השופט י' דנציגר: כללי 1. המשיבה הינה אגודה שיתופית הפועלת לפי פקודת האגודות השיתופיות. סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי אגודה שיתופית רשאית לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה. מכוח הוראה זו הקימה המשיבה מוסד לשיפוט משמעתי פנימי, הוא "משפט החברים". על פי תקנה 30(ז) לתקנות האגודה של המשיבה מורכב משפט החברים משתי ערכאות: דרג א' ודרג ב'. תקנה 30(ח) לתקנות האגודה קובעת מהן סמכויותיו של כל אחד מהדרגים. בין היתר, נקבע כי דרג א' של משפט החברים מוסמך: "לדון כל חבר על הפרת תקנות האגודה או כל תקנון שהוצא על פיהן." ואילו דרג ב' מוסמך, בין היתר: "לדון בערעור על פסק דין שניתן בדרג א'." 2. בהתאם לתקנה 30(י) לתקנות האגודה, הותקנו על ידי אסיפת המורשים של המשיבה תקנות משמעת, שפיטה, סדרי דין ועונשין (להלן: תקנון משפט החברים), אשר מחייבות את חברי האגודה ומוסדותיה. 3. סעיף 113 לתקנון משפט החברים, שכותרתו "גרימת רעה לעסקי האגודה ולמטרותיה" קובע כדלקמן: "(א) גרם החבר רעה לעסקי האגודה או למטרותיה יהא משפט החברים רשאי להטיל עליו קנס בגובה של עד 5 חודשי משכורת. (ב) עשה חבר מעשה בלתי הוגן שיש בו יסוד של אי יושר כלפי האגודה או מי מחבריה, יהיה משפט החברים רשאי להטיל עליו קנס בגובה של עד 7 חודשי משכורת. (ג) נוסף על הקנס שהטיל משפט החברים על החבר בהתאם לאמור בסעיף 113 ס.ק.א' או ס.ק.ב' ומבלי לפגוע בסמכויות ההנהלה בהתאם לאמור בתקנות האגודה, יהיה משפט החברים רשאי להמליץ בפני ההנהלה להוציא את החבר מהאגודה." 4. הערעור שלפנינו עניינו הרשעתו של המערער בעבירה על סעיף 113(ב) לתקנון משפט החברים, על ידי דרג א' של משפט החברים, הרשעה שכנגדה טען ארוכות בבית המשפט קמא. העובדות הצריכות להכרעה 5. המערער, צבי שטרן, הוא חבר המשיבה מיום 1.6.1974, ומרבית שנות עבודתו עבד כנהג אוטובוס במשיבה. לטענת המשיבה, בעקבות ביקורות סמויות שנערכו בחודשים ינואר-מרץ 1998, נמצא שהמערער מכר מספר פעמים כרטיסי נסיעה משומשים לנוסעים או שלא מסר להם כרטיסים, ואת הכספים שקיבל שלשל לכיסו. ביום 10.3.1998, משנצפה עובר עבירה כאמור, הורד מהאוטובוס, הובא בפני וועדת פיקוח למסור את גרסתו והושעה מעבודתו. ביום 15.3.1998 הוחלט במזכירות המשיבה לאשר את השעייתו עד גמר ההליכים המשמעתיים נגדו בפני משפט החברים. 6. המשיבה הגישה, במסגרת משפט החברים, כתב תביעה נגד המערער על 20 מעשי אי יושר לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים. מאוחר יותר תוקן כתב התביעה וצומצם ל-16 אישומים. המערער, שלא היה מיוצג, כפר באישומים המיוחסים לו. ההליך בפני משפט החברים כלל 67 ישיבות ופרוטוקול הדיונים בו משתרע על פני למעלה מ-1,300 עמודים. 7. ביום 10.2.2003 ניתן פסק דין במשפט החברים, במסגרתו נמצא המערער אשם בשמונה אישומים לפי סעיף 113(ב) לתקנון משפט החברים. המערער זוכה משמונה אישומים, מחמת הספק. על המערער הוטל קנס של 6 חודשי משכורת והוצאות בשיעור של 2 חודשי משכורת. כמו כן, הומלץ במסגרת פסק הדין בפני הנהלת המשיבה, על הוצאת המערער מהאגודה. תחילה ביקש המערער לערער על פסק הדין בפני דרג ב' של משפט החברים, אך בסופו של דבר החליט לוותר על זכות זו, מסיבות השמורות עמו (ראה מוצגים ט'-יא' למוצגי המערער). 8. ביום 30.3.2003 החליטה מזכירות המשיבה להעביר את עניינו של המערער לדיון בפני הנהלת המשיבה, וזו החליטה, ביום 27.4.2003, לאמץ את החלטות משפט החברים ולהמליץ בפני אסיפת המורשים להרחיקו מהאגודה. אסיפת המורשים לא התקיימה, שכן הצדדים החליטו להמתין עד לסיום ההליכים בבית המשפט קמא. 9. ביום 15.5.2001 פנה המערער בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה עתר לסעדים הצהרתיים לפיהם: (א) משפט החברים על פי תקנות האגודה, נוהליה ונוהגיה, הוא פסול ובלתי חוקי. (ב) לחילופין, המשיבה אינה זכאית להעמיד חברים למשפט חברים בהאשמות מעין-פליליות, לפי סעיף 113 לתקנון. (ג) לחילופי חילופין, משפט החברים שנערך למערער בטל ופסול נוכח הפגיעה בזכויות יסוד ובהן, הזכות לקניין, הזכות לחופש עיסוק, הזכות לשם טוב והזכות למשפט הוגן וצודק. 10. הצדדים הסכימו כי ההליך בבית המשפט המחוזי יעוכב עד למתן פסק הדין במשפט החברים. לאחר שניתן פסק הדין כאמור, חודש הדיון בתביעתו של המערער בפני בית המשפט קמא. פסק דינו של בית המשפט קמא 11. ביום 29.5.2006, ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא (להלן: פסק הדין). בית המשפט קמא התייחס לכל טענותיו של המערער, נכנס לעובי הקורה, גם מקום בו לא היה הדבר הכרחי לצורך הכרעת הדין, ובחן ארוכות הן את ההליכים המשמעתיים שנערכו למערער והן את פסק הדין שניתן בעניינו במסגרת משפט החברים. בפסק דין מקיף, יסודי ומנומק דחה בית המשפט קמא את תביעתו של המערער. 12. אקדים ואומר: לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, אשר כאמור דן ארוכות בכל אחת מטענותיו של המערער. פסק הדין מנומק כדבעי ומבוסס היטב, ולא שוכנעתי כי נפל בו פגם כלשהו. בית המשפט קמא התרשם מהעדים ומהראיות, וציין (בעמ' 8 לפסק הדין): "תצהירו של התובע, כמו סיכומיו, מושתתים על עובדות, שכביכול אינן שנויות כלל במחלוקת... אלא שפעמים רבות, נתברר כי העובדות אינן נכונות או לא הוצגו במדוייק או במלואן, לעיתים נתברר כי מדובר בספקולציות והשערות או סיפורי רכילות, ולמיצער, התובע לא עמד בנטל הוכחת העובדות עליהן התבסס. ... במהלך חקירתו הנגדית התבררה הקלות הבלתי נסבלת בה נהג התובע בדרך בה הציג את הדברים, אך גם כאשר הוצגו בפני התובע ראיות הסותרות את טענותיו, הוא המשיך ללהג בשטף, בניסיון לערפל את הדברים." 13. נראה כי ניתן היה לדחות את כל טענותיו של המערער על הסף, משלא מיצה את ההליכים במסגרת הטריבונלים הפנימיים של המשיבה, שהרי ויתר על ערעור בפני דרג ב', מסיבותיו הוא. ר' ע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793 (1995) (להלן: עניין איגנט); ע"א 11693/04 שייקה קרסנר נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ( 15.5.2006). למעלה מן הצורך, אתייחס להלן לטענותיו של המערער בערעור שבפנינו. טענות המערער - דיון והכרעה 14. טענותיו של המערער בבית המשפט קמא, כמו גם בפנינו, מתחלקות לשני ראשים עיקריים: האחד, הטענה שההליך המשמעתי המגולם בתקנות האגודה, בנהליה ובנוהגיה, הינו הליך בלתי הוגן, בלתי תקין ופוגע בכללי הצדק הטבעי, למצער ככל שמדובר בשיפוט המשמעתי בעבירות אי-יושר; והשני, תקיפת ההליך המשמעתי הספציפי שהתנהל נגד המערער בטענות לפיהן ההליך פסול שכן לא עמד בכללים של הגינות, תום לב וכללי הצדק הטבעי. הטענות הנוגעות לקיומו ולאופן פעולתו של מוסד החברים 15. התערבות בית המשפט בהחלטות טריבונלים פנימיים: טענתו הראשונה של המערער היא כי בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על טריבונלים שיפוטיים וולונטריים, מן הראוי לאמץ גישה מרחיבה, לפיה יש מקום להתערב בפסקי דין של טריבונלים כאמור, גם כשעסקינן בפגמים מעבר לחריגה מסמכות ולפגיעה בכללי הצדק הטבעי. 16. בית המשפט קמא התייחס לטענות אלה וקבע כי הפסיקה הכירה במוסד השיפוט הפנימי ובדין המשמעתי בארגונים שונים ואף התייחסה באופן אוהד למוסדות אלו, כבר לפני עשרות בשנים. עוד צוין כי בית המשפט יתערב בהחלטות של טריבונלים פנימיים, רק אם הן עומדות בניגוד לחוק או לתקנון, נוגדות את עקרונות הצדק הטבעי, או שנתקבלו בחוסר תום לב, חוסר סבירות, או בניגוד לתקנת הציבור. 17. אין מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא בעניין זה. עיון באסמכתאות אליהן הפנה המערער העלה כי בית המשפט המחוזי הלך בעקבות הלכות של בית משפט זה, אשר קבעו כי אך במקרים חריגים יתערבו בתי המשפט בהחלטות טריבונלים פנימיים. ניתן לומר, כי המקרים החריגים ה"טיפוסיים" הינם חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי, אולם ניתן להצביע על מקרים בהם נקבע שבנסיבות חריגות נוספות, תהיה לבית המשפט סמכות להתערב בהחלטות כאמור. 18. בעניין איגנט הנזכר לעיל נחלקו דעותיהם של שלושת השופטים בשאלת מידת ההתערבות של בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים. כבוד השופט מצא מציין כי הגישה המסורתית אכן דוגלת בצמצום מידת ההתערבות של בתי המשפט בהחלטותיהם של בתי דין פנימיים (שם, עמ' 811). אולם, לדעתו, מידת ההתערבות תיגזר ממהות הזכות הנפגעת. לאמור: "כשהפסק איננו פוגע בזכות חיונית וראויה להגנה של הנילון, תצטמצם הביקורת השיפוטית לשאלות הכרוכות בתקינותו הדיונית של ההליך המשמעתי. ואולם כשהפסק פוגע בזכות חיונית של הנילון, והפגיעה אינה קלת ערך, ייטה בית המשפט להתערב גם בשל היותו של הפסק מוטעה." (שם, עמ' 814). לעומת כבוד השופט מצא, גישתו של כבוד השופט לוין בעניין איגנט היא מצמצמת יותר, ולדעתו אל לו לבית המשפט להתערב בפעולתם של בתי דין פנימיים אלא במסגרת העילות המצומצמות של חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי (שם, עמ' 829): "כאשר בית הדין הפנימי מורכב כהלכה, פועל בגדר סמכותו, דן בעניין ביושר ואינו פוגע ב"עיקרי הצדק הטבעי" - לא יתערב בית המשפט במסקנותיו. אולם לבית המשפט הסמכות ואולי אף החובה לבטל החלטה של בית-דין כזה שניתנה תוך חריגה מסמכות או בהתעלם מעקרונות הצדק הטבעי." דעתו של כבוד השופט בך באותו פסק דין, מרחיבה יותר מזו של השופט לוין (שם, עמ' 840): "אינני שותף לדעתו של חברי הנכבד, השופט ד' לוין, שהתערבות בית המשפט תיתכן רק כאשר מתקבלת טענה בדבר חריגה מסמכות מצד בית הדין, או בדבר נקיטת פרוצדורה במהלך הדיון הנוגדת את "כללי הצדק הטבעי". דעתי היא, כי במקרים קיצוניים מאוד ויוצאי דופן אפשרית התערבותו של בית המשפט גם בהחלטות לגופן, לרבות העונש המוטל על הנאשם בבית הדין לחברים." 19. בע"א 2211/96 חיים כהן נ' שמואל כהן, פ"ד נ(1) 629 (1996) נקבע על ידי בית משפט זה (כבוד השופטים חשין, זמיר ודורנר) כדלקמן (בעמ' 634): "הלכה מכבר היא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות וולונטריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטיגוריות אלו: אחת, במקום בו חרג טריבונל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום בו פגע טריבונל בעיקרי הצדק הטבעי. ואולם בתי-המשפט סירבו להכניס עצמם בסד שתי עילות מוגבלות אלו, בהדגישם כי ייתכנו מקרים נוספים בהם יראה בית-המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי. מקרים נוספים אלה הינם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכל מסכימים כי המדובר הוא בחריגים לכלל אי ההתערבות." 20. ניתן לסכם ולומר, כי לפי הגישה המסורתית, לא יתערב בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של ארגונים וולונטריים, אלא במקרים חריגים. המקרים הטיפוסיים בהם יתערב בית המשפט יהיו חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. מקרים חריגים נוספים, לא ניתן להגדירם מראש, והם ייקבעו ממקרה למקרה. יחד עם זאת, ברור כי הכלל הוא אי התערבות ואילו ההתערבות היא החריג. למען הסדר הטוב, ראו גם: ע"א 674/89 דן טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מה(2) 715 (1991), דעת היחיד של השופט בן-יאיר; ע"א 8398/00 יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים ( 1.10.2002); ת.