1. האם צו ההרחבה בענף הדפוס חל על חברת סהר תעשיות שלטים 1986 בע"מ (להלן: "הנתבעת") זוהי השאלה העומדת במרכז הדיון שבפנינו. 2. נציין כי סוגייה זו נידונה בעבר במסגרת תיק עב' 5906/01, אברהם גבאי נ' סהר תעשיות שלטים (1986) בע"מ, תק-עב 2006(3), 6644 (2006). ערעור שהוגש כנגד קבלת התביעה הסתיים בפשרה, מבלי שהוכרעה השאלה לגופה (ראו: ע"ע 643/06) עתה שבה הסוגייה לפתחנו פעם נוספת. טענות התובע: 3. מר פיליפ אטיאס (להלן: "התובע") עבד אצל הנתבעת החל מיום 28/04/04 ועד ליום 30/06/07, עת התפטר לצורך טיפול בילדיו, מיקד עיקר טיעוניו סביב תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס, על הנתבעת. 4. התובע הפנה אל הוראות צו ההרחבה הקובעות לטענתו כי תחולתו כוללת את תעשיית הדפוס על כל ענפיו ומקצועותיו ואת כל שיטות הדפוס הקיימות. עוד נטען כי הצו מגדיר את המונח "תעשיית הדפוס" בצורה רחבה. 5. לטענת התובע האופן בו מציגה הנתבעת עיסוקה כעולה מפרסומיה באתר האינטרנט (להלן: "האתר") מלמד כי מדובר בבית דפוס. בהתאם לפרסומיה, לנתבעת יתרונות מקצועיים בארץ, במזרח התיכון ובעולם כולו בענף הדפוס. עובדות אלה אושרו על ידי רואה החשבון של הנתבעת בעדותו. בנוסף מעדותו עולה כי הנתבעת מבצעת בעצמה מגוון עבודות דפוס. 6. עוד הפנה התובע למבחנים השונים אשר קבעה הפסיקה לעניין תחולת צווי הרחבה. על פי מבחן הפעילות העיקרית, לב ליבה של פעילות הנתבעת עניינה בהדפסה כאשר יתר פעולותיה כגון התקנת שלטי פרסומת, מודעות וכו' סובבים סביב פעולת הליבה. 7. על פי מבחן הסיווג האחיד של משלחי היד, אשר נקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הסיווג"), בתי דפוס כוללים "הדפסה במחשב מבוקר" ו"הדפסה על מוצרים מחומרים שונים", מכאן עולה כי הנתבעת הינה בית דפוס. 8. בנוסף, על פי מבחן יחידת המיקוח הגדולה ביותר עולה כי רוב עובדי הנתבעת בארץ ובעולם עוסקים בתחום ההדפסה, שעה שהנתבעת הינה בעלים מעורב או משותף בשבעה מפעלי דפוס שונים בחו"ל. 9. מבחן נוסף אליו הפנה התובע הוא מבחן החזקת פס הייצור המלא מתחילתו ועד סופו. לעניין זה ציין התובע כי הנתבעת עובדת במשמרות סביב לשעון, ובכלל זה מבצעת עבודות הדפסה רציפה או כמעט רציפה במשך כל שעות היממה. לכך מצטרפת העובדה כי הנתבעת עוסקת ברכישת חומרי גלם והחזקתם במחסנים, החזקת מנהל דפוס, כוח אדם שתפקידו לבצע ביקורות, מחלקת גרפיקה ומכירה ושיווק של מוצרים לרבות החזקת ציוד דפוס יקר ומושכלל. 10. עוד ציין התובע כי על פי ההלכה הפסוקה במידה ויש ספק בעניין תחולת צו ההרחבה יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו. בענייננו וככל שקיים ספק כלשהו בחינת הדברים מעלה כי, הצו חל על הנתבעת. 11. משלטענת התובע יש להחיל את הוראות צו ההרחבה על הנתבעת, נתבע גמול עבודה שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, מענק חג והפרשות לחג בהתאם לקבוע בצו. בנוסף, טען התובע כי יש לחשב את שכרו לכל רכיב ורכיב לרבות הפרש פיצויי פיטורים להם זכאי הוא על סמך העלאת שכרו החל מחודש ינואר 2007. 