תביעה בגין נזקי הצפה, שנגרמו בלילה שבין 3.11.06 ל - 4.11.06, לרכוש שבבעלות התובע, שאוחסן במכולה ובחלל שבין שתי מכולות שנתחם באמצעות דלת (להלן: "המחסן"), בחניון הממוקם ברחוב ארלוזרוב 17 בתל אביב (להלן: "החניון"). להלן העובדות הצריכות לענייננו: צינור אסבסט תת קרקעי ראשי (להלן: "הצינור"), שבבעלות ובאחזקת הנתבעת, שהיה ממוקם מתחת למדרכה, בסמוך לחניון, בצידו השני של הכביש, אל מול בית מס' 22 ברח' ארלוזרוב, נסדק והתפוצץ. מים שפרצו מהצינור הובילו להצפת החניון ולהרטבת סחורה שבבעלות התובע, שהייתה מצויה בארגזי קרטון במכולה ובמחסן שבתוך החניון. צד ג' הוא הבעלים והמחזיק בחניון, שהשכיר לתובע את המקומות בהם היה מצוי הרכוש שניזוק. ביום 4.11.06 נתקבלה הודעה אצל הנתבעת על תקלה בצינור. התברר שהצינור נסדק והתפוצץ. עובדי הנתבעת (יואב עובדיה ומרדכי בן שמעון) הגיעו למקום וסגרו את ברז המים הראשי. המים שפרצו מהצינור זרמו אל החניון, שהוצף במים. הנתבעת, שלחה רכב מסוג ביובית, לשם שאיבת מים מהחניון. הצינור תוקן על ידי הנתבעת. מספר חודשים לפני האירוע, בתאריך 13.8.05, במקום סמוך לחניון, התפוצץ צינור שבבעלות ובאחזקת הנתבעת, כתוצאה הוצף החניון ונגרם נזק לרכוש של התובע שהיה בחניון (להלן: "אירוע ההצפה הקודם"). הנתבעת פיצתה את התובע בגין נזקיו באירוע ההצפה הקודם. להלן עיקר טענות הצדדים: טענות התובע: 1. לטענת התובע, התפוצצות צינור הביוב שגרמה להצפה ולנזק לרכוש התובע נובעת מהתרשלות של הנתבעת, החבה בחובת זהירות כלפי התובע - כאחראית לתקינות מערכת הניקוז בעיר, והתאמת צינורות הביוב והמים בתחומי העיר - התרשלות המתבטאת בתחזוקה לקויה של קו הביוב במקום. לטענתו, היה על הנתבעת לצפות התרחשות של נזקי הצפה כתוצאה מתחזוקה לקויה של הצנרת במקום האירוע, ולפיכך טוען שהנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובע עקב הצפת רכושו. לטענת התובע, הוכחה התרשלות מצד הנתבעת, המתבטאת בהעדר תחזוקה נאותה של הצנרת במקום , וזאת לאור העובדות הבאות: א. הנתבעת לא סיפקה מידע באשר לפעולות התחזוקה שבוצעו לאורך השנים בצינור, משלא הומצאה כל ראיה ביחס לכך, ומשעדי הנתבעת, שהינם עובדיה, לא ידעו לומר אלו פעולות תחזוקה בוצעו בצנרת במהלך השנים וזאת שעה שעסקינן בצינור שהוטמן בקרקע בשנות החמישים. ב. אירוע התפוצצות צינור באותו קו צנרת, בתאריך 13.8.05, במקום סמוך, שגרם להצפה ולנזק לרכוש התובע בחניון, מהווה ראיה להעדר תחזוקה נאותה של קו הצנרת באזור בו התפוצץ הצינור, ולכך שהנתבעת לא פעלה כנדרש לאחר אירוע ההצפה הקודם, לשם מניעת אירוע דומה בעתיד. ג. עצם הגעת הביובית לחניון לאחר האירוע ושאיבת המים מהחניון, ללא תמורה, מלמדת על התרשלות מצד הנתבעת שהביאה לנזק. 2. עוד טוען התובע, לאחריות מצד הנתבעת לנזקי ההצפה, מכוח הפרת חובה חקוקה, משהנתבעת הפרה חובתה לדאוג לתקינות הצנרת במקום האירוע וזאת בהתאם לאמור בסעיפים 235 (2), 237 ו - 238 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"). 3. כן טוען התובע, שבנסיבות העניין, לאור אירוע ההצפה הקודם, וכן מכוח סעיפים 38 (חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים) ו - 41 (חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), הנטל על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, התרשלות המתבטאת בהעדר תחזוקה נאותה של הצינור. 4. עוד טוען התובע, כי לא הייתה רשלנות תורמת מצד התובע שהביאה לקרות הנזק, משלא היה על התובע לצפות הצפה של החניון בכמויות אדירות של מים, עקב התפוצצות צינור, באופן שמפלס המים יעבור את גובה משטחי העץ עליהם הונחה הסחורה ו/או את גובה סף המכולה ( 30 ס"מ גובה). ומוסיף התובע, שבחניון לא ארעה מעולם הצפה שמקורה במי גשמים, משקולטני החניון ערוכים למניעת הצפה מסוג זה, להבדיל מהצפה שמקורה בהתפוצצות צינור ראשי של הנתבעת. 