י בעיית טרמיטים לקונה בפני תביעה לפיצויים שעניינה הפרה נטענת של חוזה מכר דירה. לטענת התובעים (הרוכשים), לא גילו להם הנתבעים (המוכרים), שהדירה סובלת מבעיית טרמיטים. התביעה וטענות התובעים התובעים רכשו דירה מהנתבעים, לפי הסכם מכר מיום 1/6/98 במחיר של 181,000$. לטענת התובעים, הסתירו הנתבעים מפניהם כי הדירה, בפרט והבניין, בכלל סובל מבעיית טרמיטים וכי עובר למכירת הדירה, ביצעו בה טיפול הדברה לטרמיטים. לטענת התובעים, מדובר בהטעיה והפרת חובת הגילוי המוטלת על הנתבעים, המהווה גם הפרה יסודית של הסכם המכר ואי - התאמה. אילו ידעו על הבעיה, לא היו רוכשים, לטענתם, את הדירה כלל. התובעים גילו, לטענתם, את הבעיה בנובמבר 1999, שאז הופיעו בביתם טרמיטים, לראשונה מאז קבלת החזקה בדירה. הם הזמינו מדביר, שהסתבר כי ביצע את ההדברה הקודמת, שבוצעה בדירה בהזמנת המוכרים - מר חלד (להלן: "ההדברה הראשונה"). מר חלד גילה את אוזנם, כי בעבר כבר ביצע טיפול הדברה בדירה, תוך קידוח הריצפה והמשקופים באזורים הנגועים, לצורך החדרת חומר ההדברה. רק אז הבין התובע, שהחורים הקטנים שגילה מדי פעם בפינות שונות בבית וסתם אותם, נובעים מטיפול ההדברה בטרמיטים ונעשו לצורך החדרת חומר ההדברה. לפי הטענה, בטיפול ההדברה שעשה מר חלד לבקשת התובעים (להלן:"ההדברה הנוספת"), נקדחו חורים חדשים וכן, הוחדר חומר הדברה לחורים שהיו קיימים. כן הוחלפו משקופי העץ והדלתות בדירה. הסעדים המבוקשים הם פיצויים בגין ירידת ערך ממשית ופסיכולוגית של הדירה בשיעור 20%, לפי חוו"ד שמאית מטעם התובעים (השמאי ביר), בסך 86,000 ₪; נזקי רכוש לדירה בגין החלפת דלתות ומשקופים ובגין הנזק לריצוף עקב הקידוחים, בסך 32,094 ₪ לפי חוות דעת שמאית של השמאי מר אפרים משה; החלפת ריהוט עץ מחשש שנגוע בטרמיטים או שיפגע מטרמיטים (שאינו כלול בחוו"ד שמאית), בסך 20,000 ₪ ועוגמת נפש, בסך 30,000 ₪. סך כל התביעה, 173,613 ₪. טענות הנתבעים אין מחלוקת כי טרם המכירה, ביצעו הנתבעים טיפול הדברה לטרמיטים בדירה. הנתבעים טוענים כי הם גילו לתובעים שהייתה בעיית טרמיטים שטופלה. עוד הם טוענים כי העובדה שבוצע טיפול הכולל קידוחים רבים, כאמור, היתה גלויה לעין. בדירה היו חורים רבים שלא הוסתרו ע"י הנתבעים והם נותרו גלויים, כפי שניתן לראות גם בצילומים שצירפו התובעים. אין לחורים האלה הסבר אחר. התובע שאל לפשרם, והנתבע מסר לו שנעשתה הדברה לטרמיטים. הנתבעים לא הסתירו דבר. הנתבעים ידעו, לפי מידע שמסר להם המדביר, מר חלד, כי מדובר בתופעה שנפתרת ע"י טיפול מתאים בריסוס, אותו ביצעו. ולראיה: הנתבעים אף לקחו עימם רהיטי עץ לדירתם החדשה. עוד לטענתם, הדירה נמכרה כשהיא נקיה מטרמיטים וגם כיום אין היא נגועה בטרמיטים. התובעים עצמם ביצעו את ההדברה לאחר 10 שנות מגורים בדירה ומאז ההדברה שעשו הנתבעים בנובמבר 1999, גם הם לא ביצעו הדברה נוספת. אין, אפוא, כל פגם נסתר בדירה. בכל מקרה, משגילו את דבר הטיפול שבוצע לתובעים, אין מדובר בפגם נסתר, ואין בהצהרת התובעים לגבי העדרו של פגם נסתר משום הפרת חוזה המכר, או