א. (מחוזי ת"א) 1624/91 רמי סודק נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ( 17.4.1992); ה"פ (מחוזי י-ם) 130/98 עמיד מחול נ' ד"ר יואב דותן, הממונה על המשמעת באוניברסיטה העברית בירושלים ( 9.9.1998); בש"א 15538/06 (מחוזי חיפה) השאם סייד נ' המכללה הערבית לחינוך בישראל ( 21.3.2007) ועוד. לא מצאתי צורך בענייננו להכריע בשאלות אלה, שכן ממילא המערער אינו טוען לעילה החורגת מעילות ההתערבות המסורתיות, אלא טענותיו מתייחסות לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, כפי שעוד יפורט להלן. 21. שלילת זכות הייצוג על ידי עורך דין במסגרת משפט החברים: לטענת המערער, סעיף 78 לתקנון משפט החברים, השולל מחברי המשיבה את הזכות לייצוג משפטי על ידי עורך דין בהליכים המשמעתיים, פוגע בכללי הצדק הטבעי, ולפיכך פסול. המערער מוסיף כי בפסיקה כבר נקבע כי סעיף זה בתקנון ראוי לביטול, אולם המשיבה התעלמה מפסיקה זו. עוד טוען המערער, כי בהחלטה פנימית של המשיבה, ולאור הפסיקה האמורה, נקבע כי במשפטים חדשים שייפתחו באישומי אי-יושר (להבדיל מהליכים שהיו תלויים ועומדים אותה עת) יוכל הנאשם לקבל היתר מאת המשיבה להיות מיוצג על ידי עורך דין. 22. במסגרת טיעון זה, מפנה המערער למספר פסקי דין אשר תומכים, לטענתו, בכך שסעיף 78 לתקנון משפט החברים הינו פסול. פסק הדין הראשון הינו ע"א 11/56 אגד (א.ש.ד.) בע"מ נ' משה ספיר, פ"ד יב 739, 751 (1958). בפסק דין זה התייחס כבוד השופט גויטיין לכך שסעיף 78 לתקנון משפט החברים, אשר מגביל את זכות הייצוג במשפט החברים לטוען שהוא חבר האגודה, נראה כפוגע בעיקרי הצדק הטבעי לגבי משפט פלילי. דוגמא זו מובאת על ידי השופט הנכבד כהדגמה לצורך בפיקוח מצד בתי המשפט המוסמכים של המדינה על מנגנון שיפוט החברים, שלא יפלוש לתחומים אסורים. בה.פ. (מחוזי י-ם) 305/93 יעקב אבירם נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ( 5.10.1994) נקבע על ידי כבוד השופטת קובל כי פרשנות לפיה הוראת סעיף 78 לתקנון משפט החברים אוסרת על ייצוגו של נתבע בפני משפט חברים על ידי עורך דין הינה פרשנות המנוגדת לעקרונות הצדק הטבעי. אלא שבהליך בבית משפט זה, הוסכם על ידי הצדדים כי הערעור יתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל (ע"א 6702/94 אגד - אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ נ' יעקב אבירם ( 11.12.1994)). עוד מפנה המערער לפסק דינו של כבוד השופט גל, ה"פ 339/98 טוביה חיים נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ( 4.8.1999), שם נקבע כי כאשר עסקינן באישומים משמעתיים, המהווים על פי עובדותיהם גם עבירות פליליות, לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים או דומיו, יהיה החבר הנאשם זכאי להעמיד לעצמו מייצג שהינו עורך דין במקצועו, אף אם איננו חבר במשיבה. לא כן לגבי יתר עבירות המשמעת, שבהן יוכל החבר להיות מיוצג באמצעות טוען שהינו חבר המשיבה בלבד, כמצוות הוראת סעיף 78 לתקנון משפט החברים. 23. לטענת המשיבה, מדובר בדיון תיאורטי בלבד, שכן הוכח כי המערער כלל לא רצה להיות מיוצג על ידי עורך דין, אלא העדיף לייצג עצמו לבד במשפט החברים. 24. בית המשפט קמא דן ארוכות בטענתו של המערער כי נשללה זכותו לייצוג על ידי עורך דין, בחן את הפן העובדתי הנוגע לשלילת זכות הייצוג מהמערער, והתייחס אף לצד העקרוני שבטענה זו. על בסיס העובדות שהוכחו בפניו, הגיע כבוד השופט עמית למסקנה כי אף שהמשיבה הודיעה למערער כי היא תאפשר לו ייצוג משפטי (וזאת בעקבות פסק דינו של כבוד השופט גל בה.פ. 339/98 האמור לעיל), העדיף המערער לייצג את עצמו. וכך קבע בית המשפט קמא (עמ' 39 לפסק הדין): "נראה כי התובע, שניחן ביכולת ביטוי והיה בקיא בפרטי הפרטים של התיק ושל התקנון, סבר כי ייטיב לייצג את עצמו, תוך שהוא מקבל ייעוץ משפטי מאחורי הקלעים." ובהמשך (עמוד 41 לפסק הדין): "העולה מן המקובץ, שהתובע סמך על עצמו, והעדיף לייצג את עצמו ומטעם זה העדיף שלא להיות מיוצג, וגם לא נעזר בשירותיו של טוען שאגד הייתה נכונה להעמיד לרשותו." 25. אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו, אשר התרשמתי כי הן מעוגנות היטב בחומר הראיות ובהתרשמותו של בית המשפט קמא מן העדים שהופיעו בפניו. מאחר שהוכח בפני בית המשפט קמא כי המערער למעשה לא היה מעוניין להיות מיוצג על ידי עורך דין במשפט החברים, אלא העדיף לייצג את עצמו, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא בנקודה זו. אינני מקום רואה להכריע בעניין השאלה האם קיבל המערער ייעוץ משפטי "מאחורי הקלעים" אם לאו, שכן השורה התחתונה הינה שהמערער העדיף לייצג עצמו (ואף ויתר על טוען, חבר האגודה), כפי שנקבע. 26. בהמשך הדברים, ולמעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט קמא לעצם שלילת זכות הייצוג במשפט החברים כפי שזו באה לידי ביטוי בסעיף 78 לתקנון משפט החברים, וקבע כי מן הראוי לתקן את התקנון בעניין זה, כך שזכות הייצוג לא תהא בבחינת תורה שבעל פה ומושא לאישורים פרטניים אד-הוק. בעניין זה הסתמך בית המשפט קמא על פסק דינו של כבוד השופט גל בה.פ. 339/98 הנ"ל. 27. מאחר שכאמור, אין בדעתי להתערב בקביעה לפיה המערער לא נפגע מקיומה של הוראת סעיף 78 לתקנון משפט החברים, אלא העדיף לייצג את עצמו (ואף ויתר על טוען מחברי האגודה), אף אינני מוצא מקום לבחון האם בטלה הוראת סעיף 78 האמורה אם לאו. עם זאת, צדק בית המשפט קמא משקבע כי מן הראוי שזכות הייצוג על ידי עורך דין תוסדר בצורה מפורשת בתקנונה של המשיבה. רבות נכתב אודות הזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין. תחילה הוכרה זכות זו כזכות יסוד במסגרת ההליך הפלילי (ע"פ 134/89 אברג'יל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 203 (1990)) בייחוד כאשר עסקינן בנאשם שעלול לאבד את חירותו האישית. סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אף קובע מקרים בהם חייב בית המשפט למנות לנאשם סנגור. כן הוכרה זכות הייצוג על ידי עורך דין כאשר מדובר בייצוג אדם בפני רשות שלטונית, ונקבע כי זכות זו מעוגנת "בעיקרי המשפט והצדק הכלליים" (בג"צ 515/74 פלוני נ' מפקד משטרה צבאית חוקרת, פ"ד כט(2) 169, 171 (1975)). במסגרת זו הוכרה, למשל, זכותו של חבר כנסת להיות מיוצג על ידי עורך דין בדיון בדבר נטילת חסינותו (בג"צ 1843/93 רפאל פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 661 (1995)). זכות הייצוג על ידי עורך דין מעוגנת, בין השאר, בסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 אשר קובע כי זכותו של אדם לייפות כוחו של עורך דין ולהיות מיוצג על ידו "בפני כל רשויות המדינה, רשויות מקומיות וגופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין". בית משפט זה אף ציין כי יש הצדקה לכך שתוכר זכותו של בעל דין בסכסוך בענייני משפחה להיות מיוצג, בהיותם של הליכים בענייני משפחה בגדר "'דיני נפשות' ממש; אם לא כפשוטו, הרי כמשמעו." (רע"א 6810/97 יהודית בן שושן נ' רוברט בן שושן, פ"ד נא(5) 375, 378 (1997)). אמנם ההליכים המשמעתיים בפני משפט החברים אינם בגדר הליך פלילי, ואף אינם נכנסים בגדר סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (השווה ע"א 468/89 בלע קידרון (קינדרמן), עו"ד נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, מה(5) 177 (1991)), אולם האישומים הנדונים במסגרת הליכים אלה, לעתים, עולים כדי אישומים פליליים כמעט. זאת ועוד, כאמור, השלכותיהם של הליכים אלה על הנתבע עלולות להיות חמורות, עד כדי פיטוריו של אדם ממקום עבודתו. במקרים אלה, מן הראוי כי המשיבה תאמץ את הגישה הנוהגת בשיטתנו המשפטית, ותאפשר לחבריה הנתבעים במסגרת משפט החברים באישומים מעין-פליליים אשר תוצאותיהם עלולות להיות הוצאתם מהאגודה, ייצוג על ידי עורך דין, ככל שרצונם בכך. 28. השעיה מעבודה ושלילת שכר במהלך הדיון המשמעתי. על פי סעיף 89(א)(2) לתקנון משפט החברים רשאית מזכירות המשיבה להשעות מעבודתו חבר על רקע חשד סביר כי עשה מעשה בלתי הוגן כלפי האגודה והוגשה על כך תלונה בכתב. סעיף 89(ד) לתקנון משפט החברים מוסיף וקובע כי חבר שהושעה מעבודתו ייחשב כחבר הנמצא בחופשה ללא תשלום, אולם יהיה זכאי לתשלום מפרעה חודשית בגובה מחצית המשכורת המשולמת לחברי האגודה "ובתנאי שסך כל המפרעות שתשולמנה לחבר באופן כזה לא תעלנה על שווי המניה באגודה ליום הורדתו מהעבודה." בהתאם לסעיף 89(א)(2) האמור הושעה המערער מעבודתו ביום 10.3.1998, השעיה הנמשכת עד היום. 29. המערער מאריך וטוען שההשלכות של השעיה הינן קשות ביותר, שכן החבר המושעה אינו יכול למעשה להתפרנס בדרך אחרת כל עוד הוא למעשה חבר האגודה, ואילו התשלום המגיע לו בתקופת ההשעיה, כהלוואה, נמוך עשרות מונים משכרו הרגיל (המורכב משכר יסוד ופרמיות). המערער טוען כי ההשעיה האמורה הינה למעשה בבחינת ענישה מוקדמת, והינה בלתי צודקת. המערער נסמך על פסק דינו של כבוד השופט אוקון בה.פ. 2205/03 יחיאל סמון נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (לא פורסם, 12.1.2005) שם נקבע כי בנסיבות העניין, ההליכים המשמעתיים בעניינו של החבר התארכו יתר על המידה. הדרך לריפוי הפגם, כך נקבע באותו מקרה, הינה איון ההשלכות הכלכליות של ההשעיה, קרי, בחלוף שנה הנתבע בהליך המשמעתי זכאי לתשלום מלוא שכרו. 30. באשר להתמשכות ההליכים בעניינו של המערער, מציין בית המשפט קמא כי על פניו, ההליכים בעניינו של המערער התמשכו הרבה מעבר למידה הראויה, במיוחד בהתחשב בכך שהמערער היה מושעה כל אותה תקופה. יחד עם זאת, מצא בית המשפט קמא, כי הדברים לא נעשו בכוונת מכוון. בהקשר זה, בהסתמך על עדויות וראיות, קבע בית המשפט קמא, כי הגם שחלק מהאחריות להתארכות ההליכים היתה מוטלת לפתחה של אגד, הרי שלמערער היתה תרומה של ממש, אם לא מכרעת, להתארכות ההליכים בשל הדרך העקלקלה והפתלתלה בה ניהל את הדיון (עמ' 34-38 לפסק הדין). כך למשל, מצא בית המשפט קמא כי המערער גרם לעיכוב בפתיחת המשפט בשל סירובו לבוא ולצלם את תיק החקירה, והוא שביקש לדחות את תחילת המשפט בשל שירות מילואים ובשל נסיעה לחו"ל. עם פתיחת המשפט ביקש המערער דחייה על מנת לבחון את כתב האישום המתוקן. בין היתר, ציין כבוד השופט עמית, כי החלק הארי של הישיבות הוקדש לחקירות נגדיות ארוכות של עדי התביעה על ידי המערער ולבקשות פסילה. המערער אף התנגד לכך שייקבעו תאריכים סמוכים בין ישיבה לישיבה, וכן התלונן על כך שהדיונים נתארכו עד לשעות אחר הצהריים או הערב ודרש לקצר את ימי הדיון. המערער אף ביקש להקריא את סיכומיו בעל פה (אף שסיכומי התביעה הוגשו בכתב), הקראה שנמשכה כארבע ישיבות. לבסוף, בפן העקרוני של הדברים, ציין כבוד השופט עמית כי ראוי שהמשיבה תבטל או תצמצם את היקף הגבלת העיסוק בתקופת ההשעיה (עמ' 44 לפסק הדין). 