השלמת פרטים בשיק ללא הרשאה הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בשיק בסכום 1,290,000 ₪. השיק ערוך לפקודת מר עופר רביע (להלן: "רביע"), זמן פרעונו של השיק לתאריך 7.4.05 והוא נושא חתימת הנתבעת. רביע היה שותף בחברת ניו דין מערכות פיננסיות בע"מ (להלן: "החברה") יחד עם מר דורון בן שושן, לוֹ היתה נשואה הנתבעת. השיק האמור הוסב לתובע, וכאשר זה ניסה לפדותו בבנק גילה כי הנתבעת סגרה את חשבונ?. השטר הוגש לביצוע בהוצאה לפועל. לאחר שניתנה רשות להתגונן, עקב טענה לחריגה מהרשאה, הובאה התביעה לפניי. טענות התובע: 2. התובע הלווה לרביע, במהלך חודשים ספטמבר-דצמבר 2004, סך 603,000 ₪ בתוספת ריבית חודשית של 1.5%. מועד הפירעון נקבע ליום 15.2.2005. מר רביע הציג היקפי פעילות גדולים של החברה ונתונים אלה הניחו את דעתו של התובע כי הלוואותיו יוחזרו. 3. משחלף מועד הפירעון, סר התובע למשרדיו של רביע שם פגש את מר אלון שם טוב, שגם ממנו לווה רביע כספים. מספר ימים לאחר פגישה זו, מסר רביע לשניהם השיק נשוא התביעה, חתום ע"י הנתבעת והרשום לפקודת מר רביע. מר רביע ביקש שהשיק יופקד רק בחודש אפריל. 4. בחודש אפריל, התבקש התובע שוב והסכים, הפעם על ידי מר רביע ומר בן שושן להמתין עם הפקדת השיק שכן הנתבעת בעיצומו של הליך מכירת דירתה ורכבה לשם מימון כיסוי השיק. בחודש מאי, לאחר שגילה כי הכספים ממכירת הרכב והדירה בסך כולל של 800,000 ש"ח הופקדו בנאמנות אצל עו"ד שי ניצן, הפקיד התובע את השיק אך נוכח לגלות שחשבון הבנק נסגר. משכך הוא תובע את סכום השיק, 1,290,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 5. לטענת התובע הוא נתן תמורה לרביע בעד השיק. התובע הוא אוחז כשורה, הזכאי להיפרע מהשיק שסוחר לו בהיסב על ידי רביע. טענות הנתבעת: 6. השיק הנדון נמסר למר רביע שלא בידיעתה או בהסכמתה. הנתבעת לא קיבלה בעבור השיק כל תמורה. 7. פרט לחתימתה, הנתבעת לא מילאה את פרטי השיק. פרטים אלו, מולאו והשיק נמשך לאחר שהנתבעת סגרה את חשבון הבנק שלה, בשל חשש לעשיית שימוש לרעה ע"י צד ג' ללא ידיעתה [ת/8]. 8. השיק נמסר לרביע ללא הרשאתה, כשאין בו כל פרטים, זולת חתימתה. הואיל והשיק נמסר לרביע תוך חריגה מהרשאה ואף הפרטים בו הוספו תוך חריגה מהרשאה, אין היא חייבת עוד על פי השטר. 9. בדיון שנערך לפניי העידו: מטעם התובע: התובע ומר אלון שם טוב. מטעם הנתבעת: הנתבעת בעצמה ומר בן שושן. דיון: 10. התובע העיד לפניי שקיבל את השיק כנגד הלוואות שסיפק למר רביע בסוף שנת 2004 [סעיפים 2-7 ל-ת/1]. ההלוואות סופקו מידי חודש בחודשים ספטמבר 2004 עד דצמבר 2004. סכומה של כל הלוואה נע בין 106,000 ₪ לבין 275,000 ₪. 