בפני תביעה על סך של 85,000 ₪ מחברת ביטוח לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב. 1. הצדדים התובע מס' 1 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הבעלים ברכב מסוג פולקסווגן פסאט מ.ר. 73-440-18 (להלן: "הרכב") והמבוטח בפוליסת ביטוח שהפיקה הנתבעת. התובעת מס' 2 היתה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו המחזיקה ברכב והמבוטחת בפוליסת ביטוח שהפיקה הנתבעת. הנתבעת הינה מבטחת על פי דין אשר בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף מס' 06-33-452420-04/1 (להלן: "הפוליסה"). ביום 4.3.05, נגנב הרכב מחניית ביתה של התובעת מס' 2. הנתבעת סירבה לשלם לתובעים תגמולי ביטוח ומכאן התביעה. 2. טענות התובעים בשנת 2004, חידשו התובעים את פוליסת הביטוח מקיף לרכב. ביום 23.1.05, התקין בעלה של התובעת מס' 2 ברכב, אמצעי מיגון מסוג "כוכב" (להלן: "הכוכב"). הכוכב, הותקן אצל מתקין מורשה. זמן קצר לאחר התקנת הכוכב, הבחין בעלה של התובעת מס' 2 כי ישנה בעיה בתצוגת ההילוכים (Multifunction). לטענת התובעים, בעלה של התובעת מס' 2 פנה למתקין הכוכב, אשר הודה שהתקלה קשורה בהתקנת הכוכב. המתקין פירק את הכוכב על מנת להפנותו ליצרן לבדיקה. ביום 4.3.05, כשבועיים לאחר מכן, נגנב הרכב מחניית ביתה של התובעת מס' 2. בהתאם לתנאי הפוליסה ובהתאם לדין, היה על הנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח בגין הרכב בתוך 30 יום. ביום 6.4.05, דהיינו בחלוף למעלה מ-30 ימים ממועד הגניבה, שלחה הנתבעת מכתב לתובעים, בו נטען כי הנתבעת דוחה את התביעה לתגמולי ביטוח בטענה, כי התובעים לא עמדו בתנאי הפוליסה לעניין ההגנות שנדרשו, כתנאי מוקדם לכיסוי הארוע. התובעים טענו, כי החלטת הנתבעת לדחות את התביעה נטענה בחוסר תום לב ולא נועדה אלא כדי להימנע מתשלום תגמולי הביטוח וכדי ללחוץ על התובעים להגיע לכלל פשרה מופחתת משווי הנזקים. אכן, ביום 23.5.05, שלחה הנתבעת מכתב לתובעים, בו הציעה לפצות את התובעים בפשרה בסך של 50% משווי הרכב. הצעה זו כאמור, לא הייתה מקובלת כלל וכלל על התובעים אשר ביקשו לקבל את תגמולי הביטוח כפי הנזק שנגרם. התובעים טוענים, כי נוסח מכתב הדחיה עומד בניגוד להוראות החוק ו/או הפסיקה ו/או הוראות המפקח על הביטוח. התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעת מנועה מלהעלות כל נימוק ו/או טענה שלא נטענה במכתב הדחיה, וזאת לאור הנחיות המפקח על הביטוח ו/או הדין ו/או פסיקת בתי המשפט. התובעים טענו כי הנתבעת חייבת בתשלום תגמולי הביטוח על פי הפוליסה וכל דין וכי אי תשלום תגמולי הביטוח הינו שלא כדין ושלא בתום לב. לטענת התובעים שווי הרכב במועד הגניבה בהתאם למחירון המקובל על הנתבעת ושעל פיו היא גובה דמי ביטוח הינו לפחות 61,000 ש"ח. כמו כן היו מותקנים ברכב כסאות בטיחות לילדים, מערכת אזעקה ורדיו טייפ מסוג בלאופונקט, בשווי כולל של כ- 2,500 ש"ח. עקב גניבת הרכב ואי תשלום תגמולי הביטוח נאלצו התובעת מס' 2 ובעלה לרכוש רכב חדש על ידי לקיחת הלוואה מהבנק בסך של 55,000 ₪, עבורה נאלצו וייאלצו לשלם ריבית בצירוף דמי גוביינא ודמי טיפול בסך של 8,070 ₪. כמו כן, ביום 10.4.05, נזקקו התובעת