1. התובע הגיש תביעה להכיר בנפילתו מיום 18.3.07 כ"תאונת עבודה". 2. לגרסתו בעקבות נפילתו נגרמה לו פגיעת ראש וכן חבלה קשה בכתפיים שנפרקו וגובסו עקב כך (סעיף 4 לתצהיר התובע). 3. הנתבע אינו חולק על כך כי התובע נפל במהלך עבודתו, אולם לגרסתו הנפילה ארעה עקב סיבה פנימית (סיבה אדיופטית) הנמצאת בתובע ולא עקב סיבה חיצונית הקשורה בעבודה או בתנאיה ולפיך טוען, כי אין לראות בנפילה כ"תאונת עבודה". 4. לאחר שמיעת עדויות הצדדים קבע בית הדין בהחלטתו המנומקת כי יש לדחות את גרסת התובע בתצהירו באשר לנסיבות הנפילה, הינו כי נפל מגובה של חצי מטר בעת שעמד על מעקה גדר והחליק מהגדר בעקבות מאמץ כדי להרכיב מכסה פלסטיק מסוים (סעיף 34 להחלטה מיום 23.9.08) (להלן: "ההחלטה"). 5. כן נקבע בהחלטה כי אכן התובע נפל על אזור חולי המלא בברזלים, אבנים ובלוקים, שכן מדובר היה באתר בניה (סעיף 45 להחלטה). 6. מסקנת בית הדין בהחלטה הייתה כי: "49. ממכלול הראיות שהובאו בפנינו, לרבות התרשמותנו מהעדויות, גרסת התובע כי נפל במהלך עבודתו בשל גורם חיצוני - לא הוכחה. השערתו של התובע כי החליק לתעלה או לנישה ולפיכך נפל - הינה השערה בלבד וגם לגרסתו אין לתת משקל להודעתו בפני החוקר בין היתר בשל מצבו הנפשי בעת חקירתו. גרסתו בתצהירו הינה בבחינת גרסה משופצת. הוכחו סתירות מהותיות בין האמור בהודעתו לחוקר המוסד לבין האמור בתצהירו ובעדותו בפנינו. גרסתו בפני חוקר המוסד כי לא סבל מסחרחורת עובר לנפליה נסתרה מפורשות במסמכים הרפואיים שהונפקו מיד עם קבלתו לאשפוז בבית החולים "אסף הרופא". 50. כל שניתן להסיק כי התובע נפל במהלך עבודתו מסיבה בלתי ידועה או בשל סחרחורת." (סעיפים 49-50 להחלטה מיום 23.9.08). 7. למרות שבית הדין קבע בהחלטה כי התובע לא השכיל להוכיח נפילה בשל גורם חיצוני, מינה בית הדין את פרופ' אבינועם רכס, כמומחה-יועץ רפואי, על מנת להסיר ספק שכן התובע נפל במהלך עבודתו ונחבל בכתף ובראשו ונתגלה ממצא במוחו תוך ציון העובדה, כי כך נעשה בעבר במקרים בהם אירוע נפילה לא היה שרוי במחלוקת, אך הסיבה לנפילה היתה בלתי ידועה או סחרחורת (סעיף 72 להחלטה). 8. פרופ' א.רכס התבקש להשיב על השאלה: "על פי המסמכים הרפואיים המצורפים, האם ניתן להגיע למסקנה בדבר הסיבות לחבלה בכתפיו ובראשו של התובע, דהיינו - האם סביר יותר לקבוע כי החבלה נגרמה עקב סיבה חיצונית (מעידה לתוך תעלה) שלאחריה איבד התובע את הכרתו, או שסביר יותר לקבוע שהתובע נפל עקב סיבה פנימית שבו עצמו (מחלה או חולשה פנימית) שבעקבותיה הוא נחבל?" 9. בחוות דעתו מיום 12.10.08 קבע פרופ' א.רכס, על פי התיעוד הרפואי שהובא בפניו כי: "לדעתי התובע סבל מהתקף אפילפטי כביטוי קליני ראשוני של הגידול התוך גולגולתי ממנו סבל. תופעה זו ידועה ושכיחה מאוד בסוג זה של גידולים. מכאן עולה כי אבדן ההכרה התרחש עקב גורם תחלואתי פנימי, מובהק ולא עקב נסיבות העבודה. לשאלת בית המשפט: מכל העולה לעיל לדעתי סביר מאוד כי התובע נפל עקב סיבה פנימית שבו עצמו (התקף אפילפטי בשל גידול מוחי) ולא עקב סיבה חיצונית הקשורה לנסיבות העבודה שביצע באותו המועד." 10. מי מהצדדים לא הגיש בקשה להפנות שאלות הבהרה והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. 11. התובע בסיכום טענותיו אינו חולק למעשה על מסקנת המומחה, כי מדובר בנפילה בשל גורם פנימי/תחלואתי ולא עקב סיבות הקשורות בעבודה, אך טוען כי במקרה הנדון יש להכיר בנפילה כתאונת עבודה שכן עומדת לזכות התובע חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק וכי על פי הפסקה כאשר נפילה נעוצה במחלה פנימית, יש לערוך אבחנה האם הנפילה נעשתה על משטח רגיל, שאז יצא הנתבע ידי חובתו לסתור החזקה הקבועה בסעיף 83 סיפא או האם במהלך הנפילה נתקל התובע בכלי או בחפץ אחר המצויים במקום העבודה ונחבל עקב כך, שאז לא יצא הנתבע ידי חובתו (מז/141-01, מדינה גבריאל-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 393, 395). 12. התובע טוען כי במקרה הנדון התובע נפל מגובה על משטח חולי בו פזורים חלקי ברזלים ובלוקים שגרמו לחבלה בראשו ופריקת הכתפיים ולכן יש להכיר בנפילה ובחבלה כתאונת עבודה. 