12. כמו כן טען התובע כי יש לסווג את משמרותיו כמשמרת שלישית. בהתאם לכך על כל שעת עבודה, מעבר ל-6 שעות עבודה במשמרת השלישית, יש לשלם תוספת של 73%, ומעבר לשעה 2:00 יש לשלם תוספת של 100%, כך שבסיכום כולל זכאי התובע לטענתו, לסך של 108,022 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות. 13. אשר לפדיון ימי חופשה טען התובע כי הצו קובע מכסת ימי חופשה לעובדי משמרת לילה של 18 ימים לשנה, שהם 15 ימי חופשה נטו ומכאן שבעבור 3.26 שנים זכאי התובע ל- 51.3 ימי חופשה וכן יום נוסף בגין הולדת בנו. במהלך עבודתו ניצל התובע 34.5 ימי חופשה, על כן נותרו לזכותו 17.8 ימי חופשה אשר לא נוצלו. בעבור יום חופשה אחד זכאי התובע לסך של 318 ₪ ובסה"כ זכאי התובע לטענתו ל-5,660 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, בצירוף הפרשי הלנת שכר ו/או הצמדה וריבית מיום בו היתה הנתבעת מחוייבת בתשלום ועד ליום התשלום בפועל. 14. לעניין מענק חג טען התובע כי על פי הוראות הצו, זכאי הוא לקבלת שני מענקי חג בשנה בשווי מחצית משכרו ומכאן שעל פני תקופת עבודתו זכאי התובע ל-6* 7,000 ₪/2 = 21,000 ₪. 15. אשר להפרשות לקרן הפנסיה טען התובע כי על פי הוראות הצו היה על הנתבעת להפריש לתגמולים הפרשות בשווי של 12% לחודש ובסך כולל סך של 25,188 ₪. 16. עוד טען התובע כי זכאי הוא להפרשי פיצויי פיטורים, מאחר והפיצויים שולמו בהתעלם מההעלאה בשכרו. על כן, טען התובע כי על הנתבעת לשלם סך של 7,000 ₪ * 3.26 שנים= 22,820 ₪ פיצויי פיטורים, בהפחתת הסכום אשר שולם בסך של 17,900 ₪ כך שנותרה יתרה בגין רכיב זה בסך של 4,920 ₪. 17. לבסוף, העלה התובע בסיכומיו טענה נוספת לפיה יש להשית על הנתבעת פיצויים עונשיים בסך 100,000 ₪ בגין התנהלותה כלפי התובע. טענות הנתבעת: 18. לטענת הנתבעת תחומי עיסוקיה הינם שיווק, פירסום וייצור על גבי שלטים. 19. נטל ההוכחה לעניין תחולת הצו מונח על כתפי התובע אשר לא עמד בנטל זה. לא הוכח דבר קיום לקוח אחד אשר לו מבוצעות עבודות דפוס. בנוסף התובע הודה כי ההדפסה הינה דיגיטלית ומיועדת לשלטי חוצות והדפסות ענק ומעולם לא עסק בהדפסת הזמנות לחתונה, כרטיסי ביקור ופנקסי חשבוניות. 20. לעניין יחידת המיקוח טענה הנתבעת כי הפסיקה אימצה את שיטת ההסכמים הענפיים או המפעליים ולא ההסכמים המקצועיים. מכאן שיחידת המיקוח אצל הנתבעת הינה כלל עובדי החברה. על כן מאחר ואחוז עובדי החברה העובדים בתחום הדפוס עומד על 18% בלבד, כעולה מעדות הנתבעת אשר לא נסתרה, התובע הינו חלק מקבוצת מיעוט בקרב עובדי הנתבעת על כן, אין להחיל עליה את הוראות הצו. 21. לעניין מבחן העיסוק העיקרי, טענה הנתבעת כי מלשון הצו עולה כי יחול על מי שליבת עיסוקיו הינה בתחום הדפוס. התובע מתעלם מההקשר התעשייתי הכולל של הנתבעת לפיו הדפוס הוא איבר אחד בגוף השלם המהווה 18% בלבד מהגוף בכללותו ואין לו קיום עצמאי משל עצמו. 22. גם לעניין הסיווג, טענה הנתבעת כי מהוראותיו עולה כי עוסקת היא בשירותי פירסום ויחסי ציבור ולא בדפוס. בנוסף, טענה הנתבעת כי הפירסום באתר האינטרנט מלמד כי העיסוק העיקרי של הנתבעת איננו בתחום הדפוס. 23. לטענת הנתבעת לא הוכח כי מופיעה היא ברשימות וועדות הפיקוח מכוח חוק הסכמים קיבוציים הדנות בתחולת צווי ההרחבה ולא הוכח כי הנתבעת משלמת דמי טיפול אירגוני לארגון המעבידים השותף להסכם הקיבוצי כנדרש בהתאם להסכם הקיבוצי והצו. 24. לטענת הנתבעת הוראות צווי ההרחבה אינן חלות עליה. אשר להפרשי פיצויי פיטורים טענה הנתבעת כי הסך של 1,500 ₪, אשרה שולם מדי חודש, לא היווה חלק מהמשכורת כי אם השלמה זמנית אשר מטרתה תמריץ אשר יהא חלק מהשכר עם תום שנה ולאחר שיפור בעבודת התובע. משלא חלפה שנה והתובע לא הראה כל שיפור בעבודתו אין לראות רכיב זה כחלק משכרו. 