הנתבע. כל הזכויות הצבורות של הנתבע מכל מקור שהוא. רכוש וזכויות שנצברו ב: מניות בחברת ... בע"מ ח.פ. ...; דירה ברח' ...ב... הרשומה ע"ש שני הצדדים והידועה כגוש... חלקה ... תת חלקה..., רכב מסוג ... מ.ר. ... הרשום ע"ש הנתבע, אופנוע מסוג ... מ.ר. ... הרשום ע"ש הנתבע. 16. הטענות המרכזיות של התובעת, בהן יש לדון במסגרת תביעה זו הן: טענת ההברחות טענה חלוקת כושר ההשתכרות טענה לחלוקה בלתי שווה של הזכויות הרכושיות טענה לפיה אין לחייבה בחובות שצבר הנתבע. ההברחות 17. התובעת טוענת כי הנתבע משתכר סך של 34,000 ₪ נטו לחודש. התובעת טוענת כי לנתבע אין כמעט הוצאות, היות והוא גר בדירת הקיבוץ. למרות משכורתו הגבוהה, חשבון הבנק של הנתבע נמצא ביתרת חובה. בעובדה זו, כשלעצמה, יש כדי להוכיח כי הנתבע הבריח ומבריח כספים מחשבון הבנק במשך שנים. גם קרנות ההשתלמות של הנתבע אשר נפדו במשך השנים "נעלמו", ולטענת התובעת- הוברחו. התובעת מצביעה גם על פעילות מוגברת של הנתבע במסחר במט"ח בין השנים 2004-2006, בגובה של למעלה מ-200,000 ₪, אשר גם הם, לטענתה, הוברחו ממנה. התובעת טוענת גם כי הכספים שהועברו ל"משפחתו השניה", אותה הוא מפרנס משנת 1990, על חשבונה של התובעת, צריכים להיות מוחזרים אליה. חלקה של התובעת בנוגע השתכרותו וכושר השתכרותו של הנתבע 18. התובעת טוענת כי היא "בעלים" של מחצית ההשתכרות השוטפת של הנתבע מאחר ונכסי הקריירה של הנתבע מגולמים במשכורתו. 19. התובעת מבססת את זכותה לקבלת השתכרות וכושר השתכרות של הנתבע בעיקר על סמך בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית אשר הכיר בנכסי הקריירה (כושר ההשתכרות) כנכס בר-חלוקה במסגרת הלכת השיתוף. 20. התובעת טוענת כי נסיבות חייהם של הצדדים מביאים לכדי הכרה בזכות זו; 40 שנות נישואין, פער ברור בין יכולות ההשתכרות, השכלה והתפתחות כלכלית של הנתבע מול אי התפתחותה הכלכלית של התובעת וצבירת מוניטין של הנתבע- הכל במהלך החיים המשותפים. 21. על פי חישובה של התובעת, בעת הגשת התביעה היה הנתבע בן 61, והוא עתיד לצאת לפנסיה בגיל 67. מחצית הכנסתו עומדת על 17,000 ₪ בחודש וזאת יש להכפיל ב-6 שנים ובכך יוצא עליה לקבל סך של מליון מאתיים עשרים וארבעה אלף ₪. חלוקה בלתי שיוויונית של הרכוש 22. התובעת מבססת את זכותה לקבלת נתח הגדול ממחצית מהזכויות אשר נצברו לצדדים על מספר אדנים; בגידותיו של הנתבע במשך החיים המשותפים והחזקת "פילגש", השפלה קבועה ותמידית שהיתה מנת חלקה, הברחות הכספים הרבות, וכן נסיבות חייהם (המפורטות לעיל) והפער הבלתי נסבל שנוצר בין הצדדים. החובות 23. הנתבעת דוחה את דרישת הנתבע לחייבה בחובות אשר נצברו לצדדים. לגבי יתרות החוב, טוענת התובעת כי אין להם כל הצדקה מלבד הברחת כספים ובזבוזם על "משפחתו השניה", וכי משכורתו של הנתבע משמשת לכל צרכיהם תוך יתרה נכבדת. התובעת מכחישה שיש חוב לגורמים שלישיים (לקיבוץ ולקופ"ח...), ואומרת כי הנתבע יצר מצג שוא לגבי חובות וכפי שניתן לראות בפר' 12.2.06 אין לנתבע חוב כלפי הקיבוץ, וגם החוב ל"..." איננו קיים (ר' פר' 6.4.08 עמ' 2). הנתבעת גם טוענת כי החובות לחברת "..." אינם אלא פרי גלגול הוצאות של הנתבע על החברה. לדברי התובעת, לצדדים היה חשבון משותף אחד, אשר לפני 20 שנה הנתבע הפסיק את הפעילות בו. מאז הצדדים אוחזים בחשבונות נפרדים. כל חוב נלקח כחוב אישי בלבד. ב. טענות הנתבע 24. הנתבע מסכים כי יש לחלק את כל הנכסים שנצברו על שמו או על שם שני הצדדים. החלוקה, לטענת הנתבע, צריכה להתבצע בהתאם לדין הרגיל, בחלקים שווים. הנתבע טוען כי אין מקום לחלק את כושר השתכרותו, והלכת השיתוף לא חלה על נכסים אלה. ההברחות 25. הנתבע מכחיש את טענת ההברחות מכל וכל. הנתבע טוען כי הכנסתו הפנויה לחודש (לאחר ניכוי בגין הוצאות מזונות אשה, מזונות ילדה, הלוואות וסיוע לילדיו הבגירים) היא כ-3,300 ₪ בחודש ומסכום זה עליו לחיות (טענות הנתבע המפורטות לגבי הוצאותיו ידונו בפרק המזונות). לטענת הנתבע הכספים החודשיים אותם הוא מוציא, והוציא, לא איפשרו לו לחסוך כספים ובוודאי לא להבריח מיליונים כטענת התובעת. הנתבע טוען כי למעט מזונות קטינה וכלכלתו האישית (כשהוא שוהה בבית חברתו), הוא אינו מעביר כספים לחברתו ואינו תומך בה. הנתבע אומר כי בין השנים 1995-2000 העביר לילדיו סך של 419,223 ₪, ובין השנים 2004-2007 העביר להם 126,459 ₪ וזו גם הסיבה שלא נותרו לו גם כספים מקרנות ההשתלמות שפדה. 26. הנתבע טוען כי אין לו כל פעילות בחו"ל למעט פעילות התנדבותית במסגרת פרוייקט רפואי בשיתוף עם פלסטינאים שהסתיים זה מכבר. הנתבע לא קבל שכר מהפרוייקט ומדי פעם מחלקת המדינה בארה"ב העבירה לעובדים כסף לכיסוי ההוצאות בלבד. זה גם ההסבר למט"ח שנמצא בחשבונו של הנתבע. חלוקת השתכרות וכושר השתכרות 27. הנתבע טוען כי אין מקום לחלוקת כושר ההשתכרות וההשתכרות בפועל. 28. הנתבע טוען כי כל העבודה הנוספת שלקח על עצמו, המהווה את רוב כושר ההשתכרות, נועדה כדי לסייע לילדיו ולא כדי לממן את התובעת. 29. הנתבע טוען כי השתכרותו היא תוצאה של יכולת וכישרון אישיים בלבד ובבעמ 4623/04 (עליו הסתמכה התובעת) נפסק כי יש להוציא ממכלל האיזון את הנכסים הנובעים מכישרון אישי ונוצרו קודם לקשר הזוגי. 30. לטענת הנתבע, מכל מקום יש צורך במומחה שיחשב מהו רכיב זה, ובכל מקרה כל כושר השתכרותו נובע מכישרונו האישי ולא מתרומת התובעת. 31. לטענת הנתבע התובעת לא רק שלא תרמה לקריירה שלו אלא אף פגמה בה. בפסיקה נקבע כי נכסי הקריירה יחולקו ביחס לתרומת "הצד הביתי", רכיב שאינו מתקיים כאן. הנתבע טוען כי כושר השתכרותו ביחס לעמיתיו למקצוע הנו נמוך באופן ניכר בשל העובדה שהתובעת פגמה בו. הנתבע טוען כי התובעת לא תמכה בכך שיעסוק בתחום הרפואה ולא האמינה בו וביכולתו המקצועית. כן, לטענתו, עקב התנהגות התובעת, לא מיצה הנתבע את מלוא פוטנציאל השתכרותו והוא לא נמנה על סגל בית הספר לרפואה ככל עמיתיו, ובכך יש השלכה על קידומו, מעמדו, הכנסתו ויכולתו להשתכר משר"פ. 32. הנתבע טוען כי העובדה שחיו משך 24 שנים בקיבוץ, מאיינת את הטענה בנוגע לתרומת התובעת לפרנסה שכן ברוב תחזוקת הבית השוטפת נשא הקיבוץ. עוד, טוען הנתבע כי התובעת לא הקריבה דבר עבור הקריירה המקצועית של הנתבע, והיא בחרה להישאר חסרת השכלה ומיומנות כפי שהיתה ערב נישואיהם. הנתבע, לטענתו, עודד את התובעת להתפתח ולהתקדם, אך היא בחרה להפסיק את לימודיה ולא לפתח את עצמה. 33. הנתבע מנסה לאבחן את הנסיבות שהתקיימו בפסיקה מענייננו, בכך שבמקרה בו נפסק כי יש לחלק את כושר ההשתכרות אכן הוכח כי התובעת ויתרה על קריירה ותפקידים שונים עבור הנתבע. 34. כמו כן, הנתבע טוען כי מצבו הבריאותי (תעוקת חזה על רקע מום לבבי מולד והחמרה במצב עמוד השדרה, כמו גם הפרעה בתפקודי הריאות ועוד), הולך ומתדרדר ויש בכך כדי לפגוע ביכולת השתכרותו, ובעתיד לא יוכל להמשיך בתורנויות הרבות ובכוננויות המהוות את מקור ההכנסה המרכזי. דרישת התובעת לחלוקה בלתי שווה של נכסי הצדדים 35. הנתבע טוען כי ההלכה המאפשרת חלוקה לא שווה של הנכסים, חלה רק על זוגות עליהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג- 1974. ולא על זוגות עליהם חלה "הלכת השיתוף". הנתבע טוען כי אין כל הצדקה בנסיבות העניין לחלוקה בלתי שווה. הנתבע אומר שסוגיה זו טרם הוכרעה, ואין להחיל את סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון על צדדים עליהם חל המשטר הרכושי של הלכת השיתוף. הנתבע מצטט גם את דבריו של כב' השופט דרורי בעמ (ים) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. הקובע כי איזון שלא בחלקים שווים, ראוי שיעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. הנתבע אף טוען כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך חלוקה בלתי שווה, וכי בין המקרים בהם קבעה הפסיקה כי יש לבצע חלוקה בלתי שווה, לבין ענייננו, אין כל קשר. חובות 36. הנתבע טוען כי לחובת הצדדים מספר חובות, לקופת חולים ..., לקיבוץ, לבנק (כיסוי יתרת חוב) וחובות לחברת "...". לטענת הנתבע יש לחייב את התובעת לשאת במחצית החובות שנצברו. בכתב ההגנה פרט התובע חובות כדלקמן: חוב לקיבוץ .... בסך של 260,000 ₪ (שאינו מוזכר בסיכומי הנתבע). יתרת חובה בבנק דיסקונט ובבנק לאומי, והלוואות שונות שנלקחו. חוב שנוצר לחברת "..." לו ערב הנתבע. חוב לקופת חולים "..." בסך 374,471 ₪ בתשובה לטענות התובעת לפיהן החוב נמחק, משיב הנתבע כי החוב הוקפא אך לא נמחק. 37. הנתבע טוען כי למרות הכנסתו הגבוהה, נוצר גירעון בתקציב המשפחתי לאור הניסיונות לאיחוי הקרע שנוצר בין הצדדים, בין אם ע"י צירופה של התובעת לנסיעותיו לחו"ל ולבילויים בארץ ובין טיפולים זוגיים. בתצהיר שהוגש ביום 1.5.07, בתשובה לשאלון, פורטו החובות הבאים: חוב לצורך רכישת רכב (85,000 ₪), חוב הנועד לכיסוי יתרות החובה (50,000 ₪) הלוואה (שסולקה) על סך של 40,000$ לרכישת דירה הבת שהחזריה נעשו על- ידי הבת. הלוואה לצורך רכישת האופנוע, הלוואה למימון לימודי הבת (ע"ס 71,000 ₪), והלוואה על סך 60,000 ₪ מחברתו, .... לא ברור מהו ההחזר החודשי עבור כל אחת מההלוואות ומתי מועד סיום הפירעון. כמו כן, לא צורפו מסמכים המאשרים קיומו של כל חוב בנפרד, וטענות אלה לא הוכחו כנדרש. עוד יצויין כי בכתבי הטענות לא מפורטים חובות אלה ואין בפירוט הסתמי כדי להרים את נטל ההוכחה לקיומם של הלוואות בהם יש לחייב את התובעת. ג. דיון בתביעה רכושית 38. על הצדדים שבפני חלה הלכת השיתוף, יצר הפסיקה. 39. הפסיקה הישראלית פסעה "עקב בצד אגודל" בפיתוח כללים להשגת השיוויון המהותי בין בני זוג. ההלכה ראתה באופן עקבי את התא המשפחתי כיחידה בפני עצמה הנוצרת מחיבור של שני גורמים שכל אחד תורם את חלקו ליצירתו. הפסיקה הכירה בכך כי בני זוג טווים את מארג חייהם במשך השנים. ב"אריג החיים" טוויים הקריירות שפיתח כל אחד מהם, הילדים שגידלו, ההקרבות שהוקרבו, השנים בהם למדו, הקשיים וההצלחות אותן חוו. בבואם של הצדדים לפרק את "אריג חייהם" יש להתחשב בכל רקמת חייהם, ולא רק בחוט כזה או אחר. עמד על כך השופט י' טירקל בהלכת חסל:   "מטרתה של חזקת השיתוף היא צדק חברתי המבוסס על שוויון בין המינים, והיא נובעת מההשקפה כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לרווחת המשפחה. תרומתו של כל אחד מבני הזוג איננה בהכרח תרומה כספית ממקורות חיצוניים להכנסות ולרווחים הנצברים בקופה המשותפת; יכול שתהיה תרומה של עבודות בית, טיפול בילדים ובחינוכם, ואף על-ידי קיומו וטיפוחו של בית משותף - במשמעותו הגשמית, הרוחנית והרגשית - כך שבן הזוג השני יכול לעבוד מחוץ לבית בלי שעול טרדותיו יהיה עליו". (ע"א 5640/94 חסל נ' חסל, פ"ד נ(4) 250, 254). 40. ברירת המחדל החלה על זוגות בהתאם לחזקת השיתוף, היא כי בני זוג שבחרו לחיות חיים זוגיים מעוניינים לחלק ביניהם את רכושם בחלקים שווים. במילותיו של הנשיא אגרנט: "אילו הוצגה לצדדים, בזמן הרלבנטי, השאלה, למי שייך הנכס, כי אז היו עונים: כמובן שהוא שייך לשנינו בחלקים שווים; הווה אומר, שהכוונה לבעלות משותפת בנכס ניתן להסיקה מכללא מהתנהגותם של בני הזוג לפי אורח חיי הנישואין שלהם עד לזמן שבו חל הקרע הסופי" (ע"א 253/65 בריקר נ' בריקר, פ"ד כ(1) 589, 599). 41. טעם נוסף העומד בבסיס הלכת השיתוף הוא עקרון השוויון: "חזקת החלוקה השוויונית של הרכוש מבטאת את התפישה הערכית לפיה אין להגדיר באופן נוקדני את תרומתו של כל אחד מבני הזוג לתא המשפחתי" (ר' בעמ 4623/04 בעמ' 6). 