שברים בעצמות המסרק התובעת ילידת 9/48 עותרת בתובענתה לחייב את הנתבעת, רשות מקומית, לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כנטען בתאונת נפילה ברחובה של העיר בצהרי יום ה-21.6.05. תוך כדי הליכה דרכה על מכסה ביוב שנפתח ורגלה הימנית נכנסה בו, המכסה נסגר על רגלה. בנסיון לבלום נפילתה נפגעה גם בידה הימנית (סעיף 2 לתצהיר ע.ר. וסעיף 2 לתובענה). אין מחלוקת באחריות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה כפי וככל שהוכחו. המחלוקת היא בראשי הנזק ושיעורם (פרוטוקול 4 מיום 6.6.10). ממקום התאונה פונתה התובעת למיון בי"ח וולפסון בחולון. על פי תעודת חדר המיון, נחבלה התובעת בשורש כף יד ימין ובקרסול ימין, אובחנו בהם שברים, היא טופלה ושוחררה עם המלצות לשכיבה עם רגל ימין מורמת ליומיים, לאחריהם התחלת דריכה ובהתאם לכאב להשתמש בהליכון, נוגדי כאבים לפי הצורך, ביקורת אורתופדית בקופת חולים ובמקרה של החמרה בכאבים לשוב למיון. התובעת שבה למיון ביום 26.6.05 נבדקה, טופלה ושוחררה עם המלצות חופפות ונוספות. התובעת תמכה טענותיה ברפואה בחוות דעת מומחה בתחום האורתופדי (ד"ר לוינקופף). על פי חוות דעתו מיום 12.9.07 הוא בדק את התובעת ב - 6.9.07 ומסכם בחוות דעתו כי התובעת טופלה על ידי קיבוע שורש כף יד ימין בגבס למשך כששה שבועות, כף רגלה הימנית קובעה בסד גבס אשר הוסר כעבור חמישה ימים והומר בחבישה מרופדת, טופלה בפיזיותרפיה לשיקום כף היד וכף הרגל. התלוננה בפניו על כאב בשורש כף היד וכף הרגל הימניים. בבדיקתו את כף רגל ימין מצא כי קיימת עדות למטטרסלגיה ואצבעות פטיש של בוהן 1+2. בצילומי רגל של כף רגל ימין ראה כי מודגמים שברים של צוואר עצמות מסרק 2-4 ושבר ספיראלי בגוף עצם מסרק 5 כאשר שברים בעצמות המסרק 2-4 התחברו תוך זיוות וולרי של ראשי עצמות המסרק. לאור זאת העריך המומחה את נכותה בגין פגיעה בכף רגל ימין בשיעור 10% לפי סעיף 49(4), מותאם, לתקנות המל"ל. המומחה לא העריך נכות לפגיעה בשורש כף יד ימין. התובעת נבדקה על ידי מומחה בתחום האורתופדי מטעם הנתבעת (ד"ר אליהו טל). על פי חוות דעתו מיום 4.7.08 המומחה בדק את התובעת ומסכם בחוות דעתו כי היא התלוננה בפניו על קשיי תיפקוד ביד וקשיי הליכה ועמידה עקב בעיות בכף רגלה הימנית. בבדיקתו לא מצא הגבלה/הפרעה בידה ולהערכתו לא נותרה בה נכות. בבדיקת כף הרגל הימנית מצא נפיחות, רגישות וכאב בעיקר באזור ראש מסרק 4 הגורמים למטטרסלגיה (כאבים בכרית קדמית של כף הרגל). מסקירתו את עברה הרפואי של התובעת מצא המומחה כי היא סבלה בעבר מבעיות בכפות רגליה, דו צדדית, שתוארו ברישומים כדפורמציה של קשתות האורך של כף הרגל, פס קלקנאו ולגוס ורגישות מתחת לראשי המטטרסוס והשטחת הקשת האורכית הקדמית, שהצריכו התקנת מדרסים. המומחה הסכים עם הערכת מומחה התובעת לכך ששברי המסרקים גורמים לתובעת כאבים מטטרסלגיים בקדמת כף הרגל אך נוכח עברה הרפואי הנוגע לכפות הרגליים מדובר בהחמרה של הכאבים ולפיכך, אף שהוא הסכים לנכות בת 10% לפי סעיף 49(4) לתקנות כנכות כוללת, מצא לשייך מחצית משיעורה למצב קודם. התובעת מסכימה בעדותה כי מבחינה אורתופדית מדובר בהחמרת מצב ולא גרימה (עדותה פרוטוקול 2). הצדדים הגיעו איפוא להסכמה דיונית לפיה חוות הדעת יוגשו ללא העדת המומחים, שיעור הנכות יהיה מיצוע של שיעורי הנכות שהוערכו על ידי מומחיהם, דהיינו 7.5%. כעולה מהסכמת הצדדים ומעיון בחוות הדעת של המומחים מצאתי כי שניהם מסכימים להעדר נכות בידה של התובעת