ביטוח בית פרטי ללא אזעקה וסורגים רקע: א. תביעה על סך כ-32,500 ₪, שעניינה תגמולי ביטוח בגין נזקי פריצה לדירה. התובעת ביטחה אצל הנתבעת מספר דירות בבית ברח' יוכבד בת מרים 19 בתל אביב, ובהן דירה בת שלושה חדרים בקומת קרקע (להלן - "הדירה"). תקופת הביטוח: מיום 1/3/04 עד 28/2/05. ב. ביום 21/9/04 חדרו פורצים לדירה. הפורצים נכנסו דרך חלון המטבח שלא היה מסורג. מערכת אזעקה ומיגון אשר מותקנת בדירה ומחוברת למוקד "סקיוריטי" - לא היתה דרוכה. בעת הפריצה לא היה איש בדירה (מלבד הפורצים). הפורצים גנבו מן הדירה תכשיטים בערך של כ-16,000 ש"ח, שעונים בערך של כ-5,000 ש"ח, מחשב נייד בערך של כ-6,750 ₪, וכסף מזומן במטבעות שונים בערך של כ-1,300 ₪. הנזק הכולל עומד על כ-29,000 ₪. (הסכומים כולם בערכי כינון לפי חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת. לטענת התובעים עומד הנזק על ערך הגבוה בכ-3,000 ₪ מאומדנו של שמאי הנתבעת). ג. התובעת שיגרה לנתבעת הודעה על קרות מקרה הביטוח ובה ציינה כי יצאה את הדירה בשעה 12:00. בעלה חזר לדירה בשעה 16:00. בשעות אלה נשאר המקום בלי אנשים. במהלך שעות אלה אירעה הפריצה. בשעה 16:10, הגיע למקום שוטר אשר גבה תלונה מבעלה של התובעת. בתלונה נרשם כי הפריצה אירעה בשעה 11:30, ונרשמה בה רשימת הרכוש שנגנב. ד. ביום 22/9/04 הגיע לדירה שמאי מטעם הנתבעת אשר שמע גירסה מאת התובעת, וערך חוות דעת אשר הופקה ביום 21/10/04. בסיום חוות דעתו ממליץ השמאי לנתבעת שלא לשפות את המבוטחים, מחמת שמערכת האזעקה לא נדרכה עובר לאירוע וממילא לא עמדו המבוטחים בתנאי הפוליסה. ה. ביום 25/10/04 דחתה הנתבעת את תביעת התובעת בשל העובדה שמערכת האזעקה לא היתה דרוכה בעת האירוע. טענות התובעת: ו. התובעת טוענת כי ביום האירוע עזבה את הדירה בשעה 12:00 לערך והשאירה בה עובדת זרה מפולין. העוזרת נעדרה מהדירה לפרק זמן של כ-10 דק' במהלכן יצאה לדירה של אחת השכנות על מנת להפעיל בה מכונת כביסה. במהלך 10 דק' אלה אירעה הפריצה והגניבה. העוזרת חזרה לדירה וגילתה את דבר הפריצה. התובעת טוענת כי בנסיבות אלה יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה היתה הדירה לא מאויישת. בנסיבות אלה אין לצפות כי מבוטח סביר יפעיל את מערכת האזעקה והמיגון. ז. התובעת טוענת כי סעיפי ההחרגה המתייחסים לדרישות המיגון לא הובלטו בפוליסה כנדרש ולא הובאו לידיעתה. ח. התובעת טוענת כי על הנתבעת להוכיח כי מבטח סביר לא היה מבטח את הדירה ללא אמצעי מיגון גם בדמי ביטוח מרובים, וכי לכל היותר יש להפחית מתגמולי הביטוח את החלק היחסי המתייחס לדמי הביטוח שהיתה התובעת נדרשת לשלם לצורך ביטוח הדירה ללא אמצעי המיגון. ט. התובעת טוענת כי התכשיטים היו מכוסים בביטוח "כל הסיכונים" ורכיב זה של התביעה חייבת הנתבעת לשלם גם אם יתקבלו טענות הנתבעת בדבר היעדר כיסוי ביטוחי