13. הנתבע חולק על גרסת התובע וטוען כי הלכה פסוקה היא, כי נפילה בשל גורם פנימי אשר הביא לאיבוד משקל מבלי שהעבודה תרמה תרומה כלשהי לנפילה - לא תוכר כתאונת עבודה. 14. עוד טען, כי לא הוכח שהתובע נחבל בראשו והדבר נאמר במפורש בחוות דעתו של המומחה. לא הוכח כי פריקת הכתפיים נגרמה עקב הנפילה על המשטח החולי או מסיבות שהיו קשורות בתנאי השטח והתובע לא טען עד לסיכומיו) כי הנפילה על אותם חפצים היוותה גורם לפריקת הכתפיים, אלא טען שהנפילה עצמה הייתה עקב גורם חיצוני למרות שטענה זו נדחתה בהחלטת בית הדין. המסגרת המשפטית: 15. סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 קובע: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין..." חזקת הסיבתיות על פי החוק קובעת כי כאשר אירעה נפילה בעבודה בשל סיבה לא ידועה, תעמוד לתובע החזקה כי הנפילה אירעה תוך כדי עבודתו. אולם אם הנתבע הצליח להוכיח כי מדובר בנפילה אדיופטית שאינה קשורה לעבודה, לא תעמוד לתובע חזקת הסיבתיות כאמור בסעיף 83". (ראה: דברי כב' השופט שמואל צור בעב"ל (ארצי) 144/06, ישראל גוזלנד נ' המוסד לביטוח לאומי (שם, עמ' 4-ניתן ביום 31.1.07). 16. התובע לא חלק על מסקנתו של המומחה, פרופ' א. רכס, בחוות דעתו כי סיבת הנפילה של התובע הייתה בגין גורם פנימי. 17. במספר בלתי מבוטל של פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה נקבע, כי נפילה או תאונה שנגרמה בשל סיבה פנימית (נפילה אדיופטית) ללא תרומה של גורם חיצוני, אינה בגדר תאונת עבודה (דב"ע לט/107-0, המוסד לביטוח לאומי - סוזן סמסון, פד"ע יא 141. 18. בעניין אחוואל נידון מקרה של עובד שנפל ונחבל בראשו מסיבה בלתי ידועה ולא ברורה כאשר כל השערותיו לגבי סיבה חיצונית לנפילה לא הוכחו. עניינו הופנה למומחה יועץ-רפואי על מנת שיחווה דעתו האם על יסוד המסמכים הרפואיים סביר יותר להניח, כי התובע קיבל מכה ונפל או שמא נפל מסיבה פנימית. המומחה סבר כי לאור התיעוד הרפואי כולל של החבלות בראש סביר יותר להניח, כי הנפילה היא תוצאתו של גורם חיצוני ולא של גורם פנימי. בית הדין האזורי דחה את התביעה שכן לא הוכח גורם חיצוני לנפילה. בית הדין הארצי קיבל את הערעור משני טעמים: הראשון, האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי והשני, במקרה של ספק יש להטות את הכף לטובת המבוטח. (ראה: עבל 317/97 אליעזר אחוואל - המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי) ראה גם: עבל 1291/01 צברי כהן - המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי)). 19. בעניינו אין חולק על מסקנת המומחה בחוות דעתו, כי הסיבה לנפילה הינה סיבה אדיופטית, התובע ער לפסיקה זו, אך טען כי בנסיבות המקרה הנוכחי גם גורם חיצוני גרם נזק לתובע, שכן נפל על משטח חולי בו היו פזורים חלקי ברזלים, בלוקים וכו', כפי שנקבע על ידי בית הדין בהחלטה. 20. טענה זו העלה התובע לראשונה בסיכום טענותיו לאחר קבלת חוות דעת המומחה. 21. לטעמנו כאשר נקבע כי נפילתו של התובע במקרה הנדון נגרמה בשל גורם פנימי ולא הוכחה תרומה של גורם או מכשלה חיצוניים אחרים הקשורים בעבודתו שגרם לנפילה כי אז גם אם באופן תאורטי התובע נחבל בגופו בעקבות הנפילה, אין לקבוע כי בתאונת עבודה מדובר, לאור הפסיקה שצוטטה לעיל. 22. קבלת טענת התובע בנסיבות אלה מאיינת את הבסיס המשפטי של הפסקה שצוטטה לעיל היינו כי פגיעה על מנת שתוכר כתאונת עבודה, צריכה הוכחה הן של הגורם לנפילה שגרם לפגיעה והן של הנזק. רק לאחר שהוכחה התאונה על שני יסודותיה ובית הדין שוכנעה כי הגורמים לתאונה היו גורמים חיצוניים הנראים לעין, רק אז תקום חזקת הסיבתיות בין הגורם לפגיעה. 23. במקרה דנן, התובע לא השכיל להוכיח את קיומו של הגורם החיצוני שגרם לנפילה הקשורה בעבודה ודי בכך כדי לדחות התביעה. 24. לפיכך, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 25. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ט (4 ביוני 2009) בהעדר הנ"ל. יהודית גלטנר-הופמן, שופטתסגנית נשיא נפילה