1. עסקינן בתביעת נזיקין שהגיש התובע (קטין), באמצעות אמו, כנגד "ביטוח ישיר" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") לפיצוי בגין נזק גוף בתאונת דרכים כש"רכב על אופניו" (להלן: "התאונה"). כבתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי (ראה הצהרת ב"כ הנתבעת בעמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 8.11.07) תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד. 2. התובע יליד 17.4.90 נפגע ביום 22.2.04 מרכב פרטי עת רכב על אופניו. (ראה תיאור נסיבות התאונה בסעיף 2 לכתב התביעה) 3. התובע פונה ממקום התאונה מחוסר הכרה למרכז הרפואי "הלל יפה" בחדרה, שם אושפז עד ליום 10.3.04, תחילה ביחידה לטיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקה הכירורגית. על פי התיעוד הרפואי סבל התובע מפגיעה "בראשו, בבית החזה ובבטנו" (נמצאו קרעים בטחול ובכבד בליווי דימום תוך בטני, שברים בחוליות T5-7, שברים בלסת, שבר באספקט אחורי של סינוס מקסילרי מימין ורצפת ארובת העין, המטומות בפנים, פצע במרפק ימין, קונטוזיות ראיתיות, וחזה אוויר). הנכות הרפואית 1. בהתאם להוראות החוק עתר התובע, עם הגשת תביעתו, למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, נוירולוגי, א.א.ג, עיניים, פסיכיאטרי, פה ולסת ושיקום. (ראה סעיף 10 לכתב התביעה) 2. בית המשפט (כב' הנשיא י. פרגו) נעתר בהחלטתו מיום 8.3.06 באופן חלקי לבקשה ומינה חמישה מומחים - ד"ר פ. גרייף מומחה בתחום הכירורגי פרופ' ש. טייכר מומחה בתחום פה ולסת דר' ס. פניג מומחית בתחום הפסיכיאטרי פרופ' א. גנאל מומחה בתחום האורטופדי ד"ר ר. בן טובים מומחה בתחום א.א. 3. כירורגיה - ד"ר פ. גרייף א. התובע נבדק על ידי המומחה ביום 9.8.06, שנתיים ומחצה לאחר הפגיעה בתאונה. בחוות דעתו מיום 29.9.06 פרט המומחה את תלונות התובע - "... מתלונן על כאבים בבטן שמאלית עליונה שמוגבר בנשימה עמוקה ושעול . לדבריו סובל מקוצר נשימה בריצה וכן חושש לבצע פעילות גופנית" ואת ממצאי בדיקתו - "בבדיקתו על ידי, נראה שהחלים לחלוטין מפגיעותיו מעבר לצלקות קטנות בשני צידי בית החזה ובסנטר" ב. על יסוד ממצאים אלה קבע המומחה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום מומחיותו. 4. פה ולסת - פרופ' ש. טייכר א. התובע נבדק על ידי המומחה ביום 24.5.06, כשנתיים ורבע לאחר הפציעה. בחוות דעתו מיום 26.6.06 תאר המומחה את תלונות התובע - "1. קושי באכילה עקב כאבים חזקים בפרק הלסת בצד שמאל המקרינים לרכה ולאורך הסעיף העולה באותו הצד. 2. סובל מקשיים בסגירת העפעפיים בעין ימין. 3. סובל מירידה בתחושה בעור לחי ימין וחוסר תחושה בשפה תחתונה בצד ימין. 4. קיימת אסימטריה של הפנים עם מלאות רבה יותר בצד ימין בהשוואה לצד שמאל" כמו גם את ממצאי בדיקתו - "אסימטריה של הפנים כאשר בלחי ימין קיימת מלאות רבה יותר מאשר בלחי שמאל. קיימת צלקת בזוית עין ימין ... וכן צלקת נוספת תת לסתית ... ירידה בתחושה בעור בלחי בצד ימין ובשפה התחתונה. פתיחת הפה מגיעה ל- 45 מ"מ עם תנועות לטרליות ופרוטרוזיות חופשיות אך מלוות בכאבים בפרק הלסת הימנית ...