ולקיומה של נכות בכף רגלה הימנית בקשר סיבתי לתאונה. בעוד מומחה התובעת אינו מתייחס לעברה הרפואי העולה מן המסמכים הרפואיים שהוצגו גם בבית המשפט (כמובא בתיק מוצגי הנתבעת) ומעדותה, עושה זאת מומחה הנתבעת. התובעת לא הגישה חוות דעת משלימה כמענה לחוות דעת מומחה הנתבעת לענין זה. היא הסכימה למעשה להפחתה של שיעור הנכות אשר הוערך על ידי המומחה מטעמה (גם אם היה זה כהסכם דיוני). החומר הרפואי, עדותה ודבריה במל"ל ביחס לעברה תומך בעמדת הנתבעת והתייחסות המומחה מטעמה. לפיכך מצאתי לקבוע כי לתובעת נכות בכף רגלה הימנית בגין העבר, נכות שגרמה לכאבים תואמים וחופפים בעיקרם את כאביה גם בגין פגיעתה הקשור סיבתית לתאונה נשוא התובענה. לתובעת לא נגרמה נכות בשורש כף ידה הימנית בקשר סיבתי לתאונה. נכותה הרפואית בקשר סיבתי לתאונה הינה איפוא קשורה לכף רגלה הימנית בשיעור 7.5% ובהתאם לסעיף 49(4) לתקנות המל"ל. ("כף רגל" - "Metatarsalgia טראומטית אחרי דפורמציה של הקשת הרוחבית") התובעת ילידת ספטמבר 48, בת 57 לעת התאונה וכבת 62 היום. עובר לתאונה ולעת קרותה, התובעת נשואה, עקרת בית וחיה בביתה עם בעלה אשר חדל לעבוד מחמת מחלה לפני כארבע שנים (פרוטוקול 3). התובעת חדלה לעבוד מחוץ לבית כמטפלת בילדים עוד לפני 1996 וזאת בשל בעיותיה הרפואיות או בעיקר בגללן (פרוטוקול 1 ו-2). מקצת עברה בתחום האורתופדי מובא בחוות דעת מומחה הנתבעת דלעיל ופרטים נוספים - עבר והווה - עלו מעדותה בחקירה הנגדית ובמסגרת המוצגים שבתיק מוצגי הנתבעת. עברה כולל, בין היתר, מחלת סרטן וסכרת בגינן הוכרה כנכה בשיעור 100% (פרוטוקול 1 ומסמכי מל"ל - נכות רפואית משוקללת של 83% כמפורט על ידי הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.1.02), אוסטיאופורוזיס, כאבי גפיים תחתונות, כאבים בכתף זרוע ימין, בעיות בבלוטת התריס, הגבלה בע"ש מותני, יתר לחץ דם ועוד. התובעת טוענת בעדותה כי חרף בעיותיה הרפואיות עובר לאירוע התאונה תפקדה ללא דופי כמעט בהליכתה, בתנועותיה, בביצוע פעולות יומיום, בביצוע מטלות משק הבית, השתתפות בחוגי התעמלות ואילו לאחריה וכתוצאתה היא מוגבלת בכל אלה בצורה משמעותית ואינה יכולה לשוב לשגרת חייה כמקודם. גירסה זו של התובעת אינה מתיישבת עם החומר הרפואי הנוגע לעברה, ועם דבריה ותלונותיה המובאים בהם. אין בכך לגרוע מהעובדה שתוצאות התאונה החמירו במידת מה את מצבה בתחום האורטופדי, ברם אין לומר ולקבוע כי השפעת פגיעותיה בתאונה על כושרה הכללי, שווה בדיוק לשיעור הנכות הרפואית שנקבע בקשר סיבתי לתאונה, ובוודאי לא גבוה ממנה. מהחומר הרפואי ומסמכי המל"ל שהוגשו על ידי הנתבעת הכוללים את תביעותיה ותלונותיה בקשר עם עברה הרפואי ותחלואיה, מעלים תלונות על כאבי רגליים, כאבים בגפים תחתונות, כאבים והגבלה בכתף וזרוע ימין (2001), קושי "בתפקוד כללי של הבית ועוד" (96-97), כאבים בכפות רגליים (2000, 2003, 2004), כאבי גב תחתון ומגבלות תנועה (99-2000), כאבים ונפיחות ובצקות בקרסוליים בגין רגל שטוחה (2001, 2003), טיפולי פיזיותרפיה (2003 ועוד). בהתאם למצבה הרפואי בעבר נזקקה התובעת לעזרת זולת בגין תחלואיה, בין אם מבעלה ובין מצד ג', גם לפני האירוע נשוא התובענה (עדותה פרוטוקול 3 ומסמכי מל"ל מ-96) ולאור החמרת מצבה בגין התאונה ומחלת בעלה, הצורך בעזרת זולת למשק הבית גבר (עדותה פרוטוקול 3 שורות 15-24). התובעת העידה עוזרת בית אותה העסיקה מיולי 2007 עד אוקטובר 2009, נמנעה מלהביא ראיה לעזרה חיצונית קודם לכן, לטענתה