42. אין מחלוקת בין הצדדים על תחולת חזקת השיתוף בנכסים אשר נצברו במהלך חייהם המשותפים. הצדדים חלוקים האם כושר ההשתכרות, שבענייננו הוא גם ההשתכרות בפועל, גם הוא חלק מהרכוש המשותף ועל כן ניתן לחלקו, אם לאו. 43. בבעמ 4623/04, פלוני נ' פלונית הכיר בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין) בנכסי קריירה כנכס בר איזון על פי הלכת השיתוף. פסק הדין קבע מספר עקרונות מנחים בהתייחסות לנכסי הקריירה ובכללם כושר השתכרותו של אחד מבני הזוג: ראשית - נכס קריירה הינו "נכס" שניתן לכמת בכסף. שנית - החלת הלכת השיתוף נועדה להקנות לבן הזוג האחר מקצת מפירותיה של התועלת הכלכלית שהופקה במסגרת הנישואין ואינה באה לגרוע מזכות בן הזוג לפרוש לגמלאות או להסב את מקצועו כפי בחירתו. שלישית - יש מקום ליתן ביטוי מתאים, עת מפורק הקשר הזוגי, הן לכישרון והיכולת האישיים של האדם והן לתמיכה לה זוכה מבן זוגו ומשפחתו. בן הזוג התומך ראוי שייהנה מהפרות מכח תרומתו וכפי תרומתו בתוך תקופת הנישואין, ולא ייהנה מנכסים שנוצרו בלעדיו לאחר פרוק השיתוף. 44. כמו כן נקבע יש להביא בחשבון את תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני הזוג ויכולת השתכרותם בעתיד, הפרשי ההשתכרות של בני הזוג, נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין וכן מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני הזוג, על מנת לאפשר לשני רכישת כושר ההשתכרות. 45. עוד נקבע כי למרות הקושי הכרוך בכימות "נכסי הקריירה" לערכים כספיים, אין בכך כדי להשפיע על עצם ההכרה בזכותו של בן הזוג ביחס לנכסים אלו, עם זאת יש לאפשר לבני הזוג המתגרשים, ככל שניתן, להיפרד זה מזה באופן מלא. 46. תוך קביעה כי יש לחלק את כושר ההשתכרות, קבע בית המשפט בבעמ 4623/04: "כושר השתכרות הוא נכס השייך לאדם (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 519-518). הוא היכולת לעשות וליצור דבר-מה בעל ערך אובייקטיבי. הוא מושפע ממשתנים רבים ומגוונים, בהם כשרונותיו האישיים של האדם, המקצוע שבו בחר, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שרכש. חלק מכושר ההשתכרות אינו בא לאדם מן הטבע. הוא אינו טבוע בצופן הגנטי שלו. הוא פרי שקידה ומאמץ, למידה והתנסות. רכישתם של חלק מאלה, בעיקר רכישתה של השכלה, מצריכה זמן וכסף. הללו, בדרך כלל, עומדים לבני הזוג באופן מוגבל, והקצאתם תלויה בשיקולים שונים. כל זוג וסיפורו-שלו. העיקר הוא, שבני הזוג עשויים לעמול יחד למען יגבר כושר ההשתכרות של אחד מביניהם, לרווחת המשפחה כולה. ה"קריירה" של אותו פרט לא נועדה אך לשם הערך האינדיווידואלי הטמון בה, אלא גם לשם הערך הקולקטיבי - פרנסתו של בן הזוג השני ופרנסתה של המשפחה כולה. אכן, הזמן ה"משפחתי" הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר. .. אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות ההכנסה של בן זוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו. .. ובהמשך: "אי-הכללתה של יכולת ההשתכרות המוגברת של בן-הזוג שההון האנושי שלו פותח בתקופת הנישואים מהווה ניצול של בן-הזוג האחר, שכן במצב זה הסכמתו ליטול על עצמו נטלים עודפים עולה כדי הקרבה עצמית. ברוב המקרים, בן-זוג זה הוא אישה (במיוחד כאשר עסקינן בנישואי עקרת-בית), ועל-כן אי-הכללת הרכיב של יכולת ההשתכרות מביאה לידי מיסודו של היעדר השוויון המגדרי" (דגן, בספרו הנ"ל, בעמ' 477. ראו גם א' רוזן-צבי יחסי ממון בין בני זוג 19-18 (תשמ"ב)). בספרות הזרה מתוארת תופעה של הרעה במצבן הכלכלי של נשים לאחר גירושין והיווצרות פער משמעותי בינן לבין גברים (על כך ראו ליפשיץ, במאמרו הנ"ל, בעמ' 729-728). יש שקושרים תופעה זו לכך שנשים מקבלות אמנם מחצית מהנכסים המוחשיים במסגרת הגירושין, אך הן נותרות עם מקורות פרנסה עתידיים פחותים מאלה של בני-זוגן, אשר פיתחו את כושר השתכרותם במהלך הנישואין. ברי כי שיפור כושר ההשתכרות של אחד מבני הזוג במהלך הנישואין עשוי ליצור פער מבחינת היכולת הכלכלית של בני הזוג. מסגרת הנישואין, על דרך הכלל, היא מסגרת שוויונית. בני הזוג פועלים יחד כשווים, במאמץ משותף. שוויון זה, לפחות בחלקו, צריך להישמר גם כאשר ניתק הקשר הזוגי. היגיון זה עמד ביסוד החלת הלכת השיתוף גם על נכסים עסקיים (ראו למשל: ע"א 3563/92 עזבון המנוח גיטלר ז"ל נ' גיטלר, פ"ד מח(5) 489, 498-496). (שם, עמ' 9, 10). 47. ביהמ"ש הוסיף וקבע כי הצורך להיזקק לחלוקת נכסי קריירה יתעורר בעיקר במקרים בהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו. 48. אין חולק כי חלוקת כושר ההשתכרות הנה בעייתית, ואינה מתאימה לכל מקרה. הביקורת על חלוקת כושר ההשתכרות אינה מעטה, והחסרונות הגלומים בה אינם מבוטלים. בין החסרונות ניתן למנות את קשיי החישוב, הקשיים ב"השתעבדות" בעל המוניטין לבן הזוג ועוד. 49. באשר לשאלת כימות האיזון בין כושר ההשתכרות שנוצר ע"י כישרון אישי לבין כימות תרומת הבן הזוג, נקבע שם, בעמ' 12: "אכן, לכישרון והיכולת האישיים של האדם נודעת חשיבות רבה בשיפור כושר השתכרותו. אולם, כפי שראינו לעיל, התמיכה לה הוא זוכה מבן-זוגו וממשפחתו, מאפשרת לו לתעל יותר משאבים אל האפיק המקצועי ולהוציא ביתר קלות את הפוטנציאל שגלום בו אל הפועל. לאלה כמו גם לאלה יש ליתן ביטוי מתאים עת מפורק הקשר הזוגי." 50. בבחינת יישום בעמ 4623/04 בפסיקת בית משפט למשפחה טרם נקבעו עקרונות מנחים. כב' השופט טפרברג דן בתמ"ש (ב"ש) 15485/03 צ.א נ' צ.