הבקשה וטענות הצדדים 1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להתחיל בביצוע עבודות הרחבת דירתה הנמצאת בקומה ב' בשדרות ישראל גורי 6 בקרית שלום, תל אביב, מעל לדירתם של המבקשים, הממוקמת בקומה א' של הבניין האמור. 2. על פי הנטען בבקשה, המבקשת עומדת להתחיל בעבודות לצורך הרחבת שטח דירתה על ידי תוספת בניה בשטח של 65.22 מ"ר באופן ששטח דירתה, לאחר תוספת הבניה, יהיה 124.97 מ"ר. המבקשים טוענים כי בניית התוספת המבוקשת, תחרוג מקו הבניין, חריגה של 2 מטר בחזית (לכל רוחב הדירה) וחריגה של 2.2 מטר בצד הבניין. המבקשים מוסיפים וטוענים כי לאחר ביצוע ההרחבה, "תכסה" דירת המשיבה את דירת המבקשים שהינה בגודל 70 מ"ר בלבד ותחסום חסימה כמעט מוחלטת את אור השמש וזרימת האוויר לחלונות חדרי השינה, בדירת המבקשים, באופן העולה כדי עוולה של מניעת אור שמש ומטרד ליחיד. ב"כ המבקשים הוסיף וציין כי המבקשים לא יתנגדו להרחבת דירתה של המשיבה, באופן שההרחבה תבוצע לעבר החלק האחורי של הבניין. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי ניתן לה היתר בניה כדין וכי הדרך הנכונה לתקוף את החלטות רשויות התכנון, הינה על דרך של הגשת עתירה מנהלית. המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מצביעה על עילת תביעה טובה בטענה של מטרד ליחיד או הפרעה לאור השמש. המשיבה טוענת כי מדובר בהרחבת דירה, על פי דין ובהתאם לתב"ע החלה על המקרקעין וכי על פי תנאי היתר הבניה, הרחבת הדירה, תבוצע באופן שהבניה תיתמך על ידי עמודים ולא קירות מעטפת, כך שלא יהא בכך כדי לעצור את זרימת האוויר או חסימת כמות סבירה של אור השמש ואם בכלל, מדובר בהפרעה מינימלית סבירה ומקובלת. המשיבה הוסיפה ופרטה את מצבה האישי והכלכלי הקשה, לרבות היותה מטופלת בארבעה ילדים כך שחמש נפשות, מתגוררות בדירת שני חדרים המשתרעת על שטח של 43 מ"ר בלבד, מה שמדגיש את הצורך בהרחבת הדירה, בהתאם לתב"ע ולתוכניות שאושרו, כמפורט בהיתר הבניה. 4. הבקשה הוגשה ביום 5.8.08. בהחלטתי מיום 5.8.08, לא נעתרתי לבקשה למתן צו במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, בפני שופט תורן. בישיבת יום 18.8.08, עתר עו"ד אורן, המייצג את המשיבה, מטעם הסיוע המשפטי לאפשר הגשת תגובה בכתב. כב' השופט שיינמן נעתר בהחלטתו מיום 18.8.08 לבקשה לצו מניעה ארעי, עד להגשת תגובה ולדיון במעמד הצדדים. 5. דיון במעמד הצדדים, התקיים ביום 17.9.08, וב"כ הצדדים סיכומו טענותיהם, ביחס לבקשה. דיון 6. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מורה כי על העותר לסעד זמני, להראות, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, קיומה של עילת תביעה הראויה לברור ועל היות מאזן הנוחות, נוטה לטובתו. כן ישקול בית המשפט, בדונו בבקשה לסעד זמני, אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הסעד, צודק וראוי, בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט נדרש לבחון את מכלול הראיות וטענות הצדדים ועליו להימנע מלקבוע מסמרות או להביע עמדה נחרצת, בדבר סיכויי התביעה, אלא שדי בכך שהמבקש יצביע על ראיות לכאורה, לקיומה של עילת תביעה רצינית הראויה לברור (ראה לעניין זה; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר ואח', פ"ד נו (1) 529, ע"א 342/03 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לה (4) 105, רע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה (4) 405, ע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ, פ"ד מג (1) 579, 582). ראיות לכאורה 7. המבקשים מבססים בקשתם לצו מניעה זמני על שתי טענות עקריות; גרימת הפרעה לאור השמש, כמשמעה בסעיף 48 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") וחריגה מקו הבניין אשר תמנע מהמבקשים שימוש סביר בדירתם ותפגע בהנאתם מדירתם, באופן המקים עילה של מטרד ליחיד, בהתאם לסעיף 44 לפקודת הנזיקין. עוד טוענים המבקשים כי בניית התוספת, מהווה הסגת גבול במקרקעין, כמשמעה בסעיף 29 לפקודת הנזיקין, אותו יש לקרוא ביחד עם סעיף 11 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, לפיו הבעלות במקרקעין מתפשטת, בין היתר, על חלל הרום שמעליהם. 