נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים, על כל נסיבותיה ואירוע מקרה הביטוח המזכה, מוטל על שכמו של התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה. ראו בנידון: ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלצייני, פד"י כ"ז (1), 741. בעמ' 744 שם נאמר: "בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת את עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת". וכן ראו: ע"א 391/89, וייסנר ואח' נ' אריה חב' ישראלית לביטוח, פד"י מ"ז (1) 735. האם התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 1/5/05, בסמוך לשעה 16:30, עת נהג באופנוע מ"ר 1830524 (להלן: "האופנוע"), באחד מרחובותיה של עכו? זו היא השאלה העומדת להכרעה במסגרת תיק זה. התביעה: נטען בכתב התביעה כי התובע, יליד 1982, נהג באופנוע, המבוטח ע"י הנתבעת בביטוח חובה, ביום 1/5/05 וכי היה מעורב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). הוסף בכתב התביעה כי התובע הובהל ממקום התאונה לביה"ח הגליל המערבי בנהריה, שם אובחן כסובל מחבלות במירב אברי הגוף, אושפז לתקופה של 4 ימים ובהמשך שוחרר להמשך טיפול ומעקב רפואי. התובע טען כי נגרמו לו נזקים רפואיים רבים, כך שהגיש בקשה למנות לו מומחים רפואיים בתחומים הבאים: א.א.ג, נוירולוגיה ואורטופדיה, לשם בדיקתו ומתן חוות דעת רפואית לגבי הנכות הרפואית שנגרמה לו בגין התאונה. התובע טען בכתב התביעה כי התאונה היא "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפלת"ד, כך שמחובת הנתבעת לפצותו בגין כל הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה. ההגנה: הנתבעת הגישה כתב הגנה, אשר בו הכחישה עצם אירוע התאונה, הכיסוי הביטוחי הנטען וכן הנזקים הנטענים. כן הנתבעת התנגדה למינוי מומחים רפואיים. לפיכך, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובע בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. בישיבת יום 27/12/07 הודיעה ב"כ הנתבעת כדלקמן: "קיימת הכחשת חבות לגבי הכיסוי הביטוחי לתאונה, התובע הגיע לביה"ח עם איזה שהיא פציעה, זאת אנו לא מכחישים, אנו טוענים כי הפציעה לא נגרמה בתאונה בה היה מעורב האופנוע שבוטח ע"י הנתבעת". בישיבת יום 9/4/08 הוריתי על פיצול שמיעת הראיות, כך שקודם יישמעו ראיות לעניין עצם אירוע התאונה והכיסוי הביטוחי ולאחר מכן, למידת הצורך, יישמעו ראיות לעניין גובה הנזקים, לרבות הכרעה בשאלת מינוי מומחים רפואיים. לפיכך, פס"ד זה מתייחס אך לעניין עצם אירוע תאונת הדרכים. באותה ישיבה הודיעה ב"כ התובע על אי הסכמת התובע לבדיקת פוליגרף מכרעת. ראיות התובע: מטעם התובע הוגשו ארבעה תצהירי עדות ראשית: התובע עצמו - בתצהיר מיום 24/3/08 הוא תיאר את התאונה ונסיבותיה