אי -התאמה בין המוסכם והמוצהר לבין המצב העובדתי. כן טוענים הנתבעים כי התובעים בדקו את הדירה טרם רכישתה. גם לאחר שקיבלו את החזקה, לא הודיעו לנתבעים דבר. חלפו כשנתיים עד לנובמבר 1999, מועד גילוי הבעיה לשיטת התובעים, וגם אז לא פנו אליהם התובעים אלא בחלוף כחמישה חודשים, במכתבים מיום 14/5/00 ומיום 30/5/00 (נספחים ה' 1 ו- ה' 3 לתצהיר התובעים). מכאן שאינם זכאים להסתמך על טענת אי-התאמה לפי חוק המכר. בנוסף, לטענת הנתבעים, לא הוכחה ירידת ערך ולא הוכחו גם הנזקים האחרים שנתבעו. דיון והכרעה בתיק זה נשמעו עדויות בעלי הדין והמומחים מטעמם. כן נחקר מומחה להדברה שמונה על ידי בית המשפט, מר פיק. המומחה פיק והתובעים, העידו בישיבה מיום 13/12/07. שאר העדים העידו בישיבה מיום 20/12/07. ההפניות לעדויות נעשו תוך ציון מס' עמוד ושורה בלבד, והן מתייחסות לפרוטוקול הרלבנטי, מיום 13/12/07 או מיום 20/12/07, לפי העניין. אין חולק כי הייתה בעיית טרמיטים בדירה וכי בוצע טיפול הדברה בדירה, טרם מכירתה. הנתבעים אינם מכחישים זאת, אלא טוענים שמסרו על כך לתובעים. בנסיבות כאמור, כאשר הטרמיטים התגלו סמוך לפני המכירה ובוצע טיפול הדברה סמוך לפני המכירה, קיימת חובת גילוי לקונים. יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין, עמדו הנתבעים בחובת גילוי שהיתה מוטלת עליהם. (לקיומה של חובת גילוי בנסיבות כאמור, ראו: ת.א. 4922/02 (נתניה) בונר נ' בן-זאב (כב' הש' קינר). יש לציין כי באותו עניין, בניגוד לענייננו, לא היתה מחלוקת שהמוכרים לא גילו את המידע לקונים, והנתבעים שם, כפרו בקיומה של חובת גילוי). הנתבע העיד כי סייר עם התובע בדירה. "החורים נראו לעין, הוא שאל אותי מה פשר החורים, אמרתי לו שנעשתה הדברה לטרמיטים יסודית בדירה" (עמ' 28 שורות 1-2. ראו גם עמ' 26 שורות 5 ואילך). עוד העיד, כי הנושא עלה בסיור שערך עם התובע ברכוש המשותף, שאין חולק כי גם בו יש סימנים לטרמיטים (עמ' 24 שורות 14 ואילך). התובע שלל את הטענה כאילו נושא הטרמיטים עלה לנוכח החורים הרבים שנראו לעין, ובמילותיו שלו: "חד וחלק לא. הוא לא אמר. לא הזכיר. לא בזיכרון הדברים, לא בזמן הביקור הראשון והשני ולא בשום הזדמנות ולא בשום מעמד וגם לא בחתימת החוזה ובשום רגע שהיינו במגע איתם לא עלה נושא הטרמיטים. נושא החורים לא עלה וכל מה שמסתתר מאחורי זה" (עמ' 21 שורות 9-12). בנסיבות העניין, ובמיוחד לנוכח היקף החורים (מבחינת הכמות והפרישה ברחבי הדירה), גרסת התובע איננה משכנעת. גרסת התובע סבירה פחות מגרסת הנתבע, ומתיישבת פחות עם נסיבות העניין. התקשיתי ליתן אמון בטענה שלמרות החורים הרבים, לא שאל התובע מה פשרם, והם כלל לא עלו לדיון. סביר יותר שהתובע שאל מה פשר הדברים, כגרסת הנתבע, ונענה כגרסתו של הנתבע. מדובר בחורים רבים הפזורים במקומות שונים בדירה, שלא נסתמו ולא כוסו על ידי הנתבעים, ולדעתי, כעולה מחומר הראיות, במצב דברים זה, קונה סביר היה מבחין בהם בבדיקה סבירה. על מנת לסבר את האוזן בדבר היקף החורים, ראוי להביא כאן מן האמור בחוות הדעת השמאית של שמאי הרכוש, מר אפרים משה מאפריל 2000, שהוגשה מטעם התובעים (להלן: "חוו"ד השמאי משה"). לחוו"ד זו צורפו תמונות החורים ברצפות ובמשקופים, וניתן להתרשם גם מהן במה מדובר. חוות הדעת מתארת מילולית את מצב הדירה באופן הבא (ההדגשות שלי - י.