הצדדים הינם בעלי דירות בבית משותף, הכולל ארבעה יחידות דיור, בעיר עכו. ביום 14/6/94 נחם הסכם בין הצדדים, אשר בו נאמר, בין היתר, כי: "צד א' (הנתבעים או מי מהם - ז.ס) מתחייב למסור לצד ב' (התובעת - ז.ס) את העמודים הקיימים בצד מזרחי דרומי של המבנה הקיים תמורת היסודות של צד ב' בצד הדרומי מערבי. צד א' מתחייב לתקן כל נזק שייגרם לצד ב' בעת, במהלך ותום הבנייה. צד ב' מתחייב למסור לצד א' את היסודות של המבנה (מטבח קיים) בצד הדרומי מערבי ללא עיכוב או דחייה לצורך בנייה וזאת בעת ולפי דרישת צד א'. הסכם זה תופס ומחייב את שני הצדדים כחוק וללא עירעורין וכל אחד מהצדדים יאלץ לעמוד בהבטחותיו והתנאים הרשומים בהסכם זה." הצדדים להסכם הנ"ל (להלן: "ההסכם") נפקותו, פרשנותו ויישומו הם מוקדי המחלוקת אשר בתובענה זו. התובענה: למען הבנת הטיעונים אציין כבר עכשיו כי המדובר בבית משותף, בן ארבע יחידות דיור, כאשר החלק המזרחי, הוא החלק הרלוונטי לתובענה, כולל שתי יחידות דיור, דירת התובעת היא קומת הקרקע ומעליה בנוייה דירת הנתבעים. נטען בכתב התביעה כי הנתבעים האיצו בתובעת לחתום על ההסכם, כאשר פעולות הבנייה שלהם היו כבר בתחילתם וזאת מתוך מטרה לאפשר לשני הצדדים להרחיב את דירותיהם: הנתבעים, על ידי הוספת תוספת בנייה לדירתם אשר בקומה א', תוך כדי שימוש בגג מטבח דירת התובעת, כאשר מתחת לחלק אותה תוספת בנייה ייבנו עמודים, אשר ישמשו ויהיו בבעלות התובעת (להלן: "קומת העמודים"). נטען בכתב התביעה כי הנתבעים הפרו את ההסכם, בכך שסירבו לחתום לתובעת על בקשות בנייה על מנת לאפשר לה קבלת היתר בנייה ומימוש זכויות הבנייה שלה בקומת העמודים, בנו חנייה מתחת לאותה קומת עמודים, על ידי כך הגביהו רצפת קומת העמודים, בנו מעקה באותה קומת עמודים, למעשה השתלטו עליה וכן ביצעו מעשים נוספים, שיש בהם כדי למרר את חייה של התובעת, אשה זקנה, מתוך כוונה לגרום לה למכור את דירתה וזכויותיה לידי הנתבעים. לפיכך, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים בסעדים הבאים: תשלום דמי שימוש ראויים בקומת העמודים בסך של 200,000 ₪. לחזק את קומת העמודים ולאפשר לתובעת לממש זכויות הבנייה בקומת העמודים, לחילופין לשלם לה פיצויים בגין ירידת ערך והיעדר אפשרות שימוש בקומת העמודים. הסרת כל מכשול שיש בו כדי למנוע שימוש התובעת בקומת העמודים, לרבות פירוק מעקה שנבנה שלא כדין. כן נתבקשו בכתב התביעה סעדים כהנה וכהנה שיאוזכרו בהמשך, ככל שאלה רלוונטיים. ההגנה: הנתבעים הגישו כתבי הגנה, בנפרד, אשר בהם הכחישו הנטען על ידי התובעת וביקשו לדחות את התביעה. נטען בכתב ההגנה, תחילה, כי התביעה התיישנה, כך שדינה להידחות. כן טענו הנתבעים כי ההסכם אינו מחייב, הואיל ולא