התנגשות אופנוע בעץ א. הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט מר זיאד סלאח) מיום 23.9.09 בתיק אזרחי 4286/06 לפיו נדחתה תביעת הפיצויים של המערער והוא אף חוייב לשלם למשיב הוצאות משפט, ושכר טירחת עורך דין. ב. אלה הנסיבות שעמדו לדיון בפני בית-משפט קמא: המערער, יליד 1982, נהג, על פי גירסתו, בתאריך 1.5.05 באופנוע מס' 1830524 המבוטח בביטוח חובה על-ידי המשיב, ונפגע בתאונת דרכים. לטענת המערער, כנטען בתצהירו, הוא נהג באופנוע בעיר עכו והגיע לצומת דרכים, שם עצר בתמרור "עצור". משהתכוון להמשיך בנסיעה, הוא הבחין לפתע כי מצד ימין שלו מגיחה משאית לכיוונו וחוסמת את דרכו. המשאית נסעה בהילוך אחורי, והיתה במרחק מטרים ספורים ממנו. לגירסת המערער משהבחין במשאית המתקרבת הוא נבהל ומתוך בהלה לחץ בחוזקה על דוושת הגז ואזי נסע האופנוע קדימה. האופנוע התנגש בקצה המדרכה עם הגלגל הקדמי והמשיך קדימה לכיוון עץ שעמד במקום וכך נפגע המערער מן העץ בכתפו ובראשו. לאחר זמן קצר הגיעו למקום בני משפחתו של המערער, אחיו לקח אותו לבית החולים ואביו לקח את האופנוע לביתם. טענת המערער היא שעסקינן בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, ומכאן שעל המשיב לפצות את המערער בגין נזקי התאונה. ג. בכתב ההגנה שהגיש המשיב לבית-משפט קמא נטען שמוכחש אירוע "תאונת הדרכים", ונטען שלא הוכח קיומו של כיסוי ביטוחי לאופנוע המעורב בתאונה, ככל שאירעה תאונה כנטען. בישיבת בית-משפט קמא מיום 27.12.07 הודיעה ב"כ המשיב את הדברים הבאים: "קיימת הכחשת חבות לגבי הכיסוי הביטוחי לתאונה. התובע הגיע לבית החולים עם איזה שהיא פציעה, זאת אנו לא מכחישים, אנו טוענים כי הפציעה לא נגרמה בתאונה בה היה מעורב האופנוע שבוטח על-ידי הנתבעת. לפי בדיקה שלנו התאונה לא היתה באופנוע לו היה כיסוי ביטוחי. זהו גם לא האופנוע של התובע. המשטרה לא היתה במקום וכן גם לא הוזמן אמבולנס". בית-משפט קמא החליט לפצל את הדיון ולשמוע תחילה את הראיות לעניין אירוע התאונה והחבות. ד. בפסק-דינו כותב בית-משפט קמא כי בחינת גירסתו של המערער ועדיו, כמו גם מכלול הנסיבות כפי שהובאו בפני בית-המשפט, אין בהם כדי לאפשר מתן אמון בגירסת המערער, אף לא זה הנדרש בהליך אזרחי ולכן דין התביעה להידחות. בית-משפט קמא מציין שלמערער היו תאונות לא מועטות שהוא לא הצהיר עליהן בתצהיר הבריאות, זאת בנימוק שהוא לא תבע בגינן. כמו כן, עולה לכאורה כי לתובע היתה תאונה אחרת ביום 9.6.05 (כזכור, התאונה נשוא הדיון אירעה ביום 1.5.05), ולפי המסמך נ/2 פנה המערער לטיפול רפואי יום למחרת - 10.6.05, אך המערער לא היה מוכן לאשר זאת, ולכן נאלץ המשיב להזמין למטרה זו את ד"ר מולא מוניר למתן עדות. במוצג נ/2 נכתב ביום 10.6.05, בפיסקה "תלונות/סיבת הפניה": "נפל אתמול מאופנועו נחבל ברך שמאל ". ה. בית-משפט קמא מציין שהמערער "לא שם את האמת והיושר תמיד נר לרגליו. לפיכך, יש לבחון את גירסתו בזהירות יתרה" (עמ' 6 של פסק הדין). עוד מציין בית-משפט קמא שגירסת המערער, העוסק גם בבניית ושיפוץ אופנועים, כפי שזו נמסרה בתצהיר העדות הראשית שלו, וכפי שפורטה בחקירתו הנגדית, הן לעניין נסיבות לקיחת האופנוע של חברו והנסיעה בו, והן לגבי אופן התרחשות התאונה, אינה הגיונית ואין בית-משפט קמא יכול ליתן בה אמון. מוסיף בית-משפט קמא שהמערער מיעט במסירת פרטים בעדותו הראשית, והירבה במהלך חקירתו להשיב: "לא זוכר, אם אני לא טועה, אני חושב... וכו'", ולעיתים גם סתר את עצמו. ו. כותב בית-משפט קמא שהתמונה העולה מפי המערער והעדים שמטעמו היא, כי האופנוע, שבבעלותו והחזקתו של חברו, עדי סופר, המשרת בשירות סדיר, והמבוטח על שמו של עדי סופר, היה נלקח על-ידי המערער בשים לב לחברות שביניהם, בכל עת שהמערער חפץ בכך, גם ללא הודעה כלשהיא, כשמפתחות האופנוע, כמו גם מפתחות המחסן בו אוחסן האופנוע, היו במתלה חיצוני בבית חברו. לפי גירסה זו, רכש עדי סופר את האופנוע בינואר 2005 במחיר של כ - 15,000 ₪ וכן נשא בהוצאות ביטוח האופנוע לתקופה מוגבלת של 93 יום, החל מתאריך 24.3.05 בעלות כספית של כ - 1,300 ₪. כותב בית-משפט קמא שגירסה זו, על פניה, איננה הגיונית ובית משפט-קמא אינו יכול ליתן בה אמון. בית-משפט קמא מנמק זאת בכך שעלות האופנוע, כמו גם עלות הביטוח שלו, אינן בהישג ידו של אדם המשרת שירות סדיר בצה"ל. מוסיף בית-משפט קמא שאין זה מתקבל על הדעת, גם כשקיימים יחסי חברות קרובים מאוד, שחבר יטול אופנוע של חבר בכל עת שיחפוץ ומבלי לתת כל הודעה על כך. ז. כותב בית משפט קמא שגירסת המערער לפיה הוא הגיע לבית חברו, מביתו המרוחק מרחק קצר, באמצעות מכונית "קדילק", ומשם הוא נטל את האופנוע לשם "טיול" מבלי השכיל לתת פרטים ויעדים של אותו טיול, אינה מתקבלת על הדעת. מציין בית-משפט קמא שיום אירוע התאונה היה 1.5.05, שהינו יום ראשון בשבוע ואיננו בגדר יום מנוחה, כשהמערער מעיד על עצמו שהוא אדם עובד. כמו כן, החבר עדי סופר היה בקירבת מקום, הואיל והוא הגיע לבית החולים סמוך לאחר התאונה. אין זכר מה עלה בגורל אותה מכונית "קדילק", בה הגיע המערער לבית חברו, מה נעשה בה, ומי החזיר אותה לביתו של המערער. ח. מציין בית-משפט קמא שהמערער סתר את עצמו לגבי אופן ומועד הגעתו לבית חברו לשם נטילת האופנוע. דהיינו, בעמ' 5 לפרוט' מסר המערער שהוא נסע באותו יום על מכונית ה"קדילק", לביתו של עדי סופר, האופנוע היה נעול בתוך מחסן, ולדבריו, המפתח של האופנוע והמחסן נמצאים ביחד. המערער נטל את האופנוע ונסע עם האופנוע הביתה, נסע לטייל. ואולם, לפני כן, בעמ' 4 לפרוט', העיד המערער שהוא נטל את האופנוע מעדי סופר, או באותו יום או יום לפני כן. לעדי יש עץ בכניסה לבית והמפתח תלוי שם. המערער הוא בן בית אצל עדי סופר, ולמעשה, לא רק הוא, אלא אפשר להגיד ש"כולם יכולים להיכנס לבית מתי שרוצים, הבית שלו פתוח. אנחנו כמו אחים, לא רק חברים...". מוסיף המערער שכאשר הוא לקח את המפתחות היו בבית אמו של עדי סופר ואחותו, ואולם שתיהן לא הובאו למתן עדות. מוסיף בית-משפט קמא שלאחר התאונה נלקח האופנוע לביתו של המערער והוא נמצא שם עד היום. ט. עד נוסף מטעם המערער היה אביו, עמוס דבש, שלא יכול היה למסור פרטים לגבי אופן יציאתו של המערער מן הבית, עם מכונית ה"קדילק" או בלעדיה, ואף לא לגבי חזרתו של המערער לבית עם האופנוע, ויציאתו שוב. בית-משפט קמא קובע שהוא אינו נותן אמון בגירסת המערער, לפיה הוא נטל את האופנוע, בין ביום התאונה ובין יום לפני כן, מבית חברו עדי סופר. מוסיף בית משפט קמא: "ניתן להניח כי האופנוע הינו בבעלות התובע או משפחתו ומטעמים לא נהירים הוא נרשם על שם החבר סופר". י. באשר לגירסת המערער לגבי אופן אירוע התאונה ותוצאותיה, כותב בית-משפט קמא שלעניין זה אין עדים ניטרליים, למעט עדותו של העד יוסי ברמי. התאונה אירעה בכביש ציבורי ליד גן ילדים. לפי גירסת העדים עמוס דבש (בעמ' 15 לפרוט' ש' 11) ויוסי ברמי (בעמ' 12 סיפא לפרוט' ועמ' 13 לפרוט') היו ילדים ונערים בסביבה, אך למרות זאת, פרט לעד ברמי, לא הובאו עדים ניטרליים לגבי אירוע התאונה. י"א. מציין בית-משפט קמא שאין זה מתקבל על הדעת כי נהג אופנוע העוצר בתמרור "עצור" ייבהל ממשאית החוזרת אחורנית, כך שילחץ על דוושת הדלק, יסע ישר, ויפגע בעץ. גם אין בחומר הראיות זכר לאותה משאית והנהג שלה. י"ב. המערער טען, וכן העד מטעמו ברמי, שראשונה הגיעה למקום שוטרת או לובשת מדים אחרת. ואולם, בחומר הראיות אין כל פרטים לגבי זהות השוטרת או לובשת המדים ומוסיף בית-משפט קמא שאין זה סביר שאותה שוטרת או לובשת מדים תעזוב את המקום מבלי שתעשה מאומה, שהרי מצופה היה ממנה לפחות להזעיק אמבולנס למקום. י"ג. כמו כן, מעיר בית-משפט קמא שתוצאות הפגיעה והחבלה שנגרמו למערער, כמו גם הפגיעה שנגרמה לאופנוע, אינם סבירים. נטען כי האופנוע פגע בעץ, כך שהאופנוע והמערער שרכב עליו, נפלו. מחומר הראיות עולה שהמערער נפגע קשות בראשו, נזל דם מאוזניו וגם הקסדה נשברה. ואולם, האופנוע, שאמור היה לספוג את עיקר הפגיעה, נפגע קלות בלבד, ודווקא בחלקו האחורי, ועד היום לא תוקן. בית-משפט קמא מציין שאין הדברים סבירים, ומוסיף שגם הקסדה השבורה לא הוצגה למאן דהוא. י"ד. בית-משפט קמא כותב שהוא עיין בתמונות של הצומת וקשה מאוד להעלות על הדעת שתאונה, כפי שנמסרה על-ידי המערער, אכן תתרחש בצומת זו. שדה הראיה בצומת פתוח לכל הצדדים וקשה מאוד להעלות על הדעת שנהג אופנוע העומד בתמרור "עצור" יופתע ממשאית, מן הסתם כבדה, הנוסעת אחורנית בקרבת מקום. כאמור, לפי גירסת המערער, הוא נחבל בצורה לא קלה בתאונה זו, הגיעה שוטרת או לובשת מדים אחרת למקום, אך היא עזבה לאחר שהגיע למקום מכרו של המערער, העד יוסי ברמי. לאחר מכן הגיע למקום אביו של המערער, ואזי ברמי עזב את המקום. לגירסת האב, הוא התקשר לבנו שמעון שבא ולקח את המערער לבית החולים. מציין בית-משפט קמא כי במקרה של תאונה, כפי שתוארה על ידי המערער ועדיו, סביר שכל מזדמן למקום, לאו דווקא שוטר, מכר או קרוב משפחה, יתקשר למגן דוד אדום או למשטרה כדי להודיע על התאונה על מנת להעביר את המערער לבית החולים. מה עוד, שלפי גירסת כל העדים נחבל המערער בראשו וגם דימם מן האוזניים. ט"ו. כותב בית-משפט קמא שגירסת המערער ואביו לפיה האב הזעיק אח נוסף של המערער (שמעון) לצורך הובלת המערער הביתה או לבית החולים, איננה סבירה ואיננה מתקבלת על הדעת. מה עוד, שהאח (שמעון) לא הובא למתן עדות כדי לאמת את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו. ט"ז. מסקנת בית-משפט קמא, נוכח אי ההתאמות שהתגלו בין גירסאות אביו של המערער, העד ברמי, והמערער עצמו, לגבי אופן יצירת הקשר עם אביו של המערער, היא שאין בית-המשפט יכול לתת אמון בגירסת המערער לגבי אופן אירוע התאונה, לרבות אופן הובלתו של המערער לבית חולים, כפי שנמסרה על-ידי המערער ועדיו. על כל אלה מוסיף בית-משפט קמא שבסיכום המחלה הראשון של בית החולים, מוצג נ/4 מיום 1.5.05 שעה 16:19, נכתב: "נפל מאופניים ונחבל בצד ימין... ". י"ז. גירסת אביו של המערער, מר עמוס דבש, בעמ' 15 לפרוט', ביחס לאופן הגעתו למקום התאונה היתה כך: "הייתי יושב בשירותים וילדים צעקו לי: "עמוס עמוס הבן שלך עשה תאונה בגן"". לדברי האב, התאונה היתה בקירבת מקום מגוריו. הוא הגיע למקום האירוע ומצא את בנו עקב התאונה שוכב ומדמם. האב ביקש מן העד יוסי ברמי שיעזוב את המקום מכיוון שהוא האבא של המערער, והוא יכול לטפל בבנו טוב יותר. בהמשך, הזעיק האב את הבן שמעון וזה לקח את המערער לבית או לבית החולים והוא, האב, הוביל את האופנוע הביתה. מציין בית-משפט קמא שגירסת האב איננה סבירה והוא אינו יכול לתת אמון בה. י"ח. כותב בית משפט קמא, בעמ' 11 של פסק דינו, שקיימת סתירה בין עדות האב לבין עדותו של העד ברמי, זאת מכיוון שהאב מוסר שהוא שמע על אירוע התאונה מהילדים שהזעיקו אותו (עמ' 15 רישא לפרוט'), ואילו העד ברמי מוסר שהוא הזעיק את האבא באמצעות מכשיר נייד. נעיר כאן, שבענין זה איננו סבורים שקיימת סתירה בעדויות הואיל ומעיון בעדותו של העד יוסי ברמי עולה שהוא לא הספיק להתקשר לאביו של המערער. אמנם מס' הטלפון של האב מצוי בזיכרון המכשיר הסלולרי של העד ברמי, אך לפי גירסתו, האב הגיע בריצה ומבוהל למקום האירוע בטרם הספיק מר ברמי להזעיקו (עמ' 13 לפרוט'). י"ט. מוסיף בית משפט קמא שמעדות אביו של המערער עולה, שהיו הרבה ילדים ועדים במקום התאונה, אך בחומר הראיות אין להם כל זכר ואף נער לא הובא למתן עדות. כ'. מציין בית-משפט קמא שאין זה סביר שהאב לא יעביר את בנו ישירות לבית החולים ובמקום זאת יזעיק את האח שמעון ממקום הימצאו (כנראה ששמעון לא היה בבית אחרת היה מתלווה לאביו כשנשמעו צעקות הילדים בדבר התאונה שקרתה למערער), על מנת שיקח את המערער לבית החולים. גירסת האב שהוא לא לקח את המערער לבית החולים ולא התלווה אליו לבית החולים הואיל והוא אך יצא מהשירותים אינה מתקבלת על הדעת, מאחר והוא מצא לנכון להוביל את האופנוע הכבד ממקום התאונה הביתה. אם האב לא היה כשיר להוביל את בנו לבית החולים, וזו הפעולה היותר חשובה, עקב יציאתו המיידית מהשירותים, בוודאי שהוא לא היה כשיר להוביל את האופנוע הביתה, שזו הפעולה הפחות חשובה. כ"א. בית-משפט קמא מציין שעדותו של האב התאפיינה במספר רב של "אי זיכרון" ומתן סברות לא מחייבות. האב לא זכר האם יצא בנו עם מכונית ה"קדילק" לבית חברו, הוא לא זכר האם הבן חזר הביתה לאחר מכן עם האופנוע, ושוב יצא, ועוד. לסיכום מציין בית-המשפט שהוא