מבוא בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה של התובעת בתקופה החל מחודש יולי 2005 ועד למועד הגשת התביעה (חודש אוקטובר 2006). בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות במהלכן נשמעו הראיות. ביום 27/12/07 העידו במסגרת פרשת התביעה מר לירון טל, מנהל החברה בה עבדה התובעת, התובעת וד"ר טרייבר, מומחה למחלות ריאה ולרפואה תעסוקתית מטעמה. כמו כן, העידה באותו יום הפסיכיאטרית ד"ר ברק. ביום 7/10/08 העיד המומחה מטעם התובעת בתחום החיתום, ד"ר בראון שמעון. בהמשך נשמעה פרשת ההגנה במסגרתה העידו המומחים מטעם הנתבעת, ד"ר פרלוק בתחום החיתום וד"ר טייטלר בתחום הנוירולוגיה. ביום 18/11/08 הסתיימה פרשת ההגנה בשמיעת עדותה של גב' עבוד. בסיום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עיקרי המחלוקות בין הצדדים א. האם הפרה התובעת את חובת חובת הגילוי וככל שכך הדבר, השלכות ההפרה: מצבה של התובעת במועד החתימה על הצהרות הבריאות ביום 28/2/05. בתחום הנוירולוגי. 3. בתחום הנפשי. 4. בתחומים אחרים והאם הסתירה התובעת פרטים בכוונת מרמה. ב. כיסוי ביטוחי זמני. ג. האם במועד כריתת חוזה הביטוח, כבר קרה מקרה הביטוח נוכח כך שמחלת הטרשת הנפוצה כבר קיננה באותו מועד בגופה של התובעת ולפיכך חוזה הביטוח בטל (סעיף 16 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, להלן: "חוק חוזה הביטוח"). ד. האם התובעת היתה במצב של אובדן כושר עבודה בתקופה הרלוונטית לתביעה. האם הפרה התובעת את חובת חובת הגילוי וככל שכך הדבר, השלכות ההפרה במכתבה של הנתבעת מיום 5/1/06, הודיעה הנתבעת לתובעת לאחר עיון בתיק הרפואי של האחרונה, כי היא מבטלת את הפוליסה של התובעת מאחר ועוד בטרם מועד חתימתה של האחרונה על הצהרת הבריאות התגלו אצלה סימני המחלה שאובחנה לאחר מכן כטרשת נפוצה. עוד הודיעה הנתבעת לתובעת, כי בעיון בתיקה הרפואי נמצא שסבלה בעבר מבעיות רפואיות שונות כגון בעיות נפשיות ובעיות גב והיה עליה לדווח עליהן מראש במסגרת הצהרת הבריאות. לפי חוות דעת חיתומית של ד"ר פרלוק מטעם הנתבעת, התובעת הסתירה פרטים רפואיים רבים ומהותיים באשר להחלטה אם לקבלה לביטוח ובאילו תנאים. בין היתר, מתייחס ד"ר פרלוק לסחרחורות שהתובעת סבלה מהן, לכאבי הראש, לתלונות על מתחים, חרדות וחוסר שינה. כמו כן, מתייחס לתלונות על מצב רוח ירוד, קשיי שינה, התקפי פניקה וכאבי גב. בחוות דעתו מציין שהתובעת אובחנה כסובלת מהפרעת הסתגלות עם מאפיינים תלותיים ומדיכאון מג'ורי ושטופלה בזייבן. בסיכום חוות דעתו כותב ד"ר פרלוק כדלקמן: "לפי נוהלי ואמות המידה החיתומיות המקובלות, הרי שאם המידע בדבר המצב הרפואי של גב' בוריאן דניאלה לאשורו, לפני ואחרי החתימה על ההצהרות, היה ידוע לחברת הביטוח הפניקס, הרי שהיתה נדחית פנייתה לכיסוי ביטוחי בכלל ומפני כושר עבודה בפרט, עד גמר בירור התלונות הנוירולוגיות שלה, שבסופו של דבר הביאו לאבחנה של טרשת נפוצה. גם בלי זה היא היתה נדחית מכיסוי לביטוח אובדן כושר עבודה וזאת על רקע הבעיות הפסיכיאטריות מהן סבלה. " מחוות הדעת החיתומית מטעם הנתבעת כאמור לעיל עולה שהתובעת היתה נדחית מכיסוי לביטוח אובדן כושר עבודה על רקע הבעיות הנוירולוגיות ו/או הבעיות הפסיכיאטריות בלבד. עולה איפוא, כי אין טענה מצד המומחה בתחום החיתום מטעם הנתבעת, שהבעיות הנוספות שלא גולו לרבות בעיות הגב היו גורמות לדחיית פניית התובעת לכיסוי ביטוחי. גב' עבוד שהיא החתמת הראשית בנתבעת טענה בתצהירה באופן רחב יותר, כי די בהצהרות הכוזבות של התובעת לגבי מצב בריאותה הכולל כאמור בהצהרות הבריאות כדי שלא לקבלה לביטוח. אולם, נוכח עדות המומחה בתחום החיתום מטעם הנתבעת, אין מקום להרחיב את טענות האחרונה בכל הנוגע לעילות לדחיית הכיסוי הביטוחי אלא לפי עדות המומחה בתחום החיתום מטעמה אשר העיד, כי חברת הביטוח היתה דוחה את התובעת מקבלת כיסוי ביטוחי על רקע בעיות נוירולוגיות או נפשיות בלבד. סוגיית מצבה של התובעת במועד החתימה על הצהרות הבריאות ביום 28/2/05 ביום 28/2/05 חתמה התובעת על מסמכים שונים לרבות מסמך שכותרתו כיסוי ביטוחי זמני לעובד וכן הצהרות בריאות. לפי העדויות של התובעת ושל מר לירן טל, היוזמה להוצאת הביטוח היתה של המעבידה של התובעת באותו מועד, חב' טי.סי.