ממסמכיו הרפואיים של התובע עלה כי הוא היה בעבר כדורגלן, ומאז הוא סובל מבעיות במיניסקוס.   1. התובע, יליד 1971, תושב הכפר מזרעה, עבד בתקופה הרלבנטית לתביעה כחרט במפעל "ברמד" בקיבוץ עברון (להלן-"המפעל"). בתביעה שלפנינו מבקש התובע להכיר בארוע של חבלה בברך, שארע לו, לטענתו, ביום 3.5.98, בדרכו לעבודה, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה1995-. התובע טוען, כי בעת שרכב על אופניו, בדרכו לעבודה בקיבוץ עברון, הוא נתקל בבור, נפל ארצה וקיבל מכה חזקה בברך ימין.   בניתוח ארטרוסקופיה שעבר התובע ביום 5.8.98 אובחן קרע שלם של ה- A.C.L וקרע יציב של המיניסקוס החיצוני. לאחר הניתוח קיבל התובע תעודת מחלה ל- 19 ימי מחלה (מ- 4.8.98 עד 22.8.98 ) בגינם הוא מבקש לחייב את הנתבע לשלם לו דמי פגיעה (ביום 22.12.98, ארבעה חודשים אחרי שהוצאה תעודת המחלה, היא הוחלפה בתעודה רפואית לנפגע בעבודה).   2. הנתבע דחה את התביעה מהנימוקים שפירטה פקידת התביעות במכתב הדחייה: "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו עולה, כי התאונה מתאריך 3.5.98 לא ארעה תוך כדי הליכתך/ נסיעתך לעבודה, כנדרש על-פי סעיף 80(1) לחוק. לחילופין, אף אם יוכח כי היה ארוע בדרך לעבודה - אין קשר בין המחלה ממנה הנך סובל בברך ובגינה הוגשה התביעה לבין הארוע הנטען מ- 3.5.98. הפגימה הנטענת נובעת מהיותך שחקן כדורגל".   בכתב ההגנה הוסיף הנתבע וטען כי ביום 3.5.98 לא ארע לתובע אירוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתו, כל שכן שלא ארעה לו "תאונת עבודה".   3. על העובדות הצריכות לעניין העיד בפנינו התובע, ומטעם הנתבע העידו ד"ר סאלח גדבאן, רופא המשפחה שנתן לתובע את תעודת המחלה ולאחר מכן החליפה בתעודה רפואית לנפגע בעבודה, וגב' זיוה פרגמין, חשבת השכר של המפעל (להלן-"זיוה"), אשר מילאה את טופס "הודעה על פגיעה בעבודה" עבור התובע. בנוסף לכך הגישו הצדדים מסמכים וראיות בכתב, לרבות טופס ההודעה על פגיעה בעבודה (מוצג נ/1), טופס "דיווח ארוע פגיעה" שהגיש המפעל ל"מבטחים" (מוצג נ/6) , טופס "דוח תאונת עבודה" שהגיש המפעל ל"ביטוח חקלאי", במסגרת פוליסת חבות מעבידים (מוצג נ/8) ההודעות שמסר התובע לחוקר (מוצגים נ/2 ו- נ/3), תעודות רפואיות וכרטיסיו הרפואיים של התובע.   4. גירסת התובע לגבי נסיבות התאונה: בתצהיר עדותו הראשית פירט התובע את גירסתו לגבי נסיבות התאונה: "ביום 3.5.98, שעה 14.30, או בסמוך לכך, יצאתי מביתי בדרכי לעבודה, תוך שאני רוכב על אופניים.   באותו יום, אני הייתי אמור לעבוד במשמרת צהריים, משעה 15.00 עד 22.00.   בהיותי רוכב על האופניים, נתקלתי בבור שהיה בדרך, ובעקבות זאת נפלתי וקיבלתי מכה חזקה בברכי הימנית. … לאחר שהגעתי למקום העבודה, גברו כאבי, אזי פניתי לאחראי המשמרת שלי, מר לוטפי מועטי, וסיפרתי לו את אשר קרה לי, וביקשתי ממנו לאפשר לי לצאת לקופת חולים, מבלי להחתים כרטיס, והוא הסכים. אני פניתי לקופ"ח בכפר מזרעה, שם נבדקתי וטופלתי ע"י ד"ר גדבאן, שהינו הרופא שלי…".   במהלך החקירה הנגדית, הוסיף התובע לתאור נסיבות התאונה, בתשובה לשאלת בית הדין (בעמ' 7): "ש. מה קרה לך בתאונה? ת. הגלגל נתקע. נפלתי לצד ימין על הברך".     