8. המבקשים עומדים על כך שהבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי המבקשת, בינואר 2006, התקבלה בכפוף להסכמת המבקשים וזאת לאור הוראות התב"ע הרלבנטית, הקובעת כי: "במגרשים עם בניינים בני שתי קומות רשאית הועדה המקומית לאפשר את הרחבת הדירה בקומה השנייה בקונטור הבניין הקיים ו/או בחריגה המותרת מהקיים בתחומי קו הבניין האחורי גם ללא הרחבה בקומה הראשונה. במקרה של חריגה מקונטור הבניין הקיים תידרש הסכמת בעלי הדירה שמתחתיה". המבקשים מציינים כי לאחר שערעור לועדת הערר המחוזית וכן עתירה מנהלית שהוגשה על ידי המשיבה, נדחו, פעלה המשיבה, בהתאם להמלצת באי כוח הוועדה המקומית לתכנון ובניה בת"א, כדי לעקוף את הצורך בקבלת הסכמת המבקשים לתוספת הבניה המבוקשת והגישה בקשה לקבלת הקלה בדרישות התוכנית, באופן שתוספת הבניה תבוצע על גבי עמודים ולא במעטפת. לאחר שהמבקשת הגישה בקשה מתוקנת, לקבלת הקלה, באופן שתוספת הבניה תבוצע על גבי עמודים ולא במעטפת, אושרה הבקשה וניתן היתר בניה, כמפורט בנספח ו' לבקשה. המבקשים התנגדו לבקשה אך התנגדותם נדחתה על ידי ועדת המשנה לתכנון ובניה וכן על ידי ועדת הערר המחוזית (נספחים ו', ז' וח' לבקשה). ועדת הערר המחוזית, ציינה בהחלטתה מיום 26.6.08, כדלקמן: "לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, ועל יסוד התוכניות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל החלטה לדחות את הערר. מתוך עיון בתוכניות עולה כי הדרך הסבירה והנכונה להרחיב את הדירה הקיימת הינה בדרך המבוקשת על ידי מבקשת ההיתר, והמחייבת, בין היתר, הגדלה של חדרי השינה לכיוון דרום מחוץ לקונטור הבניין הקיים. כאשר אנו מאזנים בין צורך תכנוני זה לבין ההפרעה, אם בכלל, אשר תיגרם לעורר, הכף נוטה בצורה ברורה לטובת מבקש ההיתר" (נספח ח' לבקשה). 9. לאחר ששבתי ועיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה ובטיעוני ב"כ הצדדים בסיכומיהם, סבורה אני כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על ראיות טובות לכאורה, המבססות טענתם כי הרחבת דירתה של המשיבה, תגרום להפרעה לאור השמש העולה כדי עוולה בהתאם להוראות סעיף 48 לפקודת הנזיקין ותגרום למטרד ליחיד, כמשמעו בסעיף 44 לפקודת הנזיקין. 10. טענותיהם של המבקשים, בעניין זה, נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי בחוות דעת של מומחים לדבר. 11. זאת ועוד, על מנת לבסס טענתם לקיומה של עילת תביעה של הפרעה לאור השמש, כמשמעו בסעיף 48 לפקודת הנזיקין, היה על המבקשים להראות כי ההרחבה המתוכננת, כפי שאושרה על ידי רשויות התכנון והבניה, תגרום למניעת הנאה "מכמות סבירה של אור שמש בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין". משהובהר כי על פי היתר הבניה שניתן למשיבה, הבניה תעשה על גבי עמודים, להבדיל מקירות מעטפת, סביר להניח כי זרימת האויר ו/או אור השמש, לא יחסמו לחלוטין ובהעדר חוות דעת של מומחה, לא הונח בסיס ראייתי לכאורי לכך שהבניה תגרום להפחתת ההנאה מאור השמש באופן שהמבקשים לא יוכלו להנות מכמות סבירה של אור שמש בהתחשב במקומם וטיבם של המקרקעין. 