1. המבקשת (להלן: "מכבי") עתרה לסילוקה על הסף של התביעה שהוגשה כנגדה על ידי משיבים 1 ו-2 (להלן: "התובעים") בשל נזקי גוף, ובעיקר פגיעת ראש קשה, שנגרמו למשיב 1 (להלן: "התובע") כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 18.11.07 עת נסע ברכב שהיה מבוטח על ידי משיבה 4 (להלן: "הראל"). במסגרת כתב התביעה שהוגש בתחילה רק כנגד הראל ציין התובע כי הוא נזקק לטיפולים שיקומיים נרחבים אך מצא עצמו נתון במחלוקת שבין מכבי להראל בשאלה על מי מהם מוטלת החובה לשאת בעלויות תשלומים שונים או שירותים וטיפולים שונים הנדרשים לו לשם החלמתו. בשל מצב דברים זה הוא צרף לתביעתו המתוקנת את מכבי, כשלדבריו הראל חייבת לפצותו בהיותה מבטחת הרכב בו נפגע בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ומכבי מחויבת במסגרת תפקידה להעניק לו שירותים רפואיים הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"). התובע ציין כי בין היתר לאור התיקון בהוספת ס"ק 5(ה) לחוק הפלת"ד במסגרת חקיקת סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: "התיקון לחוק"), על מכבי לממן את כל הטיפולים הרפואיים להם הוא זקוק עקב התאונה. לשלמות התמונה יצוין כי משיב 3 (להלן: "המל"ל") הצטרף גם הוא כתובע בשל גמלאות ששילם ועתיד לשלם לתובע שהוא זכאי להם על פי חוק לשיבוב מהנתבעים. 2. כאמור, עם הגשת התביעה כנגדה עתרה המבקשת לסילוקה על הסף בטוענה כי אין בהוראות התיקון לחוק כדי לחייבה במסגרת תביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים. פיצוי בגין נזק שכזה הוטל במסגרת חוק הפלת"ד על נוהג ברכב או המתיר את השימוש בו ומבטחיהם בביטוח חובה בלבד, ובמסגרת זו עליהן לשאת גם במימון הטיפולים הרפואיים הנדרשים. התיקון לחוק אך פטר את החייבים על פי חוק הפלת"ד מחובתם לפצות את הנפגע בגין שירותים הניתנים לתושבי המדינה מכוח התוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות (להלן: "סל הבריאות"), אך לא הטיל חובה אופרטיבית על קופות החולים לפצות את הנפגע בגין הוצאות אלו. גם לאחר התיקון לחוק זכאותם של נפגעי תאונות דרכים לקבלת שירותים הכלולים בסל הבריאות נובעת מחוק ביטוח בריאות בלבד. בנסיבות אלו נטען, כי אם לתובע טענה כלפי מכבי כי אינה מספקת לו שירותים רפואיים הכלולים בסל הבריאות, עליו להגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה שהוא בעל סמכות יחודית לדון בתביעה שכזו בהתאם להוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות. גם הסעד הנדרש מלמד כי לא היה מקום לצירוף מכבי כנתבעת, שכן הסעד המבוקש על ידי התובע הוא פיצוי או שיפוי על הוצאות, בעוד שחובותיהן של קופות החולים כלפי חבריהן הן להענקת שירותים בעין לפי חוק ביטוח בריאות ולא לפיצוי, וודאי לא לפי חוק הפלת"ד. 3. בתגובתם לבקשה הצביעו התובעים על דרך החתחתים הקשה והמפותלת העוברת על נפגע בתאונת דרכים הנדחה על ידי חברת הביטוח אל קופת החולים ועל ידי קופת החולים לחברת הביטוח וחזור חלילה כשכל אחת מטילה את החובה לתשלום הטיפולים הרפואיים של הנפגע על חברתה. במקרים לא מעטים מדובר בצורך במימון טיפול רפואי דחוף והמצב הקיים מעמיד את הנפגע בפני שוקת שבורה. לדבריהם, מצב דברים זה נוגד בתכלית את כוונת המחוקק במסגרת התיקון לחוק אשר נועד לחסוך בהוצאות, לייעל ולהסדיר בצורה טובה יותר את התשלום במקרה של תאונת דרכים, להיטיב עם נפגעי תאונות דרכים ולשפר את מערך השירות הניתן להם באופן שיימנע מהם להתרוצץ בין חברות הביטוח וקופות החולים בתורם אחר זהות הגורם החייב במימון הטיפול. הצעת מכבי בבקשתה, לפצל את הדיון באופן שחלקו יתקיים בבית המשפט כנגד חברת הביטוח (במקרה זה הראל) וחלקו במסגרת בתי הדין לעבודה כנגד קופת החולים (במקרה זה מכבי) עומדת בניגוד מוחלט לתכלית התיקון לחוק. מה גם שהיא עלולה להוביל לא רק להכרעות סותרות של הערכאות השונות אלא גם לתוצאות אבסורדיות. כ ך, למשל נטען, כי במידה ובית משפט זה יפסוק לפי חוות דעת מומחה שתוגש לפניו כי הנפגע זכאי לתשלום עבור 60 טיפולים פיזיוטרפיים ומנגד קופת החולים תטען כי לפי רופאיה וחיוביה במתן שירותים הכלולים בסל הבריאות היא מחויבת במתן 12 טיפולים בלבד, יצא הנפגע נפסד, שכן קופת החולים אינה מחויבת לקביעתו של המומחה במסגרת הליך שהיא לא הייתה חלק ממנו. התובעים הוסיפו וטענו כי התיקון לחוק נחקק לאחר חקיקת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות המקנה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה ולכן סעיף זה אינו רלוונטי כיום. מה גם שהוא עוסק אך במערכת היחסים שבין המבוטח (התובע במקרה זה) לבין קופת החולים, בעוד שהמחלוקת במקרה זה היא רחבה יותר וכוללת גם את חברת הביטוח (הראל במקרה זה) כנגד קופת החולים. במקרה שכזה נטען, אין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית וניתן לדון במכלול הצדדים בתובענה במסגרת בית משפט זה. הצורך ההכרחי אפוא, בנכוחותה של מכבי לשם הכרעה יעילה ושלימה בכל השאלות הכרוכות בתובענה, מאפשר לבית המשפט לצרף את מכבי כצד להליך גם בהתאם להוראת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 4. בתשובה לתגובה טענה המבקשת כי תכלית התיקון לחוק הייתה התייעלות וחסכון בהוצאות מנהליות לקופות החולים וחברות הביטוח. לכן, הענקת סמכות לבתי משפט אזרחיים לדון בתביעות מעין אלו כלפי קופות החולים והפיכתם לצד בכל תביעת פיצויים לפי חוק הפלת"ד שמה לאל את מטרת התיקון לחוק. השאיפה להקל עם הנפגעים אינה יכולה לשנות ממטרתו המפורשת של התיקון לחוק. מה גם, שבפועל התיקון לחוק לא שינה דבר מבחינת הנפגעים אשר גם עובר לתיקון לחוק קיבלו טיפולים שבסל הבריאות מקופות החולים ולא קיבלו פיצויים מחברות הביטוח בגין טיפולים הכלולים בסל הבריאות. 5. בדיון שהתקיים ביום 1.02.11 שבו ב"כ התובעים ומכבי על טיעוניהם וב"כ הראל הצטרפה לטענות התובעים וטענה כי מאחר ומדובר במחלוקת בין הראל למכבי ולא בין מבוטח לקופת החולים, אין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעה והערכאה המתאימה לדון במחלוקת זו, היא בית משפט זה. לדבריה, טענת ב"כ מכבי כי במסגרת התיקון לחוק פטר המחוקק את חברות הביטוח מתשלום פיצוי בגין שירותים המכוסים בסל הבריאות בלבד אך לא הטיל את חובת התשלום בגין שירותים אלו או ביצועם על קופות החולים, היא טענה מתחכמת ומכעיסה, כהגדרתה. הדין עם מכבי, ודין התביעה כנגדה להידחות על הסף. 6. סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות קובע בצורה מפורשת כי הסמכות הייחודית לדון בכל תובענה שבין מבוטח לקופת חולים, הנוגעת למתן שירותים לפי אותו חוק, מסורה לבית הדין לעבודה (ראו גם ת"א (מחוזי-מרכז) 17068-05-09 שמש נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים [6.01.11]; ת"א (מחוזי-י-ם) 3446/09 בדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים [30.05.10]); ת"א (מחוזי-חי') 132/08 קבהא נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פורסם במאגרים [1.01.10]). משכך, בהעדר סמכות עניינית, לא ניתן לדון בתביעה כנגד מכבי במסגרת תיק זה, והעובדה שייתכן כי בסופו של יום, התובע, או שמא הראל, יצטרכו להגיש תביעה אחרת כנגד מכבי בבית הדין לעבודה לחיובהּ במתן שירותים לפי חוק ביטוח בריאות, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. פיצול דיון