נחתם ע"י כל הבעלים של הדירה בה מתגורר הנתבע מס' 1, כי חתימתו לבדה, של הנתבע מס' 1 על ההסכם אינה מספקת וכי לא צורפו כל הבעלים של הבית המשותף. זה המקום לציין כי הנתבע מס' 1 הינו בנה של הנתבעת מס' 2. כן טענו הנתבעים כי בכל מקרה ההסכם, בגין הפרתו על ידי התובעת, בוטל וכי אין לו תוקף מחייב. הנתבעים טענו כי אין זה נכון שהם עושים על מנת להטריד את התובעת ולמרר את חייה, כי אם המצב הנכון הוא היפוכו של דבר וכי התובעת היא העושה על מנת למנוע מהם שימוש רגיל וסביר במקרקעין וכי כל עבודות הבנייה נעשו על ידם כדת וכדין. מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ראיות הצדדים: מטעם התובעת העידה התובעת עצמה וכן בנה - אליהו ינקו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1 בלבד. כן ביהמ"ש ערך ביקור במקרקעין - הבית המשותף - ביום 17/12/06. דיון: ההסכם: קריאת ההסכם כמות שהיא, ללא התרשמות בלתי אמצעית מהמקום, אין בה כדי לספק. כעולה מדו"ח ביקור המקום ביום 17/12/06, המדובר בבית משותף בין שתי קומות ויש בו ארבע יחידות דיור. קיים חלק מערבי, בן שתי קומות, אשר אינו רלוונטי לתובענה, ואשר מופרד מהחלק המזרחי לחלוטין ואין כל נגישות בין שני החלקים. החלק המזרחי מורכב משתי דירות; בקומת הקרקע דירת התובעת ומעליה דירת הנתבעים. הכניסה לדירת התובעת הינה מהצד הדרומי ובאותו צד גם שטח אדמה המשמש את התובעת כגינה. הכניסה לדירת הנתבעים הינה מהצד הצפוני וגם בצד זה קיימת גינה המשמשת את הנתבעים. כן בין שני החלקים הנ"ל (של התובעת ושל הנתבעים) קיים קיר/חומה המפריד ביניהם. רואים כי בצד הדרומי-מזרחי של המקרקעין, בוצעה תוספת בנייה, כאשר החלק התחתון של אותה תוספת הינו קומת עמודים ומעליה נבנו חדרים המשמשים את הנתבעים. כן רואים כי תוספת הבנייה שבוצעה ע"י הנתבעים, בקומה א', חלקה בנוי על גג המטבח של דירת התובעת וחלקה האחר על עמודים. אותו שטח עמודים (שייקרא להלן: "קומת העמודים"), הינו עיקר וסלע המחלוקת שבין הצדדים. כן יש לציין כי אותה קומת עמודים הינה מעל "חניון", שנבנה בקומת מרתף, גם כן ע"י הנתבעים. ברור לחלוטין כי ההסכם מתייחס לאותה תוספת בנייה ולאותה קומת עמודים שהוגדרו לעיל, כאשר עפי"ו הנתבעים או מי מהם בנו את תוספת הבנייה, את קומת העמודים ואת החניון שמתחתיה והם אלה שנשאו בהוצאות הבנייה. ניסוח ההסכם אינו מהמוצלחים. יחד עם זאת ברור, גם לאור גדרי המחלוקת שהותוו, כי תמורת גג המטבח, הנופל במתחם השייך לתובעת, שהועמד לרשות הנתבעים, לשם בניית החניון, קומת העמודים והחדרים מעליה, התחייבו הנתבעים להעביר לחזקת ולשימוש התובעת את קומת העמודים. העברת התובעת לנתבעים את השטח הנדרש לשם ביצוע תוספת הבנייה, נוסח