נזק רכוש לאחר השאלת רכב: בפני תביעה המופנית כלפי חברת ביטוח לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 29,752 ₪ בנסיבות בהן אחי המבוטח שטרם מלאו לו 24 שנים נהג ברכב כשהוא שיכור בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. טיעוני הצדדים - טענות התובע 1. ביום 20.3.04, בשעה 24:40 או בסמוך לכך, נפגע רכבו מסוג יונדאי מ.ר. 8234524 (להלן: "הרכב"), בתאונת דרכים במהלכה התהפך הרכב (להלן: "התאונה"). בעת התאונה הרכב היה נהוג על ידי מר סרגיי אחיו של התובע אשר נטל את מפתחות רכבו של התובע ללא רשות. 2. התובע טען כי הנסיבות לאירוע התאונה אינם בידיעתו מאחר ולא ידע כי הרכב נלקח על ידי אחיו סרגיי ורק בדיעבד התברר לו כי רכבו ואחיו היו מעורבים בתאונת דרכים. בשל הקרבה המשפחתית לא הגיש תלונה במשטרת ישראל כנגד אחיו בגין נטילת הרכב ללא רשות, אולם דיווח על כך ישירות לחברת הביטוח בטופס ההודעה על תאונת הדרכים. 3. בזמנים הרלוונטיים לאירוע התאונה, הוציאה הנתבעת פוליסות ביטוח מס' 030730475589 (להלן: "הביטוח") שביטחה את הרכב את המחזיק, הנהג, וצדדי ג' - לרבות התובע מפני כל חבות העשויה לחוב על פי חוק חוזה הביטוח - התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). הנזק: 4. רכבו של התובע נפגע בצידו השמאלי. עפ"י דו"ח השמאי מר יעקב אליאס מיום 6.5.04, המפרט את הפגיעות, עלות התיקונים הסתכמו בסך של 24,288 ₪. 5. בנוסף לכך טען התובע כי בשל התאונה נגרמו לרכבו פגיעות קשות ובגינם הינו זכאי לשיפוי בראש הנזק של "ירידת ערך". השמאי מטעם התובע קבע כי בשל הפגיעות המתוארות בחוות הדעת והחלפים הטעונים החלפה כפי שמוצאים ביטויים בחוות הדעת, נגרמה לרכבו של התובע ירידת ערך בשיעור של 7% מערכו של הרכב שהיה באותה עת 58,000 ₪ דהיינו 4,600 ₪. 6. כך גם שילם התובע שכ"ט לשמאי בסך של 1,400 ₪ כולל מע"מ. לפיכך סך נזקיו של התובע בעקבות התאונה עולים כדי 29,752 ₪. טענות הנתבעת 7. התובע השאיל לאחיו ביודעין את רכבו שעה שידע שפוליסת הביטוח שהונפקה לו והרלבנטית לאירוע התאונה נשוא התובענה קובעת כדלקמן: "פולי5סה זו לא מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד שלישי בשל נזקי רכוש אם בעת קרות הנזק נהגו ברכב נהג או נהגת שטרם מלאו להם 24 שנים". 8. במועד התאונה היה אחיו של התובע, מר סרגיי, יליד 22.9.81 בן 22.5 שנים בלבד. לאור האמור מתקיים בענייננו החריג לפוליסה וברכב התובע נהג מי שאינו מורשה לנהוג בו ולפיכך לא חבה הנתבעת לתובע פיצוי כלשהו בגין התאונה. 9. בנוסף לכך טוענת הנתבעת כי במועד הרלבנטי לאירוע התאונה היה הנהג ברכב-אחיו של התובע במצב של שיכרות, וכתב אישום בעניין מוגש כנגדו בימים אלה לביהמ"ש. בעת שנהג אחיו של התובע במצב של שכרות, הגדיל אחי התובע את הסיכון להתרחשות תאונה וזו כאמור אכן התרחשה בפועל. 10. הנתבעת טענה כי ההלכה היא שנהיגה במצב של שכרות שומטת את הבסיס תחת יסודות ההסכמה החוזית ומשבשים את הערכת ההסתברות והסיכוי להתרחשותה של תאונה ואת יכולת תמחור הסיכון ע"י הנתבעת, שכן נהיגת אחי התובע שלא על פי תניות הפוליסה ומתוך מצב של שכרות מעלה את ההסתברות להתרחשותה של תאונה. 11. התובע אינו זכאי לקבל תגמולי הביטוח, שכן התובע הכשיל במודע את בירור חבותה של הנתבעת והפר את חובותיו כמבוטח, וזאת במטרה ברורה לקבל במרמה תגמולי ביטוח מהנתבעת. לפיכך טענה הנתבעת כי יש להחיל את הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ולפטור אותה כליל מתשלום תגמולי הביטוח לתובע . 12. לחילופין טענה הנתבעת כי גם אם אחי התובע שאל מהתובע את רכבו ללא רשות הרי שעסקינן במצב של שאילה לצורך החזרת הרכב וכי אין עסקינן במעשה של גניבה כאמור בחוק העונשין והתובע אף לא טען לגניבה ולו ברמז, ופוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת לתובע אינה מכסה אירוע נזק כגון דא . 13. בהתנהגותו הוכיח התובע כי אין הוא רואה בהשאלת הרכב (או "בלקיחתו" כפי שקורא לכך התובע עצמו) על ידי אחיו מעשה של גניבה כמשמעה בחוק העונשין וכפי שהיה מפרשה אדם מן הישוב שאם לא כן לא היה מהסס להגיש תלונתו במשטרה. 14. הנזקים ככל שהם קיימים הינם גבוהים ו/או מופרזים ו/או מופרכים ו/או חסרי כל בסיס עובדתי ו/או משפטי כלשהו . כי חוות דעת השמאי הינה מגמתית ואין לראות בה כחוות דעת אובייקטיבית המשקפת נאמנה את מצבו של הרכב נשוא התובענה. מוכחשת הערכת שווי הרכב כמפורט בכתב התביעה. הנתבעת תטען כי שווי הרכב יקבע על פי מחירון "לוי יצחק" ואף ממחיר זה יש לבצע הפחתות שונות בהתאם למצבו הכללי של הרכב ובין היתר הפחתות בגין קילומטראז', תאונות קודמות, בעלות וכדומה, וכי אין שווי הרכב כפי שנקבע בחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה כשווי האמיתי של הרכב במועד הגניבה הנטענת והמוכחשת. 15. יש להפחית מכל פיצוי שיפסק, אם בכלל, את שיעור המע"מ, את סכומי ההשתתפות העצמית, חובות הפרמיה וכל סכום שהתובע קיבל או זכאי לקבל או חייב לשלם בקשר עם אירוע הגניבה הנטען והמוכחש. 16. הנתבעת הכחישה גובה ירידת הערך שנקבעה על ידי שמאי התובע. הנתבעת טענה כי אם וככל שימצא כי לרכב נגרמה ירידת ערך כלשהי, הרי שירידת הערך שנקבעה על ידי שמאי התובע, הינה מוגזמת ו/או מופרכת ו/או חסרת כל בסיס עובדתי ו/או משפטי כלשהו . 17. הכיסוי הביטוחי כפוף לעמידת המבוטח-התובע בכל תנאי הפוליסה והוראות חוק חוזה הביטוח ולמצער במקרה דנן לא עמד התובע לא בתניות פוליסת הביטוח ולא בחוק חוזה הביטוח, ולפיכך אין במקרה נשוא התובענה כדי לחייב את הנתבעת בכל תשלום ו/או פיצוי ו/או שיפוי ו/או תגמולי ביטוח כלשהם כלפי התובע . דיון 18. התובע הינו בעליו של רכב מסוג יונדאי, אשר היה מבוטח בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה בפוליסת ביטוח מקיף "הדר לרכב". אין מחלוקת כי הפוליסה קובעת כדלקמן: "פוליסה זו לא מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד שלישי בשל נזקי רכוש אם בעת קרות הנזק נהגו ברכב נהג או נהגת שטרם מלאו להם 24 שנה". 19. 19. אין מחלוקת כי בקרות התאונה נהג ברכב אחיו של התובע, מר סרגי (להלן: "סרגיי"), אשר לא היה מורשה לנהוג ברכב ע"פ תנאי הפוליסה, שכן בעת התאונה היה כבן 22.5 שנה בלבד. 20. בעת התאונה היה סרגיי במצב של שכרות, ובשל כך הוגש כנגדו כתב אישום על נהיגה בשכרות, אשר עדיין תלוי ועומד בבית המשפט. 