1. עסקינן בתביעת נזיקין שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, ביטוח ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לה, לטענתה, בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 8.1.04 בעת שנהגה ברכב (להלן: "התאונה").חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי צומצם הדיון לשאלת גובה הנזק בלבד.   2. התובעת ילידת שנת 1955 נפגעה ביום 8.1.04 בשעות הצהריים המאוחרות, בעת שרכב בו נהגה נפגע פעמיים מאחור, בתחילה על ידי רכב פרטי ולאחר מכן על ידי משאית (ראה כתב התביעה ועדותה ת/1). 2.1 ממקום התאונה פונתה התובעת לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, שם נבדקה בעקבות תלונותיה על "כאבי ראש וצואר". בבדיקה נמצאה רגישות בשרירי הצוואר בצד ימין והתובעת שוחררה לביתה באבחנה של NECK STRAIN ובהמלצה ל"טיפול נגד כאבים" ול"מעקב רופא מטפל" (ראה מכתב שחרור נספח א' ל- ת/1). 2.2 ביום 11.1.04 פנתה התובעת לרופא המטפל בקופת החולים בתלונות על "דקירות באצבעות בשני הידיים, סחרחורת, כאב ראש, הקרנה לכתפיים + שכמות" והופנתה לצילום עמוד שדרה צווארי, אשר הדגים נזק דיסקלי בין חוליות C5-C6 עם שינויים ספונדילוטים קלים באותו גובה (ראה נספח ב' ל- ת/1). 2.3 בעקבות הממצאים שהודגמו בצילום הופנתה התובעת לאורטופד, אשר בבדיקה מצא "רגישות צוארית דפוזית, מגבלה בתנועות, ללא חסר מוטורי או סנסורי" והמליץ על המשך מעקב (ראה רישום רפואי מיום 14.1.04 נספח ז' ל- ת/1). 2.4 משתלונות התובעת על "כאבים בצוואר, הקרנה לידיים, לקרקפת, סחרחורת, הרדמה ביד ימין + שמאל" לא פחתו, הופנתה על ידי אורטופד לבדיקת EMG, אשר הדגימה "חשד לרדיקולופטיה C5 - C6 מימין" (ראה מכתבו של דר' כהן מיום 22.6.04 נספח ז' ל- ת/1). 2.5 בדיקת CT (עמ"ש צווארי) שבוצעה לתובעת הדגימה "שינויים דגנרטיביים ב- C5-6" וזו הופנתה למרפאת כאב ולמרפאת עמוד שדרה להערכת מצב (ראה רישום מרפאת ת.ד. מיום 15.8.04 נספח ז' ל- ת/1). הנכות הרפואית 1. בהתאם להוראות החוק עתרה התובעת, עם הגשת תביעתה, למינוי מומחים רפואיים- אורטופד ונוירולוג - לצורך קביעת נכותה, מגבלותיה וצרכיה המיוחדים בעקבות פציעתה בתאונה. 2. בהחלטתו מיום 20.4.05 נעתר בית המשפט (כב' הנשיא השופט י. פרגו) באופן חלקי לבקשה ומינה את דר' סוזנה הורוביץ לשמש כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחית"). 3. אורטופדיה א. ביום 1.6.05, שנה ומחצה לאחר התאונה, נבדקה התובעת על ידי המומחית. בחוות דעתה מיום 17.6.05 (במ/1) פרטה המומחית, הן את תלונותיה של התובעת על "כאבי צואר יותר מימין", קושי "בתנועות צואר חדות", "סחרחורות", "כאבי ראש", "בעיות ריכוז" ו"תחושת "דקירה" באצבעות יד ימין" והן את ממצאי בדיקתה, בה נמצאה "רגישות מימין למרכז עמוד שדרה צוארי", "נוקשות שרירים מימין לעמוד שדרה צוארי", הגבלה מינימלית בתנועות הצואר לכיפוף קדימה או אחורה, לסיבוב ולפיתול לימין ולשמאל", כשהכח הגס, התחושה והרפלקסים של הגפיים העליונות תקינים ושווים דו- צדדי. ב. על יסוד ממצאי הבדיקה הקלינית ובדיקות העזר (רנטגן, EMG, CT) שהדגימו שינויים ניווניים בגובה החוליות C5-C6 וחשד לרדיקולופטיה בגובה זה, מצאה המומחית לקבוע קשר סיבתי רפואי בין הכאבים מהם סובלת התובעת, ההגבלה המינימלית בכל תנועות הצואר והנימול באצבעות יד ימין לבין התאונה, אשר "גרמה לזעזוע בעמוד השדרה