בפנינו בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף. העובדות הצריכות לענייננו: 1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר באירוע מיום 29.3.09 כפגיעה בעבודה וכן תביעה לתשלום דמי פגיעה לתקופה שבין 30.3.09 - 1.4.09 ו- 17.5.09 - 13.6.09. במכתבו מיום 15.10.09, הכיר הנתבע באירוע כפגיעה בעבודה ואישר תשלום דמי פגיעה לתקופה שבין 30.3.09 - 1.4.09. התביעה לתשלום דמי פגיעה לתקופה שבין 17.5.09 - 13.6.09 נדחתה. ביום 15.10.09 הגיש התובע תביעה לקביעת נכות מעבודה לועדה רפואית מדרג ראשון וביום 1.12.09 הגיש תביעתו זו לבית הדין. ביום 31.12.09 הופיע התובע בפני הועדה הרפואית וטען, כי "מרגיש טוב ואינו מעוניין בועדה רפואית" (סעיף 27 לפרוטוקול הועדה הרפואית). לפיכך, קבעה לו הועדה נכות צמיתה בשיעור של 0% החל מיום 2.4.09. הבקשה לדחיית התביעה: 2. ביום 7.2.10 הגיש הנתבע בקשה זו לדחיית התביעה על הסף, בה טען, כי לאור הלכת זכי מזרחי (בדב"ע נב/27-0 זכי מזרחי נ' המל"ל, פד"ע כה(1), 49, להלן: "זכי מזרחי"), מנוע התובע מלפעול בשני המסלולים במקביל, ומשפנה למסלול הועדות הרפואיות, דין תביעתו להדחות על הסף. בתגובתו מיום 22.2.10 טען ב"כ התובע, כי הלכת זכי מזרחי אינה חלה בעניינו של התובע, מהטעמים הבאים: תביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה הוגשה עוד בטרם התקבלה החלטת פקיד התביעות; עניינה של התביעה הוא דמי פגיעה; התובע וויתר על הוועדה הרפואית. עם זאת, מסכים ב"כ התובע למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. כן, עותר ב"כ התובע לביטול ההוצאות שנפסקו לחובת התובע בישיבה מיום 4.2.10. דיון והכרעה 3. בדב"ע מח/ 101-0 אביגדור מזרחי נ' המל"ל, פד"ע כ, 242, דחה בית הדין הארצי את ערעורו של המבוטח אשר עניינו נדון במקביל בשתי הערכאות, הן לגופו של עניין והן מן הטעם: "....שאין ולא היה מקום להידרש לתביעה לדמי פגיעה בעבודה בגין התאונה מיום 1.10.81 מאחר שנקבעה למערער דרגת נכות ע"י ועדה רפואית. סעיף 60 לחוק קובע כי "נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח נמצא נכה עבודה כתוצאה מן הפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קיצבה או מענק לפי סימן זה". ועדה רפואית שבדקה את המערער ב-7.11.82 קבעה לו נכות זמנית מ-1.1.82 עד 31.5.82 וצמיתה (%0) מ-1.6.82 המוסד לביטוח לאומי שלם למערער קיצבת נכות כמתחייב מההחלטה. תקופת דמי הפגיעה נסתיימה איפוא לבלי שוב וכל תביעה או עתירה של המערער לגימלה נוספת בגין התאונה מיום 1.10.81 דינה היה והינו להידון ע"י ועדה רפואית במסגרת תקנה 36". גם בדב"ע מט/26-0 המל"ל נ' הלל אהרון, פד"ע כ 354 חזר בית הדין הארצי על העיקרון לפיו, משעובר עניינו של המבוטח לועדה רפואית נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לבלי שוב. 4. בעניין זכי מזרחי דן בית הדין בשאלה האם מוסמך בית הדין לדון בערעור על החלטת פקיד תביעות, שעה שהמבוטח פנה לועדה רפואית וביקש לקבוע דרגת נכות בגין