5. משנתנו דעתנו לכל חומר העדויות והראיות, לרבות ההודעות שמסר התובע לחוקר, ובמיוחד הגרסאות שמסר התובע בדיווחיו השונים לגבי אירוע התאונה, הרישומים בכרטיסיו הרפואיים של התובע ועדות הרופא - לא שוכנענו כי ארעה לתובע התאונה ביום 3.5.98, כפי שהוא גורס בתצהירו ובעדותו, הן משום שנתגלעו סתירות בגרסתו והן משום שגרסתו אינה מתיישבת עם הרישומים הרפואיים, ודבריו אינם אמינים עלינו, כפי שנפרט להלן:   (1) בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע, טופס "הודעה על פגיעה בעבודה" (מוצג נ/1 - להלן "טופס התביעה") שמילאה עבורו זיוה, חשבת השכר של המפעל, מאושר וחתום על ידי התובע, נמסרו פרטים שונים לחלוטין לגבי אירוע התאונה הנטענת: ראשית, תאריך התאונה - נרשם 26.5.98 - ולא 3.5.98. שנית, שעת התאונה - נרשם 05.30 בבוקר - ולא 14.30 בצהריים, או סמוך לכך. שלישית, מועד הפניה לטיפול רפואי ראשון - נרשם 4.8.98 (ניתוח בברך) - ולא 3.5.98. רביעית, וזה העיקר, תאור אירוע התאונה - שונה לחלוטין: "בחודש מאי, כשקם לצאת לעבודה, קיבל מכה חזקה ברגל (ברך). לאחר כחודש עם כאבים, התברר קרע ועבר ניתוח. מ- 4.8.98 עד 22.8.98. (כשנפגע - לא ידע שמדובר בתאונת עבודה - ולא הוציא אז תעודה).   על פי גירסה זו, שהיא הגירסה הראשונה בפנייתו של התובע אל הנתבע - לא מדובר ברכיבה על אופניים, לא מדובר בנפילה מאופניים ולא מדובר בדרך לעבודה, בשעות הצהריים, אלא בתאונה שאירעה לו "כשקם לצאת לעבודה", בשעה 05.30 בבוקר.   יתר על כן, בטופס התביעה, במקום המיועד לציון שמות העדים לפגיעה, צויין כי אמו של התובע נכחה במקום והיתה עדה לתאונה , משמע שהתאונה היתה בבית, לפני שהתובע יצא לעבודה". לא נעלם מעינינו כי במועד מאוחר יותר, ביום 12.1.01, שלחה זיוה מכתב אל פקידת התביעות, שבו ביקשה לתקן מספר טעויות שנפלו במילוי הטופס, משציינה במכתבה (נספח לתצהיר התובע) כי תאריך התאונה נרשם בטעות, לדבריה "מכיוון שזה היה התאריך בו הלך העובד לבדיקה - ולא תאריך הפגיעה. תאריך הפגיעה בו קיבל מכה היה ב- 3.5.98", וכן היא תיקנה את שעת התאונה, משציינה כי התאונה ארעה "כשיצא לעבודה למשמרת הצהריים, דבר שלא יידע אותי, וחשבתי שזה בבוקר".   לא רק זאת, שבמכתב האמור, זיוה לא ביקשה לתקן את תאור נסיבות הפגיעה, כפי שנרשמו בטופס התביעה, על פי התאור שמסר לה התובע, אלא אף זאת, שהסתירות בין הפרטים שרשמה זיוה בטופס התביעה לבין גירסת התובע אינן נובעות "בגלל בלבול הפגיעה, הבדיקות והניתוח", כפי שציינה זיוה במכתבה. "הבלבול" לא היה של זיוה, אלא נבע מגירסאות סותרות שמסר התובע בעצמו, כפי שנפרט להלן.   (2) כאמור, למעט תיקון התאריך ושעת התאונה, כפי שהסבירה זיוה במכתבה, כל הפרטים שנרשמו על ידה בטופס התביעה נמסרו לה על ידי התובע, והיא מילאה את הטופס בנוכחות התובע, והוא חתם על הטופס בפניה, לאחר שעיין בו, ראה, הבין ואישר את הדברים בחתימתו, כפי שהעידה זיוה (בע"מ 11-12) (ההדגשות, כאן ובהמשך, הוספו): "אני מילאתי את טופס התביעה של התובע לפי האינפורמציה שהוא מסר לי. הכל לפי דבריו. בתאור הפגיעה - "חודש מאי, כשקם לצאת לעבודה…" - נרשם על סמך האינפורמציה שהוא נתן לי. … אני לא יכולה לדעת מה היה שם. אני יכולה לקבל אינפורמציה ממה שכתוב פה. ואני כתבתי מה שהתובע אמר. אני כתבתי לפי מה שהתובע אמר ובנוכחותו. כשאני מזמינה עובד לחתום, הוא רואה על מה הוא חותם. את הגרסה שלו הוא גם כתב בטופס הפגיעה שנשלח "למבטחים" וגם אמר לי כשמילאתי את טופס התביעה".   בחקירה הנגדית, חזרה זיוה על אותם דברים (בעמ' 13): "הטופס מולא בשיתוף איתו. הוא ישב לידי, וחתם עליו. והוא יודע על מה הוא חותם"   יתר על כן, בתשובה לשאלת בית הדין, ציינה זיוה אף זאת: "אני זוכרת שהוא אמר שהוא נפל בבית, ואני לא זוכרת שדובר על אופניים".   ובהמשך, השיבה לב"כ התובע, בחקריה הנגדית: "ש. כתוב (בטופס שנשלח ל"מבטחים" - נ.ו) שזה בדרך לעבודה . ת. הוא אמר שהוא נפל בבית, כשהוא יצא לעבודה. … אני ממלאה טופס יחד עם העובד, בנוכחותו. תמיד אני עושה כך".   