31. לא ראיתי טעם לפגם בעצם ההשעיה של המערער במהלך תקופת הדיונים המשמעתיים בענייננו, וזאת בייחוד כשמדובר בעבירות משמעת שעניינן חוסר יושר כלפי האגודה. שהלא, אם קיים חשש כי אדם מתנהג בחוסר יושר כלפי האגודה, כיצד תוכל זו לסמוך עליו שימשיך לבצע תפקידו נאמנה בזמן משפטו? אלא שלא יכול להיות חולק שגם משכה של השעיה זו צריך להיות סביר. יתרה מכך, לבו של העניין הוא, למעשה, שלילת כושר השתכרותו של החבר בתקופה זו. פגיעה זו הולכת וגוברת ככל שמשך ההליכים המשמעתיים מתארך והולך. 32. יחד עם זאת, סבירות משך ההליכים (וכתוצאה מכך משך ההשעיה והפגיעה ביכולת ההשתכרות של החבר) תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. במקרה דנן, כפי שצוין לעיל, התארכותם של ההליכים נבעה - לא רק, אולם באופן בלתי מבוטל - מאופן התנהגותו והתנהלותו של המערער בהליכים אלה. בית המשפט קמא בחן ארוכות את העובדות שהביאו להתארכות ההליכים, ואין מקום להתערב בקביעותיו. אני מצטרף אף לקביעתו של כבוד השופט עמית לפיה ראוי לצמצם את היקף הפגיעה בחופש העיסוק במהלך תקופת ההשעיה - בין על ידי הבטחת הכנסה בהיקף ראוי משההליכים מתארכים מעבר לתקופה מסוימת, ובין על ידי הסרת המגבלה על עיסוקו של החבר בתחומי עיסוק המשיקים לאלו של המשיבה. האופן בו תצומצם הפגיעה בחופש העיסוק של החבר נתון לשיקול דעתה של המשיבה, ובלבד שהפגיעה תהיה סבירה. יחד עם זאת, לא ראיתי לנכון, בנסיבותיו של מקרה זה, לקבוע כי עצם ההשעיה ושלילת השכר היו פסולות מן היסוד. 33. אופן בחירת ומינוי השופטים והתובע ומבנה משפט החברים. לטענת המערער, השופטים במשפט החברים נבחרים בשיטת בחירות המבטיחה כי הרוב המכריע של השופטים שימונו יהיו מנאמני הסיעה השלטת במשיבה. השופטים במשפט החברים נבחרים על ידי שלושה אנשים שמכהנים בתפקיד "מנהל משפט החברים". לטענת המערער, באמצעות שליטתה של הנהלת המשיבה בשלושת אנשי "מנהל משפט החברים", שולטת ההנהלה בתוצאותיהם של ההליכים המשמעתיים, על פי האינטרסים הפוליטיים, האישיים והכלכליים שלה בלבד. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט קמא מנע מהמערער להוכיח כי שלושת אנשי "מנהל משפט החברים" שמינו את השופטים בעניינו, היו אנשים בלתי ראויים. 34. המשיבה טענה כי מדובר בטענה תיאורטית גרידא, שכן המערער לא הביא ראיות להשתייכותו הפוליטית של שופט זה או אחר, שהינה הפוכה לכאורה להשתייכותו הפוליטית שלו, ולא הצביע בהקשר זה על עיוות דין שנגרם לו. 35. בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כדלקמן (עמ' 8-9 לפסק הדין): "מי שקורא את תצהירו של התובע... יכול להתרשם, כעובדה מוצקה שאינה שנויה כלל במחלוקת, כי המפלגה שזוכה ברוב הקולות בבחירות באגד מאיישת את כל התפקידים בכל המוסדות - במזכירות ובהנהלה, בהנהלת כל הסניפים, במורשון, בועדת הפיקוח, במחלקת ביקורת בדרכים ובמערך השיפוט... אלא, שחיש מהר נתברר בחקירה הנגדית כי עובדה זו, המהווה את "בסיס היציאה" לכל קו הטיעון של התובע, אינה נכונה." [ההדגשות במקור - י.ד.]. בית המשפט הוסיף וציין, כי לטעמו ראוי להפריד שיפוט מפוליטיקה, אך לא ראה בשל כך לפסול ולקעקע את מוסד משפט החברים מיסודו. כן הוסיף, כי שיטת קביעת השופטים על ידי מנהל משפט החברים לוקה בחסר, וכי על מנת למנוע לזות שפתיים וכדי להבטיח אי תלות מוחלטת, יש לשנות את שיטת שיבוץ השופטים. 36. אין לי אלא להצטרף לדבריו של בית המשפט קמא כי יש פסול בשיטת מינוי השופטים. יחד עם זאת, לא ראיתי מקום לחלוק על מסקנתו כי לא היה בשיטת המינוי כדי לפגום בהליכים המשמעתיים בעניינו של המערער. בית המשפט קמא דן ארוכות בטענות הקשות שהעלה המערער נגד כל אחד ואחד ממותב השופטים בעניינו, ומצא כי אין בדברים ממש. אשר לטענת המערער כי לא התאפשר לו להראות כי אנשי מנהל משפט החברים שמינו את השופטים בעניינו היו בלתי ראויים, הרי שטענה זו יש לדחות בשתי ידיים. מכל טענותיו של המערער עולה בבירור כי המערער היה מוכן להטיל רפש בכל אדם אשר קשור קשר כלשהו למשיבה ולמשפט החברים, הכל על מנת להראות כי נעשה לו עוול. אלא שגם לטענות שנועדו לכאורה להועיל לבעל דין יש לשים קץ. לא ייתכן כי המערער ילין מחד על התארכות ההליכים בעניינו, ומאידך, יעשה כל שביכולתו על מנת לסרבל ולהאריך את ההליכים על ידי בקשות להעיד כל מי שנראה לו קשור קשר כלשהו לעניינו, לרבות אותם אלה שמינו את השופטים שדנו בענייננו. כזאת לא יישמע. בית המשפט קמא הגביל את העדת העדים לפי מידת הרלוונטיות שלהם, ובצדק עשה כן. 37. אשר לטענתו של המערער בעניין העדר סמכות משפטית (כגון עורך דין או שופט בדימוס) בקרב מותב משפט החברים, איני רואה מקום להתייחס לטענה זו, ולו משום שהמערער עצמו אינו טוען כי יש לפסול את תוצאות משפטו בגין "פגם" נטען זה. יתרה מכך, קיימים טריבונלים פנימיים נוספים אשר בהם נעדר המותב ידע "משפטי", ואין בכך משום פסול. 38. נטלי ההוכחה והראיה בדין המשמעתי. לטענת המערער, אין בתקנות האגודה או בתקנון משפט החברים כל הוראה בדבר אופן הטלת נטלי ההוכחה והראיה וכי בפועל נוהגים שופטי משפט החברים להטיל על הנאשם להוכיח את חפותו, וכך גם אירע בעניינו של המערער. המשיבה טוענת כי טענות אלה נטענו יותר לשם הטלת דופי בבית הדין מאשר לשם קיום דיון רציני בנושא. המשיבה הוסיפה כי נטלי הראיה בבית הדין המשמעתי דומים לאלה הנהוגים בהליך הפלילי, והנתבע מורשע רק אם הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר, וראיה לכך שהמערער זוכה משמונה סעיפי אישום במסגרת ההליך המשמעתי בעניינו. 