כדלקמן: "ביום 1/5/05, בשעה 16:30 לערך, עת נהגתי על אופנוע מסוג קונסקי, מ"ר 1830524, להלן האופנוע, בצבע שחור ירוק, ארעה לי תאונת דרכים... התאונה ארעה עת הגעתי מרח' הגאולה בעיר עכו לצומת רח' הגאולה ורח' הדס. לאחר שהגעתי לצומת מכיוון של רח' הגאולה נעצרתי בתמרור "עצור" בכניסה לרח' הדס, לאחר העצירה וכאשר התכוונתי להמשיך בנסיעה, ראיתי לפתע כי מצד ימין שלי מגיחה לכיווני משאית וחוסמת את דרכי. המשאית נסעה ברוורס, בכוונה לצאת לרח' הגאולה, בו עמדתי בתמרור "עצור", המשאית הנוסעת היתה במרחק מטרים ספורים ממני. כאשר ראיתי את המשאית המתקרבת, נבהלתי ומתוך לחץ ובהלה לחצתי חזק על הגז והאופנוע נסע קדימה... האופנוע התנגש בקצה המדרכה עם הגלגל הקדמי והמשיך קדימה, לכיוון העץ, אשר עמד במקום (בגן), כאשר אני נפגע מהעץ בכתף ובראש. כעבור זמן קצר, הגיעו למקום בני משפחתי, ואח שלי לקח אותי לביה"ח, אבי לקח את האופנוע לבית שלנו". לתצהיר התובע צורפו מסמכים שונים, לרבות רישיון הרכב, תמונת האופנוע, הודעה במשטרה, תרשים מקום אירוע התאונה ומסמכים רפואיים. מר יוסי ברמי - עד זה מסר, בתצהיר מיום 1/4/08, כי הגיע למקום התאונה לאחר התחרשותה ומצא את התובע יושב או שוכב ליד האופנוע. כן העד מסר בסעיף 6 לתצהירו כדלקמן: "כשהתקרבתי אל המקום, ראיתי בחורה לבושה במדים של פקחית או של עובדת חב' שמירה, עברתי ליד הבחורה ואמרתי לה שאני מכיר את הבחור שנפגע ואני אטפל בעניין. כן העד מסר כי לפי בקשת התובע הוא הודיע להוריו על התאונה ולאחר שהגיעו בני משפחתו של התובע הוא עזב את המקום. מר עמוס דבש - אביו של התובע. עד זה מסר כי נמסר לו כי בנו היה מעורב בתאונת דרכים - הוא הגיע למקום התאונה, שם מצא בנו שכוב ליד האופנוע. העד התקשר לבן נוסף שהגיע ולקח את התובע לביה"ח והוא, העד, לקח את האופנוע לבית. כן העד מסר כי האופנוע הוא של חברו של התובע סופר עדי וכי בנו היה לוקח את האופנוע לעיתים קרובות. מר סופר עדי - עד זה מעיד על עצמו שהוא חברו הטוב של התובע, האופנוע הוא שלו והוא הירשה, לאור החברות הקרובה, לתובע לקחת את האופנוע מתי שהוא רוצה וללא הודעה מראש, תוך כדי מתן רשות לכניסה חופשית לבית ולקיחת המפתחות. כל העדים הנ"ל נחקרו נגדית, בפני ביהמ"ש, על תוכן תצהיריהם. ראיות ההגנה: הנתבעת העידה שני עדים: ד"ר מולא מוניר: ד"ר מולא אישר את חתימתו על נ/2. נ/2 הוא מסמך רפואי מיום 10/6/05, אשר בו צויין ע"י הרופא, בעניינו של התובע, כי: "נפל אתמול מהאופנועון, נחבל ברך שמאל". מאיר לזר - חוקר מטעם הנתבעת. עד זה נתן תצהיר עדות ראשית מיום 15/1/09 אשר בו ציין בין היתר הפרטים הבאים: * התובע סירב להיפגש עמו ולא מסר פרטים כלשהם. * החוקר גבה הודעה מהעד סופר עדי, היא נ/7, ביקר במקום התאונה, וצילם צילומים של המקום