מבוא 1. בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פטירת המנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה"). 2. התובעים הינם האלמן וילדיה של המנוחה, אשר עבדה תקופה מסויימת כמורה בבית ספר תיכון חרדי לבנות "נתיבות רבקה" (להלן: "נתיבות רבקה" או "המעביד"). כחלק מתנאי העסקתה של המנוחה, נערכה על ידי המעביד, פוליסת ביטוח מנהלים מסוג "מניב", שהוצאה על ידי הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת"), הכוללת ביטוח למקרה מוות, על סך של 152,697 ₪ (להלן: "הפוליסה"). 3. המנוחה סיימה את עבודתה ב"נתיבות רבקה", באוגוסט 2000. ביום 5.12.01, מצאה המנוחה את מותה, בתאונת דרכים. דרישה לתשלום תגמולי ביטוח חיים בגין פטירת המנוחה נדחתה על ידי הנתבעת בטענה כי הפוליסה בוטלה על ידי המעביד, בטרם פטירתה של המנוחה, לאור הפסקת עבודתה של המנוחה והפסקת תשלום הפרמיות עבור הפוליסה. התשתית העובדתית 4. התשתית העובדתית, ברובה, אינה שנויה במחלוקת. 5. הפוליסה נערכה על ידי המעביד המוגדר על פי דף פרטי הביטוח (נספח ב' לתצהיר, ת/1), כ"בעל הפוליסה". תאריך תחילת הביטוח, כמצויין בדף פרטי הביטוח, החל מיום 1.2.00. המנוחה סיימה עבודתה ב"נתיבות רבקה" ביום 30.8.00 ועברה לעבוד במקום אחר (סעיף 4 לתצהיר, ת/1). ביום 19.10.00, הודיע המעביד לנתבעת על הפסקת עבודתן של מורות ובכללן המנוחה וביקש הפסקת גביית הפרמיות, בזו הלשון: "המורות הנ"ל אינן עובדות בבית ספרינו מתאריך 30.08.00. אבקש לא לגבות עבורם כספים" (נספח ד' לתצהיר, ת/1). מאז הודעה זו, אשר הנתבעת מבקשת לראות בה כהודעת ביטול הפוליסה, לא הופקדו כספים ולא שולמו פרמיות עבור הפוליסה. מדו"ח פרוט תשלומים ותקבולים בשנת 2000 שנשלח למנוחה על ידי הנתבעת, באפריל 2001 (נספח א' לתצהיר, ת/1), עולה כי הופקדו פרמיות לפוליסה עד חודש ספטמבר 2000. העובדות האמורות, אינן שנויות במחלוקת והצדדים חלוקים באשר לפרשנות והמסקנות המשפטיות שיש להסיק מהן. 6. האלמן הוסיף ופרט בתצהירו כי לאחר פטירת המנוחה, ומכיוון שזכר כי המנוחה אמרה שיש לה ביטוח חיים, פנה ל"נתיבות רבקה" על מנת שיודיעו למבטחת על פטירתה. "נתיבות רבקה", הודיעו לו שיש בעיה עם הפוליסה וכי המבטחת טוענת שהפוליסה אינה תקפה והועבר אליו שיק ע"ס 4,961 ₪ בלבד (סעיפים 8-7 לתצהיר, ת/1). האלמן הוסיף וציין בסעיף 9 לתצהירו כי: "... חברת הביטוח מעולם לא הודיעה לנו שהפוליסה לא בתוקף או התבטלה ולהיפך, 4 ימים לאחר פטירתה של מלכה. עוד קיבלתי מנתיבות רבקה מכתב של חברת הביטוח המאשרת קבלת הבקשה להעברת הבעלות על הפוליסה למלכה…" והכוונה לטופס "בקשה לשינוי / פדיון / הלוואה לפוליסה …. ע"ש X מלכה מיום 9/12/01" (נספח ג' לתצהיר, ת/1). 7. מטעם הנתבעת העידה גב' עינת לחגי, ראש צוות ביטוח חיים אצל הנתבעת, אשר ציינה בתצהירה כי "לאחר שבעל הפוליסה (המעביד) הורה על ביטול הפוליסה במכתב האמור, הרי עם קבלתו בחברה, הלכה למעשה, הפוליסה נחשבת כמבוטלת, ככל שלא ניתנה הודעה אחרת במשך 15 יום לאחר מכן…". גב' לחגי הוסיפה וציינה כי "ביום 13.12.01 (קרי בדיעבד - לאחר מותה של המנוחה) נתקבל צ'ק מטעם בעל הפוליסה עבור המנוחה בסך 4,961 ₪. באותה עת לא נשלחה כל הודעה כי המנוחה באותו מועד לא היתה עוד בחיים. בנסיבות אלו ולאחר שהפוליסה היתה מבוטלת הסכמנו להחיות את הפוליסה בכפוף להצהרת בריאות כמקובל ובמקביל החזרנו את התשלום ששולם עבור המנוחה" (סעיפים 6-5 לתצהיר, נ/2). גב' לחגי נשאלה בחקירתה הנגדית לגבי מכתב הנתבעת מיום 9.12.01 - ארבעה ימים לאחר פטירת המנוחה - בדבר העברת הבעלות בפוליסה והשיבה: "קיבלנו טופס 161 כעקרון צריך להיות מצורף לזה מכתב העברת בעלות, אבל לא היה. זה כאילו שהמעסיק מודיע על העברת בעלות, אבל הוא לא הודיע. בטופס היו פרטים לא ברורים, שלחנו מכתב למעסיק שיסביר לנו כל מיני דברים שהיו רשומים בטופס 161" (עמ' 15 לפרוטוקול). כשנשאלה במענה לאיזו פניה נשלח המכתב מיום 9.12.01, הפנתה למכתב סוכנת הביטוח, מנובמבר 2001, אליו צורף טופס 161 ע"ש המנוחה, ת/4, ויצויין כי על אף הליכי גילוי מסמכים שנערכו במסגרת קדם המשפט, מסמך זה לא גולה אלא במעמד ישיבת ההוכחות (עמ' 15 לפרוטוקול). האם הפוליסה בוטלה כדין? 8. שורש המחלוקת נעוץ בשאלה האם הפוליסה בוטלה עובר לפטירת המנוחה; דהיינו האם יש לראות בהודעת המעביד מיום 19.10.00, בדבר הפסקת גביית כספים עבור הפוליסה והפסקת תשלום הפרמיות בפועל, משום ביטול הפוליסה כדין? 9. לאחר שעיינתי ובחנתי טענות הצדדים, סבורה אני כי צודקים התובעים בטענתם כי הפוליסה לא בוטלה כדין ולפיכך במועד פטירת המנוחה, עמדה הפוליסה בתוקפה. 10. ראשית יצויין כי במכתב המעביד מיום 19.10.00, אין הוראה ברורה ומפורשת בדבר ביטול הפוליסה. כל שהודע על ידי המעביד הוא כי המנוחה הפסיקה עבודתה ולפיכך מופסק תשלום הפרמיות, על ידי המעביד. 11. אמנם תשלום הפרמיות עבור הפוליסה, הופסק בספטמבר 2000, אלא שאין די בהפסקת תשלום הפרמיות כדי להביא לביטול הפוליסה שכן בעניין זה חלות הוראות סעיף 15 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), הדן בפיגור בתשלום פרמיות הביטוח וקובע כדלקמן: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". 12. אין חולק כי הנתבעת לא שלחה אל המעביד או אל המנוחה, הודעה כלשהי המתריעה על ביטול הפוליסה, בגין אי תשלום פרמיות. 13. הנתבעת טוענת כי יש לראות במעביד המשלם את דמי הביטוח כ"בעל הפוליסה" וכ"מבוטח" כך שמקום בו ניתנה הודעת ביטול על ידי המבוטח - המעביד, חלה הוראת סעיף 45 (א) לחוק חוזה ביטוח הקובע כי "המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח" ואין צורך במקרה זה במשלוח הודעות על ידי המבטחת - אין בידי לקבל טענה זו. איני סבורה כי ניתן לראות במכתב המעביד מיום 19.10.00, כהודעת ביטול שניתנה על ידי בעל הפוליסה או המבוטח שכן אין בו כל הוראה או בקשה מפורשת לבטל את הפוליסה. יתרה מכך, גם אם נבקש לראות במכתב המעביד כהודעת ביטול, הרי שבנסיבות העניין חלות הוראות סעיפים 15 (ב) ו- 45 (ב) ו- (ג) לחוק חוזה ביטוח הדנים במצב בו נקבע בפוליסה מוטב שאינו המבוטח ומטילים על המבטח חובה להודיע למוטב על ביטול הפוליסה, בין אם מדובר בביטול לבקשת המבוטח (סעיף 45 (ב)) ובין אם מדובר בביטול שלא על פי בקשת המבוטח, דוגמת ביטול על ידי המבטח במקרה של אי תשלום פרמיות (סעיפים 15 (ב) ו- 45 (ג) לחוק חוזה ביטוח). 14. בנסיבות אלה, בין אם נגדיר את מעמדה של המנוחה כ"מבוטח" על פי הפוליסה (ראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט בכר בת.א. (תל-אביב - יפו) 25207/04 חיים גאולה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, 13.12.05) ובין אם נגדיר את מעמדה של המנוחה כ"מוטב" על פי הפוליסה (כטענת הנתבעת בסיכומיה, סעיף 7 לסיכומי הנתבעת), הרי שבהעדר הודעת ביטול מפורשת מטעם המנוחה, היה על הנתבעת לפעול בהתאם להוראות סעיפים 15 (ב) או סעיף 45 (ב) ו- (ג) לחוק חוזה ביטוח ויצויין כי הוראות סעיפים 15 ו- 45 לחוק חוזה ביטוח הינן הוראות קוגנטיות שאין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב (ראה סעיפים 39 (ב) ו- 52 (ב) לחוק חוזה הביטוח). 15. החובה המוטלת על מבטח לשלוח הודעת ביטול לפי סעיף 15 (א) לחוק חוזה ביטוח, נדונה בע"א (מחוזי תל-אביב - יפו) 2612/01 אזולאי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.8.04), שם נפסק כדלקמן: "על פי הסדר זה הוראת סעיף 15 (א) לחוק חוזה ביטוח - ב.ט.), פיגור בתשלום דמי הביטוח אינו מקנה למבטח זכות לבטל את החוזה לאלתר ובכך מהווה דין מיוחד ועצמאי המוציא עצמו מדין החוזים הכללי. כוח הביטול של המבטח מותנה בהענקת שתי ארכות למבוטח לסילוק החוב שבפיגור, שתכליתן ליתן למבוטח שהות מספקת במהלכה יוכל לסלק את חובו ללא שיבוטל הביטוח. דרך ביטול זו הינה קוגנטית ואינה ניתנת להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב, כפי שנקבע בסעיף 39(ב) לחוק". ובהמשך: "סעיף 38 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כי תרופות המבטח לפי סעיף 15 מוציאות את תרופותיו לפי דין אחר ובכך, הוצאה תרופת הביטול הנובעת מהדין הכללי - חוק החוזים (תרופות) ונשללה כל דרך ביטול אחרת מלבד זו הקבוע בסעיף", ומכאן שלא ניתן לקבל טענת הנתבעת כי באי תשלום פרמיות, יש לראות משום ביטול חוזה הביטוח על דרך של התנהגות. 16. כן ראיתי להפנות לפסק דינה של חברתי, כב' השופטת וולצקי, בת.א. (תל-אביב - יפו) 57503/04 שטכל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 31.8.06), שם נקבע כי גם הגשת בקשה לפדיון, אינה מצביעה על ביטול הפוליסה ואינה גורעת מחובת המבטח לשלוח מכתב ביטול בגין חוב פרמיה, כמצוות סעיף 15 (א) לחוק חוזה ביטוח. 17. מעבר לכל זאת, נראה כי הנתבעת עצמה, לא ראתה, בזמן אמת, בפוליסה כמבוטלת. בדו"ח "פרוט תשלומים ותקבולים בשנת 2000" שהוצא על ידי הנתבעת ונשלח אל המנוחה, באפריל 2001 - כששה חודשים לאחר שתשלום הפרמיות לפוליסה הופסק - לא צויין כי הפוליסה בוטלה או עומדת בפני ביטול ואף מצויין בו כי קיימת "יתרת חוב במניב בלבד" בסך של 2,373 ₪ - ואיזו יתרת חוב יכולה להיות אם הפוליסה בוטלה? לא זו אף זו, גם במכתב הנתבעת ל"נתיבות רבקה" מיום 9.12.01 שכותרתו "בקשה לשיפוי / פדיון / הלוואה לפוליסה .... ע"ש מלכה X" - לא מצויין כי הפוליסה בוטלה ואף נאמר בו: "הרינו מאשרים קבלת הבקשה להעברת בעלות הפוליסה לעובד עקב עזיבה לצורך המשך טיפול...". 18. הנתבעת טוענת כי ב"דו"ח פרוט תשלומים ותקבולים" הנ"ל, אין כדי להעיד על תקפות הפוליסה שכן צויין בו במפורש כי "סכומי הביטוח וערכי החסכון חושבו בהנחה שהפרמיות שולמו כסדרן..." אלא ששנינו כי חוב פרמיה אין בו לכשעצמו כדי להביא לביטול הפוליסה ועל המבטחת לנהוג במקרה זה בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח. לא למותר לציין כי גם סעיף 5 (ה) לפוליסה קובע כי במקרה של אי תשלום פרמיה "תהא החברה זכאית לבטל את הפוליסה בכפיפות להוראות החוק" ובסעיף 5 א' וב' אף נקבע מנגנון גביית תשלום פרמיות, לרבות גביית חוב פרמיה שלא שולם במועדו. 19. הנתבעת מוסיפה ומפנה להוראת סעיף 15 לפוליסה הקובעת כי בעל הפוליסה (המעביד), רשאי לבקש לפדות את הפוליסה כאשר המבוטח עוזב את מקום העבודה (סעיף 15 ב' לפוליסה) וכי על מנת שהפוליסה תועבר על שם העובד, יש לקבל הוראה בכתב מבעל הפוליסה וכן את הסכמת המבוטח - העובד (סעיף 15 ג' לפוליסה). לטענת הנתבעת, במקרה הנדון לא נתקבלה כל בקשה להעברת הבעלות בפוליסה למנוחה או כל בקשה לחדש או להמשיך את תשלום הפרמיות, טרם פטירת המנוחה - גם טענה זו לא יכולה לעמוד לנתבעת. סעיף 2 (א) לחוק חוזה ביטוח קובע כי על המבטחת למסור למבוטח את הפוליסה. בענייננו, לא זו בלבד שלא הוכח כי הפוליסה נמסרה למנוחה אלא שהעדה מטעם הנתבעת, גב' לחגי, העידה באופן ברור ומפורש כי הנתבעת לא מסרה עותק הפוליסה למנוחה וכדבריה: "כשמופקת פוליסה אנחנו ממציאים אותה לידי הסוכן, מעבר לזה אנחנו לא צריכים שום אישור שהיא קיבלה את הפוליסה" (עמ' 11 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, משהנתבעת לא הוכיחה כי שלחה את הפוליסה למנוחה, אין היא יכולה להישמע בטענה כי המנוחה לא פעלה על פי תנאי הפוליסה והוראותיה. זאת ועוד, בנסיבות אלה, כאשר ברור כי המנוחה לא קיבלה עותק מהפוליסה, מתחדדת חשיבות שליחת הודעה בדבר ביטול הפוליסה, בשל אי תשלום פרמיות, כמצוות הוראות סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח שכן לו המנוחה היתה מקבלת הודעה כי הפוליסה עומדת בפני ביטול אלא אם ישולם חוב הפרמיה - היה בידה לפעול לצורך המשך תשלום הפרמיות והעברת הפוליסה של שמה. 20. מן המקובץ עולה כי משלא נשלחה הודעה על ביטול הפוליסה, בשל אי תשלום פרמיות, כמצוות סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח - הפוליסה לא בוטלה כדין והיא עומדת בתוקפה. בנסיבות אלה, משארע מקרה הביטוח - מות המנוחה - זכאים התובעים לתגמולי הביטוח על פי הפוליסה, בכפוף לתשלום חוב הפרמיה. הערות לפני סיכום 21. בטרם סיום, אציין כי לא ראיתי להתייחס לטענות שנטענו על ידי הנתבעת תחת הכותרת "טעם רע" בעניין תשלום הפרמיות לאחר פטירת המנוחה שכן בנסיבות העניין ולאור קביעתי כי הפוליסה לא בוטלה כדין, אין לטענות אלה, משמעות אופרטיבית. יתרה מכך, גם על פי גרסת הנתבעת, תשלום הפרמיות, הועבר על ידי המעביד - "נתיבות רבקה" ולא על ידי מי מהתובעים. כן לא ראיתי לקבל הטענה בדבר אשם תורם של המנוחה אשר ידעה כי אינה משלמת פרמיות ולא דאגה להמשך הכיסוי הביטוחי בין על דרך של תשלום הפרמיות ובין במתן הוראות לסוכן או למבטחת בעניין הפוליסה. בנסיבות העניין, כאשר הנתבעת לא קיימה חובתה על פי חוק חוזה ביטוח למסור למנוחה את הפוליסה ולא שלחה לה התראה בדבר ביטול הפוליסה, בשל אי תשלום פרמיות, אין מקום לחיוב המנוחה באשם תורם. זאת ועוד, משהפוליסה עומדת בתוקפה, סוגיית קיומו של חוב פרמיה ודרך גביית החוב - מוסדרות על פי הוראות הפוליסה עצמה. כן לא ראיתי לקבל טענת הנתבעת בדבר היות הטענה כי המנוחה הינה בגדר מוטבת בלתי חוזרת, משום הרחבת חזית אסורה שכן שאלת ביטול הפוליסה הינה השאלה העומדת ביסוד המחלוקת וטענות התובעים בעניין זה, נסמכות על הוראות חוק חוזה ביטוח. סיכום 22. סוף דבר, ראיתי לקבוע כי הפוליסה נשוא התביעה לא בוטלה כדין ועמדה בתוקפה בעת פטירת המנוחה. לפיכך משארע מקרה הביטוח - זכאים התובעים לתגמולי הביטוח בניכוי חוב הפרמיה לתקופה שממועד הפסקת תשלום הפרמיות ועד מועד פטירת המנוחה. תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, בסך של 152,697 ₪, בניכוי חוב הפרמיה כאמור לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הפטירה, 5.12.01, ועד ליום פסק הדין ויתווספו עליהם שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והחזר הוצאות המשפט. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום 21 באפריל, 2009 (כ"ז בניסן תשס"ט) בהעדר הצדדים. בלהה טולקובסקי, שופטת פרמיה