אל ([] בנוגע לזוג שנישא בשנת 1992 ופסק לאשה סכום של 50,000 ₪ לצורך השלמת לימודיה וכלכלתה באותן השנים. זאת, בין השאר, במסגרת תביעתה "לפיצוי חד פעמי ו/או עיתי בגין איזון נכסי העתודה הכלכלית לרבות מוניטין מקצועי וכלכלי ויכולת השתכרות קיימת ועתידי". בעמ 740/08 פלוני נ' פלונית ואח' קבע בית המשפט המחוזי בחיפה פיצויי שיקום בסך 200,000 ₪ בנוסף למזונות לאשה, תוך שהוא קורא את יחסי הצדדים מתוך חוזה מכללא ועקרונות תום הלב. על אף שעילת התביעה היתה שונה (לפיצויים) נעשה שימוש בהלכה שנקבעה נעשה שימוש בבעמ 4623/04 הנ"ל לצורך קביעת הפיצוי. בני הזוג באותו עניין נישאו בשנת 1992 ולשניהם היו אלה נישואין שניים. בתמ"ש (חי) 17930/02 י.ש נ' א.ש קבעה כב' השופטת אלה מירז, בנסיבות בהם חיו הצדדים 35 שנים יחד והשתכרותם היתה שווה פחות או יותר חלוקה לא שווה של נכסים כך שכל צד ישאר עם זכויותיו (בנסיבות אלה, בהן יישום חוות דעת אקטוארית תשאיר את הצדדים עם פער הכנסות של כ-5,000 ₪). בבבע"מ 4623/04 דובר היה בבני זוג שנישאו בשנת 1971, ובית המשפט העליון פסק לתובעת סכום חד פעמי בגובה של 250,000 ₪. האיש עסק בראיית חשבון ובבעלותו היה משרד עצמאי, והאשה עבדה כיועצת חינוכית. ד. מן הכלל אל הפרט: 51. המקרה שבפני הוא מקרה ראוי בו יש צורך לחלק את כושר ההשתכרות של התובע. הצדדים נישאו כשהם צעירים חסרי השכלה. הנתבע למד ורכש השכלה במשך שנים רבות, וקודם לכן למד מקצועות אחרים, כאשר התובעת עמדה לצדו, ילדה וגידלה ילדים ויש להניח גם סייעה בפרנסתו; במשך שנים נדדו בין בתים שונים ובין מקומות העבודה של הנתבע. התובעת גם אפשרה לנתבע לבצע במשך השנים תורנויות ומשמרות ובכך לקדם את משכורתו ומעמדו. יכולתה של התובעת ללמוד ולטפח קריירה הופחתה משמעותית כתוצאה מהקריירה של הנתבע. התובעת גידלה את הילדים כמעט לבדה, בעוד הנתבע המשיך ועלה בדרגות המקצועיות. 52. התובעת חלתה עם השנים, ונזקקה להשתלת כליה. מצב בריאותה יגרום לה להיזקקות לסיוע רפואי עד סוף ימיה. 53. הנתבע, לעומת זאת, צבר שם, ומוניטין גם בפרוייקטים בינלאומיים. הנתבע יכול להמשיך ולעבוד אף לאחר שיצא לפנסיה. 54. במקביל לחייו עם התובעת, ניהל הנתבע מערכות יחסים נוספות, מהאחרונה אף נולדה ילדה, וזאת ללא ידיעת התובעת. הנתבע אף מתגורר מדי פעם אצל חברתו, משלם עבור הוצאותיו שם, ונותן לבתו מזונות חודשיים. עובדה זו כשלעצמה אינה מהווה שיקול בחלוקת כושר ההשתכרות, אך ממכלול חיי הצדדים, יש לכך משמעות מסויימת. 55. אלה הן נסיבות מובהקות בהן יש להחיל את חלוקת כושר ההשתכרות. 56. לאחר שקבעתי כי התובעת זכאית לחלק מכושר ההשתכרות של הנתבע, יש לבחון את חלקה של תרומת התובעת לכושר ההשתכרות של הנתבע. לטעמי יש לשאול: אם, באופן תיאורטי, היתה התובעת "נעלמת" מחיי הנתבע, מה היתה ההשפעה על הקריירה של הנתבע. ב"משוואה" זו יש להשאיר את התא המשפחתי, שהוקם בהסכמה ומרצון, ולהותירה כ"משוואה עם נעלם אחד". בתשובה לשאלה זו אין לי ספק כי כושר השתכרותו של הנתבע היה נפגם באופן משמעותי; ספק אם יכול היה ללמוד במשך שנים כה ארוכות, יכולתו לעשות תורנויות היתה נפגמת, כך גם לגבי שעות נוספות, עבודה במקומות נוספים וכיוב'. כתוצאה מכך יש מקום להניח כי כל הקריירה של הנתבע היתה נפגמת באופן משמעותי. התובעת נתנה לנתבע את האפשרות להתפתח בעבודתו במשך 42 שנים, ובכך הגדילה את ההון של הנתבע ואת כושר השתכרותו באופן ניכר. 57. אין ספק, וכך קבעה אף הפסיקה, כי יש להוציא ממשוואה זו את היכולות והכישרון של הנתבע (ובעניין שבפני כשרונו של הנתבע אינו מוטל בספק). השאלה מהי מידת הכישרון האישי ומה מידת התרומה החיצונית היא שאלה היפוטתית, אך אני סבור כי במקרה שבפני יש לקחת בחשבון מספר נתונים, ביניהם; מספר שנות הנישואין, ההקרבה של התובעת והקריירה של הנתבע שלא היתה מתאפשרת כפי שהיא ללא הסיוע של התובעת, ומצבה של התובעת כיום (חולה מאד וללא כושר השתכרות כלל) לעומת מצבו של הנתבע (בעל השתכרות גבוהה ואופק כלכלי). שומה על כל אלה להנחות את בית המשפט בבואו לקבוע את חלקה של התובעת בהון האנושי של הנתבע. תשלום נוסף בגין כושר ההשתכרות בנוגע לחברת "..."- תוך אי חלוקתה של החברה בפועל. 58. אודה כי התלבטתי רבות לגבי חברת "..." אשר הנתבע הוא בעלים של 99% מהמניות בה. מובן כי לפי חזקת השיתוף התובעת זכאית למחצית מהחברה, אלא שכיום, אין לחברה שווי של ממש. כמו כן, החברה בנויה אך ורק על שמו של הנתבע וכישוריו, ואין לה כמעט רכוש בפועל, כך שחלוקתה אינה מעשית, לא תביא לתוצאה ראויה ולא תהיה לתועלת למי מהצדדים. כמו כן, הנתבע אומר כי הוא מחזיק את החברה על מנת שתהיה לו השתכרות נוספות לאחר צאתו לפנסיה. במידה ותעשה חלוקה בפועל של החברה, לא יהיה כל אינטרס להגדיל את רווחיה גם לאחר הפנסיה. באיזון הראוי מצאתי לנכון להשאיר את מצב החברה כמות שהיא ולא לחלק בחלקים שווים את מניותיה בין הצדדים, תוך שילקח בחשבון בחישוב התשלומים העיתיים המועברים לתובעת, גם העובדה כי החברה תיוותר אצל הנתבע, ותשמש מקור נוסף להכנסתו. תשלום עיתי או תשלום חד פעמי 59. השאלה איזה תשלום עדיף, עיתי או חד פעמי, העסיקה את בתי המשפט לא אחת. בבעמ 4623/04 קבע בית המשפט העליון כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, ובאותו מקרה נפסק כי יש להעדיף את התשלום החד- פעמי. 60. במקרה שלפני אני סבור כי רבים יתרונותיו של התשלום העיתי על התשלום החד- פעמי והחסרונות שפורטו בבעמ 4623/04 אינם מתקיימים במקרה זה. ראשית, הצדדים עדיין נשואים ולא נראה כי למי מהם אצה הדרך להתגרש. הנתבע מסכים עקרונית להמשיך ולהעביר לתובעת כספים למחייתה. לכן, אין לתת משקל של ממש לעיקרון "הפרידה הנקייה" וחוסר הקשר, כיון שהצדדים אינם מעניקים משקל ליתרון זה. שנית, אין מדובר בשנים רבות עד יציאתו של הנתבע לפנסיה, והחשש לשינוי במצב השתכרותו של התובע לרעה אינו גדול. זאת ועוד, נראה כי לנתבע לא עומד כיום סכום חד פעמי משמעותי אותו ניתן להעביר בצורת