רקע התובע, יליד 30.10.1962, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.2.2006. הרכב בו נהג היה בבעלותו והנסיעה הייתה במסגרת עיסוקו בהסעות. השימוש ברכב כוסה ע"י הנתבעת. הצדדים אינם חלוקים בנושא האחריות אלא בנושא הנזק בלבד. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) כתאונת דרכים שהינה תאונה בעבודה והתובע מקבל קצבת נכות מעבודה. קביעות המל"ל גבי נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעו עובר לשמיעת הראיות בתיק זה מהוות קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - הפלת"ד). תיאור האשפוזים והטיפולים התובע פונה ממקום התאונה לבי"ח העמק כשהוא בהכרה מלאה. בהגיעו, התקבל לחדר הלם, היה לא יציב המודינמית, נלקח לחדר ניתוח, שם נמצא דם בכמות 1 - 1.5 ליטר בחלל הבטן, כ- 4 קרעים במעי הדק, מספר קרעים במזו סיגמה עם דימום קולח מתוכם. בוצעה כריתת חלק מעי דק. לאחר הניתוח היה שוב לא יציב המודינמית ונלקח לניתוח בשנית. בוצעה כריתת סיגמה בשל הספקת דם לא טובה כמו כן בוצע HARTMAN OPERATION. לא נמצא מקור הדימום במהלך הניתוחים. ב- CT חזה ובטן נמצא נוזל פלאורלי דו צדדי בכמות קטנה ללא פנומוטוראקס. בוצע קיבוע גבס קצר ברגל ימין, בשל שבר בקלקאנוס. בשחרורו בתאריך 27.2.06, שוחרר עם סטומה, טופל בפיזיותרפיה נשימתית, עצמאי במיטה ובמעברים, הולך עם קביים NWB והודרך לעליה וירידה במדרגות. ביום 23.10.06 אושפז בשנית לצורך סגירת קולוסטומי. בניתוח הוסר התוספתן ונסגרה הסטומה עם השקה בין קולון שמאלי ורקטום. בשחרורו ביום 20.11.06 דווח כי מרגיש טוב ונייד. ביום 5.1.07 אושפז עקב חשד לחסימת מעיים חלקית בשלבי הריפוי אך נראה כי מצבו לא הצריך טיפול חודרני והוא שוחרר במצב משביע רצון ביום 7.1.07. ביום 25.7.07 אושפז עקב חסימת מעי דק דיסטאלי. טופל שמרנית ע"י צום, נוזלים וזונדה ושוחרר במצב טוב ביום 29.7.07. ביום 21.12.08 אושפז באותן נסיבות וקיבל את אותו טיפול. שוחרר ביום 24.12.08. ביום 3.8.09 אושפז על אותו רקע וקיבל אותו טיפול. שוחרר ביום 5.8.08. בנוסף לאשפוזים אלה פנה התובע מספר פעמים לחדר מיון בבית חולים העמק בעפולה עקב חסימות מעיים בתאריכים : 4.8.06, 19.3.08 ו - 19.12.09. נכותו הרפואית של התובע התובע נבדק ע"י ועדה רפואית של המל"ל וע"י ועדה רפואית לעררים של המל"ל - מחלקת נפגעי עבודה שקבעו נכות רפואית משוקללת בשיעור 36% בגין הנכויות הבאות: 20% נכות צמיתה בגין הגבלה בתנועות פרק כף הרגל לפי תקנה 49 (2) ו לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות הנכות). 20% נכות צמיתה בגין הפרעות קבועות בחלל הבטן לפי תקנה 18 (1) ג לתקנות הנכות. הוועדה הרפואית לעררים אישרה את הפעלת תקנה 15 לתקנות הנכות ב- 1/3 (12%) ולפיכך העמידה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 48%. לאור קביעה זו ובשים לב לסעיף 6ב לפלת"ד מבקש התובע להעמיד את נכותו הרפואית על שיעור 48%. הנתבעת גורסת כי הפעלת תקנה 15 לתקנות הנכות אינה מחייבת את בית המשפט ואינה מהווה קביעה המחייבת עפ"י דין לפי סעיף 6ב לפלת"ד ועל כן מבקשת להעמיד את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על 36%. כבר נפסק כי הרכיב התיפקודי הגלום בקביעה לפי תקנה 15 לתקנות הנכות אינו מחייב את בית המשפט מכוח סעיף 6ב לפלת"ד וזאת בניגוד לדרגת הנכות הרפואית. כאב וסבל הפיצוי המגיע לתובע בגין כאב וסבל לפי 36% נכות רפואית, בתוספת הפיצוי בגין 56 ימי אשפוז (כעולה מדוחות המחלה שצירף התובע), הינו סך של 78,145 ₪. עברו התעסוקתי של התובע כדי לקבוע השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע יש חשיבות לתאר את עברו התעסוקתי. התובע עצמו סיפר כי מאז שחרורו מצה"ל בנובמבר 1983 היה מכור לסמים, וכי למעשה עד מאי 2005 היה מרבית התקופה בלתי כשיר לכל עבודה. בשנים 2000 עד 2002 היה עסוק בגמילה עצמית, שהצליחה, לטענתו. אכן תיאור תהליך השימוש בסמים ובגמילה בתצהיר עדותו הראשית של התובע מלמד כי השתדל לחזור לתפקוד רגיל, שסיבותיו, ככל הנראה, נישואיו ולידת ילדיו. גם אם התהליך הצליח, עדיין יש בכך כדי ללמד כי עברו התעסוקתי של התובע התחיל רק במאי 2005 בהיותו בן 43 - גיל בו אנשים עשו כבר כברת דרך מקצועית משמעותית אם לא הגיעו כבר לשיא השתכרותם. לא רק זאת, אלא שבטרם חלפו 7 חודשים מאז רכש את המכונית, ששימשה אותו לעבודתו כעצמאי בהסעות, אירעה בפברואר 2006 התאונה, דהיינו: אפילו לא השלים שנת עבודה אחת. אין ספק כי התובע נפצע קשה בתאונה, כמתואר לעיל גבי הפגיעה, אולם למזלו החלמתו היתה טובה באופן שהוא יכול, למרות דעתו שלו, לחזור למעגל עבודה רגיל וסדיר. בעוד שלפי קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל היה כשיר לחזור לעבודה, ולו חלקית, כבר מיום 1.7.07, הוא עצמו החליט שהוא יכול לחזור לעבודה חלקית רק בתחילת 2009. לא שוכנעתי שהתובע לא מסוגל לעבוד עבודה מלאה. מצאתי הגזמה בולטת בהדגשים שנתן לגבי מגבלותיו, גם אם הוא נתקף לעיתים רחוקות בכאבים עזים, במיוחד בבטן, בעקבות חסימת מעיים. ימים אלו יילקחו בחשבון בקביעת נכותו התפקודית. עוד אתמהה על ההסבר שנתן גבי קיצבת הנכות הכללית, שלפי הבירורים שעשה היא גבוהה יותר מקיצבת נכות מעבודה, אלא שהוא בוחר לעבוד ולא לשבת בבית ללא מעש ולקבל נכות כללית. אפשר וגם צודקת הנתבעת בטענה כי בעבודה חלקית, אותה בחר לבצע, הוא זכאי לקיצבת נכות כללית. הנושא לא נבדק ואינו רלוונטי לקביעות כאן, אלא מהווה מרכיב נוסף בקביעה על יכולותיו התפקודיות. הוברר מהעדויות שהובאו כי התובע, כבעבר, מבצע גם כיום הסעות של פועלים מהכפר למקומות יעד מחוץ לכפר והסעות של תלמידים לבתי ספר בתוך הכפר או בערים במרחק של כשעה נסיעה מהכפר מג'אר. כן הוברר כי התובע לא דיווח למשרד הרישוי על מגבלות רפואיות כלשהן שיש בהן כדי להגביל את רישיון הנהיגה שלו; לא פנה לשיקום נפגעי עבודה באמצעות המל"ל; אינו מצוי בטיפול רפואי קבוע אלא על פי צורך המתעורר מעת לעת; מסיע עובדים למפעל תפרון המצוי בגוש שגב (מרחק 25 דקות מכפר מגוריו) ולקיבוץ חמדיה (הנמצא במרחק של שעה נסיעה מכפר מגוריו). לפי תלושי השכר שהמציא, משרתו מתוארת כ- 26 ימי עבודה בחודש. הסבריו, כמו גם עדותו של מעבידו עמיד קטיש, אינם משכנעים. עוד הסתבר כי אין בידי התובע אישורים רפואיים התומכים בטענתו כי ביכולתו לעבוד כשלוש עד ארבע שעות ביום בלבד. מר עמיד קטיש (שהינו קרוב משפחה של התובע) העיד כי התובע הוא שביקש ממנו לעבוד בהיקף משרה זה, מבלי שאותה בקשה נתמכה במסמך רפואי כלשהוא. אם תחילה נטען כי התובע עובד באופן קבוע ומבצע הסעות קבועות, בהמשך הדברים נאמר כי הוא משמש ל"סתימת חורים" וכי תלושי השכר שלו אינם משקפים את עבודתו בפועל. עמדתה של הנתבעת, לפיה התובע עובד שעות רבות יותר מזה המוצהר והנטען על ידו, אינה משוללת יסוד ואסתפק בכך. יחד עם זאת, בשים לב לפציעתו של התובע ולקביעות המל"ל את דרגת נכותו לא ניתן להתעלם מכך שתיפקודו של התובע נפגע עקב התאונה ומגיע ל- 30% נכות תיפקודית. בסיס השכר התובע עותר כי חישוב בסיס שכרו יעשה על בסיס סך של 15,360 ₪ (משוערך) בחודש בניכוי הסכומים אותם הוא מרוויח כיום בפועל העומדים על כ- 1,900 ₪ לחודש. הנתבעת מצידה מציעה לחשב את הפסדי ההשתכרות לפי סך של 5,000 ₪ לחודש, ומעמידה את הפסדי ההשתכרות של התובע לעבר על סך של 80,000 ₪ ולעתיד על סך של 150,000 ₪. לפי דו"ח המוסד לביטוח לאומי הכנסת התובע מחודש מאי עד דצמבר בשנת 2005, מגיעה לסך 65,347 ₪ ברוטו ובחודשים ינואר ופברואר 2006 מגיעה לסך 18,416 ₪ ברוטו. לעומת זאת מתיק נכות העבודה של התובע בביטוח הלאומי, עולה כי קצבתו חושבה עפ"י הכנסה רבעונית בגובה 8,735 ₪, כלומר כ- 2,911 ₪ בחודש. הפערים הגדולים בין הכנסתו של התובע בתקופה הקצרה מאוד בה היה עצמאי והשתכר כביכול את הסכומים הנטענים לעיל ובין השנים בהם היה עברו התעסקותי דל - מובילים למסקנה כי לא ניתן לקבוע את הפסד ההשתכרות על בסיס נתוני השנים 2005 - 2006 וכי יש מקום לקבוע סכום של 5,000 ₪ נטו לחודש לעבר ולעתיד. כמתואר לעיל חסד ייעשה עמו בחישוב שנות ההפסד לעתיד עד גיל 67. חישוב הפסד ההשתכרות של התובע יהיה כדלקמן: מיום התאונה ועד יום 1.7.07 בגין אובדן כושר עבודה מלא: 16.5 חודשים X 5,000 ₪ = 82,500 ₪ . מיום 1.7.07 ועד היום לפי 30% נכות תפקודית: 34 חודשים X 5,000 ₪ X 30% = 51,000 ₪. סך הכול הפסדים בעבר: 133,500 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה: 140,000 ₪ במעוגל. מהיום ועד גיל 67 לפי 30% נכות תפקודית בהיוון מתאים: 265,000 ₪ במעוגל. סה"כ הפסדי השתכרות עבר ועתיד: 405,000 ש"ח הפסד פנסיה או תנאים סוציאליים התובע טוען כי לאור פגיעתו סיכוי קלוש שיוכל להשתלב במקום עבודה מסודר ולצבור זכויות פנסיה. כמו כן שולל סיכוי להצליח בעסק עצמאי בעתיד. לאור זכותו לפיצוי המשקף הפסדיו במסלול השתכרות רגיל ויציב, מבקש פיצוי גלובאלי בסך 100,000 ₪. הנתבעת טוענת כי אין ראיות להפרשה לקרן פנסיה עובר לתאונה ולפיכך אין מקום לפיצוי בראש נזק זה. משלא הובאה כל ראיה ביחס להפרשות פנסיה לתובע ביחס לתקופה בה עבד עובר לתאונה, וגם כיום למרות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, שנכנס לתוקפו ביום 1.1.2008, אין בתלושי השכר הפרשה מתאימה לקופת גמל, יועמד הפיצוי על פי אומדנא בסך 20,000 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובע טוען כי בתקופת האשפוז נאלצה משפחתו ובמיוחד אחיו ואשתו, שנאלצה לנטוש את עבודות הבית, לטפל וללוות את התובע בכל הטיפולים. התובע טוען כי נזקק לעזרה בכל הפעולות, כגון: ליווי בהליכה, הלבשה, הנעלה, רחצה והכנת אוכל מיוחד בשל נכותו בחלל הבטן. לאור זאת מבקש כי הפיצוי לעבר יעמוד על סך 5,000 ₪ לחודש מיום התאונה למשך שנתיים ובסך הכול 133,136 ₪. התובע טוען כי גם כיום הוא זקוק ל- 4 שעות עזרה ביום בהליכה, הלבשה ורחצה ועותר לפיצוי בסך 3,000 ₪ לחודש, וכי אינו מסוגל להושיט את העזרה לאשתו בתיקוני הבית והכרוך בכך. לטענת הנתבעת, הטיפול שהעניקה ומעניקה אשת התובע לבעלה אינו חורג מגדר עזרה רגילה המקובלת בין בני משפחה ועל כן אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. יש מקום לפסוק פיצוי גלובאלי בעיקר בגין תקופת העבר, לרבות תקופות האשפוז בה היה במצב של אי כושר מלא, ובה מטבע הדברים נזקק לסיוע רב יותר, שגם אם ניתן לו על ידי אשתו, הרי שאשתו אינה מחויבת לשאת בו לבדה, וכן באותם מקרים בהם נתקף בכאבי בטן חזקים או חסימת מעיים. פיצוי התובע בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד יועמד על סך של 50,000 ₪. ניידות התובע טען כי בתקופה שלאחר התאונה נגרמו לו הוצאות ניידות מוגברות, וכי הוא צופה ביחס לעתיד שהוצאות ניידותו תלכנה ותגדלנה בשל מצבו הרפואי וקשייו ללכת הליכה ממושכת. ביחס לעבר עותר התובע לפיצוי בסך 50,000 ₪ וביחס לעתיד סך של כ- 330,000 ₪. הנתבעת טוענת כי אין מקום לפיצוי בראש נזק זה, שכן התובע אינו מוגבל בניידותו, לא נדרש לו רכב מותאם, רישיונו לא נשלל ולא הוגבל, והוא עצמו ממשיך לשמש כנהג הסעות לאחרים. התובע זכאי להוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים מהמל"ל. נכותו האורטופדית אינה מצדיקה רכישת רכב בגין הנכות. אין להתעלם מכך כי בכספים שקיבל התובע בגין האובדן המלא של המכונית, שהיתה בבעלותו ושימשה את עיסקו, לא רכש רכב אחר. כטענת אשתו, הכספים שימשו לתשלום חובות, וכשיהיה כסף התוכנית שירכוש רכב דומה בין למטרת העסק ובין לשימוש המשפחתי. כאבי הבטן מהם הוא סובל לעיתים, כמתואר לעיל, ביחד עם הכאבים ברגל, מצדיקים פיצוי על דרך אומדנא של ניידות מוגברת בסך של 30,000 ₪. הוצאות רפואיות התובע טוען כי היו לו הוצאות לצורכי טיפול, ריפוי ורכישת תרופות שאינן כלולות בסל, רכישת אביזרים רפואיים כגון הליכונים, קביים, חגורות בטן וכו'. הוצאות אלה מעריך בסך 30,000 ₪. בעתיד יצטרך להוציא הוצאות בגין אשפוזים צפויים, רכישת אביזרי עזר ומכשירים רפואיים לשיפור ההליכה. בנוסף, מעריך כי יצטרך תכשירים שונים לטיפול במערכת העיכול ואף אולי לטיפולים אלטרנטיביים. בסך הכול מעריך את הוצאותיו לעתיד בסך 100,000 ₪. הנתבעת טוענת כי בשל ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, זכאי התובע לכיסוי כל הוצאותיו הרפואיות לרבות נסיעות לצורך קבלת טיפול רפואי מהמוסד לביטוח לאומי. על התובע הנטל להוכיח כי נגרמה הוצאה שאינה מכוסה ע"י המל"ל, וכל עוד טרם עשה זאת, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה. עמדת הנתבעת מקובלת עלי. מעדותו של התובע עולה כי לא נזקק לטיפולים רפואיים, שלא כוסו על ידי המל"ל או קופת חולים. לדבריו, לא קיבל טיפולים, למעט האישפוזים שתוארו לעיל, והוא גם לא נוטל תרופות כלשהן, אפילו לא להקלה על כאבי הבטן שלו. התאמת דיור והוצאות נילוות למרות הדרישה לפיצוי בגין התאמת דיור ומערכת מיזוג חימום וקירור בסך 150,000 ₪, אין הצדקה לפיצוי זה, ולא הובאה ראייה רפואית או אחרת לתמוך בדרישה כזו. ניכויים התובע קיבל שני תשלומים תכופים בסך 20,000 ₪ כל אחד בחודשים: 8/06 ו- 10/07 (נספח א' בתיק מוצגי הנתבעת). הסכומים לאחר שיערוך - 48,000 ₪. מחוו"ד האקטוארית של שי ספיר עולה כי תגמולי המל"ל ששולמו וישולמו לתובע מגיעים לסך 413,111 ₪ לאחר הוספת ריבית על תשלומי העבר (מסמך ב' בתיק מוצגי הנתבעת). סיכום: כאב וסבל 78,145 ₪ הפסדי שכר לעבר ולעתיד 405,000 ₪ הפסד פנסיה או תנאים סוציאליים 20,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד 50,000 ₪ ניידות 30,000 ₪ סה"כ (לפני ניכויים) 583,145 ₪ ניכויים 461,111 ₪ סה"כ (לאחר ניכויים) 122,034 ₪ אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע סך 122,034 ₪ בצירוף הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק + מע"מ. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לאור הסכום שנפסק, תישא הנתבעת רק בשיעור האגרה שהיתה חלה על התביעה לו הוגשה לבית משפט השלום, והתובע חייב ביתרת האגרה. כדי להבטיח תשלום האגרה, תקצה הנתבעת את הסכום המתאים לאגרה מתוך הסכום המיועד לתובע. תאונת דרכים