נזקי שריפה מכשיר טלוויזיה רקע ביום 26.8.01 פרצה שריפה בדירה השייכת למר מגידיש שלום (להלן : "המבוטח") בקרית גת (להלן:"הדירה"). התובעת היתה באותה עת מבטחת הדירה הנ"ל ושילמה למבוטח הנ"ל תגמולי ביטוח כדי הנזק שנגרם לו בעטיה של השריפה בהתאם לחוו"ד שמאי, בסכום של 51,920 ₪ ביום 10.9.01 וכן שילמה שכ"ט שמאי וחוקר שריפות בסך של 4,460 ₪. תביעה זו הוגשה על יסוד זכות התיחלוף העומדת לה כמבטחת. היא העמידה תביעתה המתוקנת ע"ס 57,507 ₪. טענות התובעת לטענתה מקור השריפה במכשיר טלויזיה שיובא לארץ על ידי הנתבעת ונמכר למבוטח. לטענתה מתקיים התנאי "הדבר מדבר בעדו" . עוד טענה כי חל ס' 39 לפקודת הנזיקין אשר דן בנזק שנגרם ע"י אש מטיל את נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח כי לא התרשל. כן לטענתה היתה הטלויזיה הנ"ל פגומה והיוותה את הסיבה לפרוץ האש ולנזק שנגרם. טענות ההגנה של הנתבעת הנתבעת הכחישה את טענות התובעת. הנתבעת הודתה אמנם שיבאה את הטלויזיה הנ"ל, אך לטענתה סוג הטלויזיה הנ"ל עומד בכל הדרישות והתקנים הנדרשים כדי לייבא טלויזיות לארץ. לטענת הנתבעת מקור השריפה אינו בגורם שבאחריותה. כן טענה כי לא הוכח שהתובעת שילמה כספים למבוטחה כלל. חומר הראיות מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מגידיש שלום המבוטח וכן של בנו מגידיש אודי שישן בדירה הנ"ל בעת שפרצה השריפה. כן העיד מטעם התובעת חוקר השריפות אלי היינה שחוות דעתו הוגשה (ת/2) וכן תוספת לחוות הדעת ת/3. כן העיד מטעם התובעת השמאי יוסף קוזי שאף הגיש חוות דעת (ת/4). כן הוצגו מטעם התובעת צילומי הדירה שנשרפה (ת/1). לנתבעת העיד מנהלה אליעזר קובי שהגיש תצהיר עדות ראשית. כן העיד לנתבעת מר פליקס שרין מהנדס אלקטרוניקה ופיזיקה שחוות דעתו הוגשה (נ/1). העדים הנ"ל העידו ונחקרו חקירות נגדיות. מקור השריפה בעניין מקור השריפה הוצגה מטעם התובעת חוות דעתו של חוקר השריפות אלי היינה (מוצג ת/2). השריפה פרצה ביום 26.8.01. היינה ערך ביקורו בדירה ביום 2.9.01 (לאחר שבעלי הדירה מר מגידיש ששהה בחו"ל, שב לארץ). בסעיף 1.4 לחוות דעתו נכתב: "1.4 בסיכום החקירה הגעתי למסקנה כי השריפה פרצה כתוצאה מהתחממות והתלקחות פנימית של מכשיר הטלוייזיה סוני דגם VEGA "34 אשר ניצב על מזנון עץ מקביל לקיר הדרומי בחדר הבן אודי, כמפורט בגוף הדו"ח". בסעיף 5 לחוות דעתו תחת הכותרת "ניתוח אירוע" נכתב: "מוקד אש נמצא במכשיר הטלוויזיה אשר ניצב על מזנון עץ מקביל לקיר הדרומי של חדר הבן אודי. מוקד האש מאופיין בסימני שרפה, הרס והתכה של מכשיר הטלוייזיה, שרידי הטלוויזיה נמצאו עם סימני שרפה והתכה חזקים. תצורת החריכה ואופי השריפה מצביעים בבירור על התחממות פנימית בתוך מכשיר הטלוויזיה. על קיר דרומי בגב הטלוויזיה נמצאו סימני שריפה וחריכה חזקים, סימני שרפה נמצאו בתחתית גב העץ של המזנון כתוצאה מנשירת חלקים בוערים מהטלוויזיה אל הרצפה. חריכות כיווניות על מכשיר הפלסטיישן, חריכות כיווניות על הקיר הדרומי