12. ב"כ המבקשים הסתמך בטיעוניו על דברי כב' השופטת בן עתו, בע"א 403/73 בצלאל נ' סימנטוב, פ"ד נו (1) 41: "נכון שמי שגר בוילה בודדת בחיק הטבע כשחלונותיו קרועים לכל רוחות השמים, טבעי הוא שיזכה באור אוויר ושמש יותר ממי שגר בבית דירות בעיר מודרנית... אולם נראה לי כי בעשיית המאזן הזה קיים קו גבול שבו מפסיקים לעשות מאזן ומתחפרים ואין נסוגים עוד. כוונתי שגם בחיים המודרניים וגם בערים הגדולות... יש להבטיח שטח מחיה מינימאלי, פרטיות מינימאלית, יש להבטיח אוויר ואור שמש הנחוצה לאדם שכבר מזמן התרגל שלא לחיות במערות...". אלא שאין די בכך כדי לסייע למבקשים בטענתם שכן באיזון האינטרסים בין מתן אפשרות להרחבת דירות ושיפור תנאי המחיה והדיור, בהתאם למטרות העומדות ביסוד התב"ע והחלטת רשויות התכנון והבניה אשר אישרו את תוספת הבניה ובין הפגיעה במבקשים כתוצאה מהרחבת דירתה של המשיבה, על המבקשים להצביע על פגיעה של ממש אשר תמנע מהם הנאה מכמות סבירה של אור שמש, בהתחשב בטיבה ומיקומה של דירתם. ודוק - גם אם ניתן להניח שבניית ההרחבה, תגרום לחסימה מסויימת של אור השמש, אין די בכך כדי להוכיח את יסודות העוולה של מניעת אור שמש שכן המבחן אינו עצם קיומה של גריעה מאור השמש אלא אם נותרה "כמות סבירה של אור שמש", המאפשרת הנאה סבירה מהמקרקעין, בהתחשב במיקומה וטיבה של הדירה, ראה לעניין זה ת.א. (תל-אביב יפו) 46727/04 דויטש נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007 (1) 4544 וכן החלטתה של כב' סגנית הנשיאה השופטת אגי, במקרה דומה, בבש"א (תל-אביב יפו) 163994/07 צרנו נ' דקל (החלטה מיום 28.2.08). 13. מהמקובץ עולה כי המבקשים לא הוכיחו על בסיס ראיות טובות לכאורה, כי בשל הרחבת דירתה של המשיבה, בהתאם לתנאי היתר הבניה על פיו תוספת הבניה תעשה על גבי עמודים, תמנע מהם הנאה מכמות סבירה של אור שמש או כי יגרם להם מטרד ליחיד באופן שימנעו מהם שימוש והנאה סבירים, מהמקרקעין שבבעלותם. 14. כן לא ראיתי ממש בטענה להסגת גבול בחלל הרום של מקרקעי המבקשים שהרי דירת המשיבה, ממוקמת מעל דירת המבקשים ותכנית הבניה אושרה על ידי רשויות התכנון והבניה, כך שאין מדובר בהסגת גבול שלא כדין. 15. משלא עלה בידי המבקשים להצביע על קיומן של ראיות טובות לכאורה המבססות את עילת התובענה, דין הבקשה להדחות. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, ראיתי להתייחס לטענות המבקשים בעניין מאזן הנוחות. הלכה היא כי על העותר לסעד זמני להראות כי מאזן הנוחות, נוטה לטובתו, באופן שהנזק שיגרם מאי מתן הצו, יעלה על הנזק שיגרם למשיב, היה והבקשה לסעד זמני, תעתר. זאת ועוד, בחינת מאזן הנוחות כרוכה בשאלה האם ניתן לפצות את המבקש בכסף, על הנזקים שיגרמו לו, היה ובסופו של יום, תביעתו תתקבל. נכון הדבר כי דחיית הבקשה, תוביל לביצוע הבניה, על פי היתר הבניה שניתן ולשינוי המצב הקיים אלא שבנסיבות העניין, כאשר הרחבת דירתה של המבקשת, הסובלת ממצוקת דיור קשה, אושרה על ידי רשויות התכנון והבניה ולאחר שהתנגדויות המבקשים נדחו, הן על ידי ועדת המשנה לתכנון ובניה והן על ידי ועדת הערר המחוזית, נראה כי הנזק שיגרם למבקשת, כתוצאה ממתן הצו, עולה על נזקם המשוער של המבקשים, במיוחד כאשר עצם החשש לקיומו של נזק העולה כדי עוולה, לא בוסס, בראיות טובות לכאורה. מכל מקום, היה וכתוצאה מביצוע הבניה, יגרם למבקשים נזק העולה כדי עוולה, נזק זה ניתן להערכה ולפיצוי בכסף. 16. אשר לטענתם של המבקשים כי לא יתנגדו להרחבת דירתה של המבקשת באופן שתוספת הבניה, תעשה לכיוון החלק האחורי של הבניין, הרי שבנסיבות העניין, לאחר שתכנית ההרחבה אושרה וניתן היתר בניה כדין, לא ראיתי לקבל הטענה האמורה, במיוחד נוכח דברי ועדת הערר המחוזית כי: "מתוך עיון בתוכניות עולה כי הדרך הסבירה והנכונה להרחיב את הדירה הקיימת הינה בדרך המבוקשת...". סיכום 17. לאור הדברים האמורים, דין הבקשה לצו מניעה זמני, להדחות. הצו הארעי שניתן ביום 18.8.08, מבוטל. הוצאות הבקשה, בסך 6,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק, תשולמנה על פי תוצאות התביעה העיקרית. בניההרחבת דירהמקרקעין