תשלום חד פעמי. 61. לפיכך אני קובע כי במכלול השיקולים התובעת זכאית לחלקה בכושר השתכרותו של הנתבע, בתשלומים עיתיים ובסך של 7,500 ₪ לחודש. תשלום זה יועבר לתובעת עד לצאתו של הנתבע לפסיה, בכפוף להעברת מחצית מכספי הפנסיה לתובעת. טענת הברחת הכספים 63. התובעת לא הצליחה להוכיח כי אכן הוברחו כספים, ואף לא טענה לגבי היקפם המדוייק. התובעת שיערה וחישבה סכומים תיאורטיים, אך אין בכך די לצורך הבאת נטל הראיה. אכן, התובעת עוררה סימני שאלה רבים, אך לא די בכך. טענות הנתבע, לפיהם העביר מאות אלפי שקלים לילדים המשותפים, לא נסתרו. התובעת גם לא הוכיחה כי הנתבע מכלכל את חברתו. לאור האמור, יש לדחות את טענת התובעת הנוגעת להברחת הכספים. חובות, הלוואות 64. כשם שאינני יכול לקבל את טענת התובעת באשר להברחת כספים, כך אינני יכול לקבל את טענת הנתבע כי יש לחייב את התובעת בחובות. 65. חזקת השיתוף בחובות חלה על חובות שנוצרו בדרך הרגילה, במהלכם של חיי הנישואין תקינים. חריגים לחזקה זו הינם חובות בעלי אופי אישי. דוגמה לחובות מעין אלה הם חובות בגין הוצאות על רכוש פרטי נפרד או בקשר לעיסקות כלכליות, שחזקת השיתוף אינה חלה עליהן במקרה הספציפי. ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3) 5. כן לא ינוכו מנכסי השיתוף חובות שנוצרו תוך הפרת חובת הנאמנות (למשל הוצאות על אשה אחרת). ע"א 446/69 לוי נ' גולדברג, פ"ד כד(1) 813, בעמ' 820. א' רוזן צבי "יחסי ממון בין בני זוג" (תשנ"ה) בעמ' 276. 66. חשבונות הבנק של הצדדים נפרדים זה זמן רב ואם הנתבע לקח הלוואות לצרכים אישיים הרי שעליו לחוב בהם בעצמו. אם הנתבע בחר לקחת הלוואות לצורך תשלום עבור ילדיו הבגירים, הרי שעליו לשאת בתשלומם החודשי. זכות החתימה של התובעת בחשבון אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה שכן שוכנעתי כי בפועל לא התערבה כלל בניהול החשבונות. לא ברור גם מדוע היה צורך בנטילת הלוואות כאשר משכורתו והכנסתו משאר המקומות מספיקות לכלל צרכיהם של הצדדים, וברוחב יד. גם בנוגע ליתרת החוב בבנק- הנתבע טען כי מקור הגירעון הנו בנסיעות התובעת עמו לחו"ל (לפני שנים רבות) ובטיפולים הזוגיים. הנתבע לא הוכיח טענות אלו והן נטענו בעלמא. אין זה סביר כי דווקא נסיעה לפני שנים לחו"ל היא זו שהכניסה את הנתבע לגירעון, ובוודאי שלא טיפולים זוגיים. אני סבור כי הכנסתו היפה היה בה כדי לספק צרכים אלה, ואם הוא העדיף לשלם תחת זאת את הוצאות ילדיו הבגירים בסכומים גבוהים, ונשא במזונות החודשיים של בתו הנוספת וכן במימון מסויים של שהותו אצל אם בתו (אצלה הוא מתגורר לעיתים קרובות, ואף הודה כי הוא נושא בהוצאות כלכלה מסויימות) הרי שהתובעת אינה צריכה לשאת בכך. גם העובדה שהנתבע פתח חשבון בנק משותף עם חברתו, מניחה את דעתי כי אין לחייב את התובעת בחובות אשר נוצרו. החוב היחיד בו צריכה התובעת להשתתף הוא הלוואות שנלקחו לצורך רכישת הרכבים, במידה וישנו. במידה ויוכח באופן וודאי כי ההלוואה נלקחה לצורך רכישת הרכב (מה שאין בפני היום), הרי שכאשר ימכרו הרכבים יש לקזז את יתרת החוב מסכום המכירה. 67. בנוגע לחובות של קופת חולים ...- היות והוכח כי לעת עתה הנתבע אינו נדרש להחזירם ולא ברור אם אי פעם ידרש לכך ובשל העובדה כי מדובר בחוב עסקי המוטל בספק הרי שאין מקום עתה להורות על חלוקתו בחלקים שווים. במידה וחוב זה ידרש בפועל, רשאי הנתבע להגיש תביעה לחלוקתו. 68. החוב לקיבוץ הוא חוב אשר פורט בכתב ההגנה אך נזנח בסיכומים. מפרוטוקול 12.2.08 (עמ' 1 ועמ' 3 למעלה) עולה כי הקיבוץ ויתר עליו ועל כן אין מקום לחלקו בחלקים שווים. במידה וחוב זה ידרש בפועל, רשאי הנתבע להגיש תביעה לחלוקתו. 69. בנוגע לחובות של חברת "..."- הסכום שטען הנתבע להוצאות לצורך יצור הכנסה (ומפרט את הוצאות הדלק והספרות המקצועית בסך 7,000 ₪ לחודש) איננו סביר בעיני. הסכומים המפורטים בגין דלק אינם מתאימים לאדם שעובד בבי"ח בחלק ניכר משעות היממה. הנתבע אף לא הפריד בין נסיעות פרטיות לנסיעות לצורך עבודתו (במיוחד כאשר טען כי חלק מהנסיעות הן על אופנוע ועלותם נמוכה בהרבה). הסכומים המפורטים עבור ספרות מקצועית גם כן אינם סבירים, ולא הוכחו. לא ברור, אם כן, מדוע לחברה זו יש חובות, היות ואין כמעט הוצאות לצורך יצור ההכנסה (מדובר, כאמור, בשירות רפואי הניתן ע"י הנתבע) והדבר אינו סביר בעיני. מכל מקום, היות וכפי שקבעתי, החברה תישאר בבעלות הנתבע, כפי שהיא כיום וערכה ישוקלל בתוך התשלומים שיועברו לתובעת, הרי שעל הנתבע להמשיך ולשאת בחובות החברה, אם וככל שישנם. חלוקה לא שווה של הרכוש המשותף 70. התובעת עותרת לחלוקה ביחסים שאינם שווים כך שהתובעת תקבל נתח גדול יותר ברכוש הצדדים. התובעת עותרת לשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון תשל"ג- 1974, על אף שעל הצדדים חלה הלכת השיתוף. 71. סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל: "שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר. הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים. כלל זה מבוסס על ערכי היסוד, ביניהם, ערך השוויון, האוטונומיה של הפרט וזכויותיו הקנייניות. השימוש בחריג שבסעיף 8 עלול לפגוע בזכויות אלה ויש על כן להזהר פן השימוש שיעשה בו יחתור תחת תכלית חוק יחסי ממון וערכי הצדק אותם הוא נועד להגשים. לפיכך, נקבע כי יש צורך בקיומן של "נסיבות מיוחדות" כדי להצדיק סטיה מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון". ר' עמ (חי) 614/07 פלונית נ' פלוני, בעמ' 9. 72. גם ביהמ"ש המחוזי בירושלים דן בשאלה זו וקבע במסגרת ע"מ (י-) ח.ר. נ' ר.