יציאת אסיר לברית מילה לפניי עתירת אסיר להוציאו לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות באירוע מילת בנו. העותר הנו בן העדה הדתית המוסלמית. השאילתות שערכו ב"כ הצדדים אצל מומחי-דת מוסלמיים הניבו, למיטב הבנתי, ממצאים דומים. מן התשובות שהובאו לפניי עולה כי מחד-גיסא לא נקבע בהלכה המוסלמית מועד ספציפי לעריכת הברית, כל עוד היא נעשית עד גיל 13 שנים; אך מאידך-גיסא קובעת ההלכה, או קובע המנהג, כי יש לערוך את הברית בהקדם האפשרי, וככל הניתן סמוך להולדת התינוק. למעלה מן הצורך אזכיר כי התורה חוזרת ומדגישה שאברהם, ישמעאל וכל בני ביתם נימולו מיידית לאחר קבלת הציווי האלוהי על כך: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים" [בראשית יז, כג-כו]. וכדברי הברייתא: "כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות" [בבלי פסחים ד, א]. נראה פשוט כי החשת הברית עדיפה גם מן ההיבט של מזעור הסבל לנימול. לפיכך אני קובע כי לעניין פקודת נציבות שב"ס ('פקנ"צ') מס' 04.40.00 (להלן: 'הפקנ"צ הנזכרת'), פרק ח', הדן בהוצאת אסיר לחופשה מיוחדת מטעמים הומאניטאריים - קיים צידוק הומאניטארי לשקול בחיוב חופשה מיוחדת כאמור לצורך קיום הברית והשמחה המשפחתית המלווה אירוע זה כל אימת שהיילוד והמשפחה ערוכים לכך; ואין מקום לדחות בקשה כאמור אך מן הטעם כי העניין אינו דחוף וניתן להשהותו למשך חודשים ואף שנים. בכך אין כדי לומר, כמובן, כי החלטת המשפחה לקיים אירוע כאמור בתאריך מסוים מחייבת את שב"ס להוציא את האסיר לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות באירוע. על שב"ס לשקול זאת בחיוב; אולם החלטתו תלויה בהיבטים נוספים, כגון מסוכנותו של האסיר, התנהגותו בכלא והשתלבותו הטיפולית [הפקנ"צ הנזכרת, פרק ה', סעיף 1. יוזכר הפקנ"צ הן בגדר 'דין'; כאמור בפקודת בתי הסוהר, סעיף 80(ג)]. קיומה של עילה הומאניטארית אינו מוציא את החופשה המיוחדת מגדר 'טובת-הנאה', להבדיל מ'זכות מוקנית' [סעיף 1(ב) בפקנ"צ הנזכרת]. כמה שנאמר בעניין עע"א 4463/94 אבי חנניה גולן נ' שב"ס: לעומת זכויות-יסוד, כגון מזון, מרפא, מלבוש ומיטה, שאין לשללן גם נוכח שיקולי משאבים וביטחון - חופשה נוגדת את מהות המאסר; והיא אינה זכות אלא הטבה הכפופה לשיקול-דעת שב"ס. כאמור, בטרם יוצא אסיר לחופשה על שב"ס לשקול, בין היתר, את מסוכנותו ואת השתלבותו בטיפול. בענייננו קבעה ראש תחום עבודה סוציאלית בבית הסוהר אלה כי העותר טרם השתלב בטיפול מתאים ועל כן טרם הופג החשש להישנות התנהגותו האלימה, שבגינה הורשע ונידון למאסר. על יסוד חוות דעתה, שאומצה בידי וועדת מסוכנות, מתנגד המשיב להוצאת העותר לחופשה המיוחדת המבוקשת, חרף העילה ההומאניטארית, וחרף התנהגותו החיובית של העותר בכלא. בהתייחס להיבט הטיפולי יצוין כי הענקת טובת-הנאה לאסיר בשלב מתאים של התהליך הטיפולי עשויה לתמרץ אותו; אולם הענקתה בטרם-עת עלולה לחבל במוטיבציה הטיפולית. מדובר בשיקול דעת מקצועי, ולא בכדי נקבע בפקנ"צ הנזכרת כי לא יוחלט על חופשה בטרם תתקבל חוות-דעת מאת עובד סוציאלי אשר תתייחס להיבט זה [שם, פרק ד', סעיף 1(ג)]. אני מוכן להניח לזכותו של העותר כי התייצב לריצוי מאסרו במועד, כאמור בהבהרותיה של באת-כוחו המלומדת. לפיכך אתעלם מן הנימוק הנוסף שאותו הזכירה וועדת המסוכנות המתייחס לעניין זה. אולם גם כך, עדיין עומדים בתקפם השיקולים שאליהם התייחסה רת"ח עו"ס ביס"ר אלה בחוות-דעתה. אוסיף ואציין כי לא הוגשה מטעם העותר חוות דעת רפואית הסותרת את עמדת רופאי המשיב כי אין דחיפות רפואית בביצוע הברית; הגם שכאמור לעיל - מוטב לבצעה בעוד התינוק עול-ימים ככל הניתן. לפיכך, משהמשיב קיבל את החלטתו על יסוד חוות הדעת המקצועיות הנזכרות, בהתאם לפקנ"צ - אין לקבוע כי החלטתו לא הייתה סבירה, ואין מקום להתערב בה. כמה שנאמר בעניין רע"ב 2410/93 מ"י נ' רוני לוי: ביהמ"ש אינו מחליף את שיקול-דעתו של מפקד הכלא בשיקול-דעתו הוא, אלא מתערב במקרים שבהם שיקול-דעתו של מפקד הכלא חרג מסבירות. לא זה המקרה בענייננו. לאור המקובץ, העתירה נדחית. העותר רשאי להגיש בקשה מינהלית לעריכת הברית, ללא דיחוי, בין כותלי הכלא. לחלופין, יהיה העותר רשאי להגיש בעתיד בקשה מינהלית חדשה להוציאו לחופשה מיוחדת לצורך עריכת הברית במועד מאוחר יותר, לאחר שיציג התקדמות טיפולית. מובן כי לפני משפחת העותר עומדת האפשרות לקיים את הברית ללא דיחוי, במקום שיישר בעיניה, ללא השתתפות העותר באירוע. שלוחה למשפחת העותר ברכה להולדת התינוק, ולהכנסתו בבריתו של אברהם, אבינו המשותף, בעיתה. בית סוהר / כלאברית מילהאסירים