39. המערער לא הציב כל תשתית ראייתית לטענה זו מלבד היעדר ההתייחסות לסוגיית הנטלים בתקנון משפט החברים, חסר שאינו פוסל את משפט החברים כשלעצמו, כל עוד בפועל נוהגים השופטים במשפט החברים כפי שטוענת המשיבה. אשר להשלכות, כביכול, שהיו לעניין זה על משפטו של המערער, כטענתו, הרי שלא מצאתי לנכון להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט בעניין שמירת זכויותיו של המערער במסגרת ההליך המשמעתי, ודי אם אביא את דבריו של כבוד השופט עמית (סעיף 31 לפסק הדין): "עוד לפני בחינה ובדיקה של טענות התובע לגופן, די לעיין בפרוטוקול משפט החברים, כדי להיווכח שהתובע לא קופח בניהול הגנתו. נהפוך הוא. בית הדין כה נזהר ונשמר מליתן לתובע פתחון פה, כדי כך שהיה זה התובע אשר ניצל כל תג ותג בזכויותיו, לעיתים קרובות, הרבה מעבר למידה הראויה והנדרשת לצורך ניהול הגנה תכליתית." 40. סיכום ביניים: כעולה מן האמור לעיל, אכן ייתכן שישנם פגמים כאלה ואחרים במוסד משפט החברים של המשיבה, כגון שלילת זכות הייצוג על ידי עורך דין בהליכים משמעתיים מעין-פליליים והשעייתם של חברים במהלך משפטים המתארכים תקופות ארוכות, תוך שלילת זכותם לעבוד במקצועם ויכולת ההשתכרות שלהם. יחד עם זאת, ובמיוחד בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי יש בפגמים אלה כדי להביא לבטלותו של מוסד משפט החברים בכללותו, אלא לכל היותר יש מקום לערוך בו תיקונים כאלה ואחרים, אשר יתאימו אותו להתפתחויות המשפטיות והחברתיות. הטענות הנוגעות לפגמים בהליכים המשמעתיים של המערער 41. תובע האגודה ופרשות סמון וערסי. המערער טוען כי מי ששימש כתובע מטעם המשיבה במשפטו המשמעתי, מר מיכאל גולד, הוא שהעיד מטעם המשיבה בבית המשפט קמא, ובכך ראה ניסיון התחמקות של המשיבה להעיד מטעמה אדם הנמנה על שורות הנהלתה. המערער ממשיך וטוען כי למערער התגלו עובדות שביססו את חשדו כי מר גולד מבצע את תפקידו כתובע מטעם המשיבה בחוסר יושר, לפיהן, לכאורה, הורה מר גולד למבקרים של המשיבה לזייף דוחות מעקב וביקורת. עובדות אלה נתגלו, לטענת המערער, במהלך הליך משמעתי שהתנהל בעניינו של מר יחיאל סמון, בעדותו של אחד בשם עדי ערסי. המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לפרשה זו אין כל רלוונטיות לעניינו של המערער. לטענתו, נפגעה זכותו שכן לא התאפשר לו לזמן לעדות בבית המשפט קמא את מר ערסי כדי לשפוך אור על אירועים אלה. 42. לטענת המשיבה, פרשיית "סמון וערסי" נולדה משנדחתה טענת המערער כי מר גולד נהג להשפיע על עדותם של עדים. המשיבה מוסיפה כי ערסי וסמון אינם קשורים כלל להליכים המשמעתיים שנערכו למערער, וכן הוסיפה כי טענותיו של אותו ערסי מעולם לא הוכחו. 43. גם בית המשפט קמא התרשם שמדובר בפרשיה צדדית שהפכה אצל המערער לעיקר, והוצגה על ידו כעובדה שאין עליה מחלוקת, המוכיחה מאליה את שחיתות המערכת. אלא שבית המשפט קמא קבע כי לפרשיה זו אין כל קשר לעניינו של המערער ולא מצאתי כל מקום להתערב בקביעה זו. עוד ראוי לחזור ולהזכיר כי לבית המשפט שיקול דעת בדבר העדת עדים בעניינים שוליים, ובית המשפט קמא עשה שימוש בסמכות זו על פי שיקול דעתו, אשר נראה לי כראוי ונכון. 44. מסמכים שלא הומצאו למערער על ידי המשיבה. המערער דרש מהמשיבה מסמכים שונים שסבר כי יוכל להוכיח באמצעותם את "חפותו". לטענת המערער המשיבה לא נעתרה לפניותיו, ומותב משפט החברים לא עשה די כדי לחייב את המשיבה להעבירם לידי המערער. לדברי המערער, בית המשפט קמא "לא נתן למחדל זה את הנפקות הראויה". 45. בית המשפט קמא קבע כי המסמכים שהמערער טען כי לא הומצאו לו, רובם ככולם, אינם רלוונטיים כלל למשפטו. לפיכך, קבע, בית הדין המשמעתי רשאי היה למנוע הגשתם, ואף צריך היה לעשות כן על מנת לשמור על מסגרת הדיון. 46. אין מקום להתערב בקביעה זו. משנמצא שהמסמכים המבוקשים על ידי המערער לא היו רלוונטיים למשפטו, הרי שלא נפגעה זכותו של המערער או יכולתו להגן על עצמו, ומכאן שלא נפגעו כללי הצדק הטבעי, ולא היה מקום להתערב בהליכים המשמעתיים שהתקיימו בעניינו של המערער. 47. אי קיום הוראות תקנון משפט החברים על ידי המשיבה. לטענת המערער נשללה ממנו זכות הערעור לדרג ב' של משפט החברים בעניין בקשות הפסילה של מותב השופטים בהליך המשמעתי בענייננו, בטענה כי מדובר היה בערעורי סרק. לפיכך, טוען הוא, כי ההליך המשמעתי היה בלתי הוגן וכי יש לפסול אותו. המשיבה טענה כי בית המשפט קמא בחן את טענות הפסלות של המערער ונוכח כי לא דובר בטענות פסלות אמיתיות, אלא בטענות סרק ששימשו בידי המערער כדי לנגח את השופטים וכדי לעכב את הדיון, ומטעמים אלה לא היה מקום לאפשר לו לערער על טענות הפסלות שנדחו וכך למשוך זמן כפול ומכופל. 48. אשר לטענות הפסלות שנטענו על ידי המערער ציין בית המשפט קמא כדלקמן (עמ' 29 לפסק הדין): "במקום להתגונן לגופם של אישומי אי היושר שיוחסו לו, הפך התובע למאשים, ובמהלך משפט החברים, ריכז את חיציו בהרכב השופטים והעלה טענות פסלות לרוב... כך עשה התובע גם בהליך דכאן. אציין שכמעט כל טענות הפסלות שהעלה התובע במסגרת משפט החברים ובהליך זה, לא נגעו כלל למשפטו שלו, אלא לתיקים אחרים, או שהיו אלו טענות במישור האישי." בית המשפט קמא הוסיף עוד כי חלק מבקשות הפסילה שהגיש המערער לא הוגשו בהתאם לדרישות התקנון, על פיו יש להגיש בקשת פסלות מיד לאחר שנודע על עילת הפסלות. 