ב.)- "ברצפת הדירה מצויים חורי קדיחה רבים המעידים על טיפול נגד טרמיטים. כמו כן, נמסר כי חורי הקדיחה בוצעו על ידי דיירי הדירה הקודמים" (תחת הכותרת "תאור המקרה": בעמוד 2 לחוות הדעת). בהמשך, מתוארים קידוחים: "בחדר שירותים נקדחו 6 חורים חלקם צמוד למשקוף עץ.. ולעתים כל חור כזה פוגע ב- 3 אריחים.. מדובר ב- 2 חורים בקוטר של 12 מ"מ, "ברצפת חדר הרחצה..שנקדחו ב- 8 מקומות לצורך טפול", וכן במרפסת שירות, ובחדר ילדים מערבי "לאורך הקירות" "שנסתמו כנטען ע"י המזמין, אחרי כניסתם לדירה, מבלי שידעו מה הסיבה לחורים", בשירותי הורים, "ברצפת חדר שינה.. סימני קדיחה שנסתמו על ידי המזמינים (התובעים - י.ב), כך גם במעבר, בסלון, במטבח, "בכל הבית יש סימני קידוח". נפגעו גם 6 משקופים (הכל מעמוד 4 תחת הכותרת: "להלן תיאור הנזקים ועלות טיפולם"). עוד נאמר כי ב"משקוף חדר השירותים נקדחו 16 מקומות על מנת להחדיר חומר. קוטר החורים כ- 4 מ"מ" ו"בחדר רחצה חלק עליון משקוף אכול ב"שלושה מוקדים ונקדחו חורים לצורך טיפול" (שני הציטוטים האחרונים, מעמוד 4 תחת הכותרת "הערות"). בלשון התובע עצמו: החורים היו "באיזורים שונים של הדירה בכל הדירה" (עמ' 20 שורות 9-10). כאשר המרחק בין קידוח לקידוח "בסביבות 30, 40, 50 ס"מ. בכל מקום היו מרווחים שונים מידי פעם הייתי מגלה עוד חור ועוד חור בשלבים" (שם, שורות 20 -21). התובע אישר שראה את החורים כשנכנסו לדירה, אחרי קבלת החזקה (שם, שורות 28-30) והעיד כי החורים הפריעו לו, עד שהוא עצמו סתם אותם (שם, 20 שורה 6 ואילך ובמיוחד שורות 13-14). התובע מאשר גם, שערך סיור עם הנתבעים ברכוש המשותף (שם, שורה 4). גם שמאי המקרקעין מטעם התובעים, מר ביר, שביקר בדירה, העיד כי החורים ברצפה היו נראים לעין (עמ' 24 שורות 23-26). יש לציין כי חלק מהחורים בדירה נעשו גם בגובה העיניים ולא רק ברצפה (למשל, משקוף חלון בדף שסומן במ/2). כמו כן, אין חולק, כפי שניתן לראות גם מהתמונות שצורפו לחוו"ד השמאי משה, כי ברכוש המשותף היו סימנים ברורים לטרמיטים. מדובר בחדר הדוודים שבקומת הדירה וגם ברכוש המשותף הכללי. היקף החורים כפי שהם מתוארים לעיל ע"י התובע ושני השמאים, וכפי שהם נראים בתמונות, אינו עולה בקנה אחד עם חוסר היכולת, כנטען ע"י התובעים, להבחין בהם בעת רכישת הדירה. אין מחלוקת על כך שהנתבעים לא סתמו את החורים טרם מסירת החזקה. כאמור, התובע עצמו הוא שסתם אותם, לאחר הכניסה לדירה [עדות הנתבע עמ' 26 שורות 7-8, עדות התובע עמ' 20, שורות 7-6 וראו גם האמור בדו"ח השמאי משה, שם נרשמו הדברים לפי מידע שמסרו התובעים]. מהאמור עולה, כי ניתן וצריך היה לראות את החורים בבדיקה סבירה. הסברי התובע בשאלה מדוע לא ראו את החורים קודם, או מדוע לא עלה הנושא, לא היו משכנעים. בתצהיר הסביר שקשה היה לראות