11. התובע, שהתרשם מהיקף עסקיו של רביע, מהמשרדים המפוארים ומרכב היוקרה בו נסע רביע, לא חשש להמשיך ולהלוות לו כספים. על פי גרסתו, בחודש דצמבר 2004 או בסמוך לכך, הוא זומן לפגישת עסקים במטרה להגדיל את היקף השקעותיו, אך דחה הצעה זו. 12. במהלך חודש פברואר 2005, משהגיע המועד המיועד לפירעון ההלוואות שנטל רביע מהתובע, הגיע זה למשרדיו. אז פגש את מר אלון שם טוב. בפגישה סמוכה, כך על פי הנטען בתצהירו של התובע, הודיע להם רביע כי אינו יכול לעמוד בפירעון ההלוואות. על כן מסר להם, לתובע ולשם טוב, את השיק נשוא התביעה שלפניי. 13. התובע העיד לפניי לעניין האופן בו קיבל את השיק לידיו: "ש. מי מילא את הסכומים ואת התאריכים ואת השמות בשיק שאנו מדברים עליו. ת. לא יודע. ש. עשו זאת בנוכחותך ת. לא. השיק יצא מהארנק של רביע עופר בנוכחות עופר בן שושן [צ.ל. "דורון בן שושן"- א.ש.], אני לא הלכתי עם השיק לפוליגרף לבדוק מי נתן אותו." [פר' עמ' 22 ש' 26-30] 14. מר בן שושן העיד בתצהירו [סעיף 15 ל-נ/8] שהשיק יצא מידיו לידי מר רביע כשהוא חתום ע"י הנתבעת, הא ותו לא. ובחקירתו הנגדית לפניי, הוסיף: "ש. יש לך הוכחה, מסמך בכתב שההמחאה של תיק זה, יצאה על החלק? ת. היא חד משמעית יצאה על החלק, מדובר בכתב ידו של רביע, היא נכתבה בלחץ של אנשים שיושבים מאחוריי." [פר' עמ' 45 ש' 17-18] 15. בגירסה דומה מחזיק אף מר אלון שם-טוב, שהשיק הנדון נועד לכסות גם חובות מר רביע אליו. כך העיד לפני אודות מעמד מסירת השיק: "... אמרו לי לבוא עוד כמה ימים, אחרי יומיים או שלוש הגענו ואז עופר מסר את השיק, בנוכחות דורון. ... ש. ... מי אמר לרביע לרשום את השם של התובע ת. אני והתובע סיכמנו. ש. מי נכנס ואמר לו תרשום ת. שנינו אמרנו לו. השיק הקודם כל כשאנחנו הגענו לפגישה השיק נשלף מעופר, הוא היה מלא, לא ישבו ומילאו אותו מילאנו. [פר' עמ' 29 ש' 13-14 ועמ' 31 ש' 14-18] 16. עדויות אלה משתלבות בגרסתה של הנתבעת שהודתה כי חתמה על השיק הנדון [פר' עמ' 48 ש' 4-5], אולם לטענתה שאר הפרטים לא מולאו על ידה. 17. התרשמתי מן העדויות שלפניי ואני קובע שהתובע קיבל את השיק באופן הבא: מר בן שושן מסר את השיק "על החלק" למר רביע, כשהוא ריק מפרטים כלשהם, זולת חתימתה של הנתבעת. מר רביע מילא את פרטיו על השיק כמוטב, את הסכום ומועד הפירעון. לבקשתם של התובע ומר אלון שם טוב ובנוכחותם, הוסיף רביע חתימת היסב בגב השיק ומסר אותו לתובע. 18. הנתבעת העידה לפניי כיצד נתנה הרשאה בעלה דאז, מר בן שושן, הרשאה לפעול עצמאית בחשבון הבנק שלה: "ש. למי מסרת אותו על החלק. ת. לבעלי, שהיה אז. דורון בן שושן. ש. האם נתת את הרשאתך לדורון לפעול מחשבון 126. ת. כן. יש הסכם. ש. עשית זאת לפי ההסכם. ת. בוודאי. ש. האם נתת לדורון לבקשתו פנקסי שיקים חתומים על ידך. ת. הוא קיבל שיקים חתומים על ידי ופעל דרך החשבון הזה עצמאית. לי לא היה מושג מה היה קורה בחשבון." [פר' עמ' 48 ש' 8-16] ובהמשך: "ש. האם יש לך איזה שהוא מסמך בכתב שאוסר עליו להעביר שיק על החלק למישהו אחר ת. לא" [פר' עמ' 48 ש' 28-29] ועוד: "האם היתה הגבלה