שצורפו. * החוקר סיפר על התהיות שיש לו בעניין התאונה וסיפר על יוקר ביטוח האופנועים הכבדים, על היותם אישיים שלא מועברים בין חברים ועל מקרי הונאה בתחום הביטוח והתאונות לרבות באיזור קרות התאונה. דיון והכרעה: אפתח ואומר שאינני מייחס כל משקל לעדות החוקר מטעם הנתבע לפיה קיימים מקרי מירמה בעניין תאונות של אופנועים. כל מקרה ייבחן לגופו, עפ"י אותות האמת והשקר, כפי שיתגלו במהלך המשפט. מקרי הונאה אף הם רבים ואף הם באותו איזור, אין בהם כדי להצביע כי בפנינו מקרה הונאה נוסף. אף בסדום ועמורה היו צדיקים. כן אינני יכול לייחס משקל כלשהו לחובת התובע, בעניין סירובו להיבדק במכונת אמת. עפ"י ההלכה הנהוגה אצלנו אין חובה להיבדק במכונת אמת, כך שעצם הסירוב להיבדק במכונת אמת אין בו כדי לעורר סימני שאלה או לעורר ספיקות לעניין גירסת התובע. חרף הנ"ל הינני בדעה כי בחינת גירסת התובע ועדיו, כמו גם מכלול הנסיבות, כפי שהובאו בפני ביהמ"ש, אין בהם כדי לאפשר מתן אימון בגירסת התובע, אף לא זה הנדרש בהליך אזרחי, כך שדין התביעה להידחות. בהקשר הזה למותר לציין כי נטל השיכנוע בעניין אירוע התאונה, על כל נסיבותיה ואירוע מקרה הביטוח המזכה, מוטל על שכמו של התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה. ראה בנידון: ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלצייני, פד"י כ"ז (1), 741. בעמ' 744 שם נאמר: "בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת את עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת". וכן ראו: ע"א 391/89, וייסנר ואח' נ' אריה חב' ישראלית לביטוח, פד"י מ"ז (1) 735. התובע וגירסתו: גירסתו הבסיסית של התובע צויינה בפרוטרוט כדלעיל. התובע, יליד 1982, מעיד על עצמו כעובד בתי הזיקוק, עסק בסחר מכוניות וכן גם עוסק בתיקון ושיפוץ אופנועים. התובע מוסר כי שירת שירות צבאי מלא, אך הוריד פרופיל ל- 64, לשם שירות קרוב לבית וכן שיש לו בעיות הסתגלות ושהייה בבסיס סגור (דבריו בעמ' 2, 1 לפר' ישיבת יום 12/1/09). עולה כי לתובע היו תאונות לא מועטות, שלא הצהיר עליהן בתצהיר הבריאות, זאת מהנימוק שהוא לא תבע בגינן. כן עולה, לכאורה, מבלי לקבוע מסמרות בנידון, כי לתובע היתה תאונת אחרת, יום לפני 10/6/09, אשר לא אושרה על ידו, ראה בנדון נ/2. הינה כי כן עולה כי התובע לא שם את האמת והיושר תמיד נר לרגליו. לפיכך, יש לבחון את גירסתו בזהירות יתרה. גירסת התובע, העוסק גם בבניית ושיפוץ אופנועים, כפי שנמסרה בתצהיר העדות הראשית שלו וכפי שפורטה במסגרת החקירה הנגדית; הן לעניין נסיבות לקיחת האופנוע של חברו והנסיעה בו, כמו גם אופן התרחשות התאונה, אינה הגיונית ואינני יכול לתת אימון בה. אציין כי התובע מיעט במסירת פרטים במסגרת העדות הראשית וכי בחקירתו הרבה במתן תשובות של: "לא זוכר, אם אני לא טועה, אני חושב... וכו'". וכן לעיתים הוא סתר את עצמו. אופן לקיחת התובע לאופנוע של החבר: התמונה המצטיירת מפיו של התובע ועדיו היא כי האופנוע, אשר בבעלות ובהחזקת חברו עדי סופר, המשרת בשירות סדיר והמבוטח על שמו, היה נלקח על ידי התובע, לאור החברות, בכל עת שהתובע חפץ בכך, אף ללא הודעה כלשהי, כאשר מפתחות האופנוע, כמו גם מפתחות המחסן בו אוחסן האופנוע היו במתלה חיצוני בבית חברו. כן עולה כי העד רכש את האופנוע בחודש ינואר 2005 במחיר של כ- 15,000 ₪ וכי הוא נשא בהוצאות ביטוח הרכב לתקופה מוגבלת של 93 יום החל מיום 24/3/05, בעלות כספית של כ- 1,300 ₪. הגירסה הנ"ל אינה הגיונית על פניה ואינני יכול לתת אימון בה. עלות האופנוע, כמו גם עלות הביטוח שלו, אינן בהישג יד של אדם המשרת בשירות סדיר בצה"ל. כן אין זה מתקבל על הדעת, אף כאשר קיימים יחסי חברות קרובים מאוד, כי חבר ייטול אופנוע של חבר בכל עת שיחפוץ ומבלי לתת כל הודעה על כך. כן גירסת התובע לפיה הגיע לבית חברו, מביתו המרוחק מרחק קצר, באמצעות "קאדילק", שם הוא נטל את האופנוע לשם "טיול" כאשר לא השכיל לתת פרטים ויעדים של אותו טיול, אינה מתקבלת על הדעת. נזכור כי יום אירוע התאונה הוא יום 1/5/05, שהינו יום ראשון בשבוע ואינו יום מנוחה, כאשר התובע מעיד על עצמו כאדם עובד. כן נזכור כי החבר סופר היה בקרבת מקום, הואיל והוא הגיע לביה"ח סמוך לאחר התאונה. כן אין זכר מה עלה בגורל אותה "קאדילק", בה הגיע התובע לבית חברו, מה נעשה בה ומי החזירה לבית התובע. כן התובע סתר את עצמו לעניין אופן ומועד הגעתו לבית חברו לשם נטילת האופנוע. בעמ' 5, שורות 25 עד 29 לפרו' הוא מסר: "עדי היה גר בבית פרטי - האופנוע בחצר, בתוך מחסן, היה נעול, המפתח של האופנוע והמחסן נמצאים ביחד. את הקסדה לקחתי מהבית, נסעתי באותו יום על הקדילאק, משהו כמו 5 דקות הליכה, עם הרכב 1/2 שנייה, לקחתי את האופנוע ושמתי את הקסדה, ברור, נסעתי עם האופנוע הביתה נסעתי לטייל". ואילו לפני כן בעמ' 4, החל משורה 24, הוא מוסר: "אם אני לא טועה לקחתי את האופנוע מעדי או באותו יום או לפני, יש לו עץ בכניסה לבית והמפתח תלוי שם, אני בן בית שלו, לא רק אני, אפשר להגיד שכולם יכולים להיכנס לבית מתי שרוצים, הבית שלו פתוח, אנחנו כמו אחים לא רק חברים, כשלקחתי את המפתחות היו בבית אמא שלו ואחותו. למותר לציין כי האמא והאחות של החבר סופר לא הובאו למתן עדות. כן אציין כי לאחר התאונה נלקח האופנוע לבית התובע והוא נמצא שם עד היום. כן העד הנוסף עמוס דבש, אביו של התובע, לא יכל למסור כל פרטים לגבי אופן יציאת התובע מהבית, עם קאדילק או בלי, או לגבי חזרתו של התובע לבית עם האופנוע ויציאתו שוב. לפיכך, אינני נותן אמון בגירסת התובע, לפיה נטל האופנוע, בין ביום התאונה ובין יום לפני כן, מבית חברו עדי סופר. ניתן להניח כי האופנוע הינו בבעלות התובע או משפחתו ומטעמי לא נהירים הוא נרשם ע"ש החבר סופר. אופן אירוע תאונת הדרכים ותוצאותיה. התובע סיפר כי הגיע לצומת, עצר בתמרור "עצור" ולפתע ראה משאית חוזרת כך שנבהל, לחץ על דוושת הדלק, האופנוע נסע ישר, עלה על המדרכה ופגע בעץ הנמצא בקרבת גן ילדים. תחילה אציין כי אין עדים ניטרליים, מלבד עדותו של אותו ברמי שתאוזכר להלן, לתאונה הנטענת אשר בכביש ציבורי ליד גן ילדים, אף כי גירסת העדים עמוס דבש וברמי יוסף היא שהיו הרבה ילדים ונערים בסביבה. אין זה מתקבל על הדעת כי נהג אופנוע העוצר בתמרור עצור ייבהל ממשאית החוזרת אחורנית, כך שיילחץ,ילחץ על דוושת הדלק, ייסע ישר וייפגע בעץ. כן אין בחומר הראיות כל זכר לאותה משאית ונהגה. כן נטען ע"י התובע וגם העד מטעמו ברמי כי הגיעה ראשונה למקום שוטרת או לובשת מדים אחרת. אין בחומר הראיות כל פרטים לגבי זהותה של אותה שוטרת או אותה לובשת מדים. כן אין זה סביר כי אותה שוטרת או לובשת מדים תעזוב את המקום כך, משהגיע מכר, העד ברמי, מבלי שתעשה מאומה. היה מצופה ממנה לפחות להזעיק אמבולנס למקום. כן תוצאות הפגיעה והחבלה שנגרמו לתובע, כמו גם הפגיעה שנגרמה לאופנוע אינם סבירים. נטען כי האופנוע פגע בעץ, כך שהאופנוע והרכוב עליו, התובע, נפלו. עולה מחומר הראיות כי התובע נפגע קשות בראשו, נזל דם מאוזניו ואף הקסדה נשברה. מאידך האופנוע, שהוא האמור לספוג עיקר הפגיעה, נפגע אך קלות ודווקא בחלקו האחורי ועד היום אף לא תוקן. אין הדברים סבירים. כן הקסדה השבורה כלל לא הוצגה למאן דהוא. אציין כי עיינתי בתמונות הצומת הרלוונטיות וקשה מאוד להעלות על הדעת כי תאונה כפי שנמסרה ע"י התובע אכן תתרחש באותה צומת. מדובר בצומת ששדה הראייה בה פתוח לכל הצדדים וקשה מאוד להעלות על הדעת כי נהג אופנוע העומד בתמרור עצור יופתע ממשאית, מן הסתם כבדה, הנוסעת אחורנית ,בקירבת מקום. התנהגות התובע, עדיו וקרוביו לאחר אירוע התאונה: גירסת התביעה היא כי קרתה התאונה, התובע נחבל לא קלות, הגיעה שוטרת או לובשת מדים אחרת למקום אך עזבה בעקבות הגעת המכר ברמי ובהמשך אביו של התובע הגיע ומשהגיע האבא עזב אותו ברמי את המקום. האבא מסר כי התקשר לבן אחר שמעון שבא ולקח את התובע לבית החולים. הינני סבור כי במקרה של תאונה, כפי שתוארה על ידי התובע ועדיו כנ"ל,סביר הוא כי כל מזדמן, לא בהכרח שוטר, מכר או קרוב משפחה, יתקשר למגן דוד אדום או למשטרה על מנת להתריע על התאונה ועל מנת להבהיל את התובע לביה"ח. נזכור כי מדובר בתאונה שבה נחבל התובע בראש ואף דימם מהאוזניים, אליבא גירסת כל העדים הרלוונטיים. גירסת התובע והאבא, לפיה האבא הזעיק אח נוסף שמעון לשם הובלת התובע לבית או לביה"ח, אינה סבירה ואינה מתקבלת על ידי. אציין כי האח שמעון לא הובא למתן עדות לשם אימות השתלשלות העניינים מנקודת מבטו. מכן מקובץ לעיל, לרבות אי התאמות שנתגלו בין גירסאות האבא, העד ברמי, והתובע לגבי אופן יצירת הקשר עם האבא, אני קובע כי אינני יכול לתת אימון בגירסת התובע לגבי אופן אירוע התאונה, לרבות אופן הובלתו לביה"ח, כפי שנמסרו ע"י התובע ועדיו. מעל לכל אוסיף כי בסיכום המחלה הראשון של ביה"ח, מיום 1/5/05, עולה כי התובע נתקבל בביה"ח ביום 1/5/05 בשעה 16:19 ובו צויין כי: "התובע נפל מאופניים ונחבל...". התייחסות ליתר עדי התביעה: האבא מר עמוס דבש מעיד בעמ' 15 לפרו' כי: "... הייתי יושב בשירותים וילדים צעקו לי: "עמוס עמוס הבן שלך עשה תאונה בגן". האבא מעיד על עצמו כבעלים של רכבים לא מעטים וכי התאונה היתה בקרבת מקום מגוריו, הוא הגיע למקום ומצא את בנו בעקבות התאונה שכוב ומדמם. כן הוא ביקש מהעד ברמי שיעזוב את המקום כיוון שהוא האבא ויכול לטפל בבנו יותר טוב. בהמשך האבא הזעיק את הבן שמעון, מאיפה שהוא, שבא ולקח את התובע לבית או לביה"ח והוא,האבא, הוביל את האופנוע הביתה. גם גירסתו של האבא כנ"ל אינה סבירה ואינני יכול לתת אימון בה. ראשית קיימת סתירה בין עדותו לבין עדות ברמי. האבא מוסר כי שמע מהילדים על התאונה ואילו ברמי מוסר שהוא הזעיק את האבא באמצעות מכשיר נייד. מעדות האבא עולה כי היו הרבה ילדים ועדים במקום התאונה, אך בחומר הראיות אין כל זכר להם ואף נער לא הובא למתן עדות. כן אין זה סביר כי האבא לא יבהיל את התובע ישר לביה"ח ותחת זאת להזעיק את האח שמעון ממקום הימצאו (כנראה לא היה בבית, אחרת היה מתלווה לאביו מיד עם הישמע צעקות הילדים בדבר התאונה שקרתה לתובע) על מנת שייקח את התובע הביתה או לביה"ח. גירסתו כי לא לקח ולא התלווה לתובע לביה"ח בהיותו אך יצא מהשירותים אינה מתקבלת מהסיבה שהוא מצא לנכון להוביל את האופנוע הכבד ממקום התאונה הביתה. באם לא היה כשיר להוביל את בנו לביה"ח, הפעולה היותר חשובה, עקב יציאתו המיידית מהשירות, לוודאי ל היה כשיר להוביל את האופנוע הביתה, הפעולה הפחות חשובה. אציין כי גם עדותו של האבא התאפיינה במספר רב של "אי זיכרון" ומתן סברות לא מחייבות; הוא לא זכר באם בנו יצא עם הקאדילק לבית חברו, לא זכר באם בנו חזר הביתה לאחר מכן עם האופנוע ושוב יצא וכן כהנה וכהנה. סיכומו של דבר הוא שאינני יכול לתת אמון מספיק בגירסת העד עמוס דבש - האבא של התובע, כפי שנמסרה בביהמ"ש. עדותו של החבר עדי סופר: עדי סופר הוא חברו הטוב של התובע ובזמן הרלוונטי הוא היה הבעלים הרשום של הרכב, גם הביטוח חובה נעשה על שמו. עפ"י עדות סופר האופנוע מאז התאונה לא תוקן והוא נמצא, כמות שהוא, אצל התובע, אף כי התובע אינו משתמש בו. בעדותו בפני ביהמ"ש הוא מסר כי נודע לו על התאונה מאחיו