21. אין מחלוקת כי נהיגה, בהסכמת המבוטח, תחת השפעת אלכוהול, פוטרים את הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח (ר' סיכומי התובע). הצגת הבעיה 22. מקרה הביטוח הוגדר בפוליסה בפרק א' - ביטוח רכב- נזקי רכוש בין היתר: אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן בתקופת הביטוח לרכב הנקוב ברשימה לרבות מזגן האויר שבו ולאביזריו הצמודים אליו או אלה הנמצאים בו מכח הדין (להלן: ,הרכב") . הסיכון הרביעי ברשימת הסיכונים המכוסים הוא גניבה. 23. מאחר שאחי התובע היה בעת קרות התאונה בגיל 22.5 שנים, כי אז נוכח העובדה שהכיסוי הביטוח הוא לנהגים מעל לגיל 24 שנים, במידה שהתובע התיר לו לנהוג ברכב אין כיסוי ביטוחי לתאונה. לפיכך התובע יהיה זכאי לתגמולי ביטוח רק במידה שיוכיח שרכבו נגנב. 24. התובע טוען כי אחיו נטל את רכבו ללא רשותו. ויש לראות בדבר גניבה שבעטיה הוא זכאי לתגמולי ביטוח. הנתבעת לעומתו טוענת כי התובע לא הוכיח כלל שלא התיר לאחיו לנהוג ברכב ואפילו נטל אחיו את הרכב ללא רשות כי אז מאחר ולא הייתה לו כוונה לשלול את הרכב שלילת קבע, המדובר בשימוש ברכב ללא רשות ולא בגניבה ולכן גם מטעם זה לא זכאי התובע לפיצויים. 25. אשר על כן, ההכרעה בתובענה תיגזר מהתשובה לשאלות: האם שכנע התובע שבנסיבות העניין נטל אחיו את הרכב ללא רשותו. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית יש להידרש לשאלה: מה היא הפרשנות הנכונה של הפוליסה על רקע נסיבותיו של תיק זה. דהיינו, האם יש לראות בנטילת הרכב על ידי האח ללא רשותו של התובע גניבה, כמשמעות היגד זה בפוליסה. כאמור לעיל גניבה מקיימת את מקרה הביטוח שבגינו יהא זכאי התובע לתגמולי ביטוח. האם התובע הוכיח כי אחיו נטל את הרכב ללא רשותו 26. התובע טוען בסיכומיו כי לאור תצהיר העדות אשר מסר לבית המשפט ובהיעדר עדות סותרת מטעם הנתבעים ברי לכל כי התשובה לשאלה זו היא שלילית - קרי התובע לא אישר לאחיו לנהוג ברכב וכמובן שלא היה מאשר זאת בידיעה שרק הוא מבוטח עפ"י הפוליסה. 27. הנתבעת טוענת כי התובע כלל לא הצליח להוכיח את טענתו כי הרכב נלקח ללא אישורו וללא הסכמתו, ולפיכך רק בשל כך דין התביעה להדחות. כל שהיה על התובע לעשות הוא להביא את אחיו לעדות , על מנת שיעיד כי נטל את רכב התובע ללא הסכמת התובע וללא אישורו. יש לזקוף לחובת התובע הימנעותו מהבאת אחיו להעיד במשפט. 28. הדין הוא עם הנתבעת. עדותו של התובע לעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין כמשמעות היגד זה בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש ) תשל"א 1971. לעדותו של התובע לא הייתה כל ראיית סיוע ולכן לא היה מקום להסתפק בעדותו בלבד. מה עוד שהיה בכוחו להביא לעדות את אחיו, כדי שיאשר את עדותו לפיה האח נטל את הרכב ללא רשותו של התובע. ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736, נאמר: "מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, נקבע כי: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד." 29. אשר על כן משלא הביא התובע את אחיו לעדות כדי לאשר את העובדה שנטל את הרכב ללא רשותו של התובע נותרה עדותו של האחרון עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי אשר לא ראיתי כל מקום לבסס עליה ממצא. 30. לא זו אף זו, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי לפני שבוטח אצל הנתבעת, היה הרכב מבוטח באמצעות "ביטוח ישיר". במסגרת ביטוח זה היה אחי התובע מורשה לנהוג. התובע לא שלל את האפשרות שאחיו נטל את הרכב כשהוא סבור שנהיגתו מכוסה על ידי הביטוח. ובלשונו: אני זוכר שהרכב שלי הלך לאיבוד, מכרתי אותו לחלפים. למה לא קיבלתי ביטוח היה לנו ביטוח ישיר לפני שנה, אז אח שלי היה הנהג בביטוח הישיר, יכול להיות שהוא לקח ללא רשות. אנחנו גרים ביחד באותו בניין. הוא לא גנב מהכיס מפתחות כי לא הייתי בבית, הרכב היה בבית. ש. אתם גרים בדירות נפרדות נכון ת. ביחד. באותה דירה. ש. אמרת קודם "בניין" ת. לא, לא "בניין". אנחנו אותה משפחה, גרים ביחד באותה דירה. ש. והוא חשב שעוד יש לו ביטוח בגלל הביטוח ישיר ת. כן. יכול להיות שכן. ש. הוא לא גנב, נכון ת. מה אתה אומר בטח שלא. ש. זאת אומרת, הוא חשב שיש לו ביטוח על הרכב בגלל הביטוח הקודם, הביטוח הישיר. נכון ת. יכול להיות שהוא ידע כבר שלא עשיתי לרכב ביטוח. יכול להיות. אנחנו לא מדברים כל מילה לגבי מה שצריך ומה שלא צריך. ש. יכול להיות שהוא חשב שיש לו ביטוח, שהוא יכול לנהוג ברכב ת. לא הבנתי בדיוק את השאלה. ש. יכול להיות שהוא חשב שעוד מהביטוח הישיר יש לו עוד ביטוח והוא יכול לנהוג ברכב ת. יכול להיות שהוא ידע שאסור לו לנהוג ויכול להיות שהוא לא ידע שאסור לו לנהוג. (פרוטוקול דיון מיום 13.3.06 עמ' 8 לפרוטוקול שורות 22-1) 31. ניתן להבין מחקירתו הנגדית של התובע שיש סבירות שאחיו כלל לא ידע כשהוא נטל את הרכב שהביטוח אינו מכסה את נהיגתו. גם לעניין זה היה חיוני שהתובע יזמן את אחיו לעדות. התובע לא אומר בחקירה הנגדית כי אסר על אחיו לנהוג ברכב מחמת העובדה שאין כיסוי ביטוחי לנהיגתו. דבריו של התובע מתאימים למצב של עצימת עיניים באשר לא נקט כל אמצעים למנוע נהיגתו של האח ברכב. בנוסף לכך הצליח ב"כ הנתבעת להראות שיש אפשרות סבירה שהתובע כלל לא טרח להבהיר לאחיו שהביטוח אינו מכסה נהיגתו מאחר שלא מלאו לו 24 שנים. 32. התוצאה היא שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי כי אחיו נטל את הרכב ללא רשותו. לא זו אף זו כפי שהובהר לעיל הנתבעת הצליחה להראות כי יש סבירות גבוהה שהאח נטל את הרכב כשהוא סבור שיש לו ביטוח, ומשלא הצליח התובע להראות שעשה כן ללא רשות יש לקבל את עמדת הנתבעת לפיה התובע התיר את הנהיגה של אחיו ברכב אם לא במפורש אז במשתמע תוך שלא טרח לידע את אחיו בדבר היעדר הכיסוי הביטוחי. 33. לא אצא ידי חובתי אלא אם אכריע גם בשאלה השניה - שאלת פרשנות הפוליסה. דהיינו: האם יש לראות בשימוש ברכב ללא רשות כגניבה לצורך הפוליסה, כטענת התובע. או שמא יש לפרש את המונח גניבה בפוליסה ככולל גם שימוש ברכב ללא רשות. פרשנות הסכם הביטוח 34. הכלל הראשוני לעניין פרשנות חוזה קבוע בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפיו "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". את אומד הדעת יש ללמוד מלשונו של החוזה, מרוחו ומהתחקות אחר כוונת הצדדים לפי כלל הפרשנות הייחודי לחוזי ביטוח ולחוזים דומים, בהם צד אחד הוא המנסח. 