די. דיזיין בע"מ (להלן: "המעבידה"). לפי עדותו של מר טל, באותו מועד החליט לבטח חלק מהעובדים לרבות התובעת. התובעת חתמה על מסמכים שונים ובין היתר הצהרת בריאות מקוצרת לעובדי הקולקטיב ובמסגרתה הצהירה שאינה סובלת או סבלה בעבר ממחלות עצבים או הפרעות נפשיות ומכאבי גב. בנוסף, הצהירה התובעת כי היא מרגישה בריאה. התובעת חתמה על הצהרת בריאות נוספת במסגרתה נשאלה שאלות נוספות ובין היתר נשאלה: " האם הינך או היית חולה או היו לך סימנים או בטיפול בקשר למחלות הבאות: .... ד. מחלות מערכת העצבים, שיתוקים, שבץ מוחי, כאבי ראש כרוניים, בעיות נפשיות. ה. מחלות עיניים, הפרעות בראייה, הפרעות בשמיעה. ו. מחלות פרקים ועצמות, כאבי גב וצוואר. ... " התובעת ענתה לשאלות אלו בשלילה ורק ציינה לגבי שאלה ה': "משקפיים לקריאה". בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם כבר ביום 28/2/05 במועד החתימה על המסמכים השונים סבלה התובעת מטשטוש ראייה בעין ימין. מחלוקת זו היא בראש ובראשונה עובדתית והתייחסויות המומחים לסוגיה זו הן בגדר הערכה בלבד. בסוגייה זו העידו התובעת ומעבידה מר טל והוגשו מסמכים רפואיים שונים שמאזכרים את דברי התובעת בפני רופאים שונים לגבי המועד בו התחילה לסבול מהתופעה זו. לאחר שעיינתי בעדויות ובמסמכים ולמרות הסתירה העולה לכאורה לגבי מועד תחילת התופעה מהמסמכים הרפואיים השונים, שוכנעתי מעדות התובעת ומעבידה, כי החלה לסבול מהתופעה של טשטוש ראייה וירידה בשמיעה בתחילת חודש מרץ 2005 ולאחר מועד חתימתה על מסמכי ההצטרפות לביטוח ביום 28/2/05. בפניי הוצגו מספר מסמכים רפואיים בכל הנוגע לדברי התובעת בפני הרופאים: המסמך הראשון מיום 7/3/05 מתייחס לביקור אצל ד"ר בקמן ובו נכתב: "ראתה לבן והרגישה כאב עין ימין - לפני שבוע". המסמכים השני והשלישי הם מיום 9/3/05 כאשר התובעת הגיעה לבדיקה אצל פרופ' מנור רירי בתחום מחלות עיניים ואל ד"ר פליקס בוקשטיין מומחה לנוירולוגיה. משני המסמכים הנ"ל עולה לכאורה, כי התופעה התחילה שבועיים לפני מועד הפנייה לאותם רופאים. המסמך הרביעי של ד"ר ווסוקי אזאד מיום 10/3/05, הפניה לחדר מיון, בו נרשם תחת הכותרת "תלונות": "מזה 5 ימים סובלת תשתוש (כך במקור - א.פ.) בעין ימין נבדקה עי רופא עיניים הופנתה לבדיקות". המסמך החמישי הוא סיכום מחלה של המחלקה הנוירולוגית בבית החולים שיבא שם אושפזה התובעת ביום 10/3/05 ומהמסמך עולה, כי כשבוע טרם קבלתה לאשפוז החלה התובעת לסבול מטשטוש שדה הראייה. עולה איפוא, כי הביקור הראשון של התובעת אצל רופא היה ביום 7/3/05 ומאותו מועד ואילך, נרשמו, לכאורה מפיה, מועדים שונים בכל הנוגע לתחילת התופעה. ברור איפא, כי קיים חוסר דיוק ברישומים השונים שהרי מהמסמכים השונים עולים מועדים שונים באשר למועד תחילת התופעה ממנה סבלה התובעת. נוכח עדויות התובעת ומעבידה שהותירו רושם מהימן, שוכנעתי, כי התובעת סבלה מטשטוש בראיה לראשונה ביום 2/3/05 ולא לפני כן. יצויין כי לפי תצהירו של מר טל שהוא המנהל והבעלים של המעבידה של התובעת, התובעת עבדה בעבודה מלאה של כ- 12 שעות ביום בממוצע במהלך חודש פברואר 2005 וכך גם ביום 1/3/05 במהלכו עבדה כמעט 11 שעות. ביום 2/3/05 רואים ירידה בהיקף העבודה של התובעת לכ- 8 שעות באותו יום והדבר משתלב עם טענתה של האחרונה, כי חשה לראשונה בטשטוש הראייה בעין ימין ביום 2/3/05 בשעה 18:00. מר טל העיד, כי הוא זוכר את התלונה הראשונה של התובעת על טשטוש הראייה וכי תלונה זו היתה כמה ימים לאחר שנחתמו הצהרות הבריאות. יצויין, שבאותו מועד טרם אובחנה מחלת התובעת והתרשמותי היא, כי התובעת החלה ללכת לרופאים כדי לברר את תלונתה, מיד לאחר תחילת התופעה ובמועד הראשון שהצליחה לתאם. נוכח המועדים השונים הרשומים במסמכים הרפואיים, איני מקבל את טענת הנתבעת, כי התופעה החלה בטרם חתימת התובעת על הצהרות הבריאות. התובעת לא קבעה את המועד של החתימה על הצהרות הבריאות ולא יזמה את המהלך של הצטרפות לביטוח. התיאור של התובעת כאמור בסעיפים 5-7 לתצהירה לגבי דרך התנהלותה בעקבות תחילת התופעה של טשטוש הראייה נשמע סביר והגיוני והוא מהימן עליי. בכל הנוגע לרישום של המסמך הרפואי מיום 7/3/05 שם נרשם, כי התובעת הרגישה כאב עין ימין לפני שבוע ברור שהרישומים במסמכים הרפואיים אינם נעשים בדרך מדעית או לפי מדידה מדוייקת של מספר הימים על לוח השנה ולראייה, הרישומים השונים במסמכים הרפואיים השונים. גרסתה של התובעת, כי מקור הרישום המוטעה בכך שאמרה לרופאה שהתופעה החלה בשבוע שעבר (פרו' 27/12/07 עמ' 35) הינה סבירה ומתקבלת על הדעת בנסיבות העניין. ברור גם, כי באותו מועד לא יחסה התובעת חשיבות למועד המדוייק בו החלה התופעה להציק