צוארי, שהשפיע יותר מכל על האיזור החלש ביותר, דהיינו בגובה החוליות C5-C6". ג. המומחית העמידה את שיעור נכותה הכולל של התובעת על- 5% בהתאם לסעיף 37(5)א' (מתואם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, כאשר לשיטתה יש לזקוף מחצית הנכות לחובת "השינויים הניוונייים שהיו קיימים לפני התאונה". ד. המומחית נדרשה לחקירה על קביעותיה, חקירה אשר בעיקרה התמקדה באותן תלונות בעלות גוון נוירולוגי - נימול באצבעות, רדיקולופטיה, כאבי ראש, סחרחורות וקשיי ריכוז, שבאו בפניה ואשר בעטיין הוריתי על מינויו של פרופ' אלדד מלמד, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי (ראה החלטה מיום 22.8.06). לענין קביעותיה בתחום האורטופדי הבהירה המומחית כי השינויים הניווניים שהודגמו בבדיקות ההדמיה "זה מצב שהיה" לתובעת "עוד לפני התאונה" (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 22.2.06) והגם שלהערכתה אותם ממצאים היו א-סימפטומטים, סביר הוא להניח כי גרמו להגבלה קלה בתנועה, אשר התובעת לא היתה ערה לה בהעדר כאב- "מבחינה אובייקטיבית של בדיקות אובייקטיביות לא מצאתי אצלה כל נזק שקרה בעקבות התאונה, נוסף על הנזק שהיה. לגבי הגבלה כזו או אחרת בתנועה, התנועות שאנחנו בודקים הם דברים שבן אדם רגיל לא עושה ... בד"כ הבן אדם לא עושה את כל הטווח המקסימלי של כל התנועות שאנחנו בודקים, אם היה לתובעת כבר לפני זה הגבלה מינימלית בתנועה בעקבות שינויים ניווניים או לא היה אין לנו דרך לדעת, אך שינויים ניווניים גורמים להגבלות קלות בתנועה רק הבן אדם לפעמים לא מודע לכך כי זה לא כואב לו" (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 22.2.06) (ההדגשה שלי - ש.י.) עוד ובנוסף ציינה המומחית כי ההגבלה שמצאה בטווחי התנועה של הצוואר "היתה מינימלית" (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 22.2.06). ה. קביעותיה דל המומחית בתחום האורטופדי הצרוף הובהרו בעדותה ולא נסתרו ועל כן מוצאת אני לאמץ קביעתה לפיה התובעת סובלת מ"הגבלה מינימלית בכל תנועות הצואר", הגבלה העולה כדי 5% נכות ואשר מחציתה יש לזקוף לחובת התאונה. 4. נוירולוגיה א. בתום שמיעת עדותה של המומחית עתר ב"כ התובעת לפסילת חוות דעתה ולחילופין למינוי מומחה נוסף. בקשה זו נומקה ב"סתירה משמעותית וחריפה בין עדותה" של זו "לגבי סיבת הנימול לבין הכתוב בחוות דעתה" וכן בעובדה שמצאה לייחס "מחצית מהנכות בגין מצב עובר לתאונה שכלל לא היה סימפטומטי", הגם שבעדותה אישרה כי לא היה בו כדי להעניק נכות ובקשתה למינוי נוירולוג בוססה על תלונותיה של התובעת ביחס לכאבי ראש, סחרחורות, וירידה בריכוז, אשר לא זכו להתייחסות המומחית בחוות דעתה, הגם שאישרה בעדותה כי מנגנון החבלה ("צליפת שוט") יכול לגרום להן. ב. בהחלטתי מיום 22.8.06 נעתרתי באופן חלקי לבקשה והוריתי על מינויו של פרופ' אלדד מלמד, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי (להלן: "המומחה"). ג. ביום 14.1.07, שלוש שנים לאחר התאונה, נבדקה התובעת על ידי המומחה. בחוות דעתו מיום 6.2.07 (במ/2) פרט המומחה, הן את תלונותיה של התובעת על "כאבים בצוואר", "כאבי ראש", "קשיי ריכוז", מתח ועצבנות, הרדמות יד ימין ונטיה להרדם "כאשר צופה בטלביזיה" והן את ממצאי בדיקתה הקלינית, שנמצאה תקינה- "בהכרה מלאה וצלולה וללא כל עדות להפרעות מנטליות, נפשיות ובתפקודי הדיבור והשפה. המוטוריקה, הרפלקסיםהגידיים, התחושה, תפקודי