שיניים 24 ו- 35 סובלים משברי כותרת באמאייל" ב. על יסוד ממצאי בדיקתו העניק המומחה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% בגין הפגיעה האסטתית (אסימטריה של הפנים הצלקת באזור עין ימין, צלקת תת לסתית) ו- 5% בגין ההפרעות התחושתיות. ג. עוד ובנוסף המליץ המומחה על פיזיוטרפיה לטיפול בפגיעה במערכת הלעיסה (12 טיפולים בעלות 250 ₪ לטיפול) ועל שיקום שתי שיניים (שן 24 ו- 35), הכולל טיפול שורש, מבנה, הארכת כותרת וכתר. 5. פסיכיאטריה - ד"ר ס. פניג א. התובע נבדק על ידי המומחית ביום 20.2.06, שנתיים ימים לאחר התאונה. בחוות דעתה מיום 20.6.06 פרטה המומחית את תלונותיו של התובע- "1. בעיות הזיכרון 2. כאבי הראש 3. כאבי גב 4. לעתים מצבי רוח לא טובים 5. הפרעות בשינה" ב. על יסוד ממצאי בדיקתה שלה, כמו גם ממצאי בדיקה נוירופסיכולוגית שערכה דר' פ. אנדלמן, באה המומחית לכלל דעה כי - "נראה שהנכות היא בעיקר בתחום הקוגניטיבי, יחד עם שינוי אישיותי מסוים. נראה שיש שיפור הדרגתי ושלמרות הפגיעה מצליח בלימודים ושאין פגיעה חברתית משמעותית . העובדה שהצליח להסתגל לחיי פנימיה עם פרידה מהאם ועמידה במסגרת של חיים עם נערים בני גילו מצביעה על כוחות ויכולת שוללת נכות בינונית-קשה. הנער למד להתמודד עם בעיות הריכוז ונראה שבסביבת לימודים מתאימה הוא מצליח להתרכז וללמוד היטב . נראה שהעובדה שאינו יכול להיות עוד ספורטאי פגעה בו אך לא הביאה לנכות נפשית. הבחור מתמודד עם המגבלות הגופניות שלו על ידי קומפנסציה של החלק הלימודי" ולמסקנות הבאות- "1. אין עדות להפרעת קשב קודם לתאונה . 2. יש עדות להפרעת בקשב, בריכוז ובזיכרון לאחר התאונה. כמו כן יש הפרעות שינה, רוגזנות והתעייפות רבה יותר. 3. יש שיפור הדרגתי בהפרעה הקוגניטיבית. 4. הנבדק מתאים לאבחנה של POST CONCUSSION SYNDOME " ג. המומחית מצאה להעניק לתובע נכות בגין "הפרעות פסיכונוירוטיות" (סעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956) בשיעור של 10% למשך שנתיים מיום התאונה ו- 5% (מותאם) לצמיתות. 6. א.א.ג - ד"ר ר. בן-טובים א. התובע נבדק על ידי המומחה ביום 22.2.06, שנתיים לאחר החבלה בתאונה. בחוות הדעת מיום 26.2.06 הביא המומחה מתלונותיו של התובע - "...כאבים בפנים בעיקר מימין ותפיחות הפנים מימין בהשוואה לשמאל. כאבים והפרעה (בעת אכילה) במפרק הלסת הימנית. צלקות בפנים, לחי מימין, ותת-סנטרי. ירידה בתחושה במחצית הפנים הימנית וחוסר תחושה באיזור התת שפתי ותת סנטרי" ופרט את ממצאי בדיקתו - "אסימטרית הפנים ... צלקת רחבית תת סנטרית... הפחתה בתחושה בפנים מימין וחוסר תחושה באזור התת שפתי ותת סנטרי מימין" ב. על יסוד ממצאי בדיקתו העמיד המומחה את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על 10% בגין הפגימה האסתטית כמכלול ו- 10% בגין הפגיעה התחושתית. 7. אורטופדיה - פרופ' א. גנאל א. התובע נבדק על ידי המומחה ביום 27.2.06, שנתיים ימים לאחר התאונה. בחוות דעתו מיום 29.9.06 ציין המומחה את תלונותיו של התובע כפי שהביאן בפניו - "סובל מכאבים בין השכמות לאחר ישיבה רצופה מעבר לשעה. עמידה ממושכת מחמירה כאביו. לעתים, כאביו מופיעים ללא סיבה. מתקשה למצוא תנוחה נוחה לשינה. אינו יכול לעסוק בספורט כבעבר. בעבר התאמן בקראטה ובג'ודו. אינו משתתף בטיולי בית ספר בגלל הליכה ממושכת הכרוכה בכך. מוטרד ממראה הצלקת שנותרה ביד... נזקק לתרופות לשיכוך