הטענות שהעלתה ב"כ התובע בסיכומיה, כנגד זיוה, חשבת השכר של המפעל, בין השאר כי כי גירסתה "היתה מגמתית, בנסיון להגן על דמותה כפקידה שאינה מתרשלת בעבודה" - אינן מקובלות עלינו - ואין להן כל בסיס. העובדה שהתובע אינו מנוסה במילוי טפסים, ולדברי באת כוחו, "הינו אדם פשוט, שעובד במסגרות ואינו שולט בעניינים כאלה" - אין בה כדי להצדיק את אישורו וחימתו על טופס התביעה "מבלי לשים לב למה שנכתב בו". אין זאת אלא שהפקידה מילאה את הטופס בנוכחות התובע, על פי דברי התובע, כפי שמסר לה, וכפי שרשם בעצמו בטופס אחר (אליו נתייחס בהמשך) והתובע אישר את הטופס בחתימתו - משאלה היו הנתונים שמסר לפקידה. הסתירות, שנתגלעו בין הפרטים הרשומים בטופס התביעה לבין הפרטים הרשומים במסמכים אחרים, לרבות כרטיסיו הרפואיים של התובע - אינן "טעויות" הנובעות "מבלבול" של הפקידה, כפי שהיא סברה וציינה במכתבה, אלא מגירסאות שונות שמסר התובע, בנסיון לשפץ ולשכלל את גירסתו, כפי שיובהר להלן.   (3) עולה מעדותה של זיוה, חשבת השכר של המפעל, כי נודע למפעל על "התאונה" שארעה לתובע, רק כאשר חזר מחופשת מחלה, לאחר שעבר ניתוח ארטרוסקופיה באוגוסט 1998 (שלושה חודשים לאחר הארוע הנטען) משמסר לה תעודת מחלה רגילה, אשר הועברה לתשלום באמצעות "מבטחים".   תעודת המחלה - ניתנה לתובע ביום 10.8.98, על ידי רופא המשפחה, ד"ר גדבאן, לתקופת האישפוז וההחלמה מהניתוח, למשך 19 יום, מ- 4.8.98 עד 22.8.98. להזכירך, שבתעודה עצמה צויין כי מדובר ב"מחלה" - ובכותרת התעודה רשום במפורש כי "התעודה הזאת אינה מיועדת למי שנפגעו בעבודה, לרבות מתאונה בדרך לעבודה או ממנה…". (4) את התעודה הרפואית האמורה, העבירה זיוה ל"מבטחים" בצירוף טופס "דיווח ארוע פגיעה" אשר מילא התובע בעצמו, (מוצג נ/6). בטופס זה, רשם התובע - כי הפגיעה ארעה בשעה "5.30 בבוקר" ובמקום המיועד לציון מקום התאונה הוא רשם: "בבית/ בדרך לעבודה". במקום המיועד לתאור הארוע, רשם התובע: "נפגעתי בברך. בבית, בדרך לעבודה. (בעבר סבלתי מפגיעה בברך)".   לצד השאלה הרשומה בטופס "מי נכח בשעת פגיעתך" - רשם התובע בעצמו, באותו טופס - "אמא שלי". ואף ציין את הכתובת: "כפר מזרעה".   את הטופס האמור, אשר נשלח ל"מבטחים" לצורך תשלום דמי המחלה - מילא התובע, כאמור, בעצמו, בכתב ידו, וגם חתם על "הצהרה והתחיבות", על גבי הטופס, שם הצהיר "כי הנתונים שנמסרו על ידי נכונים ומדוייקים…".   הגם שמקובלת עלינו טענת ב"כ התובע בסיכומיה, כי הטופס האמור "לא מולא כראוי" וכי "על פניו, רואים שהטופס, במקומות הרלבנטיים, ובמיוחד תיאור האירוע, עבר "תיקונים", אין בידינו לקבל את טענתה כי "אין להעניק לטופס הזה משקל כלשהו". נהפוך הוא. אנו סבורים כי יש לתת משקל מיוחד לטופס זה - משזו הגירסה הראשונה שמסר התובע, בכתב ידו, ובחתימתו.   טענת ב"כ התובע בסיכומיה, בהסתמך על הערה שהעיר התובע (בעמ' 12 לפרוטוקול) כי התובע לא מילא את הטופס האמור, וכי "כתב היד שבטופס אינו כתב ידו" - אינה מקובלת עלינו, משהופרכה, מניה וביה, בעדות התובע עצמו. במה דברים אמורים? - בדיון הראשון בהוכחות, משנחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו, הוא ציין ביוזמתו כי לפני שהגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי, הוגש טופס למבטחים, לתשלום דמי מחלה, והדגיש בעדותו (בעמ' 7): "את הטופס למבטחים אני מלאתי בעצמי".   התובע גם הסביר, מדוע הוחזר הטופס למפעל, משסרבה "מבטחים" לשלם את דמי המחלה, כדבריו: "בגלל שמדובר בתאונת עבודה, מבטחים החזירו את הטופס לזיוה, ואמרו לה שצריך לפנות לביטוח לאומי".   בדיון האמור, ביום 11.3.01, שאז העיד התובע, ונחקר על תצהירו - לא היה הטופס בפנינו. כאמור, התובע העיד כי "את הטופס למבטחים אני מלאתי בעצמי", משציין כי לא עלה בידיו לאתר את הטופס כדי להציגו בפני בית הדין, כדבריו (שם, בעמ' 7): "לא הצלחתי למצוא עותק של הטופס הזה. פניתי לזיוה וגם למבטחים - ולא מצאו את הטופס". אלא, שבאחד הדיונים הבאים, ביום 12.7.01, משהוזמנה זיוה להעיד, על ידי הנתבע, והציגה בפנינו את הטופס (טופס "דיווח ארוע פגיעה" - מוצג נ/6) , וציינה בעדותה כי "הוא (התובע - נ.