49. מעיון בתקנון משפט החברים עולה כי המערער לא נדרש כלל לקבל רשות להגיש ערעור לדרג ב' בעניין טענות הפסלות (ראה סעיף 50(א) לתקנון משפט החברים). זאת ועוד, טענת המערער כי מנעו ממנו הגשת ערעור על טענות הפסלות שנדחו הועלתה במסגרת ערעור זה בעלמא, ללא כל הפניה לעובדות - מתי ביקש המערער לערער על החלטות בעניין פסלות? מתי ועל ידי מי נדחו בקשותיו? המערער לא צירף כמוצג בערעור זה את סיכומיו בבית המשפט קמא, ולכן אף לא ניתן היה ללמוד מה טען בעניין זה בבית המשפט קמא. מסיכומי המשיבה בבית המשפט קמא ניתן ללמוד כי מדובר במקרה אחד (מתוך שבעה מקרים שבהם טען המערער טענות פסלות בהליך המשמעתי) כאשר טענתו בדבר פסלות השופט עמר הועלתה באיחור ניכר, כשהמערער "נזכר" להעלות את הטענה יותר משעה לאחר תחילת הדיון. מעיון בפרוטוקול הדיון המשמעתי (עמ' 646) עולה כי מותב משפט החברים דחה את בקשת המערער לפסול את השופט עמר, וכן ציין כי מאחר שטענת הפסלות הועלתה בניגוד לסעיפי התקנון, היא איננה יכולה לשמש כנימוק לערעור, וזאת בהתאם לסעיף 51 לתקנון משפט החברים, לפיו "טענת פסלות לא תשמע ולא תשמש נימוק לערער אלא בהתאם להוראות סעיפים 49 ו-50". בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית הדין המשמעתי, ודאי לא טעות המצדיקה את התערבות בית המשפט. נוסף על כל האמור, אזכיר כי בית המשפט קמא קבע כי טענות הפסלות היו רובן ככולן טענות סרק. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם הפוסל את ההליך בעניינו של המערער. 50. המערער לא הורשה להציג מסמכים בדיון המשמעתי. המערער טוען כי בית הדין המשמעתי מנע ממנו להציג מסמכים שונים שהיו, לטענת המערער, רלוונטיים להגנתו, אף מבלי לעיין במסמכים. 51. בית המשפט קמא ציין כי "מסמכים" אלה התבררו כ"דף אחד מתוך שני עמודי עדות של מבקר סמוי בשם אייל דותן שרכש מהתובע כרטיס אוטובוס" לגבי אישום שנמחק מכתב התביעה. אין מקום להתערב בקביעה זו של בית המשפט קמא, ואין באי מתן רשות להציג את המסמך, שאינו רלוונטי לאישומים, פגיעה בכללי הצדק הטבעי. 52. ביטול פסק הדין המשמעתי מחמת "טעות חמורה על פני הפסק". המערער טוען כי אשמתו בדיון המשמעתי לא הוכחה מעל לכל ספק סביר, ואף לא ברמת וודאות הקרובה לכך, ומשלא נעשה כן, הרי שמדובר בטעות חמורה על פני הפסק המחייבת את ביטולו. 53. כפי שצוין לעיל, עילות ההתערבות בפסקי הדין של טריבונלים פנימיים של אגודות שיתופיות מצומצמות ביותר. לפיכך, ובהתחשב בטענות המועלות בהקשר זה על ידי המערער, כלל לא היה מקום כי בית המשפט קמא ידון בטענותיו של המערער, אשר נגעו לעניינים הבאים: אי זיהוי ודאי של המערער כמבצע העבירות; רישומי טכוגרף שהוגשו על ידי המשיבה במשפט החברים, שלטענת המערער לא תאמו לפרטי האישומים כנגד המערער; וטענות המערער כי האישומים נגדו בוססו בעיקרם על דוחות של מבקרים שידוע היה שזייפו דוחות ביקורת ודוחות מעקב. על אף האמור לעיל, בית המשפט קמא התייחס אף לטענות אלה של המערער, לגופן. 54. אשר לטענה כי נפלה טעות בזיהויו של המערער. בית המשפט קמא דחה טענה זו, ובצדק, בין היתר, על בסיס העובדה שלכל נהג "צבת" ייחודי לניקוב כרטיסים וכן על סמך העובדה שלמערער לא היתה תשובה של ממש לשאלה כיצד נתפס כשהוא מוכר אותו כרטיס פעמיים בעקבות פעולתם של שני מבקרים שונים. 55. אשר לטענת הטכוגרף, עולה כי זו נדחתה הן משום שעלתה לראשונה בסיכומי המערער במשפט החברים, ולא נטענה לפני כן (ר' סעיף 58 לפסק הדין); ובנוסף, הוצע למערער להציג את הנתונים בעניין הטכוגרף בבית המשפט קמא, אך הוא סרב לכך (ר' סעיף 38 לפסק הדין). משכך, לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט קמא בנדון, ואין בקביעותיו משום טעות חמורה על פני הפסק המחייבת את ביטולו, ובוודאי שאף בסוגיה זו אין מקום להתערב. 56. אשר לטענה כי המבקרים שעל סמך עדותם הואשם המערער היו "ידועים" כמי שזייפו דוחות ביקורת, בדברים אלה מכוון המערער לפרשת סמון וערסי הנזכרת לעיל, וכפי שכבר צוין, טענות אלה לא הוכחו כלל וממילא לא הוכח כי יש להן כל רלוונטיות לעניינו של המערער. 57. "פוליטיזציית" השיפוט המשמעתי והשפעתה על המערער. המערער למעשה חוזר על טענתו בדבר אופן המינוי הפגום, לטענתו, של שופטי משפט החברים, תוך הטלת דופי אישי בגורמים שונים ומוסיף וטוען כי כיוון שנחשב למתנגד חריף של הסיעה השלטת, הרי שהדין המשמעתי נגדו היה למעשה כלי ניגוח פוליטי של אנשי המפלגה השלטת במשיבה. 58. גם בעניין זה נדחו טענותיו של המערער על ידי בית המשפט קמא. מדובר בקביעות עובדתיות גרידא, שאין כל מקום להתערב בהן. די אם נביא דברים אלה של בית המשפט קמא (עמ' 21 לפסק הדין): "למקרא תצהירו של התובע, מתעורר הרושם שהמאמץ הכביר שאגד השקיעה כדי להרשיעו, נובע מכך שהתובע היה ראש וראשון לאנשי האופוזיציה באגד, ולמיצער, מראשי האופוזיציה באיזור הצפון וכי התעמת עם בכירים מהסיעה השלטת. אלא שחקירה נגדית של מספר דקות הבהירה כי לתמונה זו אין כל קשר למציאות. התובע השתייך למפלגת האופוזיציה "קידום" תקופה של ארבע שנים בלבד, וגם אז לא היה פעיל במיוחד. מעדותו של התובע עולה כי לא השתתף כלל בפעילות ובכנסים ש"קידום" ארגנה ולא הכיר את מרבית הבכירים במפלגה זו..." ובהמשך קובע כבוד השופט עמית (עמ' 22 לפסק הדין): "התובע לא הניח אפוא בדל של תשתית עובדתית לטענתו ש"חיפשו אותו". התובע לא היה פעיל פוליטית או פעיל בדרך כלשהי, הוא היה נהג אחד מני מספר רב