עתירה זו מכוונת נגד מדיניות המשיבים למניעת הישנות של גילויי אפליה וגזענות כלפי חיילים יוצאי אתיופיה בצבא ההגנה לישראל. 1. ברקע העתירה עומד אירוע שהתרחש ביום 30.6.2010 בין טוראי אברהם ימר (משיב פורמאלי לעתירה; להלן: החייל), יוצא אתיופיה המשרת בחיל האוויר, לבין רב-סרן בועז פינקלשטיין (הוא המשיב 6; להלן: הקצין), שעה שהאחרון פנה למפקדו הישיר של הראשון, בנוכחותו ובנוכחות חיילים אחרים, וצעק לעברו "שתדע לך שהחייל הכושי הזה שלך מעצבן אותי". מטבע הדברים, נפגע החייל עמוקות מביטוי גזעני זה ופעל בנחישות לתיקון העוול שנגרם לו. בין היתר, פנה החייל למפקד הבסיס ולמפקד הטייסת, לנציבות קבילות חיילים, ולבסוף - משלא היה שבע רצון מטיפול גורמי הצבא בעניינו - הגיש לבית משפט זה עתירה אחרת בבקשה להחמרת הענישה שננקטה עם הקצין (להלן: עתירת החייל).     בגדר תשובת המשיבים לעתירת החייל נפרסה שורת הצעדים בהם נקטו המשיבים לטיפול באירוע, וביניהם התנצלות של הקצין בפני החייל; הצגה של הקצין את הכשל הפיקודי והערכי שבמעשיו תוך התנצלות פומבית - פעם בפני כלל אנשי היחידה ופעם בפני כל מפקדי הטייסת; רישום הערה פיקודית בתיקו האישי של הקצין; והעברת החייל ליחידה אחרת בבסיס בהתאם לבקשתו. במהלך הדיון בעתירה הביע בית משפט זה מורת רוח מלשון ההערה הפיקודית שנרשמה, נוכח אי התאמתה לחומרת התבטאות הקצין ולמידת פגיעתה בחייל. לפיכך תוקנה ההערה הפיקודית כך שהובהרה פגיעתה הממשית של התבטאות הקצין בכבוד האדם. לאחר שהוחמרה ההערה הפיקודית נדחתה העתירה משום שמיצתה את עצמה. בצד האמור ראה  בית המשפט (מפי הנשיאה ד' ביניש) להדגיש את חומרת האירוע: "אכן, התבטאותו של רס"ן פינקלשטיין הינה התבטאות חמורה, שמקומה לא יכירנה בחברה בישראל בכלל, ובצה"ל בפרט. התבטאות זו חמורה בשל אופייה הפוגע והגזעני; היא חמורה במיוחדת כשהיא מושמעת מצד קצין בכיר כלפי פקודו. היא מפיצה רוח רעה בשורות הצבא, ופוגעת הן בחייל היחיד הן בעדה שלמה, שהפליאה להיקלט בארץ ונושאת בעול השירות בצבא, וראויה להערכה ותחושת אחווה מצד חיילים ורעים לנשק." (בג"ץ 6466/10 ימר נ' הרמטכ"ל, פסקה 5 ( 30.6.2011)). 2. העותרת היא עמותה הפועלת לקידום צדק חברתי, כלכלי ומשפטי בקרב יוצאי אתיופיה בישראל. כרקע להליך שלפנינו, פורסת העותרת את קשיי הקליטה של חיילים יוצאי אתיופיה בצה"ל, הנובעים לשיטתה ממצבם הסוציו-אקונומי, ממכשול השפה ומקיומם של סטריאוטיפים ודעות קדומות. עוד עומדת העותרת על שיעורי התאבדות בקרב חיילים יוצאי אתיופיה, כמו גם על שיעורי הכליאה והנשירה, וטוענת כי אלו נובעים מגילויי אפליה וגזענות. לכן סבורה העותרת כי העונש שהושת על הקצין כמו גם הצעדים החינוכיים והפיקודיים שננקטו על-ידי המשיבים אינם תואמים את חומרת המעשה, ובעיקר הם אינם צופים פני עתיד ואין בהם כדי למנוע הישנות של מקרים דומים. על כן, מלכתחילה, התבקשו על-ידי העותרת סעדים בשני נושאים: הראשון, כי נורה למשיבים 2-1 ליתן טעם מדוע לא יורו על קיומן של סדנאות חינוכיות לחיילים ומפקדים, שתחת פיקודם משרתים חיילים יוצאי אתיופיה, למניעת גילויי אפליה וגזענות כלפיהם; וכן על השתלמויות למפקדים שתחת פיקודם משרתים חיילים יוצאי אתיופיה בעלי צרכים מיוחדים, להגברת מודעות המפקדים לצרכים אישיים ומשפחתיים של חיילים כאלו. השני, כי נורה למשיבים 5-1 ליתן טעם מדוע לא יפתחו בהליכי משמעת נגד הקצין; וכן מדוע לא ימנעו ממנו לשמש בתפקיד פיקודי בעתיד. לאחר מתן פסק הדין בעתירת החייל הודיעה העותרת כי היא עומדת אך על הסעד הראשון. העותרת טוענת כי גילויי אפליה וגזענות כלפי חיילים יוצאי אתיופיה מנוגדים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי על צה"ל כצבא העם להטמיע ערכים של כבוד, סובלנות ושוויון ולחתור למיגור תופעות של אפליה וגזענות. לשיטת העותרת, הימנעותם של המשיבים 2-1 לנקוט צעדים צופי פני עתיד כאמור מנוגדת לעיקרון השוויון. 3. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה, הן על הסף הן לגופה. באשר לסעד הנוגע לעריכת סדנאות חינוכיות - שנותר להכרעתנו בשלב הנוכחי - טוענים המשיבים כי מדובר בסעד כוללני אשר מטיבו אינו מאפשר הכרעה שיפוטית קונקרטית, ואף אינו מאפשר פיקוח על ביצועו. לגופה של הטענה, גורסים המשיבים כי מזה זמן רב הם מקיימים את המבוקש ומפרטים את פועלם הרחב לקידום קליטת חיילים יוצאי אתיופיה בצה"ל. כך למשל, מקיים הצבא קורסים ייעודיים לחיילים יוצאי אתיופיה במטרה להכשירם למגוון רחב של תפקידי איכות; בתחום הכשרת המפקדים נערכים ימי עיון וסדרות חינוך המוקדשים לטיפול באוכלוסיות מיוחדות ובפרט ביוצאי אתיופיה, תוך שימת דגש על מניעת גילויי אפליה וגזענות ומתן כלים למפקדים להתמודדות עם אירועים כאלו; גורמי מקצוע אזרחיים המתמחים בעבודה עם האוכלוסייה האתיופית מלווים מפקדים בדרגות שונות בבסיסי הכשרה וטירונות בהם משרתים חיילים יוצאי אתיופיה; הוטלה חובה על כל מפקד לערוך ביקור בית לחייל יוצא אתיופיה בתוך חודשיים ממועד קליטתו ביחידה; ניתנה סמכות למפקד בדרגת רב סרן לאשר בקשת סיוע כלכלי לחיילים יוצאי אתיופיה המשרתים ביחידות לוחמות, ללא צורך בהמצאת אישורים ועוד. 4. לאחר שבחנתי את העתירה והתגובה על צרופותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הסעד המבוקש על-ידי העותרת הינו סעד כוללני (השוו: בג"צ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403 (1994)). למעשה מבקשת העותרת כי יבוא בית המשפט בנעלי הדרג הבכיר של צה"ל, ויתווה את המדיניות החינוכית להתמודדות עם בעיה של גזענות בשורות הצבא. לא מצאתי עילה לכך. למעט המקרה הבודד - אשר בית משפט זה התייחס אליו במלוא החומרה בעניין ימר - לא הונחה לפנינו תשתית עובדתית הולמת המעידה על בעיה כללית שהמשיבים לא נתנו דעתם עליה ואינם מתמודדים איתה. כאן המקום להזכיר כי מתשובת המשיבים עולה כי רק בשנת 2010 נערכו למעלה ממאתיים ימי עיון למפקדים, בהם הושם דגש בין היתר על מניעת גילויי אפליה וגזענות כלפי חיילים יוצאי אתיופיה (מכאן שהפעולות בהן נוקטים המשיבים אינן מוגבלות לתנאי השירות של חיילים יוצאי אתיופיה, כפי שטוענת העותרת בתשובתה לתגובת המשיבים). ככל שמבקשת העותרת לבוא בדברים עם רשויות הצבא בדבר צעדים קונקרטיים שיש להוסיף ולנקוט, בטוחני כי המשיבים יטו אוזן קשבת להערותיה, גם מחוץ לגדרה של ההתדיינות המשפטית. בשלב הנוכחי, לא מצאתי אפוא עילה להתערבותנו. התוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף. כפי שהדגיש בית משפט זה בפסק הדין בעתירת החייל, התוצאה נגזרת מאמות המידה לביקורת שיפוטית ומהצעדים שננקטו על ידי רשויות הצבא במישורים שונים. אין בכך כדי להפחית כהוא זה מן החומרה שבית משפט זה מייחס להתבטאותו של הקצין, ואף אין בה כדי לפגום בהערכה המסורה לחייל על נחישותו להגן על כבודו כאדם. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. צבאגזענותהעליה האתיופיתהפליה / אפליהחייליםשירות צבאי