מונחת לפניי תביעה לחיוב בפיצויים בגין הפרת הסכם הפצה בלעדי בין התובעת לבין הנתבעת 1, והשבה של כספים ששולמו לנתבעים האחרים בהקשר זה. הצדדים התובעת, חברה הנמצאת בבעלות ה"ה רכס (להלן: "רכס") וגרונוביץ' (להלן: "גרונוביץ'), עוסקת בתחום הייבוא, השיווק וההפצה של מוצרי תינוקות וילדים. קדמו להתאגדות התובעת, חברות אחרות בבעלות ישירה ועקיפה של ה"ה רכס וגרונוביץ', שאף הן עסקו באותו תחום, והקמת החברות נועדה להרחיק את השניים מקשיים אליה נקלעה החברה הראשונה בשרשרת. הנתבעת 1 (להלן: "היצרן"), היא חברה רשומה בצרפת ומקום מושבה שם. היצרן עוסק בייצור ושיווק מוצרי תינוקות לילדים ובייחוד מושבי בטיחות לרכב (להלן: "מושבי הבטיחות"). היצרן מצוי בבעלות של אזרח צרפתי בשם נניה (להלן: "נניה"). הנתבע 2 (להלן: "טל"), שימש במשך שנים רבות, כנציג של היצרן בישראל ובמדינות נוספות. טל היה הבעלים של החברות הנתבעות 3 ו-4 (להלן: "החברות") בעת הרלוונטית לתובענה. במסגרת שיווק תוצרת היצרן בישראל על ידי התובעת, היה מצוי טל בקשרים עם התובעת. גורם נוסף הרלוונטי לענייננו הוא מר איתן גולדברג (להלן :"גולדברג"), אשר היה בעל מעמד מסוים אצל התובעת ואשר לגביו קיימים חילוקי דעות בין התובעת לבין גולדברג. בשלב מסוים הופסקה פעילותו של גולדברג אצל התובעת והאחרון פעל בשוק המוצרים לתינוקות באמצעות גוף שבבעלותו בשם "דר' בייבי בע"מ (להלן: "דר' בייבי"), בו הועסק גם חתנו. בין גולדברג לבין התובעת התנהלו הליכים משפטיים. עמדת התובעת 6. משנת 1997 או בסמוך לכך, הפיצה התובעת את מוצרי היצרן ובעיקר מושבי הבטיחות. לעמדת התובעת, הוקנה לה מעמד של מפיץ בלעדי לישראל של מוצרי היצרן, כאשר תנאי ההתקשרות היו "שוטף +". התובעת אינה נסמכת על הסכם בכתב בעניין, אלא על הסכמות בעל פה, אשר באו לידי ביטוי בהתקשרות ארוכת טווח, במסגרתה התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים תקינה וללא מחלוקות מהותיות. במהלך פעילותה כמפיץ בלעדי, השקיעה התובעת, לטענתה, סכומים ניכרים בהחדרת מוצרי היצרן לישראל, בין היתר על ידי פרסום, קידום מכירות ועוד. פעילות התובעת הניבה לטענתה פרי, והמוצרים שווקו לחנויות רבות בישראל לרבות רשתות שווק, המתמחות בין היתר, במכירת מוצרי ילדים כרשת בייבי קלוב, טויס אר אס ועוד, כאשר היקף המוצרים שנרכשו על ידי התובעת מהיצרן הלך וגדל במידה ניכרת משנה לשנה. התובעת שילמה במהלך השנים עמלות לטל, זאת לטענתה כנגד התחייבותו של האחרון לדאוג לשמירת הבלעדיות של התובעת, אף זאת ללא שהדבר מעוגן בהסכם בכתב. בתחילת אוגוסט 2004, ביקש טל כי חלק מהתשלומים המגיעים לו יועבר באמצעות החברות, הנתבעות 3 ו-4. בשלב מסוים, סמוך לכך ביקש מהתובעת לחתום על הסכם בכתב המסדיר את השירותים שמעניק לתובעת והעמלה לה זכאי לקבל בגינם, ומסמך כאמור אף נחתם (להלן: "הסכם התובעת - טל"). התובעת טוענת כי לתדהמתה נודע לה באקראי, בסמוך לאחר חתימת הסכם התובעת - טל, כי טל פועל מאחורי גבה ומסייע לחברו גולדברג לקבל את ההפצה של מוצרי היצרן בארץ באמצעות דר' ביבי ולהביא לביטול זכות ההפצה הבלעדית של התובעת. לעמדת התובעת, היא פנתה לנניה מטעם היצרן אשר הפיג את חששה והבטיח לה לחתום על הסכם בלעדיות. לעמדת התובעת, היצרן לא עמד בהבטחתו, והחל להעלות לפניה אמתלות באשר לאי עמידתה בהסכם ההפצה הבלעדית, כגון איחורים מצידה בתשלומי התמורה, ושלא כמוסכם, העלאת דרישות שכל מטרתן להביא את הסכם ההפצה לידי סיום, תוך ייחוס הפרות מצד התובעת, שאין בהן כל ממש. סופו של דבר, החל היצרן לשווק את מוצריו בישראל באופן מאסיבי, מאמצע שנת 2005, באמצעות דר' בייבי, תוך הפרה של הסכם הבלעדיות עם התובעת, כאשר טל גרם להפרת הסכם זה, על ידי פעילות מצידו להעברת השיווק לדר' ביבי, כמו גם הפר את מחויבותו כלפי התובעת, חובת נאמנות מכוח הסכמות בינו לבין התובעת בעטיין קיבל במהלך השנים עמלות מהתובעת. בנסיבות אלה, הגישה התובעת תביעה נגד היצרן, טל והחברות. בתביעה נטען בין היתר כי היה על היצרן ליתן לה הודעה מוקדמת סבירה, קודם לביטול זכויות ההפצה הבלעדיות, המחושבות לפי אבדן רווחים של הפצת מוצרי היצרן, למשך שנה וחצי על בסיס רווח גולמי של מכירת מוצרים אלה לשנים 2003-2004, המגיע לסך של 2,610,352 ₪. בנוסף עותרת התובעת לחייב את טל והחברות להשיב לה את סכומי העמלות ששולמו לאחרונים על ידה, מאז תחילת ההתקשרות עם היצרן בשנת 1997, והמגיעים לסך של 974,726 ₪, ובצירוף ריבית. עוד טוענת התובעת לנזקים נוספים שלא כומתו כפגיעה באינטרסים המסחריים שלה ושימוש שלא כדין במאגר הלקוחות. עמדת הנתבעים הנתבעים טוענים כי לא נכרת בין התובעת לבין היצרן הסכם הפצה בלעדי. הנתבעים לא מכחישים כי התובעת מכרה את מוצרי היצרן, ושימשה כמפיץ של מוצרי היצרן בישראל, אך לא באופן בלעדי. לעניין זה נטען בין היתר כי היצרן הפיץ ומכר את מוצריו בישראל גם באמצעות אחרים בכל התקופה, בידיעתה והסכמתה של התובעת. מוסיפים הנתבעים וטוענים כי היצרן מכר לתובעת מותגים הנושאים את שמה ואילו המוצרים שמכר לאחרים, ובכללם דר' בייבי, הם מוצרים הנושאים את המותג של דר' בייבי שאותם ייצר היצרן אך ורק עבור דר' בייבי. לעמדת הנתבעים, אין בטענת התובעת בדבר קיום הסכם הפצה בלעדי ולא כלום, שכן אין התובעת מפרטת את ההסכם כגון חיובי התובעת בגין קבלת זכות ההפצה הבלעדית כהתחייבות לרכישת כמויות מינימאלית, השקעה בפרסום וכדומה, כמקובל במקרה של בלעדיות. הנתבעים גם כופרים בעלויות הפרסום בהם נשאה התובעת לטענתה, לא כל שכן, הפרסום הנטען אינו מתייחס רק למוצרי היצרן וגם אינו מציג את התובעת כמפיץ בלעדי של מוצרים אלה. עוד טוענים הנתבעים כי התובעת הפרה את תנאי ההפצה בכך שלא שילמה את תשלומיה במועד ולא היטיבה את דרכיה גם לאחר התראות והזדמנויות לעשות כן, עד שהיצרן נאלץ להגיש תביעה נגדה לתשלום החוב. באשר לנתבעים האחרים נטען כי אין קשר בינם לבין אספקת מוצרי היצרן לתובעת. הנתבעים מעלים טענות נוספות ובכללן כי התובעת הוקמה לאחר שנת 1997, המועד בו ניטען למתן התחייבות לבלעדיות, לתביעות שהוגשו נגד התובעת נוכח אי עמידה בתשלומים, מחלוקות בין הצדדים במהלך ההתקשרות בעיקר בשל אי עמידת התובעת בפירעון התמורה של סחורה שרכשה מהיצרן. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנתבעים כמו גם את גובהם שהינו לטעמם ללא בסיס, וכי התובעת לא עשתה דבר להקטינם ובכלל זה להמשיך לרכוש מוצרים מאת היצרן. טל מכחיש את הסכומים שהתובעת שילמה לו ולחברות במהלך השנים, טוען כי לא העניק סיוע לדר' בייבי וכי לא פעל להפר את הסכם הבלעדיות הנטען, כי ההסכם בינו לבין התובעת הוא רק בגדר טיוטא שכן נעדר פרטים חיוניים כגון מועד תחילתו, תוכן השירותים שעליו ליתן ועוד. הפלוגתאות המחלוקת העיקרית היא האם נכרת בין התובעת מחד לבין היצרן, הסכם בלעדיות להפצת מוצרי היצרן בישראל, כעמדת התובעת או לא כעמדת הנתבעים. ככל שייקבע שהסכם כאמור אכן נכרת, יהיה מקום לברר האם הופר על ידי הנתבעת ואם כן מה הפיצוי המגיע לתובעת בגין ההפרה. עוד יש לברר את המחלוקות בין התובעת לבין טל והחברות ובכלל זה האם הייתה התחייבות של טל להמשך הפצת המוצרים על ידי התובעת, הפרת טל את ההתחייבות האמורה וזכות התובעת להשבת העמלות ששולמו, ככל ששולמו לטל ו/או החברות. הראיות 9. מטעם התובעת הוגש תצהיר של רכס בלבד. בתצהירו מפרט רכס את השתלשלות האירועים ובכלל זה כי בשנת 1997 הוסכם בעל פה כי תינתן לתובעת בלעדיות להפצת מוצרי היצרן בישראל. רק לימים, בשנת 2005, עת שהתעורר חשש בלב התובעת כי היצרן מפר את התחייבותו ביקש לעגן את ההתחייבות בכתב, תוך שהובטח לו על ידי נניה כי אין לו מה לחשוש שכן התובעת היא המשווק הבלעדי של מוצרי היצרן בישראל, אך בדיעבד התברר כי מאחורי גבה של התובעת פעלו טל והיצרן להעברת הזכויות לדר' בייבי. רכס מצרף לתצהירו מסמכים שונים המעידים, לטענתו, על הבלעדיות ובגדר זאת, הפנייה של גורמים שהתעניינו ברכישת מוצרי היצרן בישראל אל התובעת כמפיץ של מוצרי היצרן בישראל. עוד מפנה לכך שהתובעת התבקשה לתרגם את הוראות השימוש של מוצרים מסוימים לעברית. מסמכים נוספים התומכים בעמדת התובעת הם פרסומים שיזמה התובעת בדבר מוצרי היצרן בעיתונות ועוד. רכס טוען כי התובעת עמדה בתנאי התשלום ליצרן ולא הייתה כל הפרה של תנאי הרכישה, ומכל מקום שמצדיקה את הפסקת הסכם השיווק הבלעדי. לגבי הנזק, מפנה רכס בתצהירו לכרטסת הנהלת חשבונות של היצרן אצל התובעת ולעמדתו עולים ממנה העלויות שהיו כרוכות ברכישת המוצרים של היצרן, המחירים בהם נמכרו, ואת ההפרש קרי הרווח הגולמי שיש להכפיל בשנה וחצי, הוא מקדם הפיצוי המגיע בנסיבות העניין. לא צורפו דוחות כספיים של התובעת לשנים האלה וגם לא אישורים של רואה חשבון התובעת וכן לא חוות דעת של מומחה. באשר לטל טוען רכס כי בין טל לבין גולדברג, אשר לדברי רכס, היה מנהל בכיר בתובעת, קשרים הדוקים, חברתיים ועסקיים, אשר הניעו את האחרון לגרום להפרת הסכם ההפצה הבלעדי ולהעדיף את ענייניו של גולדברג על פני אלו של התובעת. גולדברג, כך לדברי רכס, הקים בעת עיסוקו אצל התובעת את החברה המתחרה דר' ביבי, ופעל נגד התובעת אשר הגישה נגדו תביעה. הקשרים בין טל לבין גולדברג שהביאו לביטול הסכם ההפצה מהווים הפרת ההסכם תובעת - טל, לפיו התחייב טל לעשות כדי לשמר את זכות ההפצה הבלעדית של התובעת. מכאן, כך לעמדת רכס, על טל והחברות להשיב את הכספים ששולמו על ידי התובעת מאז שנת 1997 לפי נספח כספי שצורף לתצהיר. לא הובאו כל ראיות באשר לעוולות אחרות שמיוחסות לנתבעים בתביעה כפגיעה באינטרסים המסחריים של התובעת ושימוש שלא כדין במאגר הלקוחות שלה, ואין זאת אלא כי נזנחו. 10. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר של טל. האחרון חוזר בתצהירו על האמור בהגנת הנתבעים, כמפורט לעיל, לרבות הכחשת טענת הבלעדיות, כאשר לעניין זה הוא מפנה להתכתבויות של התובעת עם היצרן שצורפו לתצהירו של רכס מהן עולה כי התובעת לא ראתה את עצמה כמפיץ בלעדי. טל גם מכחיש את ההבטחות שנתן נניה לרכס בדבר בלעדיות בפגישות בין שני אלה, הגם שלא היה צד לשיחות אלה. טל מצרף לתצהירו, נספחים שונים ובכללם, תדפיס של מכירות מוצרי היצרן באמצעות מפיצים אחרים בישראל, במהלך השנים בהן נטען על ידי התובעת לבלעדיות. טל טוען כי היצרן מוכר מוצרים בארץ למספר רשתות ובהן "שילב", "דר' בייבי", "טויס אר אס", כראיה לכך שהיצרן לא העניק בלעדיות למפיץ מסוים, לא כל שכן, המותגים שנמכרו לתובעת, לא נמכרים לאף אחד אחר. עוד מצרף טל מסמכי חשבונות של היצרן בדבר הפרת התובעת את התחייבויותיה לעמוד בתנאי התשלום של רכישת הסחורה מהיצרן, כמו גם מפנה להתכתבויות בנושא. בנוסף נטען כי התובעת נקלעה לקשיים כספיים, ונדרשה למימון של גולדברג על מנת לעמוד בהתחייבותה. באשר לתשלומי התובעת לטל, נטען כי היא לא העבירה לו ולחברות סכומים בהיקף הנטען, כאשר בשנים 2004 - 2005, לא שילמה כל תשלום. אותם תשלומים שהתובעת שילמה, היוו תמורה עבור שירותים שניתנו על ידו. דיון האם נכרת הסכם הפצה בלעדי? 11. השאלה הראשונה הדרושה להכרעה הינה קיומו של הסכם הפצה בלעדית. לעניין זה טענה התובעת כאמור כי לא היה הסכם בכתב ולכן אין מנוס אלא להידרש לעדויות בעניין וראיות חיצוניות אחרות, ובשים לב לנטל הראיה וחובת ההנמקה. לא שוכנעתי מעדותו של רכס כי אכן נכרת בין הצדדים הסכם הפצה בלעדי. 12. רכס טען (סעיף 17 לתצהיר) כי הקשר בין היצרן לבין התובעת נוצר בשנת 1996, במהלך פגישות ושיחות בינו, ובין גולדברג מטעם התובעת לבין טל מטעם היצרן. טוען רכס כי הוסכם על המוצרים שהתובעת תפיץ, על המחירים בהם תרכוש את המוצרים האמורים מהיצרן, וכי תהיה המפיצה הבלעדית של מוצרים אלה בישראל. בכך מתמצות הראיות מטעם התובעת באשר לכריתת הסכם הבלעדיות, בהבדל מהיישום בפועל של ההסכם עניין אשר הוצהר בהמשך התצהיר, ולכך אתייחס בנפרד. לא ראיתי די בעדות זו כאמור, כדי לעגן את חובת התובעת להוכיח את כריתת הסכם ההפצה הבלעדית, שעה שטל, שנטען כי הוא נתן מטעם היצרן את הסכמת האחרון לבלעדיות הנטענת, הכחיש זאת באופן נחרץ. אמנם, הסכם הפצה בלעדי, אינו מחויב להיות מעוגן בכתב, וניתן להוכחה באמצעות ראיות אחרות. עם זאת, ניסיון החיים והשכל הישר מחייבים, כי יהיה ביטוי בכתב להסכמות להפצה בלעדית, אף אם לא הסכם אזי תיעוד אחר בנושא כגון התכתבויות שמהן ניתן להתרשם מכך. למצער לגבי חלק מההסכמות ההכרחיות לסוג זה של התקשרויות כגון רשימת או סוג המוצרים להם ניתנה בלעדיות, היקף רכישות, פעילות קידום מכירות ועוד. העדר ולו של בדל מסמך בעניין עומדת בעוכרי התובעת, במיוחד שלא ניתן כל הסבר להעדר ראיות כאמור. מקבל אני את דברי טל בסעיף 8 לתצהירו כי טענת התובעת בהקשר זה היא סתומה ונעדרת פירוט. כך אין ציון של מועד ההתקשרות בהסכם, תחילת ביצועו, אין כל פרטים הכרחיים באשר לתנאי ההתקשרות עצמה כגון, מהם המוצרים לגביהם הוסכם על בלעדיות, מהם המחירים של אותם מוצרים, מהן ההתחייבות של התובעת תמורת קבלת הבלעדיות כגון תקציב פרסום מינימאלי, רכישת מוצרים בהיקף מינימאלי ועוד, כמקובל בעת מתן בלעדיות. בנסיבות אלה, ונוכח הכחשת טל, היה על התובעת להביא פירוט כאמור כמו גם ראיות נוספות, וככל שאלה לא בידה, היה עליה לנמק זאת, אך הדבר לא נעשה, והוא עומד בעוכריה. בהקשר זה אדגיש כי רכס עצמו טען בתצהיר כי במסגרת ההסכמה לבלעדיות, נקבעו מהם המוצרים בהם תינתן לתובעת בלעדיות הפצה, אך לא ציין את אלו. מכאן, שהתובעת יצאה חסרה בהוכחת פרטים מהותים להתקשרות שאינם בגדר אלה הניתנים להשלמה. טעם נוסף למסקנתי הוא באשר לשתיקת התובעת בכל הנוגע לידיעת השותף השני, גרונוביץ' לעניין הסכם ההפצה. מצופה כי עניין כה מהותי לפעילות התובעת וכפי שטען לכך בלהט רכס בתצהירו, יהיה גם בידיעת השותף גרונוביץ'. דא עקא, לא זו בלבד שגרונוביץ' לא נתן תצהיר התומך בגרסת התובעת ואין גם כל התייחסות של התובעת לכך, אין גם כל אמירה בתצהיר לפיה מתן הבלעדיות היה גם בידיעת השותף גרונוביץ'. גם בכך יש כדי לסדוק את תצהירו של רכס בעניין ההתקשרות. 13. הסכם בין היצרן לבין גולדברג במהלך החקירות הציגה התובעת לראשונה, התקשרות בכתב בין היצרן לבין גולדברג מיום 21.1.96, ממנה עולה לכאורה כי היצרן העניק בלעדיות לגולדברג להפצת מוצריו בישראל. להלן: "ת/1/א" או "הסכם הפצה גולדברג"). ת/1/א הוא מסמך מאת היצרן מיום 20.1.96 המופנה לגולדברג ובו מעלה היצרן את הסכמת הצדדים באשר למכירת "מושבי בטיחות" מתוצרתו בישראל על ידי גולדברג, וגולדברג מאשר בשוליו את הסכמתו. מפאת חשיבות ת/1 להליך, אציין כי בסעיפים 1-5 נקבעו ההתחייבויות שמוטלות על גולדברג ובכללם נקבע בסעיף 1 היקף המכירות המינימאלי של מוצרי היצרן שעל גולדברג לרכוש ולשווק מדי שנה, ועד להגעה לכמות של כ 8,000 יחידות לשנה. בסעיף 2 נקבעו המחירים, בסעיף 3 אופן ביצוע ההזמנות, בסעיף 4 תנאי התשלום ובסעיף 5 העמלה שיש לשלם לטל. בסעיף 6 נקבע כי אם גולדברג יעמוד בהתחייבויות דלעיל, לא ימכור היצרן "מושבי בטיחות" מתוצרתו בישראל לכל גורם אחר. בסעיף 7 נקבע כי אם בעתיד יהיה היצרן מעוניין למכור מוצר אחר בישראל, מוענקת לגולדברג זכות סירוב ראשונה וזאת תוך 30 יום מיום קבלת ההודעה, אחרת יהיה היצרן רשאי למכור את המוצר לאחרים. ת/1/ב הוא מכתב מאת חברת רנולוקס (ישראל) בע"מ, שהייתה בשליטת טל, המופנה לגולדברג ולו מצורף ת/1/א ומסדיר תנאי תשלום העמלות לטל בגין רכישת מוצרי היצרן. המסמך האמור גם מתייחס לעמלות בגין רכישת מוצרים שונים שאינם מענייננו. בא כוח התובעת טען בדיון כי המסמכים הומצאו במסגרת גילויי מסמכים בין באי כוח הצדדים. בא כוח הנתבעים הופתע מהאמור ולדבריו הוא אינו יכול לאמת או להכחיש את נכונות האמור, שעה שהדבר נטען לראשונה בדיון, אם כי למיטב ידיעתו, המסמכים לא היו ברשותו. הסכם היצרן גולדברג הוא בעל נפקות לצורך ההכרעה בתובענה, ולטעמי יש בו כדי לשמוט את עמדת התובעת באשר להתקשרות בין הצדדים. בראש וראשונה, טופח עצם קיומו של ההסכם ת/1/א, על גרסת התובעת ועל מהימנות רכס כי לא הייתה התקשרות בכתב באשר למתן בלעדיות להפצת מוצריו של היצרן בישראל, שכן מסתבר כי הסכם בכתב כאמור, היה גם היה. שנית, עולה בבירור כי כאשר היצרן מעניק בלעדיות, היא כוללת תנאים ברורים, ובכלל זה כמויות מינימום, מחירים, המוצר בגינו ניתנת הבלעדיות, תנאי תשלום וכיוצא באלה. שלישית, וזה העיקר, מתברר שהיצרן העניק בלעדיות הפצה לאחר, קרי גולדברג ולא לתובעת, וזאת סמוך לפני מועד הבלעדיות הנטענת שניתנה לתובעת, ומבלי שנטען כי בוטלה קודם לכן ההתקשרות בין גולדברג לבין היצרן. אמנם, לא ניתן לשלול תרחיש, כגון שגולדברג המחה את זכויותיו לפי הסכם זה לתובעת, בין בידיעת היצרן ובין שלא. דא עקא, אין כל טענה בכתבי הטענות כי כך נעשה. יתרה מזאת, רכס אישר בחקירתו כי לא ידע על ההסכם ת/1/א, כך שממילא לא יתכן שההסכם הוסב לתובעת (ראה עמוד 23 שורות 3-21). זאת ועוד, רכס התייחס לחלקו של גולדברג אצל התובעת, אך אין כל אזכור ולו במרומז לפיו העביר את זכויותיו כלפי היצרן, ככל שקיימות. אוסיף כי העובדה שרכס טען בתצהיר כי נוהל מו"מ בינו וגולדברג מטעם התובעת לבין נניה מטעם היצרן, לרבות המוצרים, המחירים בהם יופצו, מוטלת בספק שכן כל אלה כבר פורטו בהסכם גולדברג היצרן, ואם הייתה כבר באותה עת, הסכמה בעניין, לא היה הדבר מתעורר באופן מפורש וגם לא היה צורך להגיע להסכמות בעניין שכבר הוסכם לגביו במפורש בכתב. בסיכומים, טענה התובעת כי יש בהסכם להוכיח את גרסתה בדבר מתן הבלעדיות. זאת אין בידי לקבל. גם אם היה בהסכם כדי לתמוך בעמדת התובעת, וכזאת אין לטעמי, אזי הצדדים מוגבלים ליריעת המחלוקות כעולה מכתבי הטענות. בתביעה כמו גם בתצהיר העדות הראשית נטען כי לא נכרת הסכם בכתב ומכאן שהעלאת הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה. זאת ועוד, אין לפניי כל טענה לפיה ההסכם משקף את ההסכמות אליהן הגיעו התובעת והיצרן, כך שאין התובעת יכולה לעגן את הבלעדיות הנטענת באמצעות ההסכם. מעבר לתהיות באשר לנכונות דברי רכס עליהן הצבעתי לעיל, יש בהסכם ההפצה גולדברג גם כדי להפריך את דבריו בתצהיר אחר שנתן. כך, הצהיר האחרון בסעיף 2 לתצהיר תשובות לשאלון מיום 23.3.06, בתשובה לשאלה מה היו חיובי התובעת לפי הסכם הבלעדיות הנטען, כי "התובעת היתה מחויבת להפיץ את מוצרי הנתבעת בישראל בצורה הטובה ביותר", הצהרה שאינה מתיישבת עם הוראות מפורשות של ההסכם בדבר מחויבות של המפיץ הבלעדי כלפי היצרן. יוער, התובעת לא ביקשה לתקן את כתב תביעתה בעקבות קבלת ההסכם ת/1/א, והוא הוצג לראשונה במהלך שמיעת הראיות, ולכן גם מטעם זה, אין התובעת יכולה להסתמך עליו. במיוחד נכון הדבר, שעה שלא הייתה מניעה בידי התובעת לעשות כן, דבר שהיה מאפשר בידי הנתבעים להיערך לו, כגון העדת גולדברג בעניין, התייחסות מראש של טל לכך כמו גם לבדוק האם אכן המסמכים, ת/1, הומצאו לתובעת במסגרת הליך גילוי מסמכים. 14. יישום ההסכם בפועל לא שוכנעתי כי הצדדים התנהגו, הלכה למעשה, באופן שקיימת בלעדיות, ומכל מקום התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש. בהקשר זה אפנה לכך שהוצג לפניי נספח ח' מטעם הנתבעים, טבלה בה פירוט מכירות של מוצרי היצרן למשווקים אחרים בישראל בעת הרלוונטית. אמנם התובעת ובצדק טענה בסיכומיה כי נתוני הטבלה אינם בידיעתו האישית של טל, ואלה מצויים בידי עורכה, קרי אנשי הנתבעת ולכן אין בה כדי להוות ראיה לנכונות הנטען בה. גם אם אתעלם מקבילות הטבלה, לא אוכל שלא ליתן את הדעת לדברי רכס בעדותו שאישר כי ידע שהיו מכירות של מוצרי היצרן בישראל, שלא באמצעות התובעת, אך אלה היו לטענתו באמצעות יבואן באיטליה כמו גם שמדובר במוצר אחר (ראה עמוד 17 שורות 10 ואילך). הסברו לא התיישב עם מכלול גרסת התובעת לפיה לה היתה הבלעדיות של כל מוצרי היצרן בארץ. גם טענתו לפיה המדובר בכמויות זניחות (ראה עמוד 16 שורה 9-10), לעומת הכמויות שהתובעת מכרה אינה מניחה את דעתי. רכס לא נתן הסבר הכיצד התובעת לא מחתה לפני היצרן על המכירות האמורות, גם אם היו בהיקף לא ניכר. מצופה ממפיץ בלעדי, כי שעה שמתברר לו שהיצרן מפר את הבלעדיות ומוכר שלא באמצעותו, ולו גם פריטים בכמות לא ניכרת, כי ימחה לאלתר ובתוקף לפני היצרן על ההפרה האמורה. אם חושש הוא להתעמת עם היצרן, אזי יביא לביטוי את הסתייגותו בדרך מאופקת, אך לא להגיב כליל, אינו מתיישב עם השכל הישר ושורת ההגיון המצופה ממפיץ בלעדי. בחנתי את הפרסומים של התובעת שהוצגו בתצהירו של רכס, ולטעמי יש בהם דווקא כדי לתמוך בגרסת הנתבעים. בפרסומים האמורים מופיע כי התובעת היא יבואנית של מוצרי התינוקות הגדולה במדינה וכי היא "היבואנית הבלעדית לעגלות" של מספר יצרנים זרים, ששמותיהם נקובים בפרסום ובכללם היצרן. כאשר נשאל רכס הכיצד אין בפרסום כל ביטוי לטענת התובעת שהיא היבואנית הבלעדית של "מושבי הבטיחות" של היצרן, הוא עיקר העיקרים בתביעה, השיב כי נפלה שגגה בהגהה בידי התובעת בהקשר זה בפרסום ראה (עמוד 28 שורה 19, שורה 24, שורה 27). תשובה זו אינה מניחה את דעתי. אין מדובר בפרסום בודד אלא שורת פרסומים, אשר התובעת בחרה להציג לבית המשפט על מנת להוכיח עמדתה באשר להשקעות בהחדרת מוצרי היצרן לישראל. אם הייתה לתובעת בלעדיות גם על "מושבי הבטיחות" של היצרן, חזקה עליה שהדבר היה מופיע במודעות, במיוחד שעה שטרחה להדגיש במודעות את הבלעדיות שיש לה במוצרים אחרים של תינוקות וילדים. הטענה כי לא נערכה ההגהה כראוי אינה נראית בעייני, נוכח הפרסומים החוזרים ונשנים, הגודל של המודעות, עלותן וכדומה. אם אכן כדברי רכס הייתה שגגה, הדבר היה מתוקן בפרסומים הנוספים. הנה, התובעת עצמה גילתה דעתה בדבר העדר בלעדיות במושבי הבטיחות של היצרן. דבר נוסף העומד לרועץ לתובעת בהקשר זה הוא ההתכתבויות עם היצרן שצורפו לתצהיר. בשלל ההתכתבויות האמורות, שהוחלפו בטרם פרוץ הסכסוך, לא מצאתי ולו אמירה מפורשת או מרומזת אחת בדבר היותה של התובעת מפיץ בלעדי של מוצרי היצרן. אמנם אמירות בדבר היותה מפיץ של המוצרים, שזורות בהרחבה בהתכתבויות האמורות, אך לא כמפיץ בלעדי. גם לכך לא היה בפי רכס הסבר ענייני. גם התנהגות התובעת בעת שנודע לה לדבריה על כוונת היצרן לבטל את הסכם הבלעדיות, עומדת בעוכריה. בהקשר זה טען רכס כי במהלך החלפת מיילים בהם אף טען היצרן להפרת התובעת לשלם את התמורה בגין מוצרים שרכשה, נשלח לו מייל מהיצרן ביום 11.4.05 המתנער מהתחייבות לבלעדיות, ובו נאמר כי בדעת היצרן למחוק את שם התובעת מהוראות ההפעלה שתורגמו על ידה כמו גם שאין מניעה למכירת המוצרים לאחרים. בתגובה הוא השיב במייל ביום 11.4.05, נספח כ"ח לתצהירו, לפיו יש לו הבטחה ממר ניינה מטעם היצרן, בפגישה האחרונה ביניהם שהתקיימה כחודשיים קודם לכן, כי היצרן לא ימכור את מוצריו לאחרים וכי עליו להימנע ממכירה לאחרים בטרם יגרום נזק לתובעת. התגובה אינה ממין זו שיש לצפות ממי שהוא מפיץ בלעדי של מוצרי היצרן. אם אכן התובעת הייתה ככזו, היה עליה להודיע חד משמעית ליצרן שאין הוא רשאי למכור את מוצריו לאחרים לאור הסכם הבלעדיות. דא עקא, העמדה של התובעת מתייחסת רק להבטחה שניתנה בעל פה בפגישה קודמת עם נציג היצרן, ללא אזכור כלל של הסכם בלעדיות. לא כל שכן רכס במייל התשובה האמור מסיג על כך שהיצרן עומד להעביר לאחר הוראות הפעלה של מוצר שתורגמו על ידי התובעת, האם לכך יש לצפות ממפיץ בלעדי הרואה כיצד הבלעדיות נשמטת מידיו ? בחנתי גם את יתר הראיות עליהן מבססת התובעת את טענתה כי הלכה למעשה נהגו הצדדים באופן שלתובעת הפצה בלעדית במוצרי היצרן, ולא ראיתי בכל אלה כדי להגיע למסקנה כאמור. לעניין זה נתתי דעתי לדברי רכס לכך שהיצרן הפנה גורמים בארץ שהתעניינו ברכישת מוצריו, דווקא לתובעת. אך גם בכך לא ראיתי משום ראיה לבלעדיות הנטענת שכן בכל ההפניות האמורות לא ציין היצרן כי התובעת היא מפיץ בלעדי של מוצריו. גם לא ראיתי בעובדה שהיצרן ביקש מהתובעת לתרגם לעברית את הוראות ההפעלה של המוצר, כמו גם היערכות משותפת של התובעת והיצרן כנגד היבוא הזול מסין, או משלוח לתובעת של העתק התשובה שכתב טל לירחון אובייקטיבי בתגובה על מחקר שתקף אחד ממוצרי היצרן, בכדי להוות אסמכתא לבלעדיות. אין חולק כי התובעת אכן עשתה לקידום המכירות של מוצרי היצרן, הגדילה משנה לשנה במידה ניכרת את היקף המכירות, דאגה לפרסום תוך השקעה כספית, ובהחלט היוותה גורם מרכזי וראשי במכירות המוצרים בישראל, אך אין בכל אלה כדי להעניק לה בלעדיות. לא כל שכן, כפי שהצבעתי לעיל, מהתנהגות התובעת עצמה עולה כי לא ראתה בעצמה מפיץ בלעדי לא כל שכן, קיימות ראיות עצמאיות השוללות את גרסתה. בשולי פרק זה אוסיף; שעה שאין בידי התובעת ראיות חד משמעיות להוכחת בלעדיות הפצת מוצרי היצרן, שומה היה עליה להביא עדויות לעניין זה. כך מצופה היה שהתובעת תעיד אנשי שיווק בענף מכירות מוצרי תינוקות בישראל שיספרו לבית המשפט שבזמנים הרלוונטיים לתובענה, כך היה. במיוחד נכון הדבר שעה שלדברי רכס התובעת עדיין גורם מוכר ודומיננטי בשוק מוצרי התינוקות בישראל. כך שיש להניח שאם אמת בדבריה, לא היה קושי בידי התובעת להביא עדויות כאמור. כזאת לא עשתה התובעת והדבר עומד בעוכריה. לא מן המותר לציין כי גם לצורך הוכחת טענתה לפיה היישום בפועל של הסכם ההפצה הבלעדי מלמד על הבלעדיות, מצופה היה שהשותף השני, גרונוביץ' יעיד, ולא רק באשר לנסיבות כריתת ההסכם הנטען. לאור האמור, מסקנתי כי התובעת לא הוכיחה כי גם מהתנהגות הצדדים בפועל ניתן להגיע למסקנה בדבר בלעדיות. 15. הפרת הסכם הבלעדיות לאור המסקנה אליה הגעתי כי לא הייתה הסכמה למתן בלעדיות לתובעת, איני נדרש לבחינת טענות הנתבעים לפיהן הפרה התובעת את הסכם הבלעדיות בכך שלא שילמה את התשלומים במועד. אגב אורחא אציין כי מתכתובות בין הצדדים עולה כי התובעת לא עמדה במועדים המוסכמים, אלא שלגרסת התובעת היא הגיעה להסכמות בעניין עם נציגי היצרן. טל אשר צירף לתצהירו נספח של פיגורים במועדי התשלום, שהוכן על ידי מנהלת חשבונות של היצרן בשיתוף איתו, לא יכול היה לסתור את טענת התובעת כי הושגו הסכמות בין הצדדים באשר לפיגורים האמורים ובהעדר תצהיר ממקור ישיר מטעם היצרן, היה מקום לקבל את עמדת התובעת כי לא הופר הסכם הבלעדיות, אם כזה היה מוכח. פועל נוסף של המסקנה בדבר העדר הסכם בלעדיות הינו דחיית טענת התובעת לפיה טל גרם להפרת אותו הסכם, בבחינת עוולת "גרם הפרת חוזה", לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין בכך שהשפיע על היצרן להפר את ההסכם וליתן לאחרים את זכויות השיווק, כגון למקורבו, גולדברג באמצעות דר' בייבי. גם אם אכן פעל טל שהיצרן ישווק מוצריו באמצעות דר' ביבי, אזי שעה שאין בלעדיות לתובעת, אין בכך כדי להוות גרם הפרת חוזה. 16. לא התעלמתי מטענת התובעת לפיה כשלו הנתבעים בכך שלא הובאו העדויות הדרושות מטעמם, כדי להוכיח גרסתם. אמנם, ולא יכול להיות חולק, כי חלקים לא מעטים מתצהירו של טל, הם בגדר עדות שמיעה ואינם קבילים כמו גם נספחים שצורפו לתצהירו ואשר לחלקם כבר נתתי דעתי כאמור לעיל. עם זאת, וגם אם אתעלם מכל אותן אמירות ונספחים בתצהירו של טל, שאינם קבילים, לא יהיה בכך כדי להגיע לתוצאה שונה. לעניין זה אציין כי התובעת טוענת שהסכם ההפצה הבלעדי עם היצרן נכרת באמצעות טל, כך שנכון היה שטל ימסור את הגרסה בעניין ולא אחר מטעם היצרן, כמות שנעשה. מכאן שאין בעובדה שלא היצרן העיד בעניין כדי לפעול לחובת הנתבעים. אמנם, רכס ציין כי נניה מטעם היצרן הבטיח לו בפגישה שלא יימכרו מוצרים לאחרים פרט לתובעת ולכאורה היה מקום שנניה יעיד בעניין, אך לא ראיתי לזקוף את הדבר לחובת הנתבעים. לעניין זה, גם אם אכן כך הובטח לרכס בפגישה עם נניה, אין בדבר כדי להוות ראיה כי היה הסכם בלעדיות וזאת מהטעמים הבאים: האחד, האמירה המיוחסת לנניה, אינה כשלעצמה מצביעה על הסכם בלעדיות. נהפוך הוא, אם אכן היה הסכם בלעדיות, לא היה צורך באמירה כאמור. השני, קיימות ראיות אחרות למכביר עליהן הצבעתי המחייבות מסקנה אחרת. השלישי, נניה אינו תושב ישראל, והגעתו לארץ למתן עדות בעניין התחייבות בעל פה שנתן לרכס לטענת האחרון בפגישה בעל פה, בחודש מרץ 2005, ככל שניתנה, אינה כה חיונית להליך ואינה מצדיקה הגעתו במיוחד לשם כך. איני שולל כי היה צורך להעיד את נניה או מי מטעם היצרן שאינו טל, לצרכים אחרים, כגון מכירות למפיצים אחרים במהלך התקופה, אך הדבר התייתר לאור אישור רכס כי ידע על המכירות האמורות. עוד היה צורך להעידו גם באשר להפרת התובעת את ההסכם באי עמידה בתנאי התשלום, אך לאור המסקנה בדבר העדר הסכם בלעדיות, לא נדרשה העדת מי מטעם היצרן. אציין כי גם בגרסת טל, היו תהיות ותמיהות לרוב, ובמידה לא פחותה מאלה שאצל רכס. כך למשל טען האחרון כי מדיניות היצרן הינה שלא לתת בלעדיות, דבר שנסתר מני וביה עם הצגת המסמך ת/1/א, והסבריו של טל בעניין היו רחוקים מלשכנע. כמו גם דבריו שהחתים את התובעת על ההסכם עם הנתבעת 4 מטעמו שלא על מנת באמת ובתמים להתקשר איתה באופן מחייב אלא רק להרגיע, (ראה עמוד 98 שורות 8-14). דבר שהינו לצנינים בעייני. עם זאת, נטל הראיה במשפט מוטל על התובעת ושעה שכפות המאזניים מעוינות, אין מנוס אלא לקבוע שנטל ההוכחה לא הורם על ידי התובעת. 17. הפרת ההסכמות על ידי טל כמו גם חובת הנאמנות על ידי האחרון בחנתי את עמדות הצדדים והראיות שהובאו באשר לטענת התובעת כי הגיעה להסכמות עם טל לפיהן יש לייחס לאחרון ולחברות התחייבות ליתן שירותים באשר לנוגע למכירה של המוצרים, לרבות קידום ייבוא המוצרים, ולדאוג לשימור זכויות ההפצה הבלעדיות שרכשה התובעת מהיצרן (סעיף 14 לתביעה). לאור מסקנתי לפיה לא נכרת הסכם בלעדיות, ממילא אין מקום לטענה לפיה לא פעל טל לשמירת הבלעדיות האמורה. ראיתי להוסיף כי גם לא ראיתי לקבל את טענת התובעת לפיה היה מחויב טל שלא לתת שירותים לגורמים אחרים בענף וכאמור בסעיף 15 לתביעה. אמנם, התובעת שילמה לטל עמלות, ולצורך ההתדיינות שלפניי, ומקבל אני את טענתה כי שילמה לטל בין במישרין ובין באמצעות החברות את הסך 974,726 ₪ אך זאת שולם לו עבור עמלות המגיעות לו בקשר עם רכישת מוצרי היצרן וללא שניתנה התחייבות של טל למנוע מכירת מוצרי היצרן באמצעות אחר כנטען. לטעמי, החובה לשלם לטל עמלות, מהווה חלק מתנאי השיווק וההפצה של היצרן וכתנאי לכך. הדבר עולה במפורש הן מת/1/א והן מהעובדה כי במהלך השנים, שולמו לטל עמלות, ללא קשר למחויבותו כלפי התובעת. זאת ועוד, התובעת לא המציאה כל ראיה, פרט להסכם התובעת - טל, משנת 2004, כי קיימת התחייבות כאמור של טל. אוסיף כי הסכם התובעת - טל, לא בוצע הלכה למעשה, שכן מאז חתימתו, לא שילמה התובעת לטל עמלות. לפי נספח כ', פירוט התשלומים ששולמו לטל, עולה כי רוב ועיקר התשלומים שולמו לטל בשנים 1996-2002, מקצתם בשנת 2003. בשנת 2004 היו רק תשלומים ספורים ולעמדת טל, אלה מקורם במוצרים שנרכשו בשנת 2003, ומועד תשלומם היה בשנת 2004. לא הובאו כל ראיות על ידי התובעת כי מקור התשלומים בשנת 2004, הוא רכישות של מוצרים בשנת 2004, שאז היה מקום לבחון האם ההסכם התובעת - טל, אכן חל עליהם. זאת ועוד, אין בהסכם התובעת - טל התחייבות של האחרון כלפי התובעת כפי שהיא מייחסת לו בכתב התביעה. ההסכם עוסק ביחסים שבין יועץ לבין הלקוח, כאשר לא הושלם סעיף 1.1.5 להסכם האמור, מהם השירותים שעל היועץ לספק ללקוח כמו גם המועד של תחילת ההסכם בסעיף 1.1.3. טעם נוסף לדחיית טענת התובעת בהקשר זה היא העובדה שכבר בשנת 1999 שיווק היצרן מוצרים באמצעות דר' בייבי, ואם סברה התובעת כי בכך הפר טל את מחויבותו כלפיה, היה מצופה כי הדבר יבוא לידי ביטוי בסמוך לכך, אך כזאת לא הוכח לפניי. יודגש עם זאת, כי אין באמור כדי לרפא את הפגמים בהתנהגותו של טל אשר העיד בהקשר זה כי מסר לתובעת את טיוטת הסכם התובעת - טל מבלי שתהייה לו כוונה לפעול לפי הסכם זה, התנהגות הראויה לגנאי, והדבר יבוא לידי ביטוי בהפחתת סכום ההוצאות שיושת על התובעת. 18. הנזק לאור מסקנתי כי התובעת לא הוכיחה את הבלעדיות, איני נדרש לבחון את הנזק הנטען. עם זאת ולמקרה ששגיתי במסקנתי, סבורני כי גם רכיב הנזק לא הוכח. לעניין זה אציין כי התובעת הסתפקה בשאלת הנזק בעדותו של רכס, אשר נסמך על כרטיס היצרן בהנהלת חשבונות של התובעת, באשר לסכומי הרכישה של המוצרים שרכשה התובעת מהיצרן בשנים 2003-2004, וסכומי המכירה של המוצרים האמורים. את הרווח שהתקבל הכפיל רכס בשנה וחצי, שהוא לטעמו משך ההודעה המוקדמת שהתובעת הייתה זכאית לקבל, בגין הפסקת הבלעדיות. איני רואה די באלה כדי לקבוע שהתובעת עמדה בהוכחת הנזק. ראשית, קבעתי לעיל כי עדותו של רכס לא הייתה נקייה מספקות ואיני מוכן לפסוק את הדין רק על סמך דבריו. הדבר נכון הן באשר לשאלת קיומו של הסכם בלעדיות והן באשר לנזק. לפי סעיף 54 לפקודת הראיות נדרש בית המשפט לזהירות מיוחדת והקפדה יתירה בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת אשר אחת מהן היא קבלת תביעה הנסמכת על עדות בעל דין, ללא סיוע ע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנדרינשורנס קומפני, פ"ד לג (2) 93 בפיסקה 3. במקרה שלפניי לא קיימים אותם טעמים הנדרשים לפי סעיף 54 לפקודת הראיות לקבלת תביעה על סמך עדות בעל דין מעוניין. שנית, אין באסמכתאות עליהן מבסס רכס את טענותיו באשר לנזק כדי לשכנע. מדובר במסמכים בלתי מובנים, בצידם הערות בלתי קריאות בכתב יד, שפשרן לא נהיר, ואף לא ניתן כל הסבר מי כתב אותן ולשם מה נועדו. זאת ועוד, על התובעת היה להביא בחשבון העלויות לא רק את הסכום ששולם ליצרן עבור המוצר אלא גם את כל ההוצאות המשתנות כגון הובלת הטובין ושינועם לישראל ממפעל היצרן, מכסים ששולמו, ביטוחים, פחת ועוד. לכל אלה אין כל ביטוי בכרטסת ולא ניתן פירוט בעניין בתצהיר רכס אשר סתם ולא פרש בנקבו שהופחתו העלויות. מצופה היה שהתובעת תתמוך את שעור הנזק בחוות דעת של מומחה ולמצער תמציא התייחסות של רואה החשבון שלה או הדוחות הכספיים שלה לתקופות הרלוונטיות. מעל ומעבר, התובעת בחרה להתבסס רק על המכירות בשנתיים האחרונות שקדמו להפסקת ההתקשרות, ולא נתנה כל טעם מדוע הסתפקה רק בשנתיים אלה ולא ביותר בשים לב לכך שההתקשרות נמשכה על פני כשבע שנים, ולא היה מענה בפי רכס לכך (ראה עמוד 46 שורות 14-16). גם הטענה לפיה יש לחשב את הפיצוי לפי שנה וחצי אינו מבוסס כדבעי. ההלכה מורה כי במקרה של הפסקת התקשרות בלעדית יש לבחון את הנסיבות לגופן, וקיימים מקרים בהם נפסק פיצוי לפי אבדן רווח לחודשים מספר, לשנה ועוד. היה על התובעת להמציא ראיות לפיהן בתחום האמור יש מקום לחשב את האובדן לפי שנה וחצי כנטען אך כאמור לא הובא כל בדל ראיה לעניין זה. סוף דבר 19. ממכלול הטעמים האמורים, לא כל שכן, משקלם המצטבר, הגעתי לידי מסקנה כי דין התביעה להדחות. התובעת תשא בהוצאות הנתבעים, בשיעור מופחת, בשים לב לטעמים שציינתי לעיל, בסך של 25,000 ₪ בצירוף מעמ. ניתן היום, ב' כסלו חשון, תש"ע (19.11.09), בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. איתן אורנשטיין, שופט הפרת חוזהחוזההסכם בלעדיות