1. התובע טוען כי פוטר שלא כדין, ועקב כך - הוא זכאי לפיצוי מהנתבעת. מכאן - התביעה שבפנינו. 2. רקע כללי התובע הינו מהנדס בנין, בעל ותק מקצועי עוד משנת 65'. במקצועו עבד התובע בברה"מ ועלה לישראל בשנת 1994. הנתבעת היא חברה העוסקת בתכנון והקמה של מבנים ומתקנים. התובע, אשר עוד בברה"מ עסק בהגנת מבנים ומתקנים מפני רעידת אדמה, החל לעבוד אצל הנתבעת כמהנדס מתכנן (קונסטרוקטור) בדצמבר 2006 ועד שפוטר ביום 2.9.07. 3. טענות התובע: התובע טוען כי פוטר על רקע התנגדותו לשימוש בתוכנה לא חוקית של המחשב. לצורך תכנון שינויים קונסטרוקטיבים שנועדו לשפר את התפקוד של מתקני המסוע במפעלי ים המלח, ניתנה לתובע תוכנת "אתיר" בה חסר היה המודל הדינאמי. מדובר היה בגרסה מיושנת ולתובע לא היתה אפשרות מעשית לבצע את החישוב של היציבות הסיסמית. לאחר שנבחנו הצעות מחיר לתכנה חדשה, הורה המהנדס ריבקין לתובע להשתמש בעותק של תוכנה מברה"מ, שהועתקה שלא כדין מיצרן התוכנה בברה"מ והתובע סרב לעשות כן. המהנדס ריבקין טען שאין צורך לבצע חישובי יציבות כללית, כיוון שמדובר במבנה שקיים 20 שנה. התובע חש ברע עקב השיחה, ונשאר בביתו יומיים. במהלך ימי המחלה שלח התובע פקס למהנדס ריבקין הכולל בקשה לשים לב לחשיבות הרבה של ביצוע חשובי יציבות סייסמית באמצעות תוכנה מקובלת שנרכשה כדין, וזאת מתוך תחושת אחריות מקצועית. הפקס נשלח ביום א' בשעה 8:00, ובאותו יום בא התובע לעבודתו. במהלך העבודה, בשעה 10:00 קבל התובע מכתב פיטורין בו נדרש לעזוב את המקום לאלתר. לטענת התובע - פוטר בשל המכתב ששלח. 4. התובע טוען כי פעל מתוך חובה מקצועית. הוא פוטר שלא כדין על רקע הקפדתו על כללי העבודה המקצועית ודאגתו לבטיחות המבנה. התובע טען כי לא נערך לו שימוע. לפיכך - הוא תובע פיצוי בסך 50,000 ₪. לביסוס טענותיו הגיש התובע פסק דין מיום 20.12.04, שניתן על ידי השופט לובוצקי בו תבע מעביד קודם בגין "פיטורים שלא כדין" לאחר שעבד תקופה קצרה, וזכה כפיצוי בשתי משכורות. 5. טענות הנתבעת: הנתבעת כפרה בטענות התובע. לטענתה - פוטר הנתבע כיוון שלא עשה מלאכתו נאמנה ועל רקע יחסי אנוש גרועים. התובע אף ביצע עבודות פרטיות במהלך עבודתו אצל הנתבעת ללא אישור, ותוך שימוש במשאביה ועל כן פיטרה אותו לאלתר. התובע ידע היטב את סיבות פיטוריו. עם קבלת מכתב הפיטורים, החל התובע בהעתקת קבצים מהמחשב עליו עבד, ככל הנראה קבצים שכללו את עבודותיו הפרטיות ומחשש שמא יתגלו. עקב כך לא ערכה לו שימוע. באשר לפסק הדין שהגיש התובע, אין הוא בא להעיד אלא על כך שהתובע הינו "תובע שיטתי" הנוהג לתבוע את מעבידיו עם סיום עבודתו. 4. להלן - קביעתנו: התובע טוען כי פוטר "שלא כדין", ומתוך ראייה מקצועית לא נכונה של מעסיקו. כמו כן הוא פוטר ללא שימוע, ועל כן הוא תובע פיצוי בסך 50,000 ₪. פיטורים שלא כדין הם פיטורים שנעשו בניגוד להוראה האוסרת אותם, כגון - הוראה בחוק (עובד סטטוטורי), הוראה בהסכם קיבוצי, או פיטורים שרירותיים המנוגדים לחובת תום הלב של המעביד. למעסיק שמורה הפררוגטיבה הניהולית לפטר עובד כאשר עבודתו אינה נעשית לשביעות רצונו של המעסיק. אכן, גם הפררוגטיבה הניהולית כפופה לכללי הצדק הטבעי, חובת תום הלב, הגינות ומידתיות. פיטורים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית כפופים גם לחובת השימוע שאותה יש לערוך לעובד בלב פתוח ובנפש חפצה. 5. במקרה דנן, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת כי פיטוריו של התובע נבעו מכמה סיבות, שכולן יחד מצביעות על כך כי התובע לא ביצע עבודתו לשביעות רצון הנתבעת: התובע עסק בעבודות פרטיות בשעות העבודה, תפוקת העבודה שלו היתה נמוכה, יחסי האנוש עם עובדי הנתבעת היו גרועים מאוד, וכן גם עם לקוחות הנתבעת אשר דרשו מהנתבעת כי התובע לא יוצב מולם (ס' 2 לתצהיר הנתבעת). 6. התובע ניסה לטעון ולהוכיח כי הצדק עמו מהבחינה המקצועית. לענין זה אנו קובעים כי ההיבט המקצועי של התנהלות התובע, אף הוא מסור לפררוגטיבה של המעביד שגם הוא מהנדס במקצועו. לפיכך - אין אנו רואים צורך להכריע בשאלה האם צדק התובע מקצועית או לא. זאת ועוד, פיטורי התובע לא נבעו רק ממחלוקת מקצועית אלא מהתנהלות שלא היתה לרוחו ולשביעות רצונו של המעסיק. לפיכך - אנו קובעים כי סיבת פיטוריו של התובע היתה עניינית ולא ניתן לומר כי פוטר "שלא כדין". 7. ובאשר לזכות השימוע - התובע טוען כי פוטר על אתר, מבלי שניתנה לו זכות השימוע. ההלכה הפסוקה כיום, היא כי זכות הטיעון כפי שגובשה במשפט המנהלי חלה גם על המשפט הפרטי. ראו לענין זה את מה שנפסק בתיק ע"ע 415/06 דני מלכה נגד שופרסל, 15.7.07: "שגה בית הדין האזורי בכך שגרס, כי זכות הטיעון של עובד המועסק על ידי מעסיק פרטי אינה מגעת לכדי היקפה של זכות הטיעון השמורה לעובד המועסק על ידי המעסיק הציבורי. הלכה פסקה היא, כי זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי (עע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (להלן: עניין גוטרמן); עע 1349/01 ופא אסחאק - מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 16.2.04). קביעתו של בית הדין, לפיה ניתן היה להפתיע את המערער במסגרת הבירור הראשוני שנעשה עמו, אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, בה נקבע כי על המעסיק לפרט בפני העובד טענות שיש בהן כדי להכריע בגורלו, באופן שהעובד ידע לאילו טענות להשיב ולהתייחס בבואו לממש את זכות הטיעון. וכבר ציינתי בעניין גוטרמן: 'זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא בנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנותו מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו'. " 8. זכות השימוע הינה זכות יסוד השמורה לעובד, והיא חלק בלתי נפרד ממשפט העבודה ומכללי הצדק הטבעי. אי מתן זכות שימוע, היא פגיעה בזכותו של העובד, ועל כן - יש לפצותו על כך. לפיכך - אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע סך 7,500 ₪ כפיצוי על פיטוריו ללא שימוע והפרת חובת השימוע. 9. בתביעתו תבע התובע ליתן צו עשה המורה לנתבעת למסור לו בצורת קובץ מחשב או תדפיס את כל החישובים הקונסטרוקטיביים שביצע במהלך עבודתו בנתבעת. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הדיסק עליו ביצע התובע את עבודתו אינו ברשותה עוד. התובע זנח בסיכומיו טענה זו ואין אנו נזקקים לה עוד. 10. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כאמור בס' 8 לעיל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום, ב' באב תש"ע, 13 יולי 2010, בהעדר הצדדים. נ.צ. - גב' חגית פורת (מע) עליה פוגל, שופטת פיטורים