35. כאשר הניסוח בו מדובר הוא דו-משמעי, יש לבחור, בדרך כלל, באותו פירוש מבין שני הפירושים האפשריים המעדיף את המבוטח דווקא. אולם הן כלל זה והן הכלל, לפיו יש לפרש פוליסה על-פי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המלים בהן השתמשו מנסחי הכתב, אינם כללים נוקשים. בפרשנות חוזה ביטוח יש להתייחס לניסוח הכולל ואל המלים שנבחרו למתן הביטוי ולכוונת המתקשרים בראייה כוללת ומעמיקה, החודרת אל מטרת דבר החקיקה או כתב ההסכם ולתכלית שביקשו להשיג. במקרה מתאים מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליבראלי, אפילו הוא עומד, לכאורה, בניגוד למלים המפורשות שנכתבו בחוזה, וזאת על-מנת להגיע לאותה משמעות הגיונית ואמיתית, שאליה התכוונו המתקשרים בחוזה, וכך, כמובן, כאשר קריאה כוללת של הכתוב מביאה למסקנה, שהמלים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הכתוב. 36. יחד עם זאת את הכלל, לפיו יש לפרש חוזה ביטוח כנגד מנסחו ולטובת המבוטח, אין לאמץ באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים, מהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך; אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך. מבין הפירושים המילוליים האפשריים של חוזה ביטוח יש לברור אותו פירוש המשתלב בצורה טובה עם הגיון ההסכם ועם תכליתו. כמו כן יש לבחור גם בפירוש הסביר יותר של הפוליסה (ר' ע"א 449/89 אברהם פלוק ואח' נ' פיליפ גייבל רייט פ"ד מו (2) 92; ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט (4) 561). 37. לעניין פרשנות חוזה ביטוח נראה כי הדברים שלהלן מרע"א 93 / 3577 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו מח (4) 70 (להלן: עניין מוריאנו), משקפים את ההלכה הנוהגת בדבר פרשנות חוזה ביטוח: "כלל הפרשנות כנגד המנסח, שקנה לעצמו אחיזה איתנה בפרשנות חוזי ביטוח, ישים בנסיבות שבהן טקסט מסוים נתון לשני פירושים סבירים. במקרה כזה יועדף אותו הפירוש מבין השניים הפועל לרעת האינטרס של המנסח. הגיון הכלל, טמון בשליטת המנסח על תוכן הטקסט. ההנחה היא שהמנסח טרח להבטיח זכויותיו בעת ניסוח המסמך, בייחוד כשמדובר על בעל דין, אשר לו כוח והשפעה כדוגמת חברת ביטוח, הניצבת מול האזרח, היחיד, הנזקק לשירותי הביטוח. אם המנסח שדאג לענייניו יצר נוסח בעל משמעויות שונות, אין הוא יכול לבחור לעצמו דווקא את החלופה הנוחה לו ביותר. נהפוך הוא, יועדף פירוש אפשרי המבטא הגנה טובה יותר של אינטרס המבוטח" (עניין מוריאנו שם ע' 76 ג-ז). 38. מן הכלל אל הפרט. לשון הפוליסה ברורה יש כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה. בינואר 1990 תיקן המחוקק את חוק העונשין בתיקון 28 לחוק (" " ' 1300 מיום 12.1.1990 עמ' 44 (" 1959 ), באופן שעבירות הקשורות לרכב לרבות גניבתו ושימוש בו ללא רשות הבעלים יוחד פרק מיוחד - הוא סימן ה' 1 "עבירות בקשר לרכב" על פי סעיף 413ב. (ב) הוגדרה העבירה של גניבת רכב : הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על-ידי אחר, דינו כדין