המוחון, ההליכה ושיווי המשקל, מבחן רומברג, עצבי הגלגלת ותנועות העיניים לכל הכיוונים (לא נצפה ניסטגמוס), האישונים ותגובתם לאור ולהתקרבות וקרקעיות העיניים - בגדר תקין. הגלגלת היתה תקינה במישוש ובהסתכלות. שמעה קולות היטב בשתי האוזנים" ד. חרף ממצאי הבדיקה הקלינית, אשר נמצאה תקינה, ללא "עדות לנזק אורגני שרידי קליני במערכת העצבים המרכזית או ההקפית, כולל בחוט השדרה הצווארי, שרשיו העצביים והעצבים ההקפיים בגפיים העליונות" ואך על יסוד "תלונותיה הסוביקטיביות הפוסט- טראומטיות" של התובעת, תלונות אשר להערכת המומחה יש בהן "משום גרימת הפרעה תפקודית קלה" מצא הוא להעמיד את נכותה הרפואית על 5% בהתאם לסעיף 34ב' (מותאם) תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. ה. המומחה נדרש לחקירה על קביעותיו ובעדותו אישר כי בבסיסן מונחת התרשמותו האישית מאמינות תלונותיה של התובעת, הגם שאלה אינן זוכות לאישוש בממצאים אוביקטיביים ובהתנהלותה מאז התאונה (לא מצאה לפנות לייעוץ ו/או טיפול נוירולוגי)- "הבדיקה הנוירולוגית תקינה ובכל זאת אני לא ממהר לתת נכות ופה משתמשים בהתרשמות כי אין דרך אחרת. במקרה הזה היו תלונות סובייקטיביות ובבדיקה שלי לא היו ממצאים אבל וזה לא המקרה הראשון שבו ניתנת נכות בגין תלונות סובייקטיביות תוך שימוש בסעיף כוללני ואני מבין את אי הנחת שלך במילה התרשמות. יכול להיות ואני מודה שרופא אחר היה אומר שהוא לא מתרשם ככה. אני מתבסס בכל זאת על הנסיון שלי, על התרשמותי מאמינותה. אני מסכים שאין לי תשובה ניצחת ואין לי דרך לחדור למוחה. לכן גם לא נתתי נכות גבוהה אלא משקפת סבל ותלונות סובייקטיביות" (עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת יום 5.6.08) המומחה מצא להגדיר את עניינה של התובעת כ"מקרה גבולי", כאשר לשיטתו שיעור הנכות שקבע משקף אל נכון את ספקותיו- "אני חושב שאין ספק שמדובר במקרה גבולי, תלונות סובייקטיביות, מספר רב של שנים לאחר התאונה ... הבדיקה הנוירולוגית האובייקטיבית תקינה..." (עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת יום 5.6.08) "לשאלת ביהמ"ש: ש. 5% משקפים את הספקות שלך? ת. ככה נראה לי. נראה לי שאני עומד מאחוריהם והם משקפים. אני עושה שכלול וזה מקרה גבולי אני מודה. אין לי תשובה ניצחת אך ההתרשמות שלי היתה שלמרות שהתאונה היתה לפני שנים והבדיקה תקינה יש לה סבל מתמשך עפ"י התלונות בפני וצריך לכסות אותו. אין לי כלים אחרים. אם הייתי מתרשם לרגע שיש כאן הגזמה, הפגנתיות הייתי חושב אחרת" (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 5.6.08) ו. מעדותו של המומחה עולה כי נתן דעתו לכל השיקולים הצריכים לענין קביעת נכותה של התובעת בעטייה של התאונה ומשהיה ער לקשיים ולספקות ושקללם בקביעתו מוצאת אני לאמצה, זאת בשים לב לעובדה כי זו מבוססת על ניסיונו המקצועי רב השנים והיותו מומחה אובייקטיבי, שלא מטעמם של מי מהצדדים. 5. לאור קביעותי לעיל, הרי שנכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין התאונה תעמוד על 7.37% (משוקללת). הנכות התפקודית 1. התובעת מורה לחינוך מיוחד בהכשרתה עבדה במקצוע זה עובר ולאחר התאונה. 