מחמת תחלופה תכופה ובהעדר מסמכים לתשלום שכרה או למל"ל (פרוטוקול 3). כן נמנעה התובעת מלהעיד את בעלה, בין לעזרה מוגברת ממנו ובין להיזקקות מחמת מצבה לעזרת צד ג' חיצונית. כן נמנעה מלהעידו בקשר להסעותיה לטיפול רפואי על ידו כנטען, זאת אף שלדבריה הסיעה לבית המשפט והמתין בסמוך (עדותה פרוטוקול 3). הימנעות זו נזקפת לחובת התובעת ולזכות הנתבעת (ראה ע"א 2113/90 רמי אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ, ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני וכן קדמי על הראיות חלק רביעי מהדורת תש"ע, עמ' 1889). עוד יצוין כי התובעת מציינת בעדותה וב"כ בסיכומיו כי ניתוח מתקן ישפר את מצבה אך בגין סיכון הנלווה אליו לדבריה ולפי ייעוץ שניתן לה, היא נמנעת מכך (עדותה פרוטוקול 3, סיכומי בא כוחה פרוטוקול 6) ברם לא הובאו ראיות לענין זה מצד כלשהו. התובעת עותרת איפוא לפצותה בגין נזקיה כעולה מסיכומי בא כוחה כדלקמן: עזרת זולת (עוזרת בית) לפי שעתיים שלוש מינימום ליום והוא מפנה לתחשיב נזק שהוגש על ידו לצורכי פשרה באוגוסט 2008 (בסיכומיו הוא מציין 60,000 ₪ לעזרת צד ג'), הוצאות ניידות/נסיעה לעבר ולעתיד. הנתבעת מציעה לפצות את התובעת בגין הנזק הלא ממוני, נזק מיוחד לפי הוכחה כדבעי, נזק כללי מותאם לנכות רפואית שאינה תפקודית, ושלילת ראש נזק של עזרת הזולת. הכלל הוא שטענה אשר נטענה בכתבי טענות ולא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - רואים אותה כטענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה (ע"א 172/89 סלע חב' לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ; ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל; זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 512; גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית עמ' 251) כך גם לגבי טיעון על דרך הפניה, (הנשיא שמגר בע"א 172/89) ובפרט כאשר ההפניה היא לתחשיבים שנועדו לפשרה אשר אינם חלק מחומר הראיות מטבע הדברים וכך גם ביחס לזניחת "ראש נזק" (ע"א 447/92 ות.א. 5661-08-08 בימ"ש מחוזי פתח תקוה). מכאן שנדרשים אנו להתייחס לראשי הנזק הבאים: נזק לא ממוני; עזרת הזולת עבר ועתיד; הוצאות ניידות/נסיעה לעבר ולעתיד. כלל נוסף אותו יש להזכיר הוא שתובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד (ונזקי עבר הם נזק מיוחד) חייב להוכיח את הנזק, היקפו ושיעורו (ע"א 525/74 אסבסטוס נ' פזגז). באותם מקרים בהם לאור טיב ואופי הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן ואם לאו, לא ייפסק לו פיצוי (ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע). עוד כלל ידוע הוא כי כאשר בן משפחה נקלע למצוקה, יש לצפות מבן הזוג ו/או מבני משפחתו הקרובים, לעזור לו ככל יכולתם וכשעזרה זו אינה חריגה - מבחינת היקף ומהות, ואותם צריך להוכיח - כי אז אין לתרגם זאת לערכים כספיים (ע"א 103/82 גדיר נ' מד"י; דוד קציר בספרו פיצויים בשל נזק גוף עמ' 416). ומכאן לראשי הנזק: נזק לא ממוני - התובעת ילידת ספטמבר 48 בת 57 לעת התאונה, נכותה בקשר סיבתי לתאונה הינה 7.5% בתחום האורטופדי ובגין התאונה לא אושפזה. לאחר שבחנתי את חומר הראיות, חוות דעת מומחי הצדדים ובין היתר מהות הפגיעות, מיהות התובעת, עברה הרפואי ותרומת פגיעותיה באירוע התאונה למצבה הרפואי הכולל, מצאתי לפסוק לתובעת בראש נזק זה סך 21,000 ₪ נכון להיום. עזרת הזולת - התובעת העסיקה עזרה בשכר עובר לתאונה ולאחריה