25. לעניין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים טענה הנתבעת כי עסקינן בטעות מהותית ובחילוקי דיעות של ממש בין הצדדים. אשר לסכום שלא היה שנוי במחלוקת, סכום זה שולם במועדו ועל כן אין לחייב בגינן בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לעניין פיצויי הלנת שכר טענה הנתבעת כי אין לחייבה ברכיב זה משנתגלעו חילוקי דיעות של ממש בדבר תחולת צו ההרחבה. 26. לעניין הפיצויים העונשיים טענה הנתבעת כי אין לדון ברכיב זה אשר לא נזכר בכתב התביעה אלא הוסף בדיעבד במסגרת הסיכומים. דיון והכרעה: תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס: 27. התובע טען כי צו ההרחבה חל על הנתבעת בהיותה בית דפוס. מנגד טענה הנתבעת כי אינה בית דפוס אלא עיקר עיסוקה בתחום השיווק והפרסום לפיכך אין להחיל עליה את הוראות הצו. נטל ההוכחה כי צו הרחבה חל על המעסיק מוטל על העובד. (ראו: דב"ע שן / 7 -1 אליקים הדר - אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג, 45). נקדים ונצין כי לאחר ששמענו עדויות הצדדים, ראיותיהם ומכלול נסיבות העניין ובשים לב להלכה הפסוקה, באנו למסקנה כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו ונפרט. 28. ההלכה הפסוקה אשר דנה זה מכבר בשאלת תחולתם של צווי הרחבה קבעה כדלקמן: "שאלת תחולתו של צו הרחבה, "היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד"...ולעניין זה ניתן גם להזדקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה...כמו כן, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד". (ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, עבודה ארצי, לג (23), 24). 29. לא אחת נקבע כי לצוך בחינת תחולת צווי ההרחבה על המעבידים מקובל להתבסס על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של השלכה המרכזית לסטטיסטיקה 1993. (ראו: דב"ע נו / 272 -3 ענף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי מוחמד עבד אלעזיז; דב"ע מב/ 1-6 גולד בע"מ - מבטחים, פד"ע יג 302). 30. בסיווג ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נזכרת ההגדרה הבאה: "בתי דפוס כולל: הדפסת עיתונים, ספרים, מפות, אטלסים וחומר אחר עבור הוצאות לאור או גורמים אחרים; שכפול, הדפסה במחשב מבוקר, הדפסות משי, ייצור לוחות אופסט; הדפסה על מוצרים מחומרים שונים (כולל הדפסה על חולצות)...". 31. הוראות צו ההרחבה בענף הדפוס לגבי מפעלים המעסיקים מעל 20 עובדים מרחיבות את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי בענף על "כל העובדים בישראל בתעשיית הדפוס על כל ענפיו ומקצועותיו בכריכיה וכל שיטת דפוס אחרת, לרבות כל המועסקים בפוטוליטו, בצילום, הפרדת צבעים, סדר צילום, מעתיקי לוחות אופסט, ליטוגרפיה, בלט, אופסט, משי, לרבות העובדים המועסקים בשירותים ומעבידהם של כל אלה". 