בחשבון הבנק על גובה השיקים שימשכו. ת. שאלת אותי כבר ואמרתי שלא. ש. האם את הגבלת את דורון בשרטוטים על גבי השיקים, קרוס ת. לא. לא הייתי פעילה בחשבון. אני האמנתי בו, הוא היה בעלי ... האמנתי בו, הוא היה בעלי, לכן פתחתי את החשבון, עבור העניין הזה." [פר' עמ' 49 ש' 25-28, עמ' 50 ש' 1] 19. מתוך עדותה של הנתבעת עולה, שהחשבון נפתח על שמה הואיל ומר בן שושן היה "לקוח מוגבל": "ת. לא. לא הייתי פעילה בחשבון. אני האמנתי בו, הוא היה בעלי ... האמנתי בו, הוא היה בעלי, לכן פתחתי את החשבון, עבור העניין הזה." .... ש. האם בעלך היה מוגבל בבנקים באותה תקופה שהייתם נשואים ת. כן. זו הסיבה שפתחתי את חשבון הבנק על שמי" [פר' עמ' 49 ש' 28 ועמ' 50 ש' 1-4] 20. מתוך עדותה של הנתבעת, עולה כי חשבון הבנק ממנו נמשך השיק, שימש כ"חשבון קש" עבור מר בן שושן. הטעם כך היה, כפי שהעידה הנתבעת, היותו של מר בן שושן "לקוח מוגבל", שנאסר עליו על פי חוק למשוך שיקים או לפתוח חשבון בנק. 21. הנתבעת ומר בן שושן, הסדירו את מערכת היחסית המסחרית ביניהם בכמה הסכמים. המוצגים שהובאו לפניי מחזקים את מסקנתי, שהנתבעת נתנה את הסכמתה לשימוש הזה בחשבון הבנק שנפתח על שמה. כך, על פי סעיף 5 להסכם הממון [נ/1], הוסכם במפורש שחשבון הבנק ממנו נמשך השיק, יהיה רשום ע"ש הנתבעת, אלא שבד בבד חתמה הנתבעת על יפוי-כוח בלתי חוזר [ת/1] המאפשר לעורכי דינה לעשות כל פעולה בחשבון לטובת דורון בן שושן או צד ג' שמר בן שושן יורה עליו. כך, גם הנתבעת חתמה על כתב הוראות בלתי חוזרות [ת/6] בו היא מורה לבנק לאומי בו מתנהל החשבון להעביר למר שושן את כל הזכויות בחשבון. כל אלה מביאים למסקנה אחת בלבד - הנתבעת נתנה למר בן שושן היתר בלתי מוגבל לפעול בחשבונ?, כשלוח מטעמה. 22. אלא, שהיחסים בין הנתבעת ומר בן שושן עלו על שרטון. כבר בחודש ינואר 2005, עוד בטרם התרחשה הפגישה במשרדיו של רביע, בוטל ייפוי הכוח מצד הנתבעת. עניין זה עולה מפורשות מ"נספח להסכם הנישואין" שהוצג לפניי [נ/2]. וזו לשון אחת מתניות ההסכם: "הצדדים מצהירים כי הם מסכימים ופועלים במיידי לסגירת חשבון 1, שמספרו בספרי הבנק הינו 21126/32, בבנק לאומי הרצליה פיתוח הרשום על שם דנה לוי בן שושן במיידי" [סעיף 2 לנ/2] 23. השיק נשוא ענייננו, נמשך מחשבון בנק לאומי מספר 21126/32, שנזכר בתיקון להסכם הממון, נ/2. התיקון להסכם הממון, יש בו כדי לבטל באופן מיידי את ייפוי הכוח שנתנה בזמנו הנתבעת למר בן שושן [מוצג ת/6 נושא תאריך 15.3.04]. יתר על כן, כעולה ממוצג נ/2, הוא הוגש לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, והוא נושא את חתימתו של כב' השופט שנהב מתאריך 31.1.05. הנני קובע, איפוא, כי כבר בתאריך ה- 21 לחודש ינואר 2005, הנתבעת ביטלה את ייפוי הכוח שנתנה למר בן שושן לפעול בחשבון 21126/32. ממילא בוטל ייפוי הכוח שנתנה לו [ת/6] ולסחר שיקים על