בית משפט קמא חייב את המשיבים לשלם למערערת, יחד ולחוד, את הסך של 446,726.2 ₪ בגין העבודות שביצעה המערערת עבור המשיבים, על פי הסכם שנחתם ביניהם, בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כמו כן חוייבו המשיבים לשלם למערערת, ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק (סעיפים 127, 128 לפסק הדין). א. מבוא: [1] המשיבים התקשרו עם המערערת בהסכם לביצוע עבודות בניית מעון יום בשטחי המשיב מס' 1 - הושעיה ישוב קהילתי דתי (להלן: "היישוב"). התמורה שנקבעה על פי ההסכם הינה 1,567,797 ₪ (לא כולל מע"מ), סכום זה לא היה שנוי במחלוקת (להלן: "ההסכם"). [2] המערערת הגישה תביעה כנגד המשיבים לסילוק יתרת התמורה המגיע לה לטענתה, בגין העבודות שביצעה עבור המשיבים, בסך של 2,416,709 ₪ ליום הגשת התביעה. [3] המערערת, טענה בתביעתה, כי במהלך ביצוע העבודות התבקשה על ידי היישוב לבצע תוספות ושינויים וכן עבודות פיתוח אשר לא נכללו במסגרת העבודות המוסכמות בהסכם ועל כן לא נכללו בתמורה הנקובה בהסכם. בגין עבודות אלה ביקשה בתביעתה תשלום נוסף העולה כדי 840,000 ₪. עוד טענה המערערת, כי הגישה לתשלום מספר חשבונות בגין העבודות השונות שביצעה בפרוייקט בניית המעון בישוב, בסכום כולל של 3,167,417.52 (קרן). מתוך סכום זה שולם לה לטענתה, סך של 1,650,709 בלבד. לכן יתרת החוב כלפיה, בגין העבודות שנכללו בהסכם והעבודות הנוספות שביצעה אשר לא שולמה, עומדת על סך של 1,516,709 ₪. מנגד, טענו המשיבים, כי גם עבודות הפיתוח נכללו בהסכם והתמורה החוזית על פי ההסכם שהינו הסכם פאושלי, כללה גם את התשלום בגין עבודות הפיתוח. ב. פסק דינו של בית משפט קמא: בית המשפט קמא, בפסק דינו המפורט והמנומק, לאחר ששמע את העדים, בחן את טענות הצדדים ועיין בהסכם על נספחיו, דחה את טענת המערערת כי עבודות הפיתוח לא נכללו במסגרת העבודות המוסכמות על פי ההסכם, וקבע כי עבודות פיתוח השטח פורטו במפרט הטכני (פרק 17) מסמך ה' שצורף להסכם כחלק בלתי נפרד ממנו עליו חתומה המערערת, לפיכך הרי הן חלק מן ההסכם. באשר לעבודות הפיתוח שלא נכללו במפרט האמור, קבע כי אלה אינן חלק מההסכם ועל כן הינן בבחינת עבודות נוספות שבגינן זכאית המערערת לתשלום נפרד ונוסף על זה הנקוב בהסכם. בית משפט קמא נימק קביעתו בכך: [1] ההסכם עליו חתמו הצדדים קובע באופן ברור, כי עניינו בעבודות "תכנון, הקמה ופיתוח מעון יום בהושעיה". [2] במסמך ההזמנה להציע הצעת מחיר לעבודות שבמכרז ואשר צורף כמסמך ב' להסכם, נקבע בסעיף 3 לפרק ההוראות למשתתפים, כי הבקשה להצעות מחיר היא "להשלמת כל התכנון ... וביצוע מבנה למעון יום בהיקף של 4 כיתות בישוב הושעיה כולל פיתוח וחיבור למעון יום סמוך". גם בכותרת "שם העבודה" שבמסמך זה פורטו העבודות הנ"ל לרבות עבודות הפיתוח. המערערת חתמה על ההצעה בנוסח האמור והיא צורפה כמסמך ב' להסכם. [3] במפרט טכני המיוחד אשר צורף להסכם כנספח ה', פורטו העבודות שיש לבצע במסגרת הפרוייקט. פרק 17 למפרט יוחד לעבודות הפיתוח וקבע אלו עבודות פיתוח יש לבצע כחלק מן הפרוייקט. [4] במסך ח' שצורף להסכם שהינו פרוגרמות והנחיות משרד העבודה והרווחה לתכנון מעונות יום לילדים בגיל רך, פורטו מהן דרישות העבודה, היקפה והחומרים הדרושים לביצועה ובכלל זה עבודות הפיתוח. [5] בסעיף 5 למסמך ג' להסכם, אשר עוסק בתנאים מיוחדים, שכותרתו: "בדיקות מוקדמות ומצב פתיחה", הצהירה המערערת כי טרם מתן הצעתה, בדקה את מקום ביצוע העבודה, הכמויות והחומרים הדרושים לביצוע העבודה ואת כל הנתונים שיש בהם כדי להשפיע על ההצעה, או על ביצוע העבודה. [6] מנהלה של המערערת (להלן: "חכארשה"), השתתף בסיור קבלנים שנערך עובר לחתימת ההסכם ויכול היה להיווכח באופן בלתי אמצעי, משטח הפרוייקט, מסוג העבודות הנדרשות ולהעריך את החומרים והכמויות הנדרשים לשם ביצועה. [7] המערערת חתמה על הצעת משתתף בבקשה להצעת המחיר (מסמך א - 2), שם הצהירה, כי קראה בעיון את ההסכם על נספחיו וכן בחנה את תנאי המקום, טיב הקרקע וכל יתר הגורמים המשפיעים על עלות העבודה וביצועה לכן הצעתה הכוללת הינה 1,850,000 ₪ כולל מע"מ. בית משפט קמא דן תחילה בשאלת פרשנות ההסכם על נספחיו וקבע כי ההסכם כולל את עבודות פיתוח השטח בפרוייקט, ככל שעבודות אלה מפורטות במפרט הטכני שצורף להסכם. רק לאחר שבא למסקנה זו בחן בית משפט קמא, את 8 החשבונות שהגישה המערערת ואת העבודות שביצעה לטענתה ואת תמורתן דרשה במסגרת חשבוניות אלה, זאת כדי להכריע בשאלה, האם המערערת זכאית לתשלום בגין עבודות נוספות שאינן נכללות בחוזה ואשר לא אושרו על ידי המפקחת. בית משפט קמא קבע, כי המערערת זכאית לתשלום סך של 1,567,796 ₪, בגין הסכום שעליו סוכם במסגרת ההסכם הפאושלי, בתוספת סך של 45,000 ₪ עבור עבודות נוספות שאושרו בגין חשבון מס' 4 (ונגררו לחשבון מס' 5), בתוספת סך של 67,962.74 ₪ בגין עבודות נוספות בבניין, בתוספת סך של 150,000 ₪ בגין עבודות נוספות בפיתוח תשתית ובתוספת הסך של 66,482.24 ₪, בגין עבודות הפיתוח בכביש ובמדרכה והן בתוספת 155,195.38 ₪ עבור התייקרות מצטברת (חשבון 6) וסה"כ 2,052,435.2 ₪. מסכום זה נקבע כי יש לקזז את הסכום ששולם על ידי המשיבים בסך 1,650,709 ₪, כך שהמערערת זכאית לתשלום היתרה בסך 401,726.2 ₪. בנוסף חייב בית משפט קמא את המשיבים לשלם למערערת פיצוי בסך 45,000 ₪ בגין העיכובים בעבודות. ג. טענות הצדדים בערעור: טענות המערערת: [1] הואיל והגרמושקה שנמסרה למערערת עובר לחתימה על ההסכם, לא כללה תוכניות פיתוח, הרי שמכאן ברור, כי עבודות הפיתוח לא נכללו בהסכם ועל כן לא היתה המערערת יכולה להתייחס אליהן בהצעתה נשוא המכרז. [2] בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבים בנושאים הבאים: סכום החוזה המקורי על פי הצעת המערערת שהתקבלה במסגרת המכרז, סוגיית הסתירה בין חשבון מס' 5, לחשבונות קודמים שהגישה המערערת שהתפרשה כוויתור מטעם המערערת על דרישותיה נשוא החשבונות הקודמים לחישוב ההתייקרות. עבודות פיתוח בכביש ובמדרכה - לגביהן לא היתה מחלוקת באשר לעצם הזכאות לתשלום אלא רק לגבי גובה הסכום המגיע למערערת, וכן סוגיית הליקויים. [3] בית משפט קמא ביסס מסקנתו בעיקר על הכותרות הפורמאליות שבהסכם, ו/או הנספחים להסכם, ו/או במסמכי המכרז, תוך התעלמות מהעובדה שהמערערת הוכיחה כי הסיכום עם המשיבים היה שונה. [4] בית משפט קמא הסתמך בקביעותיו על עדויות שני עדי המשיבים אשר הוכחו כעדויות שמיעה, לפחות ברובן, לא היו רלוונטיות למרות זאת העדיף אותן על פני העדויות מידיעה אישית של עדי התביעה, ובמיוחד העדיפן על פני עדותו של אינג' מוסללם. [5] למרות שהמשיבים יכולים היו להביא לעדות את האנשים שהיו מעורבים במהלך ביצוע העבודות, אלה לא הובאו. על אף זאת מצא בית משפט קמא לאמץ את עמדתם ולא נתן משקל להלכה המתייחסת להימנעות בעל דין מהבאת ראיה, ו/או עד שבשליטתו. [6] על אף שבית משפט קמא, קבע כי נוצר עיכוב בתשלומים למערערת, נמנע מפסיקת פיצויים, למרות הפרת ההסכם והנזקים שנגרמו למערערת עקב אי קבלת הכספים במועדים המוסכמים. טענות המשיבים: [1] פסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב, נפרשות בו קביעות בהירות, נחרצות ומנומקות. פסק הדין מתייחס באופן ממצה ומכריע לכל הפלוגתאות שבין