בגלל שהריצוף לא חלק, אלא עם נקודות שחורות והדירה צפופה ומלאה רהיטים (ס' 7 לתצהיר). לאחר מכן בעדותו טען כי נושא החורים או בדיקת הרצפה לא נכללים בבדיקה של "אדם סביר" (ראו סעיף 14 לעיל) ובהמשך, הסביר כי "רק אחרי שנכנסו לדירה זה הפריע לי" (עמוד 21 שורה 13) וגם אז לא התקשר לנתבעים לשאול מה פשר הדבר מכיוון ש"באותו זמן לא הייתה קיימת תופעה של טרמיטים" (שם, שורה 15). ההתעלמות מהחורים בנסיבות אלה, וההימנעות מלשאול היא בלתי סבירה (ראו גם שם, שורות 16-17). יתר על כן, בעדותו ניסה התובע להרחיק עצמו, בצורה בלתי משכנעת, מביצוע כל בדיקה בדירה, תוך הסתמכות לכאורה על הצהרות הנתבעים, שאין בדירה כל פגם נסתר. בחקירתו הנגדית נשאל התובע אם הסתכל על הרצפה, וענה: "לא. לדעתי כל קונה סביר לא היה מתחיל להסתכל על הרצפה ולבדוק מקרוסקופית" (עמ' 19 שורות 8-9). לאורך עדותו ענה שוב ושוב כי ערך בדיקה של "קונה סביר" ללא פירוט הבדיקה שכן נעשתה (עמ' 25 שורות 1-3, עמ' 18 שורות 5-6, 11-12, 23, 26). גם כשנשאל מה בדיוק בדק, ענה בכללית: "הסתובבנו בדירה, שאלנו מה מצבה בכל המקומות, בחדרים והדירה מצאה חן בעיננו מה שטח הדירה, המתאר שלה, הסתובבנו בין החדרים" (עמ' 19 שורות 3-4). לבסוף, אני דוחה את הטענה כאילו החורים שנראים בתמונות הם גדולים יותר לנוכח קידוח שני שנעשה בהם, בעת ההדברה הנוספת. הטענה שבהדברה הנוספת נקדחו חורים חדשים וכן הורחבו החורים הקיימים, אמנם נטענה בכלליות בחוות דעת מר חלד (ס' 2 לחוות הדעת בעמ' 3), אך נטענה בעלמא, ללא כל נתונים מספריים לגבי מספר הקידוחים החדשים לעומת הישנים וכן לגבי גודל החורים טרם קידוח שני ולאחריו, וללא תיעוד (ניתן היה לצלם את המצב טרם ההדברה הנוספת ולאחריה). אכן, חוו"ד השמאי משה מבוססת על בדיקה מיום 26/11/99, סמוך לאחר ביקורו של המדביר חלד וביצוע ההדברה הנוספת לפי הזמנת התובעים. אלא שהתובע עצמו לא טען כאילו הרחבת החורים הישנים היא "שעשתה את ההבדל" או שהפכה את החורים הבלתי-נראים כביכול, לנראים. מכל מקום, לנוכח היקף החורים כאמור, על רקע המידע בכללותו כפי שעולה, בין היתר, מחוו"ד השמאי משה (שגם ממנה נעדרה אבחנה בין הקידוחים הישנים לבין החדשים) - אין בכך כדי לשנות באופן מהותי את מצב הדברים. גם העובדה שריצפת חדר שינה (הורים), היתה מכוסה בשטיח מקיר לקיר, אינה משנה מסקנות אלה. כפי שעולה מן התיאורים, היו חורים במקומות רבים נוספים, לרבות החורים שהתובע גילה וסתם בעצמו, שלא היו מכוסים בשטיח. חשוב לציין כי השטיח היה בחדר השינה גם קודם להדברה הראשונה, ולא הונח על ידי הנתבעים במכוון, לאחר ההדברה וטרם המכירה, לצורך הסתרת החורים. אמנם נטען שכך בתצהירי עדות ראשית של התובעים, אך הטענה נטענה בשפה רפה בסיכומים מטעמם, ובצדק, שכן לא נמצאו לה תימוכין. הטענה נסתרה בעדות הנתבע, שהיתה מהימנה עלי גם בענין זה (עמ' 23 שורות 12-11, ראו גם בתצהיר הנתבע (ס' 11ד)). כך גם לגבי הטענה שהמשקופים נצבעו במיוחד בצבע כהה (שם, שורות 21 ואילך). יתר על כן, המדביר חלד לא טען דבר מטענות אלה (לגבי