זכויות אלמן שהתחתן לקצבת שאירים 1. ביום 11.11.07 דחתה המדינה, באמצעות מנהל תחום (תנאי שירות וגמלאות) ברשויות המקומיות (להלן: "הנתבעת 1") את תביעתו של התובע לתשלום פנסיית שאירים, במעמדו כאלמן המנוחה תמימה איתי ז"ל (להלן "המנוחה"). בהודעת הדחיה נכתב:"לידיעתך, הקצבה משולמת לשאר שאינו במעמד נשוי. אינך עונה על התנאי האמור, מאחר שהיית נשוי בעת פטירתה של המנוחה, תמימה איתי ז"ל." (נספח מע/1 לכתב התביעה) מכאן התביעה שלפנינו. 2. אלו העובדות הרלוונטיות לענייננו, ושאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: בשנת 1974 נישא התובע למנוחה. המנוחה עבדה כעובדת סוציאלית במשך 25 שנה ומקום עבודתה האחרון היה הנתבעת 2. בהתאם לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הוחלו על המנוחה הוראות חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970 (להלן "חוק הגמלאות"). ביום 29.12.01 נפצעה המנוחה ונותרה במצב של תרדמת. ביום 6.4.03 ניתן למערער היתר לשאת אישה נוספת. ההיתר ניתן לאחר שהתקבל בהסכמת 100 רבנים, לנוכח מצבה הרפואי של המנוחה (נספח מע/2 לכתב התביעה). ביום 30.3.04 נישא המערער לגב' יפעת איתי. ביום 29.7.05 נפטרה המנוחה. ביום 9.11.05 קבע מנהל תחום (תנאי שירות וגמלאות) ברשויות המקומיות: "ד"ר שמואל בן איתי, בו זוגה של המנוחה אינו מוכר כשאיר של המנוחה בשל מעמדו העכשווי." (נספח מע/4 לכתב התביעה). ביום 26.1.06 קבע מנהל תחום (תנאי שירות וגמלאות) ברשויות המקומיות: "ד"ר שמואל בן איתי, בן זוגה של המנוחה, בשל מעמדו כנשוי, אינו זכאי לקצבת שאירים אך זכאי עפ"י סעיף 37 לחוק האמור למענק נישואין מיוחד וחד פעמי בסך 36 קצבאות המחושבות עפ"י סעיף 28 לחוק האמור לפי הנוסחה הנוסחה: 36X50%X 60% (60% מקצבת המנוחה כפול 36) (מע/8 לכתב התביעה). ביום 24.4.06 הודיע מנהל תחום (תנאי שירות וגמלאות) ברשויות המקומיות, כי מענק השארים, בשיעור של 36 קצבאות, שולם לתובע לפנים משורת הדין (מע/11 לכתב התביעה). ביום 23.7.07 הגיש המערער תביעה לממונה על הגמלאות ברשויות המקומיות לתשלום פנסית שאירים (נספח מע/3 לכתב הערעור) וביום 11.11.07 נדחתה, כאמור, תביעתו. 3. לטענת התובע, ממועד פטירתה של המנוחה זכאי הוא לכל הזכויות המגיעות לאלמן מכוח חוק הגמלאות, זאת מהטעם שהדין שולל זכאותו של שאיר לקצבת פרישה רק אם נישא לאחר הפטירה. 4. לטענת הנתבעת 1 מאחר שהתובע נשא אשה נוספת - אינו זכאי לתשלום קצבת שאירים. לטענת הנתבעת 1, נוסח הסעיף ותכליתו הם כי קצבת השאירים תשולם כל עוד בן הזוג חי בגפו ואינו נשוי, כשמועד הנישואים השניים אינו מעלה ואינו מוריד. עוד הבהירה הנתבעת 1 כי מענק הנישואים ששולם למערער - שולם לו לפנים משורת הדין, שכן מעולם לא היה "זכאי לקצבה" כהוראת סעיף 31(א) לחוק הגמלאות. 5. הואיל והעובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הודיעו הצדדים כי אינם מעוניינים בשמיעת הוכחות בתיק וסיכמו טענותיהם בכתב. הנתבעת 2 הודיעה לבית הדין כי היא פועלת על פי הנחיות של משרד הפנים ולפיכך בחרה לא להגיש סיכומים בתיק. 6. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו החלטנו לדחות את התביעה וזאת מן הטעמים כדלהלן: סעיף 28(א)(1) לחוק הגמלאות קובע את הזכות לגמלת שאירים: "28. (א) זכאי לקצבת פרישה שנפטר - תשולם לשאיריו כל תקופת הזמן המפורשת בסעיף זה, ובכפוף להוראות סעיף 109(ב)(2), קצבה באחוזים מהקצבה שהיתה מגיעה לזכאי אילולא נפטר, והם - 1) לבן-זוג, אם היה בן-זוגו לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירתו או נולד להם ילד, כל עוד לא נישא - ששים אחוז, אך לא יותר מארבעים אחוז ממשכורתו הקובעת של הזכאי לקצבת פרישה שנפטר." על פי הוראות החוק - הגמלה משולמת לאלמן כל עוד לא נישא. הסעיף אינו מתייחס כלל למועד הנישואים. לנוכח הוראות החוק ותכליתו, אין לעשות הבחנה בין מי שנישא לאחר שהתאלמן לבין מי שנישא לפני כן: כל עוד בן הזוג נשוי - אינו זכאי לקצבת שאירים. כתמיכה בתביעתו טען התובע, כי המוסד לביטוח לאומי אישר את תביעתו לקצבת שאירים וכי חוק הביטוח הלאומי וחוק הגמלאות הינם שני חוקים סוציאליים בעלי מטרה דומה. העובדה שהתובע הוכר כאלמן על ידי המוסד לביטוח לאומי - אין בה כדי לתמוך בתביעה שלפנינו שכן הנתבעת 1 אינה כפופה לפרשנות שנותן המוסד לביטוח לאומי לחוק ולהחלטות הניתנות על ידו. בסיכומיו טען התובע טענות עובדתיות שונות כתמיכה בטענה כי היה נשוי למנוחה בשעת מותה, הגם שנשא אשה נוספת. כך למשל טען, כי הוא היורש שלה על פי דין וכי ישב עליה שבעה. מקבלים אנו את טענת התובע, כי היה נשוי למנוחה במועד פטירתה, כי הוא היורש שלה וכי ישב עליה שבעה. עם זאת, לנוכח תכלית החוק, סבורים אנו כי אף על פי שהיה נשוי למנוחה במועד פטירתה והתאלמן ממנה, היות התובע נשוי לאשה אחרת שוללת את זכאותו לקצבת שאירים. לדעתנו, אין חשיבות לשאלה מהו המועד בו נישא האלמן: אלמן שנישא לאחר פטירת רעייתו - לא יהיה זכאי לגימלה. מדוע יש להעדיף אלמן שנישא טרם פטירת אשתו על פני אלמן שנישא לאחר פטירתה? מבחינת תכלית החוק - אין מקום לאבחנה בין שני המקרים. ערים אנו לכך כי בהתכתבויות בין הצדדים, אשר קדמו להגשת התביעה שלפנינו, הוזכרו נימוקים שונים לדחיית תביעתו של התובע לקצבת שאירים. כך למשל, במכתב מיום 4.9.04 מטעם עו"ד מרגלית בוטרמן מהלשכה המשרדית של משרד הפנים נכתב, בין היתר: "אין בכך כדי לקבוע כי עובד שהיה זכאי לקיצבה ונפטר יזכה את בן זוגו שלא חי עימו בטרם פטירתו, בקיצבת שארים." (מע/13 לכתב התביעה) ובהחלטת הממונה מיום 11.11.07 נכתב כי המערער אינו זכאי לקצבה מאחר שהיה נשוי "בעת פטירת תמימה ז"ל". כן ערים אנו לעובדה כי ביום 26.1.06 קבע הממונה כי התובע זכאי למענק נישואים (מע/8). עם זאת, מקבלים אנו את טענת הנתבעת 1 כפי שהובאה בהליך שלפנינו, לפיה העובדה שהתובע נשוי היא השוללת ממנו את זכאותו לקצבת השאירים. אין בעובדה כי במועד פטירת המנוחה היה נשוי כדי להעלות או להוריד לענייננו ובמסגרת ההליך שלפנינו, כלל לא העלתה הנתבעת את הטענה, כי התובע לא חי עם המנוחה לפני מותה. בסיכומים מטעמו, טען התובע כי טיפל במנוחה במסירות, סעד אותה עד יום מותה ורכש חלקת קבר ליד מקום קבורתה. אין בטענות אלו - שהועלו על ידי התובע לראשונה במסגרת סיכומיו- כדי לתמוך בתביעתו משכאמור, החלטת הנתבעת 1 התבססה אך על העובדה כי התובע נשוי לאשה אחרת ולא הועלתה כל טענה בנוגע למערכת היחסים ששררה בינו לבין המנוחה. 7. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן ביום ,14/6/09, בהעדר הצדדים. נ.צ. מר רפי בילוגורסקינציג מעבידים נ.צ. מר שמואל עציוןנציג עובדים ח. שגיא - שופטתסגנית נשיא נישואין / חתונהאלמנות / אלמניםקצבת שארים