32. ההגדרת המונח "שירותי פירסום ויחסי ציבור" כמוגדר בסווג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אליו הפנתה הנתבעת, מעלה כי תחום "הדפסה והוצאה לאור של חומר פרסומי" הוחרג, כך שמי שעיסוקו הוא בהדפסה של חומר פרסומי, כפעילות הנתבעת, אינו יכול להחשב כמי שעוסק בשירותי פירסום ויחסי ציבור. 33. התובע הציג בפניינו מסמכים מאתר האינטרנט של הנתבעת שם צויין כדלקמן: "סהר דיגיטל איכות גדולה מהחיים מקבוצת סהר שלטים סהר תעשיות המורכבת מסהר שלטים ומסהר דיגיטל הוא החברה היחידה בישראל המציעה לך להנות בענת מכל יתרונות האיכות. שילוט והדפסה בענק!". ובהמשך נכתב: "העוצמה של סהר באה לידי ביטוי לא רק במגוון, אלא גם באיכות הדיגיטלית המתקדמת בעולם - רצולוציות הדפסה חסרות תקדים בגודל ובדיוק עוצר נשימה. (DP 370 -5 מטר רוחב, לדוגמא) על גבי PVC, קנבס, ויניל ושמשונית, באמצעות מדפסות הסאיטקס החדישות ביותר". 34. מעבר לדרך בה מפרסמת הנתבעת את תחום עיסוקה נפנה לעדות התובע בענין אופי העבודה המבוצעת על ידו: "ש. כשעבדת בנתבעת היו מכונות שמתיכות עופרת? ת. היו מכונות תעשיות שמטרתן לייצר הרבה הדפסות 300 מ"ר בתוך שעה, כל שתי (צ.ל. שלטי) חוצות של אורנג', בנק לאומי וכל שלטי החוצות על בנינים, עיטוף של רכבים במדבקות לצורך פרסום. גרפיקאים נתנו קבצים למנהל דפוס עבודה והוא חילק לנו את העבודה והיו שתי מכונות רונג'טים שמדפיסות את שלטי החוצות ו-2 נורים -מכונות הדפסה מתקדמת שמסוגלת להדפיס 300 מ"ר!". (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 8 -17). ובהמשך העיד: "ת. אני דפס בדפוס דיגיטלי אז מה זה משנה". 35. משנשאל עד הנתבעת רו"ח עופר חן (להלן: "מר חן") לענין עיסוק הנתבעת השיב כדלקמן: "ש. מפנה להדפסה נוספת מהאתר ומפנה לאמור במסמך, הכל נכון? מבקש לקבל ולסמן. ת. אם ציטטת מהאתר אני מאשר כל מה שכתוב. מתקבל ומסומן ת/2. ש. הכל נכון לגבי הסהר? ת. ובתנאי שתקריא את כל מה שכתוב באתר. באתר יש עוד הרבה דברים שאותם אתה לא מקריא. ש. מאשר שמה שכתוב באתר נכון? ת. אם זה מהאתר, אני מאשר הכל. ש. מהאינפורמציה שבאתר שאישרת נכונתו עולה כי עסקי הדפוס של הנתבעת הם מכרזיים ומהותיים, למה בסעיף 2 לתצהירך שבו אתה מפרט ארוכות אודות תחומי עיסוק הנתבעת אין אזכור לדפוס והדפסה? ת. אם תשים לב לסעיף 2 כתוב שהיא עוסקת במוצרי פרסום, שלטי חוצות, הדפוס הוא לא מוצר סופי של החברה אלא חלק מאמצעי היצור של החברה. עיקר העסקים הוא משלטים פרסום חוצות וזיכיון חוצות בערים שונות. לצורך כך היא מפיקה את מוצריה באמצעות מכונות הדפוס. ש. איפה זה כתוב בתצהיר? ת. לא כתוב. ש. למה? ת. הדפוס הדיגיטלי הוא חלק מאמצעי היצור של החברה. המוצרים שלא כתובים בסעיף שכתבתיכמו שלא כתוב רכב או מנוף. ש. כשאתה מפרט את תחומי העיסוק של הנתבעת לא כתבת הדפסה או דפוס למה? ת. נכון. עניתי. כי זה חלק מאמצעי היצור של החברה". (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 27 - עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 11). 