של התובע והוא הגיע לביה"ח בסביבות השעה 18:00. כן הוא מספר כי הביטוח של האופנוע נעשה על שמו וע"ש קרובת משפחתו, שהשתתפה בהוצאות הביטוח, בסכום של 400 ₪ - 500 ₪, אף כי לא השתמשה באותו אופנוע. בהודעתו בפני חוקר הביטוח, שאושרה על ידו, הוא מסר: "הם הצליחו להגיע הביתה עם האופנוע, אחר כך רק הבנתי שהאח שמעון רץ הביא את הרכב ונסענו יחד לביה"ח בנהריה...". גם העד סופר מעיד על מצב בו התובע לקח את אותו אופנוע מתי שרצה וללא הגבלות, מצב שלא נמצא סביר בעיניי. אין התאמה בין עדות סופר בפני ביהמ"ש לבין הודעתו שנמסרה לחוקר הנתבעת - נ/7, לפיה הוא מסר כי הוא, התובע ושמעון, היו ברכב שפינה התובע לביה"ח לעומת עדותו בפני בי"המש לפיה הוא הגיע לבי"הח, כנראה לבדו, כשעה וחצי לאחר התרחשות התאונה. כן אין התאמה בין מועד עשיית הביטוח כנטען על ידו, עם רכישת האופנוע בחודש 1/05, לבין תעודת הביטוח היחידה הקיימת שהיא מיום 24/3/05. אינני נותן אמון בגירסת העד סופר, חייל בשירות סדיר, שרכש אופנוע כבד, עשה לו ביטוח יקר וכי חברו השתמש בו מתי שרצה, תוך שהוא נוטל את מפתחותיו, לרבות מפתח המחסן בו נמצא, ללא קבלת רשות ממאן דהוא. כן אין זה מתקבל על הדעת כי האופנוע לא יתוקן מאז התאונה וכי יונח מאז ועד היום בגינה של משפחת התובע, אף כי התובע עוסק בבנייה ובשיפוץ אופנועים. ניתן להניח כי האופנוע היה בבעלות התובע או מי מבני משפחתו, מטעמים לא ברורים נרשם ע"ש העד סופר וכי גירסת העד כפי שנמסרה אך באה על מנת לעזור לתובע, לחבר, לזכות בפיצויים. עדותו של העד יוסי ברמי: בתצהיר עדות ראשית שלו הוא מסר: ".. הוא היה מבולבל וביקש ממני כי אודיע להוריו מה קרה וכך עשיתי. לאחר שהגיעו למקום בני משפחתו של גבי, הם אמרו לי תודה והמשכתי". ואילו בעדותו בביהמ"ש הוא מוסר: "אני לא הזעקתי את האב של גבי, אני לא הספקתי, ראיתי אותו מגיע בריצה ומבוהל כולו, התובע היה פצוע, ראיתי שירד לו קצת דם מהאוזן, אף אחד לא ביקש ממני להזמין אמבולנס" הינה כי כן הדיוק בדברים, בלשון המעטה, אינה נחלתו של העד. מכל מקום הגירסה כי הגיע למקום התאונה, שהיתה הומה ילדים, עצר בצד, ראה שוטרת או פקחית, שעזבה את המקום לאחר שאמר לה שהוא מכיר את הנפגע ובהמשך הוא עזב את המקום, לאחר שהגיע האבא, אינה סבירה ואינני נותן אמון בה. סיכום הדברים: עדויות התובע ועדיו לגבי אופן אירוע התאונה ונסיבותיה, היינו נהיגת התובע באופנוע מ"ר 1830524, המבוטח על ידי הנתבעת, וקרות תאונת הדרכים ביום 1/5/05 בה נפגע התובע גופנית, אינן אמינות וביהמ"ש אינו יכול לתת בהן האמון הנדרש על מנת לאשר את התובענה ולפסוק לתובע פיצויים לפי חוק הפלת"ד. התוצאה: הינני מורה על דחיית התובענה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ + מע"מ נכון להיום. תאונת דרכים