הצדדים תוך התייחסות לכל חשבון וחשבון, באופן פרטני. [2] טענות המערערת הנן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, דינן להידחות. [3] המערערת איננה מצביעה על כל פגם שבדין ו/או שבעובדה בפסק הדין אשר צריך התערבותו של בית משפט זה. [4] המערערת אינה מתכחשת לתוקפו של ההסכם הפאושלי, ו/או לאמור בו, אלא, כל טענותיה מתמצות בטענה כי היא זכאית לכאורה, לתשלום נוסף בגין "עבודות נוספות" - עבודות פיתוח, הקמה ותשתית - אשר לטענתה לא נכללו בהסכם. טענה זו כאמור נוגדת את לשון ההסכם, נוגדת את אומד דעתם של הצדדים ועומדת בניגוד לפסק הדין של בית משפט קמא. העדויות שנשמעו בפני בית משפט תומכות בפרשנות המשיבים אודות לשון ההסכם ותכליתו האובייקטיבית. בניגוד לעדויות הסברה מטעם המערערת. עדותו של מר שטרן, מנהל המפקחת על הפרוייקט (להלן: "שטרן"), מטעם המשיבים, היתה סדורה וברורה כעולה מפסק הדין של בית משפט קמא. [5] ביחס לטענת המערערת, כי נושא ביצוע ותכנון הפיתוח הוצא מן ההסכם בהסכמת הצדדים וכי על פי ההסכם התחייבה המערערת לבצע תכנון בלבד, טענו המשיבים כי לגרסתה של המערערת לא נמצאו תימוכין בהסכם. המערערת חתמה על הסכם פאושלי, לביצוע, עבודות תכנון, הקמה ופיתוח מעון יום בהושעיה. אם לאחר מכן נסתבר כי כלכלה את צעדיה לא נכון כלכלית, אין לה אלא להלין על עצמה. [6] המערערת כלל לא עמדה בנטל להוכיח את היקף נזקיה הנטענים, למרות זאת נקבע לה פיצוי. ד. דיון: [1] הכל מסכימים כי מסגרת המחלוקות כולן נובעת מההסכם שהינו הסכם פאושלי, על פיו מסכימים הצדדים על מחיר כולל וסופי עבור עבודות שיבוצעו ללא מדידת כמויות (ראו: ע"א 4737/90 אליאס נ' קוסטודיה דה טרה סנטה, ניתן ביום 13/4/95). הטענה המרכזית של המערערת היתה, כי עבודות הפיתוח לא נכללו במסגרת עבודות המוסכמות על פי ההסכם, וכי בגין עבודות אלה היא זכאית לתשלום נוסף. לשם הכרעה במחלוקת עיקרית זו, מצא בית משפט קמא, כי יש להכריע תחילה בשאלת פרשנות של ההסכם על פי כוונת הצדדים לו. לפיכך, ולאחר שבחן טענות הצדדים, שמע עדיהם ועיין בהסכם על נספחיו, קבע כי בהסכם נכללו גם עבודות פיתוח השטח אשר פורטו במפרט הטכני (פרק 17) מסמך ה' נספח להסכם, עליו חתמה המערערת. באשר לעבודות הפיתוח שלא נכללו באותו מפרט קבע בית משפט קמא, כי הן אינן חלק מההסכם ועל כן הינן בבחינת עבודות נוספות שבגינן זכאית המערערת לתשלום נפרד ונוסף על הנקוב בהסכם. בית משפט קמא, פירט בהרחבה את הנימוקים, אשר הביאו אותו לקביעות אלה. לנימוקיו אלה אני מצטרפת. נכונה היא הקביעה, כי הסכם פאושלי במקורו אינו שולל תשלום עבור עבודות נוספות מעבר לאלו שנקובות בהסכם, בתנאי שעבודות אלה לא פורטו בהסכם על נספחיו, כולל המפרט הטכני. יפים לעניננו, הדברים שנאמרו על ידי בית משפט המחוזי בירושלים ב.א 2625/00 גביר קבלנים לעבודות בניה ופיתוח בע"מ נ' עובד לוי תיעוש האבן והבניה בע"מ, ניתן ביום 29/5/06 (להלן:"פרשת גביר"). "הנה כי כן, ההסכם עצמו הוא פאושלי. התמורה עבור העבודות המסויימות אליהן מתייחס הסכם זה, והמפרטות בתוכניות הבניה ובכתב הכמויות הנספחים להסכם, נקובה בסכום קבוע. יחד עם זאת, ברור כי התמורה מתייחסת רק לאותן עבודות המפורטות בהסכם. כל עבודה שאינה מפורטת או נזכרת במפרט הטכני, בכתב הכמויות ובתוכניות הבניה אינה כלולה במסגרת המחיר הפאושלי של ההסכם, ויש לשלם עבורה בנפרד" (עמ' 5 לפסק הדין). מכאן, אתה למד כי תחילה יש לבחון את ההסכם הפאושלי, שנערך בין הצדדים תוך התייחסות למפרט הטכני נספח להסכם ולשאר הנספחים המצורפים להסכם, כחלק בלתי נפרד ממנו. בעניננו, פרק מיוחד (פרק 17) במפרט הטכני (מסמך ה' שצורף להסכם), הוכתר בשם: "עבודות פיתוח שטח" ובו נקבע מהם עבודות הפיתוח שיש לבצע כחלק מן הפרוייקט. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973, קובע כי לצורך פרשנות הסכם יש להתחקות אחר אומד דעת של הצדדים "כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה ואינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". על פי הדין וההלכה הנוהגת, פרשנותו של חוזה נלמדת בראש ובראשונה מלשונו הברורה. כפי שנאמר בענין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991), פד"י מט (2), 265, עמ' 268-269: "הלכה מיוסדת היטב היא, כי חוזה שלשונו ברורה במידה שאינה מותירה מקום לספק בדבר כוונתו, יש לאמוד את דעת הצדדים מתוכו ואין להיזקק, לשם כך, לנסיבות כריתתו (ראה דברי השופט ברק בפרשת אתא נ' זולוטולוב הנ"ל, בעמ' 304 ג' - ד'; דברי המשנה לנשיא בן פורת בע"א 454/84, 450/82 מדינת ישראל נ' חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"י מ 658 (1) בעמ' 668- 667, ובע"א 191/85 מדינת ישראל נ' חברת נוה שוסטר בע"מ ואח' פד"י מב 573 (1) בעמ' 579; ומן הזמן האחרון: ע"א 5795/90 סקלי נ' דורעאן בע"מ ואח', פד"י מו 811 (5) דברי השופט ש' לוין בעמ' 830 ה'). ודוק: משמעותו של כלל זה איננה, כי לשון ברורה גוברת על תכלית הסותרת את הלשון. אלא משמעותו היא, כי לשון ברורה מעידה על אומד דעתם של המתקשרים ותכלית התקשרותם. ואם הלשון ברורה, ממילא גם התכלית ידועה, ושוב אין בית המשפט פונה לבחון בצפונותיהם של המתקשרים, שמא בסתר לבם כיוונו לתכלית אחרת, שלא הביאוה לידי ביטוי". בענייננו בחינת לשון ההסכם הכולל את נספחיו והמפרט הטכני כחלק בלתי נפרד ממנו, מלמדת כי עבודות פיתוח השטח הינן חלק מההסכם ואינן עבודות נוספות. מכאן לשון ההסכם ברורה וכוונתה לכלול את כל המפורט בו. [2] ביחס לטענת המערערת, כי עצם העובדה שתשריט העבודה - (המכונה "גרמושקה"), אשר נמסרה למערערת עובר לחתימת ההסכם לא כללה תוכניות פיתוח, יש בה כדי להעיד שעבודות הפיתוח לא נכללו בהסכם ועל כן ממילא המערערת לא הייתה יכולה לתמחרן כחלק מהצעתה. טענה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא, לאחר שנבחנה היטב, כך נקבע: "מהגרמושקה הראשונית יכולה הייתה התובעת ללמוד מהו גודלו של השטח נשוא הפרוייקט ומהמפרט הטכני למדה התובעת מהן העובדות שיהיה עליה לבצע במסגרת הפרוייקט ובכלל זה עבודות הפיתוח. די היה במפורט במסמכים אלו עליהם חתמה התובעת, כאמור, על מנת שתוכל לתמחר גם את עבודות הפיתוח כחלק מהצעתה. יתרה מזאת כזכור, התובעת היתה בסיור במקום והכירה את השטח ותנאיו. העובדה שרק בחודש 6/04, הוגשה לתובעת תוכנית פיתוח ראשונית כטענתה, איננה משנה ממסקנתי כאמור. כל עוד התוכנית שהוגשה לתובעת תואמת את המפורט במפרט הטכני בפרק הרלוונטי לעבודות הפיתוח שצורף כאמור להסכם, הרי שהעבודות שנדרשות לביצועה של תוכנית זו כוללות בהסכם" (עמ' 6, ש' 22-15 לפסק הדין). אין לי אלא להצטרף לקביעה זו של בית משפט קמא. אוסיף כי בעניננו עוסקים אנו בהסכם פאושלי אשר בו נקבע המחיר הכולל של העבודות ללא מדידת שטח לאחר הביצוע. המערערת ערכה סיור במקום והכירה את השטח ותנאיו, בהצעת המחיר שהגישה למשיבים (מסמך א' 11), אישרה המערערת כי עיינה בהסכם ובנספחיו כולל המפרט הטכני וחתמה עליהם. מכאן חזקה עליה כי במחיר שהציעה לביצוע העבודות על פי ההסכם שיקללה גם את הסיכון שהשטח בפועל יהיה גדול יותר, כמו גם את כל העבודות שעליה לבצע כפי שנקבע במפרט הטכני. יפים לענין זה דבריו של בית משפט העליון בע"א 616/04 עמותת מורים ובנים בלוד - עמב"ל רשומה ואח' נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ, (ניתן ביום 13/12/06), שם נקבע כי: "חוזה פאושלי הוא חוזה המכתיב מערכת הקצאת סיכונים מסויימת. הקבלן, הנהנה מידע עודף בדבר המשאבים העומדים לרשותו ובדבר עלות הרכיבים הספציפיים המרכיבים את חבילת המוצר הכוללת, משקלל ידע זה עם פוטנציאל הסיכון הגלום בכך שלא מתבצעת מדידה פרטנית של כל בית ובית. מזמין העבודה, במקרה זה העמותה, הוא בעל האינטרס לחסוך בעלויות הכרוכות בבדיקה פרטנית של כל בית ובית ומעונין לדעת מה "השורה התחתונה" לפני הכניסה להתקשרות. לפיכך הוא מקבל על עצמו את הסיכון לכך שלו היה מנהל משא ומתן לגבי כל רכיב בנפרד או קובע מחיר לפי מדידה, יתכן והיה מקבל מחיר חוזי נמוך יותר פר רכיב או פר מטר. מערך סיכונים זה מבוטא במחיר החוזי הכולל הנקבע, ומשקף את הערכת הצדדים בדבר פוטנציאל התממשות הסיכון. דעתי היא כי מקום בו קיים חוזה שבבסיסו הסכמה על מערך הקצאת סיכונים מעין זה, אין לומר, על דרך העיקרון, שקבלת בתים בעלי שטח גדול מהמוסכם מהווה קבלת הטבה ללא זכות בדין. התשלום העודף הינו תשלום רצוני במסגרת היחסים בין הצדדים (ראו" ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (ניתן ב- 20/2/06), פסקה 29 לפסק דינו של כב' השופט חשין). החיוב החוזי של הקבלן היה לבנות את הבתים בהתאם לשטח שנקבע. אולם כאשר נקבע כי המחיר יקבע ללא מדידת שטח לאחר הביצוע, חזקה כי במחיר החוזי שיקלל הקבלן גם את הסיכון שהשטח בפועל יהיה גדול יותר. הערכת סיכונים זו לא בוצעה לכאורה באפילה. היא הערכה מחושבת ומשוכלת. אם התרשל או טעה הקבלן בהערכת סיכוניו, עדיין אין המשמעות שנפגם החוזה וניתנה זכות שלא בדין. זהו פוטנציאל סיכון איהרנטי לסוג זה של חוזה, ואין בכך משום התעשרות שלא כדין של מקבל ההטבה...". הבאנו דברים אלה כדי לתמוך במסקנת בית משפט קמא, לפיה עבודות פיתוח השטח אכן נכללו בהסכם הפאושלי על כל סיכוניו ואין למערער פתחון פה בענין זה. גם אם טעתה בחישובתיה הכלכליים לא היתה רשאית, ולא היה לה כל בסיס להניח שעבודות הפיתוח לא נכללו בהסכם. [3] המערערת עוד טוענת כי המשיבים יכולים היו להביא לעדות את האנשים שהיו מעורבים בפועל במהלך ביצוע העבודות, אך לא עשו כן. טענה זו דינה להידחות. אומנם, כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלוונטי שבשליטתו מלמדת, כי בעל הדין אשר נמנע מהבאתו חושש מן הדברים שימסור. לענין זה יפים הדברים שנאמרו בע"פ 548/78 אלמונית נ' פלוני, פד"י לה (1), 736, עמ' 762 - 763 (1980), שם נקבע הכלל כי: "דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים מימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". יחד עם זאת, בעניננו, לא מצאתי כי המשיבים נמנעו מהבאת ראייה רלוונטית, או הבאת עד נדרש. המערערת לא הצביעה על ראיה או סיטואציה אשר דורשת הסבר שיכול היה להינתן רק על ידי הבאתו של המפקח ירון לעדות בבית המשפט. יתרה מזו, העד שטרן - המפקח אשר היה המעורב בכל שלבי הפרוייקט, מסר עדות וסיפק תשובות לכל השאלות הנוגעות לפרוייקט, לכן לא היה כל צורך להעיד מפקח נוסף. במיוחד שעה שבית משפט קמא קבע, כי עדות שטרן נמצאה אמינה על כל חלקיה והיא תומכת בגרסת המשיבים ומחזקת אותה. [4] המערערת טוענת עוד כנגד קביעותיו של בית משפט קמא, אשר נתבססו על עדויות שני עדי המשיבים אשר לטענתה היו עדויות שמיעה, והעדיף אותן על פני העדויות מידיעה אישית של עדי התביעה. לענין זה ראוי להדגיש כי בית משפט קמא, ניתח את הראיות באריכות והבהיר, בפסק דין ארוך, מקיף ומנומק כיצד הגיע לקביעותיו. בענינים אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב. אין בעניננו נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו סטיה מכלל זה. כפי שנפסק לא אחת: "כידוע, ערכאת ערעור רשאית לשנות ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה על - יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של העדים שהופיעו בפניה, רק אם ממצאי הערכאה הראשונה אינם מתקבלים על הדעת. הטעם העיקרי להלכה זו הוא היתרון שיש לבית המשפט אשר שמע וראה את העדים, והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, על פני ערכאת ערעור, שבפניה לא הופיעו העדים" (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו). לא מצאתי כי בעניננו מתקיים החריג לכלל. בית משפט קמא בחן הראיות, התרשם מעדים שבאו בפניו והעריך את מהימנותם, תוך מתן הנמקה מפורשת ומבוררת לקביעת המהימנות. בית משפט קמא אף נימק את הממצאים העובדתיים כפי שמצא מתוך מכלול הראיות שבאו בפניו. מעבר לנדרש, אדגיש כי עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, מעלה כי שני העדים אשר העידו מטעם המשיבים, העידו מידיעה אישית ועדותם איננה עדות שמיעה כטענת המערערת. כך למשל העד שטרן העיד בבית משפט קמא, כי: "אני אישית עבדתי על החומר הטכני שכלל את כל המסמכים הנלווים, אני הכנתי את הפנייה לקבלנים שאותה יש לי כאן, על המכתב גם הקבלן חתם ובו מפורטים תנאי ההתקשרות ואותו אני הכנתי ..." (עמ' 21 לפרוט', ש' 29-27). כשנשאל שטרן אם ישנם עוד דברים שהכין באופן אישי, העד השיב: "אני באופן אישי ערכתי את החומר הזה ועברתי עליו. יתר מסמכי החוזה אני באופן אישי עברתי עליהם, ערכתי אותם. מסמך ה' שהוא המפרט הטכני, אני לקחתי את המפרט הטכני, עברתי עליו ובדקתי אותו, ראיתי שהוא מתאים לפרוייקט, קרוב לוודאי שהכנסתי בו שינויים והתאמות, אני לא זוכר כל שינוי ושינוי" (עמ' 22 לפרוט', ש' 4-1). בית משפט קמא בחן את עדותו של שטרן ומצא אותה אמינה ותומכת בגרסת המשיבים ומחזקת אותה ואף הסביר מדוע (ראה פיסקה 74 לפסק הדין עמ' 12). בענין הזה אינני רואה מקום להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא, אשר שמע את הראיות והתרשם מהעדים. [5] לענין החשבונות: בית משפט קמא בחן את החשבונות שהגישה המערערת אחד לאחד, וקבע באופן פרטני ומנומק מהם הסכומים המגיעים למערערת. בחינת קביעותיו של בית משפט קמא והטענות שהעלו הצדדים, מובילה למסקנה, כי הסכומים שנפסקו ביחס לכל אחת מן החשבוניות שהוגשו הינם נכונים ומתאימים ותוצאתם מנומקת היטב ומעוגנת בחומר הראיות. משכך, אין עילה להתערבותנו אף בענין זה. מעבר לנדרש, ראוי לציין כי הכלל הוא: "אף במקרים בהם נראה לבית המשפט שלערעור כי בפריט זה או אחר היה הוא קוצב סכום שונה במידת מה מן הסכום שנפסק, לא ימיר בית משפט של ערעור את חישוביו של בית משפט קמא בהערכות ובחישובים משלו. בית משפט של ערעור יתערב רק מקום שבו נפלו טעויות של ממש בפסיקתו של בית משפט קמא וככל שנקבעו על-ידו ממצאים ומסקנות שהינם שגויים ובלתי סבירים" (ראה ע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו (ניתן ביום 28/8/05), כן ראו ע"א 8283/06 בועז גור אש נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ואח' (ניתן ביום 6/1/08). לאחר שנבחנו החשבוניות אחת לאחת ובית משפט נימק כיצד הגיע לסכומים בהם חוייבה המשיבה לשלם למערערת, הרי שאין כל מקום להתערבותינו גם על יסוד כלל זה. [6] לענין שיעור הנזק, בית משפט קמא קבע למערערת סכום פיצוי גלובלי בסך של 45,000 ₪, בגין הנזק