ר (פורסם במאגר נבו) את הדברים הבאים: "מן הראוי שהשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו (זכות, שכיום היא חוקתית, מכוח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם"), ובית המשפט מכוח סעיף 8(2) הנ"ל, רוצה לקחת חלק מרכוש זה ולהעבירו לבן הזוג האחר. מבחינה מערכתית, יש להביא בחשבון שיקול נוסף: אם ירבו המקרים של הפעלת סעיף 8(2) הנ"ל, ייצור הדבר תיקווה בלב מידיינים פוטנציאלים בעתיד, כי גם בעניינם ייושמו הוראות סעיף זה, והתוצאה תהיה כי ירבו ההידיינויות ויתמעטו הפשרות, תופעה, שבסופו של חשבון, תפגע בכלל הציבור". כב' השופט דרורי קבע כי מקרים כגון אלימות פיסית ונפשית יכול ויהא בהם כדי להצדיק חלוקה בלתי שווה של הנכסים. (שם, 15) 73. ובעניין זה נקבע בבג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (פורסם במאגר נבו), בעמ' 16: "מתעוררת השאלה באילו נסיבות ובאיזה היקף ראוי לגרוע מחלקו של בן-זוג אחד בנכסים בני-האיזון, על-מנת להבטיח את יכולתו הכלכלית של בן-הזוג האחר לתמוך בעצמו בתקופה שלאחר הגירושין. עוד עשויה להתעורר שאלה האם סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי מתאים להשגת התכלית האמורה, והאם אין מקום לפיתוח כלים אחרים לשם כך. המענה לשאלות אלה מושפע משאלות נוספות הנוגעות, בין היתר, להיקף ולסוגי הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כך למשל, השאלה האם נכסי "הון אנושי" (כגון: מוניטין אישי או כושר השתכרות) הינם נכסים בני-איזון, עשויה להשליך על השאלה האם ובאיזה היקף יש לסטות מעקרון החלוקה השוויונית על-מנת להבטיח את סיכוייהם של בני-הזוג לתמוך בעצמם לאחר הפירוד (ראו והשוו: ש' ליפשיץ "על נכסי עבר, נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף" משפטים לד(3) (תשס"ה) 627, 728 ואילך). אינני רואה להכריע במכלול השאלות האמורות וניתן להותירן לעת מצוא. בענייננו, ראוי להדגיש כי בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון, הכלל הינו איזון שווה של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כדי להצדיק סטייה מכלל זה יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים". (ההדגשות אינן במקור- מ.ה.). 74. על דרך זו אני סבור כי אין מקום לחלוקה בלתי שווה של נכסי הצדדים, וזאת בשל כמה סיבות. האחת, בחלוקת כושר ההשתכרות יש כדי סעד חלוקתי העדיף על חלוקה בלתי שווה של הנכסים והפגיעה בקניינו של הנתבע, בדרך זו, פחותה. לטעמי חלוקת "כושר השתכרות", במקרים המתאימים היא "זכות" , בעוד חלוקה בלתי שווה היא סעד של "פיצוי" אשר נועד רק כאשר אין דרך אחרת להביא לידי איזון ראוי. שני סעדים אלה אינם יכולים לדור יחד, משום שהם מהווים מעין "כפל פיצוי". שנית, לא מצאתי כי התקיימו נסיבות מיוחדות אשר יש בהם כדי להצדיק חלוקה בלתי שווה. יחד עם זאת, ייתכן כי לו לא הייתי מגיע לתוצאה של חלוקת כושר ההשתכרות, היה מקום לבחון האם ניתן (חוקית) והאם ראוי (בנסיבות העניין) להורות על חלוקה לא שווה של נכסי הצדדים, בשל הפערים שנוצרו ונסיבות החיים של הצדדים. אך לאור התוצאה הנוגעת לחלוקת כושר ההשתכרות, אינני רואה מקום להעניק סעד נוסף, אותו יש ליתן במשורה. שלישית- אינני בטוח כי ניתן ליישם את הוראות סעיף 8 לחוק לגבי זוגות עליהם חלה הלכת השיתוף. תביעת המזונות א. טענות התובעת: 75. התובעת עותרת לתשלום מזונות אשה בסך 12,837 ₪ לחודש בתוספת עלויות מדור ורפואה ככל שתהיינה. בסכום זה נלקחה בחשבון והופחתה קצבת המל"ל של התובעת בסך 2,200 ₪ לחודש. מזונותיה הזמניים של התובעת נקבעו על סך של 4,000 ₪ לחודש לא כולל הוצאות רפואיות. 76. לטענת התובעת, הכנסותיו של הנתבע כשכיר עומדות על 811,374 ₪ ברוטו לשנה, דהיינו 34,000 ₪ נטו לחודש- זאת מעבודתו בבי"ח ..., קופת חולים ..., עבודתו כרופא הקיבוץ, והחברה שבבעלותו. כ-22% מההכנסה מופרשת לתנאים סוציאליים. הנתבע מקבל גם קצבה מהמל"ל בגין נכותו. 78. לטענתה, הוצאות הנתבע הן נמוכות ביותר, הוא מתגורר בדירת הרופא בקיבוץ, ללא משכנתא ובעלויות מחיה נמוכות שמסתכמות ב-2,000 ₪ לחודש כשסכום זה כולל שכ"ד, חשמל, כביסה, מים ועיתונים (ר' עדות הנתבע פר' 6.4.08 בעמ' 5). התובעת טוענת כי גם לו היתה מתקבלת בחלקה טענת הנתבע לגבי הוצאותיו, הרי שעדיין אמור להיוותר בידו סכום כסף נכבד. על פי עדות הנתבע הוא רוכש מזון בסך 2,500 ₪ לחודש, כאשר לפי עדותו (שם, עמ' 6 ) סכום זה כולל את קניותיו עבור צרכי ילדיו הבגירים. הוצאות נוספות שיש לנתבע הן הוצאות הרכב והאופנוע, בסך שלא עולה על 5,000 ₪. לטענת התובעת, סך הוצאות הנתבע לפי עדותו מגיע לכדי 10,000 ₪ לחודש, כולל "מותרות", ומכאן שעדיין קיימות לנתבע הכנסה פנויה בגובה רב ביותר. טענתו כי הוא צורך יותר מאשר הוא משתכר, הנה מופרכת. 79. לטענת התובעת, גם אם נקבל את טענות הנתבע לגבי כל הוצאותיו, הדבר אינו מסביר להיכן נעלמים הכספים הרבים אותם מרוויח הנתבע לחודש. בכל מקרה, טוענת התובעת, הנתבע צריך לפרנס אותה לפני שהוא מוציא כספים על "משפחתו השניה", על ילדיו הבגירים ועל מותרות. 80. לפי חישוביה של התובעת, בכל מקרה לנתבע הכנסה פנויה של למעלה מ-15,000 ₪. 81. התובעת טוענת שיש לחשב את מזונותיה לפי "מה שהנתבע מרשה לעצמו". ב. טענות הנתבע 82. הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית למזונות היות והיא אינה נמצאת עם בעלה. התובעת מודה שחיי הנישואין הגיעו לקיצם ולכן, לטענתו, אין לפסוק את מזונותיה. 83. הנתבע טוען כי היעתרות לתביעת המזונות תנציח את עגינותו ותיצור תמריץ שלילי לאשה להסכים להתגרש. יחד עם זאת, טוען הנתבע כי "ברוב הגינותו" הוא אינו מעוניין לשלול מהתובעת את המזונות, היות והיא "יקרה ללבו" והוא "עדיין מעוניין להמשיך ולזון את התובעת כפי שעשה במשך 42 שנים", אך לא בסכומים המופרזים הנדרשים על ידה. (ר' סע' 43 לסיכומי הנתבע). 