זוהי תביעה לתשלום דמי שכירות שבפיגור ולפינוי דיירת מדירת מגורים אשר הושכרה לה בשכירות סוציאלית. מבוא ורקע 1. התובעת, עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (שתיקרא להלן גם "עמידר"), מנהלת, על פי דין, מטעם המדינה השכרתן של דירות ובכלל אלו דירה בת 3 חדרים הממוקמת בבניין הבנוי ברח' אנה פרנק 9/15, בבת-ים (להלן: "המושכר" או "הדירה"). 2. הדירה הושכרה לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בשכירות סוציאלית, על פי חוזה מיום 8/1/89, לתקופה של 5 שנים, שבסיומה המשיכה הנתבעת להתגורר בה על בסיס החוזה (להלן: "חוזה השכירות"). הנתבע 2, ערב לחיובי הנתבעת על פי חוזה השכירות. 3. בתביעה שבכאן, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, עתרה התובעת לפינוייה של הנתבעת מהדירה בגין הפרתו של חוזה השכירות, עקב אי תשלום דמי השכירות השוטפים. כמו כן עתרה התובעת לחייב הנתבעת בתשלום דמי השכירות שבפיגור. לשיטת התובעת, חובה של הנתבעת, נכון ליום הגשת התביעה (31/7/03), עולה לסך 33,317 ₪, כולל ריבית והצמדה (להלן: "חוב דמי השכירות"). נוכח אי תשלום חוב דמי השכירות, ביטלה התובעת את החוזה בהודעתה מחודש 3/03. משבוטל החוזה - כך לתובעת - על הנתבעת לפנות הדירה ולהחזירה לתובעים כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ. 4. בבקשת הרשות להתגונן מטעמה (להלן: "הבר"ל"), כפרה הנתבעת בקיומו של חוב דמי שכירות. לשיטתה, היא הגיעה בעבר להסדר בגין חובותיה והיא אף נכונה להגיע להסדר דומה בגין חובה העכשווי. הנתבעת כפרה בגובה סכום החוב הנטען על ידי התובעת בתביעתה. 5. בהסכמת ב"כ התובעת ניתנה לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה, ובהחלטתי מיום 2/11/04 הוריתי על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. 6. בהעדר התגוננות מפני התביעה, ניתן ביום 8/2/05 פסק דין כנגד הנתבע 2, כך שפסק דין זה מתייחס אך לנתבעת. 7. יצויין כי בית המשפט יצא מגדרו על מנת להביא את הצדדים לידי הסדר. גלל כן, נדחה תיק זה פעם אחר פעם על מנת לאפשר סיום המחלוקת בפשרה. למרבה הצער הדבר לא צלח, כך שאין מנוס אלא מלהכריע במחלוקת בתיק זה לגופה. ההכרעה 8. אקדים את המאוחר ואומר כבר מבראשית כי לא מצאתי שיש להיעתר לעתירת התובעת לפינוייה של הנתבעת מהדירה. עסקינן בדיירת חולנית, חסרת אמצעים, גרושה המטפלת בילדתה הקטינה לבדה. הנתבעת מחזיקה בדירה על פי חוזה שכירות סוציאלית, שכן היא הוכרה כזכאית משרד השיכון למגורים בדירה ציבורית ואף אושרה לה הנחה משמעותית בשכר הדירה בגין מצבה הסוציו-אקונומי. בנסיבות אלו, נפלא ממני מדוע מצאה עמידר לנכון להגיש תביעה לפינוייה של הנתבעת מהמושכר ולהותיר אותה ואת ילדתה בלא קורת גג לראשם? במיוחד אמורים הדברים נוכח העובדה - כפי שיובהר להלן - כי חוב דמי השכירות, ברובו, מתייחס לתקופה קודמת - חוב אשר הוסדר בינות הצדדים בהסכם בכתב, ואשר עילת התביעה בגינו התיישנה. אם אומנם הנתבעת איננה עומדת בתשלום דמי השכירות השוטפים, כנטען, מן הדין הוא כי התובעת תגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת וערֵבַהּ - תחת אשר תעתור לפינוייה של הנתבעת ובתה מדירתם. אחר הדברים האלה נדון בתובענה לגופה. חוב דמי השכירות - היקפו 9. בתצהיר העדות הראשית, אשר הוגש על ידי "רכז שטח" בעמידר מר הרצל כהן (להלן: "כהן"), הצהיר הלה כי חוב דמי השכירות נכון למועד הגשת התביעה הינו בסך 33,317 ₪. לשיטת מר כהן, חוב דמי השכירות למן 1/2000 ועד למועד הגשת התביעה (31/7/03) עולה לסך 4,701.57 ₪, כמפורט בסעיף 17 לתצהירו. על הסכום הנ"ל יש להוסיף - כך על פי כהן בתצהירו - ריבית והצמדה בסך 2,500 ₪, וכן חוב בגין גינון בסך 2,759 ₪. סך הכל, חובה של הנתבעת למן חודש ינואר 2000 עולה לסך כולל של 10,032 ₪. עוד הבהיר מר כהן בתצהירו, כי בזמן מן הזמנים - שמועדו לא הובהר כלל ועיקר - הגיעה הנתבעת להסדר עם עמידר לתשלום חוב העבר אשר עמד על 15,722 ₪ (להלן: "ההסדר"). לשיטתו, הנתבעת התחייבה בהסדר לשלם מדי חודש סך 80 ₪ על חשבון החוב למשך 35 חודש (סך 2,800 ₪) ובמידה וזו תעמוד בתשלום האמור, תוקפא יתרת החוב. הואיל והנתבעת - כך על פי הטענה - לא עמדה בהסדר, או אז הועמד מלוא החוב הקודם (15,772 ₪) לפרעון מיידי, הוספו לו ריבית והצמדה בסך כולל של 7,455 ₪ כך שחובה של הנתבעת בגין חוב העבר עומד על סך 23,177 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. 10. אני דוחה על הסף עתירת התובעת לחייב הנתבעת בתשלום סך 23,177 ₪ - בגין חוב העבר. התובעת לא השכילה להוכיח כלל ועיקר לאיזו תקופה מתייחס חוב זה והאם מדובר על סכומים שצמחו לפני יום 30/7/96, לגביהם חלה התיישנות. למרבה הפליאה, התובעת לא המציאה לבית המשפט את ההסדר שנעשה עם הנתבעת והסתפקה משום מה, באמירה סתמית על הקפאת חוב העבר, במידה והנתבעת תעמוד בתשלום החודשי (80 ₪) למשך 35 חודש. בחקירתו הנגדית נשאל מר כהן כמה תשלומים שילמה הנתבעת בהתאם להסדר והלה השיב "לא יודע כמה תשלומים אבל היא לא עמדה בהסדר" (פרוטוקול, עמ' 7 שורה 4). הכיצד, איפוא, יודע מר כהן כי הנתבעת לא עמדה בהסדר, אם איננו יודע כמה תשלומים שילמה הנתבעת על פיו? על שאלה זו השיב מר כהן כך - "יש מערכת שמטפלת בהסדרים. אני לא בעל בית יחיד. יש מעלי מנהל ואחר כך מנכ"ל שמטפלים בהסדרים מופרים, ברגע שההסדר מופר ... מבטלים את ההסדר" (שם, שורות 13-10). ב"כ הנתבעת המשיך והיקשה הכיצד אתה יודע שההסדר הופר? השיב מר כהן "אנו מקבלים רשימה של ההסדר. לא הבאתי את הרשימה. אתה לא מצפה ממני שאביא את כל המשרד" (שם, שורות 16,15). בכל הכבוד הראוי, כך לא מנהלים תביעה לתשלום חוב. אם אומנם מר כהן איננו יודע דבר וחצי דבר, באשר לחוב דמי השכירות, איננו יודע האם ההסדר הופר כלל ועיקר - נפלא ממני מדוע חתם על תצהיר מטעם התובעת. מר כהן הגדיל עשות עת הבהיר בפתח עדותו כי לו עצמו אין מושג לגבי חישובי חוב דמי השכירות. לשיטתו הוא קיבל אותם מאחת בשם זויה בהנהלת החשבונות ..." אשר היא ערכה את הנתונים (עמ' 4, שורות 20-22 לפרוטוקול). בנסיבות האמורות, נפלא ממני מדוע לא הובאה אותה זויה מהנהלת החשבונות למתן עדות, כאשר היא זו אשר יכולה הייתה להבהיר ולהוכיח טענות התובעת - למצער - לגבי חוב העבר. 11. כך או כך, בהעדר הוכחה באשר לזכות התובעת "להפשיר" את חוב העבר, ובהעדר הוכחה באשר להיקף החוב ומועד היווצרו, אין מנוס מלדחות עתירת התובעת לתשלום סך 23,177 ₪ בגין "הפשרת" חוב העבר. 12. באשר לחוב דמי השכירות לשנים 2000-2003. בתצהיר העדות מטעם התובעת פירט מר כהן את חוב דמי השכירות בגין כל אחת מן השנים (דמי שכירות לאחר הנחה משמעותית), כמו גם את התשלומים ששילמה הנתבעת מִדי שנה. הנתבעת, בבקשת הרשות להתגונן, הודתה כי היא חבה בתשלום דמי שכירות, לתקופה האמורה, ברם טענה כי שוחחה עם דוברת עמידר, הגב' רחל פרימו וסוכם " ... שהתביעה תיסגר לאחר שסוכם בינינו שאני יגש לעמידר לחתום על הסדר חוב". הגם שבתצהיר העדות הראשית מטעמה כפרה התובעת בחוב לשנים 2000-2003, היא לא השכילה להוכיח כי החישוב שנערך על ידי התובעת שגוי. בתצהירה, המציאה הנתבעת שלוש קבלות על תשלום כולל של 422.53 ₪ (נספח א' לתצהיר נ/1) על פיהן מבקש ב"כ הנתבעת להראות כי החישוב, אף לתקופה האמורה, בטעות יסודו. דא עקא, כי חישוב התובעת מתייחס לחוב דמי השכירות (החיוב החודשי בניכוי התשלומים) נכון למועד הגשת התביעה (31/7/03), כאשר הקבלות מתייחסות לחודשים 6-8 שנת 2003 אשר שולמו אך ביום 4/9/03 - כחודשיים לאחר הגשת התביעה. משהודתה הנתבעת בבר"ל בקיומו של חוב דמי השכירות לתקופה שמחודש 1/2000 ועד למועד הגשת התביעה, ובהעדר הוכחה כי חישוב התובעת בטעות יסודו - יש לחייבה במלוא חוב דמי השכירות בסך 4,701.57 ₪. 13. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת בסיכומי טענותיו כי התובעת לא השכילה להוכיח קיומו של חוב בגין גינון (סך 2,759 ₪) כמו גם הסכום הנתבע בשל ריבית והצמדה. התובעת משום מה, נמנעה מלהציג חישוב החוב בגין הגינון כמו גם החישוב של הריבית וההצמדה. התובעת הסתפקה, למרבה הפליאה, בצירוף "פלט" נתונים שהונפק על ידה. בכל הכבוד הראוי, תביעה כספית יש להוכיח כראוי, הגם שעסקינן בגוף ציבורי המנוהל על פי דין. אני דוחה על הסף את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו כאילו "הפלט" שהוצג על ידה הינו "רשומה מוסדית" כהגדרת מונח זה בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה"). תנאי מוקדם להיות הפלט רשומה מוסדית הוא כי המוסד " ... נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשימה בסמוך להתרחשותו" [סעיף 36(א) (1) לפקודה]. בענייננו, לא הוגש "פלט" המפרט את מועדי החיוב ומועדי התשלום בזמן אמת. התובעת הסתפקה בהמצאת מסמך שהונפק ביום 28/7/03 (נספח ב' לת/1), בו צויין באופן כללי חוב דמי השכירות, השירותים, הגינון ואחזקה - למועד הפקתו. בכל הכבוד, אין המדובר ב"פלט" כמשמעותו בסעיף 36(א)(1), שכן הרשומה לא מפרטת את החיובים והתשלומים בסמוך להתרחשותם. זאת ועוד זאת, בחקירתו הנגדית לא יכול היה מר כהן להבהיר, דבר וחצי דבר, באשר לשאלת חוב הגינון, כמו גם באשר לחיובי הריבית וההצמדה. על כל השאלות שנשאל לעניין זה השיב "אין לי תשובה", "לא יודע" (עמ' 8 לפרוטוקול). הכיצד ניתן, איפוא, לסמוך על תצהיר מר כהן כאשר איננו יודע דבר לעניין חוב הגינון ואופן חישוב הריבית וההצמדה. מן הראוי היה כי התובעת תגיש חוות דעת של רואה חשבון ו/או מנהל חשבונות מטעמה אשר יבהיר את גובה קרן החוב, אחוז הריבית ואופן ההצמדה. בהעדר חוות דעת מומחה בדבר היקף הריבית וההצמדה - אין מקום לחייב הנתבעת בתשלומו "על דרך הסתם". אני דוחה, איפוא, עתירת התובעת לתשלום הסכומים הנתבעים בגין גינון (2,759 ₪) ובגין ריבית והצמדה על קרן חוב דמי השכירות (2,500 ₪). סעד הפינוי 14. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה חובה של הנתבעת בגין דמי שכירות עולה לסך 4,701.57 ₪, לא מצאתי כי צודק, ראוי ונכון יהא להורות על פינוייה מהדירה. מן הראוי כי התובעת תנקוט בהליך משפטי מתאים לגביית חוב דמי השכירות, על בסיס חוות דעת של מומחה - תחת אשר תנקוט בצעד כה דרסטי של דיירים חסרי אמצעים, חולים וקשי יום. כך או כך, לא מצאתי לנכון ולצודק להורות על פינוייה של הנתבעת וילדתה מהדירה, בגין חוב דמי השכירות - האמור. התוצאה סוף דבר, לאור האמור והמקובץ לעיל התוצאה הינה כדלקמן: א. אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,701.57 ₪, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ב. העתירה לפינוי הנתבעת מהדירה - נדחית. ג. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי אין אני עושה צו להוצאות. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים - באמצעות הדואר ניתן היום, י"ג אלול, תשס"ט, 2 בספטמבר 2009, בהעדר הצדדים. שכירותדמי שכירות