1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (רופא ילדים במקצועו, יליד 17.4.1953), לטענתו, עקב שלוש תאונות דרכים: האחת, מיום 24.1.03 (להלן "התאונה הראשונה"), השנייה, מיום 6.2.04 (להלן: "התאונה השנייה") והשלישית, מיום 9.2.07 (להלן: "התאונה השלישית"). הצדדים הסכימו כי התביעה תוכרע על פי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן "חוק הפלת"ד"). 2. ואלה העובדות הצריכות לענייננו אשר אינן שנויות במחלוקת: 2.1 בהתאם לתעודת חדר מיון מהמרכז הרפואי העמק מיום התאונה הראשונה (24.1.03): התובע התלונן על כאבים בצוואר, גב עם הקרנה לרגל ימין, נימול לאורך רגל ימין וסחרחורת. בבדיקה: אין סימנים חיצוניים של חבלה; אין הגבלת תנועה; צילום עמ"ש צווארי, גבי ומותני - ללא עדות לשבר, שינויים ניווניים. עוד מצויין כי "לדבריו ידוע כסובל מכאבי גב עם פריצת דיסק L4-L5". התובע שוחרר עם צווארון והוריה למעקב רופא מטפל ואנטיביוטיקה לפי הצורך. 2.2 בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 27.1.03 מצויין נימול באצבע יד ימין ללא חוסר תחושה וללא עדות לשבר; רגישות במישוש באזור עמ"ש צווארי ומותני. 2.3 בדיקת CT צווארי מיום 15.12.03 העידה על שינויים ניווניים בחוליות C6-C7 ובלט אחורי מרכזי קל. יתר הבדיקה תקינה. בהתאם לצילום עמ"ש צווארי שבוצע באותו היום: חוליות C5-C6 - שינויים ניווניים והצרות קלה; דיסטזיס קלה של חוליה C4 על גבי חוליה C5. 2.4 התאונה הראשונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ואושרו לתובע 14 ימי אי כושר החל מיום 25.1.03 ועד ליום 7.2.03, בגינם קיבל דמי פגיעה בסך קרן של 2,862 ש"ח (להלן "דמי הפגיעה"). 2.5 בהתאם לתעודת חדר מיון מהמרכז הרפואי העמק מיום התאונה השנייה (6.2.04): התובע התלונן על כאבי צוואר, גב, צלעות מימין, ירידה בתחושה ביד ימין וברגל ימין. בבדיקה: אין סימנים חיצוניים של חבלה; אין הגבלה בתנועות עמ"ש, פרקים וגפיים; צילום עמ"ש צווארי וגבי - שינויים ניווניים; צילום חזה וצלעות צד ימין - אין שבר. עוד מצויין "לדבריו סובל מכאבים בעמ"ש גם מתאונות קודמות בעיה בדיסקים". 2.6 בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 19.2.04 מצויין רגישות בגב תחתון; תחושה מעט מופחתת באיזור שוק ימין; יתר הבדיקה תקינה. 2.7 התאונה השנייה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ואושרו לתובע 9 ימי אי כושר, החל מיום 7.2.04 ועד ליום 15.2.04. 2.8 בבדיקה ביחידה לניתוחי עמוד שדרה בית חולים מאיר מיום 22.6.04 מצויין, בין היתר, כי בהתאם ל-CT עמ"ש מתני משנת 1997 - בלט דיסק מרכזי בחוליות L4-L5 ודיסקופטיה בחוליות C5-C6 עם ישור טורדוזיס. 2.9 בהחלטת ועדת הערר של המל"ל מיום 8.9.08 נקבע כי לא נותרה לתובע נכות בגין שתי התאונות (הראשונה והשנייה). בהתאם להחלטה חוזרת של הועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 14.9.09, לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה הראשונה והתאונה השנייה. הועדה מדגישה כי ממצאי בדיקתה אינם נוגדים את ממצאי בדיקת הועדה מיום 25.5.08 ועל כן אין מקום לשינוי החלטתה. 