לה. לראייה, שבזמן אמת לא הקפידה שהרישומים השונים אצל הרופאים השונים יציינו את אותו מועד, כמועד תחילת התופעה של טשטוש הראייה. יש בכך גם להעיד, כי התובעת פנתה בתום לב לרופאים השונים ולא יחסה חשיבות באותו מועד למועד החתימה על הצהרת הביטוח ומסמכי ההצטרפות לביטוח לעומת מועד תחילת התופעה. מצב הדברים שהתובעת פנתה בדיעבד לרופאים לשינוי הפרטים, לאחר שהבינה את טענות הנתבעת, אין בו להטיל פסול בהתנהלותה. זכותה של התובעת לפנות לרופאים לנסות לתקן פרטים לא נכונים שנרשמו במסמכים השונים. נוכח כל האמור לעיל, אני סבור שהתובעת לא סבלה מתופעת טשטוש הראייה והתופעות הנלוות ביום 28/2/05, מועד החתימה על מסמכי ההצטרפות לביטוח. בתחום הנוירולוגי הנתבעת הגישה חוות דעת מטעם הנוירולוג ד"ר טייטלר. התובעת לא הגישה חוות דעת רפואית בתחום זה. בחוות דעתו, סוקר ד"ר טייטלר את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים מבחינה נוירולוגית במקרה של התובעת כדלקמן: "30.3.95 - ביקור אצל נוירולוג (ד"ר אשל): סחרחורת בילדות. לאחרונה סחרחורת, עקיצות בגב, מיוטוניה? ל- EMG. 11.4.95 - ביקור אצל נוירולוג (ד"ר אשל): EMG תקין. ל- EEG. 24.3.96 - ביקור אצל אורטופד (ד"ר קמחין): כאבי גב תחתון סציאטיקה מימין. 22.4.98 - ביוקר אצל אורטופד (ד"ר קמחין): בעבר היתה בעיה ברגל ימנית עם הקרנה לשוק. מזה שנה פרסטזיות ברגל. נוירולוגית שלילי. רגישות מותנית ועכוז דו צדדית. ל- CT. 28.4.05 - ביקור חוזר ד"ר קמחין: CT תקין. לפיזיותרפיה ואביטרן. 3.5.98 - ביקור חוזר ד"ר קמחין: ב- CT ללא פריצת דיסק, המשך טיפול. 26.6.03 - ביקור חוזר ד"ר קמחין: ב- 1998 היו כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל הימנית. היה חשד לפריצת דיסק. CT היה תקין, היה יחסית שקט, לאחרונה שוב כאבים. בדיקה (אורטופדית) ללא ממצאים. הפניה לצילומים. טיפול בואיוקס. 20.10.02 - ביקור אצל ד"ר ווסוקי: לאחרונה סובלת מחולשה, עייפות, לפעמים סחרחורת. נמצאת במתחים וחרדות, חוסר שינה, מעשנת כבד. בדיקה - ריאות ולב ב.מ.פ. 25.3.03 - ביקור ד"ר ווסוקי: לאחרונה סובלת ממתחים, חרדות, חוסר שינה, חולשה. בדיקת ריאות ולב ב.מ.פ." בחוות דעתו בפרק מסקנות וסיכום קובע ד"ר טייטלר, כי במקרה של התובעת קיים צירוף של תופעות נוירולוגיות המתאימות לטרשת נפוצה. הממצאים בבדיקת MRI מחודש מרץ 2005 מצביעים על כך שהמחלה קיננה בגופה של התובעת עוד קודם. המומחה כתב, כי קשה להכריע בסוגיית המועד המדוייק של הופעת ההפרעה בראייה אך להערכתו סביר להניח שהחלה לפני 28/2/05. מסקנתו היא שאין ספק שמחלת הטרשת הנפוצה היא שגרמה להפרעות בראייה של התובעת. לסיכום כתב שהתובעת סבלה מטרשת נפוצה לפני יום 28/2/05 גם אם לא ידעה על כך והיו לה מאורעות נוירולוגיים חולפים קודמים במשך השנים, אך כאמור מחלתה אובחנה רק במרץ 2005. בעדותו בבית המשפט, התייחס המומחה לכאבי הגב מהם סבלה התובעת עם הקרנה לגפה וטען שהאבחנה הסבירה ביותר של חולה עם בעייה קלינית כאמור לעיל היא שמדובר בבעיה אורטופדית בעמוד שדרה ולכן בצדק נעשה בזמן אמת בירור אורטופדי. לפי עדותו, בדיעבד היום, סביר להניח שהתופעה של כאבי הגב עם הקרנה לרגל היתה קשורה למחלת הטרשת הנפוצה. עוד העיד, כי כל התופעות הקליניות מהן סבלה התובעת יכלו להיות מסיבות אחרות שאינן עקב טרשת נפוצה. לעניין כאבי הראש, אלה אינם מתאימים כלל לאבחנה של טרשת נפוצה. לפי עדותו, לפני שהתובעת חלתה בעינה, לא היה אומר שהיא חולה בטרשת נפוצה. עם זאת, העיד, כי אם התובעת היתה מתייעצת איתו לגבי בעיות שהיו בעבר, לפני מקרה העין, היה בהחלט חושב שיש מקום לשלול אפשרות של טרשת נפוצה. לשאלת ב"כ התובעת לגבי כך שהתובעת ניסתה לרמות את חברת הביטוח, שלל זאת ד"ר טייטלר וענה כדלקמן (פרו' 7/10/08 עמ' 64): "ש. האם לפי החומר הרפואי שקראת שהיא ידעה שיש לה מחלה קשה ורצתה לרמות את חברת הביטוח? ת. לא. בשום פנים ואופן לא. אין לי ספק שלא היה שום ניסיון לרמות חברת ביטוח, זאת דעתי לפחות. היא לא נראית ולא התייחסה באותו רגע בכובד ראש לבעיה בראיה ובעיות קודמות שהיו. היא לא הצהירה על בעיות." עוד העיד ד"ר טייטלר, שלא בהכרח כל התופעות הקליניות שהחולה סבלה מהן במרוצת השנים היו ממחלת טרשת נפוצה וניתן לייחס חלקן בלבד למחלה זו בדיעבד (פרו' 7/10/08 עמ' 61). נוכח עדותו של ד"ר טייטלר, המומחה מטעם הנתבעת, ברור שהתובעת לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת שהתופעות השונות מהן סבלה בעבר נגרמו בחלקן כתוצאה ממחלת טרשת נפוצה שהתובעת לא היתה מודעת כלל לקיומה. חשוב גם להדגיש בהקשר זה, את עמדתו הנחרצת של המומחה מטעם הנתבעת, כי התובעת לא התכוונה ולא ניסתה לרמות את חברת הביטוח בכל הנוגע לתופעה של הבעייה בראייה והבעיות הנוירולוגיות בכלל. אין מחלוקת שעד להופעת הטשטוש בראייה, לא העלה אף אחד מהרופאים של התובעת בזמן אמת חשד לקיום מחלת טרשת נפוצה. לפיכך, קשה לקבל את עדותו של ד"ר טייטלר, כי אילו היתה התובעת מגיעה אליו עוד לפני הבעיה בעין ומתייעצת איתו לגבי בעיות העבר, היה חושב באבחנה מבדלת שיש לשלול טרשת נפוצה, ונדמה כי מדובר בבחינת הדברים בדיעבד. בהקשר זה יצויין, כי המסמכים הרפואיים אותם סוקר ד"ר טייטלר מתייחסים ברובם לביקורים אצל אורטופד (ד"ר קמחין). במסגרת אותן בדיקות נמצא צילום CT תקין. אומנם, על פי המסמכים, התובעת ביקרה פעמיים אצל רופא נוירולוג (ד"ר אשל) בימים 30/3/95 וב- 11/4/95, אולם היא הופנתה לבדיקת EMG שנמצאה תקינה. יצויין, כי מדובר במועדים שהם כ - 10 שנים לפני מועד החתימה על הצהרות הבריאות. בנסיבות ענייננו, כשמדובר בשני ביקורים אצל נוירולוג בשנת 1995 שבמהלכם נבדקה התובעת בדיקת EMG שנמצאה תקינה, וכאשר אלה הדברים שהתובעת היתה מודעת להם בזמן אמת, אני סבור שהתובעת ענתה תשובה מלאה וכנה כאשר כתבה בהצהרת הבריאות כי אינה חולה ולא היתה חולה במחלות מערכת העצבים. יודגש, התובעת לא נשאלה על תלונות אלא על מחלות מערכת העצבים. אני סבור, שלמרות תלונותיה לאורך השנים, לתובעת לא היתה סיבה להניח שהיא חולה במחלות אלה, וגם הדבר לא נאמר לה מעולם. חשוב לציין כי כל הבדיקות של התובעת החל מיום 24/3/96 לא התמקדו בבדיקות נוירולוגיות אלא אצל אורטופד. עוד יודגש, כי גם במסגרת הבדיקות אצל האורטופד נכתב בין היתר ביום 22/4/98 "נוירולוגית שלילי". כמו כן, בצילומי CT נמצא הכל תקין וללא פריצת דיסק. בהמשך בבדיקת ריאות ולב אצל ד"ר ווסוקי נקבע "ב.מ.פ." - בלי ממצא פתולוגי. כלומר, כל תוצאות הבדיקות של התובעת לאורך השנים היו תקינות. נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב בשאלה הכללית בדבר מחלות מערכת העצבים, אני סבור שמן המסמכים הרפואיים לא ניתן ללמוד כי היה על התובעת להסיק שהיתה חולה במחלות מערכת העצבים בעבר או במועד החתימה על הצהרות הבריאות. גם אם ביום 20/10/02 התלוננה התובעת על כך שסובלת לפעמים מסחרחורת ובהתחשב בתלונות הנוספות שלה על חולשה ועיפות ומתחים וחרדות וחוסר שינה, איני סבור שהיה על התובעת ללמוד מכך שהיא סובלת ממחלות מערכת העצבים ולהצהיר על כך במסגרת הצהרת הבריאות. כל אדם סביר סובל במהלך חייו מתופעות כאלה ואחרות בגינן ניגש לרופא מעת לעת, בתכיפות כזו או אחרת, וכאשר הרופא מדווח לו שתוצאות הבדיקות תקינות, איני סבור שעל אותו אדם להמשיך בדרכו תוך מחשבה שהוא חולה במחלות מערכת העצבים. יצויין גם שהמומחה מטעם הנתבעת, ד"ר טייטלר, משער בדיעבד (לפי ניסוחו שלו) כי חלק מהתופעות מהן סבלה התובעת בעבר היו ביטויים ראשוניים של מחלת טרשת נפוצה ואינו משתמש בניסוח מחייב בעניין זה. האם אדם סביר צריך להבין כאשר הוא נשאל על מחלות מערכת העצבים, כי עליו לפרט על כל תלונה עליה התלונן לאורך כל שנות חייו וזאת כאשר לא נמצא כל ממצא המעיד על בעייה במערכת העצבים? האם אדם סביר צריך להשיב שהוא סובל מכאבי ראש כרוניים, כאשר סבל מספר פעמים במהלך חייו מכאבי ראש (אפילו אם באחד המקרים עסקינן בתקופה של חודש)? אני סבור שהתשובה לשאלות אלה שלילית. איני סבור שנתונים כמו אלה של התובעת מביאים למסקנה כי אדם צריך להשיב בחיוב לשאלה האם סובל מכאבי ראש כרוניים. אם הנתבעת מעוניינת לדעת האם אדם סבל מכאבי ראש בכלל, תתכבד ותשאל את השאלה בצורה ברורה וחד משמעית. כאשר נשאלת שאלה לגבי כאבי ראש כרוניים, לגיטימי מצד הנשאל להבין את השאלה כמתייחסת לכאבי ראש נמשכים לאורך שנים. לאור כל האמור לעיל, אני סבור שהתובעת לא הפרה את חובת הגילוי שעה שענתה בשלילה על השאלה האם היתה חולה בעבר או הינה חולה במועד חתימת הצהרת הבריאות והאם היו לה סימנים או היתה בטיפול בקשר למחלות מערכת העצבים. בתחום הנפשי בתיק זה העידה ד"ר ברק, פסיכיאטרית מומחית, שהתובעת הגיעה אליה לשתי פגישות בחודשים נובמבר ודצמבר 2001. לפי עדותה, לתובעת היתה הפרעת הסתגלות עם מרכיבים דכאוניים. כמו כן, העידה המומחית כי נתנה לתובעת תרופה נגד עישון בשם זייבן. המומחית ציינה במפורש, כי לא איבחנה את