lis alibi pendens - הליך תלוי ועומד 1. בפני בקשה לעיכוב הליכים בתיק זה עקב קיומו של הליך אחר, תלוי ועומד בין חלק מבעלי הדין בבימ"ש השלום בת"א. לאחר ששקלתי טענות בעלי הדין, החלטתי לדחות את הבקשה. "הכלל של "הליך תלוי ועומד" (Lis alibi pendens) הוא פרי יצירת ההלכה הפסוקה ותחולתו בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות בבתי המשפט בשל אותה עילה. על מנת להאחז בטענת "הליך תלוי ועומד" על הטוען להראות כי קיימת זהות בנושאים המהותיים שבמוקד שני ההליכים, ואין צורך בזהות הסעדים הנתבעים בשתי התביעות. שני תנאים נוספים לקבלת הטענה הם כי המשך הדיון בתביעה יגרום לנתבע עוול, בהיותה טורדנית, או בהוותה שימוש לרעה בהליכי בימ"ש וכי הפסקת הדיון בתביעה אינה גורמת עוול לתובע. חובת ההוכחה להתקיימותם של שני התנאים מוטלת על הנתבע, המבקש את עיכוב ההליכים בתביעה." 2. לתיק זה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר ע"י עיריית ראשל"צ (להלן: "התובעת") נגד רב בריח מוצרי בטחון בע"מ (להלן: "הנתבעת") לחיובה של זו, בתשלום ארנונה בגין אחזקת נכס שבתחום שיפוטה של התובעת, הנכס הינו ברח' אצ"ל 26 וידוע כחלקה 53 בגוש 3946 (להלן: "הנכס") ובגין התקופה 1.1.05 ועד 22.5.05 (להלן: "תקופת החיוב"). 3. לטענתה של התובעת, החזיקה הנתבעת בנכס, בתקופת החיוב ולפיכך יש לחייבה בתשלום הארנונה כמפורט בכתב התביעה. 4. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן בטענה כי היא אינה מחזיקה בנכס, לא החזיקה בו וכמו כן לא היתה הבעלים שלו. 5. ביום 9.5.06 הוגשה לתיק בקשת התובעת, לתיקון כתב התביעה ולצירופה של המבקשת, כלל השקעות נדל"ן (היא המבקשת בבקשה שבפני) לתביעה, נוכח היותה הבעלים של הנכס נשוא התביעה בתקופת החיוב, ולאור טענת הנתבעת כי היא מעולם לא החזיקה בנכס. 6. בקשה זו אושרה בהחלטתה של כב' הרשמת שמאי מיום 10.5.06 ומשום כך צורפה המבקשת כנתבעת מס' 2 בתביעה. 7. לתיק הוגשה בקשת המבקשת לעיכוב הליכים בתובענה נשוא תיק זה, וזאת מהטעם של הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד", וזאת נוכח העובדה כי המבקשת הגישה תביעה כנגד הנתבעת 1 בבימ"ש השלום בת"א (ת.א. 18106/06) בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מביטול הסכם שכירות שנחתם ביניהן לגבי הנכס ובגין תקופת החיוב (להלן: "התובענה האחרת"). 8. מכתב התביעה שצורף לבקשה עולה כי בין התובעת לנתבעת בתביעה האחרת (הן הנתבעות 1 ו- 2) בהליך שבפני, נחתם הסכם שכירות, על פיו שכרה הנתבעת 1 את הנכס מהנתבעת 2 (המבקשת) לתקופה המתחילה במועד החיוב ועד ליום 31.12.07. 9. לטענת התובעת בתביעה האחרת, הפרה הנתבעת את הסכם השכירות הפרה יסודית ובעקבות זאת נגרמו לה נזקים כמפורט בכתב התביעה ובין היתר, נזקים בגין אבדן דמי שכירות, נזקים בגין עלויות ביצוע עבודות התאמה בנכס לשוכר חילופי וכן נזקים בגין אי תשלום הוצאות שוטפות החלות על הנכס ולרבות ארנונה, היא עילת התביעה בתיק זה. 10. עוד עולה מכתב התביעה, כי הסכם השכירות בוטל הן ביוזמת הנתבעת 1 והן ע"י הנתבעת 2 (ביום 21.4.05). לפיכך, פעלה התובעת להקטנת נזקיה ובמסגרת זו נחתם הסכם שכירות חדש בגין הנכס עם שוכר חילופי (15.6.05). 11. לטענתה של המבקשת, יש לעכב את ההליכים בתיק זה ועד אשר תוכרע המחלוקת שבין המבקשת לנתבעת 1, בבימ"ש השלום בת"א בתביעה האחרת, וזאת נוכח הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד" כהגדרתו בפסיקה. 12. בפיה של המבקשת הטענה, כי יש להחיל את הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד", נוכח העובדה כי שני ההליכים המשפטיים מתייחסים לאותו נכס, וכי המחלוקת נסבה בעניין הסכם השכירות, אשר שתי הנתבעות הינן צד לו. לפיכך, לטענתה של המבקשת, חוב הארנונה נשוא התביעה הנוכחית הינו נגזרת של הסכסוך שבינה לבין הנתבעת 1 ומשום כך, יש להמתין עם בירור התביעה דנא עד אשר יוכרע הסכסוך שבין הצדדים לתביעה האחרת. 13. יצויין כי מכתבי הטענות שבתיק, עולה כי לטענת הנתבעת 1, הסכם השכירות שבינה לבין המבקשת מעולם לא נכנס לתוקף והוא בוטל מעיקרו. (לפיכך לטענתה היא מעולם לא החזיקה בנכס ומשום כך, אין להשית עליה תשלומי ארנונה בגינו) בעוד לטענת המבקשת, בוטל הסכם השכירות על ידה נוכח הפרתו ע"י הנתבעת והחל מיום 21.4.05. 14. עוד יצויין, וכפי שפורט לעיל, כי בכתב התביעה האחרת, תבעה המבקשת את הנתבעת בגין נזקיה בעילה של הפרת ההסכם, ובגין כך עתרה לתשלומים שונים, לרבות העילה בסעיף המיסים השוטפים החלים על הנכס, כאשר בסעיף 25 ג' לכתב התביעה שמרה לעצמה המבקשת את הזכות לתקן את כתב התביעה ולהגדיל את סכומה, ככל שתחוייב לשאת בתשלומים שוטפים (לרבות ארנונה) נוכח העובדה כי לעת בו הוגשה התביעה טרם נתבעה המבקשת ע"י התובעת לשלם תשלומים שוטפים בגין הנכס עבור התקופה שהחל מה- 1.1.05 ועד 1.5.05. (במאמר מוסגר, יצויין כי בסעיף 25 ב' לכתב התביעה מציינת המבקשת כי היא נאלצה לשלם את תשלום הארנונה בגין הנכס, עבור חודש מאי 2005 אשר נכלל בכתב התביעה). 15. לטענתה של המשיבה (עיריית ראשל"צ), אין מקום להורות על עיכוב הליכים מהטעם בדבר "הליך תלוי ועומד", שכן לא מולאו התנאים הנקובים להחלתו, הן לעניין זהות בעלי הדין והן לעניין זהות העילות ולפיכך יש לדחות את הבקשה. 16. לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים מהטעם של הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד", וזאת מהנימוקים כדלקמן: א. "העיקרון של "הליך תלוי ועומד", או Lis Alibi endens, קובע כי ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר, בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה (ע"א 9/75 שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, בע' 481 ("עניין אל עוקבי")). מטרתו של עיכוב ההליך היא למנוע כפל הליכים, בזבוז זמנם של בעלי הדין ושל הערכאות השונות הדנות בעניין, והיווצרות מצבים בהם שתי ערכאות שונות תגענה לממצאים עובדתיים (או אף למסקנות משפטיות) סותרים, באותה הסוגיה ובין אותם בעלי הדין. על מנת להכריע בשאלה האם יש לעכב את הדיון בתיק זה, יש אפוא לעמוד תחילה על עילות התביעה בהליכים השונים, על הסעדים המבוקשים בהם וכן על זהותם של בעלי הדין. ראה: בש"א (ירושלים) 946/05 - צח אורני ואח' נ' WESTREN STEEL SVENSKA AB ואח' . תק-מח 2006(1), 2146 ,עמ' 2147. ב. לסוגיית זהות בעלי הדין: הצדדים להליך בתביעה שבפני הינם עיריית ראשל"צ שהינה התובעת מחד ורב בריח מוצרי בטחון בע"מ וכן המבקשת מאידך, בעוד שהצדדים להליך בתביעה האחרת הינם המבקשת וחברת רב בריח מוצרי בטחון בע"מ. דהיינו, אין זהות בין בעלי הדין בשני ההליכים. ג. "ההלכה היא כי אין די בקיומו של בעל-דין נוסף באחד ההליכים המקבילים כדי להדוף טענת "הליך תלוי ועומד" (בג"צ 3134/93 י.א.ד. אלקטרוניקה נ' שרת העבודה, פ"ד מח(1) 296). לפיכך, יש לבחון האם בנסיבותיו של מקרה זה העדר החפיפה בין זהותם של בעלי הדין נגזר מההבדל בסוגיה המהותית העומדת לדיון בהליכים השונים, או שמא מדובר בהיבטים שונים של אותו סכסוך, שאז אין לייחס משמעות להיעדר הזהות בין בעלי הדין." (כב' השופט אוקון בבש"א 946/05). ד. בחינת עילות התביעה, בשתי התביעות, מעלה כי בעוד ב"תביעה האחרת" עילת התביעה הינה תביעה כספית בגין הפרת הסכם שבין הצדדים (רב בריח מוצרי בטחון בע"מ מחד וכלל השקעות בנדל"ן מאידך), הרי שבהליך שבפני עילת התביעה שונה לחלוטין במהותה ובבסיסה החוקי שכן זוהי תביעה לאכיפת חוב ארנונה בגין שימוש ו/או החזקה בנכס ותו לא. ה. בחינת העילות מעלה עילות תביעה שונות, אשר אין כל קשר ביניהן. אכן צודקת המבקשת בטענתה כי השאלה בדבר החיוב בארנונה הינה נגזרת בתביעה האחרת, אולם מדובר בנגזרת צרה, אשר מהווה תוצאה בלבד של ההכרעה בשאלה על מי יש להטיל את תוצאות ביטול ההסכם שבין הצדדים. ובכל מקרה, תוצאה זו רלבנטית בין הצדדים לתביעה האחרת בלבד כאשר לעמדתה של התובעת בהליך שבפני אין כל נפקות. ו. יתר על כן, המבקשת עצמה בכתב התביעה צופה פני עתיד בעניין חיובה בארנונה בגין תקופת החיוב, השנויה במחלוקת בין הצדדים, ולפיכך היא שומרת לעצמה את הזכות לתקן את כתב התביעה בסעיף הארנונה (ראה סעיף 25 ג' לכתב התביעה) שזה לשונו: "התובעת שומרת לעצמה את הזכות לתקן את כתב התביעה ולהגדיל את סכומה, ככל שתחוייב לשאת בתשלומים שוטפים (לרבות ארנונה) נוספים. נכון לעת זו לא נתבעה התובעת (ע"י הרשויות המוסמכות) לשלם תשלומים שוטפים בגין המושכר בגין התקופה שמיום 1.1.05 ועד ליום 1.5.05. ככל שתועלה כנגדה דרישה כאמור, שומרת התובעת לעצמה את הזכות לתקן את כתב התביעה בהתאם." ז. הנה כי כן, כי המבקשת אשר היתה הבעלים הרשומים של הנכס בתקופת החיוב, ערה לעובדה כי נוכח ביטול ההסכם לא שולמו דמי ארנונה בגין תקופת החיוב וכי היא צפויה לדרישת תשלום ו/או לחיוב בסעיף זה ומשום כך היא שומרת לעצמה את הזכות לתקן את כתב התביעה שבינה לבין הנתבעת במידה ותחוייב לעשות כן. ח. נוכח הכלל כי המבחן להעמדת ההליכים בשל "הליך תלוי ועומד" פורש בפסיקה באופן רחב, כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה בהליכים אלו, אני סבורה כי "מבחן השאלה המהותית" לא התקיים במקרה שבפני. השאלה המהותית בתביעה האחרת הינה נסיבות הפרת הסכם השכירות שבין הצדדים להליך (בלבד) והאחריות להפרתו, וכן הנזקים שנגרמו כתוצאה מכך, בעוד שבהליך שבפני, נדונה תובענה פשוטה בדבר חיוב בתשלום דמי ארנונה עפ"י הדין המחייב בעלים ו/או מחזיק בתשלום ארנונה בגין נכסיו ותו לא. ט. כאמור, השאלות שבפני בימ"ש השלום בת"א חורגות משאלת האחריות לתשלום הארנונה לגבי הנכס בתקופת החיוב. הנסיון מלמד כי בירור תביעות מסוג זה עשוי לארוך זמן לא קצר, במיוחד נוכח העומס הרב המוטל על בתי המשפט. י. בנסיבות אלה, אני סבורה כי העמדת ההליכים כמבוקש תגרום עוול לתובעת, בהיותה רשות מקומית, כאשר מדובר בכספי ציבור ובתביעה לגיטימית האוכפת את הוראות הדין. אין מדובר בתביעה טורדנית ו/או בשימוש לרעה בהליכי בימ"ש, אלא באכיפת הוראות הדין בלבד. במאמר מוסגר יצויין, כי עדיין מוטלת על התובעת בתביעה שבפני החובה להוכיח את תביעתה לעניין זהות בעל הנכס החייב בתשלום הארנונה, אולם אין בכך כדי לאיין את ההליך ו/או לגרוע מהחלטתי זו. דומה אף כי הכרעה מהירה יחסית בתביעה דנן עשויה להועיל לבירור המחלוקת בתביעה האחרת כך שבמידה ותחוייב מי מהנתבעות בתשלום הארנונה יתווסף הסכום לזכות או לחובת מי מהצדדים בתביעה האחרת. 13. בנסיבות העניין כאשר בפני מלאכת האיזון הנדרשת בסוגיה זו, ונוכח הוראות הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד", אני דוחה את הבקשה לעיכוב הליכים. המבקשת תגיש תוך 30 יום מהיום בקשת רשות להתגונן. המבקשת תשא בהוצאות בסך 1,000 ₪ + מע"מ. הליך תלוי ועומדעיכוב הליכים