צביעת המשקופים או התקנת השטיח לצורך הסתרה), בחוות דעתו או בעדותו. זאת, למרות שהיה בדירה גם כשהנתבעים הזמינו את ההדברה הראשונה וגם כשהתובעים הזמינו את ההדברה נוספת. הדברים באים מפיו של התובע ובמסגרת תצהיר התובע בלבד (ס' 13), כעדות שמיעה, כאילו אמר המדביר חלד לתובע את הדברים. משום מה, לא מצא לנכון המדביר חלד לומר את הדברים בעצמו, לא בחוות דעתו (שהיה לה גם היבט עובדתי בתוקף העובדה שביצע גם את ההדברה הראשונה) וגם לא בעדותו, לאחר שהוכחשו הדברים במפורש בתצהיר הנתבע. זאת ועוד. תגובת התובעים והתנהלותם מול הנתבעים אחרי שגילו, לטענתם, את החורים עם קבלת החזקה בדירה וסתמו אותם, ואחרי שהזמינו טיפול הדברה בנובמבר 1999, העובדה שהנתבעים הסתפקו בשנת 1999 במשלוח שני מכתבים לנתבעים, והעובדה שהתביעה שהוגשה רק במאי 2005 - כל אלה, מתיישבים יותר עם הגרסה שהתובעים ידעו על קיומה של הבעיה. נראה שבזמן שנמסר להם המידע, לא ייחסו לו התובעים חשיבות רבה ולא ראו בו, בזמן אמת, כשיקול להימנע מהעסקה. אין חולק שהתובעים התלהבו מהדירה ורצו בה מבחינת המקום, מבחינת מאפייניה וגם בגין המחיר שהושג (עמ' 19 שורות 3, 24-25, עמ' 22 שורות 2-4, 16-17). אכן, מצטיירת תמונה שלפיה שני הצדדים, הקונים והמוכרים, לא היו מודעים לטיבה של הבעיה ולכן, למרות שהייתה ידועה להם, לא ייחסו לה משקל רב. גם המומחה מטעם בית המשפט, מר פיק, עמד על חוסר המודעות שיש בישראל לבעיית הטרמיטים, וציין כי לא קיימים סטנדרטים שמחייבים כבר בבניה טיפול והדברה מונעת, למרות שיש לך מקום לאור העובדה שישנם אזורים נגועים רבים, כגון: בחולון, בבאר שבע ובמקומות נוספים. מכל מקום, אין זה מתפקידו של המוכר להעמיד את הקונה על מלוא חומרת הבעיה על היבטיה ומשמעויותיה. די בכך שיגלה לקונה את הפרטים הדרושים על מנת שהקונה יערוך את הבדיקות שהוא מוצא לנכון. בחובה זו עמדו כאמור, המוכרים. התובעים העלו ספק ביחס לגרסת הנתבע ותמהו, כיצד זה, אם סיפר הנתבע לתובע על טיפול ההדברה, לא זכר הנתבע כל תגובה מיוחדת של התובע למידע זה (עמ' 24 שורה 30, עמ' 25 שורה 1, 6 - 17). אין בטענה ממש. העובדה שהתובע לא הגיב תגובה מיוחדת לכך שהנתבע סיפר לו על הטרמיטים, מתיישבת עם העובדה ששני הצדדים לא הבינו למעשה את מלוא המשמעות של הבעיה בזמן אמת, כאמור. גרסת הנתבעים מתיישבת גם עם מחיר המכירה של הדירה. המחיר ההתחלתי שביקשו הנתבעים, היה 195,000 דולר ולאחר משא ומתן נקבע מחיר סופי של 181,000 דולר. התובע הסביר כי זהו הסכום שיכול היה לשלם מבחינת המחיר, ולא נבע ממשא ומתן על פגמים בדירה (עמ' 22 שורות 2-3, 7-8). הנתבע העיד, כי מדובר היה בדירה בת 10 שנים שהיה לה בלאי, התובע טען שצריך להשקיע בדירה והתפשרנו על מחיר, כאשר בין היתר כללה ההנחה גם את נושא הטרמיטים (עמ' 21 שורות 22 ואילך; עמ' 22 שורות 8-9, עמ' 25 שורה 2 ואילך; עמ' 26 שורות 3-9). סיכומו של דבר, עדות הנתבע שלפיה התובע שאל לגבי החורים ובנסיבות אלה, סיפר לו על טיפול ההדברה כנגד הטרמיטים, סבירה ואמינה יותר על רקע העובדות והנסיבות