36. בהמשך הבהיר מהו נפח עבודת הדפוס בנתבעת כדלקמן: "אתה מאשר שאתם מעסיקים עובדי דפוס במשמרת שנייה? ... יש עובדים בכל המחלקות ולעיתים בשלוש משמרות. גם בדפוס? גם בדפוס... נכון שלעיתים מכונות הדפוס עובדות 24 שעות או בשתי משמרות ארוכות? אפשרי ביותר. זה קורה הרבה? לא יודע. .... האם הנתבעת מחזיקה מלאי חומרי גלם לצורך עבודות דפוס? כן. ... לנתבעת יש מנהל דפוס? כן, בועז. איניני יודע את שם משפחתו. האם יש לכם ביקורת איכות למוצרים המודפסים ולעבודות שאתם מבצעים? ... יש בחורה שעוסקת גם בביקורת איכות. ... האם יש לנתבעת מחלקת גרפיקה לצורך הדפוס? כן, לצורך פעילות החברה. גם לצורך הדפוס? גם לצורך הדפוס." (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 25 - עמ 17 לפרוטוקול, שורה 27). 37. מסקנה דומה עולה גם על פי מבחן ה"עיסוק העיקרי" של הנתבעת. בפירסומי הנתבעת, המופיעים באתר האינטרנט, מצויין כי ברשותה מגוון הדפסות באכויות משתנות הכוללות רזולוציות הדפסה שונות המודפסות על גבי חומרים שונים. כמו כן מצויין כי לאחרונה הרחיבה הנתבעת את עסקי הדפוס לחו"ל. 38. עוד יאמר כי בהמלצה אשר ניתנה לתובע על ידי מנהל הדפוס בנתבעת צויין כי ברשות הנתבעת מגוון רחב של מכונות דפוס מסוגים רבים ומגוונים, אשר כל אחת מהן הינה בעלת טכנולוגיה מתקדמת ומשמשת פונקציה שונה. 39. מהאמור לעיל עולה כי, הנתבעת מפעילה מספר רב של מכונות דפוס חדשניות הפועלות 24 שעות ביממה וכן מחזיקה היא בחומרי הגלם הנדרשים לתפעול המכונות ומעסיקה צוות מגוון של בעלי מקצוע שונים אשר מתפעלים את המכונות ומפקחים על ביצוע העבודה ועל איכות המוצרים המודפסים. 40. יתרה מכך, מבחן ה"פעילות העיקרית" אינו מסייע לנתבעת גם שעה שבוחנים טענתה בדבר היותה עסק לשיווק ופירסום. ליבת תחום הפרסום היא יצירת הרעיון או הקריאטיב בלעז, המתמקד בהמצאת סיסמה או לוגו למען הלקוח. בענייננו, הנתבעת כלל לא טענה כי בקרב עובדיה ולו עובד אחד העוסק בתחום זה ולא הוכח ולו לכאורה כי קיימת פעילות או מחלקה כלשהי העוסקת בתחום הפרסום. עובדה זו מתבהרת נוכח עדותו של מר חן, אשר העיד כדלקמן: "אתם עוסקים גם במכירה ושיווק של המוצרים המודפסים? עוסקים בשיווק בשביל ייצור המוצרים. החברה מקבלת הזמנות, מייצרת ומשווקת, היא לא מייצרת כדי לשווק." (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 31 -33). תוצאת הדברים היא כי, הנתבעת מקבלת הזמנות מלקחותיה, לאחר שאלה השלימו את השלב "הרעיונאי" והרעיון הפרסומי מצוי באמתכתם. כל שעליה לעשות הוא "להוציא לאויר העולם" את הרעיון הפרסומי קרי, הדפסתו על גבי שלטים, מכוניות וכו'. זוהי לב ליבה של פעילות הנתבעת אשר משמעותה הדפסת הרעיון הפרסומי לבר מהגייתו. ודוק, ככל שלא יודפס המוצר המבוקש לא ניתן יהיה לפרסמו או לשווקו כטענת הנתבעת. מכאן למדים אנו כי בהעדר הדפסת המוצר בטלה היכולת לפרסומו או לשווקו. לפיכך השיווק בנתבעת "יונק" קיומו מעצם ביצוע עבודות הדפוס. 41. לא זו אף זו. הפעלת מכונות הדפוס משך כל שעות היממה, עולה בקנה אחד עם תכלית צו ההרחבה, אשר ביקש להעניק לעובדי הדפוס העמלים במהלך שעות הלילה פיצוי בכסות משמרות קצרות יותר וגמול עבודה בשעות נוספות גבוה יותר, כפי שיפורט בהמשך. 42. באי כוח הצדדים ביקשו להסתמך על מבחן יחידת המיקוח. מבחן זה נקבע בע"ע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ, תק-אר 2006(1), 591 (2006). פסק הדין דן בעובדי חברת כוח אדם, אשר במסגרתה עבדו שתי קבוצות עובדים עיקריות כאשר על כל אחת מהן חל הסכם קיבוצי שונה. לעניין זה נקבע כי: "בחברות מעורבות...יחידת המיקוח היא כלל עובדי החברה וההסכם הקיבוצי החל עליהם הוא ההסכם שנחתם לגבי קבוצת העובדים הגדולה בחברה". (ר' פסק דין אצ'ילדייב בעמ' 594). 