ביטול צו פירוק בפני בקשה של החברה הכלכלית בית שאן בע"מ לבטל את צו הפירוק שניתן נגדה בתיק זה ביום 26/1/2011, שכניסתו לתוקף עוכבה למשך 90 ימים בהתאם לצו הפירוק, ולאחר מכן ובעקבות הגשת בקשה זו בה ניתנה ביום 29/5/2011 החלטה בהעדר שקיבלה אותה והורתה על ביטול צו עיכוב הביצוע של צו הפירוק, עוכב ביצוע צו הפירוק עד למתן החלטה בבקשה הנוכחית. כאמור, תחילה, ניתנה בבקשה הנדונה החלטה בהעדר תשובה אשר קיבלה את הבקשה והורתה על ביטול צו הפירוק. לאחר מכן, הגישו המשיבים בקשה לביטול ההחלטה בהעדר ובסופו של דבר הבקשה לביטול נתקבלה בהסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה מיום 26/6/2011, והדיון בבקשת החברה לביטול צו הפירוק נקבע להיום. יצוין כי בטרם ניתן צו הפירוק היו מספר דחיות בדיון בבקשת הפירוק, ע"מ לאפשר את תשלום החובות של החברה הכלכלית, זאת לאחר שעיריית בית שאן הצהירה שהיא מוכנה לטפל בתשלום חובות החברה הכלכלית. נסיונות אלה של תשלום חובות והגעה להסכמות עם ב"כ הנושים שביקשו את פירוק החברה נמשכו גם לאחר מתן צו הפירוק. עוד יצוין כי בפרק הזמן שבו התיק היה תלוי ועומד וכמבחן לרצינות כוונותיה של עיריית בית שאן לסלק את חובותיה של החברה הכלכלית הופקד בידיו הנאמנות של עו"ד גולדהמר סך של 150,000 ₪ שנמצא כיום בנאמנות ומיועד לכיסוי כל חוב שייקבע כחוב לו זכאי מי מהמשיבים. מטענות הצדדים עולה כי לגבי העובדים משיבים 4 עד 26, אלה חתמו על כתבי העדר תביעה, אולם בתוך כתבי העדר תביעה התחייבה החברה לשלם לחברות הביטוח במסגרתן הפרישה החבר סכומים לפנסיה וזכויות אחרות של העובדים. יצוין כי מבין העובדים הנ"ל רק שלושה הגישו תביעות בבי"ד אזורי לעבודה, אחד מהם אבי גבאי ניתן פס"ד לטובתו ואין מחלוקת שפס"ד זה סולק. לגבי שני עובדים נוספים, המשפט עדיין תלוי ועומד בפני ביה"ד האזורי לעבודה. עוד יצוין כי בניגוד לעמדה הראשונית שהציגה החברה כי היא לא נותרה חייבת דבר לעובדים שחתמו על אותם כתבי ויתור, מודה החברה כי היא חייבת בהעברת כספים לחברות הביטוח ועפ"י חשבון שנעשה ע"י ב"כ החברה, הסכום כולל הפרשי הצמדה מגיע לסך של 10,700 ₪. על סכום זה מסר ב"כ החברה הבוקר המחאה אישית שלו מחשבון הנאמנות, לעו"ד מועלם. עוד הצהיר ב"כ החברה כי בתוך 60 יום מהיום ינהל מו"מ עם חברות הביטוח להגיע להסכמה בעניין גובה הסכומים שיש לשלם להם, וככל שלא יגיע להסכמה, מסכים כי עו"ד מועלם יעביר את הסכום של 10,700 ₪ לשולחיו. הלכה היא כי בימ"ש של פירוק איננו עוסק בבירור מחלוקות בעניין חובות, ובמקרים בהם קיים חוב שהוא שנוי במחלוקת בתום לב, ביהמ"ש לא ייעתר, בדרך כלל, ולא יורה על פירוק חברה בשל חוב כזה. בענייננו, וכעולה מטיעוני הצדדים הן בכתובים והן בעל פה היום בדיון שהתקיים בפני, קיימת לגבי העובדים שאלה על גובה הסכומים שעל החברה להפריש לחברות הביטוח להבטחת הזכויות הסוציאליות של עובדיה, המשיבים 3 עד 26, ולהבטחת התשלום כאמור נמסרה המחאה לידי עו"ד מועלם ובתנאים כפי שפורטו לעיל, ומכל מקום יש בחשבון הנאמנות המתנהל על שם ב"כ החברה סכומים שיספיקו בכל מקרה לסילוק הסכומים שיוסכמו בסופו של דבר עם חברות הביטוח. נותרו שני נושים הם המשיבות 2 ו- 3. לגבי המשיבה 2, אין מחלוקת בין הצדדים כי בזמנו ניתן פס"ד בהעדר הגנה ולאחר מכן הצדדים הגיעו לידי הסכם פשרה על פיו הוקטן סכום החיוב עפ"י פסה"ד הראשון בכ- 100 אלף ₪, כמו כן מוסכם כי הסכום עפ"י הסכם הפשרה לא שולם במועד אלא שולם באיחור, כפי שפורט בדבריו של ב"כ החברה. בעקבות כך, פתחה המשיבה 2 תיק הוצל"פ לביצועו של פסה"ד הראשון וכיום קיימת עפ"י תיק ההוצל"פ יתרת בסכום של 88,000 ₪. ב"כ המשיבה 2 טוען כי סכום זה איננו שנוי במחלוקת, והראיה לכך כי החברה לא הגישה לתיק ההוצל"פ בקשה כלשהי בטענה כי פרעה את החוב או שאיננה חייבת את החוב . ב"כ החברה לעומת זאת סבור כי הגשת פסה"ד הראשון לביצוע מהווה ניצול למצוקת החברה המאויימת בהליך של הפירוק, והוא מוכן להגיע לפשרה בעניין סכום זה. עניין נוסף נותר באשר למשיבה מס' 3, אשר בזמנו תבעה את החברה הכלכלית בגין עבודות שביצעה עפ"י הזמנתה, ניתן פס"ד, סכום פסה"ד שולם במלואו אולם לטענתה קיימת חשבונית שלא נפרעה בסכום של 14,000 ₪ אשר הוגשה לחברה, נבדקה, לא נטען לגביה כי אין המשיבה 3 זכאית לקבל את הסכום שלה, כל מה שהוחלט שם שבינתיים משלמים רק חובות פסוקים. מנגד טען ב"כ החברה כי החשבונית הנ"ל מתייחסת לעבודות שביצעה החברה, עפ"י טענתה, לפני הגשת התביעה, לא כל שכן לפני מתן פסה"ד ותשלום החוב ולכן לדידו החוב עפ"י חשבונית זו שנוי במחלוקת. לאחר ששקלתי את טענותיהם של ב"כ הצדדים, באתי למסקנה כי בנושא החובות הנטענים ע"י המשיבים 3 עד 26 קיימת מחלוקת אמיתית וכנה בין הצדדים, ומשכך ובהתאם להלכה הפסוקה, אין מקום ליתן צו פירוק של החברה. באשר לחוב של המשיבה מס' 2, עפ"י תיק ההוצל"פ, עד היום החברה ו/או עיריית בית שאן לא עשו צעד כלשהו בין אם להקטין את החוב ובין אם לטעון נגדו במסגרת מוסמכת כלשהי, בין אם בלשכת הוצל"פ ובין אם בפניה לביהמ"ש. לכאורה, יש ממש בטענת ב"כ החברה כי קיים במידה מסוימת ניצול של מצוקת החברה שנקלעה אליה בעקבות הגשת הבקשה, גם אם האיחור בתשלום גרם בוודאי נזק למשיבה 2 ועל נזק זה היא זכאית לפיצוי, הגשת פסה"ד הראשון שניתן בהעדר הינו סנרציה מרחיקת לכת. נראה לי שגם בגין יתרת חוב זו אין מקום ליתן צו לפירוק החברה, זאת מהטעם העיקרי שבידי ב"כ החברה כספים בנאמנות שאם בסופו של דבר סכום החוב כפי שהוא עפ"י תיק הוצל"פ יעמוד בעינו, יהא בהם די כדי לסלק את החוב הנטען. ככל שבסופו של דבר יתברר גובה יתרת החוב של המשיבה 2 בין אם במו"מ בין הצדדים ובין אם בנקיטת הליכים מצד החברה, יהיה על ב"כ החברה לשלם סכום זה מתוך הפקדון שנמצא תחת ידו וככל שלא יעשה כן תהיה המשיבה 2 רשאית לנקוט בכל צעד משפטי מתאים בין אם ע"מ לכפות על עו"ד גולדהמר לשלם את הסכום שיוסכם ובין אם לפנות בבקשה חדשה לפירוק החברה עקב אי התשלום. לפיכך ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת החברה ומורה על ביטול צו הפירוק שניתן נגד החברה ב- 26/1/2011. כמו כן אני מורה על מחיקת הבקשה לפירוק החברה ועל סגירת תיק זה. עו"ד מועלם ביקש בכל מקרה לחייב את החברה בתשלום הוצאות ההליך לרבות אגרות, הוצאות פרסום ושכ"ט עו"ד, זאת משום שבכל מקרה ונוכח הדיונים שהתקיימו עד כה בתיק, ברור כי היה יסוד והיתה הצדקה לפתיחת הליך הפירוק. ב"כ החברה לא הגיב לדרישה זו. נראה לי כי בנסיבות הכוללות, כפי שעולות ממהלך ההתדיינויות מאז הוגשה הבקשה ועד היום, יש טעם בדרישתו של עו"ד מועלם ויש מקום לחייב את המבקשת בתשלום הוצאות הבקשה. על כן, אני מחייב את החברה הכלכלית בית שאן בע"מ לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. צוויםפירוק חברה