האם אלרגיה בעבודה מהווה סיבה להטפטרות המזכה בפיצויים ? 1. לפנינו תובענה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 2. ואלה הן העובדות הצריכות לעניין: א. התובעת עבדה כגננת אצל הנתבעים במשך 4 שנים, מ-1.9.03 ועד 12.8.07. ב. התובעת התפטרה מעבודתה מטעמים ובנסיבות שעליהם חלוקים הצדדים. ג. התובעת החלה לעבוד בגן של הגב' רחל שטרכמן ביום 1.9.08. 3. טוענת התובעת כי : א. בתקופת עבודתה החלה לסבול לראשונה בחייה מאלרגיה קשה שהתפתחה בשל מחצבת "אבן סיד" הנמצאת בסמוך לגן, או בשל האבק וחוסר האוורור במקום העבודה. ב. הרופאה התעסוקתית, ד"ר מרים קלבנוב, קבעה כי קיימת הצדקה להמליץ על שינוי מקום עבודתה של התובעת. על-פי המלצות רופא המשפחה, הרופאה התעסוקתית ורופא א.א.ג נאלצה התובעת בלית ברירה להתפטר מעבודה. הנתבעת 1 אף מסרה לידי התובעת מסמך המאשר כי הפסיקה את עבודתה בשל בעיות רפואיות. לפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963. ג. הנתבעת הבטיחה לתובעת כי עם תום העסקתה ישולמו לה פיצויי פיטורים אף אם תתפטר, כמקובל וכנהוג ביחס לגננות בגני ילדים ובמוסדות חינוך ציבוריים, ועל פי הנוהג בגן "פשוש". הבטחה זו שוכללה אל חוזה עבודתה של התובעת, והפכה תנאי מתנאי עבודתה. ד. הנתבעת 1 חזרה בה מהבטחתה לאחר שהתברר כי התובעת החלה לעבוד בגן מתחרה. חזרת הנתבעים מהתחייבותם לשלם פיצויי פיטורים, כמו גם השיהוי הרב בתשלום זה מאז הובטח לה לראשונה, מקיימים את תנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963. על-כן יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה בדין מפוטרת מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה. ה. הנתבעים פעלו בניגוד לדין, ותוך פגיעה בזכותה החוקתית של התובעת לחופש העיסוק, בהחליטם לשלול את זכותה לפיצויי פיטורים משום שהחלה לעבוד בגן מתחרה. 4. טוענת הנתבעת מנגד כי: א. התובעת עזבה את מקום עבודתה בתואנות שווא על מצבה הבריאותי, כאשר כל מטרתה הינה לעבוד בגן מתחרה, ולזכות בפיצויי פיטורים שלא כדין. ב. הנתבעת מעולם לא הבטיחה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים שאינם מתחייבים מן הדין. התובעת הודיעה כי רופאה אסר עליה לעבוד, וכי תיאלץ להיעדר מעבודתה למשך תקופה של כחצי שנה. משהסכימה לכך הנתבעת הודיעה התובעת כי היא מתפטרת בשל מצבה הרפואי. על יסוד האמור הבטיחה הנתבעת לתובעת כי ישולמו לה זכויותיה כחוק. הבטחה זו נעשתה על יסוד מצג שווא בדבר הפסקת העבודה עקב המצב הרפואי. ג. טענת התובעת כי התפטרה בשל בעיות בריאות שמקורן במקום עבודתה, אין בה כל ממש. כבר ביום 1.9.07 החלה התובעת לעבוד בגן מתחרה בשכר יותר גבוה, ונסיבות התפטרותה קשורות לעובדה זו ולא אחרת. זאת ועוד, בסמוך להפסקת עבודתה, הנתבעת ביקשה מעם התובעת כי תעבוד בגן "פשוש" יום בשבוע. התובעת נעתרה להצעה זו למרות הבעיות הרפואיות הנטענות. ד. בגן אין אבק, חול או חוסר אוורור. המחצבה שאליה מתייחסת התובעת אינה פעילה מזה 8 שנים לפחות, מה גם שהתובעת בעצמה מתגוררת בסמוך לגן "פשוש", ואף עובדת בקרבתו במקום עבודתה החדש. יתר על כן, אושר במכתבה של ד"ר קלבנוב מיום 26.9.07 כי מצבה הרפואי לא נגרם עקב עבודתה. ה. הזכאות לקבלת פיצויים עקב התפטרות מחמת מצב רפואי קמה משסיבת ההתפטרות הינה מצב רפואי בעת ההתפטרות. ואולם, במועד ההודעה על הפסקת העבודה לא היה בידי התובעת כל מסמך רפואי המבסס את טענותיה בעניין זה. ו. מכתב ההודעה על הפסקת העבודה מטעמים בריאותיים שמסרה הנתבעת לידי התובעת נערך ונכתב לאור הצהרתה של התובעת בדבר מצבה הרפואי. התובעת מעולם לא הציגה לנתבעים מסמכים רפואיים . דיון והכרעה 5. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) דן בהתפטרות עובד לרגל מצב בריאותי לקוי, וקובע כי: ”התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".   על העובד מוטל הנטל להוכיח כי מתקיים בעניינו החריג הקבוע בסעיף 6, המקנה לו זכאות לפיצויי הפיטורים (דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כז 514). שלושת היסודות הנזכרים בסעיף: ממצאים רפואיים, תנאי עבודה, ושאר נסיבות העניין, מהווים ביחד אמצעי ביקורת, שבעזרתו ניתן לבחון את השאלה האם ההתפטרות מטעמי בריאות הייתה מוצדקת, והיא מזכה את העובד בפיצויי פיטורים. על פי לשון הסעיף ההתפטרות הינה "לרגל" מצב בריאות של העובד, ללמדנו כי הגורם לא רק שצריך להיות קיים אלא, והוא העיקר, שאותו גורם היה הפועל, המניע והמביא לתוצאה. יש להוכיח כי הגורם הרפואי האובייקטיבי הוא זה שפעל בבחינת "המניע והמביא" להתפטרות. גם כאשר קיימים מניעים נוספים להתפטרות, אשר אינם קשורים למצב הרפואי, אין בכך כדי לשלול קיום מצב משפטי מסוג התפטרות בדין פיטורים, ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וממשי. זאת ועוד. על העובד להציג תעודות רפואיות המתייחסות לתקופה הרלבנטית להפסקת העבודה, אם כי אין הכרח כי אלו יוצאו במועד שקדם להתפטרות. די בכך שיתייחסו לתקופה אשר קדמה להפסקת העבודה, ויצביעו על כך שהפגימה הרפואית פגעה ביכולת עבודתו של העובד (דב"ע לא/3-17 שרה רפפורט - שולמית אסולין, פד"ע ב, 25). אין גם הכרח כי מצב הבריאות הלקוי ימנע מן העובד להמשיך בעבודתו, ואולם נדרש כי מצב זה יהווה רקע להחלטתו לפרוש מעבודתו. לאחר שבחנו את חומר הראיות שהוצג לפנינו לאור ההלכות המפורטות לעיל, הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מצבה הרפואי היה בבחינת ה"מניע והמביא" להתפטרותה. 6. התובעת לא הניחה בפנינו תשתית עובדתית ברורה ביחס למועד התפטרותה. בכתב תביעתה טענה כי מיד לאחר שהודיעה לנתבעת 1 על התפטרותה, נתנה לה הנתבעת 1 מכתב הודעה על הפסקת עבודה, הנושא תאריך אוגוסט 2007 (סעיף 35 לכתב התביעה). ואולם בעדותה בפנינו אמרה כי הודיעה על התפטרותה בתחילת חודש יולי (ע' 5 ש' 5). אנו מעדיפים את גרסתה המוקדמת על פני המאוחרת. לפיכך אנו קובעים כי התובעת התפטרה ביום 12.8.07. 7. האישורים הרפואיים בתיק בית הדין אינם תומכים בטענת התובעת כי במועד התפטרותה הייתה מוגבלת מבחינה רפואית בכושר עבודתה, או כי הומלץ לה על ידי גורמים רפואיים כלשהם להדיר רגליה ממקום עבודתה בשל ליקוי רפואי. גם בחקירה הנגדית אישרה התובעת כי אין בידיה מסמך רפואי התומך בטענתה זו (ע' 7 ש' 14-15). מדבריה עולה עוד כי התובעת היא שהחליטה אלו המסמכים הרפואיים יוגשו בית הדין, על פי מידת הרלבנטיות שהיתה למסמכים אלה, לדעתה (ע' 7-8 ש' 25, 1-3), ובאופן אשר אינו עולה קנה אחד עם החלטת בית הדין מיום, 10.11.08 המורה על המצאת כל המסמכים הרפואיים הנוגעים למצב בריאותה, למעט מסמכים גניקולוגיים. התובעת היא שהגישה את התביעה, והעלתה בה טענה מתחום הרפואה. משכך, לא תישמע במקרה זה טענה בדבר פגיעה בפרטיות וכיו"ב. במאזן בין זכות הפרטיות של תובע ובין זכותו של נתבע לנהל הגנתו והאינטרס החברתי בעשיית צדק, תגבר בדרך כלל זכותו של האחרון (רע"א 8019/06, 8082/06 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' מירב לוין, ניתן ביום 13.10.09). יתר על כן, מסמכים המעידים על סינוסיטיס בגיל 5 עשויים בהחלט להיות רלבנטיים לעניין, בניגוד לדברי התובעת (ע' 9 ש' 3-4). 10. התובעת מסתמכת על מסמך של רופאה תעסוקתית מיום 16.12.07, היינו חודשים אחדים לאחר שהפסיקה לעבוד אצל הנתבעת (נספח ד' לכתב התביעה). לא נמצא כל ביסוס לטענתה כי נפלה טעות בתאריך המסמך (ע' 8 ש' 18). לגופו של עניין, אין ללמוד מן האמור במסמך כי ביום 12.8.07 הייתה קיימת הצדקה או סיבה מספקת להתפטרות התובעת בשל מצב בריאותה. המועד הקובע לבחינת נסיבות התפטרות של עובד לרגל מצב בריאותו הוא מועד ההתפטרות (דב"ע לב/3-28 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ - משה תורגמן פד"ע ד' 64). על כן תעודות רפואיות ממועד מאוחר יותר, שמהן לא ניתן ללמוד על מצב בריאותו של העובד בזמן ההתפטרות, אין בהן כדי להועיל (דב"ע נא/3-7 מרים עדאוי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ פד"ע כב 325), מה גם שהאמור במסמך זה אינו אלא השערה, והוא אינו מתיישב עם האמור בנספח ב13 לכתב התביעה, שבו ציינה הרופאה התעסוקתית ביום 26.9.07, היינו בסמוך לאחר מועד ההתפטרות, כי: ”אין הוכחות שמקור הבעיה נמצא בסביבת העבודה". 8. פרט לכך שהתובעת לא הציגה ראיות התומכות בטענתה כי התפטרה מטעמי בריאות, לא הובאה אף לא ראשית ראיה המבססת את טענתה כי פעילות המחצבה משפיעה בדרך כלשהי על איכות האוויר בגן, שהרי לטענתה זו הסיבה לאלרגיות שמהן סבלה. מן המסמכים שהגישה התובעת עצמה עולה כי המחצבה אינה פעילה משנת 2000 (נספח יט'2), והדו"ח לגבי מפעל הבטון הינו משנת 1996 (נספח יז1). עדותה של התובעת בעניין זה הייתה מתחמקת (ע' 12 ש' 26-27). התובעת אף מסרה גרסאות שונות לעניין מועד תחילת האלרגיה, ולא סיפקה הסבר סביר מדוע לא פנתה לטיפול רפואי בסמוך להופעת האלרגיות מהן סבלה (ע' 8 ש' 6-8). יתר על כן, בתמלול השיחה מיום 15.11.07 אומרת התובעת בעצמה: ”אבל סימה אני עובדת באותה עבודה באותו אזור...". בתחושותיה הסובייקטיביות של התובעת אין די, מה גם שעולה כי על פי תחושות אלו, בסמוך למועד התפטרותו לא הייתה כל מניעה כי תשוב לאותו מקום עבודה למשך יום אחד בשבוע, בהיעדר המלצה רפואית נוגדת (ע' 5 ש' 8-9). ההסבר שנתנה לכך התובעת הינו מתחמק ומאולץ (עמ' 11 ש' 10-13), ואינו מתיישב באורח סביר עם הראיות בתיק זה. 9. לא זו בלבד שלא הוכח כי התובעת התפטרה בשל מצבה הבריאותי, אלא שהוכח כי התפטרה משום שהוצעה לה עבודה בשכר גבוה מזה ששולם לה אצל הנתבעים. התובעת אישרה בעדותה כי שכרה אצל הנתבעים היה 3500 ₪ לערך עבור 5 ימי עבודה בשבוע, בעוד שאצל הגב' שטרכמן השכר שהוצע לה עמד על סך של 4000 ₪ לחודש עבור 4 ימים בשבוע (ע' 10 ש' 11-17). על אף האמור בתצהירה של הגב' שטרכמן ועדותה בפנינו, הרי שהתובעת הודתה בעצמה בחקירתה הנגדית כי התפטרה בשל הצעת עבודה טובה יותר שהוצעה לה: ”ש. אז למעשה עזבת בגלל שקיבלת הצעה שלא יכלת לסרב לה. ת. אני קראתי לזה ככה .. בשבילי כל שקל מעל מה שקיבלתי אצל סימה זה טוב" (ע' 10 ש' 17-19). טעם זה להתפטרותה עלה אף בשיחה טלפונית אשר הוקלטה על ידי התובעת ביום 15.11.07 בשעה 18:37: ”סימה:... את אמרת שאת מרוויחה שם יותר ממה שהרווחת אצלי. תמר: נכון. סימה: את אמרת שקיבלת הצעה שאי אפשר לסרב לה, תמר: נכון...". יש לדחות מכל וכל את גרסתה המאוחרת כי אמרה זאת כדי לפגוע בנתבעת (ע' 10 ש' 22 ). 10. לחלופין טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מכוח הבטחה או נוהג. גם טענה זו דינה להידחות. התובעת לא הביאה כל ראייה בדבר קיומו של נוהג בגני ילדים ובמוסדות חינוך ציבוריים לתשלום פיצויי פיטורים גם כאשר העובד מתפטר, ולא הוכח כי בגן "פשוש" התגבש נוהג לתשלום פיצויים בנסיבות אלה, להבדיל ממחווה של רצון טוב ביחס לעובדת זו או אחרת. גרסת הנתבעת כי מעולם לא התחייבה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים באופן גורף ובכל מצב, אלא בקשר עם מצבה הבריאותי של התובעת, מהימנה עלינו. כך אמרה הנתבעת: ”ש. את אומרת שהבטחת לשלם לה פיצויים רק בגלל שחשבת שהיא התפטרה עקב מצב בריאותי. ת. כן ש. אם כך ועל רקע זה היא התפטרה מדוע לא שילמת לה מידי פיצויי פיטורים ת. מכיוון שגיליתי ביום 5/09 שהתובעת לא חולה והיא עובדת במקום אחר, היא הוליכה אותי שולל, היא ביקשה חופשת מחלה ולמעשה התחילה לעבוד במקום אחר" (ע' 22 ש' 12- 16, ההדגשה הוספה ד.פ.). גרסה זו אף נתמכת בתמלול שיחה מיום 1.11.07 בשעה 11:10: ”תמר: .. גם בכל השיחות הקודמות שלנו את אמרת לי שתשלמי את הפיצויים בכל מקרה. בשביל זה אני לא מבינה למה, למה ההתעקשות הזו.. סימה: אבל הסברתי לך למה. הסברתי לך למה. כי אני חשבתי שאת חולה ואת יושבת בבית." ובתמלול שיחה מיום 19.12.07 בשעה 21:11: ”סימה:.. העניין הוא, אני הבטחתי לך את הפיצויים על רקע אחר לגמרי על רקע זה שאת חולה ואת הולכת לא לעבוד". 11. בטענה כי בשל אי תשלום פיצויי הפיטורים יש להחיל בעניינה של התובעת את הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אין כל ממש. התנאים להתגבשות זכאות לקבלת פיצויי פיטורים כמתפטר בדין מפוטר צריכים לפעול בעת ההתפטרות ולא לאחר מכן, והתובעת הרי טוענת כי עזבה בשל מצב בריאותה: ”.. שעוד הפעם אני מזכירה ואומרת זה שעזבתי זה לא קשור לפיצויים, אני עזבתי בגלל הבעיה הרפואית, אבל מה שאני טוענת פה , שאת הבטחת את הפיצויים. זה לא, לא קשור לסיבה שעזבתי..." (תמליל שיחה מיום 19.12.07 שעה 21:11) טענות התובעת כי שינוי תנאי העסקתה ליום בשבוע הינן בגדר הרעה מוחשית בתנאי עבודתה הועלו רק בסיכומיה, וגם בהן אין כל ממש. סוף דבר- התביעה נדחית. התובעת תשלם הוצאות הנתבעים בגין שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים. ניתן היום 28/10/09 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. נציג עובדיםמר סלובטצקי ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד נציג מעבידיםמר חיות אלרגיה