43. בענייננו הנתבעת הינה חברה מעורבת, המנהלת כוח אדם מגוון הכולל עובדים מתחומים שונים. אולם, נסיבות המקרה שלפנינו שונות מנסיבות פרשת אצ'ילדייב שם לכאורה חלו שני הסכמים קיבוציים שונים. על הנתבעת בהליך זה לא חלים שני הסכמים קיבוציים "מתחרים" אלא שאלה אחת בפנינו והיא האם יש להחיל על הנתבעת את הוראות צו ההרחבה בענף הדפוס. 44. בנוסף, לא ברור כלל מהי קבוצת העובדים הגדולה במפעל. נבהיר כי בעניין זה אין לקבל את עמדת התובע על פיה יש לקחת בחשבון את עובדי מפעלי הדפוס של הנתבעת בחוץ לארץ. מנגד, לא ניתן לקבל עמדת הנתבעת על פיה אחוז הדפסים מקרב עובדי המפעל הינו 18% בלבד, שכן עמדה זו לא גובתה בחומר ראייתי כלשהו לרבות מסמך המפרט את מספר העובדים במפעל והחלוקה בהתאם לתפקידי העובדים. זאת ועוד, ככל שניתן היה לקבל עמדת הנתבעת לפיה אחוז הדפסים עומד על 18% בלבד מכלל כוח האדם במפעל, אין בכך להועיל לנתבעת משיש לראות במנהל הדפוס, עובדי הגרפיקה, האחראים על מכונות הדפוס, הגרפיקאים וכדומה כעובדי דפוס לכל דבר ועניין, שעה שעיקר עבודתם סובבת סביב ענף הדפוס. על כן, הדעת נותנת כי במצטבר יגדל מספר עובדי הדפוס ויהא יחידת המיקוח הגדולה במפעל. אולם משהנתבעת לא הציגה נתונים בענין זה ובחרה לטעון טענות מעורפלות מבלי שניתן יהיה לקבוע מהו מספר עובדי הדפוס אל מול מספר העובדים הכללים במפעל, לא נשמעו עדויות אשר לרווחי הנתבעת מעבודות הדפוס, אל מול רווחיה מיתר המחלקות, על מנת שניתן יהיה להשליך משיעור ההכנסות על היקף פעילות עבודות הדפוס, דין טענותיה בענין אחוזי הדפסים מבין כלל העובדים במפעל, להידחות. 45. עוד מצאנו להבהיר כי יש להביא בחשבון את שינוי העיתים במשק העבודה כאשר כיום, בניגוד לימי העבר, רוב המפעלים אינם מושתתים על ליבת המפעל בלבד אלא קיים צוות גדול של אנשי שיווק, פרסום, מנהלה, מזכירות וכו' המהווים חלק בלתי מבוטל מכוח העבודה. מכאן שפרשנות אשר תבחן את יחידת המיקוח, אך ורק על סמך אחוז עובדי הליבה מבלי להסתכל על מהות העבודה בכללותה והפעילות העיקרית של הנתבעת, תרוקן מתוכן את תכליתם של צווי ההרחבה אשר נועדו לחול על קבוצות גדולות של עובדים (ר' ע"א 53/71 צבי רוזן נ' יחזקאל ליזרוביץ’, פ"ד כו (1),48). 46. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל, מראיות ועדויות הצדדים עולה כי עיסוק הנתבעת הינו בגדר עבודות דפוס כנזכר בצו ההרחבה. לפיכך צו ההרחבה חל על הנתבעת נוכח עיסוקה ומהות העבודה. עתה נבחן את רכיבי התביעה השונים. הפרשי פיצויי פיטורים: 47. התובע טען כי יש לכלול בשכרו הקובע את התוספת הקרויה "השלמה זמנית", אשר שולמה החל ממשכורת ינואר 2007 ואילך. מנגד, טענה הנתבעת כי מדובר בתוספת מותנית שתנאיה לא התממשו על כן אינה מהווה חלק מהשכר הקובע. 48. אין חולק, כי החל מינואר 2007 ועד לסיום עבודתו שולמה לתובע מדי חודש תוספת בסך 1,500 ₪ אשר כונתה "השלמה זמנית". אשר לאבחנה האם רכיב המכונה תוספת מהווה חלק מהשכר נפסק כדלקמן: "העובדה שמכנים סכום הכלול בשכר עבודה בשם "תוספת" אינה קובעת מהותו של אותו סכום, אם אכן מהווה הסכום "תוספת" לעניין חוק פיצויי פיטורים והתקנות לפיו, כך שאם אינו נמנה במפורש עם התוספות הנקובות בתקנות לפי החוק, אין הסכום מובא בחשבון לעניין חישוב סכום פיצויי הפיטורים...