5. לטענת התובע, כתוצאה מההצפה נרטבה סחורה שבבעלותו, במי שופכין ונגרם נזק לסחורה בסך של 23,833 ₪ בתוספת מע"מ , בהתאם להערכת השמאי מטעמו, מר אהוד רוס. לטענת התובע, לאור האמור בחוות דעת השמאי רוס, שגם העיד ביחס לאמור בחוות דעתו, ובהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת - שבחרה שלא לגלות את חוות הדעת השמאית שנערכה עבורה בגין האירוע, הימנעות הפועלת לרעת הנתבעת - הרי שהוכח שיעורו של הנזק שנגרם לתובע עקב ההצפה. ומוסיף התובע, שהערכת שמאי הנתבעת באשר לנזק שנגרם לסחורה הייתה זהה להערכת שמאי התובע. כן טוען התובע, לקיומו של נזק נוסף לסחורה, בסך של 1,200 ₪ (נזק למתקן מים), נזק שלא נכלל בהערכת השמאי רוס. טענות הנתבעת: 1. לטענת הנתבעת, משלא הועלו במסגרת כתב התביעה, טענות בדבר הפרת חובות חקוקות מצד הנתבעת תוך הפנייה לסעיפי חוק ספציפיים, טענה בדבר התרשלות מצד הנתבעת המתבטאת בהעדר תחזוקה שוטפת של הצינור, וטענות בדבר העברת נטל הראיה לעניין שאלת ההתרשלות (טענות לתחולת סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין), אלא במסגרת סיכומי התובע בלבד, אין להידרש לטענות אלו משעסקינן בהרחבת חזית אסורה. 2 . כן טוענת הנתבעת, כי בנסיבות העניין, אין לנתבעת חובת זהירות כלפי התובע וזאת מהטעם שהתפוצצות צינור המים התת קרקעי נובעת מפגם נסתר, לא גלוי, קרי עסקינן באירוע נזק שלא היה על הנתבעת לצפותו, ועל כן יש לדחות את טענות התובע לאחריות מצד הנתבעת מכוח עוולת הרשלנות. 3. עוד טוענת הנתבעת, שהנטל על התובע להוכיח התרשלות מצד הנתבעת שגרמה לנזק. התובע לא הוכיח התרשלות מצד הנתבעת, וזאת מהנימוקים הבאים: א. עסקינן באירוע חד פעמי, להבדיל מהצפות חוזרות ונשנות, שלא ניתן היה לצפותו. ב. פיצוץ צינור המים ארע עקב פגם סמוי - פיצוץ עקב סדק. ג. האירוע טופל מיידית על ידי צוות כונן חירום של הנתבעת. ד. אירוע ההצפה הקודם מקורו בתקלה בנקודת החיבור של שתי צינורות ולא בהסתדקות צינור, כפי שארע במקרה דנן, קרי אין עסקינן בתקלה דומה חוזרת בצנרת שבמקום. ה. עובדי הנתבעת העידו כי שליחת ביובית לשם שאיבת המים מהחניון ניתנה כשירות מטעם הנתבעת, קרי אין בה כדי להעיד על אחריות הנתבעת להצפה ולנזק. ומוסיפה הנתבעת, שהטלת אחריות בגין פיצוץ חד פעמי של צינור הנובע מפגם נסתר, תוביל כל מחזיק מקרקעין להוצאות ניכרות ובלתי סבירות על מנת למנוע נזקים לצד ג', וזאת בניגוד לאינטרס הציבורי. 4. עוד טוענת הנתבעת, שהחניון הוצף עקב סתימה בקולטנים שבחניון, סתימה הקודמת לאירוע, הנובעת מהתרשלות של צד ג' בתחזוקה של הקולטנים, זאת הוכח לאור העובדות הבאות: א. עובד הנתבעת, מר עובדיה העיד כי הקולטנים היו סתומים ומרגע שפתח עובד הביובית, באמצעות עץ ארוך, את הסתימה בקולטנים שבחניון, מפלס המים בחניון החל לרדת. ב. מר שרמן, עובד צד ג', העיד כי לאחר עזיבת הביובית את שטח החניון החל מפלס המים לרדת. ג. צד ג' לא דאג לנקות פסולת בחניון, מה שהביא להרטבת סחורת התובע במים עכורים. ד. המקום היחיד בו עמדו מים לאחר התפוצצות הצינור הינו החניון. ה. צד ג' לא הביא כל ראיה באשר לפעולות תחזוקה שביצע בקולטנים מדי שנה, כטענת מר שרמן. ו. טענת צד ג', כי הקולטנים לא עמדו בהיקף המים שזרמו מהצינור, נטענה בעלמא. ז. צד ג' פעל ללא רישיון עסק. לטענת הנתבעת, לולא הסתימה בקולטנים שבחניון, לא הייתה נגרמת הצפה בחניון משהמים היו נקלטים באמצעות הקולטנים ומשכך יש לקבל את התביעה על פי הודעת צד ג' ולחייב את צד ג' לשאת בנזקים שנגרמו לתובע באירוע ההצפה. 