84. הנתבע טוען כי חובתו לזון את התובעת ברמת החיים הצנועה בה חיו יחד, בדירת קיבוץ שכורה במשך 24 שנה, ולא על פי רמת עושרו והכנסותיו. לכן, לטענתו יש לגזור את סכום המזונות בהתאם לרמת החיים לה הורגלה התובעת. הנתבע, לטענתו, נסע לחו"ל רק במסגרת עבודתו. הנתבע אינו תומך באם בתו (שנולדה מחוץ לנישואין), אלא משלם לבתו את מזונותיה בלבד. הנתבע טוען כי הוא שרוי בחובות רבים. 85. לטענת הנתבע כל הכנסותיו עומדות על 29,000 ₪ לחודש (לא כולל את קצבת המל"ל וההכנסות מחברת "...") על פי הפירוט הבא: הכנסה מתפקידו כמנהל מחלקה- 21,000 ₪ נטו לחודש. סכום הכולל תורנויות, שעות נוספות וכיוב' (שלטענתו עקב מצב בריאותו לא יכול להמשיך בהם לטווח ארוך). 2,500 ₪ נטו לחודש מעבודתו בקופ"ח .... 5,400 ₪ נטו לחודש מעבודתו כרופא קיבוץ. 86. מחברת "..." (חברה בה הנתבע הוא בעל המניות העיקרי, התובעת ובנותיהם של הזוג הנם בעלי יתר המניות) מקבל הנתבע סך של 145 ₪ לתיק. לטענת הנתבע, "..." שרויה בחובות ומדובר בחברה מפסידה כי ההוצאות עולות על ההכנסות. יחד עם זאת, מחקירתו עולה כי ההוצאות של חברת "..." הן: "...אפשר להגיד נייר ועט. אבל למעשה ההוצאות ממש הן לא הניירת, אלא הידע הרפואי שאני קורא. אני מגיש הוצאות על מוניות, ספרות רפואית שאני קונה וכל מה שהחוק מאפשר לי. האופנוע שקניתי ע"ש ..., כי החוק מאפשר לי, אני משתמש באופנוע לנסיעות. אני נוסע לתל אביב הרבה באופנוע. מחשב נייד, מחשב קבוע". (ר' עמ' 2 לפר'). הנתבע אומר כי הוא מחזיק את החברה, בין היתר, על מנת שהיא תישאר לתקופת הפנסיה שלי. בכל מקרה הכנסותיה של החברה, ללא ניכוי הוצאותיה, עמדו בשנת 2007 על 77,000 ₪ שנתי. 87. הנתבע מקבל סך של 750 ₪ כקצבה מהמל"ל. 88. הנתבע טוען כי הוצאותיו גבוהות ביותר: 4,000 ₪ לתובעת כפי שפסקתי כמזונות זמניים. 7,000 ₪ לייצור הכנסותיו, הוצאות רכב וספרות מקצועית. 900 ₪ להוצאותיה הרפואיות של התובעת כפי שנקבע ביום 18.7.07. מזונות הבת ... - 2,000 ₪ לחודש (בתצהיר מיום 1.7.07 נכתבו סכומים של בין 900 ל-1,500 ₪ לחודש). תמיכה בילדים הבגירים - 5,000 ₪ לחודש. החזר הלוואות- 5,000 ₪ לחודש. 89. הנתבע טוען, כאמור, כי למרות הכנסותיו הגבוהה נוצר גירעון בתקציב המשפחתי לאור הניסיונות לאיחוי הקרע שנוצר בין הצדדים, בין אם ע"י צירופה של התובעת לנסיעות הנתבע לחו"ל ולבילויים בארץ ובין טיפולים זוגיים. 90. לסיכום לטענת הנתבע, הכנסתו הפנויה לאחר כל הוצאותיו המפורטות עומדת על 3,300 ₪. 91. הנתבע טוען כי מצבו הבריאותי הולך ומתדרדר ויש בכך כדי לפגוע ביכולת השתכרותו וביכולתו לזון את התובעת. 92. לטענת הנתבע אין לפסוק לתובעת מדור שכן הצדדים חיים יחד תחת קורת גג אחת. 93. הנתבע מסכים כי לתובעת מגיע מחצית מכלל הפנסיה שתתקבל לידיו, וטוען כי עם העברת הפנסיה הוא יחדל להיות חייב במזונותיה. ג. דיון 94. הנתבע מודה כי הוא משתכר סך של 29,000 ₪ לחודש, לא כולל קצבת המל"ל בסך 750 ₪ לחודש והכנסותיו מ"...". לגבי ההכנסות מחברת "..."- אכן לא מתקבלת על הדעת הגרסה לפיה החברה לא רק שאיננה ריווחית אלא שהיא אף מפסידה. מדובר בחברה לייעוץ רפואי, ללא שיש לה עלויות שכירות משרד. העלויות היחידות הן עלות נסיעות (באופנוע) ועלות הציוד. כפי שעלה מעדויות הצדדים עלויות הציוד הן בסיסיות ביותר. יחד עם זאת לא נראה כי מדובר בהכנסה שיש בה כדי לשנות בצורה משמעותית את הכנסתו החודשית של הנתבע. מכל מקום, הצדדים אינם רחוקים בטענותיהם לגבי ההשתכרות החודשית של הנתבע, והפער ביניהם שולי. לאור זאת, אני קובע כי השתכרותו החודשית של הנתבע עומדת על כ- 30,000 ₪ נטו. 95. הנתבע טוען כי מסכום זה יש להפחית את הוצאותיו לצורך חישוב המזונות או לצורך חישוב חלקה של התובעת בהשתכרותו. אינני מקבל את הטענה כי יש להפחית מסכום זה את ההוצאות אותן מוציא הנתבע על ילדיו הבגירים. מובן שהנתבע רשאי להעביר לילדיו ככל אשר ידבנו ליבו, אך כמובן שאין להפחית סכום זה מהשתכרותו החודשית לצורך חישוב חלקה של התובעת. ההלוואות אשר נטל הנתבע, כאמור בדיון בתביעה הרכושית, אינן ברורות והנתבע לא נתן הסבר מפורט מדוע ניטלו, לאיזה צורך ומה מועד פירעונם. אני מקבל את טענת התובעת כי הכנסתו של הנתבע אמורה היתה לספק את צרכיהם, כולל מותרות. העובדה שאין הדבר כך, מעלה סימני שאלה לגבי טענות הנתבע. זכאות התובעת למזונות 96. ברב מדינות המערב נהוגה שיטת המזונות האזרחיים, לפיה תשלום המזונות משולם גם לאחר הגירושין וטומן בחובו מספר רציונלים. לאחרונה, "הקואליציה של מדינת ניו-יורק לקביעת כללים מנחים לדמי מזונות ("The New York State Coalition for Post-Marital Income Guidelines - proposals for post-marital income guidelines") יצאה נגד העדר האחידות בפסיקת תשלומי המזונות וקראה לעיגון אמות מידה בחקיקה. ביוני 2008 בכנס בחסותו של משרד המשפטים של מדינת ניו-יורק גובשו 17 עקרונות לפסיקת מזונות. בין עקרונות אלה ניתן למנות: כימות הנכסים וכושר השתכרותו של בן הזוג המבקש מזונות אזרחיים, סטנדרט המחייה שבוסס במהלך חיי הנישואים, משך חיי הנישואים, גילו, מצבו הגופני והנפשי של בן הזוג המבקש מזונות אזרחיים, התרומה של בן הזוג המבקש מזונות אזרחיים לתא המשפחתי, הגידול בכושר השתכרותו של בן הזוג ממנו מבקשים מזונות אזרחיים, במהלך הנישואים, ירידה בכושר השתכרותו של בן הזוג המבקש מזונות אזרחיים, במהלך הנישואים והפער בכושר השתכרותם של בני הזוג. (ר': Alton L. Abramowitz, Reconstructing alimony and spousal maintenance, N. Y. Fam. L. Monthly (2008)). ר' גם בע"מ 4623/04 בעמ' 14 והאזכורים שם. 97. לו היתה נוהגת גישה זו בישראל, הרי שאולי ניתן היה בה כדי להוות פיתרון ראוי, ללא היזקקות לשאלה הבעייתית הנוגעת לכושר ההשתכרות. פרופ' רוזן צבי מביא דעה בספרו כי דווקא עובדה זו, לפיה אין "מזונות אזרחיים" בישראל, יש בה כדי להוות גורם נוסף להכרה במוניטין אישי כבר חלוקה. (ר' א' רוזן-צבי, דיני המשפחה בישראל, מעמ' 496). 