האירוע הנטען ואף טרם ניתנה החלטה בעניינו ופסק כי: "לעצם הענין - אין להבחין, משפטית, בין מצב בו פונה מבוטח לועדה רפואית לקבוע קשר סיבתי בין פגימה לתאונה, וסמוך לאחר מכן פונה לבית הדין באותו נושא, לבין מצב בו הפניה לבית הדין באה לאחר החלטתה של וועדה רפואית הקובעת אחוזי נכות - ממסכת העובדות (סעיף 2) עולה, כי פניתו של המערער לבית הדין נעשתה שבועיים לאחר הפניה לועדה הרפואית. הטעם הוא שאין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה יילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחרת - פניה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הועדה הרפואית מדרג ראשון בפני הועדה הרפואית לעררים, וממנה לבית הדין. משהכיר פקיד התביעות באירוע כ"תאונה בעבודה". והמבוטח טוען לנכות בגינה. והוא פונה לועדה רפואית לענין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לועדה הרפואית (סע' 61(א)(1) לחוק), בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו (דב"ע מא/01-560 הנ"ל). למותר לציין כי הועדה, אם תמצא קשר שכזה המונע מהמבוטח לעסוק בעבודתו או במשלח ידו פרק זמן מסוים בגין הפגימה האחרת, מוסמכת לקבוע לו נכות זמנית בשיעור של 100% אשר מזכה בתשלום הזהה לדמי פגיעה מלאים". 5. לאור האמור, משפנה התובע לועדה הרפואית, אף אם במועד הגשת התביעה לבית הדין, טרם ניתנה החלטת הועדה, אין הוא יכול, על פי החוק והפסיקה, לפנות בתביעה לדמי פגיעה לבית הדין בגין אותה פגיעה. לפיכך, דין התביעה להידחות. 6. כאמור, עותר ב"כ התובע לבטל את ההוצאות שנפסקו לחובת התובע בישיבה מיום 4.2.10, לאחר שהתובע ו/או ב"כ לא נמצאו באולם בית הדין במועד שנקבע לישיבה ומדברי ב"כ הנתבע עלה, כי ב"כ התובע ביקשו להסכים לדחיית הדיון ומיהר לעזוב את בית הדין, מבלי שהמתין לאישורו של בית הדין לדחייה. מתצהיר התובע, אשר צורף לבקשה, עולה כי התובע לא התייצב לדיון לאחר שעוכב בבסיס בו הוא משרת, עקב מהומות בשכונת שועפט. לטענתו, הודיע על כך לב"כ, אשר ציין זאת בפני ב"כ הנתבע. עוד טען, כי ב"כ נאלץ להיעדר מהדיון, מאחר וחייב היה לנסוע לנצרת. כן, מבקש התובע להתחשב במצבו הכלכלי, אשר אינו מאפשר לו לשאת בסכום ההוצאות שנפסק. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 4.2.10, ב"כ התובע, מבלי שהגיש בקשה מתאימה לבית הדין ומבלי שהמתין להחלטת בית הדין, פטר עצמו מהתייצבות במועד אליו הוזמן כדין. לא מצאנו בבקשת התובע ו/או בתצהיר התומך בה כל הסבר מניח את הדעת לכך שלא הוגשה כל בקשה מוקדמת לדחיית הדיון, ככל שידע ב"כ התובע כי עליו להתייצב בנצרת ביום הדיון. ראוי שהפונה לבקש סעד מבית הדין, יכבד את ערכת המשפט ולא יעשה דין לעצמו. לא מצאנו טעם לקבל את בקשת התובע בעניין החיוב בהוצאות. לפיכך לא נוכל להיעתר לבקשה לביטול ההוצאות. 7. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, 10.3.10. בהעדר הצדדים. עפרה פוגלהוטנציג ציבור יאיר כפרינציג ציבור ר. כהן - נשיא,אב"ד רפואהנכותועדה רפואית