החלק, שנחתמו על ידה. 24. כאמור, השיק נשוא דיוננו, נמסר למר רביע על ידי מר בן שושן בחודש פברואר 2005. היה זה למעלה מחודש ימים לאחר שהנתבעת ביטלה את ייפוי הכוח למר בן שושן. 25. היחסים בין הנתבעת לבין מר שושן הם יחסי שולח-שלוח כפי שהם מוגדרים בחוק השליחות תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"). הנתבעת ייפתה את כוחו של מר בן שושן [ת/1 ו- ת/6] לפעול בחשבון הבנק שלה, לרבות מילוי הפרטים בשיקים בחתימתה. הנתבעת מסרה למר בן ששון שיקים חתומים בחתימת ידה. לאחר שיפוי הכוח בוטל, העביר בן שושן את השיק נשוא הדיון למר רביע על מנת שזה ימלא הסכום הרצוי לו. בסיחור השיק לידיו של רביע פעל בן שושן בניגוד מוחלט למוסכם עם הנתבעת ולמעשה סיחר את השיק בהיעדר הרשאה. 26. נפקות סיחורו של השיק בהיעדר הרשאה הינה יצירת פגם קנייני בשיק. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"א 6553/97 חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345 , 354-355 (1998): "לית מאן דפליג, כי התנאי הנ"ל, שהנו תנאי במסירה על פי סעיף 20 ב (2) לפקודת השטרות, הופר. לקביעה זו מספר השלכות: ראשית, עקב סיחורו של השטר בניגוד לתנאי האמור נפגמת זכות הקניין של הנעבר, באופן המעניק למושך טענת הגנה שטרית, המהווה עילה לגיטימית לביטול השיקים; שנית, על מנת להתגבר על טענת הגנה זו, על אוחז השטר - המשיבה - התובע מכוחו, להוכיח, כי אחיזתו בשטר הנה במעמד של אוחז כשורה." 27. סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובע את התנאים לאחיזה כשורה בשטר כקבלתו בעד ערך; בתום לב; היותו של השטר תקין ומלא ע"פ מראהו; ונטילתו לפני שעבר מועד פירעונו. סעיף 91 לפקודה קובע שתום הלב הדרוש על מנת להיות אוחז כשורה הינו תום לב סובייקטיבי, קרי יושר הלב, בעת סיחור השטר שלא ידע אודות הפגם. מעמדו של אוחז כשורה מפורט בסעיף 37(2) לפקודה וקובע כי הינו נקי מכל פגם קנייני שיכול ועבר עם השטר. 28. גרסתו של התובע ושם טוב, כי הילוו כסף למר רביע ובתמורה לכך קיבלו לידם את השיק נשוא דיוננו - לא נסתרה. במועד סיחור השיק לתובע היה השיק מלא ותקין על פניו, במובן זה השיק סוחר לאחר שרביע השלים בשיק את הפרטים, זאת בנוכחות בן שושן, שם טוב והתובע. הכלל בדבר השלמת פרטים בשטר מופיע, כחזקה חלוטה, בסעיף 19(ב) לפקודה. על פי הוראה זו, קמה חזקה חלוטה ששטר הושלם בתוך זמן סביר ולפי ההרשאה שניתנה. פרופ' ש' לרנר בספרו דיני שטרות [מהדורה שניה, 2007, עמ' 449] הוסיף לעניין זה: "מי שהוציא מסמך לא שלם נטל על עצמו סיכון, כי אחר ישלימו תוך חריגה מהרשאה. המושך היה יכול בנקל למנוע את הנזק על ידי הוצאת מסמך שלם, ועליו לשאת בתוצאות מעשהו." 