שנגרם לה עקב עיכובים בתשלומים. המערערת טענה, כי הפיצוי שנפסק אינו משקף את הנזקים הריאליים שהוכחו. דינה של טענה זו להידחות. בית משפט קמא הביא במנין שיקוליו את העובדה שהמערערת לא הוכיחה באופן דווקני את שיעור הנזק שנגרם לה ולא הציגה ראיות התומכות בטענותיה לענין זה, ולפיכך הגיע למסקנה שראוי לפסוק לזכות המערערת סכום זה. פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית משפט העליון, דן בהרחבה בענין זה של אי הוכחת שיעור הנזק המדוייק, וקבע כי: "על הנפגע להוכיח את הנתונים העובדתיים ששימשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים. לא די לו לנפגע, כי יוכיח שבשל הפרת החוזה נגרם לו נזק אלא עליו גם להוכיח מהו הסכום שהוציא כדי להסיר את הנזק. בהקשר הנדון, אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי. לשון אחר; הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי ... הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק ..." (ראה ע"א 9659/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, ניתן ביום 27/7/08). בעניננו, בעת קביעת גובה סכום הפיצוי הביא בית משפט קמא במנין שיקוליו את העובדה שהמערערת לא הציגה ראיות כלשהן בתמיכה לטענותיה, כי הוגשו נגדה תביעות עקב חובות שצברה בשל הפרוייקט נשוא הערעור. בית משפט קמא עוד קבע, כי לא הוכח באופן דווקני שיעור הנזק שנגרם למערערת. לכן, נוכח האמור ולאור ההלכה, חסד עשה בית משפט קמא שפסק למערערת סכום גלובלי כפי שפסק, וזאת על אף שהמערערת לא הוכיחה את שיעור הנזק ולא הביאה כל ראיה או חוות דעת התומכת בטענותיה. הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא הינו ראוי בנסיבות העניין, ואף למעלה מכך. ה. לפיכך, ולסיכום כל הנטען, אציע לחבריי לדחות הערעור ולחייב המערערים בתשלום הוצאות בסך 20,000 ₪ ומע"מ כחוק. נחמה מוניץ, שופטת הנשיא מנחם בן דוד - אב"ד אני מצרף דעתי לזו של חברתי, כב' השופטת מוניץ ומאמץ את כל מסקנותיה. גם אני סבור כי פסק דינו של בית משפט קמא ערוך ומנומק היטב. יחד עם זאת אוסיף הדברים הבאים. בשלב מסוים של בדיקת החומר התעורר אצלי ספק אם לא קופחה המערערת בכל הנוגע לקבלת התמורה שהגיעה לה בעבור ביצוע עבודות הפיתוח באתר. ספק זה התעורר אצלי לאחר שנוכחתי לדעת כי תכניות הפיתוח המעודכנות והמפורטות סופקו למערערת כשנתיים לאחר תחילת העבודה וכי בראשונה אישרו אנשי הפיקוח, שפעלו מטעם המשיבה, את חשבון חלקי מס' 6 שהגישה המערערת ואשר כלל בסעיף 99 שבו את פירוט עבודות הפיתוח שבעבורן ביקשה המערערת תשלום נפרד. אכן החוזה בין בעלי הדין היה פאושלי אלא שברור היה ומוסכם כי המערערת רשאית להגיש חשבונות ולקבל תמורה בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידה, מעבר למוסכם, וככל שאלה אושרו על ידי הפיקוח. ממבט ראשון נראה היה שבנסיבות הענין יש לקבל את עמדתה של המערערת כי עבודות הפיתוח לא נכללו במסגרת ההסכם המקורי, הפאושלי, וכי היא זכאית לתמורה נפרדת ונוספת בגין כלל עבודות הפיתוח, אלא שלאחר שקלא וטריא ובחינה יותר מדוקדקת, הגעתי למסקנה שלא כך הם פני הדברים וכי עבודות הפיתוח שנכללו בפרויקט מצאו ביטוי במסמכי המכרז ויש לראות את הצעתה של המערער, שזכתה במכרז, ככוללת גם את עבודות הפיתוח וזאת אלא אם כן יעלה בידה להוכיח כי מרכיבים מסויימים מתוך פרק זה הוספו מאוחר יותר ובוצעו על ידה כפי שנכון הדבר לגבי כל מרכיב אחר הכלול בעבודה. פרק 17 למפרט הטכני המיוחד/רשימת סאנדרט, (להלן "המפרט"), מוכתר בכותרת "עבודות פיתוח שטח" והוא כולל, עבודות עפר וקירות תומכים, מעקות, מעקות בטיחות, גידור המגרש, שבילים, אדמה גננית, מתקני חצר, מתקני אשפה וכיוצא באלה רכיבים שהם בגדר עבודות פיתוח. בתאור חלק מהרכיבים הנ"ל מופיעות מידות וכמויות. המערערת טוענת כי לא צורף למסמכי המכרז תשריט או תרשים או מסמך אחר שיצביע על כמויות ומידות מדויקות שאיפשרו כימות ערכן של עבודות הפיתוח והבאתן בחשבון בעת גיבוש הצעתה, שמע מיניה, לשיטתה, עבודות אלה לא נכללו בהסכם הבסיסי. לחיזוק טענתה מפנה המערערת ל"גרמושקה" אשר צורפה למסמכי המכרז, אשר סומנה כמוצג ת/4 ומבקשת להשוותה לחברתה שהוכנה ונמסרה לה מאוחר יותר, (סומנה כמוצג ת/4 (א)). לשיטת המערערת יש בהשוואה בין השתיים כדי להעיד על כך כי בעוד שבראשונה, שהיתה גם המוקדמת מבחינה כרונולוגית וצורפה למסמכי המכרז, חסרים נתונים שיאפשרו למציע לכמת ולתרגם את רכיבי פרק 17 למפרט לשפת הערכים והעלויות, הרי המסמך האחר, המאוחר יותר, שנמסר חודשים רבים לאחר שהחלה העבודה, הוא מפורט וניתן לבנות על פיו תחשיב כספי של עלויות, ומכאן מבקשת המערערת כי נסיק את המסקנה שרק מעת קבלת המסמך המאוחר ניתן היה להעריך את ערכן של עבודות הפיתוח ולכמת את שווין, רוצה לומר הן לא נכללו ולא יכולים היו להיכלל בהצעתה המקורית. עיינתי עיין היטב בשתי "הגרמושקות", שאינן אלא העתקי התשריטים המהווים חלק מהיתר הבניה, תוך התמקדות ב"תרשים הסביבה" הכלול בהן. בהערת אגב אעיר כי לא ברור לי הפער הבא בין שני עמודי "תכנית הסביבה" שבשני התשריטים. לגבי שניהם מצוין כי הם ערוכים בקנה מידה של 1:250 אך חרף זאת אותן מידות בשתיהן משורטטות במימדים שונים. בחינה מדוקדקת של שני התשריטים הללו מלמדת כי שטח המתחם הורחב כלפי מזרח אך כל הרכיבים המצוינים בשני התשריטים בשטח הישן הינם זהים. משמע, ככל שניתן היה לגזור הצעה ולכמת את ערכה על פי התרשים ת/4 (א) ובעזרת המפרט, כך ניתן היה לעשות זאת על פי התרשים הראשון. לאור הרחבת שטח הפיתוח ניתן אמנם לדבר על תשלום תוספת בגין הגדלת כמויות או שינוי מרכיבים אך אין זה נכון לומר כי עבודות הפיתוח לא נכללו כלל במסמכי המכרז ובהצעה. אין זה נכון איפוא לקבוע, כטענת המערערת, כי עבודות הפיתוח לא נכללו כלל במסמכי המכרז ובהצעת המערערת וכי המחיר הפאושלי שנקבע ביסוד ההתקשרות לא התייחס ולא כָּלל כלל את עבודות הפיתוח. כפי שנוכחתי לדעת הגדלה ותוספת בהיקף עבודות הפיתוח היו גם היו אלא שרק בגינן זכאית המערערת לתוספת תשלום. בסעיף 97 לפסק דינה קובעת שופטת השלום, כי המערערת זכאית לתוספת בגין עבודות פיתוח נוספות שנעשו כתוצאה מהגדלת שטח הפיתוח והיא קבעה אותה לסך של 150,000 שקלים חדשים. מסקנה זו מתיישבת עם הראיות שהיו בפני בית משפט קמא ועם מסקנותיו ובכך מוצתה זכותה של המערערת בסעיף זה. יצוין כי הסכום אותו תבעה המערערת כמצוין בסעיף 99.1 לחשבון חלקי מס' 6 עמד על סך של 229,616.64 שקלים חדשים. בגיבוש מסקנתי לא התעלמתי מהעובדה שאנשי הפיקוח אישרו בתחילה לתשלום את חשבון מס' 6 (ריכוז), הכולל את דרישתה של המערערת בגין עבודות הפיתוח אלא שבית משפט קמא קיבל את הסברו של מר שטרן, מנהל חב' הפיקוח כי הדבר נעשה מתוך טעות. לא רק שלא ראיתי כי בגיבוש מסקנה זו טעתה הערכאה הדיונית אלא הדברים שנאמרו לעיל תומכים במסקנה זו. סוף דבר. מצטרף אני לחוות דעתה ולמסקנתה של כב' השופטת מוניץ. מנחם בן דוד, נשיא - אב"ד השופט אברהם אברהם אני מצטרף לעמדתו של חברי, דעתי כדעתם, יש לדחות את הערעור. אברהם אברהם, שופט הוחלט איפוא, על דעת כל חברי המותב, כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת מוניץ. חוזהחוזה פאושליבניהעבודות בניה