אינו יכול לתת אמון במידה מספקת בגירסת אביו של המערער, כפי שזו נמסרה בבית-המשפט. כ"ב. באשר לחברו הטוב של המערער עדי סופר, מציין בית-משפט קמא שבזמן הרלוונטי היה מר סופר הבעלים הרשום של האופנוע וגם ביטוח החובה נעשה על שמו. לפי עדותו של סופר, מאז התאונה לא תוקן האופנוע והוא נמצא, כמות שהוא, אצל המערער, אם כי המערער אינו משתמש בו. בעדותו בבית-המשפט מסר עדי סופר שנודע לו על התאונה מאחיו של התובע והוא הגיע לבית החולים בסביבות השעה 18:00, כאשר המערער כבר היה שם (עמ' 11 רישא לפרוט'). כמו כן מספר עדי סופר כי הביטוח של האופנוע נעשה על שמו ועל שם קרובת משפחתו, שהשתתפה בהוצאות הביטוח בסכום של 400-500 ₪, אם כי היא לא השתמשה באותו אופנוע. כ"ג. לעומת הגירסה הנ"ל, שלפיה נודע לעדי סופר על התאונה של המערער מפי אחיו של המערער, והוא הגיע לבית החולים רק בשעה 18:00, כאשר המערער כבר היה שם, הרי לחוקר מטעם המשיב סיפר עדי סופר בהודעתו מוצג נ/7: "התאונה, למיטב ידיעתי, היתה סמוך לביתו של גבריאל ברחוב הפרחים. הם הצליחו להגיע הביתה עם האופנוע. אחר כך, כך הבנתי, שהאח שמעון רץ, הביא את הרכב, ונסענו יחד לבית החולים בנהריה, כאשר שמעון וגבריאל ביחד...". (ההדגשה שלנו). כ"ד. בית-משפט קמא מציין גם שהעד סופר העיד כי המערער לקח את האופנוע מתי שרצה וללא הגבלות, מצב שאינו סביר בעיני בית-המשפט, אשר מוסיף כי אין התאמה בין עדותו של עדי סופר בפני בית-המשפט לבין ההודעה שמסר לחוקר המשיב (נ/7) וממנה עולה כי הוא (סופר), המערער, ואחיו שמעון, היו ברכב שפינה את המערער לבית החולים, בניגוד לעדות סופר בבית-המשפט שהוא הגיע לבית החולים, כנראה לבדו, כשעה ומחצה לאחר התרחשות התאונה. כ"ה. גם אין התאמה בין מועד עשיית הביטוח, לפי גירסת סופר (עמ' 10 לפרוט'), דהיינו, בזמן רכישת האופנוע בינואר 05', לבין תעודת הביטוח היחידה הקיימת, שהיא מתאריך 24.3.05 (מוצג נ/5). בית-משפט קמא מוסיף שהוא איננו נותן אמון בגירסתו של סופר, חייל בשירות סדיר, שרכש אופנוע כבד, עשה לו ביטוח יקר, וכי חברו (המערער) השתמש באופנוע מתי שרצה, תוך נטילת מפתחותיו, לרבות מפתח המחסן שם נמצא האופנוע, ללא קבלת רשות ממאן דהוא. כ"ו. מציין בית-משפט קמא שאין זה מתקבל על הדעת שהאופנוע לא יתוקן מאז התאונה ויונח מאז ועד היום בגינה של משפחת המערער, למרות שהמערער עוסק בבניה ובשיפוץ אופנועים. בית-משפט קמא מניח שהאופנוע היה בבעלות המערער או מי מבני משפחתו, ומטעמים לא ברורים נרשם על שמו של העד סופר. גירסתו של סופר, כפי שנמסרה, נועדה לעזור למערער (שהוא חבר של סופר) לזכות בפיצויים. כ"ז. באשר לעדותו של העד יוסי ברמי, כותב בית-משפט קמא שבתצהיר העדות הראשית שלו מסר ברמי שהמערער היה מבולבל וביקש מברמי להודיע להוריו מה קרה, וכך אכן עשה ברמי, ולאחר שהגיעו למקום בני משפחתו של המערער הם אמרו לו "תודה", והוא המשיך בדרכו. לעומת זאת, בעדותו בבית-המשפט מסר יוסי ברמי בעמ' 13 סיפא לפרוט': "אני לא הזעקתי את אבא של גבי, אני לא הספקתי, ראיתי אותו מגיע בריצה ומבוהל כולו. התובע היה פצוע, ראיתי שירד לו דם מהאוזן. אף אחד לא ביקש ממני להזמין אמבולנס, התובע ביקש ממני לקרוא להורים". מציין בית-משפט קמא שגירסת ברמי לפיה הוא הגיע למקום התאונה, שהיה הומה ילדים, עצר בצד, ראה שוטרת או פקחית שעזבה את המקום לאחר שהוא אמר לה שהוא מכיר את הנפגע, ובהמשך הוא עצמו עזב את המקום לאחר שהגיע אביו של המערער - איננה סבירה ואין בית-משפט קמא מוכן לתת בה אמון. כ"ח. בסיכום הדברים כותב בית-משפט קמא שעדויות המערער ועדיו לגבי אופן אירוע התאונה ונסיבותיה, דהיינו, נהיגתו באופנוע מס' 1830524, המבוטח על ידי המשיב, ואירוע תאונת הדרכים מיום 1.5.05 בה נפגע המערער גופנית, אינן אמינות לדעת בית-משפט קמא, שלא היה מוכן לתת בעדויות אלה את האמון הנדרש לצורך אישור התובענה ופסיקת פיצויים למערער לפי חוק הפלת"ד, ולפיכך נדחתה התביעה. כ"ט. המערער מיאן להשלים עם פסק-דינו של בית-משפט קמא וערעורו המשתרע על פני 22 עמודים מונח בפנינו. תמצית טענת המערער היא, כי שגה בית-משפט קמא משהתעלם מן העובדה שהשאלה היחידה השנויה במחלוקת היתה, האם במועד התרחשות התאונה הנדונה נעשה שימוש באופנוע המבוטח על-ידי המשיבה. לטענת המערער שגה בית-משפט קמא שעה שכלל לא נדרש לשאלה השנויה במחלוקת באשר לזהות האופנוע המעורב בתאונה, התעלם מן העובדה שהמערער הוכיח כי התאונה אירעה באופנוע המבוטח, ונמנע מלקבוע כי הוכח שהתאונה נשוא התביעה אירעה תוך שימוש באופנוע המבוטח. עוד טוען המערער כי שגה בית-משפט קמא משהתעלם מן העובדה שהמערער הוכיח את נסיבות התאונה בכללותה, בראיות מגוונות, ביחס לשלבים השונים של האירוע ואילו המשיב לא הביא כל ראיות שיהא בהן כדי לסתור את גירסתו של המערער. ל'. לעומת זאת, טוען המשיב שאין להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא המבוסס היטב. בית-משפט קמא לא נתן אמון בגירסת המערער בציינו כי "התובע לא שם את האמת והיושר נר לרגליו". המערער גם מיעט במסירת פרטים והירבה לתת תשובות של "לא זוכר", "אם אני לא טועה" וכו'. המערער הסתיר בתצהיר הבריאות שלו תאונות רבות, ואף הכחיש את מעורבותו בתאונה נוספת שאירעה כחודש אחד בלבד לאחר התאונה נשוא הערעור ולצורך כך אף נאלץ המשיב לזמן לעדות את ד"ר מולא מוניר שהוא אשר ערך את המסמך נ/2. בית-משפט קמא גם מצא סתירות בגירסאות השונות שמסרו המערער, אביו וחברו סופר בעניין האירועים שקדמו לאירוע התאונה ולאחריה. בית-משפט קמא לא נתן את אמונו בעד מר ברמי ומצא סתירה מהותית בגרסאותיו של העד. בנוסף, כך מציינת ב"כ המשיב, אין בעדותו של מר ברמי כדי לתמוך בטענת המערער כי התאונה אירעה באופנוע המבוטח. באשר לטענת המערער כי בית-המשפט לא נתן את דעתו על סלע המחלוקת, דהיינו, האם התאונה התרחשה באופנוע המבוטח, מציינת ב"כ המשיב שמדובר בטענות שלא פורטו בכתב הערעור ולכן, לפי תקנה 415 לתקנות סד"א, אין המערער יכול להעלות טענות אלה אלא ברשות בית-המשפט, וזו לא נתבקשה. ל"א. באי כוחם של הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים מסודרים. בישיבת בית-המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 7.9.10 שמענו גם את טענותיהן בעל-פה של באות-כח שני הצדדים. לאחר ששקלנו בדבר, סבורים אנו שאין מקום להתערבותנו בפסק-דינו של בית-משפט קמא. ל"ב. טענותיו של המערער מופנות בעיקרן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה. אמנם, גם לכלל זה קיימים חריגים, אך לא זה המקרה שבפנינו, במיוחד בשים לב לכך שבית-משפט קמא "צלל" לחומר הראיות ודן בפירוט בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, ונימק בהרחבה את קביעותיו ומסקנותיו. אנו מפנים לע"א 6021/08 דיאנה לוגביץ נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (אתר "נבו") 24.2.10: "כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית והיא אינה בוחנת את הראיות במקומה של ערכאה זו, אלא במקרים חריגים יוצאי דופן בהם נפלה טעות של ממש [ראו: ע"א 2985/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית חולים, פ"ד נ"א(4) 867, ע"א 9163/04 גרטלר נ' רובינשטיין (פורסם ב"נבו") 18.4.07]". ל"ג. ערים אנו לכך שחלק מן הקביעות של בית-משפט קמא בפסק-דינו הינן למעשה בבחינת מסקנה, ולאו דווקא קביעה עובדתית או ממצא שבמהימנות, ומדובר במסקנה שאינה בהכרח התוצאה היחידה האפשרית. כך, לדוגמא, מסקנתו של בית-משפט קמא שעלות האופנוע, כמו גם עלות הביטוח שלו, אינן בהישג ידו של אדם המשרת בשירות סדיר בצה"ל היא אמנם מסקנה אפשרית, אך לא בהכרח התוצאה היחידה האפשרית, ויתר על כן ספק אם מסקנה זו רלוונטית ביחס לשאלה הממשית השנויה במחלוקת בין הצדדים, דהיינו, האם המערער נהג באופנוע המבוטח במועד אירוע התאונה הנדונה. לכן, מסקנה מעין זו, שאליה הגיע בית משפט קמא כמצויין לעיל, אינה חייבת לפעול לחובתו של המערער, כך גם מסקנתו של בית-משפט קמא לפיה אין זה מתקבל על הדעת שחבר יטול בכל עת אופנוע של חבר אחר, כאשר קיימים יחסי חברות קרובים מאוד. ייתכן ויש בגירסה הנ"ל כדי להעלות ספק בנכונות הדברים, אך עדיין אין בכך בהכרח כדי לפעול לחובתו של המערער. ל"ד. יחד עם זאת, ואף בהתעלם מאותן מסקנות, שאין לראות בהן בהכרח משום קביעה עובדתית לחובת המערער, ברי מעיון בפסק-דינו של בית-משפט קמא שהוא לא היה מוכן ליתן אמון בגירסתו של המערער. ל"ה. לא נעלם מעינינו שבתרשומת חדר המיון מיום אירוע התאונה (נ/4) נרשם שהמערער נפל מאופניים ונחבל, אך מוכנים אנו להניח, לזכותו של המערער, שמדובר בטעות ברישום על-ידי הרופא שמילא את הפרטים בטופס, ואין זה בגדר מסמך הסותר את גירסת המערער. ל"ו. עוד רואים אנו לנכון להעיר שבפרוטוקול בית-המשפט קמא מיום 27.12.07 נרשם שבא כוחו דאז של המערער נשאל על-ידי בית-המשפט האם מוכן המערער לבדיקת פוליגרף מכרעת. ב"כ המערער השיב כי עליו לשקול את הדבר. בהחלטת בית-המשפט שניתנה באותו מעמד צויין כי ב"כ הצדדים ישקלו בדיקת פוליגרף מכרעת במטרה לקבוע האם נפגע המערער בתאונת דרכים שעה שרכב על אופנוע מס' רישוי 1830524. עוד הוסיף בית-משפט קמא שבהיעדר הסכמה על המערער להגיש תצהיר נסיבות אירוע התאונה, על-ידו, ועל-ידי כל עד אפשרי. כידוע, לבדיקת פוליגרף קיים משקל ראייתי, בהליך אזרחי, אך ורק אם שני הצדדים הסכימו שלבדיקה כזו יהיה משקל ראייתי, עיינו: י. קדמי, "על הראיות" חלק שלישי, תש"ע-2009 עמ' 1291-1295, וכן ע"א 61/84 ביאזי נגד לוי, פ"ד מ"ב (1) 462. בהיעדר הסכמה, אין לייחס משקל לבדיקה כזו או להיעדר הסכמה לביצוע בדיקה כזו. גם אם המבוטח חתם על טופס הסכמה לבדיקת פוליגרף ובסופו של דבר מסרב, אין להפריז בחשיבות הסירוב, ואין לנתקו משאר הנסיבות שבתיק, כשממילא תוצאת הבדיקה אינה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת (ע"א 551/89 מנורה בע"מ נגד סדובניק, פ"ד מ"ו (3) 158, בעמ' 162). לכן, נראה לנו שעדיף היה להימנע מלאזכר כל התייחסות לבדיקת הפוליגרף בפרוטוקול בית-המשפט. ל"ז. ואולם, בעיקרו של דבר עולה מעיון בפסק-הדין של בית-משפט קמא, וזאת גם לאחר שהבאנו בחשבון את מלוא הטענות שהועלו על-ידי באת כוח המערער (שייצגה את המערער בפנינו אך לא בבית משפט קמא) אשר עשתה כל שניתן לעשות על מנת לשכנענו להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא, שגירסתו של המערער לא זכתה לאמון הנדרש, ולא ניתן לקבוע שעלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה שהיה מוטל עליו בהתייחס לשאלה שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, דהיינו, האם נהג המערער באופנוע המבוטח במועד אירוע התאונה. יתכן, וכל סתירה, תמיהה, או חוסר התאמה שבדבריו של מי מן העדים, אין בה, כשהיא עומדת בפני עצמה, כדי להטות את הכף לחובת המערער, אך עיון במסכת הראיות בשלמותה (לרבות, בין היתר, הימנעות מהבאת עדים שניתן היה לצפות שהם יוזמנו למתן עדות מטעם המערער) מוליך למסקנה שגירסת התביעה לא זכתה לאמונו של בית משפט קמא ולא שוכנענו שיש מקום להתערב בתוצאה זו. ל"ח. המסקנה המתבקשת מן התשתית הראייתית היא, שהמערער נפגע בתאונת דרכים שעה שנהג באופנוע, ואולם, לא עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה הנדרש ולהוכיח שהתאונה אירעה באופנוע מס' רישוי 1830524, שהוא האופנוע שהיה מבוטח במועד אירוע התאונה אצל המשיב, והרי הפלוגתא התמקדה בשאלה האם נגרמה פציעתו של המערער בתאונה בה היה מעורב האופנוע שהיה מבוטח כדין על ידי המשיב. דהיינו, אין די בכך שהמערער נפגע תוך כדי תאונת דרכים שעה שנהג באופנוע, אלא השאלה שבמחלוקת היתה, האם האופנוע בו אירעה התאונה היה האופנוע הנ"ל שהוא זה אשר היה מבוטח אצל המשיב? עולה מקביעותיו של בית-משפט קמא שגירסתו של המערער לא זכתה לאמונו של בית-המשפט מן הטעמים שפורטו בפסק-דינו של בית-משפט קמא. גם אם לא כל הסבריו ונימוקיו של בית משפט קמא מקובלים עלינו, כפי שציינו לעיל, הרי המסקנה אליה הגענו, לאחר עיון בטענות הצדדים, היא כי לא שוכנענו שיש מקום להתערב בתוצאה זו. ל"ט. על יסוד כל האמור לעיל לא נותר בידינו אלא להורות על דחייתו של הערעור. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. המזכירות תעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל מתוך הפקדון למשרד ב"כ המשיבה. יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערער, עבור המערער. התנגשותאופנוע