98. יחד עם זאת, במדינת ישראל עסקינן, ובני הזוג בענייננו הינם יהודים ולפיכך חל עליהם הדין העברי (ראה סע' 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט - 1959; להלן: "חוק המזונות") . דין זה קובע כי עצם הנישואין מקימים זכויות וחובות הדדיים בין הבעל לאישה וביניהם חובת הבעל לזון את אשתו. חובה זו קיימת כל עוד מתקיים קשר הנישואין (ע"א 87/49 לוין נ' לוין, פ"ד ה 921, 935). 99. לעניין היקף מזונות האישה מזונות אישה חל הכלל "עולה עימו ואינה יורדת עימו" אשר לפיו החובה לזון את האישה אינה מתפרשת על פני צרכיה ההכרחיים בלבד, אלא יש לזון אותה לפי מעמדה ולפי רמת החיים לה הורגלה בבית בעלה (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח (1) 721). 100. כאשר הכנסתה של האשה אינה מספיקה לכיסוי צרכיה, חייב בעלה להשלים לה את מזונותיה מעבר להכנסתה (ד"נ 23/69 יוסף נ' יוסף, פ"ד כד (1) 79; ראה גם לעניין זה א' גריידי מזונות אישה -הלכה ומעשה 2006 בעמ' 274-277). 101. נשאלת השאלה מה יש להעדיף, האם פסיקת מזונות אשה, חלוקת כושר ההשתכרות, או שמא שניהם יחד. ברור כי קיימת זיקה בלתי ניתנת להפרדה בין השניים. ככל שניטה לחלוקת כושר ההשתכרות בחלק ניכר יותר, הרי שפסיקת המזונות תהיה נמוכה יותר. בוודאי שלא ניתן לקחת מאותו "כיס" גם חלק ניכר מכושר ההשתכרות, וגם תשלום מזונות גבוה. יפים לעניין זה דבריו של פרופ' רוזן צבי ז"ל בספרו "דיני משפחה בישראל בין קודש לחול": "קיימים יחסי גומלין בין קביעת מזונות לבין חלוקת רכוש. מצד אחד - אלה שתי מערכות שונות, הנסמכות על תפיסות שונות: הסדר רכושי מבוסס על עיקרון החלוקה; דמי מזונות- יסודם בעיקרון הצורך. אולם מצד שני, מעבר לחשיבה התיאורטית, מתקרבות שתי המערכות זו לזו ומטשטשים הכוחות ביניהן. מלומדים רבים עדיין לא מצאו את נוסחת הפלא אשר תקבע את היחס הנכון בין תשלום המזונות לתשלומים שעניינם חלוקת רכוש. " (שם, 498). מן הכלל אל הפרט 101. על פי הפסיקה ועל פי אורח החיים של הצדדים אין ספק כי התובעת זכאית למזונותיה. יחד עם זאת, ההלכה הנוגעת למזונות אשה היא בהתאם לדין האישי לפיו אלה ישולמו בהתאם לרמת החיים של האשה בבחינת "עולה עמו ואינה יורדת". 102. כפי שהובא בפני התובעת חיה ברמת חיים שאינה גבוהה, בדירת קיבוץ צנועה. לו הייתי נדרש לפסוק את מזונותיה של האשה, בהתאם לצרכים שהובאו לפני ובניכוי השתכרותה החודשית מהמל"ל, הייתי פוסק סכום של 4,000 ₪ לחודש, וכן כיסוי ההוצאות הרפואיות וסך נוסף של 1,650 ₪ לחודש (עלות חודשית של דירת קיבוץ) כאשר התובעת תעבור לדירה אחרת. 103. אני סבור כי במקרה שלפני יש מקום להעדיף את חלוקת כושר ההשתכרות, ולקזז את המזונות המגיעים לאשה מהכנסה זו. כושר ההשתכרות אשר יועבר לתובעת נחשב כהכנסה, ובמקרה כזה התובעת יכולה לצאת כש"מעשה ידיה (דהיינו- הכנסתה) תחת מזונותיה". 104. אני גם סבור כי חלוקת כושר ההשתכרות עדיפה על תשלום המזונות ומביאה לקידום השיוויון המהותי בין הצדדים, עניין הראוי ביותר בנסיבות המקרה שבפני. זאת, היות ומזונות אשה מקורם בסעד הניתן מאת הבעל כלפי אשתו והוא תלוי זמן (עד לגירושין וכל עוד אין עילה השוללת מהאשה את מזונותיה) ונסיבות (רמת החיים וצרכי האשה). זאת, בעוד שחלוקת כושר השתכרות הנו זכות עצמאית- קניינית הנובעת מיחסי הצדדים והכרה בתרומת האשה לבנייתו ההדדית של התא המשפחתי ולקריירה של הנתבע. 105. יחד עם זאת, לאור מצבה הרפואי של האשה, ובשל החשש כי תיזדקק בעתיד לטיפולים יקרים, אני מורה כי הנתבע ישא בכל ההוצאות הרפואיות אשר יומלצו ע"י הרופא המטפל של התובעת ואשר אינן כלולות בסל הבריאות או בכל ביטוח פרטי, אם ישנו. זאת, לאור שהבעל חייב בהוצאותיה הרפואיות של אשתו כחלק ממזונותיה, וקיים חשש שהתובעת לא תוכל לממן בעצמה הוצאות יקרות אלה על אף הסכום שפסקתי לעיל. ד. סוף דבר: 106. א. ניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו הצדדים הנם בעלים משותפים בכל זכות או נכס שנצברו על שם הצדדים או מי מהם (למעט גמלת נכות ולמעט זכויות ונכסים המפורטים בפסק דין זה) החל ממועד הנישואין ועד ליום 8.10.07 ובכלל זה זכויות סוציאליות, כספים, פקדונות, ני"ע מט"ח, זכויות בנדל"ן, רכבים וכיוב'. הכספים ו/או הזכויות יחולקו בין הצדדים עם מועד גמילתם או פירעונם. ב. הנתבע ישלם לתובעת, בגין חלקה בנכסי הקריירה שלו סך של 7,500 לחודש בהצמדה למדד תוספת היוקר, זאת עד ליציאתו לפנסיה. עם יציאתו של הנתבע לפנסיה, תועבר לתובעת מחצית הפנסיה. ג. סכום זה ישולם רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה, דהיינו 8.1.07. כל סכום אשר הועבר לתובעת במסגרת המזונות הזמניים יקוזז מסכום זה. ד. הפרשי תשלומים בגין העבר ישולמו ב- 20 תשלומים חודשיים שווים אשר יצורפו לכל תשלום חודשי. סכום זה לצורך גבייה בלשכת ההוצאה לפועל, יחשב כמזונות. ה. הנתבע לא ישלם מזונות אשה, פרט להוצאות הרפואיות החריגות של התובעת, כפי שקבעתי בסעיף 105, זאת, בכפוף להעברת הסכום החודשי בגין נכסי הקריירה. ו. סכום זה ישולם בראשון לכל חודש. ז. התובעת לא תחוב בחובות שצבר הנתבע, בכפוף לאמור בסעיפים 66-68 לפסק הדין. ח. הבעלות בחברת "..." תישאר כפי שהיא כיום והתובעת לא תחוב בחובותיה. 107. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום י"ד בתמוז, תשס"ט (6 ביולי 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. מנחם הכהן, שופט עצמאיםהפסדי השתכרותמזונות