מס' 2 ובעלה לצורך רכישת הרכב, לסגור קרן השתלמות בשם "קבל" אשר עמדה על סך של 31,526.17 ואשר הניבה תשואה של 8.21% במהלך שנת 2004. על כן, מאז סגירת קרן ההשתלמות ועד למועד הגשת התביעה, ועל בסיס תשואה הזהה לתשואה שהקרן הניבה בשנת 2004, הפסידה התובעת מס' 2 סך של כ - 570 ₪. בנוסף, התובעים טענו כי בעקבות אירוע הגניבה וסירובה של הנתבעת לשלם להם את תגמולי הביטוח אותם הם זכאים לקבל על פי הפוליסה, נגרמה להם עוגמת נפש רבה אשר התבטאה באובדן יקר של זמן, התרוצצויות רבות וכדומה, והתובעים מעריכים ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪. סה"כ נזקי התובעים הינו סך של כ- 83,350 ש"ח ובשערוך להיום סך של 85,054 ש"ח. התובעים הוסיפו ויטענו כי דחיית התביעה נעשתה שלא בתום לב ואשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לפסוק, בנוסף לכל סכום שייפסק לתובע, ריבית מיוחדת, בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 בשיעור המירבי, וזאת נוסף על הפרשי ההצמדה והריבית הנפסקים על פי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, התשכ"א - 1961. 3. טענות הנתבעת הנתבעת טענה כי בפוליסת הביטוח נקבע כי תנאי מוקדם לחבותה של הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבה, הוא התקנת מערכת מיגון הכוללת אימובילייזר מקורי המורכב ע"י היצרן, מערכת אזעקה וכן, קוד אישי סודי, תקינים והמופעלים בכל עת שהרכב אינו מאוייש. הנתבעת טענה כי התובעים פירקו את מערכת הקוד האישי אשר הייתה תנאי בלתי נפרד מתנאי המיגון, מאחר ומערכת המיגון ברכב לא הייתה פעילה כלל, ולא ניתן היה להפעילה, הרי שהתובעים לא עמדו בתנאי הפוליסה בדבר הפעלת המיגון בכל עת שהרכב אינו מאוייש, משכך אינם זכאים לתגמולי ביטוח, ודין תביעתם להדחות. עוד טענה הנתבעת כי התובעים היו מודעים לדרישות המיגון בפוליסה ויחד עם זאת, הגם שפירקו את מערכת המיגון לא טרחו להודיע לנתבעת כי אישור המיגון אשר הונפק להם כתנאי מקדמי לפוליסה אינו בתוקף וכאמור נוכח הוראות 19-17 לחוק חוזה ביטוח (התשמ"א- 1981) אין הם זכאים לתגמולי ביטוח כלל. בדיקת גרסתם של התובעים מלמדת על כך שלא יתכן כי הופעלו אמצעי המיגון, ומשכך אין התובעים זכאים לתגמולי ביטוח. הנתבעת סבורה כי התובעים הם שהפרו את הוראות הפוליסה, וידעו כי למעשה רכבם אינו מוגן בעת שהקוד הסודי מנותק ואינו פעיל כלל. כך גם ראתה הנתבעת להכחיש את עצם גניבת הרכב. עוד טוענת הנתבעת שזכותם של התובעים לתגמולי ביטוח מותנית בכך שקיימו את הוראות הפוליסה, לרבות הפעלת מערכת המיגון של הרכב. מאחר ומקרה הביטוח מתייחס לגניבה, הרי שנוכח הפרת הוראות הפוליסה, ומאחר ומערכת הקוד האישי פורקה מהרכב בוודאי אין התובעים זכאים לפיצוי כל שהוא, ודין התביעה להדחות. לפיכך טוענת הנתבעת כי התובעים אינם זכאים לתשלום תגמולי ביטוח, מאחר ולא קיימו את הוראות הפוליסה באשר למערכת המיגון אשר היו חייבים להתקין ברכב ואשר פורקה עובר לגניבת הרכב. אי קיום תנאי מקדים לקבלת כיסוי ביטוחי, שוללת את זכאותם של התובעים לתשלום תגמולי ביטוח בקרות מקרה הביטוח. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ולנוכח תחינותיהם של התובעים הסכימה כמחווה של רצון טוב, לשלם לתובעים מחצית משווי הרכב הגם שברור כי לנוכח אי הפעלת אמצעי המיגון אין התובעים זכאים לכל פיצוי כספי. הנתבעת טענה כי בהתאם להוראות הפוליסה התובעים אינם זכאים לנזקים עקיפים ותוצאתיים, אלא לתשלום שווי הרכב, כפי ערכו ערב גניבתו.התובע אינו זכאי לכיסוי עבור רדיו טייפ אלא, בהתאם לתנאי הפוליסה ובוודאי כי אינו זכאי לכיסוי הוצאות כגון כסא בטיחות לרכב והוצאות מימון לרכב, שכן מדובר בנזק עקיף שאינו מכוסה על פי הפוליסה. באשר לחיוב מכח סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח טוענת הנתבעת שגם אם יקבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל, הרי שהמחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת בתום לב, ואין התובעים זכאים לפסיקת ריבית מיוחדת כנטען. 4. טענות התובעים בכתב התשובה התובעים טענו, כי אין כל מחלוקת, כי אמצעי המיגון מסוג ,כוכב" הותקן ברכב. כך גם טענו התובעים כי אין ממש בטענת הנתבעת, לפיה התובעים הם אלו שפירקו את מערכת הקוד האישי, ובכך לא עמדו בתנאי הפוליסה. התובעים, התקינו את אמצעי המיגון מסוג "כוכב" אצל מתקין מורשה של הנתבעת, אשר מהווה שלוח שלה לכל דבר ועניין. כאמור בכתב התביעה, בעקבות תקלה בתצוגת ההילוכים, פנו התובעים בשנית למתקין ה"כוכב", אשר כאמור היה מתקין מורשה מטעם הנתבעת, אשר דרש, מיוזמתו הוא, לפרק את המערכת, כדי לבדוק את התקלה. פירוק ה"כוכב" נעשה על ידי מתקין מורשה מטעם הנתבעת ולא על ידי התובעים כאמור בכתב ההגנה, כך שהנתבעת עצמה ו/או מי מטעמה גרמה לפירוק מערכת ה"כוכב". התובעים פנו למתקין מורשה מטעם הנתבעת אשר מהווה שלוח של הנתבעת, וזאת בהנחיית הנתבעת עצמה. משבחר המתקין המורשה לפרק את מערכת המיגון, ולהותיר את הרכב ללא המיגון הספציפי, הרי שפעולה זו בוצעה בידיעת וברצון שלוח הנתבעת, ומשכך גם בהסכמתה. באשר לטענת הנתבעת כי התובעים לא טרחו להודיע לה כי פירקו את מערכת המיגון. התובעים יטענו בהקשר זה, כי כאמור מערכת המיגון פורקה על ידי מתקין מורשה מטעמה, ועל כן יש בכך כהודעה לנתבעת או מי מטעמה על כך שמערכת המיגון פורקה. בתשובה לטענת הנתבעת כי התובעים לא זכאים לפיצויים בגין הנזקים העקיפים שארעו להם, מאחר ואילו אינם מכוסים בפוליסת הביטוח, טוענים התובעים כי הם זכאים לתבוע מהנתבעת פיצויים בעד כל נזק שנגרם להם עקב הפרת חוזה הביטוח ותוצאות ההפרה שעל הנתבעת היה לחזותם מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה, בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 ו/או על פי כל דין אחר. טענת הנתבעת באשר לאי זכאות התובעים לנזקים העקיפים, אין בה ולא כלום, וזאת מן הטעם שעצם נסיונה של הנתבעת להתחמק מתשלום תגמולי הביטוח במועד, צריך להטיל עליה את החבות בגין כל הנזקים העקיפים שנובעים ישירות מהפרת חוזה הביטוח מצד הנתבעת. באשר לטענת הנתבעת שמחירון "לוי יצחק" אינו מהווה ראיה לשווי של הרכב, וזאת על אף האמור ברשימת הביטוח, שם נקבע תחת הכותרת של קביעת שווי הרכב במקרה אובדן גמור, כי "המחירון המשמש לקביעת ערך הרכב... הוא מחירון מכוניות משומשות וחדשות של השמאי לוי יצחק". אשר על כן, כאמור בכתב התביעה, יש לחשב את שווי הרכב על פי האמור בכתב התביעה, דהיינו, סך של 61,000 ₪. 