1. זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסת ביטוח מבנה, שרכש התובע, מר יעקב קורן, מאת הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לתקופה שתחילתה ביום 01.01.05 וסיומה ביום 31.12.05 (להלן - הפוליסה). התביעה ענינה נזקי מים שנגרמו למבנה, אליו מתייחסת הפוליסה, הנמצא ברחוב דב גרונר 10 ברמת אביב, והשייך לתובע (להלן - הנכס או הבית). מדובר בנכס המורכב מכמה מפלסים ובהם מספר חדרים, אותם משכיר התובע, בנפרד, לדיירים שונים. לאחר הגשת התביעה, שילמה הנתבעת לתובע סך של 12,272 ₪, ועל כן יש להפחית סכום זה מסכום התביעה, שהוגשה במקור על 40,013 ₪. טענות התובע 2. לטענת התובע, הוא היה מבוטח במשך 6 שנים לפחות בפוליסות ביטוח מבנה, המכסות בין השאר נזקי מים. הפוליסה הקודמת הייתה בתוקף עד כניסתה לתוקף של הפוליסה הרלוונטית לתביעה זו. ביום 15.02.05 גילה התובע, לטענתו, כי הצנרת של הבית התבקעה ועקב כך הוצף הבית ונגרמו נזקים. באותו מועד מדובר, למעשה, בשני מקרי נזילות, שארעו באיזור האמבטיה במפלס הביניים. נזקים אלה פורטו בחוות דעת שצרף התובע, מאת השמאי, מר יעקב ברוכים (להלן - שמאי התובע), מיום 24.02.05, אשר העריך את עלות תיקונם ואת עלות יתר נזקי התובע עקב הנזילות, בסך של 28,900 ₪ (להלן - המקרה הראשון). בנוסף, שילם התובע לשמאי סך של 1,287 ₪. התובע נשא בעלות חלק מהתיקון (החלק הדחוף, כדבריו), ושילם לבעל המקצוע סך של 8,775 ₪ (כעולה מקבלה שצורפה כנספח ה לכתב התביעה), ביום 14.3.05. כן התגלה נזק נוסף לצנרת בחדר המזרחי, הצמוד לחדר האמבטיה, וזאת ביום 13.3.05 (להלן - המקרה השני). הנזק אושר לתיקון על ידי שמאי הנתבעת, בסך של 1,755 ₪ (קבלה בגין התיקון צורפה כנספח ו לכתב התביעה). ביום 14.4.05 התגלה נזק נוסף, שנגרם עקב פיצוץ בחדר המקלחת השני (להלן - המקרה השלישי). תיקונו - בסך 2,925 ₪ - אושר על ידי הנתבעת (קבלה בגין התיקון צורפה כנספח ח לכתב התביעה והעתק מתאים למקור הוגש בדיון וסומן ת/4). למרות האישור, טוען התובע, שילמה הנתבעת רק 2,857 ₪ ועל כן נותר הפרש לתשלום בסך 71 ₪. לאחר הגשת התביעה נשאה הנתבעת בשני תשלומים, של סכומים שאינם שנויים במחלוקת, בסך 8,133 ₪ (ביום 22.6.06) ובסך 4,139 ₪ (ביום 27.9.06), ובסך הכל: 12,272 ₪, שיש להפחיתם מסכום התביעה. 3. המועד הרלוונטי לקביעת מועד קרות מקרה הביטוח, הוא מועד גילוי הנזק, טוען התובע. הנתבעת טוענת כלפי התובע, שחלק מהנזקים שנתבעו - מקורם במקרים שהתרחשו עובר לתחילתה של הפוליסה. לטענת התובע, הנטל להוכיח את ההאשמה החמורה של הנתבעת, לפיה מנסה התובע להונות את הנתבעת על ידי השתת נזקים שהוא גילה עובר לתקופת הביטוח - עליה, מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח טענה זו. מדובר בטענה שאינה הגיונית ואינה מתיישבת עם השכל הישר, לאור העובדה שהמבוטח היה מבוטח בפוליסה קודמת שכיסתה אותו בגין כל נזק שייגרם למבנה. לפיכך, אין לתובע כל מניע לייחס את הנזקים דווקא לתקופה הזו, ולא לתקופה שבה - לטענת הנתבעת - אירעו בפועל. גם שמאי הנתבעת, מר אריה פלינר (להלן - שמאי הנתבעת), שחוות דעתו מושתתת רובה ככולה על עדות שמיעה ועל כן אין לקבלה, ובנוסף נפלו בה ליקויים מהותיים וגם מטעם זה אין לתת לה משקל, גם לפיו - הנזקים נגרמו אך ורק מספר חודשים לפני גילויים. 4. את הנזקים גילה התובע רק ביום 15.02.05, באמצעות הדייר שלמה רובס, שהינו אחד משוכרי הנכס, אשר ארע פיצוץ של הצנרת בדירתו. מאחר שהמועד בו אירע מקרה הביטוח הינו המועד שבו נתגלה - הרי שהוא מכוסה על ידי הפוליסה דנן. מר רובס מתגורר בנכס נושא התביעה החל משנת 2000 והוא העיד כי מעולם לא ארע כל פיצוץ בצנרת, ומעולם לא תוקנה נזילה כזו או אחרת. עוד העיד, כי לא היו כתמי רטיבות במשקופים או בריצוף. כך העיד גם התובע, המבקר לעתים תכופות בנכס. 5. השמאי מטעם התובע שׁם את הנזקים שנגרמו כתוצאה ממקרה הביטוח, וכימת אותם. שווי הנזקים שפרט לא נסתרו, לטענת התובע, ושמאי הנתבעת חיזק את עדותו של שמאי התובע ואף ציין כי הוא עצמו (שמאי הנתבעת) העריך חלק מהנזקים בעלות גבוהה יותר מזו שהעריך שמאי התובע. 6. התובע הקדיש פרק ארוך בסיכומיו לחוות דעתו של שמאי הנתבעת. לטענתו, חוות דעת זו נעדרת כל בסיס. לשמאי הנתבעת אין כל השכלה בתחום ההנדסה (בניגוד לשמאי התובע) ובנו של שמאי הנתבעת, מר שחר פלינר (להלן - שחר), אינו שמאי מוסמך ואף אינו בעל השכלה כלשהי בתחום רלוונטי לחוות הדעת. למרות זאת, היה שחר מעורב בעבודת השמאות הקשורה למתן חוות הדעת לנתבעת בתיק זה. אף שחלק מחוות הדעת של שמאי הנתבעת מושתת על הערכות של שחר, לא התייצב שחר לדיון ולא העיד. שחר הוא זה שנכח בנכס בביקור הראשון שנערך בו, והוא זה שהעריך את הנזקים ואת סיבתם. לפיכך, רק הוא יכול היה לחוות את דעתו לגבי הנזקים שנגרמו לבית. גם התמונות שצורפו לחוות הדעת של שמאי הנתבעת הן בגדר עדות שמועה, שכן הן צולמו על ידי שחר. לטענת התובע, התנהגותו של השמאי מטעם הנתבעת ושל בנו נגועות בחוסר תום לב מוחלט וברצון לרצות את הנתבעת ולהפחית את הפיצוי המגיע לתובע, ללא כל סיבה שבדין. למשל - שמאי הנתבעת החליט להפחית בצורה חד צדדית 17% מערך הפיצוי שניתן למבוטח, בגין ביטוח חסר. זאת, למרות שבחקירתו של השמאי התברר שהוא עצמו מעולם לא מדד את גודל הבית של התובע וגודל הבית נאמר לו על ידי בנו. לתובע טענות רבות נוספות כנגד שמאי הנתבעת, ואף שקראתיהן בעיון, ואתייחס אליהן כמכלול, אינני מוצאת לנכון לפרטן באריכות כאן. טענות הנתבעת 7. לטענת הנתבעת, מדובר במבנה ישן בן ארבעה מפלסים, המצוי בבעלות התובע במשך כ-20 שנה. לטענת הנתבעת, עסקינן בארבעה "מקרים": ביום 16.02.05, בעקבות הודעה מטעם התובע, שלחה הנתבעת לביתו של התובע שמאי מטעמה לבדיקת מקור הנזק ולביצוע הערכה של נזקי המים הנטענים. אין מחלוקת, כי ביום 15.02.05 ארעה התבקעות של צנרת מים חמים, חלודה ומחוררת, העוברת בקיר הרחצה במפלס הביניים. כך קובע גם שמאי התובע. אולם, במבנה התגלו נזקי מים נוספים של קורוזיה ורקבון של משקופים, קילוף טיח על הקירות, חלודה וכתמים על הריצוף ובעניין נזקים אלה - טוענת הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי, ועל כך המחלוקת. הנתבעת שילמה לתובע סך של 5,200 ₪ בגין המקרה הראשון (הכולל שני נזקים), בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה (שהכיר בהוצאה בגין איתור מקור הדליפה, פירוק חיפוי אריחי קרמיקה לאורך הצינור הדולף, התקנת צנרת חדשה, תיקוני אריחי קרמיקה לאורך הצינור, צביעת מסדרון והוצאות ניקוי ופינוי פסולת. הוא לא הכיר בהוצאות הקשורות בריצוף, בדלתות ובמשקופים, תיקוני טיח בקירות, צביעת חדרים צביעת חדר מדרגות פנימי ופיצוי בגין דיור חליפי לתקופת השיפוצים לדייר שגר בחדר המערבי). בנוסף, טוענת הנתבעת, שילמה 1,237 ₪ בגין מקרה נוסף (שאינו נכלל כמקרה נפרד אצל התובע) במסגרתו נעשו "תיקוני שרברבות למבנה". בגין המקרה השני (מיום 14.3.05) שילמה 1,755 ₪, לאחר הגשת התביעה ובגין המקרה השלישי (מיום 14.4.05) שילמה 2,825 ₪, שהם 2,925 ₪ שדרש התובע, בניכוי השתתפות עצמית ובערכי כינון. הנתבעת ניכתה 4 פעמים השתתפות עצמית - אחת עבור כל מקרה. 8. הנתבעת סבורה כי כל נזק מעבר למה ששילמה כסכום שאינו במחלוקת (וגם בתוך הסכום ששולם נכלל בטעות פיצוי כפול בסך 3,346 ₪), אינו קשור לאירוע שהתרחש בתוך תקופת הפוליסה, אלא מקורו בדליפת מים מתמשכת, שארעה קודם לתחילת תקופת הביטוח על פי הפוליסה. הראיות לכך הן סימני הרקבון, החלודה והכתמים שנתגלו על גבי המשקופים, הדלתות, הקירות והריצוף, המעידים כי מדובר בנזקים ישנים ולא "טריים". לפיכך, טוענת הנתבעת, מדובר בנזקים שאינם תוצאה של אירוע תאונתי, אלא נזקים מתמשכים (וכבר בשל טעם זה אינם מכוסים על ידי הפוליסה), ובנוסף - מדובר בנזקים שתולדתם באירוע קודם לתחילת תקופת הביטוח. 9. המועד הקובע לחבות המבטחת על פי הפוליסה הוא מועד קרות מקרה הביטוח, מועד התרחשות הנזק ולא מועד גילויו, ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת. הפוליסה נועדה לכסות סיכון שהתממש בתוך תקופת הביטוח, ולא סיכון שהתממש קודם לעשייתה. בהתאם לסעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח), חוזה ביטוח לכיסוי סיכון שבעת כריתתו כבר קרה - בטל. מעצם טענת התובע, לפיה המועד הקובע לתחולת הפוליסה הוא מועד גילוי הנזק, משתמעת הודייתו בעובדה כי הנזקים שבמחלוקת הם נזקים שמקורם באירוע שהתרחש קודם לתקופת הביטוח. הנטל להוכיח כי הנזקים שבמחלוקת מקורם באירוע של התבקעות צנרת, או דליפת מים, שהתרחש במועד כלשהו בתוך תקופת הביטוח הרלוונטית - מוטל על התובע, והוא לא הרים את הנטל המוטל עליו. 10. אין מחלוקת בין השמאים בנוגע לעובדה כי נזקי הרקבון, החלודה, האיכול והכתמים השחורים שנראו על קירות המבנה, המשקופים, הדלתות והריצוף - הינם תולדה של דליפת מים הדרגתית שארעה במשך מספר חודשים, ובוודאי עוד לפני תחילת תקופת הביטוח. גם שמאי התובע הודה בחקירתו, כי הסיבה לצינורות החלודים והמחוררים היא קורוזיה שנגרמה במשך שנים. כבר בכך יש כדי לשמוט את הקרקע תחת תביעתו של התובע. זו היתה עמדתו של שמאי הנתבעת, ומסיבה זו דחתה הנתבעת את דרישת התובע לתשלום תגמולי ביטוח בגין הנזקים שאינם בני כיסוי ביטוחי (במסגרת הארוע הראשון). עוד מציינת הנתבעת, כי מדובר במבנה בעל הסטוריה ארוכה של בעיות איטום ודליפות מים, ועל כך ניתן ללמוד מדברי שמאי התובע, שסיפר בחקירתו, כי בעבר ביקר במבנה בשל בעיה של איטום עם המבנה השכן. שוכר הדירה במבנה אמר אף הוא בחקירתו שהנזקים הנראים בצילומים שהוצגו בפניו הופיעו במבנה עוד קודם לחודש פברואר 2005. התובע לא ראה כתמים בריצוף בחדרים של הדיירים כי הוא לא נכנס לחדרים, ולכן לא ברור כיצד הוא יכול לטעון בביטחון שלא היו נזקים קודמים בחדרים. 11. לעניין הטענה כי הצילומים צולמו על ידי בנו של השמאי, הרי שאין נפקות לטענה זו: שמאי הנתבעת אישר, כי בצילומים נראים נזקים שהוא בעצמו ראה בביקור שערך במקום כשבועיים מאוחר יותר. בנוסף, לאחר שגם שמאי התובע אישר כי הנזקים בתמונות משקפים את הנזקים שהוא ראה במבנה - מה הטעם בטענה כי חוות דעת שמאי הנתבעת מהווה עדות שמועה? הנתבעת הקדישה אף היא מילים רבות להגנה על חוות דעתו של שמאי הנתבעת, אך כפי שלא פרטתי את טענות הנגד, למרות שאני מתייחסת אליהן, כך לא אפרט את טענות הבעד, ואתייחס גם אליהן. 12. לענין הנזק: שמאי התובע ביסס את הערכותיו לגבי עלויות הנזקים על הערכתו האישית, ללא בדיקת הצעות מחיר כמקובל. לעומתו, שמאי הנתבעת ביסס הערכותיו על הצעות מחיר של בעל מקצוע שביקר בעצמו במבנה והתרשם מהנזקים והיקפם. שמאי התובע לא ציין מהו שטח הדירה, כיצד חישב את השטח הטעון פירוק ריצוף וגם לא זכר היכן צילם חלק מהתמונות. הערכת שמאי התובע היא מוגזמת ובלתי מבוססת, בעוד שהערכת שמאי הנתבעת מדויקת ומבוססת. רכיב נזק שנכלל בגין אי תשלום דמי שכירות מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן אין לטענה זו ביטוי בכתב התביעה ודינה להידחות. בנוסף, הפוליסה אינה מכסה נזק תוצאתי מכל סוג שהוא. 13. הנתבעת מתייחסת גם לרכיבי נזק נוספים - לטענתה, הסכום המתייחס ל-3,000 ₪ בגין "נזקים שהתגבשו לאחר שהקירות התייבשו" יש לדחות, מאחר שמדובר בעדות סברה של התובע ומאחר שהובהר על ידי שמאי התובע כי לאחר שהקירות מתייבשים, הנזק קטן וניתן להסתפק בתיקון טיח וצבע. 14. בנוגע לביטוח החסר - אם יעשה חישוב לפי 15%, בגלל שער הדולר הנכון ליום החישוב (במקום 17.5%, כפי שסבר שמאי הנתבעת), זכאי התובע לסכום נוסף בנוסף לסכום שאינו במחלוקת, בסך של 221 ₪ בלבד. עוד מסכימה הנתבעת, כי משהוברר שהתובע אינו עוסק מורשה - הוא זכאי לסכום המע"מ שנוכה מסכום הפיצוי ששולם לו, בסך 425 ₪. את שני הסכומים הללו יש לנכות מהסכום ששולם לו ביתר ובכפל כפי שנטען לעיל. תשובת התובע 15. התובע טוען בסיכומי התשובה כי טענת הנתבעת בנוגע לכפל פיצוי הינה הרחבת חזית אסורה, שכן לא עלתה קודם, לרבות לא בדיון שהתקיים בבית המשפט ובו פירט ב"כ התובע מה הם הסכומים ששולמו. בנוסף, זוהי טענה מופרכת. 16. עוד טוען התובע, שגם הפוליסה מכירה בכך שמקרה הביטוח הינו מועד גילוי הנזק, וזאת מאחר שהנזק שנגרם לדירה הוא מקרה הביטוח, ולא הכשל שגרם לנזק (כגון התבקעות צנרת או דליפה). הכשל הוא הגורם למקרה הביטוח אך הוא לא מקרה הביטוח עצמו. 17. לענין הטענה שהתביעה בגין אי תשלום דמי שכירות מהווה הרחבת חזית אסורה - הדרישה מופיעה בסעיף 5.9 לחוות דעת שמאי התובע, ומהווה ראש נזק מכלל הנזקים הנתבעים. שמאי הנתבעת לא התייחס לנזקים הללו. הנתבעת טוענת לראשונה כי הנזקים הללו מוחרגים על פי הפוליסה וזוהי הרחבת חזית אסורה, אך הטענה גם אינה נכונה לגופה - סעיף ב' בפרק יג' לפוליסה מתייחס במפורש לאובדן שכר דירה, ומחריג אותו מתוך הנזקים התוצאתיים שאינם באחריות הנתבעת. בנוסף, הדייר רובס הצהיר בסעיף 9 לתצהירו, כי לא שילם דמי שכירות במשך חודשיים, בסך כולל של 2,500 ₪. דיון והכרעה 18. לעניין המחלוקת המשפטית העיקרית בין הצדדים - השאלה מתי קרה האירוע הביטוחי, במועד שהחלה הנזילה (כטענת הנתבעת) או במועד שנתגלתה (כטענת התובע), אני מקבלת את עמדת התובע. אכן צודקת הנתבעת כי חוזה ביטוח חוזה פני עתיד. הדבר עולה במפורש מסעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל. עם זאת, נפסק לא אחת שההוראה נסוגה במקרים מסוימים - למשל, כאשר מדובר בביטוחים המכסים סיכונים מסוג, שמטבעם מתגלים אחר זמן (סוגים מסוימים של ביטוח אחריות מקצועית, ביטוחים המתייחסים למחלות העשויות לקנן בגופו של אדם במשך תקופה, מבלי שידע על קיום המחלה וכיוצא באלה). לנוכח התכלית הצרכנית של חוק חוזה הביטוח מחד גיסא, והתוצאות הקשות הנובעות מהוראת סעיף 16 (בטלות החוזה) מאידך גיסא, יש לנקוט בפרשנות המעדיפה את האינטרס של המבוטח, כדברי ירון אליאס בספרו דיני ביטוח (תשס"ב-2002, מהדורה ראשונה, כרך א, פרק 19, סעיף 19.3, בעמוד 396). במקרה שלפנינו, כאשר מדובר בנזק שנובע מנזילת מים, דבר שיכול לקנן במשך זמן באופן מוסתר בתוך קירות הבית, או מתחת לריצוף, נכון לקבוע כי המועד הקובע לעניין הזכאות לתגמולי ביטוח הינו מועד גילוי הנזק על ידי המבוטח. מובן, כי אין כוונה להכשיר מצב שבו מבוטח ידע על נזק שנגרם, ויסתיר מידע זה מהמבטחת, או ימתין עד למתן הודעה כי קרה הנזק, ומדובר על קיום בתום לב של החוזה, לרבות החובה להודיע למבטחת על הנזק ברגע שהוא מתגלה. התובע הפנה לפסק דינה של כב' השופטת אבי-גיא בת"א 217984/02 טקדן בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 18.12.06), שענינו דומה מאד לענין דנן, ואני מסכימה לדברים האמורים שם. 19. במקרה דנן, הסכימו שני השמאים שחלק מהנזקים הנראים בתמונות, ואשר בגינם נתבע פיצוי, הם כאלה שהגורם להם קודם בזמן לפחות מספר חודשים לרגע הגילוי. עם זאת, הרי אין לצפות ממבוטח סביר שיהיה נביא, וכל שניתן לצפות הוא שברגע שהנזק נגלה לעיניו - יפעל להודיע על כך למבטחת מטעמו. 20. במקרה שלפני, על המבטחת להוכיח את טענתה כי התובע מנסה לייחס לתקופת הפוליסה נזק שידע עליו לפני תקופת הפוליסה. מדובר ב"יסוד שלילי", אשר - לאחר שהמבוטח הוכיח את קרות מקרה הביטוח, ושלכאורה נתגלה לו הדבר כאשר הודיע על כך לראשונה - הנטל להוכיח שפני הדברים שונים, מוטל על המבטחת (ר' ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ - דברי כב' השופטת ארבל. ניתן ביום 5.10.06). לטעמי, הנטל להוכיח טענה זו לא הורם. 21. לדברי התובע, "את הנזילה גילה מר שלמה רובס, דייר המתגורר בשכירות חפשית בבית" (תצהיר יעקב קורן, סעיף 12). עוד אמר, כי הדבר קרה בפברואר 2005. הוא העיד כי הוא מרבה לבקר בדירה והוא אף ביקר בה יומיים שלושה לפני שהתגלתה הנזילה, ולא ראה דבר מהנזקים המופיעים בתמונות. חלק מהנזקים הם בתוך החדרים (בתוכם אינו מבקר), לכן אינו יכול להעיד לגביהם, וחלקם - למשל כתמי המים בחדר המדרגות, או כתמים בריצוף, בין ה"פוגות" - לא היו (פרוטוקול הדיון ביום 28.2.07, עמוד 17, שורה 26 עד עמוד 18, שורה 27). הדייר שלמה רובס העיד כי החל מהיום שבו הוא מתגורר בבית (בשנת 2000) לא ארעו כל פיצוצים בצנרת ולא תוקנו פיצוצים. בנוסף - מעולם לא הבחין בנזילות או ברטיבות עובר לארועים נושא כתה התביעה (תצהיר שלמה רובס, סעיפים 4-5). בנוסף - בהתייחס להערה בדוח שמאי הנתבעת, כי המשקופים נצבעו, ובכך יש עדות לקיומה של נזילה קודמת שתוקנה, הצהיר רובס, כי בשנת 2003 ביצע צביעה כללית של הדלתות והמשקופים בלקה שקופה, כתחזוקה שוטפת (תצהיר שלמה רובס, סעיף 6-7). בדיון העיד רובס כי קורן הגיע מעת לעת לבקר בבית, אך בתקופת הנזילות לא הגיע. הוא העיד כי הוא זוכר רק את ארוע הנזילות של פברואר 2005. הוא העיד כי מרבית שעות היום הוא עצמו אינו בבית, אז באופן תיאורטי יתכן שיקרה פיצוץ בצינור ויוזמן שרברב, יתקן ועד שרובס יגיע הביתה - הוא לא ידע מזה. הוא העיד כי לפני הארוע של פברואר לא ראה כתמי רטיבות בשום מקום, ושלל את האפשרות שהיו כתמים קודמים שהוא לא ראה אותם. עם זאת, אישר שרטיבות שנראית בקיר גרם המדרגות (צילום מס' 16 בחוות דעתו של שמאי התובע ברוכים - ת/3) הוא חושב שכן ראה אותה טרם הארוע, וכך גם הצבע השחור בריצוף בצילום מס' 6 בחוות דעתו של שמאי התובע ברוכים - היה עוד קודם "בעיקר בפסים" (פרוטוקול הדיון ביום 28.2.07, עמוד 12, שורה 13 עד עמוד 14, שורה 17). השמאי מטעם התובע, מר ברוכים, העיד כי הגיע בעבר לנכס נושא התביעה, אך זאת בשל בעיות איטום עם הבית השכן (פרוטוקול הדיון ביום 28.2.07, עמוד 7, שורות 6 עד 7). הוא הסכים, שהחלודה שנוצרה הינה תהליך הדרגתי, שנמשך ודאי יותר מחודש וחצי אך ציין, שלא ניתן לדעת ממתי קיימת הדליפה ויתכן שהיא קיימת זמן רב, אך מבחינים בה רק לאחר שרואים את סימני הרטיבות או נזק במרצפות. תשובתו לענין השאלה אם סביר שהנזק הנראה במשקוף, למשל בצילום מס' 11 בחוות דעתו, נגרם כתוצאה מנזילה שהחלה חודש לפני גילוי הנזק, השיב שזה יכול להיות (פרוטוקול הדיון ביום 28.2.07, עמוד 8, שורות 13 עד 28). לגבי הריצוף הסכים שמדובר בנזק הדרגתי וכך גם לגבי הרטיבות בגרם המדרגות הפנימי. 22. השמאי מטעם הנתבעת, מר פלינר, העיד כי להערכתו, לפי מידת הריקבון במשקופים ולפי הצבע הכהה בריצוף ומה שיש בחדר המדרגות - הנזקים הללו נגרמו תקופה ארוכה קודם להקמת הפוליסה. הוא התבסס בין השאר על העובדה שהמשקופים נצבעו כבר בעבר (פרוטוקול הדיון ביום 28.2.07, עמוד 25, שורות 4 עד 24). מחוות הדעת עולה, כי לפי התרשמותו של שמאי הנתבעת (נ/4), התובע ניסה לחסום נסיונות של השמאי (או של בנו) לשוחח עם השרברב, הוא לא שיתף פעולה וכל שאלה נענתה בשאלה נוספת, בתשובות לקוניות ולא רלוונטיות (עמודים 3 ו-4 לחלק השני של נ/4, מיום 13.9.05). בחוות הדעת מפורט מדוע התרשם השמאי כפי שהתרשם (לאחר נסיונות נוספים לקבל הסברים מהמבוטח, שנעשו גם על ידי נציגת סוכן הביטוח של התובע, הגב' אורלי לוין), ולטעמי, על סמך העובדות שפורטו - לא ניתן לומר שלהתרשמות זו אין בסיס. עם זאת, ולנוכח חלק מההסברים שניתנו על ידי עדי התביעה, לדעתי לא די בדברים הללו כדי להטות את הכף במידה הנדרשת להוכחת הטענה, שאיננה טענה של מה בכך, לפיה התובע מנסה לייחס לתקופת הפוליסה נזק שידע עליו לפני תקופת הפוליסה. אינני מגיעה למסקנה חד משמעית בענין זה, גם לא במאזן ההסתברויות, ואם כך - כפות המאזניים נותרו מעוינות, ומי שהנטל היה עליו להוכיח את הטענה - מפסיד. 23. מכאן, שמדובר בנזק שעל הנתבעת לפצות את הנתבע בגינו. לפיכך, יש לדון בשיעור הפיצוי. אציין תחילה, כי שני השמאים עשו רושם אמין ועצם העובדה, שבחלק מפריטי הנזק שהוערכו הייתה הערכתו של שמאי התובע נמוכה מהערכתו של שמאי הנתבעת, מלמדת כי איש מהם לא הלך כעיוור, בניסיון להיטיב עם מזמין חוות דעתו. אינני מקבלת את טענות התובע כלפי שמאי הנתבעת, ונראה לי כי הוא פעל כשמאי סביר, המעסיק עובדים ומפקח עליהם, כאשר חלק מהפעולות נעשות על ידו בעצמו וחלקן על ידי עובד מטעמו, אשר הופעלה מידת פיקוח ראויה על פעולתם ומסקנותיהם. התמונות שצילם שחר אושרו הן על ידי השמאי פלינר עצמו, וגם שמאי התובע אישר שאלה הנזקים שהוא ראה בדירה. 24. גם כאן, מאחר שהתרשמתי כפי שהתרשמתי משני השמאים, הרי שבכל הקשור לתוכן הערכותיהם הכמותיות - אינני יכולה להעדיף חוות דעת אחת על פני השניה. מאחר שהוכחת שיעור הנזק מוטלת לפתחו של התובע, הוא לא הטה את הכף לטובתו ועל כן אני מקבלת את הערכות שמאי הנתבעת. בהתאם להערכות אלה, בגין "המקרה הראשון" (מיום 15.2.05) יש לשלם לתובע סך של 15,300 ₪; בגין תיקוני שרברבות שונים (בהם הכירה הנתבעת) יש לשלם 1,287 ₪; בגין "המקרה השני" אין מחלוקת כי הסכום לתשלום הוא 1,755 ₪; בגין המקרה השלישי יש לשלם 2,925 ₪ ובתוספת מע"מ: 425 ₪. בסך הכל, בגין הנזקים הישירים ובכפוף לאמור להלן בנושא ביטוח החסר, על הנתבעת לשלם לתובע 21,692 ₪. שולם סכום של 2,857 ₪ לפני הגשת התביעה ועוד סכום של 12,272 ₪ לאחר הגשת התביעה. אציין, כי לא עלה בידי להבין את חישובי הנתבעת בסעיף 61 לסיכומיה, לפיהם שולמו לתובע רק 12,060 ₪ עד כה. התובע עצמו מודה בקבלת סך של 12,272 ₪ לאחר הגשת התביעה, וכן 2,857 ₪ לפני הגשת התביעה (סעיף 20 לכתב התביעה), ובסך הכל - 15,129 ₪, לפי חישובי. 25. אינני מקבלת את טענת הנתבעת בנוגע לתשלום בכפל. הטענה הועלתה רק בשלב הסיכומים ואין להזקק לה. 26. באשר לקביעת שמאי הנתבעת כי קיים ביטוח חסר בשיעור של 17.5% או - כפי שתוקן בסיכומים של הנתבעת - של 15%: החישוב מתבסס על כך ששטח דירת התובע הוא 274 מ"ר (ולא 200 מ"ר כפי שנכתב בטעות בחוו"ד השמאי), עלות בניה למ"ר היא 700$ למ"ר ובהתאם לשער הדולר ביום הקמת הפוליסה (4.3 ₪ לדולר, כפי שתיקן ב"כ התובע את השמאי, שערך את החישוב לפי שער של 4.5 ₪ לדולר) יוצא שערך הנכס הינו 824,740 ₪. הנכס בוטח לפי ערך של 700,000 ₪ ומכאן שבוטח ב-85% מערכו. בענין זה אין בפני נתונים אחרים מטעם התובע. בחוות דעת שמאי התובע לא כתוב מהו שטח הדירה, אין התייחסות לעלות מ"ר של בניה, שמאי התובע לא העיד על כך בבית המשפט, התובע לא העיד על כך לא בתצהירו ולא בבית המשפט, ובסיכומיו הסתפק התובע בתקיפת חוות דעת שמאי הנתבעת בנקודה זו, בלי להציע נתונים אחרים שעליהם יש להתבסס. לפיכך, בענין זה אני מקבלת את הנתונים היחידים שיש בפני: נתוני שמאי הנתבעת, כפי שתוקנו על ידי התובע. לפי נתונים אלה, מדובר בביטוח חסר בשיעור 15%. לפיכך, אם נזקי התובע עומדים על סך של 21,692 ₪, כאמור לעיל, הרי שהסכום לפיצוי הוא בשיעור 85% מסכום זה, שהם 18,438 ₪. מסכום זה יש להוריד את הסכום ששולם (15,129 ₪) ונותר לתשלום 3,309 ₪. 27. בהתייחס לראש הנזק של אבדן דמי שכירות: אינני מקבלת את טענת הנתבעת שמדובר בהרחבת חזית אסורה. אכן, כטענת התובע במענה לטענה זו, יש התייחסות לענין זה בחוות דעת שמאי התובע. בנוסף יש התייחסות לענין זה בתצהירו של שלמה רובס (סעיף 9), הוא לא נשאל על כך בחקירה נגדית ודבריו לא נסתרו. אני מקבלת את טענת התובע, כי אבדן שכר דירה אינו מוחרג על פי הפוליסה, בהתאם לסעיף ב' בפרק יג ואני מכירה בראש נזק זה, בסך 2,500 ₪. 28. בנוסף, זכאי התובע לשכר השמאי מטעמו, בסך 1,287 ₪. 29. אינני מכירה בראש הנזק של נזקים שהתגבשו לאחר שהתייבשו הקירות, שלא הוכח בשום צורה, ומהווה סברה של התובע, שאיננו מומחה. 30. אינני מכירה בראש הנזק של עגמת נפש. בסופו של יום, אף אני לא הצלחתי להגיע לממצא חד משמעי בשאלה אם - לאור הנזקים שנראו בפברואר 2005 - עולה הסבירות שהתובע לא ראה דבר מהנזקים הללו לפני המועד שהודיע לנתבעת, על הסבירות שראה נזקים אלה, והתביעה נתקבלה בסופו של דבר בגלל שאלה של נטלי הוכחה. לאור זאת, וכן לאור הפערים בין חוות דעת שמאי התובע לשמאי הנתבעת, אינני סבורה שאפשר לומר שהנתבעת התנהלה בצורה בלתי סבירה, המזכה את התובע בפיצוי בגין "עגמת נפש". סיכום: 31. בסיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,096 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (29.1.06) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת עדי התביעה כפי שנפסק בדיון מיום 28.2.07, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, כשסכומים אלה צמודים למדד ונושאי ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל (קיבלתי את בקשתו של ב"כ התובע לגזור את שכר הטרחה מתוך פסק הדין בתוספת הסכום של 12,272 ₪, ששולם לאחר הגשת התביעה). המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים, בדאר רשום. ניתן היום, ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007), בהעדר הצדדים. מיכל ברקֿֿנבו, שופטת ביטוח מבנהפוליסהמבנהתביעת ביטוח