על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה והווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב- חדל התשלום". (ר' דב"ע מב/3-44, גולדברג נ' עיריית בת ים, פד"ע י"ג 338). 49. מהאמור לעיל עולה כי הכותרת אשר נתנו הצדדים לתוספת השכר אין בה כדי לשלול את היותו חלק מהשכר. המבחן הוא האם המדובר בתשלום המותנה בתנאי או במצב. במקרה שלפנינו טענה הנתבעת כי התשלום היה מותנה בשיפור תפקוד התובע ועבודתו למשך שנה אחת לפחות. אולם, אין בידינו לקבל טענה זו. 50. התוספת ניתנה לתובע שעה שנמסר לו מכתב המלצה ממנהלו הישיר בנתבעת, המשבח את עבודתו המסורה והיסודית בחברה. אם לא די בכך, הרי שכפי שהודתה הנתבעת, התובע זכה במספר הזדמנויות שונות בעבר, להעלאה בשכר. תוצאת הדברים היא איפוא כי הנתבעת ביקשה לגמול לתובע על עבודתו המסורה ולהעלות את שכרו לפיכך אין לקבל טענתה כי מדובר בתוספת המותנית בתנאי או במצב כלשהו. 51. משקבענו כי שכרו הקובע של התובע ביום סיום יחסי העבודה עמד על סך של 7,000 ₪, זכאי התובע לפיצויי הפיטורים בסך של 22,820 ₪ (7,000 ₪ × 3.26 שנים). משהנתבעת שילמה לתובע סך של 17,900 ₪ בגין רכיב זה, נותרה יתרה של 4,920 ₪. בשל קיומה של מחלוקת של ממש בין הצדדים ושעה שהסכום אשר לא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו, לא מצאנו מקום להשית על הנתבעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. גמול שעות נוספות: 52. על פי הוראות צו ההרחבה משמרת שנייה תחילתה בין השעות 13:00 ל-16:00 ומשמרת שלישית (להלן: "המשמרת") תחילתה בין השעות 18:00 - 20:00. עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי ככלל המשמרות בהן עבד החלו סמוך לשעה 18:00 על כן יש לחשב את השעות הנוספות על פי משמרת זו. הצו קובע כי כל שעה נוספת מעבר ל-6 שעות משמרת ועד לשעה 2:00 בלילה מקנה תוספת של 73% ומשעה 2:00 ואילך ועד ל-6:00 ניתנת תוספת של 100% לשכר. 53. התובע הגיש תחשיב מפורט בהתאם למבנה המשמרות המפורט בצו ההרחבה. מנגד, הנתבעת בחרה שלא להגיש כל תחשיב נגדי ודבקה בגרסתה כי הצו אינו חל עליה. משהנתבעת לא התנגדה ולא סתרה תחשיב התובע, מתקבל התחשיב במלואו (הגם שלשיטתינו היה מקום לחשב ערך שעה, בהתאם להוראות הצו בדבר עובדים המועסקים ב-5 משמרות שבועיות). 54. לפיכך, משמקובל עלינו תחשיב התובע, ישולם לתובע סך של 108,022 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות. לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה בשל קיומה של מחלוקת ממשית בין הצדדים אודות תחולת הצו. פדיון ימי חופשה: 55. על פי צו ההרחבה עובד העובד בעבודה רצופה וקבועה בלילה, זכאי ל-18 ימי חופשה בשנה. בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 נקבעה עבודת לילה כעבודה שלפחות שעתיים ממנה מבוצעות בין השעות 22:00 ל- 6:00, כפי שעבד התובע. מההסכם הקיבוצי בדבר המעבר לשבוע עבודה של 5 ימים, עולה כי יש להפחית 2 ימי חופשה שנתית מעובדים אשר עובדים 5 משמרות שבועיות על כן התובע זכאי ל-16 ימי חופשה בשנה. 56. על פי הוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951, תביעה לפדיון ימי חופשה מתיישנת אם לא הוגשה תוך 3 שנים מיום סיום יחסי עובד מעביד וצבירתם של ימי חופשה אפשרית עד 3 שנים בלבד (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב ריבה נ' עמישב שירותים בע"מ, (טרם פורסם, ניתן ביום 27.6.06)). בענייננו התובע סיים את עבודתו ביום 30/06/07 והגיש את תביעתו ביום 17/12/07 על כן תביעתו בגין רכיב זה לא התיישנה. 