בהסכם כדלקמן: "צד ב' (התובעת) מתחייב למסור לצד א' (הנתבעים) את היסודות של מבנהו (מטבח קיים) בצד דרומי מערבי ללא עיכוב או דחייה לצורך בנייה". התחייבות הנתבעים למסירת קומת העמודים לשימוש התובעת צויין בהסכם כ: "צד א' מתחייב למסור לצד ב' את העמודים הקיימים בצד המזרחי דרומי של המבנה". הינה כי כן פשוטם של דברים הוא שהוסכם בין הצדדים כי התובעת תתיר לנתבעים להשתמש בגג המטבח שנמצא באחזקתה ובבעלותה, לאור חלוקת הרכוש המשותף, לשם בניית קומת העמודים וכן חדרים מעל אותה קומת עמודים ומעל גג המטבח ובתמורה התחייבו הנתבעים להעביר להחזקת התובעת ולשימושה את קומת העמודים - הנמצאת במישור ובמפלס דירת התובעת. כן ברור כי התובעת תהיה זכאית לעשות, באותה קומת עמודים, גם תוספת בנייה ע"י סגירת אותה קומת עמודים. הדברים ברורים, הואיל והנתבעים התחייבו, בין היתר, גם לחתום על כל "ניירת" הדרושה לשם בנייה. כן בהסכם עצמו נקבע מנגנון עפי"ו התובעת, לאור כך ששטח הבנייה היחסי שלה כנראה יגדל, תביא חוות דעת שמאית ותשלם לנתבעת כספים עפי"ה. המצב כיום בשטח: עולה, ללא עוררין, כי הנתבעים או מי מהם, מימשו את זכויותיהם עפ"י ההסכם, בנו קומת עמודים וכן חדרים מעליה ומעל גג המטבח. כן עולה כי אף בנו חניון מתחת לקומת העמודים. כן עולה כי הנתבעים הם אלה המשתמשים הן בחניון, הן בקומת העמודים וכמובן גם בחדרים שנבנו מעליה. כן עולה כי הנתבע מס' 1 הובא לדין פלילי והורשע בגין בניית מעקה באותה קומת עמודים המאפשר לו שימוש בה תוך כדי מניעת שימוש מהתובעת. הינה כי כן המצב הקיים כיום במקרקעין אינו מתיישב עם ההסכם שבין הצדדים; הנתבעים מימשו את זכותם עפ"י ההסכם, אך מונעים מהתובעת להשתמש באותה קומת עמודים. טענות שהועלו ע"י ההגנה: למעשה, אין בפי הנתבעים כל טענה מהותית שיש בה כדי לפטור אותם ממילוי אחר ההסכם. הנתבע מס' 1, מהנדס במקצועו, אמר בחקירה הנגדית (עמ' 9 לפרוטוקול) כי: "חתמתי על ההסכם כיוון שבהתחלה אני הסכמתי שהתובעת תבנה. בהתחלה הדבר היה נראה לי הגיוני." לפיכך, הוא מודה בחתימת ההסכם ובכוונות שעמדו מאחריו, לרבות מתן אפשרות לתובעת לנצל ולבנות באותה קומת עמודים. אין מקום לטענות ההגנה הדיוניות או האחרות שהועלו על ידי הנתבעים שאדון בהן להלן אחת לאחת. התיישנות: ההסכם לא נוקב בזמנים לשם ביצוע התחייבויות הצדדים עפי"ו. מטבע הדברים עבודות בנייה אינן מבוצעות על אתר. לעיתים השתהות של מספר שנים הינה סבירה ולגיטימית ואין להבין ממנה שבעל דין וויתר על זכויותיו או השתהה. בעניינו נהפוך הוא הדבר; מהבקשות והתכתבויות עולה בבירור כי התובעת עמדה על זכותה לבנות אך הדבר נמנע ממנה עקב התנגדויות של הנתבעים. מכל מקום, הינני בדעה כי התובענה, ככל שהיא