ו) מילא את טופס הפגיעה בכתב ידו, ושם כתב, לראשונה, את אירוע התאונה שאירעה לו בחודש מאי" - רק אז, כשראה התובע כי הפרטים אשר מילא בטופס למבטחים - הם אותם פרטים שמילאה זיוה בטופס התביעה, משמע שזו אכן הגירסה שמסר לזיוה, כפי שרשם בעצמו בטופס למבטחים - או אז, בנסיון לצאת מהסבך, חזר בו התובע והעיר, בתגובה לשאלת בית הדין (בעמ' 12): "אני מעיין עכשיו, לפי בקשת בית הדין בטופס, ואני לא זוכר אם אני מלאתי אותו או לא. אני מעיין בטופס, ואני אומר שזה לא כתב ידי… אני לא מלאתי את תאור התאונה".   לא מניה ולא מקצתיה. כפי שהעיד התובע, לפני שראה את הטופס, אין ספק כי הוא בעצמו מילא את טופס "דיווח ארוע פגיעה" למבטחים, או ביקש ממאן דהוא למלא עבורו את הטופס, משציין כי הפגיעה ארעה בבית, בשעה 5.30 בבוקר, וכי אמו היתה נוכחת בשעת הפגיעה.   כאמור, לא נעלמו מעינינו "התיקונים" על גבי הטופס האמור, משנמחקו דברים בטיפקס ונרשמו דברים אחרים על גבי המחיקות - אלא שגם אלה "תיקונים" שנעשו על ידי התובע, או מי מטעמו, משהוסיף בציון מקום התאונה, ליד המילה "בבית" את המילים "בדרך לעבודה", וגם בתאור התאונה נמחקה תרשומת קודמת ונרשם על המחיקה: "נפגעתי בברך, בבית, בדרך לעבודה". נוסיף אף זאת, שהתובע מילא את הטופס מבלי לציין את תאריך הפגיעה (המקום המיועד לציון "ביום" - נותר ריק) ואילו שעת הפגיעה - נרשמה כאמור 5.30 בבוקר - והרישום הזה לא נמחק ולא תוקן.   תמוהה בעינינו טענת ב"כ התובע בסיכומיה, כי "התובע הינו אדם פשוט ואינו מבין ו/או אינו ער להגדרת תאונת עבודה, ולהרחבות ההגדרה והאבחנות הרלבנטיות לה" וכי בעת מילוי הטופס למבטחים התובע לא היה מודע לכך שמדובר בתאונת עבודה "ומכאן שלא היה לו כל אינטרס לרשום דברים ו/או להתאים גירסתו, על מנת שתכנס למסגרת תאונת עבודה - ומכאן שיש להעניק למילים "בדרך לעבודה" שנרשמו בטופס מהימנות, ובדיעבד משקל מכריע, מאחר והינם משקפים את כוונת וגירסת התובע האמיתית".   ממה נפשך? אם התובע הוסיף את המילים "בדרך לעבודה", ליד המילה "בבית" - יש להניח כי רצה להדגיש את העובדה שהיה בדרכו לעבודה, משמע שהיה ער לחשיבותה של עובדה זו, ואם מאן דהוא אחר הוסיף את המילים במקומו, הרי שעשה זאת, לטענת ב"כ התובע, כדי להעמיד דברים על דיוקם, על פי גירסת התובע, שהיא, אף לדבריה, הגירסה "האמיתית". אין זאת אלא, "שהגירסה האמיתית", כפי שאכן נרשמה בטופס הדיווח למבטחים, היא שהתובע נחבל בברכו בבית, בנוכחות אמו, לפני שיצא מהבית בדרך לעבודה.   זיוה לא "התבלבלה", אפוא, במילוי טופס התביעה לדמי פגיעה, אלא רשמה את הפרטים, כפי שמסר לה התובע, וכפי שהוא בעצמו מילא בטופס הדיווח ל"מבטחים". רק בשלב מאוחר יותר, בנסיון לבסס את התביעה להכיר בארוע החבלה בברך כ"תאונת עבודה" - רק אז "נולד" הסיפור של נפילה מהאופניים, בדרך לעבודה, ביום 3.5.98 - כפי שגם תיאר התובע בהודעתו לחוקר (ביום 12.1.99, חודשיים לאחר שהוגשה התביעה למוסד).   כאן המקום להעיר, כי אין אנו מייחסים חשיבות לטופס דיווח נוסף המתייחס לארוע התאונה, הדו"ח שהועבר לחברת הביטוח המבטחת את המפעל בביטוח חבות מעבידים (מוצג נ/8), אשר גם בו צויין כי התאונה ארעה בשעה 5.30 בבוקר, "כאשר קם לעבודה ב- 26.5.98, קיבל מכה חזקה ברגל…", וכי אמו של התובע היתה עדה לארוע - משאין מחלוקת כי טופס זה לא מולא על ידי התובע, וגם לא על ידי העדה, זיווה, אלא על ידי פקידה אחרת, שהעתיקה את הפרטים משני הטפסים האחרים.   (5) גם לגבי נוכחות אמו, כעדה לתאונה, נתגלעו סתירות בגירסת התובע. בטופס הדיווח למבטחים, רשם התובע, כאמור, כי התאונה ארעה בבית וכי אמו היתה נוכחת בעת התאונה. גם בטופס התביעה שהגיש לנתבע, צויין כי התאונה ארעה "כשקם לצאת לעבודה - קיבל מכה חזקה ברגל", כי התאונה ארעה במזרעה (משמע בבית) וכי אמו היתה עדה לתאונה.       בהודעה לחוקר (מוצג נ/2), משמסר התובע לראשונה את גירסתו בדבר נפילה מאופניים, בדרך לעבודה, בשעות הצהריים - שאל אותו החוקר, בין השאר, לגבי הרישום בטופס התביעה, כי אמו היתה עדה לתאונה, ועל כך השיב התובע: "אמא שלי לא היתה נוכחת או לידי כשנפלתי. אני לא יודע מי כתב שאמא שלי נכחה. כשחזרתי לבית, היא ראתה אותי וסיפרתי לה שנפלתי מאופניים…".   להזכירך, שבתאור השתלשלות הדברים, כפי שמסר התובע באותה הודעה, הוא ציין כי לאחר שנפל מהאופניים, הוא המשיך למקום העבודה ורק אז, בזמן העבודה, משגברו הכאבים בברך, הוא עזב את המקום. לפי גירסתו שם: "יצאתי מהעבודה ישר לבית שלי ומשם הלכתי לקופת חולים…".   נראה כי החוקר התקשה לקבל את ההסבר. כעבור חודשיים הוא ביקר את התובע במפעל, גבה ממנו עדות נוספת (מוצג נ/3) וביקש הסבר בעניין היותה של האם עדה לתאונה. כאן התובע שיפץ את גירסתו: "כעת אני מוסר לך הבהרה לעניין נוכחות אמא שלי. ובכן, אמא שלי לא נכחה בפגיעה. היא לא היתה איתי באופניים בדרך לעבודה. אני נפלתי בדרך, כפי שהסברתי לך. חזרתי מיד לבית, הראתי לאמא שלי מה שקרה ברגל-ברך, לאחר כמה דקות חזרתי לעבודה באופניים…".   בתצהיר עדותו הראשית, ניסה התובע לישב בין הסתירות, בטענה שהדברים אינם זכורים לו במדוייק: "זכור לי גם, שבאיזה שהוא שלב, לא זוכר בדיוק מתי, חזרתי לביתי, שהינו סמוך לקופ"ח, והודעתי לאמי את אשר קרה לי".   בעדותו בבית הדין, התפתל התובע, משנשאל בעניין זה (בעמ' 5): "אמרתי שאמא שלי היתה עדה לתאונה, אבל זה לא יכול להיות שאמא שלי, שהיא בת 55, נוסעת איתי על אופניים לעבודה. אני אמרתי לחוקר, שסיפרתי לאמא שלי, באיזה שהוא שלב, שהייתי בבית וסיפרתי לאמא שלי מה שקרה לי…   אני קודם כל הלכתי לעבודה. גברו לי הכאבים וסיפרתי לאחראי שלי. הלכתי לרופא ובאיזה שהוא שלב חזרתי הביתה וסיפרתי לאמי. זה היה אחרי שחזרתי מהעבודה. אני חושב שקודם הייתי אצל הרופא, ורק אחר כך סיפרתי לאמא שלי מה קרה. ב"כ הנתבע לא הרפתה, משהציגה בפניו את הסתירות בגרסאותיו, ועל כך השיב בהמשך: "ש. אתה אמרת לחוקר שחזרת דבר ראשון הביתה, אחרי התאונה, ורק אחר כך הלכת לעבודה. עכשיו אתה אומר הפוך. ת. החוקר שאל אותי המון שאלות. יכול להיות שהתבלבלתי בסדר הדברים…".   אין זאת אלא שהחוקר, בהיותו ער לסתירות בגירסת התובע, נתן לו הזדמנות להסביר את גירסתו וליישב את הסתירות - ומשלא הצליח התובע לעשות זאת - אין לשמוע מפיו את הטענה שהוא "התבלבל" משום שהחוקר שאל אותו "המון שאלות".   (6) סתירה נוספת בדברי התובע - לגבי מסירת הודעה במקום העבודה על ארוע התאונה. התובע מסר למפעל דיווח על הפגיעה, רק לאחר שחזר מחופשת מחלה, בעקבות ניתוח ארטרטסקופיה שעבר באוגוסט 1998, משהמציא את תעודת המחלה מיום 10.8.98 ל- 19 ימי מחלה (מ- 4.8.98 עד 22.8.98).   בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, צויין כי הודעה נמסרה למנהל המחלקה, יפתח, ביום 4.8.98. בהודעה הראשונה לחוקר (נ/2) התובע העיד כי לאחר הנפילה מהאופניים, הוא סבל מכאבים קלים, והמשיך ברכיבה למקום העבודה. לפי דבריו שם: "בזמן העבודה , הרגשתי כאבים. סיפרתי לחבר'ה שלי בעבודה ועזבתי את העבודה . לא אמרתי למנהל המחלקה כלום. יצאתי מהעבודה ישר לבית שלי…".   בהודעה השניה לחוקר (נ/3) - שינה התובע את גירסתו: "… חזרתי לעבודה באופניים. חשבתי שזה יעבור, אבל היו לי כאבים ואמרתי למועטי שאני רוצה ללכת לבדיקה, לרופא בכפר ולחזור לעבודה - ולא החתמתי כרטיס…".   