57. לאור תקופת העבודה והוראות צו ההרחבה, זכאי התובע ל-16 ימי חופשה × 3 שנים = 48 ימים בתוספת יום חופשה נוסף בגין הולדת הבן כעולה מהוראות הצו. התובע ניצל 34.5 ימי חופשה על כן נותרו לזכותו 14.5 ימי חופשה. משערך יום עבודה עמד על סך של 318 ₪ ( 7,000 / 22 ימי עבודה) זכאי התובע לסך של 4,611 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. מענק חג: 58. על פי הוראות הצו, זכאי התובע מדי שנה לשני מענקי חג בערב פסח ובערב ראש השנה בשווי חצי משכר עבודתו באותה עת. לטענת התובע, בהתאם לתקופת עבודתו ושכרו אשר עמד על 7,000 ₪ החל מחודש ינואר 2006, זכאי הוא לסך של 21,000 ₪ בגין רכיב זה. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי מענק חג הוא בגדר "זכות נילווית" אשר העובד אינו זכאי לקבלה או לפדותה לאחר גמר יחסי העבודה, אלא אם קיימת הוראה המאפשרת זאת. (ראו: דב"ע לז/ 131- 3 ד"ר פאולינה קלר -אוניברסיטת חיפה, פד"ע ט' 305; דב"ע נ"ג / 223 - 3 פלסטין פוסט בע"מ - יחיאל ג'ואנה, פד"ע כ"ז 436). משלא מצאנו בצו ההרחבה כל הוראה מכחה לעובד זכות מוקנית לקבלת זכות נלווית לשכר לאחר סיום יחסי העבודה ומשאין חולק כי נותקו יחסי העבודה, התובע אינו זכאי לפדיון הזכות. הפרשות לפנסיה: 59. על פי הוראות צו ההרחבה על המעסיק להפריש 6% מהשכר לתגמולים ו-6% מהשכר לקופת הפיצויים. במקרה שלפנינו, שולמו לתובע פיצויי פיטורים והפרשי פיצויי פיטורים כמפורט לעיל. מכאן שנותרה לדיון שאלת ההפרשה לתגמולים בגובה 6% מהשכר אותם היה על הנתבעת להפריש מדי חודש בחודשו. משהנתבעת לא חלקה על הסכום הנתבע בגין רכיב זה זכאי התובע להפרשות לתגמולים והעומדות על סך של 12,594 ₪. פיצויים עונשיים: 60. התובע צירף בסיכומיו רכיב תביעה חדש, אשר לא נכלל בכתב תביעתו, בדבר פיצויי עונשי על סך 100,000 ₪. כידוע, התובע אינו רשאי לתבוע מעבר לרכיבים המפורטים בכתב תביעתו ואין הוא יכול להוסיף עליהם במסגרת סיכומיו. לפיכך ונוכח השלב בו נתבע הסכום דין התביעה להטלת פיצויים עונשיים להדחות. סוף דבר: 61. לאור כל האמור לעיל, ובקובענו כי צו ההרחבה חל על הנתבעת, אני פוסקים לטובת התובע את הסכומים הבאים: יתרת פיצויי פיטורים בסך של 4,920 ₪. גמול בגין עבודה שעות נוספות בסך של 108,022 ₪. פדיון ימי חופשה בסך של 4,611 ₪. ד. הפרשות לפנסיה בסך של 12,594 ₪. הסכומים הנזכרים בסעיפים א - ה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 30/06/07 ועד למועד תשלומם בפועל. 62. הנתבעת תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד התובע בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. ככל שלא ישולם הסכום תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן היום, י"ז בסיוון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים. אלי דלל, נציג עובדים רוית צדיק,שופטת אליאב יארניצקי, נציג מעבידים צו הרחבהענף הדפוסצווים