לנזקי הפריצה לכלל התכולה. טענות הנתבעת: י. הנתבעת טוענת כי התובעת בדתה מלבה את סיפור העוזרת שיצאה ל-10 דק', וכי גרסה זו עומדת בסתירה לגרסה שמסרה התובעת מיד לאחר האירוע, לפיה הבית היה ריק מאדם בין השעות 12:00 ל-16:00. בענין זה מפנה הנתבעת לטופס ההודעה (נספח ג' לכתב התביעה). יא. הנתבעת טוענת כי הכיסוי למקרה פריצה הותנה בקיום סורגים על הפתחים או אזעקה המגינה על כל הפתחים. בהיעדר מחלוקת בדבר היעדר סורגים על פתח החלון דרכו חדרו הפורצים, והואיל ומערכת האזעקה לא היתה דרוכה הרי שהמקרה אינו מכוסה על ידי פוליסת הביטוח. יב. הנתבעת טוענת כי תנאי המיגון הנדרשים נרשמו ברשימת הפוליסה בהדגשה ראויה. יג. הנתבעת טוענת כי התובעת לא פעלה להקטנת הנזק כנדרש לפי סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - "החוק"), בכך שלא הפעילה את מערכת המיגון לשם מניעת הפריצה. יד. הנתבעת טוענת כי טענת התובעת בענין ביטוח "כל הסיכונים" הינה בגדר הרחבת חזית וכי בכל מקרה הוגבל סכום הביטוח של התכשיטים לפי פרק זה של הפוליסה לסכום של 2,500 ₪ בלבד. טו. הנתבעת טוענת כי לא היתה מבטחת את התובעת אלמלא קיומה של מערכת אזעקה שתופעל בעת שהבית אינו מאוייש. טז. הנתבעת טוענת כי המחשב הכלול בתביעה אינו שייך לתובעת ואינו בכלל הרכוש המבוטח. יז. הנתבעת טוענת כי מכל סכום שייפסק לתובעת יש לנכות השתתפות עצמית, לפי תנאי הפוליסה. דיון: העוזרת הזרה: יח. התובעת ובעלה רשמו בתצהירם כי דבר הפריצה התגלה בשעה 16:00 כשחזר בעלה של התובעת הביתה. במהלך הדיון שינו את גרסתם וטענו כי דבר הפריצה נודע כשירדה העוזרת הזרה הביתה בשעה 13:00 לערך ומיד התקשרה אל התובעת ומסרה על הפריצה. כשנשאל בעלה של התובעת מדוע לא מיהר הביתה כששמע על הפריצה, למרות שלדבריו היה מרוחק מהבית מרחק של כ-20 דק' נסיעה, השיב כי ידע שממילא אין מה לעשות. הסבר זה אינו מניח את הדעת, והוא עומד בניגוד לגרסה אחרת שמסר בעלה של התובעת לפיה אינו זוכר אם כיבה את האזעקה אם לאו, הואיל והיה נסער למראה הפריצה. יט. התובעת מבקשת להיבנות מן העובדה שמסרה לשמאי הנתבעת על דבר קיומה של עוזרת הבית וכי השמאי לא ציין זאת בחוות דעתו. השמאי אישר כי התובעת מסרה לו על כך שעוזרת הבית עבדה אצל השכנה והסביר כי לא ציין זאת כי לא ראה חשיבות בדבר. הסברו של השמאי נראה בעיניי ואשוב לדברים אלה לקמן. כ. התובעת טוענת כי האמור בטופס ההודעה (נספח ג' לתביעה) לפיו הבית היה ריק מאדם בין 12:00 ל-16:00, נרשם יחד עם השמאי, בטרם נודע לה על מעצרה של העובדת הזרה. כשנודע לה הדבר ביקשה לשנות את הטופס אך השמאי אמר לה "מה שרשמנו רשמנו". השמאי מכחיש כל מעורבות בניסוח ההודעה. אינני מקבל את הסברה של התובעת. כא. ראשית, אני מאמין לשמאי כי לא נטל חלק בניסוח ההודעה. אין זה מתפקידו של השמאי ואין זה מקובל כי השמאי נוטל חלק בניסוח הודעת המבוטח לחברת הביטוח באשר לנסיבות האירוע. שנית, ברור לי שאם נכונה היתה טענת התובעת לפיה העוזרת הזרה נעדרה מן הבית דקות ספורות בלבד, הרי שהתובעת היתה עומדת על ציון עובדה זו בטופס ההודעה, ולכל הפחות, היתה ממהרת להבהיר ענין זה בהזדמנות ראשונה. גרסת התובעת בדבר העוזרת הזרה נכבשה עד להגשת כתב התביעה, ולא בכדי. כב. התמונה המתקבלת ממכלול הנתונים היא התמונה הבאה: התובעת עזבה את הבית בשעה 12:00 או מוקדם יותר. אפשר שבשלב זה עוד היתה העוזרת הזרה בבית. העוזרת סיימה את עבודתה אצל התובעת ועברה לעבוד אצל השכנה. הדבר מתאים לעדות השכנה לפיה העוזרת עבדה אצל התובעת בשעות הבוקר ואצלה בשעות הצהריים. העוזרת יצאה את הבית ולא דרכה את מערכת האזעקה. פורצים חדרו לבית וגנבו את הרכוש נשוא התביעה. בשעה 16:00 לערך חזר בעלה של התובעת הביתה וגילה את הפריצה. התובעת, ביושר, מילאה פרטים אלה בטופס ההודעה. התובעת מסרה לשמאי על דבר קיומה של העוזרת שעבדה אצל השכנה ובצדק לא צויין הדבר בדו"ח השמאי הואיל ואין לדבר כל רלוונטיות למקרה הפריצה. הדירה לא היתה מאויישת. העוזרת סיימה את עבודתה בדירה ויצאה אותה מבלי לדרוך את מערכת האזעקה. ניסיונה של התובעת להיבנות מן העוזרת, כאילו עזבה את הבית לדקות ספורות, הוא חוכמה שלאחר מעשה, ואינו עולה בקנה אחד עם השתלשלות האירועים ועם גרסאות אחרות שמסרו התובעת ובעלה. כג. יתר על כן, בצדק טוען ב"כ הנתבעת כי גרסת התובעת בענין העובדת הזרה, מלבד מה שאינה עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות, היא בגדר עדות סברה ספקולטיבית. התובעת אינה יודעת מידיעה אישית היכן הייתה העוזרת בעת האירוע, וכי עלתה לדירת השכנה לדקות ספורות. היא מבקשת לשכנע את בית המשפט כי כך היה הדבר על יסוד מנהגי העבודה הנטענים של העוזרת. לכל היותר, אם תתקבל גרסת התובעת לפיה שוחחה עם העובדת הזרה מיד לאחר הפריצה, מדובר בעדות מפי השמועה. אפס, גם לפי דברי התובעת עצמה בחקירה נגדית אפשר שהעוזרת נעדרה מהבית לזמן ממושך יותר. כד. כאמור, אני דוחה גרסה זו של התובעת מכל וכל. אני קובע כי בעת הפריצה לא הייתה הדירה מאויישת וכי מערכת האזעקה לא הייתה דרוכה. משדחיתי את גרסת התובעת בענין זה אין צורך להכריע בשאלה המשפטית, אם היעדרות של מספר דקות מן הדירה מחייבת את דריכת מערכת האזעקה לצורך חלות הכיסוי הביטוחי. נותר לדון, איפוא, בשאלת דרישת המיגון והמשמעות הנודעת לכך שמערכת האזעקה לא נדרכה, וכן בשאלת "ביטוח כל הסיכונים". דרישת המיגון: כה. דרישת מיגון מסוג של סורגים או של מערכת אזעקה המגינה על הפתחים כתנאי לכיסוי ביטוחי למקרה פריצה מופיעה בפוליסה בהדגשה הנדרשת על פי דין. הפוליסה נשלחה אל התובעת,אשר צירפה אותה לתצהירה, והיא מנועה מלטעון כי לא ידעה על דרישת המיגון. עד מטעם הנתבעת העיד כי בהתאם לנהלי הנתבעת הנתבעת אינה