כאבים" והן את ממצאי בדיקתו - "בבדיקתו הגופנית בתחום האורתופדי מסר על רגישות לניקוש מעל לחוליות עמוד שדרה גבי וכן נראו צלקות גוף מכוערות. פרט לכך הבדיקה תקינה. מעברו הרפואי בתחום האורתופדי אין כנראה מה לציין. תיקו הרפואי מהתקופה שקדמה לתאונה לא עמד לעיוני. בצילומי רנטגן נראה בבירור שבר דחוס, במידה קלה, בחוליות 5D,D6 איני משוכנע שהיה שבר בחוליה D7 " ב. בשים לב לממצאי בדיקתו קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגין- שברים בחוליות 5D, 6D - 5% לכל חוליה צלקות גוף - 5% ג. יצוין ויודגש כי המומחה בחוות דעתו התייחס בעיקר לצלקת במרפק ימין ("צלקת קהה מהסביבה שאורכה 1.5 ס"מ ורוחבה 1 ס"מ) ודומה כי בגינה מצא, יותר מכל, להעניק נכות ועל כן אינני מוצאת בכך סתירה לקביעתו של דר' פ. גרייף בתחום הכירורגי, אשר לא מצא להעניק נכות בגין צלקות "קטנות בשני ציידי בית החזה ובסנטר". 8. בשים לב לקביעותיהם של המומחים בתחום רפואת פה ולסת (פרופ' ש. טייכר) וא.א.ג (דר' ר. בן טובים), אשר יש בהן משום חפיפה מסוימת, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לפיה "הנכות בגין הפגימות אליהן מתייחסת חוות דעתו של ד"ר בן טובים תעמוד על 5% + 5% וכי הנכות הזו הינה נכות שאינה תפקודית וחופפת לקביעותיו של פרופ' טייכר" (ראה עמ' 16 לפרוטוקול). 9. המומחים הרפואיים לא נדרשו לחקירה על ידי מי מהצדדים כך שקביעותיהם תשמשנה בסיס להכרעתי ונכותו הרפואית הצמיתה של התובע (משוקללת) תעמוד על 26.48%. הנכות התפקודית 1. התובע נפגע בהיותו בן 14 שנה, קטין אשר טרם בחר את דרכו המקצועית וממילא לא ניתן ללמוד מ"עברו" על "פוטנציאל" השתכרותו בשוק העבודה. במצב דברים זה הערכת נכותו התפקודית בעטייה של הפציעה בתאונה קשה שבעתיים ודומה עלי כי יש לעשותה במשנה זהירות. 2. התובע נפגע בתאונה מספר חודשים לאחר עלייתו לארץ מאוקראינה וללא קשר לשארע אמור היה לעזוב את ביתו לטובת לימודים בפנימיה (ראה עדות האם בעמ' 14 לפרוטוקול). תכנית זו יצאה אל הפועל ומהראיות שהוצגו עולה כי התובע עושה חיל במסגרת לימודית, אשר נועדה, מלכתחילה, לענות על צרכיו המיוחדים כעולה חדש (דוברי רוסית, תגבור ושיעורי עזר במקצועות בהן השפה העברית דומיננטית) (ראה ת/1 וכן עדות התובע בעמ' 9-8 לפרוטוקול). יודגש כי בעת שמיעת הראיות התובע טרם סיים לימודיו ועתיד להיבחן בבחינות בגרות. 3. על פי ההלכה הנוהגת "נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה. על רקע זה התפתח השימוש במונח של נכות תפקודית (או נכות פונקציונלית), המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע" ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נב(3) 792 ובשים לב לה סבורה אני כי על יסוד הראיות שבאו בפני, אשר אין בהן מחד כדי להעיד על פגיעה תפקודית החורגת מזו הנלווית ברגיל לפגימה האורטופדית (שבר בשתי חוליות הגורם לרגישות וכאבים הגורמים לעיתים להגבלה בתנועה) והפסיכיאטרית ( ), מהן סובל התובע, ומאידך רב הנסתר על הנגלה בעת הזו בכל הקשור לעיסוקו/מקור פרנסתו העתידי של התובע, ראוי ונכון לקבוע כי הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע בתחום האורטופדי (5% + 5%) והפסיכיאטרי (5%) משקפת אף את נכותו התפקודית ועל כן מוצאת אני להעמידה על 14.26%. למותר לציין כי הנכויות בתחום פה ולסת (בחפיפה עם א.