התובעת כסובלת מדיכאון. המומחית העידה כי המושג "בעיות נפשיות" אינו בגדר הגדרה רפואית. עוד העידה כי לא איבחנה את התובעת כחולה במחלה בשנת 2001. בתשובה לשאלה ענתה המומחית כי התובעת לא סבלה מדיכאון מג'ורי. המומחית הסכימה לכך שלתובעת היה משבר נפשי אך סירבה לראות את מצבה של התובעת כדיכאון רגיל (עדותה של המומחית ד"ר ברק, פרו' 27/12/07 עמודים 20 - 30). על רקע עדותה של ד"ר ברק, ברור שד"ר פרלוק טעה כאשר קבע בעמוד 5 לחוות דעתו, כי התובעת אובחנה כסובלת מהפרעת הסתגלות עם מאפיינים תלותיים ומדיכאון מג'ורי (כפי הנראה עקב קריאה מוטעית של הרישום במסמך הרפואי ובתום לב). המומחית העידה, כי לא איבחנה את התובעת כסובלת מדיכאון מג'ורי ואף לא מדיכאון. אני סבור שהשאלות בשאלון הנתבעת בדבר בעיות נפשיות ו/או הפרעות נפשיות הן שאלות גורפות שאינן ברורות דיין. התובעת נפגשה פעמיים עם פסיכיאטרית, למעלה משלוש שנים בטרם החתימה על הצהרת הבריאות. התובעת התלוננה אומנם מספר פעמים על מתחים וחרדות וחוסר שינה אולם האם בתלונות אלה יש ממש כדי להעיד על בעיות נפשיות? לא ברור כלל מהי בעייה נפשית? המומחית, ד"ר ברק לא היתה מסוגלת וסרבה לענות לשאלה זו מאחר ואינה מכירה הגדרה רפואית כזו. איני סבור שדי בכך שאדם נפגש עם פסיכיאטר פעמיים במהלך חייו, כדי לבסס את טענת הנתבעת שעליו לאשר שהוא סובל או סבל בעבר מבעיות נפשיות. האם על אדם לענות בחיוב לשאלה שסבל מבעיות נפשיות בעבר רק בגלל שנפגש פעמיים עם פסיכיאטר והתלונן בפניו על מצב רוח ירוד לאחר פרידה מחבר? אני סבור, כי כל אדם שנפרד מבן זוג או סובל ממצוקה זמנית אחרת יתכן וקיימות אצלו תופעות של מצב רוח ירוד, הפרעות ריכוז ו/או תפקוד בעבודה ו/או הפרעות שינה. מכאן ועד לכך שיגדיר עצמו כסובל מבעיות נפשיות המרחק רב. כפי שהעידה המומחית, מדובר בהפרעת הסתגלות עם מרכיבים דיכאוניים וזהו משבר בחיים שאדם מגיב אליו רגשית או נפשית. בהצהרת הבריאות המקוצרת נשאלה התובעת האם סובלת מהפרעות נפשיות והשיבה בשלילה. ד"ר ברק לא אישרה ששהתובעת סובלת מהפרעה נפשית. לא שוכנעתי שיש להתייחס להפרעת הסתגלות עקב קושי כזה או אחר כהפרעה נפשית. השאלות של הנתבעת אינן ברורות דיין וככל שהיתה מעוניינת בכך היתה יכולה לשאול שאלות ברורות כמו האם התובעת היתה בטיפול או במפגשים עם פסיכיאטר ואז לשאול לגבי תוכן הפגישות ו/או הטיפול. מאחר והנתבעת בחרה לשאול האם התובעת סובלת מהפרעות או בעיות נפשיות אני סבור שכאשר התובעת ענתה שאינה סובלת מתופעות כאמור לעיל, היא לא הפרה את חובת הגילוי מאחר ולא שוכנעתי שהיא סובלת מבעיות או הפרעות נפשיות וזאת בהמשך לעדות המומחית שבדקה אותה בזמן אמת בשנת 2001. התובעת העידה שלא חשבה שיש לה בעיות נפשיות ולפי עדותה ניגשה לפסיכיאטרית לדבר איתה על הקשיים שהיו לה בעקבות שינויים בעבודה והתמיכה באחיה (פרו' 27/12/07 עמ' 20, 34 ו - 35). גם לאחר שעיינתי בהפניות הנתבעת לתשובות נוספות של התובעת בהקשר זה (למשל פרו' עמ' 31 ש' 27 - 31) ולמרות הכשרתה של התובעת, התרשמתי שהתובעת סבלה מקשיים על רקע התמודדיות שונות אולם לא סבלה לשיטתה מבעיות נפשיות וגם ד"ר ברק הפסיכיאטרית לא היתה מוכנה לאשר מינוח זה. יצויין גם שהכריכה הגורפת של השאלות לגבי מערכת העצבים ובעיות נפשיות היא כשלעצמה עלולה לבלבל ולטעמי יש להבחין בין שאלות המתייחסות למצב הנפשי לעומת שאלות המתייחסות למערכת העצבים. בנסיבות אלה, אני סבור שהתובעת לא הפרה את חובת הגילוי גם בתשובותיה לשאלות בתחום הנפשי. בתחומים אחרים והאם הסתירה התובעת פרטים בכוונת מרמה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור שהתובעת הפרה את חובת הגילוי בכל הנוגע בכך שהשיבה בשלילה על השאלה האם סבלה בעבר מכאבי גב. עם זאת, וכפי שצויין קודם לכן, המומחה החיתומי מטעם הנתבעת לא ציין הפרת חובת הגילוי בסוגייה זו ככזו שהיתה משפיעה על החלטת חברת הביטוח לדחות את הכיסוי הביטוחי. בסופו של יום, הטענה היא שאובדן כושר העבודה של התובעת נגרם בגין מחלת טרשת נפוצה שלקתה בה ולא בגין כאבי גב. אין מחלוקת שכאבי הגב כמו גם מצבה הנפשי של התובעת לא היוו את הסיבה לאובדן הכושר הנטען על ידי התובעת. עד להופעת הטשטוש בראייה, לא העלה אף אחד מהרופאים של התובעת בזמן אמת חשד לקיום מחלת טרשת נפוצה. הברור של הבעיות לגבי הגב היה בזמן אמת אורטופדי. לפיכך, קשה לקבל את עדותו של ד"ר טייטלר, כי אילו היתה התובעת מגיעה אליו עוד לפני הבעיה בעין ומתייעצת איתו לגבי בעיות העבר, היה חושב באבחנה מבדלת שיש לשלול טרשת נפוצה, ונדמה כי מדובר בבחינת הדברים בדיעבד. בהקשר זה יצויין, כי המסמכים הרפואיים אותם סוקר ד"ר טייטלר מתייחסים ברובם לביקורים אצל אורטופד (ד"ר קמחין). סביר איפוא להניח שאפילו היתה מדווחת התובעת על כאבי הגב לא היה מוביל הדבר לבירור נוירולוגי, כפי שלא הוביל לכך בזמן אמת. התובעת העידה על עצמה ואני מקבל עדותה בהקשר זה, כי היא ניגשת להתייעץ עם רופאים על כל דבר וזאת מאחר והיא לא צריכה להחליט דברים בעצמה כלשונה (פרו' 27/12/07 עמ' 32). עם זאת, עצם הפנייה לרופאים אין בה ללמד על כך שהתובעת סובלת ממחלות מערכת העצבים או בעיות או הפרעות נפשיות או שהיתה סבורה כך. יודגש, כי השאלות בהצהרות הבריאות התייחסו למחלות מערכת העצבים ומחלות עצבים ולא לתלונות בנושאים אלה. אכן, התובעת פנתה לרופאים שונים במשך השנים, אולם, כפי שציינתי קודם לכן, נוכח השאלות שנתבקשה לענות עליהן במסגרת הצהרת הבריאות הן לגבי מערכת העצבים והן לגבי הבעיות וההפרעות הנפשיות, אני סבור שהתובעת לא הפרה את חובת הגילוי בכל הנוגע לתחומים אלה. שוכנעתי, כי התובעת לא הסתירה בכוונת מרמה את נושא כאבי הגב או כל מצב רפואי אחר. אכן, היה מקום שהתובעת תענה בחיוב לשאלה האם סבלה בעבר מכאבי גב וצוואר, אולם איני סבור שהתובעת הסתירה זאת או כל מצב רפואי אחר כאשר ידעה שמדובר בעניין מהותי. התרשמותי מהתובעת ולעניין זה אני מפנה גם לעדותו של ד"ר טייטלר מטעם הנתבעת, כי התובעת לא פעלה בכוונת מרמה ולא ייחסה חשיבות לתלונות בעברה על כאבי גב ובכלל וזאת בהקשר של הכיסוי הביטוחי. בעניינינו, אירע מקרה הביטוח לפני שהנתבעת ביטלה את חוזה הביטוח ובהקשר זה חל גם סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח ולפיו המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח כאשר העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח או שלא השפיעה על המקרה, על חבות המבטח או על היקפה. בעניינינו, תשובת התובעת שלא היתה מלאה וכנה לגבי כאבי הגב לא השפיעה על מקרה הביטוח או על חבות המבטח. בנסיבות אלה, הנתבעת אינה זכאית לתרופות האמורות בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח שעניינו בתוצאות אי גילוי מצד המבוטח, לרבות תשלום תגמולי ביטוח מופחתים ו/או פטור מלא. כיסוי ביטוחי זמני אחד המסמכים שהתובעת חתמה עליהם ביום 28/2/05, הוא כיסוי ביטוחי זמני לעובד לתקופה מקסימאלית של 3 חודשים. לפי לשון המסמך, הכיסוי הביטוחי הזמני שניתן לתובעת לא היה מותנה בדבר. טענת גב' עבוד, כי הגורם האחראי אצל הנתבעת אמר לסוכנת הביטוח שטיפלה בביטוחים נשוא ענייננו, שהכיסוי הזמני לשלושה חודשים כפוף לחיתום אצל הנתבעת (פרו' 18/11/08 עמ' 66 - 67) אינה עולה מהמסמך עצמו והיא בגדר עדות שמיעה. הנתבעת גם לא זימנה למתן עדות את הגורם האחראי אצלה ששוחח עם סוכנת הביטוח שטיפלה בענייננו וגם לא את הסוכנת עצמה. גב' עבוד הפנתה למכתב של הנתבעת מיום 7/6/05 במסגרתו הודיעה למעבידה של התובעת, כי הוחלט לאפשר לתובעת לרכוש אצל הנתבעת ביטוח חיים החל מיום 1/6/05. גב' עבוד גם העידה, כי אדם בודד שפונה לנתבעת באופן עצמאי לא יקבל הטבה של כיסוי זמני כדוגמת הכיסוי הזמני במקרה נשוא ענייננו (פרו' 18/11/08 עמ' 67 שורות 23 - 24). נוכח האמור לעיל, שוכנעתי שלתובעת היה כיסוי ביטוחי מיום 1/3/05, אפילו מדובר בכיסוי זמני וכי המועד הנ"ל הוא מועד כריתת חוזה הביטוח ולפיכך, התובעת היתה מבוטחת החל ממועד זה. נוכח לשון המסמך, שנוסח על ידי הנתבעת, היה על הנתבעת להוכיח, כי הכיסוי הביטוחי הזמני כאמור לעיל לא היה בתוקף והנתבעת לא עמדה בנטל זה. איני סבור שיש חשיבות של ממש למחלוקת בין הצדדים לגבי המועד בו הודיעה התובעת לראשונה על השינוי במצבה, במועד שיחרורה מאשפוז ביום 16/3/05 או ביום 24/5/05. יצויין גם, כי רק ביום 16/6/05 אובחנה התובעת באופן ודאי כסובלת מטרשת נפוצה (סעיף 9 לתצהיר גב' עבוד). לפי מסמכי הפוליסה שצורפו לתצהירה של גב' עבוד מדובר בפוליסה לביטוח חיים ולפי הוראת סעיף 49 לחוק חוזה הביטוח, סעיפים 17 - 19 לחוק חוזה ביטוח אינם חלים בביטוח חיים (ולענין זה ראה גם סעיף 54 לחוק חוזה ביטוח בכל הנוגע לתחולת סעיף 49 לחוק חוזה ביטוח גם בביטוח תאונה, מחלה ונכות). ברור שבענייננו החמרת הסיכון במצבה של התובעת לא היתה תולדה של התנהגות המבוטחת (התובעת) ובפוליסות כמו בענייננו כאשר המבטחת נוטלת על עצמה סיכון שהוא מעצם טיבו דינמי ועלול להשתנות עם הזמן, ככלל ההחמרה הצפויה של הסיכון מחושבת במסגרת גביית דמי הביטוח. האם במועד כריתת חוזה הביטוח כבר קרה מקרה הביטוח איני מקבל את טענת הנתבעת בדבר כך שבמועד כריתת חוזה הביטוח בין הצדדים, הסיכון כבר התרחש וזאת נוכח כך שמחלת הטרשת הנפוצה כבר קיננה אצל התובעת מזה זמן לפני כריתת חוזה הביטוח. נוכח עדויות המומחים עולה שהתובעת סבלה ממחלת טרשת נפוצה מזה תקופה בטרם הצטרפותה לביטוח. ראשית לכל, יש להבחין בין המחלה לבין אובדן כושר עבודה חלקי או מוחלט (שזהו מקרה הביטוח). לשיטת הנתבעת, כאמור בסיכומיה, התובעת אינה סובלת מאובדן כושר עבודה בכלל וכמשמעו בפוליסה בפרט. הנתבעת גם מצטטת את דברי המומחים כי מדובר במחלה שתוקפת מעת לעת וכי יתכן וניתן לעבוד בין ההתפרצויות של המחלה. ברור איפוא, כי לשיטת הנתבעת עצמה, אין אנו עוסקים במצב דברים שמקרה הביטוח כבר קרה בעת כריתת חוזה הביטוח. מקרה הביטוח בעניינו הוא אובדן כושר עבודה והנתבעת חולקת על עצם קיומו. הנתבעת מפנה אל טענות התובעת ומנסה ללמוד מהן כי מחלת התובעת (טרשת נפוצה) ואובדן כושר עבודה חד הן. עם זאת, הנתבעת חולקת על טענות התובעת וטוענת את ההפך הגמור, שאף שהתובעת לקתה במחלת טרשת נפוצה היא לא הוכיחה שהיא סובלת מאובדן כושר עבודה כאמור על פי הפוליסה. הנתבעת אף טוענת שהמחלה מקננת בגוף התובעת מזה שנים רבות ועדיין התובעת עבדה לפחות חלק מתקופה זו. נוכח הראיות שהוצגו בפניי, אין אפשרות לקבוע כי התובעת סובלת מאובדן כושר עבודה לצמיתות. בהתחשב בכל האמור לעיל, ברור שיש להבחין בין המחלה לבין מקרה הביטוח על פי הפוליסה. נוכח האמור לעיל, איני מקבל את טענת הנתבעת, כי מקרה הביטוח (שהוא על פי הפוליסה אובדן כושר עבודה כהגדרותיו שם) כבר קרה במועד כריתת חוזה הביטוח ודין טענה זו להידחות. אובדן כושר עבודה של התובעת התביעה הוגשה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מוחלט (ראה סעיף 15 לכתב התביעה וסעיף 22 לכתב התביעה לענין אופן חישוב סכום התביעה). לפי נספח 1712 לפוליסה שעוסק בביטוח אובדן כושר עבודה, מקרה אובדן כושר עבודה מוחלט מתקיים כאשר: "מבוטח ייחשב כמי שאיבד באופן מוחלט את כושר עבודתו אם הוא מקיים במצטבר את התנאים הבאים: א. נשלל ממנו בשיעור של לפחות 75% הכושר לעסוק באופן זמני או קבוע בעיסוק ו/או במקצוע בהם עסק לפני קרות מקרה הביטוח, עקב מחלה או תאונה. ב. המבוטח אינו עובד או עוסק בפועל בעבודה כלשהי ואינו מקבל במישרין או בעקיפין שכר או תגמול או הכנסה בגין עבודתו, למעט הכנסה, שמקורה מעבודה שבוצעה לפני קרות מקרה הביטוח, ובתנאי שהוכחה ככזו לשביעות רצון המבטחת על ידי המבוטח" התובעת הגישה חוות דעת של ד"ר טרייבר, מומחה למחלות ריאה ולרפואה תעסוקתית. הנתבעת לא הגישה חוות דעת בתחום התעסוקתי מטעמה. בסיכום חוות דעתו (שעל פי הכתוב בעמ' 8 לחוות הדעת, נחתמה ביום 15/3/07) כתב ד"ר טרייבר כדלקמן: "כפי שתואר לעיל, בשנתיים האחרונות הירידה בכושרה של גב' בוריאן לעבודה הנה משמעותית, ללא שיפור תפקודי משמעותי לאחר הטיפול התרופתי ועם החמרה בתלונות התחושתיות והחמרה בתפקוד המוטורי של יד ורגל ימין. גב' בוריאן סובלת מעייפות יתר מתמשכת עם סימנים של הגבלה משמעותית של תנועה או תנועה לא תקינה של היד הימנית והרגל הימנית בבדיקה הגופנית. לאור היות מחלתה פעילה עם התלקחויות תכופות והחמרה מהתקף להתקף, בנוכחות מגבלות תפקודיות תחת טיפול ממושך בקופקסון, טגרטול וקורטיזון וטיפולים תומכים אחרים, גב' בוריאן איבדה מעל 75% מכושרה לעבוד בעבודתה או בכל עבודה אחרת. לכל היותר, מסוגלת לעבודה בת שעה-שעתים בהתאם ליכולתה באותו יום." לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסוגייה זו ובראיות שהוגשו, שוכנעתי כי התובעת היתה במצב של אובדן כושר עבודה מוחלט החל מיום 1/7/05 ועד לתום חודש 5/06, כמפורט להלן. אומנם ד"ר טרייבר היה זהיר בתשובותיו בעדותו בבית המשפט והעיד, כי בדק את כושר העבודה של התובעת נכון למועד בדיקתה (בסביבות פברואר 2007). אולם, בהמשך עדותו הוסיף, כי בחוות דעתו סקר את מצבה של התובעת בשנים 2005-2006 לגבי ההתקפים השונים וכי הוא הסתמך על הבדיקות של הרופאים שבדקו את התובעת בזמן אמת ונוכח הנתונים שהוצגו בפניו הוא מסיק שהתובעת לא היתה מסוגלת לתפקד בתקופה הרלוונטית וזאת נוכח אשפוזים חוזרים ונשנים. לפי עדותו, אף מעביד לא היה מעסיק את התובעת שעה שהיא לא מסוגלת לתפקד משום שהיא כל הזמן מאושפזת (פרו' 27/12/07 עמ' 15). אומנם מדובר במחלה שמתפרצת בגלים ועדיין ד"ר טרייבר סבור שבמצב שבו כל חודשיים שלושה אדם לא עובד, לא יהיה מעסיק שיעסיק את התובעת (שם, עמ' 17). בהקשר של התנהלות התובעת לאחר פרוץ המחלה, התובעת התייחסה לכך בתצהירה והגישה מסמכים רלוונטיים. כך למשל, התובעת צירפה את מכתב הפיטורין מיום 15/6/05 שלפיו פוטרה מעבודתה החל מיום 1/7/05 עקב מחלתה (נספח יא' לתצהיר התובעת). בסעיף 20 לתצהירה, העידה התובעת כי לאחר למעלה משנה שלא עבדה בכלל ניסתה לחזור לעבודה קלה מהבית והרוויחה בממוצע כ- 1,500 ₪ בחודש החל מחודש יוני 2006 ועד לחודש ינואר 2007 ואז קיבלה התקף חריף נוסף שבעקבותיו כמעט איבדה את היכולת ללכת ומאז הפסיקה בכלל לעבוד. התובעת צירפה לתצהירה את תלושי השכר שלה לחודשים יוני 2006 - ינואר 2007 מהם עולה שהרוויחה בתקופה זו בממוצע 1,500 ₪ לחודש. עדות התובעת לגבי הכנסתה לאחר פיטוריה, שנתמכה במסמכים לגבי הכנסתה לאחר מרץ 2005 (למרות תשובתה בעמ' 40 לפרוטוקול מיום 27/12/07) לא נסתרה. נתונים אלה גם עולים בקנה אחד עם מסקנתו של ד"ר טרייבר בסייפא לחוות דעתו, כי התובעת מסוגלת לעבודה בת שעה שעתיים בהתאם ליכולתה באותו יום, ועם תשובתו בעדותו כי היה מודע לכך שהתובעת עבדה מביתה כמה שעות עבור מעבידה הקודם בתקופה שבדק אותה (פרו' 27/12/07 עמ' 17). גם העובדה שהתובעת בזמנה הפנוי עושה פעילות גופנית, שחייה והליכה (ראה מסמך מיום 10/11/05 - נספח 13 לחוות דעת ד"ר פרלוק), אין בה לאיין את טענתה בדבר אובדן כושר עבודה. אין פירוט לגבי היקף הפעילות והאם מדובר בפעילות סדירה ואף שהתובעת מסוגלת לקיים פעילות גופנית מסויימת, המחלוקת היא לגבי משכה, תכיפותה וסדירותה. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהוצגו בפניי, שוכנעתי כי התובעת הייתה באובדן כושר עבודה מוחלט כאמור על פי הפוליסה לגבי התקופה שבין חודש יולי 2005 ועד לחודש מאי 2006. במהלך תקופה זו שנמשכה 11 חודשים, נשללה מהתובעת האפשרות לעבוד בשיעור של לפחות 75% במקצוע בו עסקה לפני קרות מקרה ביטוח (מתכנתת מחשבים) עקב מחלה והתובעת לא עבדה בפועל בעבודה כלשהי בתקופה זו. לגבי התקופה החל מחודש יוני 2006 ועד לחודש אוקטובר 2006, התובעת לא היתה באובדן כושר עבודה מוחלט מאחר ובמהלך תקופה זו עבדה בפועל בעבודה חלקית וקיבלה הכנסה בגין עבודה זו, ולכן לא מתקיים התנאי המצטבר השני לקיום אובדן כושר עבודה מוחלט והוא שהתובעת לא עבדה בפועל בעבודה כלשהי. בהקשר זה ראה ע.א. (ת"א) 1561/07 אלקסלסי נטלי נגד אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתר נבו) שעסק בסעיף אובדן כושר עבודה מוחלט בניסוח דומה לסעיף בענייננו וקבע (באמרת אגב) בהתייחס לסוגיה זו, שברגע שהמבוטח עובד הוא אינו נחשב לבלתי כשיר לעבודה. לפיכך, התביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין חודשים אלה נדחית. יצויין, כי התובעת לא התייחסה לטענת הנתבעת בסוגיה זו וגם לא התייחסה בסיכומיה לתנאי התחולה של אובדן כושר עבודה חלקי לפי הפוליסה (ראה למשל נספח 1723 סעיף 2.1 ס"ק ד.). אין מחלוקת בין הצדדים, שככל שימצא שהתובעת זכאית לתגמולים בגין אובדן כושר, התשלום הראשון הוא בגין חודש יולי 2005 (ראה סעיף 56 לסיכומי הנתבעת). לטענת התובעת בסיכומיה, שכרה הממוצע עמד על סך של 11,135 ש"ח (הפנתה לנספח י' לתצהירה, תלוש שכר לחודש פברואר 2005). אולם, הפוליסה מתייחסת להכנסה חודשית ממוצעת ב - 12 החודשים האחרונים שקדמו למקרה הביטוח והתובעת לא הפנתה לנתונים אלה. לפיכך, יועמד בסיס הפיצוי לפי המשכורת החודשית כמפורט בפוליסה בסך של 10,580 ש"ח. לסיום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי חודשי מובטח על פי הוראות הפוליסה בסך של 10,580 ₪ X 75%, כלומר סך של 7,935 ₪ לכל חודש בתקופה שבין יולי 2005 ועד מאי 2006. לפי חישוב אריתמטי הסכום הכולל הוא בסך של 87,285 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15/12/05, מדובר בסך של 108,930 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בפועל. אין מקום לפסוק שכר טרחת עו"ד לגבי תגמולים שישולמו בעתיד על ידי הנתבעת לתובעת, ככל שישולמו, ואשר לא נתבעו במסגרת התביעה שבפני. כמו כן, בהתחשב בנסיבות המחלוקת אין מקום לפסוק ריבית מיוחדת לטובת התובעת. ניתן היום, ז' באב, תשס"ט (28 ביולי 2009), בהעדר. אבי פורג, שופט אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)שאלוניםמסמכים