של נהגים בסניף כרמל בחיפה ולא ראיתי סיבה בגינה התובע הסב אליו תשומת לב של מי מחברי הנהלת אגד, כדי כך שיבוצע נגדו קשר רבתי." 59. כאמור, לא מצאתי כל מקום להתערב בקביעות אלה של בית המשפט קמא. סוף דבר 60. סוגיית ה"פוליטיזציה" מביאה אותנו לעניין בו ברצוני לחתום את פסק דיני זה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא נפל כל פגם בהליכים המשמעתיים שהתנהלו נגד המערער, וודאי לא פגם מסוג הפגמים אשר עשוי להביא להתערבות בית משפט בפסקי דינם של טריבונלים שיפוטיים מעין משפט החברים של המשיבה. יחד עם זאת, הצבעתי לעיל על ליקויים לכאורה הקיימים בשיטת משפט החברים, ליקויים עליהם עמד אף בית המשפט קמא, ובהם: היעדר זכות הייצוג לחברים המואשמים בעבירות מעין-פליליות הנוגעות לחוסר יושר נגד האגודה; הגבלה בלתי סבירה על חופש העיסוק ויכולת ההשתכרות של חברים אשר משפטם המשמעתי נמשך יתר על המידה וחשש ל"יתר פוליטיזציה" של משפט החברים המתבטא באופן מינוי השופטים שאינו מבטיח אי תלות מוחלטת. כפי שכבר ציינתי לעיל, מן הראוי כי המשיבה תעשה בדק בית ותערוך שינויים בתקנונה אשר יביאו לריפויים של פגמים אלה ואחרים, תוך התאמתם לעקרונות היסוד ולכללים המשפטיים הנוהגים בשיטת המשפט הישראלית. 59. לאור כל האמור לעיל, אינני רואה מקום להתערב בפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט המחוזי, ואמליץ לחבריי לדחות את הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבה בשתי הערכאות בסך של 50,000 ₪. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין: א. מצטרף אני לפסק דינו של חברי השופט דנציגר. עם זאת אבקש להוסיף הערות אחדות בכל הנוגע להיבטים כלליים שעלו בפסק הדין. חברי סקר את הפסיקה באשר להתערבותו של בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים. ער אני לגישה רווחת בבית משפט זה, הנובעת מטעמים שונים שבהם בולט לדעתי כיום עומס אדיר הרובץ על בית המשפט, לצמצם התערבות בתחומים כגון בוררות, טריבונלים פנימיים וכדומה. בקשר לטריבונלים פנימיים קרוב אני לגישתו של השופט (כתארו אז) מצא בפרשת איגנט, קרי, מידת התערבות שתיגזר ממהות הזכות הנפגעת; כך גם דעת השופט בן-יאיר בפרשת טורטן. אוסיף עוד: אם לא למעלה מזה. הדבר נראה בעיני נכון משיקולי צדק, בראש וראשונה. אלך צעד נוסף ואומר, כי לולא דמסתפינא הייתי סבור שקרובה השעה בה יהיה מקום להידרש לעצם קיומם של טריבונלים משמעתיים בגופים מסוגה של "אגד". העולם נשתנה, אפילו בשנים שחלפו מאז פרשת איגנט. מה שהיה מקובל כראוי וכרצוי במציאות חברתית שבה ביטאה אגודה שיתופית אידאל קבוצתי בעל מטרות נעלות, פינה מקומו בעולם האינדיבידואליסטי דהאידנא; בע"א 2773/04 נצבא נ' עטר. ב. נדרשתי ל"רעיון הנאצל של הקואופרציה" ולאשר אירע לו. כך גם בנידון דידן. ולא דיברנו עדיין על הפן הפוליטי שכך או אחרת קשור במינוי הטריבונל במשפט החברים. גם בית המשפט קמא וגם חבריי הצביעו על הפסול בהקשר הפוליטי. דעתי כמותם, וביתר. דוד בן-גוריון ניהל מלחמת חרמה על כך שקביעות בעלות אופי עובדתי - משפטי (בענין ה"פרשה") לא יטופלו בועדת שרים, גוף פוליטי. וגם לא דיברנו עדיין על הרמה המקצועית בטריבונלים, שמבלי לפגוע, מטבעה עלולה ללקות בחסר. אילולא ידעתי את עומס האכיפה המוטל על רשויות האכיפה הממלכתיות הייתי אומר כאן ועכשיו כי הגיעה השעה לחדול ממשפטים מעין-פליליים במסגרת של אגודה שיתופית מסוגה של "אגד"; "כל עצמותי תאמרנה" שהדבר נכון לעשותו, אך דווקא כמי שבא ממערכת האכיפה לפני כן ער אני לכך שדבר זה מצריך הכנה ראויה; עטי חי בתוך מסגרתה של מערכת בתי המשפט, והוא ממאן לכתוב, בלא בירור החורג מתיק זה, דברים שיטילו עומסים נוספים על הקיים כיום. אך יתכן גם כי התוספת מהפסקת האכיפה המעין-פלילית בגופים אלה לא תהא רבה כל כך, ודבר זה ראוי שייבדק במשרד המשפטים ועם רשם האגודות השיתופיות. סוף דבר, ואחיזת השור בקרניו: האמת ניתנת להיאמר, לדעתי, כי משפט החברים הוא מוסד שאבד עליו במידה רבה כלח והיה לארכאי, כמו - לדידי למרבה הצער - הרבה מהאידאלים שביסודה של פקודת האגודות השיתופיות. לדידי אין ספק כי בהקשר זה (והקשרים אחרים חורגים כמובן מענייננו) יש מקום לבדק בית. ג. אבל עסקינן בדין המצוי, וכל עוד הוא קיים, גם במסגרתו יש מקום למקצה השיפורים שעליו דיבר השופט עמית בבית המשפט המחוזי ונדרש אליו גם חברי השופט דנציגר. לא אחזור על דבריהם ואציין רק, כי האופי המעין-פלילי של ההליכים ותוצאותיהם האפשריות מחייב אפשרות ייצוג. אכן, המחוקק לא איפשר ייצוג כשהמדובר בתביעות קטנות, לשם ייעול ההליך וקיצורו, וראו סעיף 83 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 וכן רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב פסקה ח'; ראו גם ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, עמ' 100-99. אך שם המדובר בנושאים אזרחיים בעלי השלכה מצומצמת ביותר, בשונה ממשפט החברים באגד בענייני סעיף 113 לתקנון, שאדם עלול לאבד בו בהליך מעין - פלילי את עולמו מבחינת פרנסתו, ולא פחות מזה מבחינת כבודו. הייצוג נחוץ, ובמציאות של ריבוי עורכי הדין כיום, הוא גם זמין בלא קושי. ד. כל הדברים הללו לא נאמרו לגבי המקרה דנא, שלגביו אי אפשר שלא לומר שמוצו בו ההליכים כראוי, ולאחר 1314 עמודי פרוטוקול, לא תישמע האמירה כי יש להתחיל מאלף. ה. כאמור, מצטרף אני לחוות דעת חברי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. אגודה שיתופיתמשפט חברים