גונב רכב. על פי סעיף 413ג, הוגדרה העבירה של שימוש ברכב ללא רשות כדלקמן: הנוהג, משתמש או מעביר ממקום למקום, רכב ללא רשות מבעליו, ונוטש אותו במקום ממנו נלקח או בסמוך אליו, דינו - מאסר שלוש שנים; עושה כן ונוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו - מאסר חמש שנים. 39. הפוליסה דנן היתה בתוקף מיום 6/8/03 ועד ליום 31/7/04 והתאונה נשואת תובענה זו ארעה ביום 20/3/04. כל המועדים הרלוונטיים לפוליסה התרחשו זמן רב לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 28 הנ"ל. למרות שבחוק מוגדרת עבירת הגניבה בסעיף 383 לחוק העונשין ראה המחוקק בתיקון 28 הנ"ל להוסיף עבירה ספציפית שעניינה גניבת רכב להבדיל משימוש ברכב ללא רשות וליחד כאמור עבירה ספציפית שעניינה גניבת רכב. 40. על מנת שנטילת הרכב ללא רשות תוגדר כגניבה, על התובע להוכיח לביהמ"ש כי לא היתה לסרגיי כל כוונה להשיב לו את הרכב, נדמה כי עדותו של התובע הייתה הפוכה. הוא אומר בפירוש שאחיו אינו גנב. מניתוח הפסיקה הרלוונטית נדמה כי התפתחו בעניין זה שתי גישות: גישה אחת המובעת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 186/94 (מחוזי חיפה) סהר חב' לביטוח נ' מרק וינרסקי, פ"ד נ"ה 3 191, נקבע כהאי לישנא: "לדעתי יש ליתן למונח "גניבה" את המשמעות שניתנה לו במשפט הפלילי. מדובר במונח מהתחום הפלילי, ויש ליתן לו משמעות זו, אלא אם הגדירו הצדדים בפוליסה מונח זה בצורה אחרת מזו הקיימת בחוק העונשין..... משלא הגדירו הצדדים את המונח גניבה בצורה השונה מהגדרתו בחוק העונשין, יש ליתן לו את המשמעות הפלילית ולפי משמעות זאת לא נתקיים מקרה הביטוח של גניבה. 41. במקרה הנדון נראה כי נטילת רכב לשימוש זמני על ידי בחור צעיר מאביו, כשאותו בחור מתגורר יחד עם האב, לא תחשב גם בעיני "האדם המסחרי הרגיל" כגניבה". 42. הגישה השניה היא הגישה שבאה לדי ביטוי בפסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 662/97 (מחוזי ת"א) עילית נגד פרנק יהודה שבו נקבע כי "נטילה שכל הנוטל אותה מובטח לו שבעל הרכב לא היה מסכים לה בשום פנים ואופן, ואין לצפות שיאשר אותה בדיעבד - כמוה כגניבה. כשהעובדות הן שהנוטל הוא קטין חסר רשיון נהיגה - הרי זו נטילה שכמוה כגניבה ואין ספק שכשביטחו הצדדים נזק שכתוצאה מגניבה - "גניבה" כזו היתה בגדר האפשרויות שנכללו בחיסוי הביטוחי" נקבע כי גם נטילת רכב ללא רשות נכללת בגדר גניבה לעניין תחולת פוליסת הביטוח. בדעת הרוב קבע כב' השופט טלגם: "המחוקק בדין הפלילי נזקק להוסיף את הסעיף 413 ג' לחוק העונשין תשל"ז- 1977 - הדן "בשימוש ברכב ללא רשות" משום שמי שהועמד לדין פלילי על גניבת רכב במקרה בו החזירו לבסוף - יכול היה לחסות בצל התנאי של חוסר כוונה לשלול את הרכב מהבעלים עולמית אבל לאיש אין ספק שבלשון בני אדם אותו "גנב- לשעה" גנב היה, גם אם גנב מבעל הרכב רק את השימוש בו לאותה שעה. 43. בעניין פרנק יהודה הנסיבות היו כאלה שמי שנטל את הרכב היה נער בן 16 בנו של אחד השותפים, בנסיבות בהן היה ברור כי נוכח העובדה שלנוטל לא היה רשיון נהיגה לא היה ספק שהבעלים לא היה מתיר לו לנהוג ברכב. ולכן ראו שופט הרוב שאין לקפח את