בתצהיר עדותו הראשית, הסביר התובע כי מסר הודעה למועטי, שהוא "אחראי המשמרת" וקיבל את אישורו לצאת למרפאה ולא להחתים כרטיס, כדבריו (בסעיף 4): "לאחר שהגעתי למקום העבודה, גברו כאבי. אזי פניתי לאחראי המשמרת שלי, מר לוטפי מועטי, וסיפרתי לו את אשר קרה לי, וביקשתי ממנו, לאפשר לי לצאת לקופ"ח, מבלי להחתים כרטיס - והוא הסכים".     גם בעניין זה, התקשה התובע להסביר את הסתירות בעדותו, משטען בהודעה לחוקר כי "לא אמרתי למנהל המחלקה כלום" ואילו בתצהיר אמר כי דיווח לאחראי המשמרת וקיבל את רשותו לצאת מהמפעל ולשוב לאחר הביקור אצל הרופא. ההסבר של התובע, בחקירתו הנגדית, כי "יש מנהל מחלקה ויש אחראי מחלקה. אני לא סיפרתי למנהל המחלקה, אלא למועטי, אחראי המשמרת שלי…" - דחוק ואינו משכנע. ראשית, לא רק זאת שהתובע אמר בהודעה הראשונה לחוקר כי לא סיפר למנהל המחלקה כלום, והוסיף כי "סיפרתי לחבר'ה שלי בעבודה". לחבר'ה - ולא לאחראי המשמרת. שנית, אם התובע אמנם סיפר לאחראי המשמרת על ארוע התאונה, וקיבל את רשותו ללכת לרופא במזרעה, בזמן העבודה - כי אז יכול היה בקלות לזמן את מועטי להעיד, או לתמוך את גירסתו באישור או תצהיר של מועטי - ומשלא עשה כן, עומד לו גם דבר זה לרועץ.   (7) גירסת התובע הופרכה בעליל, משהוכח, על פי המסמכים הרפואיים, כי התובע נחבל בברך ימין כשבועיים לפני תאריך התאונה הנטענת (3.5.98), סבל מנפיחות והגבלה בתנועות הברך, וכבר אז נשלח לבדיקה במיון אורטופדי בבית החולים בנהריה - עובדה שהתובע הכחיש נמרצות. יתר על כן, ממסמכיו הרפואיים של התובע עולה כי הוא היה בעבר כדורגלן, ומאז הוא סובל מבעיות במיניסקוס.   בתצהיר עדותו הראשית, התעלם התובע לחלוטין מהטענה שהועלתה כבר במכתב הדחייה, כי "הפגימה הנטענת נובעת מהיותך שחקן כדורגל" ולא הזכיר כלל כי סבל מבעיות בברך ימין, ונגרם לו שבר באותה ברך , כתוצאה מחבלות במשחקי הכדורגל, בגינן קיבל טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים אורטופדיים, לרבות הוצאת נוזל מאותה ברך, וקיבוע הרגל בגבס. בדיון המוקדם, משנשאל התובע בענייין זה, הוא הכחיש תחילה כי סבל בעבר מבעיות בברך, אך לאחר מכן חזר בו, וטען כי מדובר בבעיה ישנה, שחלפה כבר מזמן, וכי "מזה 10 שנים לא סבלתי בכלל מהברך", כדבריו (בעמ' 2): "לא היו לי קודם בעיות בברכיים. פעם, לפני 10 שנים, היתה לי בעיה בברך. מזה 10 שנים לא סבלתי בכלל מהברך. גם אם היו לי פה ושם תאונות - זה לא משהו משמעותי".     בחקירתו הנגדית, שוב נשאל התובע בעניין זה, וחזר על גרסתו, משהודה הפעם כי סבל בעבר משבר באותה ברך, כדבריו (בעמ' 6): "לפני 10 שנים היה לי שבר באותה רגל, אבל מאז לא ה יו לי בעיות ברגל או בברך. למעט עניינים קטנים, פה ושם, אולי כמה נפילות, אבל לא משהו מיוחד".   גם בעניין זה - התובע התחמק והעלים מבית הדין את העובדות לאשורן, כפי שהתברר מעיון במסמכים הרפואיים. במה דברים אמורים? - לא רק זאת שבכרטיסיו הרפואיים של התובע קיימים רישומים על פגיעות ברך ימין, בשנת 1989 ו- 1990, לרבות שבר בברך, הוצאת נוזל פרקי דמי, קיבוע הרגל בגבס ולאחר מכן טיפולי פיזיוטרפיה - אלא אף זאת שביום 19.4.98, שבועיים לפני הארוע הנטען, התובע ביקר אצל רופא המשפחה, ד"ר סאלח גדבאן, והתלונן על כאבים בברך, בעקבות חבלה שארעה לפני יומיים. משהוצגו בפניו עובדות אלה בחקירה הנגדית, לרבות הביקור אצל הרופא ביום 19.4.98, ניסה התובע להמעיט מחשיבות הדברים, כדבריו (בעמ' 6): "יכול להיות שקיבלתי איזו מ כה ביום 19.4.98, אבל זה לא מה שקרה עכשיו… לא הייתי בבית חולים בעקבות מה שקרה לי ביום 19.4.98".   גם לאחר שהוצגו בפניו המסמכים הרפואיים המפריכים את גירסתו - לא חזר בו התובע, אלא פטר עצמו בהערה: "לא זוכר. יכול להיות. אני לא זוכר… זה לא שייך לתאונה של האופניים".   תגובת התובע, גם בעניין זה - מערערת את אמינותו, משאין לקבל גם את הסבריו, שהופרכו במסמכים הבאים: א. במכתב הפנייה אל המיון האורטופדי בבית חולים בנהריה (מוצג נ/4) , כתב רופא המשפחה, ד"ר גדבאן, ביום 19.4.98: "לפני יומיים חבלה בברך ימין. נפיחות והגבלה בתנועות. בעברו ידוע על בעיות במיניסקוס. שחקן כדורגל. לבדיקתכם".   לא מדובר, אפוא, ב"משהו לא משמעותי" כלשון התובע, כל שכן שאין שחר להצהרותיו כי "מזה 10 שנים לא סבלתי בכלל מהברך".     ב. גם הצהרתו בעדות, כי "לא הייתי בבית חולים בעקבות מה שהיה לי ביום 19.4.98 - אינה נכונה. בכרטיס הרפואי האורטופדי, רשם האורטופד, ד"ר פרומוביץ, ביום 22.4.98, כי התובע עבר טיפול בבית החולים בנהריה, ביום 19.4.98, וכי "כעת אין נפיחות בברך ימין…" ושלח את התובע להמשך מעקב אצל רופא קופת חולים.   ג. יתירה מזאת. במכתב מיום 26.5.98 (מוצג נ/7) כתב האורטופד, ד"ר סוהיל כרכבי, אל הרופא המטפל: "כאבים בברך ימין מזה מספר שנים. הכאבים החמירו לאחרונה…".   אין במכתב האמור זכר לארוע של חבלה ביום 3.5.98, לא כל שכן "תאונה" שארעה בדרך לעבודה.   עולה, אפוא, על פי המסמכים הרפואיים, כי התובע נחבל בברכו הימנית ביום 19.4.98, כבר אז הוא פנה לרופא המשפחה, אשר איבחן "נפיחות והגבלה בתנועות" ושלח את התובע מיד למיון אורטופדי. התובע אכן פנה למיון אורטופדי וטופל שם ביום 22.4.98, משמע שמדובר בפגיעה רצינית, שהצריכה טיפול דחוף - ואין שחר לטענת התובע כי מדובר בעניינים קטנים, פה ושם… אבל לא משהו מיוחד", כל שכן שאין ממש בהצהרתו כי לא קיבל טיפול בבית החולים בעקבות החבלה מיום 19.4.98, והופרכה עדותו כי מאז 1990 ועד ארוע התאונה הנטענת ב- 3.5.98 "לא סבלתי בכלל מהברך".   (8) בתמיכה לתביעתו - המציא התובע לנתבע תעודה ראשונה לנפגע בעבודה (מצורפת לתצהיר התובע) , שנתן לו רופא המשפחה ביום 22.12.98, חצי שנה אחרי "התאונה", שבאה להחליף את תעודת המחלה הרגילה שנתן לו הרופא ביום 10.8.98, כפי שרשם ד"ר גדבאן בראש התעודה לנפגע בעבודה, וכפי שהעיד הרופא (בעמ' 10): "אני כתבתי למעלה שתעודת הפגיעה בעבודה באה להחליף תעודת מחלה רגילה". אין זאת אלא שבדצמבר 1998, או בסמוך לכך, משהופיע התובע אצל רופא המשפחה ומסר לו טופס הפניה לקבלת טיפול רפואי לנפגע בעבודה (להלן-"טופס 250") - רק אז נתן לו רופא המשפחה תעודה רפואית לנפגע בעבודה, על סמך הסיפור שסיפר לו התובע באותו יום, כפי שהעיד ד"ר גדבאן (בעמ' 9):   "אני לא זוכר מתי הוא סיפר על העובדה שהוא רכב על אופניים. לפי הרישום בכרטיס - אני מניח שכנראה את הסיפור שהוא נסע על אופניים, הוא סיפר רק כאשר הוא בא לבקש תעודה לנפגע בעבודה, כי שם יש דרישה לתיאור מדוייק של התאונה".   יודגש, כי הגם שבטופס 250 צויין "תאריך מתן האישור" - 3.5.98, אין ספק כי הטופס לא ניתן לו ביום 3.5.98 אלא במועד מאוחר יותר, כפי שהעידה זיוה פרגמין, אשר מילאה את טופס 250: "זה נכון שלא מילאתי את טופס 250 ב- 3.5.98, אלא רק אחרי הניתוח, כדי שנוכל להמר את התעודות הרפואיות בתעודה לנפגע בעבודה".   היא הנותנת, שזיוה, מילאה את הטפסים עבור התובע, ולא דייקה בציון "תאריך מתן האישור" - מתוך כוונה לעזור לתובע לקבל תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, למרות שהתובע לא דיווח למפעל על "התאונה" ביום 3.5.98 וגם לא בסמוך לכך. להזכירך, שהתובע דיווח למפעל על חבלה בברך, "בדרך לעבודה", רק כעבור מספר חודשים, משביקש להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, וגם אז הוא לא סיפר על נפילה מאופניים, אלא על מכה חזקה בברך, בבית, כאשר קם בבוקר ועמד לצאת לעבודה.   (9) לא נעלם מעינינו הרישום בכרטיסו הרפואי של התובע, מתחת לכותרת 1998, לצד התאריך 3.5.98 - שם רשם ד"ר גדבאן: "נפל היום בצהריים, בדרך לעבודה, נחבל בברך ימין". באותה תרשומת ציין הרופא כי "קיימת נפיחות של הברך והגבלה קלה…" וכן ציין כי החולה מוזמן לביקורת בעוד יומיים, וכי "לפי המצב - יופנה לאורטופד". התרשומת הבאה, ליד התאריך 5.5.98 (אכן, כעבור יומיים) צויין כי "הכאבים יותר חזקים עם הגבלה בתנועות הברך - הפנייה לאורטופד ברך". התרשומת הבאה, ביום 26.5.98, צויין כי "נבדק ע"י אורטופד בבית חולים רמב"ם. פגיעה סיבובית, יוזמן לארטרוסקופיה".   הגם שלכאורה רישומים אלה, מתוך כרטיסו הרפואי של התובע, תומכים בגירסתו, אין בידינו לקבל את גירסת התובע כאמינה - בהתחשב בכל העובדות שצויינו לעיל.     אפשר שרופא המשפחה, ערך את התרשומת במועד מאוחר יותר, בציון תאריך מוקדם שמסר לו התובע, כפי שהוא נוהג לעיתים, כדבריו (בעמ' 10, שם לעניין העובדה שגרסת התובע כי נפל בעת רכיבה על אופניים, לא צויינה בכרטיס): "זה תלוי בלחץ עבודה. לפעמים אני רושם הערות אצלי בזמן העבודה, בגלל לחץ העבודה, ואחר כך ממלא את הרישומים בכרטיס".   אין בידינו להסתמך על הרישומים בדף האמור מתוך כרטיסו הרפואי של התובע, מכמה טעמים נוספים: ראשית, כאמור לעיל, ד"ר גדבאן ציין באותו דף גם את הביקור ביום 26.5.98 אצל "האורטופד בבית חולים רמב"ם". כפי שכבר צויין, האורטופד שבדק את התובע ביום 26.5.98 הוא ד"ר כרכבי, אשר כתב במכתבו אל רופא המשפחה (מוצג נ/7) כי התובע מתלונן על "כאבים בברך ימין מזה מספר שנים" וכי "הכאבים החמירו לאחרונה, מלווים מספר בריחות ומספר פציעות סיבוביות" - ולא הזכיר ארוע של חבלה, או נפילה מאופניים ביום 3.5.98. שנית, וזה העיקר - מעיון בכל הכרטיס הרפואי עולה כי רופא המשפחה אינו מקפיד ברישומי הביקורים בכרטיס הרפואי. במה דברים אמורים? - בהעדר כל רישום המתייחס לביקור של התובע אצל ד"ר גדבאן ביום 19.4.98, ולביקור של התובע במיון אורטופדי בבית החולים, ביום 22.4.98. להזכירך, שד"ר גדבאן נתן לתובע ביום 19.4.98, מכתב הפניה אל המיון האורטופדי (מוצג נ/4), חתום על ידיו, בחותמת מרפאת כפר מזרעה - משמע שבתאריך זה התובע ביקר אצל ד"ר גדבאן במרפאה. הגם שעותק המכתב נמצא בכרטיס - אין ברישום בגליון כרטיס המרפאה עצמו, זכר לביקור מיום 19.4.98. להזכירך, שתחת הכותרת 1998 מופיעה תרשומת ראשונה מיום 3.5.98 - והרי אין עוד ספק שהתובע ביקר בשנת 1998 פעמים נוספות אצל הרופא, לפני 3.5.98, לפחות ביקור אחד - ביום 19.4.98.   כשם שנשמטו מהכרטיס רישומים המתייחסים למספר ביקורים, כך אפשר שהוספו רישומים במועד מאוחר, על פי דברי התובע, ומכאן עולה המסקנה שגם תאריך הביקור נרשם על פי גירסת התובע, מאוחר יותר.       6. מכל הנימוקים שהובאו לעיל בהרחבה - אין אנו תמימי דעים עם ב"כ התובע, בטענתה כי "גירסת התובע היתה עקבית ואמינה".   אין זאת אלא שהתובע סובל שנים רבות מבעיות בברך ימין, שתחילתן בהיותו שחקן כדורגל, בעקבות חבלות בברך, משנגרם לו אז שבר בברך והוא נזקק לקיבוע ולטיפולים רפואיים אחרים. אף אם חלה הטבה במצבו, למשך מספר שנים, משהפסיק לשחק, לדבריו בשל בעיות קרדיאליות - החמיר מצב הברך בשנת 1998, לאחר חבלה בברך, בגינה הוא נזקק לטיפול רפואי אורטופדי, ביום 19.4.98, ויתכן שנחבל שוב ביום 3.5.98, בביתו, בנוכחות אמו, לפני שיצא מהבית, כפי שמסר התובע בגירסתו המקורית, בטופס הדיווח ל"מבטחים" ובהצהרתו בטופס התביעה למוסד, כפי שרשמה מפיו חשבת השכר, גב' זיווה פרגמין.   משלא קיבלנו את גירסת התובע, לגבי האירוע של נפילה מהאופניים, בדרכו לעבודה, ביום 3.5.98 - נשמט הבסיס לתביעה להכיר בחבלה בברך כתוצאה של "תאונת עבודה".   7. אשר על כן - התביעה נדחית.   8. אין צו להוצאות.       נאוה וימןש ו פ ט ת   שלמה וולנציג ציבור   דני בן דהןנציג ציבור כדורגלדיני ספורטתאונת עבודה