5. דיון נדמה כי אין ולו שאלה אחת שבה יש הסכמה בין הצדדים. כך גם גדר המחלוקת שנויה במחלוקת בין הצדדים, באופן שהנתבעת טוענת שהתובעים שינו את חזית המחלוקת בסיכומיהם. לפיכך עובר לדיון יש להגדיר תחילה את גדר המחלוקת שבין הצדדים. גדר המחלוקת שבין הצדדים הנתבעת טוענת שבכתב התביעה וכתב התשובה, טענות התובעים צומצו לשתי טענות בלבד. בסיכומיהם, טענו הנתבעים טענות שלא בא זכרן בכתב התביעה ואף לא בכתב התשובה כדלקמן: א. התובעים לא קיבלו את הפוליסה ולא ידעו על תנית המיגון. ב. התובעים לא הסכימו לתנית המיגון. ג. מנורה בע"מ אינה רשאית או מוסמכת להתנות את הכיסוי הביטוחי בקיומן של מערכות מיגון. ד. מערכת המיגון הנדרשת לא היתה מונעת את הגניבה. ה. קיומו של תנאי מוקדם עומד בניגוד להוראות הפוליסה וחוק חוזה הביטוח. התובעים טוענים בסיכומי תשובתם כי הביאו את הוראות חוק חוזה הביטוח השוללות באופן מפורש חד משמעי וקוגנטי כל אפשרות לקבוע בפוליסה אמצעי מיגון כתנאי מוקדם. הובאו תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), התש"ם-1980 (להלן: התקנות) ומקצת מן הפסיקה בסוגיה זו. נוכח הוראות ברורות וקוגנטיות של המחוקק ברור כי לטענת הנתבעת בדבר קביעת תנאי מיגון כתנאי מוקדם אין כל תקומה. לטענת התובעים הטענה בדבר הרחבת חזית דינה להידחות מאחר שמדובר בטענות משפטיות והוראות חוק ואין כל צורך להעלותן בכתב טענות בהתאם לתקנה 74 לתקסד"א.. הכרעה בשאלת גדר המחלוקת אמת, על פי הוראת תקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי אין צורך להעלות טענות משפטיות והוראות חוק בכתבי הטענות. יחד עם זאת השאלה האם התובעים קיבלו את הפוליסה אם לאו זו שאלה עובדתית. ידיעת התובעים או אי ידעתם על תניית המיגון היא שאלה עובדתית. האם התובעים הסכימו או לא הסכימו לתניית המיגון היא שאלה עובדתית. השאלה האם מערכת המיגון הייתה מונעת את הגניבה אם לאו, זו שאלה עובדתית. יחד עם זאת, מסיכומי הנתבעת עולה כי היא מסכימה שהמחלוקת בין הצדדים תהא על פי כתב התביעה, ההגנה והתשובה. חסד עשתה הנתבעת כשהסכימה לכלול את הטענות שבכתב התשובה במסגרת גדר המחלוקת. שכן, מטרת כתב התשובה מוגבלת להעלאת עובדות חדשות, הבאות להשיב על הטענות שבכתב ההגנה. מטעם זה אין התובע רשאי להשתמש בכתב התשובה כדי להעלות בו נימוקי תביעה חדשים, שלא נטענו בכתב התביעה.ועקרונות אלה באים לידי ביטוי בתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת, כי "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין". הגיונו של הכלל בכך, ששימוש בתשובה לשם העלאת נימוקי תביעה חדשים היה גורם לשיבוש בסדרי הדין, שיסודו בכך שהנתבע אינו רשאי להשיב על תשובת התובע. יוצא, אפוא, שאם יכלול התובע בתשובתו נימוקי תביעה חדשים, יתנהל המשפט מבלי שנדע כלל מהן השאלות שבמחלוקת. עם הגשת כתב התשובה באו כתבי הטענות לקיצם וממילא רואים את הנתבע ככופר בתשובת התובע והטענות הכלולות בתשובת התובע צריכות ראיה. ראה לעניין זה גם ע"א 207/51 אגד נ' ברנדס, פ"ד ו' 1089, בעמ' 1093, י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 283). השופט