להלן פסק דין בנושא תאונת אופנוע בשיעור נהיגה: עניינה של התביעה שבפניי בנזק גוף שנגרם לתובע, יליד 17.6.83, במהלך תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 20.9.06. הנתבעת היא מבטחת האופנוע עליו רכב התובע בעת התאונה. בין הצדדים אין מחלוקת באשר לחבות והמחלוקת מתמקדת רק בגובה הנזק והיקפו. הטענות בתביעה: 1. בכתב התביעה נטען כי ביום 20.9.06 רכב התובע, שהיה אז כבן 23, על אופנוע במהלך שיעור נהיגה בבית הספר לנהיגה "עוז", אשר האופנוע בבעלותו. התובע היה על האופנוע לבדו ובמקביל אליו התקיימו שיעורים לתלמידים נוספים, כולם בפיקוח המורה. במהלך השיעור, תוך כדי נסיעה, ועל מנת למנוע התנגשות באופנועים אחרים שנהגיהם בצעו תרגול, החליק התובע עם האופנוע עליו רכב ונפל, תוך שהאופנוע נופל על רגלו השמאלית. כתוצאה מהתאונה, לפי הנטען, נחבל התובע בכל חלקי גופו ובעיקר ברגלו השמאלית. 2. ממקום התאונה, פונה התובע ע"י אביו לסניף פסגת זאב של שירותי בריאות כללית ומשם הופנה לקבלת טיפול במוקד טר"מ. במוקד אובחן התובע כסובל משבר בקרסול השמאלי וקרע ברצועה. 3. לפי הנטען בתביעה, מאז התאונה ועד היום מצוי התובע בטיפולים רפואיים במסגרת קופ"ח, עצמאותו נפגעה והוא סובל מכאבים חריפים בעיקר ברגלו השמאלית. עוד נטען כי לתובע היו תוכניות ארוכות טווח שאינן יכולות לצאת אל הפועל. כך נטען כי לאחר שירותו הצבאי כקצין בצנחנים ולאחר ששב מטיול בחו"ל, בקש לעבוד במשרד ראש הממשלה כמאבטח, אך הדבר נבצר ממנו לאור מצבו הרפואי. נטען כי בשל פגיעתו נאלץ התובע לתקופת שיקום שנמשכה מספר חודשים ולאחריה יכול היה להתחיל בעבודה קלה, שאינה דורשת עמידה או תנועה. בהתאם עבד התובע במודיעין אגד במשך חודש ולאחר מכן החל לעבוד כאיש מכירות בחברת "למטייל", שהוא תפקיד משרדי. 4. את תביעתו תמך התובע בבקשה למנות מומחה בתחום האורטופדי, ואולם עוד בטרם הוגשה הגנת הנתבעת הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על מינויו של ד"ר עמוס פייזר מבית החולים הדסה עין כרם. ר' התייחסות לחוות הדעת להלן. חוות הדעת של ד"ר עמוס פייזר: 5. המומחה בדק את התובע ביום 12.8.08. בראשית חוות הדעת סוקר המומחה את תולדות המקרה כפי שמסרם לו התובע וכמפורט לעיל. עוד מציין המומחה כי לפי רישומיו של ד"ר יעקב סולטן, שהיה הרופא במוקד טר"מ באותה העת, נחבל התובע בקרסול שמאל וסבל מנפיחות ורגישות מעל מלאולוס מדיאלי. בצילום אובחן שבר של המלאולוס המדיאלי. השבר קובע בגבס קצר, שוחרר לביתו והומלץ לו להימנע מדריכה על הרגל ולחזור לביקורת אורטופד בקופ"ח. 6. התובע המשיך במעקב קופ"ח ולאורכו נותר השבר ללא תזוזה. המומחה פרט את הבדיקות השונות שבוצעו לתובע במסגרת המעקב; ביום 31.10.06, לאחר הסרת הגבס, לא הופקה רגישות מעל הפטישון המדיאלי ובצילום נצפו סימני חיבור, מורטיס שלם ושיפור משמעותי לעומת הצילומים הראשונים. ביום 21.11.06 הופקה רגישות קלה מעל הפטישון המדיאלי וכן נמצאה דוריזפלקסיה משמאל. לאור האמור הופנה התובע לפיזיותרפיה. ביום 14.5.07 עבר התובע בדיקת US של הקרסול והודגם קרע קטן של 0.4 מ"מ ברצועת הדלתואיד ובפטישון הפנימי. כמו כן, נצפתה אי סדירות גרמית כביטוי לשינויים פוסט טראומתיים. ביום 24.5.07 נבדק התובע ע"י ד"ר חיימוב, שציין כי המטופל מהלך ללא צליעה וללא נפיחות עם תנועות שמורות, אם כי צוינה רגישות ניכרת באספקט מדיאלי ולכן הופנה התובע למרפאת כף רגל. ביום 17.9.07 הופנה התובע לבדיקת מיפוי עצמות וזו הדגימה בליטה במלאולוס מדיאלי שמאלי, תלוס שמאל וחיבור טלוס קלקנאוס משמאל. (כך במקור - ע.ז.). ביום 11.10.07 הופנה התובע ע"י ד"ר מור מאיר לפיזיותרפיה. 7. לדברי התובע הוא שהה בחופשת מחלה במשך חודש וחצי עד חודשיים. עוד התלונן התובע בפני המומחה על אי יכולתו לרוץ, על כאבים בקרסול לאחר הליכה של כעשר דקות וכאבים לאחר עמידה של חצי שעה עד ארבעים דקות, אליה נדרש במסגרת עבודתו כמוכר. עוד טען התובע כי בעת נשיאת תרמיל על הגב הוא חש כאבים וכך בעליית מדרגות ובהילוכו על רצפה קרה במהלך החורף. 8. המומחה פרט גם את הרקע הרפואי של התובע. כך צוין כי ביום 31.5.05 הגיש התובע בקשה לפטור מנעליים צבאיות בשל כאבי כפות רגליים; ביום 10.11.04 התלונן התובע על כאבים בכף רגל ימין; ביום 11.12.03 התלונן התובע על כאבים בקרסול ימין. 9. בבדיקת התובע התרשם המומחה כי זה מתהלך ללא צליעה וללא שימוש באמצעי עזר, אם כי הוא מתקשה לנתר על רגל שמאל על אף שאין קושי דומה ברגל ימין. עוד צוין כי התובע מתהלך על עקבים ובהונות. כמו כן, נמדדו היקפי הסובכים והקרסוליים שהיו שווים וכן מעלות כיפוף הקרסול לפנים ולאחור בשתי הרגליים. נכתב כי תנועות EVENSION ו-INVERSION של קרסול שמאל מוגבלות בהשוואה לקרסול ימין. צוינה גם רגישות מתחת למלאולוס מדיאלי אם כי נשללה אי יציבות. 10. המומחה אף סרק בדיקות דימות שעבר התובע, כדלקמן. התובע עבר ארבעה צילומי רנטגן של קרסול שמאל במועדים שונים. ביום 20.9.06 נצפה שבר מרוסק של מלאולוס מדיאלי מתחת לכתף עם רוטציה של הפרגמנט הדיסטלי. ביום 31.10.06 נצפו סימני חיבור של שבר וצוינה נטילת סידן מן הקרסול. ביום 27.9.06, עת הקרסול היה מגובס, נצפה שבר במלאולוס מדיאלי בקצה הדיטלי מתחת לכתף. ביום 10.5.06 הודגם השבר במלאולוס המדיאלי ללא שינוי. בבדיקת US של קרסול שמאל מיום 14.5.07 הודגם קרע קטן של 0.4 ס"מ בליגמנטום דלתואיד. כן נצפתה אי סדירות גרמית בפטישון פנימי כביטוי לשינויים פוסט טראומטיים. בדיקת מיפוי עצמות מיום 17.9.07 הדגימה קליטת יתר פתולוגית במלאולוס מדיאלי משמאל, בתלוס שמאל ובחיבור תלוס-קלקנאוס משמאל. צוין כי הממצאים יכולים להתאים לשברים או לארתריטיס פוסט טראומטית. 11. לאור כל האמור עד כה ובהתחשב בכאבים ובהגבלה בתנועות קרסול שמאל, מצא המומחה להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 10% לפי סעיף 48 (3)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, בגין הגבלה ניכרת של תנועות קרסול שמאל. ראיות הצדדים: 12. במסגרת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה הוגש תצהיר של התובע והוא ביקש לראותו כתצהיר עדותו הראשית. בתצהירו שב התובע ופרט את נסיבות התאונה ואת אופי הפגיעה. התובע הצהיר כי בעת התאונה עדיין לא עבד ובדיוק שב מטיול בחו"ל לאחר שחרורו מהצבא, שם שרת כקצין בצנחנים וכמפקד צוות. התובע הצהיר כי תכנן להתחיל בעבודה כמאבטח במשרד רה"מ, אך הדבר נמנע ממנו עקב פגיעתו. עוד הצהיר לעניין זה כי לו היה עובד שם שכרו החודשי היה מגיע לסך הקרוב ל-10,000 ₪. 13. התובע הצהיר, כי מאז התאונה היה בשיקום במשך מספר חודשים, במהלכם לא יכול היה לעבוד. לאחר מספר חודשים החל לעבוד בעבודה שאינה דורשת עמידה או תנועה במודיעין אגד, והשתכר 2,000 ₪ או 3,000 ₪ לחודש העבודה היחיד, במהלכו עבד בעבודה זו. בהמשך, ולאחר תקופת אבטלה נוספת, החל התובע לעבוד בחברת "למטייל" כאיש מכירות. תפקיד זה כרוך היה בהליכה בסניף החברה כמו גם עבודה משרדית. בתפקידו זה החזיק התובע מעמד משך חצי שנה והשתכר כ-4,000 ₪ בחודש. 14. התובע הצהיר, כי בתקופה בה היה מוגבל קיבל סיוע מבני משפחתו בכל פעולות היום-יום ובהן רחצה, לבוש, אכילה וניידות. התובע הצהיר כי היה מרותק לביתו במשך חודשיים עד שלושה חודשים, אשר גם לאחריהם התקשה בתנועה במשך שלושה חודשים נוספים, ונעזר בבני משפחתו. 15. בחודש אוקטובר 2007 (ר' תיקון התצהיר בעניין זה בעמ' 1 ש' 5, לפרוטוקול מיום 6.1.10) - החל התובע ללמוד לתואר ראשון במגמת תקשורת וניהול במכללה למנהל, בעת מתן תצהירו היה סטודנט בשנה השנייה שם מתוך שלוש. התובע הצהיר כי הוא לומד באחד מבתי הספר הטובים בארץ בתחום האמור והוא צפוי להשתלב בשוק העבודה בתחום השיווק והפרסום. עוד הצהיר כי ידוע לו שבוגרי ביה"ס משתכרים הכנסה מכובדת. 16. באשר למצבו מאז התאונה, הצהיר התובע כי הוא מוגבל ואינו יכול לבצע פעולות כבעבר. כך הוא מתקשה בפעילות גופנית, אינו יכול כמעט לרוץ ומתקשה בעמידה ממושכת. במילואים שובץ התובע ליחידת ניווטים, אך כשקראו לו למילואים הסביר בעל פה את מצבו וקיבל פטור מהתייצבות. למעשה השתתף התובע ביום מילואים אחד בהדרכה בעל פה. 17. עובר לתאונה, לפי המוצהר, היה התובע פעיל מאד בכל התחומים - בבית ומחוצה לו. ואולם כיום אין הדבר כך. התובע סובל מלחץ על הרגל שאינה נושאת את משקל הגוף כבעבר. התובע הצהיר כי הוא אמנם מתאמן בחדר כושר, אך האימונים מתרכזים בפלג הגוף העליון והוא אינו עושה תרגילים לרגליים. 18. לבסוף הצהיר התובע כי קיבל מכתב מיחידת הגדעונים 33 של משרד הביטחון הקוראת לו להצטרף ליחידה המיוחדת ללוחמה בפשיעה, אך הוא נאלץ לסרב בשל מצבו. לתחשיב הנזק של התובע צורף אותו מכתב מיחידת הגדעונים ויצוין כבר בשלב זה כי מדובר במכתב שאינו ממוען לתובע באופן ייחודי אלא במכתב הנחזה כמכתב שנשלח לרבים ומאפשר משלוח קורות חיים לצורך מיון ראשוני. העדות מיום 6.1.2010: 19. התובע נחקר ביום 6.1.2010 ולהלן מספר דגשים מהעולה מחקירתו: א. התובע נסע שלוש פעמים לחו"ל. פעם אחת עובר לתאונה עת נסע לטיול למזרח (הודו, תאילנד, נפאל). טיול זה היה למשך כחצי שנה והיה כרוך במאמץ גופני, מסעות לפסגות הרים וכיו"ב. הטיול השני שהיה כבר לאחר התאונה, היה טיול קצר לתורכיה וטיול נוסף לאחריו היה להודו. (ר' עמ' 1 וכן האמור בחקירה החוזרת בעמ' 5). ב. אף שהתובע טוען כי אין הוא נדרש בפועל לעשות מילואים בחיל הים, בכל אופן עד היום לא הורד לו הפרופיל באופן פורמאלי ולטענתו העדר זימונו למילואים, יסודו בשיחה שהתקיימה בינו ובין מפקדו, שם אשר אמר שבינתיים לא יקרא לו. (ר' עמ' 1 ש' 12-16). אציין כי לא שוכנעתי, מעבר למאזן ההסתברות, שהשחרור כעת מהמילואים יסודו בפגיעה ולא בהתחשבות בצורכי הלימודים. הטענה נטענה ללא כל סימוכין והעובדה שפורמאלית לא ננקטו כל הליכים בצה"ל להכיר בפגיעה, אינה תומכת על פני הדברים בטענה. יש מקום לסברה שאף מפקדו יודע כי בעתיד יוכל לשוב לשירות שאם לא כן, ניתן להניח שהיה עובר ליחידה בה יוכל לשרת במילואים, בהתאם למגבלה לה הוא טוען. ג. התובע אמר שבעיות קודמות ברגליים היו לו בתחום הנורמה והבהיר שטרם לתאונה לא נדרש לטיפולי פיזיותרפיה. בהקשר זה הוצג תיקו הרפואי מצה"ל (ר' נ/1) שם הועלו מספר תלונות על רגליים, ברם ניכר מחוות דעתו של ד"ר פייזר כי אלה היו גם בפניו והוא לא מצא ליתן לכך משקל. ד. באשר לטענה כי תכנן להתחיל בעבודה כמאבטח במשרד ראש הממשלה (ר' סעיף 4 לתצהירו), עלה כי למעשה ניגש לפגישה שם עוד טרם ליציאתו לחו"ל, בגדר התעניינות ראשונית, תוך שמירת אפשרות ליצור קשר עם חזרתו. אותו קשר לא נוצר משהתאונה הייתה מספר שבועות בסמוך לחזרה. (ר' עמ' 3 ש' 1-12). התובע אמר כי איבד את מכתב הפניה שקיבל בתחילה ממשרד ראש הממשלה. ה. עלה כי כשלושה חודשים לאחר התאונה התובע החל לעבוד במודיעין אגד (ר' עמ' 4 ש' 8), לאחר מכן עבד בחברת "למטייל" שם הפסיק לעבוד כחודשיים לפני תחילת הלימודים, במהלכם היה עסוק בהתארגנות והעברת מקום מגוריו (ר' עמ' 4 ש' 12). התובע עבד כחודש וחצי לאחר תחילת לימודיו כמאבטח במגדל היי טק ברמת גן. התובע שימש שם אחראי משמרת, והתמיד באותה עבודה עד למועד הבחינות. עלה מעדותו כי העבודה כמנהל משמרת אינה עם נשק ואינה דורשת הכשרה גופנית. (ר' עמ' 3 ש' 13-16 וכן עמ' 5 ש' 9-10). ו. אף שהתובע היה רק עם גבס קצר הוא עמד על טענתו כי אביו היה נדרש לקלח אותו והסביר כי היה צריך סיוע בכניסה למקלחת ומניעת פגיעת המים בגבס. באשר לעזרה באכילה - הבהיר כי כוונתו הייתה שהאוכל בושל עבורו (ר' החל מעמ' 3 ש' 25). עלה כי למעשה מרבית העזרה ניתנה לו באמצעות אחיו ואחותו שהיו ממילא בבית. אביו שעובד כעצמאי ניווט בשעות עבודתו כך שיוכל לסייע ואימו - "מידי פעם לקחה חופש" (ר' עמ' 4 ש' 1-4). ז. כאשר אמר בתצהירו כי היה בשיקום במשך מספר חודשים, לא התכוון כי היה אז בחופשת מחלה אלא שנדרש עדיין לטיפולי פיזיותרפיה (ר' עמ' 4 ש' 7). ח. עלה כי התובע לא השיב לפניה מיחידת הגדעונים, מאחר ולימודיו הנוכחיים הם אינטנסיביים (ר' עמ' 4 ש' 13-15) וכי הוא ממילא עושה רק מעט עבודות מזדמנות "קצת משלוחים קצת מלצרות. אין לי זמן לעבוד" (ר' עמ' 4 ש' 20). ט. מהעדות עלה עוד כי התובע ביצע שירות צבאי כקצין קרבי מוערך ביחידתו. על יסוד היותו נווט טוב, הועבר במילואים לחיל הים, שם כאמור לדבריו אין הוא נקרא בפועל לנוכח פציעתו. כפי שהערתי לעיל (ר' סעיף ב') - קשה לקבל כי יחידה אליה הועבר התובע באופן מיוחד, תסכים לאורך זמן שהוא לא יקרא למילואים ובמיוחד כאשר הפרופיל נותר בעינו. מכל מקום - לטעמי, ככל שאכן קיימת מגבלה ממשית היה מצופה כי תובאנה ראיות מעבר לעדות הכללית של התובע. הטענות בתחשיבי הנזק: 20. את נזקו העריך התובע בסך של כ- 455,120 ₪ בראשי הנזק הבאים: כאב וסבל (16,930 ₪), עזרה והוצאות בעבר (20,000 ₪), הפסדי שכר בעבר בשל הזדמנויות עבודה שהוחמצו (30,000 ₪), אובדן כושר ההשתכרות (353,191 ₪ על בסיס כפל השכר הממוצע במשק והנכות שנקבעה) ועזרה לעתיד (35,000 ₪). 21. בתחשיבה, טענה הנתבעת מנגד כי קביעות המומחה מוגזמות ומופרכות. עוד נטען כי משהתובע מתאמן בחדר כושר ולומד במכללה למנהל הרי שיש לקבוע כי הנכות אינה תפקודית. לאור הדברים האמורים הציעה הנתבעת פיצוי בסך 65,000 ₪ בגין אובדן כושר ההשתכרות ובנוסף פיצוי בגין כאב וסבל לפי התקנות על בסיס 10% נכות וללא אשפוז. הכרעה: נזק מיוחד: 22. עזרה והוצאות בעבר: התובע לא הציג למעשה כל קבלה בגין הוצאה שהייתה לו ולא הוכח גם כי עזרה שסופקה לו על ידי קרובי משפחתו הייתה כרוכה בהפסדי שכר או חרגה מזו המצופה מקרובי משפחה. עלה למעשה כי אחיו ואחותו ממילא היו בבית ולפיכך יכלו להושיט לו יד בעת שהיה עם גבס קצר (מתחת לברך). לא שוכנעתי כי נפגע גם שכרו של מי מהוריו עקב מתן עזרה מעת לעת. בנסיבות אלה אני מוצאת לפסוק רק סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות מוערכות ועזרה מינימאלית. 23. הפסדי שכר בעבר: התובע החל כאמור לעבוד כשלושה חודשים לאחר התאונה. לא התרשמתי כי מעברי העבודה לאחר מכן, כמו הימנעות מעבודה בחודשיים הסמוכים לתחילת לימודיו, קשורים לפציעתו. לא התרשמתי גם כי לולא התאונה היה מתחיל בתקופה זו, בעבודה הדורשת מחויבות לזמן ממושך. כפי שאמר התובע בעצמו הוא החל לעסוק בהרשמה ללימודיו בסמוך לפציעתו, אשר הייתה לדבריו כשלושה שבועות לאחר חזרתו לארץ. משהתובע התכוון כבר אז לפנות ללימודים, ממילא לא היה מתחייב לעבודה אשר אינה אפשרית במקביל ללימודים האינטנסיביים אותם תכנן. התובע אכן אישר שמאז חזרתו ארצה ובמשך כשלושה שבועות לא חידש פנייתו למשרד ראש הממשלה. אף שהתובע רמז כי ביסוד הדבר עומד הזמן הקצר שחלף מאז החזרה ארצה ועד הפגיעה, התרשמותי הייתה כי התובע לא חידש הפניה משידע שאותה עבודה לא תעלה בקנה אחד עם תכניותיו - להתכונן ללימודים, להירשם אליהם, להתקבל אליהם ולהשלימם. באשר לתקופת הלימודים עצמם עלה מהעדות כי מדובר בלימודים אינטנסיביים אשר ממילא מאפשרים רק עבודות זמניות כפי שאכן התובע מבצע כיום. 24. בנסיבות המתוארות נראה כי ככל שנגרמו עד כה הפסדי שכר לתובע בגין פגיעתו הרי שאלה מסתכמים בדחייה של כחודש חודשיים במועד תחילת העבודות הזמניות, אותן בחר לבצע במקביל לתהליך ההרשמה ללימודים ועד לתחילתם. על יסוד השכר הנטען במודיעין אגד (2,000 או 3,000 ₪ ר' סעיף 5 לתצהיר) ודחייה של כחודשיים במועד התחלת אותה עבודה אני מעמידה הפיצוי בראש זה על סך של 5,000 ₪. 25. אעיר עוד כי התובע הציג לאחר מועד ההוכחות את גיליון ציוניו ומשעולה כי מרבית ציוניו טובים, הרי שעובדה זו בשילוב אינטנסיביות הלימודים - תומכים במסקנתי כי השכר כיום הוא אינו פועל יוצא של התאונה אלא של מגבלות לנוכח לימודיו ורצונו להצליח בהם. נזק כללי: 26. אובדן כושר השתכרות לעתיד: בסיכומי התובע נטען כי יש להעמיד את בסיס שכרו על כפל השכר במשק וכי יש לערוך תחשיב אקטוארי מלא על בסיס 10% משהנכות התפקודית תואמת את הרפואית. הנתבעת בתחשיבה טענה כי די בשליש תחשיב אקטוארי על בסיס השכר הממוצע במשק. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בסיכומיהם (ר' עמ' 5-6 לפרוטוקול) אני מוצאת להעמיד את הפיצוי בראש זה על הסך של 140,000 ש"ח. (סכום זה נקבע לאחר שבחנתי מהו הסכום המתקבל מתחשיב על בסיס שני שליש מתחשיב אקטוארי, המושתת על השכר הממוצע במשק (נטו), 10% נכות רפואית שהוכרה ועבודה רציפה שתחל בעוד שנה, בתום לימודיו ועד לגיל 67 ובקירוב לאותו הסכום). 27. לא מצאתי לערוך תחשיב אקטוארי מלא בהתחשב בעובדות הבאות: א. מדובר בתובע צעיר אשר יכול להתאים את עתידו למומו. בחירת התובע לפנות ללימודי תקשורת ודבריו כי בכוונתו לעבוד במשרד דוברות, תומכים אכן בכך שהפגיעה לא תהא מלאה. אף שעבודה בתחום האמור אינה עבודה משרדית גרידא מנגד גם לא מדובר בעבודה פיזית הדורשת מאמץ מיוחד וחריג ברגל שמאל, בה נפגע. ב. אף שנקבעו 10% נכות יש ליתן את הדעת לעובדה שהמומחה קבע כי עיקר המגבלה היא בתנועת הסיבוב או ניתור על הרגל בעוד אין בעיה של צליעה או יציבות. ג. טענות התובע בדבר קושי בעמידה ממושכת לא היו משכנעות וזאת במיוחד עת שעלה מעדותו כי כיום, במקביל ללימודים, הוא עובד במלצרות ושליחויות ועת עלה כי הוא ממשיך בחייו לרבות טיולים לחו"ל (למען הסר ספק הייתי מודעת להבדל הנטען בין הטיול הראשון והטיולים הנוספים). ד. התרשמתי כי התובע מנסה להאדיר את נזקו (כך לדוגמא תיאור מוגבלותו בסמוך לתאונה אף שהיה לו רק גבס קצר וכך גם ניסיונו להציג מצג שהתאונה, להבדיל מתוכניותיו האישיות, היא שמנעה עבודות אחרות, בסמוך ובמקביל ללימודים). 28. אין אני מקבלת את טענת התובע כי בכל מקום עת מדובר בנפגע צעיר יש מקום לתחשיב אקטוארי מלא. בעניין זה די אף בפניה לת.א. 2227/04 (שלום י-ם) גל סגל נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ע"י חברי כבוד השופט דראל, ביום 26.12.05), אליו הפנה דווקא ב"כ התובע, אף ששם נערך התחשיב על בסיס 75%. עוד אפנה לפסק דיני בת.א. 5997/07 (שלום י-ם) גלולה יובל נ. כלל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 2.6.09), שם אף שדובר בקטין ובנכות פסיכיאטרית לא מצאתי לערוך תחשיב מלא ופסק הדין אושר בערכאת הערעור (ע"א 3352/09). לעולם שמורה זכותו של היושב בדין ליתן ביטוי בעת פסיקת הסכום להתרשמותו מהתובע, ממהות פגיעתו, מהשפעה משוערת על חייו ומהאופן בו הוא עשוי להתמודד עימה והפיצוי דינו להפסק בהתחשב באמור ולא רק על בסיס תחשיב אריתמטי. כאמור במקרה דנן, על יסוד שקלול הנ"ל והתרשמותי מהתובע והשפעה אפשרית של התאונה על חייו לא מצאתי לפסוק פיצוי על בסיס תחשיב מלא. 29. לא מצאתי לערוך התחשיב על בסיס כפל השכר הממוצע במשק, משאין אני סבורה שהונחה בפני תשתית ראייתית מספקת לכך. צודק ב"כ הנתבעת כי התובע לא פנה ללימודים באוניברסיטה אלא במכללה והוא גם לא הניח כל תשתית ראייתית באשר להכנסות צפויות בעיסוק בו בחר, בין בכלל ובין בהתחשב בכישורים מיוחדים לו - בפרט. 30. כאב וסבל: בהתחשב בגיל התובע, נכותו הרפואית ומועד התאונה אני מעמידה הפיצוי על בסיס התקנות על הסך המעוגל של 18,000 ₪. 31. עזרה לעתיד: לא רק שלא הונחה בפני כל תשתית ראייתית התומכת בטענה כי התובע יזדקק בעתיד לעזרה אלא גם התובע בעצמו בתשובה לשאלה 28 אמר מפורשות כי כיום אינו נזקק לעזרה (ר' נ/2). בהמשך לאמור איני מוצאת מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה. סיכום: עזרה והוצאות בעבר 1,000 ש"ח הפסדי שכר בעבר 5,000 ש"ח פגיעה בכושר ההשתכרות 140,000 ש"ח כאב וסבל 18,000 ש"ח סה"כ: 164,000 ש"ח 31. הנתבעת תשלם אפוא לתובע פיצוי בסך 164,000 ₪. בנוסף תחזיר הנתבעת לתובע הוצאותיו, לרבות אגרת בית המשפט כשזו נושאת ריבית והצמדה מהיום בו שולמה ועד ליום התשלום בפועל. כן תשלם בגין שכ"ט בא כוחו 13% מהסכום האמור בתוספת מע"מ כדין. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום ולאחר מכן ישאו ריבית והצמדה בהתאם לדין.משפט תעבורהאופנועתאונת דרכיםשיעורי נהיגהתאונת אופנוע