29. סיכומו של דבר - השיק הועבר לידי התובע כשהוא תקין על פניו ובעד ערך. 30. התובע העיד לפניי אודות נסיבות קבלת השיק: "אני הסברתי שמועד השיקים של רביע היו צריכים להיפרע הם קבעו איתי פגישה ואמרו לי שהחברה הולכת לדירוג בורסאי, שאני לא כ"כ מבין בזה, והם אמרו לי שדורון בן שושן כיוון שנשוי לדנה בן שושן, שאני לא מכיר בחיים, שיש לה בית יוקרתי ברמת פולג, ויש לה ג'יפ יוקרתי ובעלה נוהג על אוטו BMW שהיה שווה בסביבות 700,000 ₪, כך שהבנתי שלא צריכה להיות לי בעיה. את השיק קיבלתי מרביע בנוכחות דורון בן שושן. [פר' עמ' 14 ש' 21-25] ובהמשך: "כשאני קיבלתי את השיק הכל בבית היה בסדר, לא היה עניין של גירושין, ממה שאני הבנתי מבן שושן. לא הייתי אצלהם בחיים בבית." [פר' עמ' 18 ש' 10-11] מעדותו של התובע לעיל עולה כי התבסס על דבריהם של מר רביע ומר בן שושן אודות מקור השיק, וכיסויו - התובע סבר בתום לב שהשיק שקיבל לידיו הינו מלא ותקין בכל המובנים. יתירה מכך, הסתמכותו של התובע על מצגיהם של בן שושן ורביע, הינה סבירה, בהתחשב במערכת היחסים ששררה בין הנתבעת לבן זוגה דאז, עד לסוף חודש ינואר 2001. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע הינו אוחז כשורה בשטר. 31. משקבעתי שהתובע הינו אוחז כשורה בשיק, הרי הוא מתגבר על הפגמים שנפלו בסיחור השיק, וכך נקבעו הדברים מפיו של השופט זוסמן באחת הפרשות שנדונו בבית המשפט העליון [ע"א 205/61 סנדרובסקי נ' "שירטקו" בע"מ, פ"ד ט"ו (3) 2451, 2453 (1961)]: "אין מניעה לכך, שבמקביל להוצאת מסמך סחיר ("לפקודת פלוני") יתנה עושה השטר עם הנפרע, כי הנפרע לא יעשה שימוש בזכות הסיחור שניתנה בידו על פי המסמך, ואם הפר הנפרע את ההסכם שעשה וסיחר את השטר לאדם אחר - נפגמה זכות הקניין של הנעבר, והוא לא יהא זכאי להיפרע מעושה השטר אלא אם היה אוחז כשורה הרשאי לאכוף את פרעון השטר על אף הפגם.." בפרשה אחרת נקבע, שגם במקרה של מעילה באמון ממש, גוברת זכותו של האוחז כשורה בשטר הוא זכאי לאכוף את פירעון השטר על עושה השטר: "מתכונותיו של אוחז כשורה, שהוא מרפה פגמים בזכותו קניינו של המסח, ואחד הפגמים הנזכרים בפקודה (סעיף 28(ב)) הינו סיחור השטר אגב מעילה באמון" [ע"א 323/61 "ינון" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' נ' יוסוביץ, פ"ד טו 2292, 2295 (1961). 32. סיכומו של דבר, חרף קביעתי כי השיק נמסר על ידי בן שושן לרביע תוך מעילה באמונה של הנתבעת ולמרות שדבק בו פגם קנייני, הרי משהגיע השיק לידיו של אוחז כשורה, התובע, נרפאו תחלואיו של השטר והתובע זכאי לאכוף את פירעון השיק כנגד הנתבעת. 33. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 34. סוף דבר - התביעה מתקבלת במלואה. ההליכים בתיק הוצל"פ 1 - 05 - 07198 - 18 ימשכו כסדרם. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט: אגרת בית משפט, ההוצאות שנפסקו בהליך ההתנגדות לביצוע השטר ובנוסף בשכ"ט ב"כ התובע בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכומים אלה ישולמו לא יאוחר מיום 2.4.08 שיקיםהשלמת פרטים