הבעלים בזכותם לקבלת תגמולי ביטוח בנסיבות שאין לצפות שהבעלים יאשר את השימוש בדיעבד. כך גם בע"א 1314/96 (מחוזי ת"א) משה בן שיטרית נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ נקבע: "משנעשה ברכב שימוש אסור על ידי נהג חסר רשיון, שלא ברשות או ידיעת הבעלים, שכמותה כרשות, אין זה ראוי "להעניש" את הבעלים על לא עוול בכפו. יותר מכך, מוסכם על הכל, שאילו הרכב היה ניזוק בעת גניבתו, אפילו נהג בו גנב שהינו חסר רשיון נהיגה, הנזק היה מכוסה על פי הפוליסה, כלומר בהקשר של עבירת הגנבה מתעלמים מהסעיף העוסק בבני אדם הרשאים לנהוג ברכב. משכך נוהגים לענין עבירת הגניבה כך נוהגים אף לענין עבירת השבל"ר, שהרי אחרת עסקינן בהבחנה מפלה, שאינה מעוגנת בפוליסה.בעל רכב מבוטח מצפה לקבל פיצוי ביטוחי לנזקיו במקרה של נטילת רכבו ללא רשות לא פחות מכפי שהוא מצפה לקבל פיצוי ביטוחי לנזקיו במקרה של גניבת רכבו, ולכן אין כל הגיון להחיל כללי ביטוח או פרשנות שונים ביחס לשני סיכונים דומים אלה. כל גישה אחרת תביא לתוצאה בלתי סבירה, לפיה גורל הכיסוי הביטוחי לרכבו של המבוטח, שניטל ממנו ללא רשות, יהיה תלוי במיהות העבריין, קרי במיומנות הנהיגה של זה שנטל את הרכב ללא רשות". 44. בעניין בן משה הנסיבות היו כאלה שבנו של המבוטח שסבל מפיגור שכלי ואינו בעל רשיון נהיגה נהג ברכב ללא רשות. 45. בהתאם לעקרונות פרשנות הסכם בכלל ועקרונות פרשנות פוליסת ביטוח בפרט, עליהם עמדתי לעיל, נדמה כי אין לגזור את גורל הכיסוי הביטוחי במיהות העבריין. דהיינו אין לשלול תגמולי ביטוח ממבוטח בשל כוונתו הפלילית של זה שבגין מעשיו נגרמו נזקי הרכוש. במובן זה הפרשנות הראויה היא כי לעניין פרשנות פוליסת הביטוח יש לראות מעשה של נטילת רכב ללא רשות כגניבה. יחד עם זאת יש לסייג אמירה כללית זו לאותן הנסיבות שבהן נעלה מספק שהמבוטח לא היה מאשר גם בדיעבד נהיגה כאמור. בדוגמאות שלהלן ראה בית המשפט המחוזי לפרש כך את פוליסות הביטוח וזאת בשל העובדה שברור שהמבוטחים לא היו מאשרים את הנהיגה מחמת העובדה שהנוטלים שהם בני משפחה מחוסרי רשיון נהיגה. במקרה דנן נוכח העובדה שבעבר התיר התובע לאחיו לנהוג ברכב בנסיבותיו של תיק זה לא ניתן לומר בשום פנים ואופן כי התובע לא היה מאשר בדיעבד את נהיגתו של אחיו, נהיגה אותה התיר בעבר עת היה הרכב מבוטח בחברת ביטוח אחרת. 46. התוצאה היא שדין התביעה להידחות. 47. היה כי דעתי לא תתקבל, מאחר שהצדדים טענו גם לעניין הנזק לא אסיים מלאכתי אלא אם אקבע ממצאים גם לעניין זה. 48. חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע אומדת את נזקי הרכב בסך כולל של 24,348₪, מאחר שלא הוגשה כל חוות דעת נגדית והתובע ויתר על חקירת השמאי יש לקבל את הסכומים הנקובים בחוות הדעת. יש להפחית את ראש הנזק של ירידת הערך בשווי 4,060 ₪ - כפי שהסכימו הצדדים בדיון מיום 13.3.06, וכן יש להפחית את שווי שרידי הרכב אשר נמכרו על ידי התובע, ובגינם קיבל התובע סך 3,500 ₪ (עמוד 7 לפרוטוקול מיום 13.3.06 שורות6-5) לסכום זה יש להוסיף את שכ"ט שמאי בשיעור של 1,404 ש"ח. 49. אשר על כן דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. רכבנזקי רכוש