הימנעות מחקירה נגדית על תצהיר עדות ראשית לפניי תביעה להשבת כספים שהחזיק הנתבע, תושב חוץ, בעבור התובע, וכן להשבת ערכם של שטיחים השייכים לתובע שהוחזקו בידי הנתבע. ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת א) התובע הוא דודו של הנתבע, המתגורר זה כארבעים שנה בגרמניה ועוסק במסחר בשטיחים. בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, ואולי אף קודם לכן, בתקופה שבה עדיין התגורר באיראן, הפקיד התובע כספים בידי הנתבע, שהיה תושב גרמניה. ב) בשנת 2003, לאור מצב בריאותו הרעוע, עלה התובע לישראל. הוא פנה לנתבע עלֿֿידי אחיו, מר אברהם קאלצ'י, וביקש לקבל ממנו את רכושו. פנייתו לא נענתה, ומכאן התביעה. ג) התובע טוען כי הפקיד בידי הנתבע כספים אשר נכון לשנת 1992 עלו כדי הסכומים של 131,768.84 מרק גרמני ו-123,696.97 דולר אמריקני. נוסף על כך הוא גורס כי הנתבע החזיק בידיו ארבעים שטיחים שהיו שלו, שערכם אינו פחוּת מ-40,000$, נכון למועד הגשת התביעה. הנתבע, מנגד, מכחיש כי הוא מחזיק בידיו כספים השייכים לתובע - למעט סך של כ-5,000$, שאותו מסר, לפי הוראת התובע, ,,לאדם מסויים שאת פרטיו מסר לי'' (סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית). ד י ו ן לאחר ששקלתי את חומר הראיות ואת העדויות שהונחו לפניי, וכן את סיכומי הטענות מטעם הצדדים, אני קובעת כי הנתבע החזיק בכספיו של התובע ולא השיב לו אותם לפי דרישתו. ואנמק: א) עלֿֿפי תצהירו ועדותו בחקירה הנגדית, נסע אברהם קאלצ'י לגרמניה בשנת 1992 כדי להסדיר את חלוקת הכספים שהחזיק הנתבע בעבור התובע וכמה בני משפחה אחרים (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 04/03/08, שורה 30-עמ' 10, שורה 1). באותו ביקור נערך המסמך מוצג א למוצגי התובע (הנוסח העברי מופיע במוצג ג), אשר הביא לידי ביטוי את חלוקת הכספים שהחזיק הנתבע בעבור בני המשפחה, והללו חתמו עליו (להלן: ,,מסמך חלוקת הכספים''). לגרסת הנתבע בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית, מסמך חלוקת הכספים מבטא חלוקת כספים שחילקו הוריו לבני המשפחה הנזכרים בו. עדותו של אחי התובע עדיפה עליי מכמה טעמים: 1. חקירתו הנגדית התייחסה לנושאים שונים שאינם נוגעים למחלוקת, כגון פרטיהם האישיים של בני משפחת הנתבע ששמם הופיע במסמך חלוקת הכספים, מקומות מגוריהם עלֿֿפני הגלובוס, התדירות שבה העד נוהג לבקר את אחיו, התובע, וכיוצא באלה. הוא לא נשאל ולו שאלה אחת שיש לה נגיעה לעובדות אשר תיאר בסעיף 5 לתצהירו, בכל הנוגע לחלוקת הכספים שהחזיק הנתבע בעבור בני משפחתו, ובכללם התובע. מיותר לחזור על ההלכה הפסוקה בדבר הימנעות מחקירה נגדית על אודות עובדות שנגללו בתצהיר עדות ראשית, שיש בה משום חיזוק המוצהר בו. 2. לעומת זאת, בגרסת הנתבע התגלו סתירות והיא עוררה סימני שאלה עד כדי כך שלא ניתן לקבלה. בתצהירו הצהיר כי במסמך חלוקת הכספים חילקו הוריו את כספיהם לאלו שנזכרו בו, ואילו בחקירתו הנגדית (עמ' 10 לפרוטוקול דיון יום 23/03/09, שורות 2-3; עמ' 17, שורות 6-13) הוסיף שתי גרסאות: מחד גיסא, שמדובר בכספים שהורישו הוריו לילדיהם ולתובע, ומאידך גיסא, שאלו כספים השייכים לתובע אשר הוחזקו בידי הוריו - כך! ועוד הציג הנתבע בחקירתו שתי גרסאות תמוהות משהו, אשר זכרן לא בא בתצהיר עדותו הראשית. הוא סיפר שעם החתימה על מסמך חלוקת הכספים סרו כל הנוכחים לבנק כדי להורות מה ייעשה בכספים שקיבלו (שם, עמ' 15-17), ומשנשאל אם גם הוריו הלכו לשם השיב בשלילה, והסביר זאת בטענה שאין הם דוברים את השפה הגרמנית ומשום כך נתנו לו ולאחיו ייפוי-כוח לפעול בשמם (שם, עמ' 16, שורה 19; עמ' 17, שורות 1-2). זאת העיד מיד לאחר שטען כי בגרמניה ניהל את כספיו שלו בלבד (שם, עמ' 16, שורות 17-18). 3. עיון במסמך חלוקת הכספים מביא למסקנה שגרסתו של אברהם קאלצ'י היא אמת, ושבני משפחת הנתבע אמנם נאספו לשם חתימה על מסמך המתעד את חלוקת הכספים שהחזיק בעבורם הנתבע. המסמך פותח, מעל הטבלה המפרטת כיצד יחולק הכסף, במילים הבאות: סכומים המגיעים לאנשים הרשומים מטה [...] בצורה הר"מ יאושרו וישולמו. [...] (ההדגשה שלי) אילו היו אלה כספים שהורישו הורי הנתבעים לילדיהם ולאחי האם, התובע, לא היו עורכי המסמך טורחים לכתוב כי הכספים ,,מגיעים'' לבני המשפחה, שכן זוהי ירושה לפי ציווי ההורים, ועל אחת כמה וכמה לא היו רושמים כי קבלת הכספים תאושר ותשולם. כספי ירושה נותנים, ואין משלמים. יתרֿֿעלֿֿכן, הטבלה מפרטת את חלקו של כל בן משפחה בכספים המחולקים בסדר הבא: ראשונים רשומים ,,אבא ואימא'', אחריהם ילדיהם ולבסוף התובע. לוּ, כגרסת הנתבע, דוּבר בכספי ירושה שחילקו הוריו, לא היו השניים ,,מחלקים'' אותם לעצמם וגם לא היו מופיעים כלל בטבלת החלוקה. מכאן שהנתבע חילק את הכספים שהחזיק בידיו בעבור בני המשפחה שנמנו בטבלה. ב) זאת ועוד: במכתבו אל התובע מיום 18/12/03 (מוצג ב למוצגי התובעים; הנוסח העברי מופיע במוצג ג) (להלן: ,,המכתב'') הודה הנתבע כי כספי דודו מוחזקים בידיו והבטיח להעבירם לחשבונו בישראל, כפוף לחתימת התובע על דרישה להעברת כספים. בפסקה השנייה למכתב הרגיע את התובע, שמא הוא דואג שכספים המוחזקים בידיו לא יושבו לו: שלשום הבנתי שחלק אחר מחשש המקורבים שלכם היה כי חשבונות הבנקים שלכם הם על שמי. אבל אתם יודעים יותר טוב כדי לקבל את הכספים אין צורך בכלל במיופה כח [...] (עמ' 1 לנוסח העברי; ההדגשה שלי) ובהמשך תיאר שיחה שניהל עם אברהם קאלצ'י שנים מספר קודם לכן: [...] שאלתי את אחיך אם אתם משלמים הוצאות למגי וכמה? [...] אמרתי שאלתי מכוון [כך במקור - ש' א'] שעטאולה נתן לדוד המנוח [אחיהם של אברהם ושל התובע - ש' א'] מאה אלף דולר ומאחר ואני נתתי את הוראת ההעברה ויודע שאלתי אותך [...]. שוב התעקש שהיה כסף האישי שלו. אני אמרתי הקבלה שלה אצלי אשלח לך [...] (עמ' 2 לנוסח העברי) הנהֿֿכי-כן, הנתבע מודה ששלט בכספים שהפקיד בידיו התובע, כך שכאשר הורה התובע להעביר לאחת מבני המשפחה סכומי כסף היה זה הוא שנתן את הוראת ההעברה. עדותו של הנתבע על כי סך כל הכספים שהחזיק בעבור התובע לא עלה על 5,000$ וכי החזיק אותם בביתו אינה אמת. מהמכתב שכתב עולה כי החזיק סכומים של עשרות אלפי דולרים השייכים לדודו בבנק - ולא בבית. ואם בלבו של מאן דהוא נותר עוד ספק כי הנתבע שמר את כספי התובע שם, ולא כגרסתו, הוא מתפוגג למקרא סופו של המכתב, שבו הוא מנסח בשם התובע פנייה לבנק בבקשה להעביר את הכספים אשר הנתבע מחזיק בעבורו, לרבות רווחי ריבית, לחשבון הבנק שלו בארץ (עמ' 6 לנוסח העברי). אילו היה שמץ של אמת בעדות הנתבע כי כל שהחזיק בעבור התובע היו 5,000 דולר בביתו, לא היה הלה מנסח בקשה לשחרור הכספים, כולל רווחי הריבית. את טענת הנתבע בסיכום טענותיו כי אין לקבל את המכתב הואיל והמסמך המקורי לא הוגש, אלא העתק שלו, יש לדחות. הגם שהכחיש בתצהירו כי כתב אותו (סעיף 4), המכתב הוצג לפני הנתבע במהלך חקירתו הנגדית, ופעמיים במהלכה אישר שהוא כתב אותו - בעמ' 18 לפרוטוקול דיון יום 23/03/09, שורות 16-19, ולאחר מכן: ת. כשכתבתי את המכתב היה אצלי 5000 דולר, 3860 דולר, 1345 אירו. עו"ד חסטר: למה לא כתבת את זה במכתב? ת. כזה מכתב ארוך כתבתי, מה אני אכתוב עוד? עו"ד חסטר: לכתוב מה היתרה של הכספים אצלך. ת. לא הייתי נביא שאני אכתוב 50 עמודים בסוף יגידו לי למה לא כתבת את זה. (שם, עמ' 20, שורות 10-16) לכן אין ממש בטענת הנתבע, אשר הודה בכתיבת המכתב והתייחס לתוכנו, כי אי-הצגת המקור פוסלת אותו מלשמש ראיה. ג) הנתבע טוען כי העביר לאיש מן הבריות, לבקשת התובע, את כל הכסף שהחזיק בעבורו, בסך כ-5,000 דולר (סעיפים 5-7 לתצהירו). לא פורט מה שמו של המקבל, באילו נסיבות נמסר לו הכסף או היכן, ולאור מסקנותיי דלעיל באשר לעדותו של הנתבע אני דוחה גם טענתו זו. ד) אשר לתביעה להשבת שווי השטיחים שהפקיד התובע בידי הנתבע - אברהם קאלצ'י הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי התובע מסר לנתבע שטיחים ששוויים מסתכם ב-40,000$ לכל הפחות (סעיף 12), שאותם, ואף את שוויים, לא קיבל בחזרה לידיו. בעמ' 5-6 למכתב הודה הנתבע כי הוא מחזיק בידיו שטיחים שבבעלות התובע. גם בחקירתו הנגדית הודה כי מלכתחילה היו ברשותו 68 שטיחים שלו. לדבריו, 62 מהם מסר לאותו אדם שלו מסר את 5,000 הדולרים, וגם זאת בהוראת התובע (עמ' 29 לפרוטוקול דיון יום 23/03/09, שורות 1-9, 18-19). מאחר שהתובע לא הוכיח את שוויים של השטיחים, איני רואה לנכון לדון באמִתוּת הטענה על דבר מסירתם לאחֵר. אציין רק שגם כאן לא הבהיר הנתבע למי מסר את המרבדים, היכן או כיצד. על כל פנים, אני דוחה התביעה בטענה זו, ומחייבת את הנתבע להחזיר לתובע את חמשת השטיחים השייכים לו אשר הודה כי עודם נמצאים ברשותו. ה) לסיום, אני דוחה את טענת הנתבע כי התובע נמנע מלהעיד ועלֿֿכן יש לדחות תביעתו. התובע אדם חסוי, ואפוטרופסו, אחיו, בקיא בעובדות וטיפל בעניינים נשוא התביעה. אברהם קאלצ'י הצהיר על הדברים בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 1-5), אך לא נחקר עליהם. מן הטעמים האמורים לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך בשקלים השווה לֿֿ123,696.97 דולר, לפי שערו היציג של הדולר ביום 15/02/92, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאותו יום ועד למועד התשלום המלא בפועל, ועוד סך בשקלים השווה לֿֿ131,768.64 מרק גרמני, לפי שערו היציג של המרק ביום 15/02/92, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאותו יום ועד למועד התשלום המלא בפועל. נוסף על כך יישא הנתבע בהוצאות התובע, וכן בשכרֿֿטרחת פרקליטיו בסך השווה לֿֿ15% מהסכום הפסוק, בצירוף מסֿֿערךֿֿמוסף. חקירה נגדיתעדותדיוןמסמכיםחקירה (בבית משפט)תצהיר עדות