מבוא: 1. התובעים כולם הם עובדים לשעבר וגמלאים של עיריית באר שבע, הנתבעת. 2. תנאי העסקתם של התובעים, כיתר עובדי הנתבעת, נקבעו במסגרת קיבוצית. כפועל יוצא מכך, זכאים התובעים לתנאי העסקה הקבועים בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, שהיא במעמד של הסכם קיבוצי; ולתנאים שנקבעו בהסדרים מקומיים. הסדרים בין ארגון העובדים באמצעות הוועד במקום העבודה לנתבעת. 3. מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, זכאים התובעים לפנסיה תקציבית החל ממועד צאתם לגמלאות. 4. ביום 31.12.02, יצאו לגמלאות התובעים 1, 2 ו-3. ביום 21.1.03, יצאה לגמלאות התובעת 4. 5. ממועד יציאתם לגמלאות, משלמת הנתבעת לתובעים כולם, גמלה חודשית. 6. הגמלה החודשית שמשולמת לתובעים, נקבעת כאחוז מ"המשכורת הקובעת". בתמצית טוענים התובעים, כי הגמלה המשולמת להם היום, נמוכה מהגמלה לה הם זכאים. לעניין זה טוענים התובעים, כי את הגמלה יש לחשב על בסיס שכר, הכולל תוספות שונות (לכל תובע תוספות אחרות), אותן יש לכלול ב ב"משכורת הקובעת" לצורך תשלום הגמלה - ולחשב את הגמלה בהתאם. 7. מכאן התביעה בפני, להורות על תשלום הגמלה לתובעים על בסיס שכר, הכולל תוספות אשר שולמו לתובעים במהלך עבודתם. התוספות שונות מתובע לתובע. 8. לטענת הנתבעת, בעבור אותם רכיבי שכר אשר התובעים מבקשים היום לכלול במשכורתם הקובעת, דאגו הצדדים להפרשות לקופות גמל ולקופות פנסיה, החל משנת 95'. לפיכך טוענת הנתבעת, כי התובעים מנועים היום מלבקש לכלול במשכורתם הקובעת את אותם רכיבי שכר ששולמו להם כתוספות. זאת לאחר שבמשך שנים נהגו כאילו אותם רכיבי שכר אינם חלק משכרם הקובע. הנתבעת טוענת עוד, כי בנסיבות אלה בהן בוצעו הפרשות לקופות הגמל ולקופות פנסיה, על רכיבי השכר אשר היום מבקשים התובעים לראות כחלק מ"המשכורת הקובעת" - התביעה שלפנינו היא לתשלום כפול. שכן מחד נהנו התובעים מהפרשות לקופות הגמל ולקרן פנסיה, לרבות חלק המעביד, על רכיבי השכר אשר הם היום מבקשים לראות כחלק משכרם הקובע לצרכי גמלה; ומאידך מבקשים התובעים לכלול במשכורתם הקובעת את אותם רכיבי שכר ממש, לצורך תשלום הגמלה. 9. כן טוענת הנתבעת, כי התוספות השונות ששולמו לתובעים שולמו חלקן על בסיס הסדרים מקומיים שנקבע בהם במפורש כי אין לכלול את התוספות במסגרת השכר הקובע לצורך תשלום הגמלה. תוספות אחרות ששולמו לתובעים והם נשוא הדיון כאן, שולמו לתובעים בכפוף לתנאי. משכך טוענת הנתבעת, כי אין לכלול תוספות אלו המותנות בתנאי בסיס השכר לתשלום הגמלה. 10. לבסוף טוענת הנתבעת, כי כל עוד לא אישר הממונה על השכר את דרישות התובעים לכלול בשכרם הקובע את התוספות השונות שהם מבקשים היום לכלול בבסיס השכר לצורך תשלום הגמלה, דין התביעה להידחות. הכרעה: 11. אין חולק, כי זכותם של התובעים לגמלה מהנתבעת, יונקת מהוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, המכילה עליהם את ההסדרים הנהוגים בשירות המדינה, בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות). 