אם כי לא באותה תכיפות. היא התקשתה בעבודות משק הבית גם עובר לאירוע מחמת מצבה הרפואי דאז ואף עזבה את מקום עבודתה בקשר עם מצבה הרפואי. גם עובר לאירוע ובשל מצבה דאז בעלה "היה מנקה" והם לא נזקקו לעזרה חיצונית במשק הבית כי כדבריה "הוא היה עושה" (פרוטוקול 3). התובעת מספרת כי גם לאחר התאונה היה זה בעלה שעשה את עבודות הבית (פרוטוקול 3) וכאשר חלה היתה היא "עושה" את עבודות הבית. על כל פנים מעדותה עולה כי הם סייעו ותמכו זה בזה גם בעבודות הבית, לעת מחלת האחר. ברור, שהאירוע נשוא התובענה החמיר במידת מה את מצבה מבחינה אורתופדית באופן שהצדיק עזרה מוגברת, בין של בן משפחה או חיצונית, נוכח מהות הפגיעה ומיקומה, וודאי כך בסמוך לאחר קרותה. התובעת לא הביאה ראיה כדבעי לשיעור והיקף העזרה לה נזקקה בסמוך לאחר האירוע, בין על ידי בעלה ובין כעזרה חיצונית והראיה שהובאה בעדות העוזרת מתייחסת לתקופה של כשנתיים אחר כך כאשר שני בני הזוג היו במצב רפואי לא שפיר. אמנם התובעת טענה כי היא פנתה למל"ל לקבל עזרה ונדחתה מחמת גילה כנראה, ברם לא הובאה לכך ראיה (פרוטוקול 3). משהוכח "צורך" בסמוך לאחר קרות האירוע, כעולה מחוות דעת המומחים ומהחומר הרפואי, ניתן לפצותה על דרך אומדנא לאותה עת כצורך בעזרה מוגברת ובעזרה מוגברת אם כי פחות, אחר כך ולעתיד. זאת תוך התחשבות בכך שמחמת שלל מחלותיה וגילה היתה ממילא נזקקת לעזרה מוגברת גם אילמלא האירוע. נראה לי איפוא כי סכום בסך 9,000 ₪ נכון להיום, לעבר ולעתיד, יהווה פיצוי הולם וראוי. הוצאות ניידות/נסיעה עבר ועתיד - לא הוצגו קבלות וראיות לנסיעות וליעדן. לא ברור אם התובעת מתכוונת להוצאות נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים או בכלל כצורך בנסיעות מוגברות בקשר סיבתי לפגיעתה. כעולה מחוות דעת המומחים, מהחומר הרפואי וממסמכי המל"ל שהוגשו, התובעת סבלה ממגבלות ברגליה גם עובר לאירוע התאונה בנוסף לכאבים ומגבלות באברי גוף נוספים. בעדותה מוסרת התובעת כי "רק בעלי" מסיעה לטיפולים רפואיים (פרוטוקול 3) ועוד היא מוסרת כי כל הקבלות שהיו לה נמסרו לבא כוחה וכן כי לפעמים לקחה מוניות וחלק מהקבלות לא לקחה. לא מצאתי במצורף לתצהירה כל קבלה שהיא. עם זאת אין להתעלם מהחמרה במצבה האורתופדי, ברגלה הימנית, בקשר סיבתי עם התאונה, החמרה שהותירה נכות צמיתה. נוכח מהותה של הנכות ומיקום הפגיעה סביר כי היתה זקוקה לנסיעות מוגברות, בין אם ע"י בעלה ובין אם בתחבורה ציבורית ומוניות. בנסיבות אלה ראיתי לפצות את התובעת על דרך האומדן, לעבר ולעתיד, בראש נזק זה, בסך 3,000 ₪ נכון להיום. הוצאות משפט - מעיון בחוות דעת מומחי הצדדים וכעולה מההסכמה הדיונית שביניהם, מצאתי כי חוות דעת מומחה הנתבעת עדיפה בהיותה מתייחסת לעבר רפואי, שהוכח כמהותי בחומר הראיות ולתוצאות ההליך. בנסיבות אלה מצאתי להורות כי כל צד ישא בהוצאות המומחה מטעמו. לפיכך תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בהליך תוך התייחסות לאגרה ולעדים שהובאו מטעם התביעה ואת שנדרש ממנה להוצאה סבירה בפרמטרים המנחים בתקנות 512, 513 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 וזאת בסכום כולל של 2,000 ₪ נכון להיום. בנוסף תישא הנתבעת בשכר טירחת עו"ד בשיעור 20% מסך הנזק ובתוספת מע"מ כחוק. כל הסכומים ישולמו על ידי הנתבעת לתובעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין וככל שלא ישולמו יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד פרעון מלא בפועל. שבר