5. כן טוענת הנתבעת, שבנסיבות העניין, יש להטיל אשם תורם על התובע. לטענתה, על אף מקרה ההצפה הקודם, ושעה שלסחורה באחת המכולות, שעמדה על משטח מוגבה, לא נגרם נזק , הסחורה שבשאר המכולות לא הושמה על גבי משטחים, ולא הונח דבר מתחת למכולות אלו על מנת להגביה את גובה הקרקע של המכולות, וזאת שעה שהיה בביצוע פעולות אלו כדי למנוע הנזק. ומוסיפה הנתבעת, שהתובע אחסן סחורותיו בחניון המיועד לכלי רכב, הפועל ללא רישיון עסק וחשוף למפגעים שונים ושהתובע העיד כי ידע על סיכון של הצפה וגרימת נזק לסחורה עקב מקרה ההצפה הקודם. 6. עוד טוענת הנתבעת, כי מפאת התרשלות התובע, שהיה צריך לצפות את מקרה ההצפה ולפעול למניעת נזק לרכושו עקב הצפה, נותק הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות הנטענת מצד הנתבעת לבין הנזק. 7. כן טוענת הנתבעת, שהתובע לא עמד בנטל להוכיח מהו גובה הנזק שנגרם לו באירוע, וזאת מהנימוקים הבאים: א. הוכח באמצעות עדות עובדי הנתבעת, שעסקינן בהתפוצצות של צינור מים להבדיל מצינור ביוב, וזאת שעה שעיקר הנזק הנטען עניינו בנזקים שנגרמו עקב הרטבות סחורה במי ביוב. ב. לא הוגשה חוות דעת שמאית כנדרש בדין לשם הוכחת גובה הנזק, אלא מכתב מטעם מר רוס (ת/2), בו לא מפורטים פרטי ניסיונו והשכלתו, מכאן שלא הוכחה מומחיותו של מר רוס בהערכת נזקים, ועל כן אין במכתבו של מר רוס בכדי להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לתובע בהצפה. ומוסיפה הנתבעת, שמר רוס גם העיד כי בדק מדגמית רק 15% מהפריטים שנטען שניזוקו, כך שלא היו בידיו הנתונים לשם הערכת הנזק. ג. התובע לא הציג תמונות של המחסן/חלל בו נטען שניזוקה סחורה, וכן של הסחורה שניזוקה, לא פירט בתצהירו או בעדותו את סוגי הפריטים וכמויות הפריטים שניזוקו באירוע ועלותם, ולא צורפו חשבוניות מס או קבלות או רשימות מלאי של הסחורה שאוחסנה בחניון. ד. אין לקבל את עדות התובע באשר לגובה הנזק, לאור גרסאות שונות שנתן בעדותו באשר למספר המכולות בחניון, בהן אוחסנה סחורה. ה. באשר לנזק הנטען למתקני טיהור מים: התובע לא הביא לעדות את הטכנאי לו שילם בעבור תיקון המתקנים. ו. באשר לנזק בדמות עלות ניקוי וחיטוי שתי מכולות: לא הובאה כל ראיה כי בוצע חיטוי בפועל. ז. באשר לנזק למתקן טיהור מים שנשרף (ת/3): לא צורפה כל ראיה שיש בה להעיד על קשר בין אירוע ההצפה לנזק שנגרם למתקן המים. טענות צד ג': 1. לטענת צד ג', הוא לא התרשל בתחזוקת הקולטנים בחניון. לטענתו, הקולטנים בחניון אינם בנויים להתמודד עם הצפת מים אדירה ובלתי צפויה הנובעת מהתפוצצות צינור ראשי בסמוך לכניסה לחניון, הצפה שגם הביאה לסתימת הקולטנים בחניון , עקב לכלוך מהרחוב שסחפה עימה כמות המים האדירה אל תוך החניון, ועקב טיב המים (מי ביוב). לטענת צד ג', אירוע ההצפה התרחש עקב התרשלות מצד הנתבעת בתחזוקת הצינור שהתפוצץ והציף את הרחוב והחניון, ובתחזוקת הקולטנים שברחוב בו ארעה ההצפה, שלא קלטו את המים שזרמו מהצינור ולא מנעו הצפתו של החניון. 2. עוד טוען צד ג', שמכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין, וכשולחת הודעת צד ג', הנטל על הנתבעת להוכיח העדר התרשלות מצידה בתחזוקת הצינור, והתרשלות מטעם צד ג' בתחזוקת קולטנים החניון. לטענת צד ג', הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח העדר התרשלות מצידה בתחזוקת הצינור וקיומה של התרשלות מטעם צד ג' בתחזוקת הקולטנים שבחניון, ואולם הוכח כי הנתבעת התרשלה בדאגה לתקינות הקולטנים שברחוב, וזאת מהנימוקים הבאים: א. קולטני הנתבעת ברחוב לא קלטו את המים שפרצו מהצינור, על אף השיפועים ברחוב שהוליכו את המים שפרצו מהצינור לכיוון הקולטנים שברחוב, וזאת כראיה להעדר תקינותם. ב. לא הובאו כל ראיות לתקינות הקולטנים שברחוב ולביצוע פעולות תחזוקה בקולטנים שברחוב, עובר לאירוע. ג. הוצפה חנות הממוקמת על הרחוב כתוצאה מפיצוץ הצינור, וזאת כראיה לקיומה של מערכת קולטנים לקויה ברחוב. ד. מקור ההצפה הוא בצינור, שהינו חלק מצנרת ישנה ולקויה, שהנתבעת אמונה על תקינותו ותחזוקתו, צנרת שהוחלפה לאחר אירוע ההצפה. ה. ארע אירוע הצפה קודם מספר חודשים לפני אירוע ההצפה וזאת כראיה להעדר תקינות הצנרת ברחוב, אך הנתבעת לא עשתה דבר לאחר אירוע ההצפה הקודם ובכלל, לשם מניעת הצפה נוספת שמקורה בצנרת הישנה והלקויה. ו. הימנעות הנתבעת מהמצאת ראיות באשר לסיבת קרות אירוע ההצפה הקודם פועלת לרעת הנתבעת ומעידה על התרשלות מצד הנתבעת בתחזוקת הצנרת והקולטנים שברחוב. ז. הוכח קיומה של תחזוקה נאותה לקולטנים שבחניון באמצעות עדותו של עובד צד ג', מר נח שרמן ובאמצעות המסמכים שהוגשו המעידים על ביצוע פעולות תחזוקה בקולטנים שבחניון. ח. עדותם של עובדי הנתבעת, על פיה מרגע שפונתה פסולת שהצטברה על הקולטנים, נוקזו כל המים מהחניון, מלמדת על תקינות הקולטנים שבחניון עובר לאירוע. לטענת צד ג', מכיוון שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח העדר התרשלות מצידה בתחזוקת הצינור, הוכח קיומה של התרשלות מצד הנתבעת בתחזוקת קולטני הרחוב, ולא הוכחה התרשלות מטעם צד ג' בתחזוקת הקולטנים שבחניון, יש לדחות את התביעה כנגד צד ג' ולחייב את הנתבעת לשאת במלוא הנזקים שנגרמו לתובע עקב אירוע ההצפה. 3. כן טוען צד ג', לקיומה של רשלנות תורמת מצד התובע שהביאה לקרות ההצפה, תוך הצטרפות לנימוקי הנתבעת בעניין זה, כמפורט לעיל. 4. עוד טוען צד ג', ביחס לשאלת גובה הנזק, שאין לפסוק לתובע פיצוי בגין נזקים שלא הוכחו, תוך חזרה על טענות הנתבעת, המפורטות לעיל, באשר לנזקים הנטענים. דיון: קיומה של רשלנות מצד הנתבעת: ראשית אתייחס לטענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית: טען התובע, כבר במסגרת כתב התביעה, שהתרשלות הנתבעת היא שגרמה להתפוצצות הצינור וכתוצאה מכך, להצפת החניון ולנזק שנגרם לרכושו שהיה מצוי בחניון - על כן מצאתי לדחות את טענת הנתבעת, שהעלאת הטענה בדבר התרשלות מצד הנתבעת בתחזוקת הצינור, מהווה הרחבת חזית אסורה. באשר לעוולת הרשלנות: עוולה זו מוסדרת בפקודת הנזיקין, בסעיפים 35 ו 36. העוולה מתבססת על ארבעה יסודות מצטברים : חובת זהירות, הפרת החובה ( התרשלות ) , קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113, עמ' 122). בענייננו המחלוקת היא בכל המרכיבים: קיומה של חובת זהירות, התרשלות, הוכחת הנזק וקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. אדון בשאלות אלו כסדרן. קיומה של חובת זהירות: הנתבעת, כרשות המוניציפאלית האחראית על צנרת המים והביוב בעיר, חבה בחובת זהירות כלפי כל בעל רכוש שרכושו עשוי להינזק כתוצאה מליקויים בצנרת המים ו/או הביוב העירונית. מכוח חובת זהירות זו על הנתבעת לבצע הפעולות הנדרשות לשם שמירה על תקינות צנרת המים ו/או הביוב, לשם מניעת מקרי הצפה ונזק לרכוש. קיומה של התרשלות: התובע טען , לראשונה, במסגרת סיכומיו, שמכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הנטל אל הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת הצנרת. הנתבעת טענה, שהעלאת טענה לתחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין, לראשונה בסיכומי התובע, הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, ועל כן אין לבחון את תחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין ביחס לשאלת התרשלות הנתבעת. מצאתי כי טענת התובע לתחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין, אינה בבחינת הרחבת חזית, וזאת משני טעמים: ראשית, ציון קיומה של הוראת חוק העוסקת בדיני ראיות, וטענה לתחולתה בנסיבות העניין, אינה בבחינת הרחבת חזית המריבה בין הצדדים, ועל כן אינה בגדר הרחבת חזית אסורה. שנית, כבר נפסק שיש לאפשר העלאת טענות משפטיות חדשות, אף בשלב הערעור, קל וחומר בשלב הסיכומים בערכאה הראשונה, כאשר הטענה נובעת מן הנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט ובפני הצד שכנגד (ע"א 271/75 פרחה שושן נ' דוד שושן ואח' פ"ד ל (1) 473 דברי הנשיא לשעבר שמגר, ראה גם ע"א 742/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח (1) 22, עמ' 36 פסקה 15 לפסק הדין). משעסקינן בטענה משפטית, שאין בה כדי לפגוע בזכויות הנתבעת כמתדיין בבית המשפט, משניתנה לנתבעת ההזדמנות להשיב לטענה זו במסגרת סיכומיה, ומשלא נטען לקיומו של נזק לנתבעת הנובע מעצם העלאת הטענה לאחר שמיעת הראיות, הרי שאין סיבה שלא לאפשר העלאת הטענה. סעיף 38 לפקודת הנזיקין, שכותרתו: "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים", קובע: " בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." (הדגשה שלי - ד.א.ג). משהנתבעת היא הבעלים, הממונה ותופשת הנכס, הוא הצינור שהתפוצץ, ממנו נמלטו מים רבים שהביאו להצפת החניון, הרי שנטל ההוכחה עובר לנתבעת, ועליה להוכיח כי לא התרשלותה בתחזוקת הצנרת היא שגרמה להתפוצצות הצינור. על אף שהנטל על הנתבעת להוכיח העדר התרשלות מצידה בתחזוקת הצנרת ברחוב בו ארעה ההצפה, הנתבעת לא סיפקה כל ראיה באשר לפעולות שבוצעו על ידה במהלך השנים לשם שמירה על תקינות הצנרת במקום, וזאת שעה שעסקינן בצינור אסבסט שהוטמן בקרקע בשנות החמישים (עמ' 34 לפרוט' ש' 15-16). יתרה מכך, הנתבעת בסיכומיה גם אינה טוענת כלל שביצעה פעולות תחזוקה או בדיקה של הצנרת במקום קרות האירוע, מאז הטמנת הצנרת בקרקע, קרי משנות החמישים, גם לא לאחר אירוע ההצפה הקודם, שארע חודשים ספורים לפני התפוצצות הצינור, אירוע שגרם לנזקים לרכוש התובע בחניון, כאשר התובע פוצה על ידי הנתבעת בגין נזקיו. הנתבעת גם לא מסרה כל מידע באשר לכשל שארע בצנרת באירוע ההצפה הקודם, אופיו וסיבתו, כשל שאכן גרם לנזקים לרכוש, על מנת להראות כי הוא שונה במהותו מהאירוע נשוא דיון זה. הימנעות הנתבעת מהבאת ראיות באשר לסיבת הכשל בצנרת במסגרת אירוע ההצפה הקודם, אירוע שהתרחש חודשים ספורים לפני האירוע נשוא התביעה שבפניי ומקורו באותה צנרת אסבסט ישנה שברחוב ארלוזרוב, פועלת לרעת הנתבעת, ומחזקת המסקנה שהתפוצצות הצינור נובעת מהעדר תחזוקה מתאימה של הצנרת הישנה במקום, על ידי הנתבעת, שכן הלכה פסוקה היא שהימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובת הנמנע: "הימנעות מהבאת ראיה ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי "על הראיות" חלק שלישי (תל אביב, 2003), בעמ' 1650 ; ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח פ"ד נ(1) 499, עמ' 510-511). עוד אוסיף שהצנרת במקום בו התפוצץ הצינור הוחלפה במהלך שנת 2007 בצנרת פלדה (עמ' 34 לפרוט' ש' 13). עצם החלפת הצנרת במקום, לאחר האירוע, מחזקת המסקנה בדבר התרשלות הנתבעת בתחזוקה של הצנרת האסבסט הישנה שהוטמנה באדמה בשנות החמישים. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי פעלה כרשות מקומית סבירה, לבדיקה ולתחזוקה מתאימה של הצנרת במקום האירוע, ושהסתדקות והתפוצצות הצינור אינה נובעת מהתרשלות הנתבעת בפועלה לתקינות הצנרת במקום . על כן קביעתי היא שהנתבעת התרשלה בבדיקה ובתחזוקה מתאימה של הצנרת במקום האירוע, מה שהביא לסדק ולהתפוצצות הצינור. קיומו של נזק: אין כל רלוונטיות לשאלה האם מקור ההצפה הוא בהתפוצצות צינור ביוב או צינור מים וזאת מהטעם שאין מחלוקת שמים עכורים הם שהרטיבו את סחורת התובע וגרמו לנזק (ראה פסקה 10לסיכומי הנתבעת, עמ' 28 לפרוט' ש' 28). קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק: הקשר הסיבתי נחלק לשני מרכיבים מצטברים: א. קשר סיבתי עובדתי ב. קשר סיבתי משפטי. קיום קשר סיבתי עובדתי נקבע לפי מבחן הגורם בלעדיו אין, קרי הזיקה העובדתית בלבד בין האשם לנזק (ע"א 84/85 ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד מ (1) , עמ' 141 ; משה ויסמן "תביעות רשלנות בנזיקין" עמ' 59, 355, 361), כאשר על פי הכלל - בדומה להוכחת כל ממצא עובדתי - התובע נדרש להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות הנהוג בדין האזרחי (מעל 50%), כי הנזק היה נמנע אלמלא ההתרשלות (ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח, פ"ד מב (3) 312 , פסקה 2 לפסק הדין). מאחר והמים שהציפו את החניון מקורם בצינור שהתפוצץ הרי שהוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לנזק. קשר סיבתי משפטי בוחן האם ראוי שבגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק, ראוי להטיל חבות משפטית. זהו מבחן הצפיות: האם יכול היה לצפות והאם צריך היה (ע"א 916/05כדר נ' הרישנו תק-על 2006(2), 4547, עמ' 14 לפסק הדין). כרשות המקומית האחראית על הצנרת במקום, לאור "גיל" הצנרת ולאור אירוע ההצפה הקודם, היה על הנתבעת לצפות שהעדר בדיקה ותחזוקה מתאימה של הצנרת הישנה במקום, עלולה להביא להתפוצצות הצינור ולנזק שנגרם לרכוש התובע. גובה הנזק: טענה הנתבעת שיש להפחית ממשקל עדותו של התובע , באשר לגובה הנזק, לאור סתירות שנתגלו בעדותו באשר למספר המכולות אותן שכר במועד האירוע. אין בידי לקבל טענה זו. משציין התובע מפורשות כי הנזק ארע בשניים מתוך ארבעה מקומות אחסון אותם שכר בחניון (אחת המכולות והמחסן), תוך הפנייה לתמונות ת/6 בהן נראים המכולה והמחסן וארגזים רטובים של סחורה, ומשאי התאימות בעדותו באשר למספר המכולות ששכר בחניון הינה עניין לא מהותי לשם הכרעה בתביעה שבפניי, מצאתי כי אי התאימות נובעת ככול הנראה מטעות, ושאין באי התאימות בעדות התובע לעניין מספר המכולות ששכר בחניון בכדי לפגוע במהימנות עדותו, באשר לקיומו של הנזק והיקפו. לשם הוכחת גובה הנזק הגיש התובע חוות דעת מטעם מר רוס, שהגיע לחניון ביום 5.11.06 ובדק את הנזקים שנגרמו לרכוש התובע, עקב אירוע ההצפה. מר רוס הינו על פי הכתוב בחוות דעתו, מהנדס מכונות העוסק בשמאות אלמנטארית והנדסית, אך בחוות הדעת לא מפורטים פרטי ניסיונו והשכלתו של מר רוס, כשמאי. מר רוס העיד בפניי: "אני שמאי ביטוח בעל ניסיון עשיר..." (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 13). במסגרת חוות דעתו, מפרט מר רוס את נסיבות המקרה נשוא הערכה, את ממצאיו בשטח, את היקף הנזק שנגרם והסברים להערכה תוך פירוט מסמכים עליהם הסתמך לשם הערכת הנזק. מסמכים אלו לא צורפו לחוות דעתו של מר רוס, אלה צורפו רק תמונות ת/6 בהן נראים ארגזי סחורה שנרטבו בהצפה. מר רוס העריך את גובה הנזק שנגרם באירוע בסך כולל של 23,833 ₪ בתוספת מע"מ. מר רוס העיד בפניי כדלקמן: " נכנסנו למחסנים, מיינו מה ספג ומה לא ספג וכימתנו את אותם אלמנטים שספגו מים...יש בידי רישומים שערכתי...כאשר אני בא לכמת נזק פרטי אני בודק את הפרטים שניזוקו בלבד ולא את כל המלאי...כאן בדקתי תכליתית מה ספג מים ואותו תיעדתי...אני בדקתי רק מדגמית...כ- 15% מהארגזים...אם אדרש אני אציג הכל. הכל מתועד...גם לגבי תיקי מחשב נפתחו מדגמית. כל אריזה שספגה בהחלט תועדה. " (עמ' 21 לפרוט' ש' 18 - ו- 23, עמ' 22 לפרוט' ש' 2 - 13). כן הסביר מר רוס בעדותו כיצד ביצע הערכותיו באשר לכל אחד מסוגי הפריטים שניזוקו באירוע ההצפה (ראה עמ' 22 - 23 לפרוט'). עדותו של מר רוס תאמה לאמור בחוות הדעת שהוגשה מטעמו. אציין, שעל אף העדר פירוט השכלתו וניסיונו של מר רוס, במתן חוות דעת שמאיות, במסגרת חוות דעתו, לאור עדותו של מר רוס באשר למומחיותו, לאור האמור בחוות דעתו, וכן לאור עדותו בפניי, תוכנה ומהותה, שוכנעתי כי מר רוס הינו בעל הידיעות הנדרשות לשם התייחסות לעדותו כאל עדות עד מומחה. התובע העיד בפניי, כדלקמן: "...היו עוד הרבה תמונות. חלק מהם נתתי לשמאי שלכם מטעם העירייה..." (עמ' 14 לפרוט' ש' 11). כן העיד התובע כי השמאי מטעם הנתבעת ספר את המוצרים שניזוקו והעריך את הנזק באופן דומה להערכתו של מר רוס (ראה עמ' 19 - 20 לפרוט') דבריו אלו של התובע לא נסתרו ואף אין התייחסות אליהם במסגרת סיכומי הנתבעת, שלא הגישה את דו"ח השמאי מטעמה, על אף שבדק את הנזקים שנגרמו לסחורה של התובע עקב ההצפה (ראה מכתב ב"כ הנתבעת לב"כ צד ג' מיום 20.1.08). משניתנה לנתבעת האפשרות לבחון את נזקיו של התובע באירוע באמצעות מומחה מטעמה, והנתבעת בחרה לא להגיש את דו"ח השמאי מטעמה, במיוחד לאור קיומה של חוות דעת שמאי מטעם התובע - הרי שהימנעות זו פועלת לרעת הנתבעת. כבר הפנתי להלכה הפסוקה בדבר הימנעות מהבאת ראיה הפועלת לחובת הנמנע. בנסיבות העניין, לאור האמור בחוות דעתו של מר רוס; הסבריו של מר רוס בעדותו באשר לדרך קביעת הערכותיו במסגרת חוות דעתו; משניתנה לנתבעת ההזדמנות לבדוק את הנזקים שנגרמו לתובע בהצפה אך הנתבעת לא הציגה את חוות הדעת של השמאי מטעמה, וזאת שעה שעל פי עדות התובע הערכת שמאי הנתבעת באשר לגובה הנזק זהה להערכתו של מר רוס (טענה לה אין כל התייחסות בסיכומי הנתבעת) - הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי שיעור הנזק שנגרם לו באירוע ההצפה הינו כאמור בחוות דעתו של מר רוס. התובע אינו זכאי לפיצוי בגין רכיב המע"מ משהינו עוסק מורשה. באשר לנזק למתקן מים: פריט נזק זה אין לו התייחסות בחוות דעתו של מר רוס. משלא הוכח בפניי קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען ביחס לפריט זה לאירוע ההצפה, וכן לא הוכח שיעורו של הנזק הנטען למתקן המים, בהעדר כל ראיה לכך למעט עדות התובע שהינה עדות יחידה של בעל דין - מצאתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח זכאותו לפיצוי בגין פריט נזק זה. אשם תורם מצד התובע : התובע העיד בפניי כי נגרמו נזקים לרכוש שהיה מצוי בארגזים, במכולה, ובחלל בחניון המצוי בין שתי מכולות ונסגר באמצעות דלתות (להלן: "המחסן") (עמ' 13 לפרוט' ש' 7-9 , 13). כן העיד התובע שהארגזים שהיו בתוך המכולה לא הונחו על משטחי עץ (עמ' 13 לפרוט' ש' 5), משהמכולה עצמה היתה גבוהה מפני הקרקע ואולם הניח את ארגזי הסחורה שבמחסן על גבי משטחי עץ, בעקבות אירוע ההצפה הקודם (עמ' 18 ש' 16-18). התובע העיד כדלקמן: " אי אפשר לשים את המשטחים שיסגרו 100% מהמחסן כי אז אי אפשר להיכנס ולהוציא סחורה לכן הייתי חייב להשאיר חלק שהוא לא על משטח...כמות קטנה לא הייתה על משטחים. בערך כמטר מהמחסן השארתי שהעגלה תכנס ותצא אבל התמונות מראות שגם מה שהיה על המשטח נפגע. המים עברו את גובה המשטחים. " (עמ' 18 לפרוט' ש' 22- 29). משעל פי עדות התובע, עקב אירוע ההצפה הקודם, פעל למניעת נזק מסוג הצפה לרכושו שבחניון, משהניח את מרבית ארגזי הסחורה שבמחסן על גבי משטחי עץ; משגובה רצפת המכולה גבוה מפני הקרקע (ראה ת/6); בהעדר ראיה הסותרת את עדות התובע כי פעל כנטען לשם הגנת הסחורה מפני מקרה של הצפה; משאין עסקינן בהצפה ממי גשמים, אלא הצפה שמקורה בזרם מים אדיר עקב פיצוץ צינור ראשי, הצפה שהביאה לכך שגובה מפלס המים בחניון הגיע לכל הפחות לגובה של 30 ס"מ; משעל פי חומר הראיות שבתיק לא אירעו הצפות קודמות בחניון שמקורן במי גשמים; גם לאור הסברו של התובע מדוע לא כל הארגזים במחסן הושמו על גבי משטחי עץ - מסקנתי היא שלא היה על התובע לצפות להצפת החניון עד כדי גובה של 30 ס"מ מעל פני הקרקע, ושהתובע פעל כנדרש לשם מניעת נזקי מים לרכושו עקב מקרה של הצפה. לפיכך מצאתי לדחות הטענה לקיומו של אשם תורם מצד התובע שהביא לקרות הנזק. רשלנות מטעם צד ג': טענה הנתבעת, בתביעה על פי הודעת צד ג', שבעיית ניקוז בחניון (קולטנים סתומים) היא שגרמה להצפה ולנזק, וכי בעיית ניקוז זו נובעת מהעדר תחזוקה מתאימה של קולטני המים בחניון. אומר מיד שהנתבעת כשלה להוכיח התרשלות מטעם צד ג' בתחזוקת מערכת הניקוז בחניון. עובד צד ג', מר שרמן, אחראי התחזוקה של החניונים שבבעלות צד ג' במועד אירוע ההצפה, העיד כי מדי שנה, לפני החורף, היו מבוצעות בחניון, על ידי חב' חיצונית, עב' לניקוי ושאיבת בורות ומשקעים ועב' לניקוי הקולטנים שבחניון (עמ' 44 לפרוט' ש' 26-29). עוד העיד מר שרמן כי מעולם לא ארעה הצפה בחניון שמקורה במי גשם (עמ' 47 לפרוט' ש' 16-17). מר יואב עובדיה, עובד הנתבעת, שהגיע לחניון ביום האירוע לפנות בוקר, העיד בפניי כדלקמן: " נפער בור במדרכה...הייתה זרימה חזקה יחסית של מים...מהבור לחניון זה כיוון הזרימה של המים...הזרימה של המים הייתה יחסית גבוהה והם חדרו לחניון התת קרקעי, שהוא בעצמו נמוך ביחס לכביש...הצטברו שם מים בגובה כ - 30 ס"מ...הוא גילה את הבעיה שהקולטן סתום (עובד הביובית). עם עץ ארוך - הוא פתח את הקולטן והמים לאט לאט נקלטו". (עמ' 25 - 26 לפרוט') ( הערה שלי - ד.א.ג) כשנשאל מר עובדיה מה סתם את הקולטן שבחניון, השיב: " לכלוך. זה יכול להיות עלים, ניירת... אני ראיתי שהיה שם לכלוך, החניון היה מלוכלך..." (עמ' 26 לפרוט' ש' 15). עוד העיד מר עובדיה: " כמעט שלא היה חול בחניון עצמו...המים היו שחורים...הבחור של הביובית נכנס עם מוט ארוך, הוא אפילו לא הפעיל את המשאבות של הביובית. הוא לא שאב את המים. הוא נכנס עם מוט ופתח את החריצים של הקולטנים. הוא הזיז את הלכלוך והמים לאט לאט התחילו לרדת...יכול להיות שהם (הקולטנים בחניון) היו סתומים לפני או אחרי..." (עמ' 28 - 29 לפרוט') (הערה שלי - ד.א.ג). הנתבעת גם לא הביאה כל ראיה להוכחת טענתה שהקולטנים שבחניון היו סתומים עובר להתפוצצות הצינור. מכאן, לאור דברי העדים, גם עובדי הנתבעת, נראה כי הקולטנים בחניון נסתמו עקב לכלוך רב, שנסחף מהרחוב אל עבר הקולטנים שבחניון, עקב הזרימה החזקה של המים שפרצו מהצינור. זאת ועוד, בתצהירו העיד מר עובדיה שהביובית שאבה מים מהחניון, וזאת בניגוד לעדותו בפניי (ראה סעיף 8 לתצהירו). מר מוריץ, מהנדס מים שהיה אחראי במועד האירוע על רשת המים באיזור מרכז ת"א, העיד בפניי שזורמות כמויות מים אדירות עקב התפוצצות צינור בגודל של הצינור שהתפוצץ באירוע (עמ' 36 לפרוט' ש' 6). גם בדו"ח התקלה שהוגש על ידי הנתבעת ביחס לאירוע (נספח ב' לתצהיר מר מוריץ) נכתב: " לטענת המודיעה יש זרימת מים חזקה מאוד מהמדרכה כל האיזור מוצף" . מכאן, נראה כי הקולטנים שבחניון אינם ערוכים כלל להתמודד עם כמות המים האדירה שפרצה מהצינור, שהיה מצוי מתחת לאדמה בצד השני של הכביש בסמוך לכניסה לחניון, ואפשרות סבירה היא, שגם בעת פעילות תקינה של הקולטנים שבחניון, פרץ המים האדיר היה מציף את החניון. הנתבעת לא הביאה לעדות את עובד הביובית, שטיפל בבעיית ההצפה בחניון, וזאת שעה שעסקינן בעדות חשובה שהיה בה כדי לשפוך אור על שאלת קיומה של התרשלות מטעם צד ג'. הימנעות זו מהבאת ראיה פועלת לרעת הנתבעת, ומחזקת המסקנה כי לא הייתה התרשלות מצד צד ג' בתחזוקת הקולטנים בחניון. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח התרשלות של צד ג' בתחזוקת מערכת הניקוז בחניון. סיכום: לאור התוצאה אליה הגעתי אין עוד צורך לדון בשאר הטענות שהועלו על ידי הצדדים. בסופו של יום, מתקבלת תביעת התובע. הנתבעת תשלם לתובע סך של 23,833 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכוש התובע עקב ההצפה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.11.06 ועד מועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים, בבחינת החזר הוצאות משפט: א. עלות עריכת חוות דעת מר רוס בסך של 1,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.11.06 ועד מועד התשלום בפועל. ב. שכר עדותו של מר רוס בסך של 1000 ₪ בתוספת מע"מ. ג. אגרת המשפט כפי ששולמה. ד. שכ"ט ב"כ התובע בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. התביעה על פי הודעת צד ג' נדחית. הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ צד ג' בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום, כ"ז באייר בסיון, תשס"ט (21 במאי 2009), בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום. דליה אבי-גיא, שופטת נזקי מיםהצפהסחורה