2. בתצהיר שערכה ואשר שימש כעדותה הראשית (ת/1) עמדה על מגבלותיה בעקבות התאונה- "מאז התאונה ובעקבותיה אני סובלת מכאבים תכופים בכתף ימין, אני מתקשה בביצוע פעולות יום יומיות כגון: הגבלה בתנועות צוואר, כאבים בשכמות ובעורף המקרינים לעיתים לגב , כאבי ראש, סחרחורות ועייפות אחרי יום עבודה, הרגשת נימול באצבעות הידיים, התופעות מתגברות במיוחד בתקופת החורף. כמו כן, אני סובלת מירידה ביכולת הריכוז והפרעות בשינה, מה שבעבר לא היה לי. כמו כן, אני מרגישה הידרדרות במצב הנפשי (חרדות בזמן נהיגה על הכביש, פחד ממשאיות, הימנעות מנסיעות ארוכות ועצבנות )" 3. תלונותיה של התובעת לא זכו לאישוש בממצאים רפואיים אובייקטיביים, למעט הגבלה מינימלית בתנועות הצוואר ודומה כי אף לא באה בפני כל ראיה אובייקטיבית לפגיעה בתפקודה של התובעת, בין בעבודתה ובין בחייה השוטפים. התובעת שבה לעבודתה לאחר היעדרות קצרה וממשיכה בעבודתה באותה מתכונת בה עבדה עובר לתאונה, ללא כל מגבלה (ראה עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 22.2.06). עם זאת, בשים לב לקביעתה של המומחית בתחום האורטופדי (הגבלת תנועה מינימלית) ולתלונותיה של התובעת בפני פרופ' מלמד, אשר על בסיסן מצא להעניק לה נכות רפואית (קביעה אותה אימצתי), סבורה אני לא ניתן לקבוע כי לתובעת לא נותרה נכות תפקודית כלל ודומה עלי כי יהא זה נכון להעמידה על 4%. הנזק התובעת בסיכומיה עותרת לפיצוי במספר ראשי נזק- א. כאב וסבל 1. התובעת, בסיכומיה, עותרת לפיצוי בגובה של 10% מהסכום המקסימלי, בהתאם להוראת תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976. 2. דומני כי לא באו בפני אותן נסיבות חריגות המצדיקות שימוש בסמכותי להעמיד את הפיצוי על 10% נכות. סבורתני כי הפיצוי לו זכאית התובעת בהתאם לשיעור נכותה הרפואית (7.37%) הולם את מכלול הראיות שהובאו, לרבות לענין תקופת היעדרותה מעבודתה ולענין הטיפולים הרפואיים להם נדרשה. לפיכך, בהתאם בהתאם לגילה של התובעת (ילידת 1955) ושיעור נכותה הרפואית המשוקללת (7.37% ) עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 11,432 ₪, נכון למועד פסיקתי. ב. הפסד השתכרות בעבר בעקבות התאונה נעדרה התובעת, לסירוגין, מעבודתה. אין חולק כי שכרה שולם לה במלואו ובסיכומיה עותרת היא לפיצוי בשוויי 9 ימי מחלה שנוכו לה מצבר ימי המחלה. התובעת לא השכילה להניח בפני ראיה המלמדת על ניכוי ימי מחלה. תלושי השכר שהוצגו אינם מלמדים על ניכוי ימי מחלה ולא הוצג כל אישור מטעם המעביד על ניכוי ימי מחלה, כמו גם על שווי של יום מחלה ותנאי הזכאות לפדיונו. במצב דברים זה ומשעסקינן ב"נזק מיוחד" הטעון הוכחה, אין לי אלא לקבוע כי התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה. ג. הפסד השתכרות לעתיד אין חולק כי לאחר התאונה שבה התובעת לעבודתה כמורה באותו היקף משרה בו עבדה עובר לתאונה וכי שכרה לא פחת. עם זאת, משבפסיקת פיצוי בראש נזק זה של הפסד השתכרות לעתיד יש משום נבואת המחר, נבואה אשר לא ניתנה לבני אנוש, דומה עלי כי יש לנהוג על פי ההלכה השולטת בכיפה ולפסוק לתובעת פיצוי גלובלי, אשר יהא בו כדי לשקף את הסיכון להפסד השתכרות בעתיד, זאת בהתחשב בגילה (יליד 1955), בשיעור נכותה התפקודית (4%), ובטיבה. לפיכך, בשים לב לשכרה החודשי של התובעת עובר לתאונה ולאחריה מוצאת אני להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 22,000 ₪, נכון למועד פסיקתי. ד. הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר ובעתיד 1. התובעת עותרת לפיצוי גלובלי בראש נזק בגין הוצאות להן נדרשה - טיפולי פיזיוטרפיה, טיפולים אלטרנטיביים, תרופות ונסיעות. 2. מהראיות שהוצגו עולה כי התובעת קיבלה תשעה טיפולי פיזיוטרפיה ושני טיפולי דיקור (ראה נספחים ל-ת/1). 3. על יסוד ראיות אלה ומשלא הוכח כי התובעת תזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים עקב פציעתה בתאונה מוצאת אני לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪, נכון למועד פסיקתי, פיצוי המשקף את הוצאות העבר כפי שהוכחו ואומדנא לעתיד של הוצאות אשר אינן מכוסות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, דוגמאת דמי השתתפות עצמית בביקורים אצל רופא ובתרופות. ה. עזרת הזולת בעבר ובעתיד 1. לבד מעדותה של התובעת (ראה ת/1 - סעיף 13) לפיה נזקקה "לעזרה מוגברת של בני משפחתה ... בכל אותה תקופה" בה היתה "מושבתת לאחר התאונה ואף לאחריה", בחרה התובעת שלא להביא כל ראיה נוספת והימנעותה מלזמן לעדות מי מבני משפחתה או חברותיה (ראה עדותה בעמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 22.2.06) עומדת לה לרועץ, זאת על פי ההלכה הנוהגת לפיה "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736). 2. עם זאת, בשים לב לטיבן של החבלות שנחבלה התובעת בתאונה ולתקופת ההחלמה לה נדרשה, מוצאת אני לפצותה בראש נזק בסך של 3,500 ₪, נכון למועד פסיקתי, זאת בהביאי בין שיקולי את העובדה כי מירב העזרה לה נזקקה התובעת באה בגדרה של אותה עזרה המצופה, בצוק העיתים, מבני משפחה ואשר אינה ברת פיצוי (ראה: ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580). 3. בהתייחס לעתיד, הרי שנכותה התפקודית של התובעת, כפי שנקבעה על ידי המומחים, הינה קלה ביותר, באופן שביטוייה בחיי היום יום מועטים עד כדי זניחים ודומה כי לא הונחה התשתית הראיתית הצריכה לפסיקת פיצוי בראש נזק זה. ו. "ניכוי רעיוני" - האם התאונה הינה "תאונת עבודה" 1. התובעת אישרה בעדותה כי התאונה ארעה לאחר שעזבה את עבודתה ועשתה את דרכה לבית אמה, לבקרה וללון שם. 2. עוד ובנוסף ציינה התובעת כי באותה תקופה בה ארעה התאונה נהגה לשהות יותר בבית אמה (לאחר פטירת אביה) ולמעשה לא ראתה בדירתה שלה את ביתה, הגם ששם היה "מרכז חייה"- "ש. בזמן התאונה היכן היה מרכז חייך? ת. הדירה בבאר שבע. אני עדיין לא שלמה עם זה לכן כתובתי היא כתובת הורי, אני רואה בבית הורי את ביתי ולשם כל הדואר שלי מגיע. ... אני לא קוראת לבית שבו אני גרה בית אלא דירה, הבית זה ההורים, גם שם אני תומכת ועוזרת ..." (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 22.2.06). 3. על פי הראיות שהוצגו אין בידי לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת במשפט האזרחי כי "מרכז חייה" של התובעת היה בבית אמה, זאת משעבדה בבאר שבע והמשיכה להחזיק בעיר בדירה שכורה. התובעת, כעדותה, פסחה באותה עת בין "דירתה" בבאר שבע ל"ביתה" - בית הוריה ודומה עלי כי שהותה התכופה בבית אמה המבוגרת, לאחר פטירת אביה, לצרכי תמיכה וסיעוד אין בהם די כדי לקבוע כי שם היה "מרכז חייה". לפיכך, דוחה אני טענת הנתבעת לפיה התאונה הינה "תאונת עבודה" וכי זכאית היא לנכות מסך כל הפיצוי שנפסק לתובעת "ניכוי רעיוני" של תגמולי המל"ל. סוף דבר לאור כל האמור לעיל מחייבת אני את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל וכן הוצאות משפט (אגרת משפט + שכ"ט המומחים כפי ששולמו על ידי התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל (ככל שלא נקבע אחרת). עמוד השדרהתאונת דרכיםחוליות