1. בפנינו תביעתו של התובע נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") אשר דחה תביעתו לתשלום דמי תאונה. 2. בתביעתו טען התובע כי בתאריך 30.3.07 נפגע בתאונה במהלך שייט בסירת מפרש. עקב הפגיעה אושפז למשך 4 ימים בבית חולים ונשלח לביתו כשהוא מגובס, ללא יכולת לדרוך על רגלו כ- 7 - 6 שבועות, לפיכך זכאי הוא לקבלת דמי תאונה בהתאם לחוק. 3. הנתבע דחה טענות התובע כי בתקופה שבין 5.4.07 - 25.5.07 ומיום 1.6.07 ואילך היה מאושפז או מרותק לביתו על כן סבר כי התובע לא איבד את כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה. 4. עוד טען הנתבע כי התובע היה מרותק לביתו מיום התאונה ועד ליום 4.4.07 ומיום 28.5.07 ועד ליום 31.5.07 על כן אינו זכאי לדמי תאונה בהתאם לחוק. דיון והכרעה: 5. בפרוטוקול הדיון מיום 25.11.08 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי, על מנת שיחווה דעתו האם במצבו הרפואי היה על התובע להיות מרותק לביתו ולאיזה תקופה. 6. ביום 1.12.08 מונה ד"ר אנג'ל דוד, מנהל מחלקה אורטופדית בבית החולים אלישע בחיפה, כמומחה רפואי לשם מתן חוות דעתו. המומחה נדרש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי הפגיעה ממנה סובל התובע כעולה מהתעודות הרפואיות? ב. האם לאור מצבו הרפואי היה התובע מרותק למיטתו? ג. במידה והתשובה לשאלה חיובית, מהו פרק הזמן בו היה על התובע להיות מרותק למיטתו עקב הפגיעה? 7. המומחה הרפואי ד"ר אנג'ל התייחס למצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה והשיב כדלקמן: "א. התובע סבל משבר בקרסול שמאל. השבר קובע בניתוח בעזרת פלטה וברגים. ב. לאחר הניתוח היתה הרגל מקובעת בגבס עד ה - 17.5.07. נאסר על התובע לדרוך על הרגל עד תאריך 28.5.07 כשהוצא בורג סינדסמוטי (אחד מהברגים בהם השתמשו בניתוח). יש הבדל ניכר בין מצב של ריתוק לבית לבין הנחייה שלא לדרוך על הרגל. אפשר בהחלט לצאת מהבית ולא לדרוך על הרגל (תוך שימוש בקביים). ע"פ הרישומים נראה כי התובע אכן יצא מהבית לפחות לצורך ביקורים בקופ"ח ובמרפאת חוץ בביה"ח. ע"פ הרישומים (וע"פ הצפוי במחלתו והטיפול שקיבל) לא היה התובע מרותק לביתו והוא יכל לצאת תוך העזרות בקביים וללא דריכה על הרגל. ג. למרות שאין רישומים שמתארים זאת, אפשרי שבתקופה הראשונה מיד לאחר שחרורו סבל התובע מכאב יותר חזק ונמנע עקב כך מלצאת מהבית. יש מקום להכיר בריתוק לבית למשך שבוע אחד בלבד לאחר שחרורו מביה"ח". 8. לאחר שהועברה חוות דעתו של המומחה לצדדים, ניתנה הזדמנות להפנות שאלות הבהרה. הצדדים בחרו שלא להעביר שאלות למומחה אולם משניתנה חוות דעתו, הגישו הצדדים סיכומיהם. 9. לטענת התובע בהתאם להוראות הרופא, לאחר 4 ימי אשפוז בבית החולים היה מרותק לביתו ולא דרך על רגלו אלא לאחר שבוע מיום הניתוח אשר בוצע בתאריך 28.5.07. עוד טען כי עדות רעייתו תמכה בגרסתו על פיה לא יצא מביתו למעט לצורך טיפולים רפואיים. 10. לטענת הנתבע אובדן כושר תפקוד הינו תנאי ראשוני לזכאות לדמי תאונה. כעולה מחוות דעתו של ד"ר אנג'ל יש להכיר בריתוק התובע לביתו שבוע ימים לאחר שחרורו מבית החולים. התובע לא נדרש לשהיה על רגל מורמת או עזרת הזולת לכניסה לרכב, התובע יכל לצעוד עם קביים לצורך קבלת הטיפולים הרפואיים. על כן, יש לדחות את התביעה. 11. נקדים ונציין כי חוות דעתו של המומחה הרפואי מסתמכת על העובדות אשר נקבעו ביום 1.12.08 והחומר הרפואי אשר היה בפניו, על כן מצאנו כי יש מקום לאמצה על כל קביעותיה. 12. חוות דעתו של המומחה קובעת באופן ברור ומפורש כי יש הבדל ניכר בין ריתוק לבית לבין הנחיה שלא לדרוך על הרגל. עוד נקבע כי התובע יכל לצאת מביתו בעזרת קביים מבלי לדרוך על הרגל ואכן כך עשה לצורך קבלת טיפוליים רפואיים. לדעת המומחה יתכן כי בתקופה הראשונה סבל התובע מכאב חזק יותר על כן נמנע לצאת מביתו לפיכך יש להכיר בריתוק לביתו למשך שבוע אחד בלבד. 13. בשונה מעובדות פסק הדין בעניין בל 1325/08 ברנקל דפנה - המל"ל (ניתן ביום 2.11.08) נציין כי בענייננו אין כל תיעוד רפואי על פיו נאסר על התובע לדרוך על רגלו או לשהות בביתו עם רגל מורמת. כמו כן לא ניתן לקבוע כי היה בלתי עצמאי ותלוי בעזרת הזולת לצורך יציאה מן הבית. 14. אשר למעמד המומחה הרפואי מטעם בית הדין וחוות דעתו האובייקטיבית נקבע לא אחת כי יש ליתן משקל רב לחוות - דעת המוגשות על ידי מומחה - יועץ רפואי מטעם בית - הדין, וזאת משאובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. עוד נקבע כי חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראייה ויש להתייחס אליה ככזאת. על כן בשאלות רפואיות, יסמוך בית - הדין את ידיו על חוות - דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (ראו: עב"ל 683/07 לוי מצליח - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם 16.7.08); עב"ל 138/07 מיכאל סלע - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) 8.9.08). 15. בית הדין יסטה מהאמור בחוות דעתו של המומחה ביד קמוצה ובמשורה וזאת מששיקוליו נוטים להיות מקצועיים נטו. אין לו שיקולים אשר יניעוהו לכאן ולכאן ויהוו גורם משפיע בשיקוליו המקצועיים. כפי שנקבע בפרשת מליחי: "המדיניות של בית-דין זה היא להכריע בשאלות רפואיות על סמך חוות-דעתם של מומחים-יועצים שמתמנים על - ידי בית - הדין, שכן הם ניטרליים ואינם מקבלים את שכרם מאחד מבעלי-הדין." (עב"ל 341/96 שמעון מליחי נ' המוסד לביטוח לאומי, לד ( 1999) 377). 16. כאמור לעיל - בית הדין יסטה מקביעת המומחה הרפואי רק אם ראה כי קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע ( ארצי) נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, ניתן ב 26.2.97; עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ב 6.6.05). סוף דבר: 17. לאור האמור לעיל, משלא מצאנו כל סיבה לסטות ממסקנת חוות דעת המומחה הרפואי ממנה עולה מפורשות כי התובע לא היה מרותק לביתו במהלך התקופה הנטענת דין התביעה להדחות. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום ממועד קבלתו. ניתוחדמי תאונה