כשלעצמו, אינו מקנה לבית משפט סמכות שלא הקנה לו המחוקק (השוו עע"ם 9682/06 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם במאגרים [13.07.08]; רע"א 363/08 פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת, פורסם במאגרים [23.11.09]). במקרה זה, גם לא ניתן להכריע במחלוקת בין התובעים למכבי במסגרת הסמכות הנגררת של בית המשפט לפי הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שכן אין מדובר בהכרעה בשאלה שאינה בסמכות שעלתה דרך אגב לשם מתן סעד המצוי בסמכות בית המשפט. התובעים מבקשים כי בית המשפט יכריע בשאלת מתן סעד שאינו בסמכותו ודבר זה בלתי אפשרי, גם אם הוא יוביל לפיצול הדיון (ראו ע"א 2618/03 פי. או. אס. (רסטורנט סוליישנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497; רע"א 363/08 בעניין פרפרה). 7. מעבר לצריך יצוין כי הצדק עם ב"כ מכבי כי מטרתו של התיקון לחוק לא הייתה הטבה עם הנפגעים, אלא להביא להתייעלות וחסכון בהוצאות בגין טיפולים רפואיים הניתנים לנפגעי תאונות דרכים, תוך מניעת ההתחשבנויות המסורבלות שהיו נחלת חברות הביטוח וקופות החולים עובר לתיקון לחוק. הדבר נעשה באמצעות קביעת מנגון של העברת סכומי כסף חד פעמיים מחברות הביטוח לקופות החולים מדי שנה לכיסוי ההוצאות הרפואיות שנתנו האחרונות בגין הטיפול בנפגעי תאונות דרכים (ראה הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, ה"ח הממשלה, תשס"ט, 436, עמ' 446; ת"א (מחוזי-מרכז) 17068-05-09 בעניין שמש). עם זאת, אינני סבור כי יש בתיקון לחוק כדי לפגוע בנפגעי תאונות הדרכים או להרע את מצבם. כך, למשל, במקרה זה לא ייגרם כל נזק לתובע ממחיקת מכבי מכתב התביעה והדבר לא יקשה עליו במיצוי זכויותיו, וודאי לא ייגרע מצבו מהמצב שהיה קיים עובר לתיקון לחוק. גם קודם התיקון לחוק, לא היו נפסקים לתובע פיצויים בגין טיפולים שהוא היה זכאי לקבלם מקופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות, ואם הייתה נופלת מחלוקת בשאלה האם טיפול מסוים קיים בסל אם לאו, היה מעיד על כך בעל תפקיד רלוונטי מטעם קופת החולים. כך גם היום. ככל שקיימת מחלוקת בשאלה האם טיפול מסויים כלול בסל הבריאות וחברת הביטוח אינה צריכה לפצות את הנפגע בגינו או שמא הוא אינו כלול בסל ועל חברת הביטוח לפצות את הנפגע בגינו, בידי הנפגע לזמן למתן עדות את נציג קופת החולים אשר יעיד אלו שירותים הם עתידים לספק לנפגע ואלו לאו, ובהתאם לכך יושת התשלום על חברת הביטוח. כל שתסרב קופת החולים לשלם, יוטל על חברת הביטוח, והתוצאה היא כי זכותו של הנפגע לקבלת פיצויים לא תפגע. לכל היותר, אם תסבור חברת הביטוח כי קופת החולים מסרבת שלא בצדק ושלא על פי דין להעניק שירות רפואי מסוים, היא יכולה לפנות בעניין זה, כמי שבאה בנעלי התובע והיטיבה את נזקיו, לבית הדין לעבודה. טענת ב"כ התובעים וב"כ הראל כי בכל מקרה מכבי תהא צד להליך זה ולוּ במסגרת הודעת צד ג' שהראל תשלח כנגדה, אין בה ממש. זאת משום שגם תביעה של הראל כנגד מכבי בטענה כי היא חויבה לשלם לתובע תשלום בגין טיפול רפואי הכלול בסל הבריאות שעל מכבי היה לשאת בו, אינה במסגרת סמכותו העניינית של בית משפט זה. אכן, הראל אינה מבוטחת בקופת החולים, אך בתביעה מעין זו היא באה למעשה בטענה שהיא הטיבה את נזקי התובע ובשל כך היא זכאית לפיצוי, ובתור שכזו היא באה בנעלי התובע, ועל כן המקום לדון בתביעה זו הוא במקום בו הייתה נידונת תביעה מעין זו לוּ הייתה מוגשת על ידי התובע, היינו, בית הדין לעבודה. סופו של יום אפוא, הבקשה מתקבלת והתביעה כנגד מכבי נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. סמכות ייחודיתרפואהקופת חוליםחברת ביטוחפוליסה