בפניי בקשת הנתבע 2 (להלן: "המבקש") מיום 19/11/06 להורות על סילוקו על הסף של כתב התביעה שהוגש כנגדו מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות ו/או חוסר סמכות עניינית כאמור בתקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, ולהארכת מועד להגנתו, לאחר הכרעה בבקשה. ואלו העובדות הצריכות לענייננו: ביום 17/10/06 הגיש התובע (להלן: "המשיב") כתב תביעה נגד הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") במסגרתו עתר לחיובם בסך 156,276 ₪ בגין סעדים שונים להם הוא זכאי עקב תקופת עבודתו וסיומה. המשיב הגיש תגובתו לבקשה ביום 26/12/06. ב. עיקר טענות המבקש: 1. התביעה הוגשה כנגד הנתבעים כמקשה אחת, ללא כל אבחנה ביניהם, חרף העובדה כי מעבידתו היחידה והבלעדית בתקופה הרלבנטית הייתה הנתבעת. אשר על כן, מטעם זה דין התביעה כנגד המבקש להיות מסולקת על הסף. 2. הנתבעת היא שהתקשרה עם המשיב בהסכם העסקתו (נספח א לבקשה), סיכמה תנאי העסקתו, שילמה שכרו וזכויותיו הסוציאליות, הנפיקה תלושי שכרו והציבה את המשיב לעבודה באתרי הבנייה השונים. יתרה מזו, מכתב ההתראה של המשיב מוען לנתבעת ולה בלבד. 3. המבקש הינו בעליה ומנהלה של הנתבעת, אולם אין כל יריבות בינו לבין המשיב ואין כל עילה להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת ו/או לחיובו האישי בחובותיה של הנתבעת ואף לא נטענה בכתב התביעה כל טענה בגין כך. 4. בנסיבות אלה, בהן לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים משולל ביה"ד סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד המבקש. 5. זאת ועוד, הנתבעת שילמה למשיב את כל המגיע לו בגין תקופת עבודתו אצלה ולפיכך, עסקינן בתביעה משוללת עילה, טורדנית וקנטרנית אשר דינה להיות מסולקת על הסף. לבקשתו צרף המבקש תצהירו. ג. עיקר טענות המשיב: 1. ביום קבלתו לעבודה, הציגה עצמה הנתבעת כחברת כ"א. כמו כן, בפני הקבלנים, הציגה עצמה כחברת כ"א (כך מוכיחים מסמכים וכתבי בית דין בהליכים אחרים ונספחים לתגובה). 2. מיום קבלתו לעבודה ועד ליום עבודתו האחרון, פעלה כלפיו הנתבעת בחוסר תם לב, בחוסר ניקיון כפיים, עשקה אותו והתעשרה על גבו. יתרה מזו, בעת קבלתו לעבודה פעלה הנתבעת בניגוד להוראות חוק החוזים והחתימה אותו על הסכם שכל סעיפיו מנוגדים לחוק המגן. 3. הנתבעת מידי חודש בחודשו לא שילמה למשיב את מלוא שכרו, לא שילמה לו דמי הבראה, חגים, חופשה, לא הפרישה תשלומים לקופת גמל וקרן פנסייה ובאופן קבוע הלינה שכרו. 4. האחריות על מעשיה ומחדליה של הנתבעת מוטלת על מנהליה. המבקש, מנהל ושלוח של הנתבעת, ניהל עבורה את המשא ומתן וחייב היה לבצע ההסכם בתם לב על אף שההסכם היה על שם הנתבעת. 5. כשחובת תם הלב המוטלת על השלוח מכח סעיף 12 לחוק החוזים מתנגשת עם חובת הנאמנות של השלוח לשולח (מכח סעיף 8 לחוק השליחות), חובת תם הלב גוברת והשלוח, דהיינו המבקש, חייב לשאת באחריות לפעולות הנתבעת (ד.נ. 7/81 פנידר נ' קסטרו פ"ד לז(4) 673; ע"א 10385/02 מרנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ; ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תבעני). ד. ולהכרעתנו - 1. תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת: "בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה: אין הכתב מראה עילה; מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני; בעל הדין נדרש, מכח סעף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד". ואילו תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת: "בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: מעשה בית דין; חוסר סמכות; כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". 2. בתי המשפט, ודאי בתי הדין לעבודה, לעולם יעדיפו להכריע בהליך הבא בפניהם לגופו של עניין. הלכה פסוקה היא כי : "הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו" (דב"ע (ארצי) נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3, בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כט (1) 573). 3. מן האמור לעיל עולה, כי בית הדין ייענה לבקשת דחייה על הסף רק במקרים קיצוניים ונדירים, ורק כאשר הוא משוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל האמור בכתב תביעתו, לא יזכה לסעד, שכן עפ"י הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה. 4. על פי ההלכה הפסוקה, המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה או לא הוא: "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, אפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז- ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה...". (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 383- 384 והאסמכתאות שם). 5. מדיניות זו של בתי הדין, להשתמש בסעד של מחיקה על הסף ביד קמוצה ובמשורה צריכה להיות מופעלת ביתר שאת ביחס לסעד של דחייה על הסף, בהתחשב בעובדה שדחייה על הסף תהיה בדרך כלל "מעשה בית הדין" (ראה י' לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצאת ניצן מהדורה 2004, פרק 4). 6. מעיון בכתבי הטענות עולה כי, לכאורה, קיימת למשיב עילת תביעה כנגד המבקש. בכתב תביעתו ובתגובתו העלה המשיב טענות עובדתיות באשר למעמדו ולאחריותו של המבקש כלפיו בהיותו מנהל ו/או בעל מניות בנתבעת שהעסיקה אותו מהם ניתן ללמוד, לכאורה, כי קיימת יריבות בין הצדדים. 7. בהקשר זה מוצאת אני להזכיר - הבקשה לסלוק על הסף תבחן את כתב התביעה ולא את "החיצוני" לו (בין בטענה ובין בנספחים). בהתאם - איני למדה להכרעה דלעיל מכתבים שבבקשה. 8. בנסיבות אלה נדחית הבקשה. למצער, ישקל, העניין בהליך הקד"מ. הוצאות הבקשה תשקלנה בפסק הדין. ניתנה היום כ"א בטבת, תשס"ז (11 בינואר 2007) בהעדר הצדדים. שרה מאירי, שופטת תקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה