1. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה בגבו כ"תאונת עבודה". 2. התובע הינו יליד 1976. 3. בזמנים הרלבנטים לתביעה זו, התובע עבד כנהג חלוקה של בלוני גז. 4. בתאריך 9/8/07, התובע הגיע למושב אביגדור על מנת להחליף 2 בלוני גז גדולים השוקלים כ-70 קילו לפחות כל אחד. לתובע התברר כי רק בלון אחד צריך החלפה ועל כן ביקש להעלות את הבלון המלא למשאיתו. התובע אחז בחלקו העליון של בלון הגז והרים אותו עד לרצפת המשאית. כאשר הבלון נכנס לתוך המשאית, החליק חזרה מחוצה לה והתובע אחז בו. הבלון משך את התובע כלפי מטה. התובע חש במשיכה עזה בגבו וכן בכאבים. 5. התובע שהה מספר ימים בביתו, ניסה לחזור לעבודה אך לאחר מספר ימים עזב אותה. בטופס התביעה (נ/1) ניתן לראות כי התובע סיים לעבוד ב- 15/8/07. 6. ביום 17.9.07 פנה התובע לחדר מיון בתלונה על כאב חזק במותן ימין, והופעת שתן דמי. 7. בתאריך 1.1.2009, מינה בית הדין את ד"ר אליהו סלטי, כמומחה רפואי מטעמו, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות: 7.1 ממה סובל התובע בגבו? 7.2 האם קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 9/8/07 והתסמונת ממנה סובל התובע בגבו? 7.3 האם סביר כי התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי לפחות כחודש ימים מאז האירוע התאונתי לפי טענתו לקח באופן עצמאי משככי כאבים? 7.4 האם סביר כי בהתחשב בפגיעה הקיימת לתובע בגבו, כאשר פנה לראשונה לחדר מיון ביום 17/9/07, היו תלונותיו של התובע בקשר לכאבים חזקים במותן ימין, ככאלה הקשורים לפגיעתו של התובע בגב? 8. בתאריך 2.6.09, מסר המומחה הרפואי את חוות דעתו כדלקמן: "א. מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי הוא סבל מפריצת דיסק מותני חריפה בגובה חוליות L4-L5. פריצת דיסק חריפה זו גרמה ללחץ קשה על שורשי העצבים של הגפים התחתונות בעקבותיה חש רדימות ונימול של הרגליים עם איבוד שליטה על מתן שתן וצואה. מצב רפואי זה מוגדר כמצב חירום ומצריך התערבות ניתוחית מידית כפי שגם בוצע במקרה זה. בניתוח שעבר התובע נכרת הדיסק הפרוץ בגובה L4-L5. ב. נראה כי אין קשר סיבתי בין האירוע החבלתי מיום 9.8.07 ובין פריצת הדיסק בגובה L4-L5 ממנה סבל ובגינה נותח וזאת מהטעמים הבאים. פריצת הדיסק ממנה סבל התובע מוגדרת כמצב חריף המתפתח בתוך שעות או ימים וזאת בעקבות חבלה ישירה/עקיפה (תנועה בלתי מבוקרת) בגב התחתון. בשום מקרה לא יתכן כי פריצת דיסק זו נגרמה כבר ב-9.8.07 והגיעה לביטויה החריף (על פי הרישום בתיק הרפואי) רק ב- 4/10 באותה שנה. לא ניתן לקבל את הטענה כי מקור הכאבים הוא באבן בכליה שכן הסימנים של פריצת דיסק מותני (מעבר לכאב בגב התחתון/מותן הזהים גם במקרים של אבן בכליה) הם מאוד ברורים ומוגדרים. במקרים של אבן בכליה לא יתלונן החולה לעולם על הקרנת הכאב לגפים התחתונות ובודאי שלא יתלונן על תחושת נימול ברגליים האופיינית כל כך לפריצות דיסק. בשום מקרה של אבן בכליה לא יגרם איבוד שליטה על מתן שתן או צואה ואלו סימנים קליניים ברורים רק למקרים של פריצת דיסק מותני. 3. יש להניח כי האירוע מיום 9.8.07 אכן גרם למחושים בגבו של התובע כפי שגם נקבע בסעיף 4 לכתב ההחלטה אלא שלא יתכן כי חולה הסובל במחושים בגבו בין אם על רקע פריצת דיסק ומותני ובין אם מדובר ממחושים בגב על רקע אחר, ימתין תקופה ממושכת (מעל חודש וחצי) בטרם יפנה לקבלת טפול רפואי. ג. הניסיון הרפואי המצטבר מלמד כי חולים רבים הנחבלים בדרך זו או אחרת בגבם התחתון אינם ממהרים לפנות לרופא לשם קבלת טפול רפואי. רוב החולים חוששים לאבד ימי עבודה ומאמינים כי הכאב יחלוף מעצמו גם ללא טפול. חלקם אף נוטלים משככי כאבים לפי הצורך. רק כאשר הכאב אינו חולף גם לאחר פרק זמן סביר או לחלופין מתגבר יפנו לקבלת טפול רפואי. פרק הזמן הסביר להמתנה זו הינה בין 7 ימים ועד 10 ימים. בשום מקרה, גם אם מדובר במחושים קלים לא ימתין חולה במשך חודש וחצי בטרם יפנה לקבלת טפול. מכל אלו ברור כי ההמתנה של כחודש וחצי מאז האירוע התאונתי גם אם נטל משככי כאבים, אינו סביר. ד. כאבים במותן ימין/שמאל ללא סימנים קליניים נוספים כמו הגבלה בתנועת הגב התחתון, הקרנה של הכאב לגפיים תחתונות, נימול ותחושת רדימות ברגלים אינם מרמזים על ליקוי כלשהו בגב התחתון אלא בעיקר על קיומה של אבן בכליה. לפיכך נראה כי התלונות שנלוו לפנייתו הראשונה לחדר המיון ביום 17.9.07 לא היו קשורות כלל לפגיעה בגב התחתון כי אם למחלה כלשהי (אבן בכליה/זיהום בכליה) בכליה ימין. כך גם אובחן בחדר המיון וכך גם טופל. התסמינים הקליניים הקשורים בפריצת הדיסק הופיעו ככל הנראה רק ביום 4/10 ואינם קשורים לכאב המותני עליו התלונן קודם לכן בחדר המיון. 9. הכרעה על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321. דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374. 10. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. ראה: דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. ראה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99. 11. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. 12. המומחה מבהיר כי התובע סבל מפריצת דיסק מותני חריפה המוגדרת כמצב חירום, והצריכה התערבות ניתוחית מיידית. המומחה סבור כי לא קיים קשר סיבתי בין ארוע מיום 9.8.07 לבין הפגיעה בגבו של התובע, ומנמק זאת בשלושה טעמים: א. המצב החריף ממנו סבל התובע מתפתח תוך שעות או ימים עקב חבלה עקיפה או ישירה בגב. התובע לעומת זאת, נותח רק למעלה מחודש וחצי לאחר הארוע בעבודה. ב. התלונות בפנייה למיום ביום 17.9.07 קשורות למחלה בכליה (אבן או זיהום), ולא לפגיעה בגב. ג. פרק הזמן שחיכה התובע בטרם פנה לקבלת טיפול רפואי בגין הפגיעה בגבו אינו סביר, זאת אף אם מניחים שחולים חוששים לפנות לטיפול רפואי מיד לאחר הארוע ומעדיפים לחכות שהכאבים יחלפו מאליהם. 13. התובע טוען בסיכומיו כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין נשענת על ההנחה כי מדובר במצב חריף שהתפתח במהירות. לגרסתו של התובע קביעה זו אינה ודאית, ויתכן כי יווצר בקע דיסק באופן הדרגתי, ואז יש לראות בו קשור סיבתית לארוע בעבודה. התובע מבקש בסיכומיו כי לאור הספק לכאורה בעניין זה, ימנה בית הדין מומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין. 14. אין בידינו לקבל את טענות התובע בעניין זה, ולא את בקשתו למינוי מומחה נוסף. חוות הדעת של המומחה הרפואי חד משמעית, ואינה מותירה ספק בקשר למידת חריפות המחלה שתקפה את התובע. עמדה זו נתמכת גם בחומר הרפואי, ובאופן הטיפול המיידי שניתן לתובע, ובכלל זאת טיפול כירורגי מיידי שאינו דבר שבשגרה. משקבע המומחה באופן חד משמעי כי לא מדובר בהתפתחות הדרגתית, ושלל אפשרות לקיומו של קשר סיבתי רפואי בין הארועים, לא מצאנו הצדקה למינוי מומחה נוסף. 15. אשר על כן, התביעה נדחית. 16. אין צו להוצאות. ניתן היום 30 בספטמבר, 2009 (י"ב בתשרי תש"ע) בהעדר הצדדים. אילן סופר - שופט עמוד השדרהמותנייםפריצת דיסק