זוסמן מבהיר כי הרציונאל העומד בבסיס תקנה 64 הוא חוסר האפשרות של הנתבע להתגונן, שכן הליך הגשת כתבי הטענות בא לסיומו. המקרה בו יתעורר הצורך בהגשת כתב התשובה הוא בו מבקש תובע לשלול את התוצאה המשפטית העלולה לנבוע מטענות ההגנה, בהנחה שהיא נכונה. בכתב התשובה כינתה ב"כ התובעים חלק מטיעוני הנתבעת כטענות שאינן אלא קש וגבבא. ביטוי שטוב לו שלא נכתב משנכתב ובודאי שאין בו כדי לכבד את כותבתו. מה עוד שכפי שהובהר לעיל, עשה ב"כ הנתבעת חסד עם התובעים בכר שראה את אותן טענות חדשות שהועלו במסגרת כתב התשובה ככלולות בגדר המחלוקת שבין הצדדים. אשר על כן, בהתאם לאמור לעיל גדר המחלוקת שבין הצדדים הן אותן שאלות עובדתיות שהעלו הצדדים בכתב התביעה, ההגנה והתשובה וטענות משפטיות שלצורך הכרעה בהן אין צורך להסתמך על עובדות שלא הוגדרו כאמור כעובדות שבמחלוקת. 6. העובדות החל משנת 2002 היה מבוטח רכבם של התובעים אצל הנתבעת. בעת רכישת הרכב היה מותקן בו אימובילייזר. עם תחילת השימוש ברכב התקינו התובעים, על פי דרישת הנתבעת, מערכת אזעקה נוספת. כך הוצאה הפוליסה במשך שנתיים. לאחר חידוש הפוליסה לשנה השלישית, הפנתה הנתבעת את התובעים למתקין מורשה אותו היה על הנתבעים לבחור מתוך רשימה של מתקינים מורשים שנתנה לו הנתבעת, כדי לקבל אישור, שאמצעי המיגון הקיימים ברכב עומדים בתנאי הפוליסה. בתאריך 23.1.05 הגיע בעלה של התובעת, אביחי שטיין (להלן: "אביחי"), למתקין מורשה מטעם הנתבעת בשם פז תלפיות לשם בדיקת המיגון ברכב. אנשי פז תלפיות מסרו לו כי הנתבעת דורשת להתקין, בנוסף לאמצעי המיגון הקיימים, גם קודנית עם קוד סודי. באותו מעמד, התקינה פז תלפיות ברכב קודנית מסוג "כוכב" של רב-בריח. המתקין מטעמה חתם על טופס אישור המיגון. המדובר בטופס המודפס על נייר פירמה של הנתבעת ושכותרתו: "טופס בדיקת מיגון - בקשה לחידוש הביטוח" הטופס מופנה למבוטחים ומורה להם לפנות לביצוע בדיקה והשלמת מיגון למתקין מורשה מנורה בלבד. בטופס מצויין מספר הטלפון של מוקדים מורשים של מנורה של החברות "איתוראן", "רב בריח" ו"פוינטר". בטופס נרשם שרמת המיגון הנדרשת היא רמה 3. דהיינו: אימובילייזר, אזעקה וברכבי דיזל גם קוד אישי סודי. מאחר שברכב לא הייתה מותקנת כאמור מערכת עם קוד אישי סודי, הותקנה בפז תלפיות מערכת קודן מסוג כוכב. על גבי הטופס אישר המתקין את תקינות רכיבי המיגון שהיו מותקנים ברכב וכן ציין בכתב ידו כי: "הותקן קוד אישי מסוג כוכב עם ניתוק מחשב" ביום 3/2/05 אירעה תקלה ברכב, באופן שכאשר תיבת ההילוכים הייתה במצב חניה - P, היה מראה סמן הגיר על מצב נסיעה - D. לאחר בדיקה אצל חשמלאי רכב מוסמך, הסתבר לתובעים כי התקלה נובעת מהקודנית שהותקנה. המערכת פורקה בחלקה על ידי החשמלאי ואביחי חזר לפז תלפיות - מתקין הקודנית - אשר השלים את פירוק הקודנית על מנת לשלוח את המערכת לבדיקה ברב בריח. ביום 4/3/05 כחודש לאחר פירוק הקודנית נגנב הרכב. עיקר טענת הנתבעת הוא שאין היא חייבת לשלם לתובעים תגמולי ביטוח מאחר שהם לא עמדו בתנאי המיגון מאחר שבשעת הגניבה לא הייתה מותקנת ברכב קודנית בהתאם לפוליסה. עיקר טענת התובעים היא שפז תלפיות היא שלוחה של חברת הביטוח והיא אשר פרקה את הקודנית לכן יש לראות את הדבר כידיעה והסכמה של חברת הביטוח לשינוי תנאי המיגון באופן שחברת הביטוח מסכימה שעד להתקנת קודנית תקינה, לא יהיה הרכב מוגן גם באמצעות קודנית. האם פז תלפיות מהווה שלוח של מנורה בע"מ אחת השאלות המרכזיות שיש להכריע בה היא השאלה מה מהות היחסים שבין מנורה לבין "פז תלפיות" - אשר התקינה את הקודנית, הייתה שותפה לפירוקה (החלקי לפחות) של המערכת, הייתה אמורה לשלוח את המערכת לבדיקה ב"רב-בריח" וידעה כי אמצעי המיגון שמותקנים ברכב אינם כוללים קודנית עם קוד סודי. במסגרת ההכרעה בשאלה זו יש להכריע בשאלה מי אחראי לכך שהמערכת לא הותקנה מחדש אנשי "פז תלפיות" או אביחי. לטענת התובעים, "פז תלפיות" היא שלוחה של מנורה בע"מ ומשכך ידיעת פז תלפיות על פרוק מערכת המיגון כמוה כידיעת מנורה בע"מ. לשיטתם של התובעים - ידיעה זו מהווה גם הסכמה מכללא לכך, שקיים כיסוי ביטוחי בהעדר מיגון ועד תיקון התקלה. לעניין זה נתן תצהיר והעיד מטעם התובעים מר אביחי שטיין בעלה של התובעת 2 וחתנו של בעל הרכב, אשר היה במגע עם פז תלפיות בקשר להתקנת הקודנית ופירוקה. מר שטיין כותב בתצהירו כי נדרש על ידי חברת הביטוח להוסיף לאמצעי המיגון ברכב קודנית עם קוד זיהוי וזאת נוכח העובדה שמדובר ברכב דיזל. יתכן שלא הודע לתובעים מראש על שינוי דרישות המיגון יחד עם זאת לא הייתה כל מניעה ביום שנודע לתובעים על הצורך בתוספת במיגון לבטל את הביטוח או לעשות ביטוח בחברה אחרת, שאינה דורשת דרישות מיגון של קודנית עם קוד סודי. מכל מקום מעצם העובדה שמר שטיין בחר להתקין קודנית אינו יכול להישמע בטענה שלא הודע לו מראש על הצורך בתוספת מיגון. בחינת סבר וקיבל. מה עוד שעניין זה איננו במתחם שהוגדר כגדר המחלוקת בין הצדדים. יתר על כן, מהראיות שהיו בפני עולה כי הבעיות עם הקודנית התגלו ביום 3/2/05 והמערכת נותקה. לאור העובדה שבעת הזו ידעו התובעים כי הקודנית היא תנאי לכיסוי הביטוחי היה עליהם לעשות אחת משתיים או להודיע לחברת הביטוח על פירוק הקודנית או לעשות ביטוח בחברת ביטוח אחרת שאינה דורשת קודנית כתנאי לכיסוי הביטוחי. התובעים בחרו שלא לעשות דבר לא לפנות לחברת ביטוח אחרת ולא להודיע לחברת הביטוח שלהם על פירוק הקודנית. באשר להתקנת הקודנית לאחר פירוקה, גירסתו של מר שטיין היא שלאחר שהקודנית פורקה הבטיחו לו מפז תלפיות שיצרו איתו קשר כדי לתאם מועד להתקנה לאחר שיבדקו ברב בריח יצרנית מערכת הקודנית מה גרם לתקלה. לדבריו, לאחר מספר ימים כאשר לא יצרו אתו קשר מפז תלפיות התקשר ביזמתו ונענה על ידי מישהו בפז תלפיות שטרם ניתנה תשובה מרב בריח. לאחר מספר ימים התקשר אליו אחד העובדים של פז תלפיות ואמר לו שאין עדיין תשובה מרב בריח והם עדיין בודקים את הנושא ולדברי מר שטיין אותו עובד הבטיח לו שברגע שתהיה התפתחות הם יודיעו לו על מועד התקנה מחדש . בעוד מר שטיין ממתין לתשובה מפז תלפיות נגנב הרכב מהחניה שליד ביתו. מר שטיין מצהיר שמאחר שפירוק הקודנית נעשה על ידי פז תלפיות שהיא שלוחה של הנתבעת ולכן משבחר המתקין המורשה לפרק את הקודנית ולהותיר את הרכב ללא קודנית הרי שפעולה זו בוצעה בידיעה וברצון של מנורה. מטעם הנתבעת נתנו תצהיר והעידו מר אמיר ונדרמן - אחראי מיגון של חברת מנורה מר שבתאי כהן- הבעלים של "פז תלפיות" ומר דג'אנה בישוואי- מתקין מערכות מיגון בפז תלפיות. מר ונדרמן מצהיר כי עוד בטרם החל לעבוד במנורה התגבש הסדר עסקי עם שלוש חברות: איתוראן בע"מ, פוינטר בע"מ ורב בריח בע"מ, לפיו מתקינים מורשים או זכיינים של הרשתות הללו, המוגדרים כמתקינים מורשים, הם בלבד יהיו רשאים לחתום על אישורי מיגון עבור הנתבעת. ברשות מנורה רשימה של מתקינים מורשים של שלושת החברות הללו וסוכני הביטוח קיבלו הנחיה כי יש להפנות מבוטחים, אשר חוייבו להמציא אישור מיגון, לאחד מהמתקינים המורשים, אשר עובדים עם שלוש הרשתות הללו. על פי תצהירו, מנורה לא ערכה הסכם עם שלוש הרשתות הללו ובודאי שלא עם המתקינים המורשים. מתקינים מורשים אלה אינם עובדים עבור מנורה וזכותם לתת אישורי מיגון לכל חברות הביטוח ולהתקין לכל מבקש התקנה של אמצעי המיגון. מבחינת מנורה קיימת התחיבות מסויימת של שלוש החברות לבדיקה מקצועית ואמינה והם, במנורה, מניחים שהחברות מקיימות פיקוח על המתקינים המורשים. עוד עולה מתצהירו שמנורה הגם שאינה קובעת למתקינים את נוהלי העבודה היא מעבירה הנחיות לרשת לגבי המיגונים והרשת אחראית להפצת המידע בין המתקינים המורשים. יש מקרים שבהם מבוטח של מנורה מודיע שקיימת תקלה במערכת ומנורה מאשרת כיסוי ביטוחי גם בעת שהמערכת מתוקנת ואינה נמצאת ברכב. פניה כזו יש לעשות דרך סוכן הביטוח. במקרה כזה ניתן אישור עד ל 4 ימים. על פי תצהירו של מר שבתאי כהן, הבעלים של פז תלפיות, אין בינו לבין מנורה או בינו לבין חברת ביטוח כלשהיא הסכם. הוא מתקין מורשה של חברת רב בריח. עבור בדיקת מיגון הם לא גובים דבר- הם גובים עבור תוספת מיגון אם יש בה צורך. ההנחה היא שבעל הרכב יבחר בהם להתקין את התוספת הנדרשת למערכת המיגון. כל הקשר שלו עם חברות הביטוח הוא שהוא מאשר (או לא מאשר) קיום מערכות מגון כנדרש על ידי החברה הספציפית. באשר למקרה דנן, זכור למר כהן שהוא ביקש את מר דג'אנה לערוך רישומים לגבי כל המועדים בהם התבקש מר שטיין לבוא ולהתקין את הקודנית בחזרה למכוניתו. לדברי מר כהן הוא הורה לעובדו לערוך הרישומים כדי שמר שטיין לא יבוא אליהם בטענות מאוחר יותר. אם אביחי היה מגיע ביום 17/2/05 או ביום 21/2/05 ההתקנה הייתה מבוצעת עוד באותו היום. תצהיר נוסף נכתב על ידי מר דג'נה בישוואי מתקין מערכות בפז תלפיות שהיה בקשר עם מר שטיין. מר דג'נה זימן את מר שטיין בשני מועדים שונים, עובר לגניבה, להתקין מחדש את מערכת הקודנית. על פי הרישום שעשה ביום 17/2/05 התקשר לאביחי כדי לתאם התקנה חדשה אביחי היה צריך להתקשר לדג'נה לתאם מועד ולא עשה כן. לכן דאג דג'נה להתקשר למר שטיין ותואם מועד להתקנה ביום 21/2/05 בשעה 08:00 ואביחי לא הגיע למועד האמור. על פי תצהירו של מר דג'נה, אם מר שטיין היה מגיע ביום 17/2/05 או ביום 21/2/05 הייתה מבוצעת ההתקנה עוד באותו היום. לתצהירו צרף מר דג'נה שני מסמכים בכתב יד המתעדים את השיחה עם מר שטיין ביום 17/2/05 שבה נקבע מועד להתקנה ליום 21/2/05, ומסמך מיום 21/2/05 המתעד את העובדה שמר שטיין לא התייצב כפי שנקבע לביצוע ההתקנה (ר' נ/2 מיום 3/7/06). 