מתייחסת לזכויות שימוש ובנייה בקומת העמודים, הינה עילה מתמשכת שנולדת כל יום מחדש ואין עליה התיישנות. כן עסקינן בתביעה הנוגעת למקרקעין שתקופת ההתיישנות בעניינה היא 25 שנה, כך שבכל מקרה דין טענת ההתיישנות להידחות. אי צירוף כל בעלי המקרקעין: הצדדים להסכם הם התובעת ובנה מצד אחד והנתבעים מצד אחר. עניינו כאן באכיפת הסכם ונזקים נטענים, כך שבעלי הדין הנכונים הם הצדדים כדלעיל. אין הכרח ואין כל צורך לצרף כל בעלי המקרקעין - הבית המשותף. אין כאן עניין חלוקת רכוש משותף, כי אם, כאמור, אכיפת הסכם בעניין רכוש משותף חלקי בלבד. שאר בעלי המקרקעין אינם נוגעים לאותו הסכם ואין האמור בפסה"ד כדי להשפיע עליהם או לפגוע בזכויותיהם בכהוא זה. אי צירוף כל בעלי דירת הנתבעים ואי חתימת כולם על ההסכם: מנסח הרישום שצורף לתצהיר הנתבע מס' 1 עולה כי דירת הנתבעים רשומה, בחלקים שווים, על שם ארבעה שהם: הנתבע מס' 1, אמו - הנתבעת מס' 2, אשתו וגם אביו. אין חולקין כי הנתבע מס' 1 חתום על ההסכם וכי הוא זה שמתגורר בדירה. נטען ע"י התובעת ועדיה כי ההסכם, כפי שנחזה להיות, נחתם גם על ידי הנתבעת מס' 2. לאור ניסוח ההסכם, שצד א' הוגדר בו כמשפחת לוזינסקי וכן עצם רישום שם הנתבעת מס' 2 בו, יש מקום להעדיף גירסת התביעה עפי"ה אכן גם הנתבעת מס' 2 חתומה על ההסכם. אף בהנחה שהנתבעת מס' 2 אינה חתומה על ההסכם, כמו גם שאר הבעלים הנוספים; האבא ואשת הנתבע מס' 1, עדיין אין בדבר כדי לשנות במאומה. המתגורר בדירה הוא הנתבע מס' 1, ביחד עם בני משפחתו. עולה בבירור כי הנתבע מס' 1 הציג את עצמו כבעל העניין וכי הוא המוסמך לחתום על ההסכם. הנתבע מס' 1 אף ניצל זכויותיו על פי ההסכם ובנה חניון ותוספת בנייה. שאר בעלי הדירה - בני המשפחה - לא התנגדו להסכם הבנייה ואף לא הובאו למתן עדות. ניתן לראות בנתבע מס' 1 כשלוח שלהם בחתימת ההסכם. לחילופין הנתבעים או בעלי הדירה הנוספים מנועים מלהעלות כל טענה כנגד תוקף ההסכם מפאת השתק או התנהגות שלא בתום לב. הפרת התובעת להסכם! הנתבעים טענו, גם, כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא הזמינה שמאי, כך שההסכם בוטל ואינו מחייב. אין מקום לקבל טענה זו. אומנם, מהתכתבויות שבין הצדדים, כמו גם פניות לוועדת התיכנון, ניתן ללמוד כי התגלעו חילוקי דעות לעניין יישום ההסכם, אך אין בנמצא כל פנייה של הנתבעים המתריעה או מודיעה על ביטול ההסכם בגין אי הבאת שמאי. כן, כאמור, הנתבעים ניצלו את זכויותיהם עפ"י ההסכם, כך שהעלאת הטענה כי ההסכם הופר ובוטל הינה טענה שלא הולמת הגינות, יושר ותום לב. המסקנה היא שההסכם תקף ויש מקום לחייב את הנתבעים לבצע את התחייבויותיהם עפי"ו. סעדים נוספים שנתבעו: כאמור, כתב התביעה מכיל, מעבר