2.10 בהתאם למסמך מחודש מאי 2008 - התובע טופל במרפאה לעצבים, מרכז רפואי העמק, עקב כאבים והגבלת תנועה בעמ"ש מתני מימין עם הקרנה לרגל ימין, רדימות באצבעות 4-5 כף רגל שמאל, התכווצויות בשוק ימין וכן כאבים בעמ"ש צווארי בעורף ורדימות בברכיים. נערכו לו בדיקות CT חוזרות ובדיקת EMG. 2.11 התובע עבר טיפולי כירופרקטיקה החל מחודש פברואר 2003 ועד לחודש יוני 2003 ומאוחר יותר החל מחודש אפריל 2005 ועד לחודש אוקטובר 2005 ובמהלך שנת 2006. 2.12 בהתאם לשומת מס הכנסה לשנת 2003, שכרו השנתי ברוטו של התובע עמד על סך של 284,066 ₪ ברוטו. בהתאם לשומת מס הכנסה לשנת 2004 שכרו השנתי ברוטו של התובע עמד על סך של 288,995 ₪. בהתאם לשומת מס הכנסה לשנת 2005 שכרו השנתי ברוטו של התובע עמד על סך של 380,105 ₪ (עוד הוצגו טפסי 106 לשנים 2003 ו-2004 ממרפאות יפיע ושיבלי). 2.13 בהתאם לתעודה מחדר מיון המרכז הרפואי העמק מיום התאונה השלישית (9.2.07): התובע התלונן על חבלת ראש וצוואר ללא איבוד הכרה או הקאות; כאבי ראש ובחילות, כאבי צוואר, גב תחתון, אגודל שמאל וידיים. בבדיקה נצפתה רגישות במקומות הנ"ל; הגבלה קלה בתנועות סיבוביות של הצוואר; אין פצעים חיצוניים; תנועה מוגבלת של האגודל ללא חסר נוירולוגי; בצילומי עמ"ש צווארי, עמ"ש מותני, אגודל שמאל וברך ימין - אין עדות לנזק גרמי, ניצפו שינויים ניווניים בחוליות L4-L5, C5-C6. התובע שוחרר בו ביום עם הוריה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, מעקב רופא מטפל ומנוחה בת שבוע ימים. 2.14 בהתאם לחוות דעת פרופ' מ. סודרי מיום 25.9.09 (להלן "המומחה" ו"חוו"ד המומחה", בהתאמה), לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה בגין התאונה השלישית. בבדיקה הקלינית: תנועות עמ"ש צווארי בגדר התקין; עמ"ש מותני מוגבל בצורה קלה מאוד; אין חסר מוטורי ברגל ימין. בצילומי רנטגן עדכניים נמצאו שינויים ניווניים קלים בחוליות C3-C6 במיוחד בגובה C5-C6, בו נצפתה היצרות וכן שינויים ניווניים קלים והיצרות מרווח בחוליות L5-S1. במיפוי עצם עדכני נצפה תהליך ניווני קל לאורך חוליות עמוד השדרה. מכאן, לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הצוואר ובשיעור של 10% בגין עמ"ש מתני, אלא שנכות זו אינה קשורה לתאונה השלישית. המומחה מציין כי התובע היה מעורב בחמש תאונות דרכים קודמות במנגנון של "צליפת שוט" ומתלונן לסירוגין מזה שנים על כאבים כרונים בצוואר ובגב תחתון, תחושת נימול באצבעות 4-5 בשתי ידיים, בכף רגל ובאגודל משמאל והרדמות בשוק ימין בגינם הוא מטופל ממושכות בתרופות, פיזיותרפיה ורפואה משלימה. כבר בצילומי עמ"ש צווארי לאחר תאונה קודמת (15.11.94) ניצפו, בין היתר, שינויים ניווניים ויישור לורדוזה וביום 30.1.97 מדווח על פריצת דיסק מותני בגובה L4-L5 עם היצרות משמאל, גם ממצאי CT עמ"ש צווארי ומותני מתאימים לשינויים ניווניים כרוניים. לאחר התאונה השלישית התובע שוחרר בו ביום, לא נזקק לאשפוז ובבדיקה הקלינית ובהדמיות לא ניצפו ממצאים אקוטים חדשים. לפיכך, יש לייחס את כל נכותו למצבו הקודם. יחד עם זאת, לשיטת המומחה, יש להכיר בהחמרה זמנית ולקבוע נכות זמנית בשיעור של 100% החל מיום 9.2.07 עד ליום 27.2.07; 30% מיום 28.2.07 עד ליום 30.4.07; נכות צמיתה בשיעור של 0% החל מיום 1.5.07. 2.15 בתשובות המומחה לשאלות הבהרה מטעם התובע מיום 10.12.04, הדגיש המומחה כי לפי הבדיקה הקלינית אין פגיעה נוירולוגית אובייקטיבית למעט דיווח על ליקויים בתחושה וכי תלונותיו של התובע בשנים 1996 עד 2004 היו דומות. פריצת הדיסק ב- L4-L5 מדווחת כבר בשנת 1997 ומאז התלונן התובע כל השנים על כאב גב תחתון עם הקרנה לרגליים כולל נימול ותחושה מופחתת. בדיקת MRI עמ"ש צווארי מיום 9.5.96 כבר מצביעה על בעיה בגובה C5-C6 ואפשרות לחץ על מח העצם. גם בצילום רנטגן בכיפוף-יישור משנת 2003 קיימת בעיה בגובה זה. מכאן, גם לולא כל התאונות הנוספות, מצב זה יכול היה רק להחמיר עם הזמן והגיל. הממצאים ב-CT בשנת 2007 מתאימים להחמרת מצבו המתואר בשנת 1997 היכולה להתפתח במשך 10 שנים. מה גם שאין שינוי בתלונותיו בשנת 1997 ובשנת 2007. מכל מקום, אם וככל שהיתה החמרה במצבו של התובע היא היתה עוד קודם לתאונה השלישית. 2.16 התובע טופל על ידי כירופרקט בחודשים מרץ 2007 ועד יוני 2009, עבר בדיקות מקיפות ורכש תרופות. 2.17 בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2006 קיבל התובע שכר ממוצע ברוטו בסך של 21,552 ש"ח ממרפאת שיבלי; בפברואר 2007 עמד שכרו של התובע ממרפאת שיבלי על סך ברוטו של 19,857 ש"ח ובהתאם לשומת מס הכנסה לשנת 2006 השתכר התובע שכר שנתי ברוטו של 384,794 ₪. דו"חות מע"מ מעידים על מחזור דו-חודשי ממוצע של 40,192.66 ₪ בחודשים יולי - דצמבר 2006, כאשר בחודשים ינואר - ופברואר 2007 המחזור עמד על סך של 42,120 ₪ ובחודשים מרץ - אפריל 2007 המחזור עמד על סך של 42,519 ₪. 2.18 בנוסף לשלושת תאונות הדרכים נשוא התובענה היה התובע מעורב בשלוש תאונות דרכים בתאריכים: 15.11.94, 27.12.95, 24.3.97 בהן נפגע בצוואר, גב תחתון וכתף ימין. לא נקבעה לו נכות והוא לא אושפז. 3. עיקר טענות התובע הם כדלקמן: 3.1 התאונה הראשונה - התובע סובל מסחרחורות, כאבי גב המקרינים לרגל ימין עם נימולים ורדימות בידיים וברגליים, כאבי צוואר, כאבי גב תחתון והגבלות בתנועות הצוואר והגב. כמו כן הוא סובל מרגישות במישוש באזור עמ"ש צווארי מותני ומנימול באצבע 1 יד ימין. תלונותיו תואמות את ממצאי בדיקת CT מיום 15.12.03. בהתאם להמלצת הרופאים, עבר התובע טיפולי כירופרקטיקה ורפואה סינית. התובע היה באי כושר במשך 15 יום וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד שכר בסך של 9,562 ₪ (= 14 ימי עבודה X 683 ש"ח על פי הכנסה שנתית של 301,820 ש"ח) ובניכוי דמי פגיעה, יש לפצותו בסך של 6,700 ש"ח. בנוסף, יש לפסוק לתובע סך של 17,000 ש"ח בגין רכיב כאב וסבל, וסך של 3,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות וטיפולים. 3.2 התאונה השנייה - התובע סובל מכאבי גב וצוואר, הגבלות תנועה גב וצוואר, כאבים ורגישות בצלעות, ירידה בתחושה ביד ורגל ימין, כאבי גב תחתון המקרינים לרגל ימין ומתחזקים בזמן הליכה ומאמץ, כאבים ורגישות בעמ"ש מותני והגבלה בתנועות. התובע עבר טיפולי כירופרקטיקה ורפואה משלימה לפי המלצת רופאיו. התובע היה באי כושר במשך 10 ימים ולפיכך נגרם לו הפסד שכר בסך של 5,424 ש"ח (= 8 ימי עבודה X 678 ש"ח) על פי הכנסה שנתית של 301,820 ש"ח כבשנת 2003). בנוסף, יש לפסוק לתובע סך של 16,000 ש"ח בגין רכיב כאב וסבל וסך של 3,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות וטיפולים. 3.3 אמנם הועדות הרפואיות של המל"ל קבעו כי לא נותרה לו נכות צמיתה בגין התאונות הראשונה והשנייה, אך בעשותן כן התעלמו לחלוטין מבדיקות אובייקטיביות שערך ובכלל זה CT ו-EMG, ועל כן הוגש ערעור לבית הדין לעבודה אשר החזיר את הדיון לועדת הערר, אך משלא יושמו הנחיותיו הוגש ערעור נוסף. בהתאם להודעת התובע מיום 8.8.10 - בהחלטה מיום 1.8.10 הורתה כב' הש. א. קציר להחזיר את הדיון לועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש אשר תערוך לו בדיקה קלינית ותתייחס לכל אחת משתי התאונות בנפרד, תנמק החלטתה ותתייחס לממצאי בדיקות ה-EMG. 3.4 תאונה שלישית - מאז התאונה התובע סובל מכאבים לרבות בצוואר, בגב, בעכוז, יד שמאל, כאב צווארי המקרין ליד ימין, נימול באצבעות; כמו גם מכאבי ראש ועורף, כאבי גב תחתון המקרינים לעכוז ורגל ימין והרגשת נימול ברגל שמאל (ראה: ביקורים החל מיום 13.2.07 ועד ליום 3.10.08). כמו כן, התובע עבר טיפולי כירופרקטיקה ממושכים (16 פגישות) אך הוא עדיין ממשיך לסבול מכאבים, חולשה ולעיתים כבדות בידיים וברגליים. ממצאי חוות דעת המומחה אינם הולמים את מצבו הנוכחי ולא מתיישבים עם העובדה שהתאונה השלישית היא החמורה ביותר מכל התאונות שעבר ואף לא עם ממצאי ה-CT וה-EMG המעידים על נזק שורשי ב- L5- S1 אשר הופיע רק לאחר התאונה. בעקבות התאונה נאלץ התובע להעדר רבות מעבודתו (27 ימים לא רצופים) כאשר שכרו עובר לתאונה עמד על סך ברוטו של 32,000 ש"ח ומשוערך סך של 35,690 ש"ח. על כן יש להכיר בהפסד שכר לעבר של חודש ימים. כמו כן יש לפסוק לו כאב וסבל מקסימלי בסך של 13,580 ש"ח, וכן לפצותו בגין הוצאותיו הרפואיות, לרבות בגין בדיקות, טיפולים, נסיעות ורכישת עזרים (משקפיים ונעליים). 4. עיקר טענות הנתבעת מס' 1 הן כלדקמן: 4.1 תעודת חדר המיון מעידה כי בדיקתו הקלינית של התובע היתה תקינה לחלוטין תוך ציון בעיות גב ופריצת דיסק L4-L5 מעברו. ביום 27.1.03 נבדק התובע בקופת החולים ולמרות שלא נמצאו ממצאים בבדיקה אושרו לו 15 ימי מחלה. אין כל תיעוד רפואי מעבר לכך ואף תוצאות בדיקת ה-CT והרנטגן כעבור שנה (15.12.03) מעידים על שינויים ניווניים ללא כל קשר לתביעה. 4.2 לפני התאונה הראשונה נפגע התובע בשלוש תאונות דרכים נוספות, בהן נפגע בצוואר ובגב תחתון ותלונותיו הן דומות. CT צווארי משנת 1997 מעלה ממצאים קודמים הן בעמוד שדרה מותני L4-L5 והן בחוליות הצוואר C5-C6. מטעם זה קבעה ועדת המל"ל, לאחר שעיינה בתוצאות הבדיקה, כי כאביו החוזרים של התובע בגב המותני הם על רקע שינויים ניווניים ואין כל ממצא שניתן לקשור אותו לתאונה. 4.3 הפסד שכר לעבר - לא הוצגו תלושי שכר לחודשים ינואר-פברואר 2003, ועל פי טופס 106 התובע עבד באופן מלא בשנת 2003. כך גם באשר להשתכרותו כעצמאי, אין כל פירוט בדבר חסר. לחלופין, מדובר בשכר חודשי של 15,805 ש"ח, ולאחר הפחתת תקבולי המל"ל (2,862 ש"ח) מדובר, לכל היותר, בסך של 5,038 ₪. יחד עם זאת משלא הוכח הפסד בפועל המדובר לכל היותר בפיצוי סמלי בגין ניצול ימי מחלה המתקזז עם דמי הפגיעה ששולמו לתובע. 4.4 הוצאות - הן הנכות והן הטיפולים הרפואיים אינם קשורים לתאונה אלא לעברו הרפואי של התובע טענה זו (ראה טיפול כבר מיום 3.2.03). לחלופין - התובע לא פירט את מועדי הטיפולים והמלצות על הטיפול. מה גם שמדובר בתאונה קלה ביותר. התובע גם לא פנה למל"ל לכיסוי הוצאותיו למרות שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה. 4.5 כאב וסבל - בנסיבות יש להעמידו על סך של 1,000 ש"ח. 5. עיקר טענות הנתבעת מס' 2 הן כדלקמן: 5.1 התובע לא הובהל לחדר המיון אלא הגיע אליו כעבור כמעט שעתיים. תעודת חדר המיון מעידה כי מדובר בתאונה קלה ביותר, כאשר כל תלונות התובע הן סובייקטיביות תוך שימוש במומחיותו כרופא, ללא כל ממצא אובייקטיבי ועל כן התובע שוחרר ללא המלצה לימי מחלה. 5.2 נזקי התובע אינם קשורים לתאונה השנייה, אלא למצבו הבריאותי העשיר - בהתאם לתעודה מיום 28.2.07 לתובע בעיות רפואיות פעילות רבות בגב ובצוואר מאז 1995; ובכלל זה כאבי צוואר כרוניים וכאבי גב כרוניים החל משנת 2001, שינויים ניווניים בחוליות C7-D1 מחודש דצמבר 1995, ליקויים בחוליות C4-C7 מחודש מאי 1996 ובחוליות L4-L5 מחודש יולי 1997 וחמש תאונות דרכים נוספות. המדובר בתאונה קלה שלא גרמה שום שינוי במצבו הרפואי, כאשר כל הממצאים הם ממצאים ניווניים ולא טראומטיים כפי שעולה גם מצילום רנטגן מיום 15.12.07. לתובע אושרו 10 ימי מחלה, שאף להם אין כל הצדקה ואין כל תיעוד רפואי נוסף עד התאונה השלישית. מטעם זה צדקה ועדת המל"ל בקבעה כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה בגין תאונה זו. 5.3 הפסד שכר לעבר - התובע שוחרר מחדר המיון כעבור שעה ללא המלצה על תקופת אי כושר. המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. בתצהירו לא תמך התובע טענתו במסמך כלשהו והסתפק בטופס 106 לשנת 2004 בהימנעו מצירוף שומת מס הכנסה לשנת 2004, כשל שיפעל לחובתו. מה גם שהמל"ל הכיר בתקופת אי כושר מיום 7.2.04 עד ליום 15.2.04 ומעבידו של התובע חייב לשלם את שכרו בתקופה זו. מכאן, אין כל הפסד שכר לעבר. 5.4 הוצאות רפואיות ונסיעות - התובע זכאי לטיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי וכן קמה לו זכאות לקבל הוצאותיו מהמל"ל משהוכרה התאונה כתאונת עבודה. 5.5 עזרת צד ג' - אין מקום לפסיקת פיצוי מאחר וסוג הפגיעה לא מחייב עזרת צד ג', ומכל מקום המדובר בסיוע רגיל של בני משפחה. 5.6 כאב וסבל - בנסיבות, יש להעמידו, לכל היותר, על סך 1,000 ש"ח. 5.7 הפסד השתכרות לעתיד - המדובר בפגיעה מינורית שלא השפיעה ולא תשפיע על כושר השתכרותו, ועל כן אין כל מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. 6. עיקר טענות הנתבעת מס' 3 הן כדלקמן: 6.1 הפסד שכר לעבר - התובע לא נעדר מעבודתו כלל, ועל כן אין לפצותו בגין רכיב זה. אמנם המומחה הכיר לתובע נכויות זמניות, אך גם הנכות הזמנית העיקרית במהלך חודש פברואר 2007 אינה משתקפת בתלוש השכר הרלבנטי על פיו שולם לתובע בגין עבודה (ולא בגין ימי מחלה או חופשה) ולא נוצלו על ידו ימי חופשה או מחלה. גם דוחות המע"מ בגין עבודתו בקליניקה הפרטית מעידים כי לא היתה פגיעה במחזור בחודשים ינואר - פברואר 2007 או מרץ-אפריל 2007. לפיכך, יש לקבוע כי לא נגרם לתובע כל הפסד שכר לעבר. לחלופין, הפסד שכר לחודש עומד על סך של 18,000 ש"ח (שילוש השכר הממוצע במשק בניכוי 25% מס הכנסה). 6.2 בהתאם לחוות דעת המומחה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה, ועל כן אין כל פגיעה בכושר ההשתכרות. 6.3 הוצאות - רוב הקבלות שהוצגו חסרות קשר לתאונה מאחר ועל פי המומחה, לכל היותר, היתה החמרה זמנית במצבו הבסיסי של התובע. לפיכך, לכל היותר, מדובר בסכום של 300 ש"ח. 6.4 כאב וסבל - לכל היותר מדובר בסך של 5,000 ש"ח. 7. לאחר שעיינתי בכל הראיות שהוצגו בפניי, בחנתי את כל טענות הצדדים, את מכלול הנסיבות ואת כל השיקולים הצריכים לעניין - אני מורה כדלקמן: 7.1 אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 10,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. 7.2 אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע סך של 8,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. 7.3 אני מחייבת את הנתבעת מס' 3 לשלם לתובע סך של 14,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. 7.4 יובהר כי הסכומים הפסוקים לעיל הם לאחר ניכוי כל תשלום ששולם אם וככל ששולם, לתובע בגין התאונה על ידי המל"ל או כל צד ג' אחר. 7.5 כמו כן אני מחייבת את הנתבעות מס' 1-3 ביחד ולחוד להשיב לתובע את אגרת בית המשפט ששולמה על ידו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם על ידו ועד להשבתם בפועל. 8. ניתן בזה פטור מיתרת תשלום האגרה בהתאם לתקנה 5(ב)(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז - 2007. לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ט' אלול תש"ע, 19 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גברפואהועדה רפואית