א.ג) אינן על פי טיבן וטבען נכויות תפקודיות. ראשי הנזק התובע עתר בסיכומיו לפיצוי במספר ראשי נזק- הפסד שכר לעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, ניידות לעבר ולעתיד, הוצאות מיוחדות לעתיד, כאב וסבל. א. הפסד שכר לעתיד על פי ההלכה השולטת בכיפה "הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק", כש"הנחה זו נדחית בפני נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר, או נמוך יותר, מהשכר הממוצע במשק" (ראה: ע"א 1433/98 סועד חמד ואח' נ' גנאיים אחלם ואח' וכן ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח ואח' נ' רים אבו חנא ואח') בשים לב למכלול הראיות שבאו בפני דומני כי יש לחשב את אבדן כושר ההשתכרות של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק, זאת משלא הוצגו "נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר או נמוך יותר". אין בידי לקבל טענת הנתבעת בסיכומיה ולפיה "גם לולא התאונה לא היה התובע מגיע לשכר ממוצע במשק לאור ידיעת השפה הדלה שלו, שלא השתפרה גם כיום, וניתן לראות כדוגמא את הכנסותיה הזעומות של אמו" (סעיף 5.1 לסיכומי הנתבעת). טענה זו יש בה, בכל הכבוד, כדי להנציח את "נתוני הפתיחה" החלשים יותר של התובע כעולה חדש ודומה עלי כי המציאות מלמדת כאלף עדים כי במרבית המקרים אין אלה פני הדברים. התובע עלה לארץ בגיל צעיר, השתלב במסגרת לימודית ומצליח בה (לענין הישגיו ראה את ת/1) ואף דובר את השפה העברית ברמה התואמת והולמת את משך שהותו בארץ (ארבע שנים בקירוב) (ראה הערותיה של דר' ס. פניג בענין זה). קביעה לפיה "גם לולא התאונה לא היה התובע מגיע לשכר ממוצע במשק לאור ידיעת השפה הדלה שלו" יוצאת מתוך "תחזית פסימית" - נקודת מוצא, אשר, לדידי, מוטעית היא ותעשה עמו, כמו גם עם מגזר שלם של עולים חדשים, עוול. המציאות מלמדת כי מרבית העולים הצעירים התערו בחברה, שרתו בצבא במגוון תפקידים ודרגות והשתלבו במעגל העבודה, איש איש על פי כישוריו האישיים. מהתרשמותי שלי וכעולה מחוות דעתה של דר' ס. פניג התובע הינו בעל כישורים ויכולת לימודית והסתגלותית ומכאן, איפוא, מסקנתי כי יש לנהוג בעניינו על פי הכלל ולערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היה משתכר כשיעור השכר הממוצע במשק. בעת שמיעת הראיות התובע טרם נקרא ללשכת הגיוס ובהעדר ראיות בענין זה תצא הכרעתי מנקודת מוצא לפיה יגויס לשירות חובה בצה"ל, כך שזכאי הוא לפיצוי מגיל תחילת ההשתכרות המקובל בארץ (21) ועד לגיל הפרישה על פי חוק (67). בשים לב לשכר החודשי הממוצע במשק העומד על סך של 8,143 ₪ (ראה נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כפי שפורסמו בראשית חודש יוני 2008 ביחס למשרת שכיר ישראלי נכון לחודש מרץ 2008) ובניכוי מס הכנסה על סך של 7,070 ₪, כמו גם לשיעור נכותו התפקודית של התובע (14.26%), יעמוד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 277,400 ₪ נכון למועד פסיקתי (חישוב אקטוארי מלא). ב. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת בעבר ולעתיד. לאחר שנתתי דעתי לכל הראיות שהוצגו, דומה עלי כי הונחה תשתית לפסיקת פיצוי בגין עזרה בעבר לתקופה של כחודשיים ימים. אמו של התובע העידה כי שהתה עמו בתקופת האשפוז, לא משה ממיטתו עד שחרורו ונעדרה מעבודתה, בה השתכרה כ- 700 ₪ לחודש, כחודשיים ימים על מנת לסייע בידו (ראה עמ' 13 לפרוטוקול). על יסוד עדות זו ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה עזרה החורגת מזו המצופה מבני משפחה בעתות מצוקה הינה בת פיצוי (ראה: ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580), מוצאת אני להעמיד את הפיצוי בראש נזק על סך של 2,500 ₪ נכון למועד פסיקתי. התובע לא השכיל להוכיח כי לאחר שיקומו ועד היום נזקק לעזרת הזולת או כי צפוי הוא מחמת נכותו להיזקק לה בעתיד לבוא. מטעם זה, מורה אני על דחיית התביעה לפיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד. ג. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. בהתייחס להוצאות בעבר הוצגה אסופה של קבלות (נספחים ל- ת/2) בגין שירותים רפואיים שונים שקיבל התובע וביניהם טיפולי שיניים. מעיון בקבלות לא ניתן להבין באם טיפולי השיניים שעבר הינם חלק מתכנית הטיפול עליה המליץ פרופ' טייכר (טיפול בשיניים 24 ו- 35 בלבד) או שמא המדובר בטיפולים שוטפים ללא קשר לפגיעה בתאונה (טיפולים בגין עששת - ראה חוות דעתו של פרופ' טייכר). לפיכך מוצאת אני להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר על סך גלובלי של 3,000 ₪ נכון למועד פסיקתי. בהתייחס לטיפולים רפואיים בעתיד, הרי שמאמצת אני המלצותיו של פרופ' טייכר בענין הטיפול הפיזיוטרפי ושיקום השיניים (שן 24 ו- 35) ומחייבת את הנתבעת לשאת במלוא העלויות כפי שצויינו בחוות הדעת. ד. ניידות לעבר ולעתיד התובע עתר לפסיקת פיצוי בסכום גלובלי בגין הוצאות נסיעה בעבר ולעתיד. בשים לב לעובדה כי התובע אושפז בגין פציעתו בתאונה במרכז הרפואי "הלל יפה" והועבר לשיקום במרכז הרפואי ע"ש שיבא, כמו גם לעובדה כי בעתיד יהא עליו להגיע לטיפולי פיזיוטרפיה ושיקום פה, מוצאת אני לפסוק לו פיצוי גלובלי על דרך האומדנא בסך של 5,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות בעבר ולעתיד גם יחד. ה. הוצאות מיוחדות לעתיד התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין "הוצאות מיוחדות לעתיד", זאת על יסוד המלצותיה של הנוירופסיכולוגית, ד"ר פ. אידלמן, אשר בדקה את התובע לבקשת המומחית, דר'. ס. פניג. חוות דעתה של דר' אידלמן לא הוגשה לבית המשפט ודר' פניג לא מצאה לאזכר ולאמץ בחוות דעתה את המלצותיה ל"טיפול קוגניטיבי לשיפור קשיי קשב וריכוז" . משכך סבורה אני כי לא הונחה התשתית לקבוע כי התובע אומנם זקוק לאותם טיפולים ומורה אני על דחיית התביעה בראש נזק זה. ו. כאב וסבל בהתאם לגילו של התובע (יליד 1990), שיעור נכותו הרפואית המשוקללת (26.48%) ומשך תקופת האשפוז (18) עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 54,232 ₪ נכון למועד פסיקתי. סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל בניכוי התשלום התכוף בסך של 21,872 ₪, אשר שולם ביום 14.5.04, כשהוא משוערך בדרך של הצמדה בלבד. כמו כן מחייבת אני את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה. ניתן היום ז' סיון תשס"ח (10.6.08), בהעדר שלומית יעקובוביץ, שופטת עמוד השדרהתאונת דרכיםשברחוליות