1. בפני התנגדות לביצוע שטר בסך 8,000 ₪, אותו הגישה המשיבה לביצוע בתיק הוצאה לפועל שמספרו 8-07-89205-01. רקע: 2. השטר, נשוא הליך זה, ניתן למשיבה באמצעות מנהלה, מר עדי פריבש (להלן: "המנהל"). 3. המבקשת מתנגדת לביצוע השטר בטענת זיוף. לטענתה, החתימה שעל גבי השטר אינה שלה וכי המנהל הוא זה שזייף חתימתה. 4. לטענת המשיבה, המבקשת והמנהל קשרו קשר להונות את המשיבה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת, באשר לשאלה האם השטר, נשוא הליך זה, ניתן על ידי המבקשת מרצונה החופשי למנהל או לאו. טענות הצדדים: טענות המבקשת: 1. טענה מקדמית - היעדר סמכות מקומית: לטענת המבקשת, דין ההתנגדות להידון בפני בית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט השלום בראשל"צ וזאת הואיל ומקום מגוריה של המבקשת הינו בעיר בת-ים. 2. הארכת המועד: לטענת המבקשת, היא קיבלה האזהרה בתיק בתאריך 3.3.2008 ועל כן היא זכאית להגיש ההתנגדות במועד בו הגישה - 20.3.2008. לטענתה, אין לקבל את טענת המשיבה, כי מסירת האזהרה בוצעה בתאריך 3.2.2008 וזאת לאור תצהירה של המבקשת בו היא מצהירה כי קיבלה את האזהרה ביום 3.3.2008 וכן לאור סתירות המתגלות באישור המסירה בו מצהיר המוסר בשורה הראשונה לתצהירו, כי בתאריך 3.2.08 ביצע המסירה ובשורה אחרת, לאותו תצהיר, מצהיר, כי המסירה בוצעה בתאריך 9.2.08, כאשר אין כל הסבר לסתירה זו בתאריכי המסירה במסגרת אותו מסמך. ועוד, המשיבה טוענת, כי המסירה בוצעה, כביכול, בתאריך 3.2.08, עת הודעה בדבר ביצוע המסירה וכן תצהיר מוסר הומצאו לתיק הוצל"פ רק בתאריך 24.3.08. מכאן לא ברור מדוע המתין המשיב 51 יום להמצאת אישור המסירה לתיק ההוצל"פ. זאת ועוד, המבקשת אינה פוסלת האפשרות, כי יכלה ליפול טעות אנוש בחישוביה לגבי מועד המסירה בתיק ההוצל"פ. במידה ובית המשפט ידחה את טענותיה של המבקשת כך שיראה במסירה מיום 3.2.08 כמסירה כדין - עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת התנגדות. 3. לגופו של עניין: המבקשת טוענת, כי יש לדחות את בקשת הביצוע מהטעמים כדלקמן: א. השטר נשוא תיק ההוצל"פ נגנב ממנה על ידי המנהל. המבקשת טוענת, כי היא מעולם לא מסרה לידי המשיבה כל שטר שהוא, לא חתמה על השטר נשוא תיק ההוצל"פ ולא קיבלה כל תמורה בגינו. ב. השטר נשוא הליך זה, לא נחתם על ידה וכי הוא נושא חתימה אשר נחזית להיות חתימתה. היות והמבקשת לא הוציאה ו/או חתמה על השטר מרצון לא חלה עליה החובה לשאת בתשלומו. ג. בתמיכה לטענות אלו, טוענת המבקשת בתצהירה, כי קיבלה מידי המנהל שיק, מחשבונה של אשתו בסך 9,395 ₪ - ע"ח שכר עבודה עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר 2006 - שק אשר לא כובד. מברור עם בעלת השק, טוענת המבקשת, עולה כי השק נגנב ממנה על ידי המנהל, מולא על ידו וחתימתה עליו זויפה. ד. בהשוואה שבין שני השקים- השטר נשוא תיק ההוצל"פ והשטר אותו קיבלה מהמנהל, ניתן ללמוד, בעין בלתי מזוינת, כי שני השקים מולאו באותה יד - ידו של המנהל. ה. בתקופת עבודתה של המבקשת אצל המשיבה, נפלה קורבן לפעולות חסרות תום לב מוחלט מצד המנהל. ו. המשיבה לא הציגה תמיכה לטענתה, כי החתימה על השטר נשוא תיק ההוצל"פ הינה של המבקשת. טענות המשיבה: 1. הארכת המועד: לטענת המשיבה, המבקשת הגישה התנגדותה באיחור של כחודש ימים. כתמיכה לטענה זו צירפה המשיבה תצהיר מוסר מיום 5.2.08, בו הוצהר כי המסירה בוצעה ביום 3.2.08. היא מוסיפה, כי המוסר בתצהירו לא מציין שני מועדים שונים למסירה, כנטען על ידי המבקשת, בסעיף 16 בסיכומיה. לטענתה, היא הגישה לתיק את תצהיר המוסר, ומשבחרה המבקשת שלא לחקור את המוסר ו/או את העו"ד אשר חתם על התצהיר, יש לקבל את גרסת המוסר הנקובה בתצהיר זה. זאת ועוד, טענה המשיבה, כי המבקשת אינה יכולה, מחד לזעוק כי התאריך על גבי אישור המסירה זויף ומאידך לטעון כי ייתכן ו"טעתה בחישוביה" - כפי שנרשם בסעיף 21 בסיכומי המבקשת. לסיכום טוענת המשיבה, מאחר ומדובר באיחור משמעותי, בן חודש ימים, לא ניתן להקל בו ראש ומשלא הוצג כל נימוק ו/או תירוץ לאיחור לא ניתן לקבל את הבקשה להארכת המועד. 