ונזק האש המקומי מצביעים בבירור על התפשטות קווי האש מהטלוויזיה אל עבר שאר חלקי החדר, ככל שמתרחקים ממיקום הטלוויזיה החריכות וסימני הבעירה פוחתים ומתקיימים בעיקר במישור הגבוה של ארון הבגדים. נבדקה ונפסלה האפשרות שכשל חשמלי באלמנטים צמודי מבנה גרמו לשרפה זו. בדירה מותקן לוח נתיכים תקין ומסודר הכולל מפסק זרם ראשי, מפסק פחת ונתיכים מסוג מא"ז, מפסקים אלו נמצאו תקינים. בזמן ביצוע החקירה על ידי הדירה הייתה שרויה תחת מתח והכל פעל כשורה מבלי שבמקום ביקר חשמלאי. נבדקה ונפסלה האפשרות שכשל חשמלי במערכת השמע, במצנן או במכשיר הפלסטיישן גרמו לשרפה זו. מערכת השמע שמרה על שלמות ולא נפגעה בשרפה כנ"ל גם המצנן. מכשיר הפלסטיישן נמצא עם סימני התכה קלים בצידו הפונה אל מכשיר הטלוויזיה, אין ספק כי לו השריפה היתה מתחילה במכשיר הפלסטיישן תבנית הבעירה היתה שונה בתכלית. ניתן לקבוע כי השרפה פרצה כתוצאה מהתחממות והתלקחות פנימית של מכשיר הטלוויזיה סוני דגם VEGA "34 אשר ניצב על מזנון עץ מקביל לקיר הדרומי בחדר הבן אודי. שרידי הטלוויזיה סבלו נזקי אש והתכה מרשימים, מעטפת המכשיר הותכה בצורה חזקה, על פי תצורת ההתכה וסימני החריכה אין ספק שהאש פרצה מתוך מכשיר הטלוויזיה. סימנים פיזיים היקפיים סמוך לתבנית הבעירה מצביעים ללא ספק על הטלוויזיה כעל מוקד אש.". היינה נחקר חקירה נגדית. חקירתו הנגדית רק חיזקה את קביעותיו. הוא ניתח היטב את כיווני וסימני התפשטות הלהבות על קירות החדר והסביר בחקירתו הנגדית מדוע הגיע למסקנה כי מקור השריפה במכשיר הטלויזיה. מצד הנתבעת הוצגה חוות דעתו של מהנדס חשמל ופיסיקה מר פליקס שרין (מוצג נ/1) שרין טען בחוות דעתו כי הטלויזיה לא יכלה לשמש כמקור השריפה זאת על סמך צילומי הטלויזיה השרופה שהוצגו בפניו. לטענתו מרבית חלקי הטלויזיה עשויים מחומר שאינו בוער ואותם חלקים שאכן עשויים לבעור ולגרום לשריפה מצויים בחלק התחתון של הטלויזיה אשר לדבריו עולה מהתמונות שדווקא הוא לא נשרף. בכל הכבוד הראוי, לא מצאתי לייחס לחוות דעת זו משקל רב בקביעת מהימנות הראיות ממספר סיבות. ראשית, אין מדובר בחוקר שריפות ולשרין אין ידע רב בחקירת שריפות כך מתברר מחקירתו הנגדית. שנית, שרון התעלם לחלוטין מהסממנים החיצוניים לטלויזיה של התפשטות השריפה אשר יכולים ללמד (כפי שעולה מחוות דעתו וחקירתו של היינה) רבות בנוגע למוקד השריפה וכיווני התפשטותה. שלישית, טענת שרין כי אם היתה נשרפת הטלויזיה, מקור התפשטות השריפה היה לכיוון החלק התחתון שלה, אינה מתקבלת על הדעת. כל בר דעת יודע שלהבות שריפה מתפשטות כלפי מעלה. היינה בתגובתו (ת/3) לחוות הדעת של שרון סיפק גם הסבר מדעי לכך. חלקה התחתון של הטלויזיה ישב על מזנון עץ ולא היה חשוף לאויר כמו חלקה העליון. החשיפה לאויר בחלק העליון יחד עם הנטיה של אשר וחום להתפשט כלפי מעלה מספקים הסבר מדעי מדוע כילתה האש את חלקה העליון של הטלויזיה. רביעית, עובדתית, וכפי שעולה מן התמונות שצורפו לחוות דעתו של היינה, חלק העליון של הטלויזיה, שלטענת שרין עשוי מחומר שאינו בוער, נשרף לגמרי. חמישית, אפילו מצילומים שצירף שרין עולה כי חלקי פלסטיק קשיחים המצויים בסמוך ללוח האם העשוי חומרי בעירה, ניתך ונוצר בו חור גדול. מכל הטעמים שפרטתי לעיל, אני דוחה את המסקנה של המהנדס שרין כי מקור הבעירה איננו בטלויזיה. אומר גם לסיום ענין זה, כי שרון נחקר ונשאל מהו לדעתו מקור הבעירה אך לא ידע ליתן תשובה לגבי מקור בעירה אחר חיצוני לטלויזיה שבגינו נשרפה דווקא הטלויזיה ולא מכשירים ורהיטים אחרים (אשר רק ניזוקו עקב העשן והפיח הרב). לסיום עניין זה, הוכח בפני כי מקור השריפה במכשיר הטלויזיה. מקורה של הטלויזיה בעמ' 25 לפרוטוקול נשאל והשיב בעלי הנתבעת מר א. קובי: "ש. אתה מסכים איתי שבמועדים הרלוונטים לתביעה הנתבעת היא זו שייבאה ושיווקה את הטלויזיה למר מגידיש? ת. אני מסכים." אין חולק עוד על כן כי ביום 24.8.00 מכרה הנתבעת את הטלויזיה למר מגידיש המבוטח. סיבת השריפה (להבדיל ממקור השריפה) עובדה זו נותרה בגדר תעלומה. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעת מכרה טלויזיה לא תקינה, לא בדקה את תקינותה לפני אספקתה, לא הזהירה מפני תקלות שצפויות היו בה, מכרה מוצר פגום וכיוצב' טענות אולם אלה נותרו ללא הוכחה וכטענות בעלמא. הוכח אמנם כי מדובר בטלויזיה תוצרת סין בעלת שם דומה לטלויזיה איכותית תוצרת יפן ואשר ערכה כשליש מערכה של הטלויזיה האיכותית (ראה עדות א. קובי בעלי הנתבעת עמ' 25,26), אך עדיין לא הוכחה אף אחת מן הטענות הנ"ל שכן מכשיר הטלויזיה וחלקיו הפנימיים ניזוקו כה קשה עד שאפילו היינה יכל רק לבסס השערה בלבד בדבר מגע רופף. כאשר נשאל היינה: "ש. ... האם אתה יודע סיבת השריפה בטלויזיה." הוא השיב: "ת. אני לא יודע להצביע בדיוק כי יש שם סימני שריפה והרס חזקים מדי. הסיבה הספיציפית אי אפשר לדעת אותם כי ברגע שיש מגע רופף נוצרת התחממות ואחרי השריפה החוט ניתק מהמקום שלו, אני יכול לשער שהיה מגע רופף, שום מעבדה לא תוכל להוכיח זאת אחרי שריפה." (עמ' 19 לעדותו). הנה כי כן, נותרה סיבת השריפה (להבדיל ממקור השריפה, הטלוויזיה) בגדר תעלומה. במצב דברים זה בו לא ניתן להוכיח בפני בית המשפט ברמת ההסתברות הדרושה את סיבת הנזק על בית המשפט לפסוק בתובענה בהתאם לנטלי הראיה. על מי נטל הראייה לטענת התובעת חל במקרה דנן הכלל "הדבר מדבר בעדו" הקבוע בסעיף 41 לפק' הנזיקין והנטל להוכיח העדר התרשלות מוטל לפתחה של הנתבעת, כמי שמודה שייבאה ושיווקה את מכשיר הטלויזיה וזו, לא עמדה בנטל זה. לטענתה משמעות הבאת נטל הראיה הינה, כי מוטלת על הנתבעת חובה להביא ראיות שיש בהן כדי להצביע על הסיבה שגרמה לנזק ולשכנע, מכוח עודף הסתברות, שאין לייחס את פרוץ השריפה לרשלנות מצידה. לטענת הנתבעת לא חל הכלל הנ"ל ועל מנת שיחול, מוטל על התובעת להוכיח תחילה את 3 תנאיו המצטברים של סעיף 41 לפקודת הנזיקין שרק בהתקיימם מועבר נטל ההוכחה, כדלקמן : הראשון, כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מהן הנסיבות שהביאו לאירוע שבו ניזוק. השני, כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. בהתקיים הכלל הקבוע בסעיף 41 מוטלת על הנתבע החובה להוכיח קיומן של עובדות השוללות את החזקה שנהג ברשלנות. הנטל להוכיח את קיומם של שלושת התנאים הנ"ל מונח לפתחה של התובעת. נבחן להלן את קיומם של שלושת התנאים : לעניין התנאי הראשון, המועד הרלוונטי לבחינת ידיעתו של התובע על הנסיבות אשר גרמו לאירוע הנזק , הוא התרחשות מעשה הנזיקין (ראה לעניין זה ע"א 377/85 נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב 153). אין ספק כי במועד השריפה לא ידע המבוטח (התובעת) ולא יכול היה לדעת על הנסיבות הקונקרטיות אשר הביאו לקרות הנזק. כאמור, סיבת פריצת השריפה נותרה בגדר תעלומה. לעניין התנאי השני, תנאי השליטה בנכס, המבחן הראוי לתנאי זה אינו טכני ואינו מבוסס על חזקה מלאה רצופה ובלעדית בנכס המזיק אלא הנו מהותי קרי, הוא בוחן אם הזיקה של הנתבע לנכס מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה למנוע את התרחשות התאונה (ראה ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי ואח' , פ"ד מט 8). נשאלת השאלה האם ליבואן הטלויזיה הייתה היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה או שמא למבוטח אשר החזיק את המכשיר בביתו. לא הוכח בפני כי היבואן/המשווק של הנכס היה במועד האירוע בעל שליטה בנכס המזיק. הטלויזיה נמכרה בתאריך 24.8.00 , בשלב זה יצאה הטלויזיה מחזקתה הפיזית של הנתבעת והועברה לחזקתו של המבוטח. תעודת האחריות ניתנה למשך שנה מיום הקנייה שבה אחראית הנתבעת לתחזוקת הטלויזיה ולתיקון הליקויים בה, תקופה זו הסתיימה טרם קרות האירוע. לא נראה כי יש לייחס למישהו זולת המבוטח התערבות פעילה במצב העניינים שיכל לגרום או לתרום למה שאירע. ככל שרב יותר חלוף הזמן בין קניית הציוד והתקנתו בבית המבוטח לבין מועד קרות התאונה, יקשה על התובע להרים את נטל השכנוע בטענה כי היבואן הוא האחראי לתאונה בשל התרשלותו. לטענת הנתבעת, הטלויזיה היוותה חלק ממשלוח שיובא מסין ע"י הנתבעת ושהתה במחסני הנתבעת "לא יותר מחצי שנה". בעניין זה יצוין כי התובעת לא הוכיחה כי הנכס היה במחסני הנתבעת זמן רב מהנדרש, דבר אשר פגם בטלויזיה ותרם להיווצרות הנזק. נראה כי השליטה האפקטיבית במהלך ולאחר סיום שנת האחריות נותרה בידי המבוטח משום שהוא האחראי להפעלה, לאחזקה שוטפת ולשלמות מכשיר הטלויזיה ועל כן תנאי השליטה לא התקיים. לעניין קיומו של התנאי השלישי, במקרה זה לא הוצגו בפני ראיות שיש בהן כדי להוכיח כי לכאורה אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר שנקטה אמצעי זהירות סבירים. תנאי זה מתקיים מקום בו מלמדת ההסתברות הכללית, כי במרבית המקרים התוצאה שנגרמה באה בשל רשלנות הנתבע. נראה כי בנסיבות האמורות לא עלה בידי התובעת להוכיח מהי הסיבה אשר גרמה לשריפה (בניגוד למקור השריפה), ולא הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס מסקנה כי אירוע הנזק מתיישב יותר עם רשלנות הנתבעת. לא הוכח כי ההסתברות שהנזק נגרם מרשלנות הנתבעת גבוהה מההסתברות כי היא נגרמה כתוצאה מגורם אחר שאינו כרוך בקיומה של התרשלות כזו. ייתכן כי הטלויזיה נפגמה כתוצאה מגורמים אחרים במהלך הזמן שהיא הייתה ברשותו של המבוטח, ייתכן כי היא נפלה ונפגמה, ייתכן כי נשפך עליה נוזל וכיוצב' . כמו כן לא הוכח כי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות סבירים. לא הוכח כי מכשיר הטלויזיה היה במחסני הנתבעת זמן רב, לא הוכח כי הנתבעת מכרה מוצר פגום וכי הנתבעת לא בדקה את תקינות הטלויזיה. לאור שילובם של הגורמים שצויינו לעיל, סיום תקופת האחריות, אי-גילוי פגם בטלויזיה, אי-הוודאות ביחס לסיבת התאונה, והעדר כל אינדיקציה בדבר מעשה או מחדל רשלני מצד הנתבעת באופן כללי, אין מקום לקביעה שעובדות המקרה מצביעות יותר על האפשרות שהיתה כאן רשלנות מצד הנתבעת. לאור האמור לעיל, לא ניתן להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" הקבוע בס' 41 לפקודה, ועל כן נטל השכנוע נותר רובץ על התובעת ואינו עובר אל כתפי הנתבעת, וכאמור זו לא הרימה אותו. דבר מסוכן בסיכומיה התייחסה הנתבעת לטענת התובעת כי מכשיר הטלויזיה הנו "דבר מסוכן". לא מצאתי בכתב תביעתה ובסיכומיה כי התובעת טענה לחלותו של ס' 38 הקובע שאם הוכח שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שיחוב עליה. כל אשר טענה התובעת היה כי הנתבעת ייבאה ושיווקה מכשירים לקויים, לא בטיחותיים, שאינם אלא חיקוי זול של מותגים שנחשבים אמינים ואיכותיים. המבחנים אשר נקבעו לקיומו של דבר מסוכן נקבעו בע"פ 74/62 פישמן נ' היועמ"ש, פד"י י"ז(2) 1478 אינם מתקיימים במכשיר טלויזיה. כיום קיים מכשיר טלויזיה או לעיתים מספר מכשירי טלוויזיה בכל בית, אף בשימושם של ילדים קטנים. בהפעלת הטלויזיה והשימוש בה לא כרוך סיכון, ואין הוא מצריך מידת זהירות מיוחדת. על כן אני דוחה את הטענה כי מכשיר הטלויזיה הנו מכשיר מסוכן. נזק הנגרם ע"י אש התובעת טענה כי במקרה דנן חל ס' 39 לפקודת הנזיקין הקובע : "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". סעיף זה קובע מספר תנאים אשר בהתקיימם יוטל נטל הראיה על הנתבע. התנאי הראשון הינו מקור הנזק - הנזק צריך להיגרם על ידי אש או עקב אש. בהתקיים תנאי זה, יש לבחון האם יש לנתבע אחריות ישירה להתלקחותה של האש, זאת אם הוא עצמו הבעיר אותה או שהיה אחראי להבערתה. אולם, אף אם אין לו אחריות ישירה אזי אם הינו תופש המקרקעין או בעל המטלטלין אשר מהן התפרצה האש, אף אז תחול הוראת סעיף זה. ( לעניין זה ראה ת"א (ירושלים) 3427/01 - המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אלדור מחשבים בע"מ ואח' ואח' . תק-מח 2005(2), עמ' 3817). מקור הנזק כפי שנקבע לעיל הנו אש אשר פרצה ממכשיר הטלויזיה . לא הוכח בפניי כי לנתבע יש אחריות ישירה להבער האש במטלטלין קרי, במכשיר הטלויזיה . לעניין מהות הבעלות במטלטלין, כבר קבע השופט מ' שמגר בע"א 645/77 דוד גנור נ' מדינת ישראל. פ"ד לד(1), 766 (להלן: "פרשת גנור"), כי כאשר מדובר במכשיר חשמלי אשר ניתן לניזוק רק לשם שימוש והפיקוח נותר בידי הבעלים הרי, שלעניין סעיף זה, יראו את המתקין ונותן השירות כבעלים האחראי לשלמותו החייב לפרוק מעצמו בין היתר, גם את האחריות לאש היוצאת לפתע מן המכשיר, אם סיבתה איננה ידועה". (שם, עמ' 772-773). במקרה דנן הבעלים של הטלויזיה הוא המבוטח ולא הנתבעת ועל כן, במקרה דנן אין מקום להחיל את מסקנות פרשת גנור העוסקות בעובדות שונות לעניין הבעלות. על כן לא חל סעיף 39 לפקודת הנזיקין, ומכאן שהנטל נותר בידי התובעת להוכיח את עילת התובענה. עוד טענה התובעת כי הנתבעת כיבואנית התרשלה מהרגע שבו נרכש מכשיר הטלויזיה ועליה מוטלת האחריות לשימוש היומיומי בו. התובעת עשתה אנלוגיה לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם -1980. ברי, כי אין מקום להשוואה זו מאחר שהחוק הנ"ל מטיל חבות על יבואן בשל נזקי גוף שנגרמו עקב מוצרים פגומים אשר יובאו על ידם וכאן עסקינן בנזקי רכוש. על כן גם טענה זו נדחית. הוכחת סכום התביעה אין חולק כי תביעת תיחלוף מותנית בתשלום בפועל של סכום התביעה למבוטח. במקרה דנן התובעת תמכה את תביעתה על סך של 52,366 ₪ בחוות דעת שמאי, מר יוסף קוזי. התובעת לא הוכיחה כי שולם סכום התביעה למבוטח, לא הציגה בפני ביהמ"ש קבלה או אישור המעידים על תשלום כלשהו למבוטח. המבוטח בתצהיר עדות ראשית מטעמו לא הצהיר כי חברת הביטוח שילמה לו את סכום התביעה אלא רק הצהיר כי : "כתוצאה מהתאונה נגרמה לתכולת הדירה נזק אשר הוערך ע"י שמאי בסלך של 52,366 ₪ ". התובעת ציינה בכתב תביעתה : ”מצ"ב הוראת תשלום של התובעת מסומנת ג' ומהווה חלק בלתי נפרד מתביעה זו". כן טענה כי הוראת תשלום זו הנה רשומה מוסדית על פי הגדרתה בפקודת הראיות וככזו מוכחת אמינות תוכנה, וכי לא הייתה התנגדות להגשתה ועל כן תיחשב כמוגשת על כל הכלול בה. טענה זו אין לה על מה שתסמוך. בפועל, ולאחר שטרחתי ועיינתי שוב ושוב במצורפים לתביעה לא מצאתי כי כלל צורף בפועל לכתב התביעה נספח ג' הנ"ל (צורף רק העתק הרשימה לפוליסה). מכל מקום, אין בצירוף מסמך לכתב התביעה כדי להפכו לראיה בתיק אוטומטית. על מנת שמסמך זה יהווה חלק מחומר הראיות היה על התובעת לצרפו כראיה בשלב הצגת הראיות, משלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. כמו כן, על מנת שמסמך ייחשב כרשומה מוסדית על המבקש להגישו להוכיח שנתקיימו מספר תנאים המוכיחים כי מדובר אכן ברשומה מוסדית. הוכחת תנאים אלה נעשית דרך כלל באמצעות תצהיר. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי לא הוכח בפני כי סכום התביעה שולם למבוטח. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ ומע"מ כדין תוך 30 יום מהיום שאם לא כן אשר ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. כמו כן תשלם התובעת לנתבעת בגין שכר עדות ומומחים הוצאות בסך של 1,000 ₪. טלויזיהשריפה