מבטחת תכולה של בית פרטי או דירה בקומת קרקע ללא אזעקה או סורגים. אני מקבל עדות זו. אני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה משלא התקיים התנאי שנקבע לחלות הכיסוי הביטוחי למקרה פריצה - פטורה הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח בגין הפריצה. (ראה לדוג': רע"א 282/06, לילי ניקוי יבש בע"מ נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, מפי הש' א. רובינשטיין, וכן: ע"א (חיפה), 2820/02 איזנקוט נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, מפי הש' ב. גילאור). סעיף 61(א) לחוק, אליו מפנה הנתבעת, אינו רלונטי לענייננו הואיל והוא דן בחובת המבוטח להקטין את הנזק לאחר קרות מקרה הביטוח ולא בענין מניעת מקרה הביטוח (ראה: ע"א 1632/94 (ת"א), פוגריבצקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). טענה זו של הנתבעת מתייתרת נוכח האמור לעיל. ביטוח כל הסיכונים: כו. בצדק טענה הנתבעת כי טענות התובעת בענין זה הינן בגדר הרחבת חזית. בכתב התביעה לא מפרטת התובעת, כל עיקר, את עילת התביעה הצומחת מפרק זה של פוליסת הביטוח ומלבד אזכור העובדה כי מדובר בפוליסה מסוג "כל הסיכונים" אין עוד כל התיייחסות לענין זה לאורך כל הדיון, עד לסיכומים. יתר על כן, הכיסוי הביטוחי תחת הכותרת "כל הסיכונים" מוגבל לתכשיטים בלבד עד לסך של 2,500 ₪. נראה כי עובדה זו נשמטה מעיני ב"כ התובעת בסיכומיו. ניתן היה לצפות כי יתייחס לטעות זו בסיכומי התשובה אך הוא בחר להתעלם. כז. שאלת היחס בין דרישות המיגון כתנאי לכיסוי ביטוחי לנזקי פריצה ובין ביטוח "כל הסיכונים" אינה נקיה מספקות. לא אחת נפסק כי ביטוח מסוג "כל הסיכונים" כפוף אף הוא לתנאי ולהחרגות שנקבעו בפוליסה. אינני משוכנע כי תנאי המיגון שנקבעו כתנאי לכיסוי נזקי פריצה אינם חלים במקרה זה גם על פרק "ביטוח כל הסיכונים" כשמדובר בתכשיטים שנגנבו אגב פריצה. הואיל והפוליסה מנוסחת באופן המותיר ספק בענין זה, אניח לתובעת ליהנות מן הספק, לפי הכלל בדבר פירוש הפוליסה לטובת המבוטח ונגד המנסחת - המבטחת. התובעת זכאית לתגמולי ביטוח בסך 2,500 ₪ מכוח פרק זה של הפוליסה. התוצאה: כח. התובעת נמצאה זכאית לתגמולי ביטוח בסך 2,500 ₪ בשל טענות שנטענו בשולי הדיון ובאופן לא ראוי (תביעה לתשלום של כ-21,000 ₪ כשסכום הביטוח עומד על 2,500 ₪ בלבד, בפרק זה של הפוליסה הדן בביטוח כל הסיכונים). עיקר התביעה נדחתה וגרסת התובעת נמצאה לא מהימנה. בנסיבות אלה אני רואה לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת, מהן ניכיתי את סכום תגמולי הביטוח שנפסקו לטובת התובעת. כט. סוף דבר, התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ, ואת שכר העד מטעם הנתבעת בסך 1,000 ₪ ומע"מ. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. ביטוח פריצה / גניבהסורגיםאזעקהבית פרטי