כמתואר. לכל היותר, מדובר בגרסאות מאוזנות של הצדדים, באופן שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח תביעתם לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי. לפיכך, דין הטענה שהמידע הוסתר מן התובעים, על כל המשתמע מכך, להידחות. למעלה מן הצורך יצוין עוד כי עיקר הנזקים שנתבעו, לא הוכחו. המומחה להדברת טרמיטים מטעם בית המשפט, מר פיק, קבע בחוות דעתו כי "את הטרמיטים לא ניתן לחסל "אך אפשר למנוע בהצלחה נזק מטרמיטים אם ינקטו בפעולות מניעה נכונות". עוד ציין כי אמנם "קיימת אפשרות עתידית לנזק לעץ שבדירה, אך הסיכוי קטן מזה שהיה קודם לטיפול ואם ידאגו שכל עץ שיכנס לדירה יחוסן והעץ לא יקבל לחות מעל 20% הסיכון לנזק מטרמיטים, הוא קטן". המומחה אישר עוד שטרמיטים נוספים נמנעים מלהגיע למקום שבו הושמד קן (עמ' 6 שורות 26-27), אך אפשר שיגיע ממקום אחר (שם, עמ' 8 שורות 4-5). בכל מקרה, פגיעה אחת אינה הופכת את הדירה ל"מועדת" לפגיעות נוספות, כתוצאה מעצם קיומה של הפגיעה הראשונה. חוו"ד השמאית מטעם התובעים (השמאי ביר), שהוגשה לתמיכה בתביעה בראש הנזק של ירידת ערך - מבוססת על חוו"ד המדביר, מר חלד, שלפיה יש לחזור על הטיפול כל ארבעה חודשים. בעניין המקצועי אני מעדיפה את עדותו של המומחה מטעם בית המשפט, מר פיק, אשר שלל דעה זו (עמ' 9 שורה 14). המומחה פיק ציין כי די בטיפול הדברה אחד (שורה 22). זו נקודה קריטית בחוו"ד שמאי התובעים. לפי ס' 10.3 לחוות דעתו, "כעולה מחוות דעת המומחה, (הכוונה למדביר חלד - י.ב.) משפשה נגע הטרמיטים בבית מסויים, הרי שיש לערוך אחת לתקופה טיפולי מניעה והדברה. שכן לא ניתן לכלות מכה זו אחת ולתמיד". בס' 11.6 לחוות דעתו מציין השמאי ביר כי "...בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, על בעלי הדירה יהא לערוך פעולות מניעה והדברה, הכוללות קידוחים בריצוף, ריסוס וכד' אחת לתקופה...". דהיינו: השמאי הניח, שמדובר בבעיה המצריכה תיקונים וטיפולים חוזרים ונשנים בקביעות ובתדירות גבוהה יחסית. כיוון שלאור חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, אין בסיס להנחה זו, לא ניתן לקבל את מסקנות חווה"ד של השמאי מטעם התובעים (למסקנה דומה הגיע גם בית המשפט בענין בונר). אשר לנזקים שנתבעו לפי חוו"ד השמאי משה בגין החלפת הרצפות, משקופים ודלתות. אין חולק שבאופן עקרוני נקנתה הדירה עם חורים ברצפות ובמשקופים ואלה, כאמור, לא הוסתרו ע"י הנתבעים. אין מדובר בנזקים שנובעים בעיקרם מההדברה הנוספת. ומכל מקום, לא הוכח שכך. לא הוצגו קבלות להחלפת המשקופים למרות שגובה הנזק הוכחש. לא נטען שיש נזק לדלתות ולא הוכח שצריך היה להחליפן. לא הוצגו ראיות גם לגבי הרהיטים שנזרקו כביכול, ולא נזכרו בחוו"ד השמאי משה. לאור האמור, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש. דין התביעה על כל ראשיה, אפוא, להדחות. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים, בצירוף שכ"ט בסך 10,000 ₪+מע"מ. חוזהגילוי נאות במכירת דירהטרמיטים (בדירה)פגם נסתר (חוק המכר)הסכם מכר