להלן פסק דין בנושא שבר דחיסה בחוליה L2 בתאונת דרכים: 1. תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שהיא גם תאונת עבודה, בגין תאונה עצמית ביום 22/9/02 בצומת הודיה. תובע יליד 22/5/57 נשוי ואב לארבע ילדים. התביעה הוגשה במקורה בבית המשפט השלום באשדוד ביום 5/8/03. הנתבעים הודו בכיסוי הביטוחי ובחבות במהלך שמיעת הראיות ביוני 2007 (חלקית) והודאה מלאה באוקטובר 2007 (עמ' 78 לפרוטוקול). לפיכך נותר לדון בסוגיית הנזק. אחרון הסיכומים הוגש בחודש מאי 2009. התובע אושפז סך הכול 30 ימים כאשר מלכתחילה אושפז בבית החולים על שם ברזילי ואחר כך עבר לבית לווינשטיין לשיקום. נכות רפואית 2. בתיק מונו שני מומחים מטעם בית המשפט. מומחה אורתופדי ומומחה בתחום הפסיכיאטריה. המומחה בתחום האורתופדי, פרופ' מיכאל סודרי, קבע בחוות דעתו מיום 10/5/04 כי התובע סובל עקב התאונה מהגבלה בקלה בתנועות עמוד שדרה המתני ומשבר בחוליה L2 שהתרפא עם שינויים ארתרוטים וקבע נכות צמיתה של 20% לפי סעיף 37(8) ג' בגין השבר, וכן נכות זמנית שנקבעה בתשובות לשאלות הבהרה. סעיף 37(8) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") קובע נכות בגין: "שבר של גוף חוליה שהתרפא " כאשר ס"ק ג' מעניק 20% על "תזוזה ניכרת ושינויים ארתרוטים אבל בלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו". בא כוח התובע חולק על חוות הדעת וטוען כי המומחה טעה כי לא קבע לתובע נכות נפרדת של הגבלה בעמוד השדרה המותני לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות. כי מדובר בפגיעות מצטברות ולא חופפות. הנכות הנוספת המבוקשת נותנת לתובע עוד 10%. פרופ' סודרי חלק על גישה זו שכן הוא מצא כי הגבלת התנועה קשורה לשבר ואינה עומדת בפני עצמה. עמדת בא כוח הנתבעות היא כי אינו מסכים עם תקיפת חוות הדעת של פרופ' סודרי שלא שינה את עמדתו בעת מתן תשובות לשאלות הבהרה. 3. ביסוס נכות רפואית על פסק דין שמתייחס לתובע אחר צריכה להיעשות בזהירות שכן הנכות נקבעת על פי הנבדק . בפסק הדין שאליו מפנה בא כוח התובע נפגע התובע שם בתאונת דרכים משבר דחיסה בחוליה L2 (אותה חוליה כמו התובע) והייתה לו גם הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. גם שם שימש פרופ' סודרי כמומחה מטעם בית המשפט. כב' השופט סוהיל מנתח את התקנות ומגיע למסקנה כי סעיף 37(7)(א) מעניק נכות ללא כל קשר לקיום שבר או לא ומצד שני ישנן פגיעות שחומרתן ואופיין קובעות קיומה של נכות גם כשאין לצד אותה פגיעה הגבלה תפקודית. לכן במקום שקיימת אותה הגבלה ולצדה הנכות שאינה גורמת להגבלה תפקודית. העיון מקרוב בפסק הדין האמור מלמד כי לתובע שם הנגרם שבר דחיסה בחוליה שהתרפא, והמומחה, פרופ' סודרי, קבע לתובע נכות של 10% בגין בגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. לשבר לא ניתן ביטוי. בית המשפט הוסיף את הנכות לפי סעיף 37(8) א' לתוספת לתקנות. המבחן שם הוא שבר בחוליה "בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלה בתנועה" [ת.א. 1306/02 (שלום נצרת) חמרסקי נ' הייתם (לא פורסם, 13/6/04)]. על פי חוות הדעת של פרופ' סודרי לתובע שבר דחיסה עליו הוא קבע נכות והגבלה קלה בע"ש מתני עליו לא נקבעה נכות. אין בחוות הדעת הסבר מה מקור ההגבלה הקלה . על פי המבחן שבחר פרופ' סודרי לשבר מדובר על מצב שאין בו הגבלה תנועה בסמוך לחוליה. כלומר שההגבלה שנמצאה לא קשורה, על פי המבחנים, לשבר בחוליה. לכן אני מסכימה עם בא כוח התובע כי יש להוסיף לתובע עוד 10% על המגבלה הקלה בע"ש מתני לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות. מומחה שני שמונה הוא ד"ר יאיר בר אל המנוח בתחום הפסיכיאטריה. לפי חוות הדעת שלו קיימים לתובע מחמת התאונה מרכיבים של תסמונת בתר חבלתית הכוללים קשיים בחיי חברה, דיכאון וקשיים מיניים, אפקט דיספורי המתאים לנכות נפשית צמיתה של 10% לפי סעיף 34ב לתוספת לתקנות. עמדת בא כוח הנתבעים היא כי הפגיעה בתובע היא בעיקר בקשריו החברתיים ולא בתחום העבודה. נכות זמנית - נקבעה על ידי פרופ' סודרי- 100% עד ליום 15/12/02 - כ- 3 חודשים. 50% עד ליום 15/3/03 - כ- 3 חודשים. 30% עד ליום 15/6/03 - 3 חודשים. 20% עד ליום 16/6/03 - 3 חודשים. אני מעמידה את הנכות הרפואית של התובע על הסך של 35.2%. אבדן כושר השתכרות לעתיד - נכות תפקודית 4. בא כוח התובע עותר להעמיד את הפגיעה על - 50% . עמדת בא כוח הנתבעות היא התובע היה ללא כושר עבודה לפני התאונה מחמת משקל יתר, בעיות רפואיות שונות כולל סכרת ובעיה לבבית שהצריכה צנתור מהם הוא סובל עד היום ודבר לא השתנה גם לאחר התאונה. מצד שני הוא קיבל הכנסות מהשכרת מבנה תעשיה בשטח שלו במשק, ומעסק של אשתו - מחזור . למען הזהירות מציע בא כוח הנתבעות לחלופין להכיר לתובע ב- 10% פגיעה תפקודית. באשר לעבר תפקודי לפני התאונה - התובע לא הציג ראיה על רצף תעסוקתי למעט תלוש משכורת מחודש התאונה. בא כוח התובע טוען כי התובע החל לעבוד בחודש בו נפגע בחברת אלפרין בניה והשקעות בע"מ ( מוצג ת/1 (א). לטענתו שכרו המוסכם והצפוי עמד להיות 10,000 ₪. שכרו היחיד היה 7,569 ₪ והנטו לאחר ניכוי מס הכנסה עמד על 6,443 ₪. התאונה קרתה כשהתובע היה בן 45 שנים ועל פי האישור של המל"ל למועד התאונה היה דיווח עליו כשכיר רק של אותו חודש כאשר השכר המדווח הוא 7,569 ₪ ברוטו. בתשובה לשאלון ששלח בו בא כוח הנתבעות עולה כי בשנים 2001-2002 עבד כקבלן משנה בפרויקט בנה ביתך במושב (תשובה לשאלה 17). מתוך עדותו הוא לא עבד כשכיר מאז שחרורו מצה"ל לפני תום השרות כדי לעבוד במשק של אביו המנוח, וכל חייו הבוגרים הוא היה עצמאי בעסקים שונים שחלקם גם כללו את אשתו. היותו שכיר בחודש בו קרתה התאונה עומד בסימן שאלה כי לפי עדותו של קובי טייאר העסק היה על שם אשתו לאחר שלו היה בלאגן, כלשונו, בחברה שהוא הקים . הוא שכר מהתובע שטח לאחסון במבנים בעסק של התובע. לא היה לכך תיעוד כי הם עשו קומבינציה של שיפוץ על ידי טייאר והשכרה על ידי התובע. קובי טייאר נדרש לאחסון של הציוד מהעסק שלו. לכאורה לפי גרסת התובע וקובי טייאר העסק התרחב ערב התאונה והוא נזקק לעובד ובאופן ספונטאני התובע נשכר. מר טייאר הודה כי פער הגילאים בינו לבין התובע הוא כ- 20 שנה כאשר הוא הצעיר מבין השניים. הודיה זו יחד עם העובדה כי מר טייאר נאלץ לפתוח חברה על שם אשתו בגלל בעיות כלכליות תומכים במסקנה כי הוא לא היה המוביל במשא ומתן להעסקת התובע, אם אכן כך קרה. לפי נתוני ההכנסה של התובע כעצמאי בשנתיים לפני התאונה, לא הייתה הכנסה. למרות זאת מתוך הראיות עולה כי התובע עסק בהשכרת מבני תעשיה בשטחי המשק שלו לפני התאונה. אחרי התאונה הכנסת התובע במישרין מהשכירות עמדה על 101,777 ₪ לאחר ניכוי הוצאות (מוצג נ/9 ) ;בשנת 2004 - 2,874 ₪ (מוצג נ/10) ; בשנת 2005 - 88,914 ₪ לאחר ניכוי הוצאות (מוצג נ/11); בשנת 2006 - 239,673 ₪ לאחר ניכוי הוצאות (מוצג נ/12); ובשנת 2007 המצב משתפר עוד יותר (מוצג נ/13). הפסדי התובע מקרות התאונה לפי הנתונים לעיל הם לכל היותר בשנת 2004 ובמידה בשנת 2005. בשנת 2006 הוא הרוויח רווח נקי שעלה על השכר שנטען שהוסכם עמו כמעט כפול. התובע נבדק על ידי ד"ר בר-אל בסוף שנת 2004 תחילת שנת 2005. התובע פנה לקבל עזרה רק בנובמבר 2003. כלומר, שלתובע היה אכן משבר כפי שגם עולה מתוך הדיווחים על הכנסותיו . מאחר והתובע לא הציג את הכנסותיו על פני השנים לפני התאונה לא ניתן לבנות תמונה אמינה בכמה השפיעה התאונה על יכולת התובע לגייס הכנסה כעצמאי. כל שנותר הוא לבחון מתוך ההכנסה בפועל האם הוא נפגע כשהבסיס הוא העדר הכנסה בשנת 2001 וראשית שנת 2002 או הנטו של השכר ששולם לו בחודש התאונה. אני דוחה את התביעה להכיר כי התובע נפגע בכושר עבודתו ב- 50% מהטעמים לעיל. כמו בא כוח הנתבעים יש מקום להכיר באפשרות כי הפגיעה הבתר חבלתית תחזור בעתיד . באשר לפגיעה האורתופדית - הנכות של התובע הרפואית אינה מצדיקה קביעה של אבדן כושר עבודה למרות שהתובע הקפיד להציג את עצמו כזקוק לקב או קביים למעט כשצולם על ידי החוקר. השבר בחוליה אוחה וההגבלה בעמוד שדרה מותני היא קלה. התובע אינו מתפרנס מעבודת כפיים שנים אלא מעסקים שבהם הוא אינו נדרש לעבודה פיזית. לפיכך על פי הראיות אני מעמידה את הפיצוי של התובע על 10% ומבצעת חישוב אקטוארי ל- 17 שנים עד גיל 70 כי התובע הוא עצמאי. החישוב מבוסס על שכרו ערב התאונה בהעדר פרמטר אחר. כאמור שכרו נטו של התובע על פי מוצג ת/1 (א) הוא 6,443 ₪ נומינלית. הפסדו של התובע הוא אפוא 6,443 כפול 10% כפול מקדם היוון של 159.6488 = 102,862 ₪ (מעוגל כלפי מעלה) נומינלי. סכום זה משוערך לפי מחצית התקופה עד למועד מתן פסק הדין עומד על 116,116 ₪. הפסד תנאים סוציאליים והפקדה לפנסיה התובע לא הוכיח כי במשך כל השנים לפני ואחרי התאונה הוא דאג להפקדה לפנסיה. אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה כפיצוי גלובאלי בסך של 20,000 ₪ נכון להיום. הפסד השתכרות בעבר לתובע נקבעה נכות זמנית של 100% למשך כ- שלושה חודשים והוא גם קיבל דמי פגיעה. הפסדו, לפני ניכוי דמי פגיעה, על בסיס הנתונים לעיל של שכרו נטו הוא - 19,329 ₪. בשנת 2003 עמדה הכנסתו לאחר ניכויים על סך של 101,777 ₪. אילו הכנסתו חושבה לפי השכר לעיל הוא היה מרוויח 77,316 ₪ (נטו-נומינאלי). כלומר הוא לא הפסיד. בשנת 2004 הוא הפסיד וזו גם התקופה של הפגיעה שתוארה על ידי ד"ר בר-אל. לפיכך בשנת 2004 אני מעמידה את הפסדו על 10% נכות לפי 6,443 כפול 10% כפול 12 פחות ההכנסה בפועל שהיא 2,874 = 4,858 ₪ (מעוגל כלפי מעלה). בשנת 2005 הרווח שלו עלה על 12 משכורות לפי השכר של 6,443 ₪ ועל כן הוא לא הפסיד, וכך גם בשנים 2006 ו- 2007. מחמת התמשכות שמיעת התיק לא הושלמו ראיות לגבי השנים 2008 -2009 אך לכאורה אין הפסד. לפיכך ההפסד של התובע עומד נומינלית על 24,187 ₪ (מעוגל כלפי מעלה) לפני ניכויי מל"ל. סכום זה משוערך למועד פסק הדין לפי מחצית התקופה עומד על 27,304 ₪ (מעוגל כלפי מעלה). עזרת זולת עתיד לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה לנוכח ההגבלה הפיזית הקלה שנותרה. הוצאות רפואיות לעתיד מדובר בתאונת עבודה ואם יהיו הוצאות כאמור הם יכוסו על ידי המל"ל באמצעות קופת חולים. ניידות לעתיד לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה לנוכח ההגבלה הפיזית הקלה שנותרה. הוצאות רפואיות לעבר ונסיעות אני מעמידה את הסכום לפיצוי כסכום גלובאלי בהתחשב בכך כי הנכויות הזמניות של התובע בגין השבר בחוליה משתרעים כ- 9 חודשים כולל תקופה שיקום, על סך של 10,000 ₪. עזרת זולת בעבר אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בהתחשב בטיב הפגיעה בחוליה בסך של 30,000 ₪. כאב וסבל התאונה היה התובע בן 45 ולפיכך יש לנכות 15% בגין גיל. החישוב הוא אפוא לפי 35.2% לאחר ניכוי בגין גיל ועוד 9,000 ₪ עבור אישפוז של 30 ליום . סך הכול : 48,679 ₪. מהסכום הכולל יש לנכות תשלומי המל"ל לפי חישוב אקטוארי 786,288 ₪ נכון ליום 31/3/08. לנוכח העובדה כי הנזקים של התובע נבלעים בתגמולי המל"ל אני פוסקת לתובע 25% משווי הנזקים. סך הכול הנזקים : 252,099 ש"ח כפול 25% = 63,025 ₪ (מעוגל כלפי מעלה). זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי. עמוד השדרהתאונת דרכיםשברחוליות