הודעה לצד ג' בגין הוצאות רפואיות 1. ביום 28.10.07 ניתן פסק דין חלקי בו אושר הסכם פשרה, לפיו ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 145,976 ₪ לסילוק התביעה, ואילו הצדדים השלישיים ישפו את הנתבעת מס' 2 (להלן: "קרנית") על הסכום שבו חויבה לתובעים, ותימשך ההתדיינות בקשר ליתר הוצאותיה של קרנית. מוסכם כי ההוצאות הרפואיות נשוא הדיון, ואשר בהן נשאה קרנית בגין הטיפולים שהוענקו לתובע הינם בסך 17,410 ₪ נכון ליום 1.4.00, ובגין מחלוקת זו הוגשו סיכומים. 2. נתבע מס' 1, מר ראפע אמארה , הודיע כי אינו מסכים לפסיקת הוצאות כדרישת הנתבעת מס' 2, וטען כי היא אינה רשאית לתבוע במסגרת הודעת צד ג' את ההוצאות הרפואיות בהן נשאה כלפי התובע. נתבע מס' 1 טען כי הודעת צד ג' במישור היחסים שבין קרנית לבין נתבע מס' 1 אינה יכולה להוות המסגרת הדיונית הראויה בה תידון שאלת החזר ההוצאות הרפואיות. נתבע מס' 1 טוען כי בהתאם להוראות תקנה 216(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן " התקנות"), ניתנת לנתבע במסגרת הודעה לצד ג' אפשרות לתבוע סעד שונה מזה שנתבע על ידי התובע, ואף בעילת תביעה שונה, מקום שמדובר במערכת עובדתית אחת וכאשר מן הראוי שהשאלה או הפלוגתא המשותפת המתעוררת הן בתביעה העיקרית והן בהודעה לצד ג' תוכרע גם כלפי צד ג'. אולם במקרה דנן, לטענתו, הפלוגתא המתעוררת בהודעה לצד ג', ככל שהיא נוגעת לחבות נתבע מס' 1, כצד ג' לשפות את קרנית בגין ההוצאות הרפואיות, הרי המדובר בפלוגתא נפרדת שאין לה ולא כלום עם הפלוגתאות המתעוררות במסגרת התביעה העיקרית המתבססת על נזקי גוף בהתאם לחוק הפלת"ד, אלא המדובר בתביעה כספית. לפיכך טען כי משלא נתקיימו הוראות תקנה 216 (3) הרי השאלות המתעוררות בהודעה לצד ג' אשר קשורות לשיפוי הנתבעת בהוצאות הרפואיות מן הראוי שתידונה בהליך נפרד, היות ולא התעוררו ולא נדונו כלל במהלך הדיון בתביעה העיקרית. נתבע מס' 1 טוען כי המסגרת הדיונית הראויה בעניין המחלוקת שבין נתבעת מס' 2 לנתבע מס' 1 הינה תביעה כספית עצמאית ונפרדת בה תתבע נתבעת מס' 2 את זכויותיה מנתבע מס' 1. 3. צד ג' בהליך, עבדאלבאסט עלי אמארה , הצטרף לטענות נתבע מס' 1. 4. נתבעת מס' 2, קרנית, טענה כי בהתאם להסכם הפשרה מיום 28.10.07 היתה הסכמה כי דרישת הנתבעת "לחזרה" מצד ג' בקשר להוצאות שהוצאו על ידה ושפורטו בהודעתה לבית המשפט מיום 28.05.07 תידון בנפרד. בהחלטת בית המשפט מיום 07.11.07 נדרשה הנתבעת 2 להתייחס בסיכומים אלו אך ורק לשאלת "ההוצאות הרפואיות", הוצאות אלו פורטו בסעיף א' של ההודעה, שכן לגבי גובה הוצאות אלו וזכות קרנית לקבלם בחזרה אין הצדדים חלוקים, אלא המחלוקת היא בשאלת זכותה של קרנית לדרוש שיפוי על הוצאות אלו במסגרת ההודעה לצד שלישי. 5. נתבעת מס' 2 טענה לעניין הזכות הדיונית לקבלת הוצאות רפואיות, כי בתי המשפט נוהגים לכלול במסגרת פסק הדין הניתן על ידם כלפי צד ג' גם את התשלום בהם נושאת קרנית ישירות כלפי בתי החולים או קופות החולים השונות עבור הטיפול הרפואי שניתן לתובעים. נתבעת מס' 2 טענה כי ההוצאות שהיא דורשת הינם עבור התשלומים ששילמה לבית החולים בגין אשפוזו של התובע בבית החולים לאחר התאונה. נתבעת מס' 2 שילמה את התשלומים האמורים בהתאם לחובתה לפי הוראות סעיפים 28 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970, וסעיף 12(ב) לחוק הפלת"ד. נתבעת מס' 2 טענה כי אלמלא נשאה היא בתשלום זה היה על התובע לשלמו, ולהשבתם של תשלומים אלה זכאית היא לפי הוראות סעיף 9(א) לחוק הפלת"ד המקנה לה זכות לחזרה בקשר לפיצויים ששילמה לפי חוק זה, סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) התש"ד- 1964, שכן התשלום ששולם לבית החולים היה במסגרת הטבת נזק כמשמעותו בסעיף 1 לאותו חוק, וגם הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט 1975. נתבעת מס' 2 טענה כי לפי סעיף 5(ב) להסכם הפשרה לפיו מודים הם בחבותם לפי חוק הפלת"ד קמה זכותה הדיונית והעניינית של נתבעת מס' 2 לשיפוי על הסכומים ששילמה כנ"ל. דיון : 6. אין מחלוקת בין הצדדים על עצם זכותה של נתבעת מס' 2 להחזר כאמור של ההוצאות הרפואיות אותן תבעה, אלא המחלוקת היא בשאלה אם המסגרת של הודעת צד שלישי היא המסגרת המתאימה לנתבעת מס' 2 לתבוע את ההוצאות הרפואיות בהן נשאה כלפי התובע. הדין הרלוונטי לעניינו הוא תקנה 216(3) לתקסד"א, לפיה: "בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה: 1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה; (2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע; (3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי. " בשתי החלופות הראשונות התקנה מתייחסת לזהות שבין הסעדים בין התביעה העיקרית לבין ההודעה לצד שלישי, אולם בחלופה השלישית התקנה דנה בשאלה או פלוגתא הכרוכות בנושא התובענה. 7. מטרתה העיקרית של תקנה 216 היא להביא למצב בו ההתדיינויות על כל הסתעפויותיהן בשל אותה עילה או בשל עילות הצומחות ממערכת עובדות אחת, יתקיימו, ככל האפשר, בצוותא. הרציונאלים העומדים מאחורי מטרה זו הינם: חיסכון בזמן, בזמנם של בעלי הדין, העדים ובתי המשפט, ייעול הדיון , ריכוז ההליכים וההוראות שיש להורות בעניין הדיון בתובענה ובהודעה, ומניעת החלטות סותרות )ראו: פסק דינו של הנשיא שמגר (בדימוס) בר"ע 457/83 Ohio נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד לז(4), 309; וגם ע"א (חי') 2224/04 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' וענונו דניאל שמעון. 8. כב' השופט א. גורן מציין בספרו כי על פי תקנה 216(3) תחום הנושאים הניתנים לדיון במסגרת ההודעה לצד שלישי הורחב לא רק לענייני שיפוי או השתתפות, אלא גם לעניין פתרון שאלה או פלוגתא משותפת בין התובע לנתבע ובין הנתבע לצד שלישי. תקנה 216(3) אינה מגבילה את זכות הנתבע בגדר ההודעה לצד שלישי לתבוע סעד הזהה בעיקרו לסעד המבוקש בתביעת התובע כלפיו. מאותה תקנה עולה גם כי נתבע רשאי ליתן הודעה לצד שלישי גם על יסוד עילה שאינה זהה לעילת תביעתו של התובע נגד הנתבע, ובלבד ששתי העילות, עילת התביעה ועילת ההודעה, נובעות מאותה מערכת עובדתית אחת ומעוררת שאלה או פלוגתא משותפת שמן הראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי. (ראה א' גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית -2003, עמוד 336, ע"א 6381/00 עו"ד קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות, פ"ד נו(1) 425 ) 9. בפרשת קפון נקבע כי לפי הוראות תקנה 216(3) נתבע רשאי ליתן הודעה לצד-שלישי גם על יסוד עילה שאינה זהה לעילת תביעתו של התובע נגד הנתבע, ובלבד ששתי העילות (עילת התביעה ועילת ההודעה) נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררות שאלה או פלוגתה משותפת, שמן הראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי. (ע"א 6381/00 - עו"ד יורן קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות . פ"ד נו(1), 425 ,429; וגם ראה: ת.א. (ת"א) 58911/05 אלוניאל בע"מ נ' עיריית תל אביב, 8.6.06; ת.א. (ת"א) 26048/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' ח.ל. מימון ושירותים בע"מ, ביום 4.5.00, וכן ראה את ע"א 2224/04 קרנית נ. וענונו ואח'). 10. במקרה שלפנינו עילת התביעה ועילת ההודעה נובעות ממערכת עובדתית אחת, והיא תאונת הדרכים בה נגרמו הנזקים לנפגע- התובע, כך שקרנית היא ששילמה את ההוצאות הרפואיות של התובע שנבעו מהתאונה, בסך של 17,410 ₪ נומינלי כאמור. אילו קרנית לא נשאה בהוצאות אילו, היו התובעים מן הסתם נאלצים לשאת בהוצאות אלו בעצמם, ולתבוע אותם במסגרת התביעה העיקרית, ולהוסיפם לסכום הפיצוי שייפסק להם. 11. לפי אותו היגיון, ועל מנת להגשים את הרציונל הגלום בתקנה 216(3) דלעיל, להביא את המחלוקת בין כל הצדדים לסיום, ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לקבל את עמדת קרנית ולחייב את הצדדים השלישיים בהשבת סכום ההוצאות הרפואיות לקרנית בערכם הריאלי, נוסף לשיפוי המלא בגין הסכומים בהם חוייבה קרנית כלפי התובע. 12. לסיכום, אני מחייבת את הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת מס' 2 סך של 17,410 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.00 ועד יום התשלום בפועל. 13. התשלום דלעיל יהיה בכפוף לכך שנתבעת מס' 2 תשלם אגרה נוספת על הסכום שבסעיף 12 שיש להתייחס אליו כחוב כספי. 14. אני מורה למזכירות להחזיר את תיקי המשטרה. הוצאות רפואיותהודעה לצד שלישירפואה