7. הכרעה לעניין התקנה מחודשת של מערכת הקודנית התגלעה כאמור מחלוקת בשאלה על מי לשאת במחדל של אי התקנת הקודנית. הנתבעת טוענת כי מר שטיין הוזמן בשני מועדים שונים עובר לגניבת הרכב, לבצע את ההתקנה ולמרות שקבע מועד להתקנה לא עשה כן. לעומת עדותו של מר שטיין אשר טוען כי למרות שהתקשר לפז תלפיות על מנת שיתואם לו מועד להתקנה, נדחה על ידם הולך ושוב בתואנה שהם עדין לא קיבלו תשובה מרב בריח, בדבר אופי התקלה בקודנית שפורקה. מר אביחי שטיין הוא בעלה של התובעת 2 המחזיקה ברכב. הרכב הוא בבעלות חמיו, התובע 1, לכן יש לראות את עדותו כעדות בעל דין. ההלכה הפסוקה רואה בעדויות של בני זוג כעדות אחת לכך דבר ועניין. כפי שקבע מ"מ הנשיא ח' כהן בע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח, פ"ד לה(2), 48: "אם כי למעשה שתי עדויות נפרדות הן שלו ושלה, להלכה אין הן אלא עדות אחת הניזונה ממקור אחד, אף שהיא באה משני פיות; לא משום שהאיש ואשתו היו לבשר אחד, כי אם משום שסיפורם סיפור אחד הוא המשותף לשניהם והמתואם ביניהם (בדרך הטבע, לא בדרך הקנוניה)." כנגד עדותו של מר שטין ששקולה לעדות בעל דין מעידים מר כהן ומר דג'נה בדבר העובדה כי מר שטיין זומן לביצוע התקנה של הקודנית, עובר לגניבת הרכב, ובחר שלא לבוא ולבצע את ההתקנה. שיחתו של מר דג'נה עם מר שטיין מיום 17/2/05 תועדה בכתובים וגם העובדה שנקבע לו תור להתקנה ביום 21/2/05 ומר שטיין לא התייצב, תועדה בכתובים על ידי מר דג'נה. לכן ראיתי להעדיף לעניין זה את עדותם של מר כהן ומר דג'נה שאינם בעלי דין מצד אחד ועמדתם זוכה לסיוע בכתובים (נ/2). לפיכך ניתן לקבוע כי תואם עם מר שטיין מועד ביום 21/2/05 להתקנה של הקודנית מועד בו הוא בחר שלא להתייצב. שוכנעתי גם שאם היה בא כשם שנקבע, כי אז היו מתקינים לו קודנית ביום 21/2/05. למעשה קביעה זו מיתרת את ההחלטה בשאלה האם פז תלפיות היא שלוחה של חברת הביטוח ולכן חברת הביטוח ידעה על פירוק הקודנית והסכימה כי הרכב יהיה ללא קודנית. אפילו נקבל את עמדת התובעים לפיה פז תלפיות היא שלוחה של חברת הביטוח, כי אז היא גם שלוחה של חברת הביטוח להזמנה של המבוטח להתקנה מחודשת של הקודנית. התובעים אינם יכולים לאחוז את החבל משני קצותיו ועדיין לשאוב מים מהבאר. דהיינו, משקבעתי כי פז תלפיות הזמינה, בתיאום עם מר שטיין, לבצע התקנה מחודשת של הקודנית ביום 21/2/05 כי אז, בין אם עשתה זאת כשלוחה של הנתבעת, בין אם עשתה זאת כנותנת שירות, העובדה שהקודנית לא הותקנה רובצת לפתחם של התובעים. 8. לסכום בעת הגניבה מערכת המיגון לא היתה מותקנת, והתובעים ידעו על חובתם להתקין המערכת כתנאי לקיומו של כיסוי ביטוחי. האחריות למחדל ההתקנה רובץ לפתחם של התובעים ,מאחר שהוזמנו בתיאום על ידי פז תלפיות לבצע התקנה ולא התייצבו. דין התביעה להדחות, וזאת נוכח אי קיום תנאי מקדמי בפוליסה, לקבלת כיסוי ביטוחי בגין גניבה. אשר על כן, התביעה נדחית אפוא. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 7,500 ₪ בתוספת הסכום השווה למע"מ. סכום זה היה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. ניתן היום ו' באלול, תשס"ז (20 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ד"ר אחיקם סטולר, שופט רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב