28% נכות בגין מחלת סכיזופרניה: מבוא 1. מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). 2. התובע, יליד X נפגע בהיותו כבן X בתאונת דרכים שארעה ביום X 3. הנתבעות אינן כופרות בחבות על פי חוק הפיצויים והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק. מהות הפגיעה והנכות 4. ממקום התאונה פונה התובע לחדר המיון בבית חולים X שם אובחן כסובל מפגיעת ראש ושבר בעצמות שוק ימין. ב- CT ראש הודגמה המטומה סובדורלית באזור פריאטו-טמפורלי ושבר בבסיס הגולגולת. התובע הועבר לאשפוז בבית חולים שיבא. עקב הדמם הסובדורלי שגרם לסטיה של קו האמצע והידרדרות קלינית במצבו, נותח התובע לצורך ניקוז ההמטומה. בהמשך התובע עבר ניתוח נוסף לצורך קיבוע השברים בשוק ימין ורגלו הושמה בגבס ארוך. 5. ד"ר משה יניב אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ציין כי התובע סובל מקיצור של 3.5 ס"מ ברגל ימין המשפיע על תבנית ההליכה והטיית האגן בהליכה. ד"ר יניב העריך את נכותו הזמנית של התובע, בשיעור של 100% למשך 6 חודשים לאחר התאונה ו- 30% למשך חצי שנה נוספת. הנכות הצמיתה הוערכה בשיעור של 10%. 6. ד"ר אריה קוריצקי אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי, קבע נכות נוירולוגית זמנית בשיעור של 25%, למשך שנה וחצי מיום התאונה. לאור תלונותיו של התובע בדבר ליקויים בתפקודו, המליץ ד"ר קוריצקי על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי. 7. ד"ר אלי קריצ'מן אשר מונה כמומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע באפריל 2006. בחוות דעתו, במ/1, ציין ד"ר קריצ'מן כי התובע התלונן על שינוי בהתנהגות חברתית ועל קשיים וירידה בהישגים בלימודים לעומת המצב שעובר לתאונה וזאת למרות שהתובע סיים בגרות מלאה (אנגלית 5 יחידות, מתמטיקה 5 יחידות, פיסיקה 5 יחידות ומחשבים 5 יחידות), בממוצע משוקלל 98-99. בעת בדיקתו על ידי המומחה, התובע שירת בצה"ל, כ X, בחיל X ד"ר קריצ'מן לא התרשם מהפרעה נפשית מסוג של PTSD או דיכאון וציין כי להערכתו הפגיעה המוחית גרמה לתופעות התנהגותיות אשר הלכו ופחתו. בסיכום חוות דעתו, ציין ד"ר קריצ'מן: "מדובר בבחור בן 20, אשר סבל מתסמינים התנהגותיים בעקבות חבלת ראש שעבר בתאונת דרכים לפני כשש שנים. תסמינים אלו הלכו ופחתו עם הזמן וכיום מתוארים בעיקר קשיים אישיותיים אשר כנראה קשורים לפגיעה המוחית שעבר. רמת תפקודו כיום בסה"כ טובה מאוד. אני מעריך את נכותו הנפשית עקב התאונה משנת 2000 ב- 10% למשך השנה הראשונה שלאחר התאונה... ומאז ועד היום 5% לצמיתות". 8. בספטמבר 2007, כשבע וחצי שנים לאחר התאונה, התפרצה אצל התובע, מחלת הסכיזופרניה. המחלה התפרצה במהלך שרותו הצבאי של התובע ובעקבות ארוע של אכזבה רומנטית. התובע אושפז במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים שיבא מיום 18.9.07 עד ליום 25.10.07 ובהמשך אושפז בשנית, מיום 1.11.08 ועד ליום 22.1.09. לאחר שחרורו, המשיך התובע בטיפול במסגרת אשפוז יום עד ליום 26.3.08. עקב מצבו הנפשי, שוחרר התובע שחרור מוקדם מצה"ל. 9. בעקבות התפרצות מחלת הסכיזופרניה, התובע נבדק בשנית על ידי המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר קריצ'מן. 10. בחוות דעתו העדכנית, מיום 17.9.08, במ/2, ציין ד"ר קריצ'מן כי במהלך השרות הצבאי ובעקבות אכזבה רומנטית, חל בתובע שינוי התנהגותי שהתבטא בהסתגרות, דכאון ותסמינים פסיכוטיים שכללו מחשבות שווא של יחס, רדיפה וגדלות והלוצינציות שמיעה. התובע אושפז במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים שיבא ואובחן כלוקה בסכיזופרניה. ד"ר קריצ'מן ציין כי "מחלת הסכיזופרניה היא מחלה הנגרמת כפי הנראה ע"י שילוב בין גורמים גנטיים וגורמים אחרים. מקובל כיום לחשוב שמדובר במחלה בעלת תשתית מבנית מלידה אשר גורמת להתפתחות מוחית אנורמלית... המחלה פורצת בד"כ בגיל צעיר (18-26) והמחקר הרפואי עוסק רבות באיתור הגורמים הלא גנטיים אשר משפיעים על התפתחות המחלה. הגורמים הלא גנטיים המוזכרים בספרות הרפואית כוללים בין היתר; ארועי דחק נפשיים, סמים ופגיעות מוחיות טראומטיות (TBI)". ד"ר קריצ'מן הוסיף וציין כי "נערכו מחקרים רבים על הקשר בין פגיעה מוחית טראומטית (TBI) לבין תחלואה פסיכיאטרית שמתפתחת שנים לאחר הטראומה. המחקרים מצביעים על כך שיש שכיחות גבוהה יותר לתחלואה נפשית אצל אנשים שסבלו בעבר מפגיעה מוחית טראומטית ובמיוחד כאלה שעברו פגיעה שכזאת בילדותם". ד"ר קריצ'מן העריך כי להתפתחות מחלת הסכיזופרניה אצל התובע, חברו יחד מספר גורמים; תשתית מבנית מלידה, הטראומה המוחית תולדת התאונה והאכזבה הרומנטית שחווה ואשר הובילה להתפתחות סימני דיכאון. ד"ר קריצמן העריך את נכותו הנפשית הכוללת של התובע, בגין מחלת הסכיזופרניה בשיעור של 60% וציין כי בנסיבות העניין, יש לייחס שליש מהנכות, לתאונה והפגיעה המוחית שנגרמה בעקבותיה. 11. ד"ר קריצ'מן זומן לחקירה על חוות דעתו. ד"ר קריצ'מן אישר בעדותו כי במועד בו בדק את התובע לראשונה, לא מצא סימנים לתסמונת פוסט טראומטית או לדכאון וכי ראה להעריך את נכותו שלהתובע, בשיעור של 5%, בגין תוצאות הפגיעה המוחית שהשפיעה על פרמטרים מסויימים באישיותו וזאת למרות שלא חל שינוי בולט ברמת תפקודו של התובע שהיתה טובה (עמ' 38-39 לפרוטוקול). ד"ר קריצ'מן הוסיף והסביר כי למרות פער הזמנים בין התאונה לבין התפרצות מחלת הסכיזופרניה, כשבע וחצי שנים מאוחר יותר ולמרות שבמהלך אותן שנים, התובע תפקד באופן תקין ולא סבל מפגיעה נפשית משמעותית, יש לראות בפגיעה המוחית כגורם שחבר לתשתית המבנית ולארוע של אכזבה רומנטית ותרם אף הוא להתפרצות מחלת הסכיזופרניה (עמ' 40 לפרוטוקול). ד"ר קריצ'מן ציין כי חבלה מוחית - TBI (traumatic brain injury), מוכרת בספרות כגורם המגביר את הסיכון להתפתחות תחלואה פסיכיאטרית, לאורך שנים (עמ' 41-42 לפרוטוקול) וזאת בשל עצם קיומה של פגיעה מוחית גם אם לא התלוותה אליה תגובה נפשית בסמוך לאחר התאונה (עמ' 44 לפרוטוקול). ד"ר קריצ'מן הבהיר כי בנסיבות העניין, אין לראות בתאונה כגורם סטרסוגני שהיווה טריגר להתפרצות המחלה אלא שהפגיעה המוחית המוכחת שהתובע סבל כתוצאה מהתאונה הינה בגדר גורם המגביר את הסיכון להתפתחות המחלה, גם לאחר חלוף שנים (עמ' 44-46 לפרוטוקול). סופו של יום, בהתחשב בעובדה שכתוצאה מהתאונה, התובע סבל מפגיעת ראש ומנזק מוחי מוכח שהודגם בבדיקת spect מוחי ממוחשב שנערכה במרץ 2001, סבורה אני כי חוות דעתו וקביעותיו המנומקות של ד"ר קריצ'מן כי יש לראות בפגיעה המוחית, כגורם שהגביר את הסיכון להתפתחות תחלואה נפשית ותרם להתפרצות מחלת הסכיזופרניה - לא נסתרה. זאת ועוד, בהעדר אפשרות להעריך באופן מדוייק ומושכל את תרומתו של כל אחד מהגורמים; התשתית המבנית-גנטית, החבלה המוחית והארוע של אכזבה רומנטית להתפרצות המחלה, ראיתי לאמץ הערכתו של ד"ר קרי'צמן בדבר ייחוס משקל שווה לכל אחד מהגורמים באופן שיש להעריך את תרומת התאונה להתפרצות מחלת הסכיזופרניה והנכות שנקבעה בגינה, בשיעור של שליש מהנכות, דהיינו 20% מתוך נכות נפשית כוללת בשיעור של 60%, המשקפת את מצבו של התובע נכון להיום. בהקשר זה יצויין כי ד"ר קריצ'מן קבע בסיכום בחוות דעתו העדכנית: "אני מעריך את נכותו הנפשית כיום בשיעור של 60% לצמיתות". בנסיבות אלה, אין להוסיף על הנכות הנפשית שנקבעה בגין המצב כיום את הנכות הנפשית בשיעור של 5%, שנקבעה בחוות דעתו הראשונה של ד"ר קריצ'מן, בגין קשיים אישיותיים הנובעים מהפגיעה המוחית. 12. נכותו הרפואית של התובע, בגין התאונה, מסתכמת על כן ב- 28% (10% נכות אורטופדית ו- 20% נכות נפשית). הפסדי השתכרות 13. התובע נפגע בתאונה, בהיותו כבן 14. מעדותו של התובע ועדות אמו למדנו כי התובע סיים את לימודיו התיכוניים עם בגרות מלאה וציונים גבוהים ביותר במקצועות מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים (עמ' 29 לפרוטוקול). במסגרת השרות הצבאי, התובע עבר קורס מפעילי מערכות מחשב ולאחר סיום הקורס, שובץ ביחידת 8200 של חיל המודיעין בגלילות (עמ' 30 לפרוטוקול). אמנם התובע סיים את לימודיו התיכוניים, בציונים גבוהים ושירת ביחידה יוקרתית אלא שבנסיבות העניין כאשר התובע טרם השתלב בלימודים אקדמאים וטרם השתלב בשוק העבודה, איני סבורה כי די בנתונים אלה לכשעצמם, כדי להוביל להערכת כושר השתכרותו של התובע בשיעור של למעלה מהשכר הממוצע במשק, כנהוג לגבי קטינים אשר נפגעו בטרם השתלבו בעבודה ובטרם סיפור חייהם המקצועיים-תעסוקתיים החל להיכתב, ראה לעניין זה; ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו מיכל (טרם פורסם, 22.3.09), ע"א 9980/06 עיריית ירושלים נ' עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל (טרם פורסם, 26.1.09). 14. הלכה היא כי בדרך כלל, בהערכת הפיצוי בגין הפסדי השתכרות למי שנפגע בהיותו קטין, יובא בחשבון הפסד בשיעור הנכות התפקודית מהשכר הממוצע במשק אלא שבנסיבות העניין, כאשר התובע לקה בשנת 2007, במחלת הסכיזופרניה, נמצא כי כושר השתכרותו מוגבל ביותר עקב מצבו הנפשי. בעניין זה העיד ד"ר קריצ'מן כי: "... כושר עבודה של חולה סכיזופרניה הוא מוגבל ביותר ורובם גם כן מוכרים על ידי הביטוח הלאומי בשיעור נכות של 100% מבחינה תפקודית, מבחינת כושר עבודה. פה ושם כאשר יש משפחה שהיא מאוד תומכת ולא ביקורתית ולא מצפה מהילד החולה לתפקד ברמה כפי שהוא היה מסוגל לתפקד קודם, ויש להם עסק משפחתי, אז יכול להיות שהוא יעבוד שם כמה שעות והכל. אבל הוא לא מסוגל, חולי סכיזופרניה בדרך כלל לא מסוגלים לעבוד בשוק החופשי, הם לא מסוגלים לעבוד בתנאים רגילים. הם בדרך כלל נמצאים, אם הם עובדים במפעלים שיקומיים ורובם לא, רובם חיים מהקצבה של הביטוח הלאומי". ד"ר קריצ'מן הוסיף וציין כי המחלה פוגעת בכל היכולות הקיימות לרבות ביכולות הקוגניטיביות (עמ' 50 לפרוטוקול). 15. אמו של התובע העידה כי בשנת X פתחו היא ובעלה נגריה וחנות רהיטים בשם "X בע"מ". בעלי המניות בחברה הינם אבי התובע בשיעור 75% והתובע בשיעור של 25%. גב' X העידה כי היא ובעלה נקטו בדרך זו על מנת לתת לתובע הרגשת שייכות ולעודדו לצאת לעבודה (עמ' 21-22 לפרוטוקול) וכי התובע מתקשה להתמיד בעבודה עקב תופעות הלוואי של התרופות אותן הוא נוטל ועובד בעסק המשפחתי, מדי פעם, באופן לא קבוע, כמוכר בחנות המפעל (עמ' 22 לפרוטוקול). התובע אישר אף הוא בעדותו כי "זה רק רישום פורמלי. לא קיבלתי שקל אחד מה- 25% הזה. אבא שלי היה צריך לפתוח חברה בע"מ והוא רשם אותי לעודד אותי כדי שאני אצא לעבודה ואהיה מעורב במשהו ולא אהיה כל הזמן בבית" (עמ' 31 לפרוטוקול). הנתבעות ציינו בסיכומיהן כי התובע עבד בעסק המשפחתי, גם בטרם גיוסו לצה"ל אלא שסביר כי מדובר היה בעבודה זמנית בתקופה שטרם הגיוס, בעוד שכיום עבודתו של התובע בעסק המשפחתי, הינה בגדר מסגרת תעסוקתית תומכת, מגינה ומתחשבת, כמתואר על ידי ד"ר קריצ'מן בעדותו. 16. בנסיבות העניין, בהיות כושר העבודה של התובע, מוגבל ביותר, בשל מחלת הסכיזופרניה ובהתחשב בכך שרק שליש מהנכות הנפשית יוחס לפגיעה תולדת התאונה, לא ניתן להעריך את הסבירות להתפרצות המחלה אלמלא הפגיעה המוחית. בתנאים אלה של עמימות עובדתית כאשר לא ניתן לשער אם מחלת הסכיזופרניה המגבילה באופן ניכר את כושר ההשתכרות והעבודה, היתה מתפתחת אלמלא הפגיעה המוחית תולדת התאונה, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות וכושר השתכרות, מאז שחרורו של התובע מצה"ל ועד הגיעו לגיל פרישה, על דרך הערכה גלובלית. בהתחשב בגילו הצעיר של התובע, פוטנציאל ההשתכרות אלמלא המחלה הנפשית וכושר העבודה המוגבל ביותר נוכח היותו חולה בסכיזופרניה ובהתחשב בנכות תולדת התאונה בשיעור של 28% מחד ומאידך, בנכות נפשית כוללת בשיעור של 60% שאת מרביתה אין ליחס לתאונה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות וכושר השתכרות, לרבות הפסד הפרשות לצורך רכישת תנאים סוציאליים, בסך של 400,000 ₪ (כ- 60% מחישוב אקטוארי על בסיס הפסד בשיעור של 28% מהשכר הממוצע במשק, בעבר ובעתיד). כאב וסבל 17. את הפיצוי בגין כאב וסבל יש לפסוק על בסיס 28% נכות ו- 70 ימי אשפוז ( בהתחשב בשליש מימי האשפוז במחלקה הפסיכיאטרית). הפיצוי בגין כאב וסבל מסתכם בסך מעוגל של 81,000 ₪, בערכי היום. עזרת הזולת 18. אמו של התובע ציינה בתצהירה, ת/1, כי בתקופת האשפוז וההחלמה שלאחר התאונה, נדרשה לטפל בתובע לפיכך עזבה את עבודתה בחברת X ורק באוגוסט X שבה לעבודה בחברת X גב' X הוסיפה וציינה כי נגרמו הוצאות בגין נסיעות וליווי התובע לטיפולים רפואיים. סביר ומקובל עלי כי התובע נדרש לעזרה אישית וכן להשגחה וליווי לטיפולים רפואיים, בתקופת האשפוז וההחלמה שלאחר התאונה במהלכה היתה רגלו מגובסת והוא היה לאחר ניתוח ראש. בנסיבות העניין ועל אף שגב' X לא צרפה לתצהירה תלושי שכר מהם ניתן ללמוד על מועד הפסקת עבודה ושיעור הפסדי ההשתכרות, הרי שמדובר בעזרה החורגת מהסביר והמקובל בין בני משפחה בגינה זכאי התובע לפיצוי. כן מקובל עלי כי התובע נדרש לעזרה מוגברת של ההורים, בתקופת האשפוז במחלקה הפסיכיאטרית וכי הינו נדרש וידרש לעזרה יתרה מבני המשפחה ובעתיד אולי אף יזקק לעזרה בשכר, בשל מחלת הנפש ממנה הוא סובל. יחד עם זאת, יש להתחשב בכך שרק שליש מהנכות בגין מחלת הסכיזופרניה יוחסה לפגיעה תולדת התאונה. בנסיבות העניין, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרת ההורים, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה כמו גם את הפיצוי בגין עזרת הזולת מאז פרוץ מחלת הנפש ולעתיד (תוך התחשבות בעדותו של ד"ר קריצ'מן בדבר קיצור של כ- 10 שנים בתוחלת החיים של חולי סכיזופרניה כעדות ד"ר קריצ'מן בעמ' 48 לפרוטוקול), בסכום גלובלי של 125,000 ₪. הוצאות רפואיות 19. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נלוות שנגרמו בתקופת האשפוז וההחלמה שלאחר התאונה לרבות בגין רכישת תרופות ושכירת אביזרים רפואיים והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. בהתחשב בהוצאות בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפולים רפואיים ורכישת תרופות ככל שהם נובעים מהתאונה, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי, בעבר ובעתיד. סיכום וניכויים 20. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 616,000 ₪. 21. מסכום הפיצויים יש לנכות את גמלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), במסגרת נכות כללית המשולמות לתובע בקשר עם התאונה. בשלב זה נקבעו לתובע נכויות זמניות, כדלקמן: 100% נכות לתקופה שמיום 23.11.07 ועד ליום 21.1.08. 65% נכות לתקופה שמיום 22.1.08 ועד ליום 31.3.11. על פי חוו"ד אקטוארית מיום 11.8.09, גמלאות הנכות הכללית ששולמו בעבר וישולמו עד תום תקופת הנכות הזמנית, מסתכמות בסך של 49,797 ₪. 22. אשר לגמלאות נכות כללית הצפויות להשתלם בעתיד, מתום תקופת הנכות הזמנית ואילך, הוגשה חוות דעת אקטוארית תאורטית בהתאם לדרגות אי הכושר השונות. גמלאות נכות כללית, לפי דרגת אי כושר של 100%, מסתכמות בסך של 413,886 ₪. 23. בהתאם להלכת רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נז (4) 350, מקום בו גמלאות המל"ל במסגרת נכות כללית משולמות הן בגין נכויות הקשורות בתאונה והן בגין נכויות שאינן קשורות בתאונה, יש לנכות מסכום הפיצויים רק את החלק היחסי המבטא את שיעור הגמלאות המשולם בגין הנכויות תולדת התאונה, כדברי כב' השופט ריבלין: "את שיעור תגמולי המוסד אותם ננכה מתביעת הפיצויים, מקום בו לא יוחדו התגמולים למעשה הנזיקין נשוא המשפט, נשום, בכל מקרה, על פי שיעור הנכות שנקבעה בבית המשפט בגין מעשה העוולה. בית המשפט חייב, במקרים כאלה, לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין. הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת... וזאת על מנת לעמוד על היחס בין השתיים. התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים". בפסק הדין בעניין ע"א 2135/06 בולוטין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 29.6.08), הדגיש בית המשפט העליון כי שיעור הניכוי היחסי, יקבע בהתאם לשיעורי הנכויות שנקבעו על ידי בית המשפט. לצורך כך, על בית המשפט לקבוע הן את שיעור הנכות תולדת התאונה והן את שיעור נכותו הכוללת של הנפגע ואין להסתמך בעניין זה, על שיעור הנכות, כפי שנקבע על ידי הועדות הרפואיות של המל"ל (ראה פסקאות 8-9 לפסה"ד). 24. בענייננו, נכותו של התובע, בגין הפגיעה תולדת התאונה, נקבעה בשיעור של 28%. הנכות הנפשית הכוללת הוערכה בשיעור של 60%. מכאן שחלקה היחסי של הנכות תולדת התאונה (28%) מתוך הנכות הכוללת (40% + 28%), מסתכם בכ- 41%. אשר על כן, יש לנכות מסכום הפיצויים 41% מסכום גמלאות הנכות הכללית ששולמו בעבר וישולמו עד תום תקופת הנכות הזמנית בסך של 49,797 ₪. הסכום לניכוי הינו בסך של 20,417 ₪. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, בסך של 616,000, לאחר ניכוי יחסי של גמלאות המל"ל לתקופה שעד ליום 31.3.11, בסך של 20,417 ₪, מסתכם בסך של 595,583 ₪. בנסיבות העניין, כאשר טרם נקבעה נכות צמיתה, ראיתי להורות על הקפאת 41% מסכום הגמלאות המקסימלי, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית והמסתכם בסך של 169,693 ₪ (0.41 x 413,886), עד לקביעת דרגת אי כושר לצמיתות על ידי המל"ל (להלן: "הסכום המעוכב"). הסכום המעוכב יוותר בידי הנתבעת מס' 2, עד לאחר קביעת דרגת אי כושר לצמיתות. ב"כ התובע ימציא לב"כ הנתבעת אישור על קביעת דרגת אי כושר לצמיתות, מיד בסמוך לאחר קבלתה. היתרה, בסך של 425,890 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות המשפט, תשולם לתובע, תוך 30 יום מהיום. לאחר קביעת דרגות אי כושר לצמיתות, תועבר יתרת סכום הפיצויים מתוך הסכום המעוכב, אם תהא כזו, לידי ב"כ התובע, בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק. נכותהתחום הנפשיסכיזופרניהרפואה