לאכיפת ההסכם, גם רכיבים של חיוב בפיצויים, ודמי שימוש ראויים, הסרת כל מכשול שיש בו כדי למנוע שימוש בקומת העמודים, לרבות הנמכת תקרת החניון וכן הסרת סככה שנבנתה ללא היתר. לא הונחה בפניי כל תשתית עובדתית מספקת בדבר נזקים ממשיים שנגרמו לתובעת בגין הפרת ההסכם ע"י הנתבעים, כגון הפסד דמי שכירות, ירידת ערך וכו'. מאידך, אין ספק כי הפרת הנתבעים להסכם גרמה לתובעת להרבה עוגמת נפש ומנעה ממנה שימוש והנאה בנכס שלה: אותה קומת עמודים; עוגמת נפש וחוסר הנאה שניתן להעריכם בכסף. כן לא הונחה בפניי תשתית עובדתית לפיה החניון והתקרה שלו נבנו ללא היתר או בניגוד לו. כן התובעת או מי מטעמה לא התנגדו בזמן אמת לבניית אותו חניון ולגובה אותה תקרה. אותם דברים טובים ויפים גם לעניין הסככה הקיימת, שנטען שיש בה כדי להפריע לחלון העתיד להיות בתוספת העתידה להיבנות על ידי התובעת. כן אקח בחשבון שעפ"י ההסכם היה מקום להזמין חוו"ד שמאית, שהיתה אולי מאשרת תשלומי איזון ע"י התובעת לנתבעים. לפיכך, אין מקום לתת סעדים בעניין החניון, תקרתו או בעניין הסככה. כן היה מקום לפסוק פיצויים לחובת הנתבעים בגין הפרת ההסכם, עבור עוגמת נפש והפסד הנאה וזכות שימוש במקרקעין, אך אותם פיצויים מתקזזים כנגד תשלומי איזון שמה התובעת היתה חבה בהם לטובת הנתבעים. בהקשר לתשלומי איזון אציין כי הונח בפניי, מטעם התובעת, "אישור" מודד, עפי"ו שטחי הבנייה עפ"י ההסכם אינם בהכרח נוטים לטובת התובעת. אותו אישור אינו בבחינת חוות דעת. כן עורכו לא הובא למתן עדות, כך שיש להתעלם ממנו. מאידך, עפ"י התרשמות מהמהקום והשוואת שטחים, לא נראה כי אכן נוצר הפרש משמעותי, בשטחי הבנייה, לטובת התובעת, אם בכלל קיים הפרש כזה, לפיכך תשלומי איזון המגיעים לתובעת בעקבות ההסכם הינם מסופקים מאוד. לפיכך, אין לפסוק סעד כספי כלשהו לטובת התובעת. התוצאה: התובענה מתקבלת, באופן חלקי, וניתנים בזאת הסעדים הבאים: מחייב את הנתבעים ומי מטעמם לסלק את ידם מקומת העמודים, אשר נמצאת בבית המשותף הבנוי בחלקה 17 בגוש 18106 בעיר עכו. אותה קומת עמודים הינה בשטח של 30 מ"ר והיא נמצאת מעל חניון, אשר בבעלות ובהחזקת הנתבעים. כן על הנתבעים לסלק מקומת העמודים כל מחובר או מכשול, לרבות מעקה הקיים באותה קומת עמודים. התובעת זכאית להשתמש באותה קומת עמודים ואף לבנות בה, הכל בכפוף לקבלת היתר עפ"י דין. באם נחוצה הסכמת הנתבעים או מי מטעמם לשם מימוש בנייה כנ"ל, יש לראות בפסה"ד כהסכמה שלהם לבנייה. כן הינני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ + מע"מ נכון להיום. ניתן היום ט"ז בטבת, תשס"ח (25 בדצמבר 2007) בהעדר. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. זיאד סאלח, שופט תקרהחניון