12. משכך זכאים התובעים לגמלה המבוססת על "המשכורת הקובעת" של העובד בעת הפרישה. בהתאם להלכה, המשכורת הקובעת איננה כוללת תוספות המותנות בתנאי. ראה: דב"ע נז/59-4,הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע לא 166. 13. לאחרונה נפסק, כי מקום ששולמה תוספת מכוח הסכם מקומי הקובע במפורש כי התוספת איננה נכללת בשכר הקובע, יש לתת תוקף לאותם הסכמים מפורשים הקובעים כי התוספות המוקנות לעובדים מכוחם, אינם נכללים בשכר הקובע. בפרט כאשר בגין אותן תוספות הפריש המעביד כספים ונרכשו לעובדים זכויות בקופות גמל ו/או בקרן פנסיה. ראה: ע"ע 461/03, פאנוס אסחאק נ' עיריית רמלה,; ע"ע 372/06, חיה אבידור ו-68 אחרים נ' האוניברסיטה העברית. 14. בפסק הדין שניתן בבג"ץ 4830/03, קרן קיימת לישראל נ' קורן ואח', נקבע כי רכיב גילום מס שמשלם המעביד, הוא בבחינת שכר מקום שהגילום מתייחס לרכיב השכר. עוד נפסק שם, כי באותם מצבים שרכיב הגילום במס מתייחס להטבה שאיננה נכללת במשכורת הקובעת - דינו של רכיב גילום המס על אותה הטבה כדין ההטבה. מכאן שבמצבים אלה אף הוא איננו נכלל ב"משכורת הקובעת" לצורך תשלום הגמלה. ראה: בג"ץ 4830/03, קרן קיימת לישראל נ' קורן ואח', פד"י נט (5) 241. 15. יוצא מכאן, כי באותם מקרים בהם שולמה לתובעים תוספת המותנית בתנאי או תוספת מכוח הסכם מקומי אשר קובע במפורש כי אין הוא חלק מהשכר לצורך תשלום הגמלה - תוספות אלה אינן נכללות במשכורת הקובעת. כך גם אין לכלול במשכורת הקובעת את רכיב גילום המס להטבות מהן נהנו התובעים, אשר הן עצמן אינן חלק ממשכורתם הקובעת של התובעים. 16. על רקע הלכות אלה, מבקש אני לבחון את טענת התובעים ביחס להכללת תוספות שונות בשכרם הקובע, כמפורט בכתב התביעה. התוספות אותן מבקשים התובעים לכלול ב"שכר הקובע": 17. כאמור בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית, ביקש התובע, מר רוברט כהן, לכלול בשכרו הקובע את רכיבי השכר הבאים: רכיב החזר הוצאות רכב המורכב מהוצאות רכב קבועות והוצאות רכב משתנות; רכיב גילום על שווי הפלאפון הנייד והרכב; רכיב החזר הוצאות שימוש בטלפון; תוספת משמרת שנייה; תוספת עובדי מוסך; תוספת מינהל. 18. כמצוין בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית, ביקש התובע, מר ניסים מהרבני, לכלול בשכרו הקובע את רכיבי השכר הבאים: רכיב החזר הוצאות רכב המורכב מהוצאות רכב קבועות והוצאות רכב משתנות; רכיב גילום על שווי הפלאפון הנייד והרכב; תוספת מאמץ תאורה; תוספת כוננות; תוספת פרמיית עובדי תאורה. 