2. גופו של עניין: לטענת המשיבה, יש להורות על ביצוע השטר, שהוגש לתיק, וזאת מהטעמים כדלקמן: א. המבקשת והמנהל, קשרו קשר להונות את התובעת, הם הוציאו מחשבונה סכומים גבוהים אשר חלקם הגיעו ישירות לחשבונה של המבקשת. המבקשת לא עבדה אצל המשיבה, אך משכה לפקודתה, באמצעות המנהל ובמשך שלושה חודשים, "משכורת חודשית" וסכומי עתק והכול בשיתוף פעולה עם המנהל ובמטרה להונות את המשיבה. ב. טענת ה"זיוף" נולדה לצרכי התנגדות זו בלבד. המבקשת הודתה הלכה למעשה, כי ההמחאה דנן, ניתנה כחלק מ"החלפת צ'קים" עם התובעת. ג. בעת החקירה חזרה בה המבקשת מגרסתה העובדתית, הציגה תמונה עובדתית חדשה לחלוטין, כזו שאינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירה ואף הודתה בשקרים ובהטעיית בית המשפט, כדלקמן: המבקשת חתמה על תצהיר, מבלי שקראה אותו ועל כן דין התצהיר להיפסל על הסף. המבקשת, הציגה שלוש גרסאות שונות באשר לתקופה בה "עבדה" אצל המשיבה. המבקשת קיבלה "משכורת חודשית" באמצעות העברה בנקאית מידי חודש בחודשו ועוד סכומי עתק של כ- 40,000 ₪ אותם קיבלה באמצעות המחאות. המבקשת טענה כי בינה לבין המנהל היה קיים הסכם (ובמילותיה שלה - "קומבינה") של חילופי המחאות, במסגרתו היא משכה המחאות לזכות המשיבה. המבקשת הודתה, כי ההמחאה נשוא תביעה זו, ניתנה "בתמורה" להמחאה מטעם המשיבה וזאת על מנת לקבל לידיה סכום כסף, וכך אכן ארע בסופו של יום. ד. לטענת המשיבה, די במסכת העובדתית שהוכחה, על מנת לשמוט את טענת הזיוף ולהראות כי ההמחאה נשוא התובענה, ניתנה למשיבה בזכות וברשות ולכל הפחות מכוח הרשאה. דיון א. טענה מקדמית - העדר סמכות מקומית לטענת המבקשת, כפי שהועלתה בהתנגדות לביצוע שטר ובתצהיר שצורף על ידה, דין ההתנגדות להידון, בפני בית המשפט המוסמך, הוא בית משפט השלום בראשון-לציון וזאת הואיל ומקום מגוריה של המבקשת הינו בעיר בת - ים. טענה זו לא הועלתה שוב, על ידה, במעמד הדיון ו/או באמצעות בקשה נפרדת לבית המשפט ו/או בסיכומיה ועל כן יש לראות במשיבה כאילו זנחה היא טענותיה באשר להיעדר סמכותו המקומית של בית משפט השלום ברחובות, לדון בהתנגדות. כפי שנקבע על ידי כבוד הנשיא שמגר, בע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, בעמ' 107: "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים (בין בשגגה ובין במכוון) כדין טענה שנזנחה" אשר על כן, אני סבורה כי אין מנוס, מלדחות את טענתה זו של המבקשת בדבר היעדר סמכות מקומית. עיכוב בהגשת ההתנגדות ובהארכת המועד בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למועד בו הוגשה התנגדות המבקשת לביצוע השטר. לטענת המשיבה, המבקשת הגישה התנגדותה באיחור של כחודש ימים, שכן המסירה נעשתה ביום 3.2.08, כפי שעולה מאישור המסירה ומתצהיר המוסר. מנגד, טוענת המבקשת כי התנגדותה הוגשה במועד, שכן, קיבלה האזהרה בתיק בתאריך 3.3.2008. לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים שהובאו בפניי בהתנגדות לביצוע שטר, אני מקבלת את טענת המשיבה, לפיה המסירה אכן בוצעה ביום 3.2.08, ומכאן כי ההתנגדות הוגשה באיחור של חודש. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה, כעולה מפרוטוקול הדיון, כי המבקשת מתקשה בהבנת השפה העברית, וכי יתכן שלא הבינה את מהות האזהרה שהוגשה לידה ואת חשיבות הגשת ההתנגדות במועד הקבוע בחוק. אשר על כן, ומשטרם זכתה המבקשת ליומה בבית המשפט, יש ליתן לשיקולי הצדק עדיפות על כל שיקולים של פרוצדורה ויעילות משפטית וזאת מאחר, וסגירת הדלת מטעמים פרוצדוראליים עלולה לפגוע במהות ההליך. משכך, אני נדרשת לדון בהתנגדות לגופה. ג. לגופו של עניין 1. כידוע, הדיון בהתנגדות כמוהו כדיון בבקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר. לפיכך, די לו למבקש כי יעלה בתצהירו עילת הגנה כלשהי שיהיה בה משום הגנה לכאורה כנגד התביעה, ואפילו בדוחק, וזאת על מנת שלא לחסום בפניו את הדרך עוד בטרם ניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו. 2. בענייננו, טענתה של המבקשת, באשר לזיוף חתימתה על השטר נשוא הליך זה, מגלה, הגנה אפשרית הראויה להישמע כנגד הבקשה לביצוע השיק. טענת המבקשת הינה, כי החתימה המופיעה על גבי השיק נשוא ההתנגדות, אינה חתימתה שלה, כפי שעולה מתצהירה של המבקשת: "אני חוזרת ומצהירה, מכי לא חתמתי על השק וכי חתימה עליו הינה מזויפת" ........ "אני מצהירה, כי שק נשוא תיק ההוצל"פ הינו גנוב, שכן נגנב ממני על ידי מר עדי פריבש..." וכפי שעולה מחקירתה: "ש. אז השיק לא מזויף. ת. זה לא חתימה שלי. השיק של א.גרופ לא אני נתתי. זה גם לא חתימה שלי." (עמוד X לפרוטוקול הדיון שמיום Y (להלן:"פרוטוקול הדיון") שורות Z) 3. סעיף 23 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") עוסק בזיוף חתימה על שטר וקובע כדלהלן: "23.(א) חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו." מכאן, שבהעדר חתימה לא נוצרת כלל חבות שטרית. חתימה מזויפת אינה מחייבת את מי שהחתימה נחזית כשלו וגם אינה מביאה לשינוי הבעלות בשטר וזאת משום שלא חתם בעצמו על השטר ולא הורה לאחר לחתום בשמו על השטר (ראו נא: ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה,התשס"ז - 2007, בעמ' 410-411). 4. צודק ב"כ המבקשת כאשר הוא מציין בסיכומיו כי על המשיב להוכיח את אמיתות השטר, שכן, הכלל הוא שכאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, כך שהאחד טוען כי זויפה והאחר טוען כי אמיתית היא, זה האחרון חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו. (ראו נא: המ' (ת"א) 7610/84 כפרית תעשיות פי.וי.סי נ' ביטון וח', טרם פורסם ע"א 232/77 יעקב רוזנברג נ' עמנואל אברהמוף, פ"מ לב(2) 197, בעמ' 201. ראה גם: ע"א 268/56, נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב(1) 353, בעמ' 358 וכן, י. זוסמן, דיני שטרות , מהדורה שישית, תשמ"ג-1983, בעמ' 324). בענייננו, ב"כ המשיבה, לא ביסס את טענתו, באשר לאמיתות השטר, כנטען על ידו. טענותיו של ב"כ המשיבה לאורך כל הליך ההתנגדות נסבה סביב שאלת מהימנותה של המבקשת ולא, כנדרש, בהוכחת אמיתותה של החתימה שעל גבי השטר, כאמור. לא זו בלבד, ב"כ המשיבה אף לא ניסה לסתור טענותיה של המבקשת, באשר לגנבת השטר וזיוף החתימה וזאת אף לאחר שהמבקשת צרפה להתנגדותה, תצהיר של בת זוגו של המנהל, שם מועלת הטענה, כי מזה זמן מה, גנב המנהל מידה שטרות וזייף את חתימתה. זאת ועוד, טוענת המבקשת, כי בהשוואת שני השטרות, השטר של בת זוגו שזויף והשטר נשוא ההתנגדות, ניתן להבחין כי המדובר באותו כתב יד- כתב ידו של המנהל. 5. ואומנם, אין להתעלם גם כן מהסכמתו של ב"כ המשיבה לקבלת ההתנגדות האמורה בתנאי לפסיקת הוצאות בהתאם. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, עמ' 7 שורה 19: " עו"ד דינס: אני מסכים שההתנגדות תתקבל בכפוף להוצאות שיהוו תנאי." סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי לא עלה בידי ב"כ המשיבה למוטט את גרסתה של המבקשת ו/או להצביע על כי אינה עולה אלא כדי "הגנת בדים". כמו כן, נראה כי גרסתה של המבקשת אכן מקימה עילה ליתן לה את יומה בפני בית המשפט. אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה שבפניי ומעניקה למבקשת את הרשות להתגונן כנגד התובענה וזאת, בכפוף להפקדת סך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. הוצאות ההליך בסך של 1,500 ₪, על פי התוצאות. ניתנה היום כ' בחשון, תשס"ט (18 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים גרינוולד יוכבד, רשמת סמכות מקומיתשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר