לפני בקשה לדחיית העיון בדוח החוקר מטעם כלל חברה לביטוח בע"מ, התובעת, עד לאחר שיעידו הנתבעים. הבקשה לדחות את העיון בדוח חקירה היא, לכאורה, בקשה שגרתית בהליכים הנדונים בפני מדי יום ביומו, אלא שבכל זאת מדובר במקרה מיוחד: בתביעה שלפני תובעת חברת הביטוח, אשר ביטחה כלי רכב שבו נהג הנתבע 1 והשייך למבוטחת - הנתבעת 2, החזר של תגמולי ביטוח ששילמה לנתבעת 2 בגין ארוע תאונה, בו ניזוק, לפי הנטען, כלי הרכב המבוטח. לטענת התובעת, נודע לה בדיעבד, שכל הפרטים שמסר לה הנתבע 1 אודות התאונה אינם נכונים, וזאת בלשון המעטה. לטענת התובעת, הנתבע 1 חבר עם אדם אחר להונות אותה ולקבל תגמולי ביטוח במרמה. הדבר צלח, התובעת שילמה למבוטחתה - הנתבעת 2 - כ-30,000 ₪, ואת החזרתם היא תובעת בתביעה שלפני. התביעה בעיקרה מבוססת על ממצאי החקירה, ובממצאים הללו, מבקשת התובעת, לדחות את העיון. במילים אחרות, התובעת מבקשת, למעשה, לשנות את סדר הבאת הראיות, שכן היא מבקשת לחשוף ראיותיה רק לאחר שיחשפו ראיות ההגנה, ויותר מכך - רק לאחר שהנתבעים גם יעידו (יש לזכור שהתביעה הוגשה בסדר דין מהיר, בו על כל צד לצרף מסמכיו כבר לכתבי הטענות, כמצוות תקנה 214ח(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). לטענת התובעת, אין נפקא מינה לכך שהמבקשת היא התובעת, ובשם העקרון שעומד בבסיס ההלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (להלן - הלכת סוויסה), אין לאפשר לנתבעים להכין מראש גרסה, שתתאים עצמה לראיות התביעה. כאשר המטרה העומדת לנגד עיני בית המשפט היא חקר האמת, יש מקום לסטות מסדרי הדין הרגילים ולעשות שימוש בתקנה 168 לתקנות, גם במקרים בהם המבקש הוא התובע, וזאת - כאשר ראיותיו נועדו לגרום לקריסת גרסת הנתבע. הנתבעים מתנגדים לבקשה וטוענים, שהנושא בנטל הראיה והשכנוע הוא התובע. התובע צריך, לפיכך, לפתוח בדיון. יכול שבמהלך הדיון תקום, בנוגע לעובדה שיש עליה מחלוקת, חזקה מן הדין הפועלת לטובת הצד שנשא קודם לכן בנטל, והיא תגרום להעברת הנטל ליריבו, אך תחילה על התובע להביא עדות מספקת להוכחת תביעתו הוכחה לכאורה, ורק אם עשה כן - עוברת החובה לנתבע. לענין הלכת סוויסה - מדובר בתביעת פיצויים בשל נזקי גוף, ופסק הדין אינו פסק דין גורף. אמנם, לבית המשפט שיקול דעת בלתי מוגבל אם לדחות את העיון בראיה, אך תוצאת הפעלת שיקול הדעת במקרה דנן צריכה להיות דחיית בקשת התובעת על הסף. דיון והכרעה במקרה מתאים רשאי בית המשפט שלא להתיר עיון במסמך שנטענה לגביו טענת חסיון, הכל - בהתאם להוראת תקנה 119 לתקנות. בנוסף, בהתאם לתקנה 112 לתקנות, רשאי בית המשפט לדחות את המועד לגילוי מסמכים למועד אחר, או לתת כל צו אחר הנראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים. כשם שרשאי בית המשפט לדחות את הגילוי למועד אחר, כך רשאי הוא לדחות גם את העיון למועד אחר. ההלכה בענין זה היא זו שנקבעה בענין סוויסה. האם המקרה שלפני נופל בגדר הלכת סוויסה? כאשר טענת המבטחת היא שהתובע מנסה לרמות אותה, שכן מקרה הביטוח לא התרחש כלל, או לא התרחש כנטען, זהו סוג המקרים אליהם מתייחס, במפורש פסק דין סוויסה: "בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות" (עמוד 527 לפסק הדין). ההדגשות הוספו. במקרה דנן, מבלי לחשוף בהחלטתי את תוכנו של דוח החוקר, ניתן לומר שהוא כולל מידע, שהנתבעים עשויים לנסות "להתיישר" על פיו. ואולם, הלכת סוויסה דנה במקרה שבו המבקשת היא הנתבעת, ושראוי בו שהתובע יציג ראיותיו מבלי שתהיה לו, טרם ההצגה, אפשרות לעיין בו ו"ליישר קו" בהתאם לקלפים שבידי הנתבעת. הרציונל באותו מקרה הינו שתחילה על התובע לבסס את עילת תביעתו, ולהראות שמקרה הביטוח התרחש, כפי שהוא טוען, ואם יצליח לעשות כן, מן הסתם יקטן מאד משקלן של הטענות שבפי הנתבעת, העולות מדוח החקירה. במקרה שלפני, התובעת היא שצריכה לבסס תחילה את תביעתה, המושתתת על טענת המרמה. היא מבקשת למעשה להפוך את סדר הבאת הראיות, שכן הדוח על צרופותיו הוא הראיה היחידה שבידי התובעת. בקשה דומה (ואף גורפת פחות, שכן באותו ענין נתבקשה דחיית עיון לגבי ראיית תביעה מסוימת, ולא לגבי ראיית התביעה היחידה), נדונה בת"א (ת.א) 13869/04 שמואלי ואח' נ' עמיר עמנואל פיתוח ויזמות השקעות 1998 ואח' (ניתן ביום 27.1.05 על ידי כבוד הש' מארק) ונדחתה, בעיקר מהטעם שמדובר בבקשה של התובע. ר' גם החלטת כבוד השופטת אביגיל כהן בבש"א 162583/07 בת"א (ת.א) 35338/06 אחיקם ביתן ואח' נ' שביון רמי ואח' (ניתנה 13.6.07) באותו ענין. לענין הטענה שניתן לעשות שימוש בתקנה 168 לתקנות: הטענה לא פורטה, ואינני יודעת בדיוק למה התכוונה התובעת, אך נפסק ברע"א 6283/93 ד.דני חברה לבניין והשקעות בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 642-643 כך: "כידוע, נקבע סדר הבאת הראיות בתקנות 158 ו-159, כאשר התובע קורא לעדיו בזה אחר זה, וכל אחד מהם עשוי להיחקר בחקירה ראשית, בחקירה שכנגד ובחקירה חוזרת, ולאחר מכן קורא הנתבע לעדיו והם עשויים להיחקר באותו סדר; והיפוכו של דבר כשנטל השכנוע מוטל על הנתבע. לפי התקנות האמורות אין, בדרך כלל, הנתבע (או התובע, לפי המקרה) מביא את ראיותיו, כל עוד לא נסתיימו, בשלב הראשון, ראיותיו של בעל הדין שכנגד והוא הכריז ש"אלה עדיו", ורשאי הוא שלא להביא ראיות כלל (דבר שיש בו כדי להשפיע על סדר הבאת הסיכומים: (תקנה 158(3) ו-(5)). תקנות 143(5) ו-168 הסמיכו את בית המשפט להורות לבעל דין "כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר על עדותו..." ותקנה 169(ב) קובעת כי: "תצהירו של עד שהוגש לבית המשפט יבוא במקום חקירה ראשית, אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, להחליט שהעד יעיד בחקירה ראשית גם בעל פה בנושאים שיקבע בית המשפט". אין בתקנות האמורות דבר שיש בו כדי לשנות מסדר הבאת הראיות בתקנות 158 ו-159 ומזכותו של בעל דין להודיע בתום שלב הראיות של בעל הדין שהתחיל בהבאתן, שאין ברצונו להביא ראיות... תקנות 143(5), 168 ו-169 אינן גורעות מאומה מסדר הבאת הראיות הרגיל הנזכר בתקנות 158ו-159. כל שהתקנות הראשונות מוסיפות לתקנות האחרונות הוא שהתצהיר ש"הוגש" לבית המשפט "יבוא במקום חקירה ראשית"." (ההדגשה הוספה - מ.ב.נ) התובעת הפנתה בבקשתה לשתי החלטות בהן הותר לתובע שלא להגיש תצהיר חוקר מראש. מהחלטת כבוד השופטת בהט בבש"א 3027/02 (במסגרת ת"א (ב"ש) 5812/01) אני למדה, שהתובעת הגישה ראיותיה כולן, בהן תצהירי עדות ראשית נוספים מלבד זה של החוקר, והותר לדחות העיון בתצהיר זה בלבד. כלומר - מדובר בראיה אחת, מיני ראיות נוספות. בענין שלפני, כאמור, מדובר בראיה יחידה, וכפי שהסברתי לעיל - זהו הבדל משמעותי. בבש"א 3120/01 (במסגרת ת"א (פ"ת) 6336/00) קבעה כבוד השופטת נד"ב, שדוח החקירה חסוי, כמסמך שהוכן לקראת משפט, והתובעת שם הודיעה במפורש שהיא אינה מתכוונת להגישו בכלל (היינו - לא דובר על דחיית עיון אלא על בקשת חסיון ממש). לפיכך, אין המקרה דומה לזה שלפני. באותו ענין הותר לדחות גילוי מוקדם של הודעות של עדים מסוימים. מההחלטה לא ניתן ללמוד מי הם אותם עדים ומה הן הראיות הנוספות שהתובעת הגישה, אך גם באותו ענין לא מדובר על בקשה לדחות את הגשתה של הראיה היחידה מטעם התובעת. למעלה מהצורך אציין, כי מקריאת דוח החקירה עולה שהממצאים שעליהם מבקשת התובעת להסתמך הם בחלקם הגדול כאלה, שהנתבעים לא יכולים להשפיע עליהם, ולגביהם - לא יכול ממילא להגרם נזק מחשיפת הדוח. לאור כל האמור, אינני נעתרת לבקשה והתובעת תחל בהגשת ראיותיה בתוך 60 יום מהיום. ניתנה היום, ד' בתשרי, תשס"ח (16 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים. מיכל ברק-נבו, שופטתהלכת סוויסהדו"ח חקירהחוקר פרטימסמכיםחברת ביטוחפוליסההלכות משפטיות