19. על פי כתב התביעה ותצהיר עדות ראשית שהגיש התובע, מר ראובן אוזן, ביקש האחרון לכלול בשכרו הקובע את רכיבי השכר הבאים: רכיב החזר הוצאות רכב המורכב מהוצאות רכב קבועות והוצאות רכב משתנות; רכיב החזר הוצאות שימוש בטלפון; רכיב גילום שווי השימוש ברכב ובטלפון; תוספת משמרת שנייה; תוספת שעה; תוספת שעות לילה; תוספת כוננות. 20. בהתאם לכתב התביעה ותצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת, הגב' עליזה בר, ביקשה האחרונה לכלול בשכרה הקובע את רכיבי השכר הבאים: רכיב החזר הוצאות רכב המורכב מהוצאות רכב קבועות והוצאות רכב משתנות; רכיב החזר הוצאות שימוש בטלפון; רכיב גילום שווי השימוש ברכב ובטלפון; תוספת מאמץ; תוספת מנקו לקופאים. החזר אחזקת רכב, טלפון וגילום רכיבי החזר ההוצאות: 21. תשלום החזר הוצאות הרכב מותנה ברישיון נהיגה ובבעלות ברכב. ראה: עדותו של מר רוברט כהן, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 2.5.07, שורות 10-14; תצהירה של הגב' צ'יזר, סעיפים 2ז', 3ח', 4י' ו-5יא'. 22. מתצהירי התובעים עולה עוד, כי החזר הוצאות הרכב שולם לכל תובע בשיעור שונה, אשר נקבע בתיאום עם הנתבעת. כך לדוגמא, שולמה תוספת הרכב לתובע רוברט כהן על בסיס מכסה של 900 ק"מ; לתובע ניסים מהרבני על בסיס מכסה של 1,000 ק"מ; לתובע, ראובן אוזן, על בסיס מכסה של 800 ק"מ לחודש; והתובעת עליזה בר, על בסיס מכסה של 500 ק"מ לחודש. 23. עוד אוסיף, כי על פניו קיים קשר בין מכסת הקילומטר על בסיסו שולם החזר הוצאות הרכב, לתפקיד העובד. כך לדוגמא, קיים שוני מהותי בתפקידים שמילאו התובעת הגב' בר והתובע מר מהרבני. בעוד שהראשונה מילאה תפקיד מינהלי מתוך משרד, שעה שבתפקידה האחרון שימשה בתפקיד מנהלת מדור שכירות - נמצא האחרון, מר מהרבני, מחוץ למשרדי הנתבעת, מכוח היותו אחראי על כל מערך הרמזורים בעיר. שוני זה כאמור מקבל ביטוי במכסת הקילומטר אשר שימשה לחישוב החזר הוצאות השימוש ברכב לתובעים, שעה שלגב' בר שולם ההחזר על בסיס מכסה של 500 ק"מ לחודש ולתובע מר מהרבני, על בסיס של 1,000 ק"מ לחודש. 24. יוצא מכאן, כי תשלום החזר הוצאות הרכב הוא תשלום מותנה. כאמור מותנה התשלום ברישיון נהיגה, בבעלות על רכב והוא נקבע בזיקה לתפקיד העובד. מכאן שאין לראות בהחזר הוצאות הרכב על שני חלקיו (החזר הוצאות רכב קבועות והחזר הוצאות רכב משתנות) - כחלק מהשכר הקובע לצורך תשלום גמלה. 25. החזר הוצאות שימוש בטלפון, מוסדר בהסכם הקיבוצי (חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות), בהתאם לדרגת העובד ובתנאי שמותקן בביתו טלפון. 26. מכאן שהחזר הוצאות השימוש בטלפון, הוא כשמו, החזר הוצאות. הוא בא לפצות את העובד על השימוש שנעשה במכשיר הטלפון הביתי לצורכי העבודה, על פי מנגנון שנקבע בהסכם קיבוצי. 27. משנמצא כי רכיב החזר הוצאות הרכב, כמו גם רכיב החזר הוצאות השימוש בטלפון - הם בגדר החזר הוצאות המותנה בתנאי והם אינם חלק מהשכר הקובע - אף רכיב הגילום של החזרים אלה, איננו נכלל ב"משכורת הקובעת". תוספת משמרת שנייה, תוספת שעה ותוספת שעות לילה: 28. תוספת משמרת שניה, תוספת שעה ותוספת שעות לילה, הן כולן תוספות שהנהיגה הנתבעת ביחס לעובדים באגף השפ"ע. עובדים שעליהם נמנו התובעים 1 ו-3. ראה: עדותו של התובע 1, מר רוברט כהן, אשר נשאל והשיב: "ש. למעשה התוספות שאתה קיבלת (תוספת משמרת שניה ותוספת עובדי מוסך, הוספה שלי-ט.מ.), הן תוספות שניתנו באגף שפ"ע, נכון? ת. כן." עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 13-14. 29. הטענה כי תוספות אלה יש לכלול ב"משכורת הקובעת", עלתה ונדחתה בפסק הדין בעניין נחמני ואח' נ' עיריית באר שבע. ראה: ע"ע 300312/97, נחמני נ' עיריית באר שבע, פד"ע לו 251 (להלן: "פסק דין נחמני"). 30. משנדון מהותן של התוספות האמורות - תוספת משמרת שניה, תוספת שעה ותוספת שעת לילה - והוכרע בפסק דין של בית הדין הארצי, ההכרעה שם ישימה גם לצורכי פסק דין זה. 31. כאמור בפסק הדין נחמני, העובדה כי הנתבעת לא הקפידה על בדיקת אמיתות העבודה בפועל, כתנאי לתשלום התוספת ואמינות הדיווח בו הותנה תשלום התוספת - איננה גורעת ממהותה של התוספת כתוספת מותנית. 32. אשר על כן, אין לי אלא לדחות את טענת התובעים, רוברט כהן וראובן אוזן, לעניין הכללתן של תוספת משמרת שניה, תוספת שעה ותוספת שעת לילה - בשכרם הקובע לצורך תשלום גמלה. תוספת מינהל, מאמץ עובדי תאורה, פרמיית עובדי תאורה ותוספת מאמץ, בתובעת עליזה בר: 33. "תוספת מינהל" ששולמה לתובע רוברט כהן; התוספות "פרמיית עובדי תאורה" ו" מאמץ עובדי תאורה" ששולמו לתובע שהרבני; ותוספת ה"מאמץ" ששולמה לתובעת עליזה בר - שולמו במסגרת הסדרים מקומיים בנתבעת. הסדרים בהם נקבע במפורש כי תוספות אלו אינן מהוות חלק מהשכר הקובע לתשלום גמלה. 34. כך בסיכום מחודש אוגוסט 87' נקבע, כי נושאי תפקיד ניהול בעירייה, יהיו זכאים לתוספת מינהל בשיעור של 10% מהשכר המשולב. מכוח סיכום זה שולם לתובע רוברט כהן, תוספת מינהל. 35. באותו סיכום (הסיכום מאוגוסט 87') נקבע עוד, כי התוספות המפורטות בסיכום "אינן מהוות חלק מהמשכורת הקובעת כמשמעותה בחוק שירות המדינה (גמלאות) תש"ל-1970 ולא נחשבים בחישוב הגמלה או פיצויי הפיטורין." עמ' 6 לנספח ב' לתצהירה של הגב' תמי צ'יזר. 36. על פי אותו סיכום משנת 87', נספח ב' לתצהירה של הגב' צ'יזר, סוכם על תשלום תוספת מאמץ לעובדי מח' החשמל, עליהם נמנה מר מהרבני. כאמור באותו סיכום, התוספות שהוקנו לעובדים מכוחו, אינם נכללים בשכר הקובע לצורך חישוב הגמלה. 37. הסיכום משנת 87', אשר צורף כנספח ב' לתצהירה של הגב' צ'יזר, קבע בנוסף את הזכות לתשלום תוספת מאמץ לעובדי המינהל (פקידות, מזכירות, הנה"ח וכד') ומכוחו שולמה לתובעת הגב' עליזה בר תוספת מאמץ בשיעור של 10%. גם כאן התוספת האמורה איננה חלק מהמשכורת הקובעת לצורך תשלום הגמלה, מכוח הוראה מפורשת בהסכם. 38. בסיכום מחודש יוני 84' נקבע, כי עובדי מח' החשמל ייהנו מפרמיה בשיעור של 30%. גם כאן נקבע במפורש, כי פרמיה זו אינה מהווה חלק מהשכר הקובע לצורך תשולם גמלה. ראה: נספח ד' לתצהירה של הגב' צ'יזר. 39. מכוח סיכום זה שילמה הנתבעת לתובע, מהרבני ניסים, פרמיה לעובדי תאורה בשיעור של 30%. 40. על רכיבי שכר אלה - תוספת הניהול ששולמה לתובע רוברט כהן; ותוספות המאמץ ופרמיית התאורה ששולמו לתובע מהרבני; ותוספת המאמץ ששולמה לתובעת, עליזה בר - הופרשו לזכות אותם תובעים הפרשות לקופת גמל, החל משנת 95'. 41. כאמור נפסק כי יש לתת תוקף להסכמים מפורשים הקובעים כי התוספות המוקנות לעובדים מתוכם - אינם נכללים בשכר הקובע. בענייננו נמצא, כי בהסכמים השונים מכוחם הוענקו לעובדים תוספת ניהול, תוספת מאמץ ופרמיית תאורה, נקבע כי רכיבי שכר אלה אינם מהווים חלק משכרם הקובע לצורך תשלום גמלה. עוד נמצא, כי ביחס לרכיבי שכר אלה בוצעו הפרשות לזכות העובדים לקופות גמל ולקרן פנסיה. 42. אשר על כן, הבקשה לכלול את תוספת הניהול בשכר הקובע של מר רוברט כהן, נדחית. כך גם נדחית הבקשה לכלול את תוספת המאמץ בשכר הקובע של התובעת עליזה בר. כן נדחית הבקשה לכלול בשכרו הקובע של התובע מהרבני, את רכיב תוספת המאמץ ופרמיית עובדי תאורה. תוספת כוננות: 43. תוספת כוננות משולמת לעובדי הרשויות המקומיות, על פי הוראות חוקת העבודה לעובדים ברשות המקומית. זו קובעת תשלום פיצוי לעובדים הנדרשים להימצא בכוננות בביתם לצורך העבודה, אחרי שעות העבודה. 44. ככזו, תוספת הכוננות היא תוספת המותנית בתנאי ועל כן היא איננה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום גמלה. 45. אוסיף כי בענייננו, הודה התובע מר מהרבני, כי אכן עמד לרשות העבודה לאחר שעות העבודה. כך נשאל התובע והשיב: "ש. מה זאת אומרת כשהיית בכוננות קיבלת את זה, מה זה כוננות הזאת? ת. במידה והייתה תקלה, אני הייתי אחראי על תקינות פעילות הרמזורים בעיר. ש. כלומר אם הייתה תקלה אחרי שעות העבודה, אתה היית אמור להגיע לתקלה לתקן? ת. לא. אני הייתי אמור להתקשר לטכנאי שיבוא לתקן. ש. זאת אומרת שהאחריות שלך הייתה לגבי כל תקלה שקורת לרמזורים, לא משנה באיזו שעה, אתה היית הכתובת לכך, נכון? ת. נכון" עמ' 20 לפרוטוקול מיום 2.5.07, שורות 21-27. 46. לאמור יש להוסיף את עדותה של הגב' צ'יזר שלא הופרכה, לפיה תשלום הכוננות לתובע אוזן ראובן, גם היא הייתה מותנית בנכונות להיות נכון לקריאה לאחר שעות העבודה, לצרכי העבודה - כמתחייב מתפקידו כסדרן עבודה וכממלא מקום מנהל מח' הרכב, החל מאפריל 99'. 47. גם כאן יש להוסיף, כי עבור רכיב הכוננות בשכרם של התובעים מהרבני ואוזן, הופרשו כספים לקופות גמל וקרן פנסיה. 48. גם כאן נכון האמור בפסק דין נחמני לפיו העדר הקפדה מצד המעביד על אמיתות הדיווח של העובד בקיום התנאי בו מותנית התוספת, אין בה כדי לפגוע במהותה של התוספת כתוספת, להבדיל מהיותה חלק מהשכר הקובע. 49. לאור האמור, אין להכיר בתוספת הכוננות אשר שולמה לתובעים מהרבני ואוזן, כחלק משכרם הקובע. תוספת מנקו: 50. תוספת מנקו משולמת מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, לעובדים שבמסגרת תפקידם מועסקים בפועל כפקידי גביית המחאות ומזומנים. התוספת מותנית במינימום גבייה שנתית. גובה התוספת נקבע על בסיס מחזור מהגבייה. ראה: סעיף 26.88 תשלום מנקו, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. 51. מכאן, תוספת מנקו היא תוספת המותנית בתנאי. היא איננה חלק מהשכר הרגיל הקובע לצורך תשלום הגמלה. 52. בעדותה הוסיפה הגב' צ'יזר כי תשלום תוספת מנקו מותנית בהצהרה של עובד. לדבריה "אין תוספת מנקו בלי תצהיר של העובד וחתימה של מנהל המחלקה." עמ' 43 לפרוטוקול מיום 9.7.07, שורות 22-23. 53. רק אוסיף כי בהתאם לתצהיר התובעת, שולמה לתובעת התוספת על כך "שהייתי מבצעת גבייה בפועל" סעיף 21 לתצהיר התובעת. 54. גם כאן על רכיב תוספת המנקו הופרשו לזכות התובעת כספים לקופת גמל ולקרן פנסיה. 55. מהמקובץ עולה, כי תוספת המנקו היא תוספת המותנית בתנאי ומשכך אין להכלילה ב"משכורת הקובעת" לתשלום גמלה. תוספת מוסך: 56. תוספת מוסך שולמה לעובדי המוסך, על פי דיווח של ימי עבודה בפועל. ככזו היא שולמה גם לתובע 1, מר רוברט כהן. ראה: עדותה של הגב' צ'יזר, עמ' 34 לפרוטוקול מיום 9.7.07, שורות 21-29. 57. גם כאן אין מקום להיעתר לבקשת התובע להכיר בתוספת המוסך כחלק משכרו הרגיל, מהטעמים הבאים: א. החל משנת 95' מפרישה הנתבעת לזכות התובע כספים לקופת גמל/קרן פנסיה על רכיב תוספת המוסך המשולמת לו. ב. כבר נפסק, כי "אין זה מתקבל על הדעת לדרוש מהמעסיק הציבורי (או הפרטי) שיחויב להפריש כספים פעמיים עבור רכיבים שלא היו פנסיוניים, עד לשנים 93-95 וזאת הן אצל מקבלי פנסיה תקציבית והן אצל מקבלי פנסיה צוברת." ע"ע 249/03, מיכל קאהן נ' מדינת ישראל,. ג. קבלת הטענה כי תוספת המוסך היא חלק מהמשכורת הקובעת, מובילה למסקנה "שההסכמה לתיתה חייבה אישור הממונה על השכר וללא אישורו היא בטלה" ע"ע 1542/04, אחמד נימר נ' עיריית ירושלים,. ד. יוצא מכאן כי כל עוד לא ניתן אישור הממונה, לא ניתן להכיר ברכיב תוספת המוסך המשולמת לתובע, כחלק מהשכר הקובע לצורך תשלום הגמלה. סוף דבר: 58. מהמקובץ עולה, כי התביעה על כל חלקיה נדחית. 59. בהתחשב בעובדה כי המדובר בגמלאים, ישלם כל תובע לנתבעת הוצאות בסך של 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 60. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן בדן יחיד בהתאם להחלטת שופט המוקד, כב' השופט סופר, מספטמבר 2005. ניתן היום כ"ז ב אדר א, תשס"ח (4 במרץ 2008) בהעדר הצדדים. משה טוינה - שופט עובדי עירייהפנסיה תקציביתפנסיהעירייה